בית המשפט פסל שתי צוואות של אישה ערירית: "הופעלו עליה לחצים"

השופט קבע כי שתי צוואות שנערכו בהפרש של 19 יום אינן משקפות את רצונה האמיתי של המנוחה. נפסק שקרובי משפחתה הפעילו עליה השפעה בלתי הוגנת ושהיא לא הייתה מודעת לתוכן הצוואות

בית המשפט למשפחה בנוף הגליל-נצרת דחה שתי בקשות לקיום צוואות שונות של אישה שנפטרה ב-1995, לאחר שהשתכנע כי שתיהן נערכו תחת השפעה בלתי הוגנת. המנוחה הייתה ילידת 1918 ובזמן פטירתה, הוריה, אחיה ואחיותיה לא היו בין החיים. מאבק הירושה התנהל בין אחייניה לבין בן דודה. השופט מחמוד שדאפנה קבע כי יש להוציא צו ירושה על פי דין.

במרכז הפרשה עמדו שתי צוואות שנערכו ביולי 1992, בהפרש של 19 ימים בלבד, של אישה שהייתה אז בת 74, רווקה וערירית. הצוואה הראשונה, שנערכה כצוואה נוטריונית, העניקה את דירתה בחיפה לאדם שהתגורר עמה, ואת שאר רכושה לאחייניה - ילדי אחותה. הצוואה השנייה, לעומת זאת, נערכה בפני עדים ובה היא הורישה את כל רכושה לבן דודה מדרגה שנייה.

בן הדוד, שהחזיק בצוואה השנייה, הגיש את הבקשה לקיום הצוואה רק כעבור למעלה משני עשורים ולאחר ששני העדים לצוואה נפטרו. הוא טען כי יחסיו עם המנוחה היו טובים, וכי היא נהגה לספר לו על אביו והדודים. לדבריו, המנוחה הייתה בסכסוך עם אחיותיה ובני משפחתם, והצוואה השנייה משקפת את רצונה האמיתי.

מנגד, המתנגדים - אחייניה של המנוחה וצאצאיהם - טענו כי הצוואה השנייה אינה יכולה להיות תקפה שכן המנוחה הייתה עיוורת וחירשת. הם הצביעו על כך שבעוד שבצוואה הנוטריונית צוין במפורש כי נעשה שימוש במכשיר להגברת שמיעה, בעוד שצוואה השנייה נכתב כי המנוחה קראה את הצוואה בעצמה - דבר שאינו מתיישב עם מצבה הרפואי.

ההסבר ההגיוני היחיד

בפסק דינו קבע השופט מחמוד שדאפנה כי בצוואה השנייה נפלו פגמים צורניים מהותיים: היא לא נחתמה על ידי המנוחה ואף לא נמצאה עליה טביעת אצבע כנדרש. השופט הוסיף כי לבן הדוד לא היה כל הסבר המניח את הדעת למה בקשתו הוגשה בחלוף כל כך הרבה שנים. זאת בפרט לנוכח העובדה כי במסגרת חקירתו הוא הודה שהחזיק בצוואה מיום עריכתה.

באשר לצוואה הראשונה קבע השופט כי הנוטריון לא פעל בהתאם לתקנות כאשר לא דרש תיעוד רפואי על מצבה וכשירותה של המנוחה.

"עריכת מספר צוואות מעוררת, ללא ספק, חשד להשפעה בלתי הוגנת, וביתר שאת, כאשר שתי הצוואות נערכות באותה שנה, באותו חודש ובפער של 19 יום בלבד", כתב השופט בפסק הדין. "ההסבר ההגיוני והיחיד שניתן לתת לשוני בין שתי הצוואות, הוא בכך, כי על המנוחה הופעלו לחצים על מנת לגרום לה לערוך את הצוואה שכל צד היה חפץ בה". לקביעתו, עובדה זו מחזקת את המסקנה שהמנוחה בעצמה לא היתה מודעת לתוכן הצוואות, ושתיהן אינן משקפות את רצונה האמיתי.

בסיום פסק הדין הורה השופט לצדדים להגיש תוך שבעה ימים בקשה למתן צו ירושה על פי דין, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו. המשמעות היא כי עזבון המנוחה יחולק בין יורשיה לפי החוק, ולא על פי אף אחת מהצוואות.

• ב״כ התובע: עו"ד אמיר מרג'יה
• ב״כ הנתבעים: עו"ד שריף חמדאן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.