נקבע שהבעל אינו זכאי לקצבה מהפנסיה של אשתו המנוחה לאחר שהוכח כי לא חי עמה לפני מותה, עזב אותה כשהייתה חולה והם היו מסוכסכים. השופטת: "ההיפך הגמור מחיי משפחה"
שופטת בית הדין לעבודה בירושלים, שרה שדיאור, דחתה לאחרונה תביעה של אלמן לקבל קצבת שאירים מקרן הפנסיה של אשתו שנפטרה. מטעם קופת הפנסיה נטען שהתובע לא עמד בדרישת התקנון, בין היתר מכיוון שהשניים לא חיו ביחד שנתיים לפני פטירתה. השופטת התרשמה שהתובע עזב את אשתו מרצון ולא התקיים ביניהם שיתוף כלכלי, ולכן הוא לא זכאי לקצבה.
המנוחה נפטרה בשלהי שנת 2011. בתביעה שהגיש ב-2014 טען האלמן שלה כי הם חיו יחד במשך 40 שנה, והוא טיפל באשתו וסעד אותה עד יומה האחרון. בנסיבות אלה טען כי הוא זכאי לקצבת שאירים מקרן הפנסיה שלה.
המנוחה הייתה פנסיונרית של הנתבעת, קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ, החל מ-1995 ועד פטירתה. לטענת הנתבעת, בין הבעל לבין המנוחה התנהלה סאגה משפטית קשה בבית המשפט למשפחה, ממנה עולה כי לא רק שהתובע לא התגורר עם המנוחה בשנתיים האחרונות שלפני פטירתה כנדרש בתקנון לקבלת הקצבה, אלא שהוא גם נטש אותה, לא טיפל בה כשחלתה והערים קשיים רבים על חייה.
משכך ומאחר שלא ניהל עמה משק בית משותף נטען כי הוא לא זכאי לקצבת השאירים אפילו שהיה בעלה.
לתמיכה בטענותיה צירפה הנתבעת העתק מצוואתה של המנוחה, בה ציינה המנוחה כי התובע לקח את חפציו ועזב אותה, ונתן לילדיו את דירתו ואת כל כספיו. לכן, היא מצווה שהוא לא יקבל שום חלק מרכושה.
עוד צירפה הנתבעת החלטות מבית המשפט למשפחה הנוגעות לסכסוך שהתקיים בין התובע למנוחה במהלך השנים.
עזב מרצון
השופטת שדיאור דחתה את התביעה וקבעה שהתובע אינו זכאי לקצבת השאירים של אשתו המנוחה.
השופטת הסתמכה בין היתר על ההחלטות בהליכים המשפטיים שהתנהלו בין התובע והמנוחה, מהן עולה שהם לא חיו יחד כבר מ-2009, יותר משנתיים לפני פטירתה. באותה שנה, בית המשפט מינה את אחיינה של המנוחה לאפוטרופוס לגופה ואת עמותת ש.פ.ר כאפוטרופוס לרכוש שלה. האחיין של המנוחה העיד כי הוא זה שטיפל ודאג לצרכיה, והשופטת מצאה כי עדותו אמינה.
השופטת ציינה כי בצוואתה של המנוחה עולה רצונה שהתובע לא יקבל דבר מרכושה (שכולל גם את קצבת השאירים שלה), וכי העובדה שהתובע עצמו לא מונה כאפוטרופוס שלה מחזקת את המסקנה שלא גר עימה ולא דאג לה.
נקבע כי הדברים תומכים בגרסת הנתבעת כי התובע לא עונה על הגדרת "בן זוג" או "אלמן" בתקנון של קרן הפנסיה, ולא זכאי לקבל את קצבת השאירים.
מאידך, השופטת ציינה כי התובע לא הציג מסמכים התומכים בגרסתו, ועדותו של האחיין מפריכה אותה. לדברי האחיין התובע נהג במנוחה באלימות, עזב אותה וסירב לסייע בטיפול בה בזמן מחלתה.
השופטת הוסיפה כי התרשמה שעזיבת התובע את הבית המשותף נעשתה מרצונו, ולא מכורח כלשהו או מנסיבות אובייקטיביות, שאז לפי הפסיקה ייתכן שהיה זכאי לקבל את הקצבה.
בנוסף, לא הוכח שיתוף כלכלי בין המנוחה לתובע בטרם פטירתה, והדבר מייתר את הרציונל הטמון בקצבת שאירים, שבאה לשמור את רמת החיים פחות או יותר כפי שהייתה בטרם פטירת בן הזוג.
התובע חויב בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 1,800 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ליבוביץ
- ב"כ הנתבעת: עו"ד תומר אלטוס
עו"ד מיטל מושקוביץ' - סויסה
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.