בפני בית הדין תביעת התובע לקבל מהנתבעת, קצבת שאירים בגין היותו אלמן הפנסיונרית המנוחה גב' אלמונית , וזאת מתאריך 15/12/11 מועד פטירתה.
הצדדים חלקו ביחס למרבית העובדות ונקבעו סלעי המחלוקת כלהלן.
1.האם זכאי התובע לקצבת שארים בגין המנוחה מהנתבעת.
2.האם עומד התובע בהגדרת תקנון הנתבעת של "בן זוג" ו"אלמן פנסיונרית" כאמור בתקנון במועד פטירת המנוחה.
-
התובע טען כי חי עם המנוחה ארבעים שנה וכי טיפל בה וסעד אותה עד יומה האחרון . זאת פירט בעדותו (פרו' ע' 7) ובתצהירו. אולם התובע לא גיבה אמירה זו באסמכתא כלשהי, לפיכך נותרה אמירתו אמירה בעלמא כפי שנפרט מטה.
-
הנתבעת- קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: "קרן הדסה", "הקרן' או "קרן הפנסיה'),טענה כי בין התובע למנוחה התנהלה סאגה משפטית קשה בבית משפט לענייני משפחה וממנה עלה כי לא רק שלא התגורר עם המנוחה אלא שנטש אותה וזנח את הטיפול בה והערים קשיים רבים על חייה.
-
המנוחה הייתה פנסיונרית של הקרן מתאריך 1/1/95 עד לפטירתה בתאריך 15/12/11.
-
בצוואתה מיום 30.6.98 (נספח 2 לכ. ההגנה), ציינה כי התובע עזב אותה, וכלשונה:"
-
מילים ברורות מפי המנוחה.
-
עוד היא מציינת בצוואתה זו:
-
שוב היא מציינת כי אין לתובע כל חלק ברכושה וכי לתובע רכוש משלו . כך גם בסע' 7 לצוואה , התובע אינו מופיע ברשימת המוטבים.
-
בפסק דין שניתן בבית משפט לענייני משפחה בירושלים (תה"ס 16629-09-10 ג' נ' ג'. להלן: פס"ד ג')(נספח 12 להודעה על הגשת מסמכים מטעם קרן הפנסיה ), נפסק מפי כב' ס' הנשיאה השופטת נילי מימון כך:"
". התובע לא ערער על פס"ד זה וקביעה זו הפכה חלוטה.
-
ברי איפא כי זה היה רצונו כבר בשנת 2009 שנתיים ויותר טרם פטירתה בשנת 2011.כך גם נהג בפועל ולא חי עימה יותר.
-
בא"פ 19541/09 ד' ע' ואח' נ. ח' ג' ואח' לעניין האפוטרופסות על המנוחה (נספח 6 לכ. התביעה )קבעה כב' השופטת מימון כי גם היועץ המשפטי לממשלה וגם פקידת הסעד לא המליצו על התובע להיות אפוטרופוס למנוחה אלא המליצו על המבקש בהליך, מר ע'. כב' השופטת מציינת כי מינויו של התובע יכול רק להחמיר את מצב הסכסוך ביניהם וכי התובע מצוי בניגוד עניינים עם המנוחה , עוד בחייה. לבסוף מינתה השופטת את אחיינה של המנוחה כאפוטרופוס לגופה, ואת עמותת ש.פ.ר. כאפוטרופוס לרכושה.
-
אין ספק כי יש חשיבות לאמירה של בית המשפט בדבר מינוי אפוטרופוס לגוף, אף יותר ממינוי אפוטרופוס לרכוש. מר ע' העיד בפנינו (פרו' ע' 10-17) כי טיפל בדודתו ודאג לצרכיה במשך שנים. תימוכין לגרסתו הציג את נ/1 ממנו עולה כי היה שותף עימה בחשבון הבנק כבר משנת 2005. עדותו הייתה ברורה וקוהרנטית ועלתה בקנה אחד עם מסמכים מפורשים והחלטות בערכאות, זאת חרף נסיון ב"כ התובע לעמת אותו בחקירתו הנגדית עם אינטרסים פסולים לכאורה לטיפול בדודתו.
-
מנגד עדות התובע , אף בהתחשב בגילו וקשיי השמיעה, לא התיישבה עם המסמכים לרבות ציטוטים של תצהיריו בפני ערכאות שונות ואף לא עם גרסתו שלו. הוא מאשר (ע' 7 ש' 3-4),כי האפוטרופוס מונה בהמלצת העו"ס וכי הוא כלל לא ביקש להתמנות. בכך תומך בגרסת מר ע'.
-
כאמור, במסמכי המנוחה עצמה בא לביטוי רצונה שהתובע לא יקבל דבר מרכושה. לעניין זה יש לראות את קצבת השאירים כרכושה. עובדה היא כי לא התובע מונה כאפוטרופוס לה חרף היותו בעלה מבססת את טענת הנתבעת כי לא גר עימה ולא דאג לה.
-
התובע נשאל אם יש לו מסמכים לתקף את גרסתו. הוא מציין כי אכן יש לו ניירות בבית.(ע'6 ש' 20-30). חזקה היא שלו היו לו מסמכים להציג, שהיו פועלים לטובתו היה מציג אותם, בהינתן שיש לו לדבריו מסמכים. התובע היה מיוצג ע"י אותו עו"ד כל השנים בערכאות ,כעולה מעדות התובע (ע' 8 ש' 8-9) וכעולה מהמסמכים שצורפו להודעת הנתבעת.כך שלו היו מסמכים היו אלו מוצגים בפנינו.
-
כל אלו תומכים בטענת הנתבעת כי התובע אינו עומד בנדרש בתקנון הנתבעת להגדרת "אלמן פנסיונרית" הגם שהיה בעלה ,ולפיו:
-
התובע לא התגורר עם המנוחה בשנתיים לפני פטירתה , לא ניהל עימה משק בית וניהל נגדה הליכים קשים בערכאות בהם ביקש הפרדה מוחלטת.
-
כך מציינת כב' הש' מימון בפס"ד ג' :"
"לענין זה ייאמר כי אף התובע מודע שניתנו צווים להרחקתו מהדירה, כך שאין מדובר בתלונות שווא"
ובהמשך:
"לא זו אף זו, אף אם הורחק התובע ע"י החלטות בית המשפט יכול היה לשוב לדירה לאחר סיום תוקף תקופת ההחלטות". דהיינו לא שב להתגורר עם המנוחה. פסיקתה חד משמעית.
-
כתימוכין נוספים לכך העיד בפנינו אחיינה, מר ע' כי התובע נהג באלימות כלפי התובעת, בגינה הורחק בצו בימ"ש ,כי התובע סירב לשוב לדירה על מנת לטפל בה במחלתה, ואף אמר זאת בבית המשפט.(פרו' ע' 10 עד 12). עדותו תומכת במפורט בפס"ד של כב' הש' מימון. גרסתו מתיישבת עם תצהירו מיום 7/12/098 בתיק תמ"ש 02/182102 (נספח 5 להודעת הנתבעת על הגשת מסמכים מיום 3/9/15 )ועם הבקשה לצו הגנה(נספח 6 שם). עדות מר ע' סותרת ומפריכה את גרסת התובע בתצהירו ובעדותו.
-
זאת ועוד, נוכח דברי השופטת כי יכול היה לשוב לדירה התובע לא הוכיח כי התקיים כורח אשר מנע מהתובע מלהתגורר עם המנוחה בערוב ימייה.
-
בדב"ע נב/ 69-0 אביבה ליאון נ. המוסד לביטוח לאומי. (פד"ע כד' 45 )נפסק, כי יש להבחין בין נסיבות אובייקטיביות שבעקבותיהן נוצר הפירוד בין בני הזוג, ואשר אלמלא אותן נסיבות לא היה פירוד ביניהם (כגון אשפוז עקב מחלה ממשוכת של אחד מבני הזוג, שהות מאונס של אחד מבני הזוג במקום אחר במשך תקופה ארוכה), לבין נסיבות שבהן הפירוד נעשה על פי רצונו של אחד מבני הזוג, כדי לקבוע האם אכן היה פירוד.
24 . במקרה דנן נקבע מפורשות ע"י כב' השופטת בפס"ד ג' כי:"
"כלומר עולה במפורש מארוע זה כי לא הייתה כל מניעה מהתובע להיכנס לדירה, ותמוהה התנהגות התובע, ותגובתו למצבה המוזנח כדברי של אשתו הנתבעת, מבלי שהוא יתערב או יאלץ את העוזרת לטפל בנתבעת או שיטפל בה בעצמו כפי שהתחייב כהסכם הפשרה, או שיפטר את המטפלת ויביא אדם
אחר כמקומה.
התובע אף לא פנה לבית המשפט בבקשות כלשהן לשינוי המצב בו היתה שרויה הנתבעת".(דגש שלי ש.ש.)
-
בניגוד לגרסת התובע , הוכח ע"י הנתבעת כי יכול היה לחזור ולהתגורר עם המנוחה, ונמנע על מנת שלא לטפל בה בחולייה. אף לא הביא אחרים לטפל בה. התובע הודה כי לא עשה דבר בעניין הטיפול במנוחה ,לדבריו "הם" הביאו מטפלת(ע' 6 ש'20- 25) הכוונה האחיינים. והוא מאשר כי לא שילם עבור המטפלת.(ע' 6 ש' 27-28).
-
האמור בפס"ד דלעיל מפריך את גרסתו בפנינו. האחיין העיד כי התובע שב לדירה רק לאחר מותה וכי אז פלש אליה בכח.(פרו' ע' 14 ש'27 ואילך).
-
התובע לא הצביע על שיתוף כלכלי בינו לבין המנוחה טרם פטירתה. התובע מודה כי היו להם חשבונות בנק נפרדים .(ע' 5 ש' 26 ).המצוטט מצוואתה לעיל מצביע על כך כי ניהל את נכסיו והכנסותיו בנפרד ממנה גם בחיי הנישואים ולא שיתף אותה ולא היה סמוך על שולחנה.
-
הרציונל הטמון בקצבת שאירים על פי הפסיקה הוא להעניק לבן הזוג שנותר קצבה על מנת לשמר את רמת החיים , פחות או יותר כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג .( עב' (ארצי) 731/07 לובוב קרישנר נ המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, ע"ע 183/99 סנדה אהרון נ קרן הגמלאות (פורסם בנבו), דב"ע נג/ 7-6 אנה בטר נ קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ פד"ע כז 13)
-
טענה כזו של המבקש לקבל קצבת שאירים , לשמור על רמת החיים כפי שהייתה קודם צריכה להיות מוכחת. התובע לא ביסס טענה כזו במסמכים. עדותו הייתה עדות יחידה שלא נתמכה בתצהירי אחרים, אף לא של בני משפחתו שלו(הגם שבנו נכח באולם) . התובע נשאל מדוע לא הביא עדים לחייהם המשותפים ועונה: "אתה רוצה עדים? אני יכול להביא את כל השכנים שראו אותנו על הספסל ליד הבית"(ע'7 ש' 26-27)(דגש שלי ש.ש.). חרף זאת לא הובא אף עד.
-
עדות התובע הופרכה במסמכים אותנטיים של ערכאות שדנו במצבים בזמן אמת ובזמן חיי המנוחה, והתייחסו לאמירות התובע בתצהיריו שם לפיהם ביקש להיפרד ממנה זמן רב טרם פטירתה.
סוף דבר
-
התובע לא הוכיח ולו בראשית ראיה כי חי עם המנוחה בשנתיים האחרונות לחייה או ניהל משק בית משותף או חשבון בנק משותף ואף לא שהיה סמוך לשולחנה או שרמת חייו הייתה תלויה בה באופן כלשהו . האמור בתצהירו נסתר כליל על ידי המסמכים שהגישה הנתבעת ועל ידי העד מטעמה.
-
הוכח שהתובע והמנוחה לא התגוררו יחדיו ולא ניהלו משק בית משותף כפועל יוצא וטבעי מחיי משפחה משותפים, אלא ההיפך הגמור. הם היו מסוכסכים , התובע לא דאג לה בחוליה ונטש אותה, והיא כתבה במפורש בצוואתה כך. [ע"ע 513/06 קריסלדה קסידסיד נ מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (פורסם בנבו)] .
-
משכך פעלה הנתבעת כדין ועל פי התקנון המחייב אותה, עת דחתה את בקשתו לקצבת שאירים. במענה לשאלות שבמחלוקת התובע אינו זכאי לקצבת שארים בגין המנוחה ואינו עומד בהגדרת תקנון הנתבעת של "בן זוג" ו"אלמן פנסיונרית" כאמור בתקנון במועד פטירת המנוחה.
-
התביעה נדחית.
-
שקלנו בכובד ראש האם להשית הוצאות על התובע בגין תביעה זו נוכח גילו , ומצאנו כי יש להשית עליו הוצאות בגין התביעה ומה שנפרש בפנינו בה ותוצאתה ,אם כי התחשבנו בגילו ובמצבו בקביעת הסכום. התובע ישלם שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 1800 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשפ"ב, (27 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
תוקן ביום 24.3.22.
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.
|
|
|
|
|
|
|
נציג ציבור עובדים
|
|
נציג ציבור מעסיקים
|
|
שרה שדיאור, שופטת
|