שמואל ניסים נ' תיבון רואי ואח'

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' הס) מיום 2.6.2024 בת"א 56966-02-23, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לגילוי מסמך ספציפי.

הרקע לבקשה

המשיבים הם חלק מבעלי הדירות בבניינים המצויים ב"שיכון ויצמן" בהרצליה, במקרקעין הידועים כגוש 6527 בחלקות שונות (להלן: המתחם); והמבקש הוא בעל זכויות בדירה במתחם. במתחם אושרה תכנית רחבת היקף לפינוי-בינוי (להלן: הפרויקט). רוב בעלי הדירות במתחם, לרבות המשיבים, חתמו על הסכם עם חברת אזורים בנין (1965) בע"מ, לביצוע הפרויקט, באמצעות בא-כוחם עו"ד עודד ישראלי; ואילו המבקש סרב לצרף חתימתו לעסקה (להלן בהתאמה: אזורים והעסקה). על רקע זה, הגישו המשיבים תביעה נגד המבקש לבית המשפט המחוזי, לפי סעיף 2(א) לחוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), התשס"ו-2006 (להלן: חוק פינוי ובינוי), בה ביקשו, בין היתר, להצהיר כי המבקש מסרב סירוב בלתי סביר להתקשר בעסקה (ת"א 56966-02-23).

יוער כי בסמוך להגשת התביעה, הוגשו תביעות נוספות נגד בעלי דירות שהתנגדו לעסקאות בפרויקט – חלקם באותו מתחם של בעלי הדין בענייננו, וחלקם במתחמים אחרים המשתייכים לפרויקט – ואלה התנהלו בפני מותבים שונים בבית המשפט המחוזי: ת"א 66624-01-23, ת"א 37549-07-22, ת"א 40064-07-22, ת"א 36140-07-23, ת"א 37389-06-22, ות"א 18094-01-23 (להלן: התביעות הנוספות).

לאחר הגשת כתבי הטענות בהליך בענייננו, ביום 18.12.2023 הגיש המבקש רשימת בקשות ובה שתי בקשות: הראשונה, בקשה לגילוי ועיון במסמכים בהתאם לדרישה שהועברה למשיבים אשר כללה, כך נטען, בקשה לגילוי הסכם שכר הטרחה שנחתם בין המשיבים לבין עו"ד ישראלי, וכן הסכם שכר הטרחה שנחתם בין עו"ד ישראלי לבין אזורים, יזם הפרויקט (להלן: הסכמי שכר הטרחה). השנייה, בקשה לצירוף אזורים כצד להליך, ולחילופין להורות לה לשתף פעולה עם ההליך ככל הנדרש, בין היתר בדרך של המצאת כל מסמך או מידע רלוונטי המצוי בידיה.

בקשות דומות הוגשו קודם לכן בחלק מן התביעות הנוספות, וניתנו בהן שתי החלטות הרלוונטיות לענייננו: ביום 8.10.2023 נתן בית המשפט המחוזי (השופט ג' הס) החלטה בת"א 37389-06-22, בה קיבל את בקשת הנתבעים שם לגילוי הסכמי שכר הטרחה (להלן: ההחלטה הראשונה). בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי את טענות התובעים כי חל על המסמכים חיסיון עו"ד-לקוח וכי מדובר ב"מסע דיג" אסור; וקבע כי למסמכים רלוונטיות לכאורה לסוגיות שבמחלוקת. בנוסף לכך, ביום 17.10.2023 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ע' ברקוביץ) בת"א 37549-07-22 ות"א 40064-07-22, בה נדחתה בקשת התובעים שם לצרף את אזורים כצד להליך, זאת על יסוד התחייבותה של אזורים לשתף פעולה עם ההליך, לרבות בדרך של הצגת מסמכים.

רשימת הבקשות של המבקש בענייננו נדונה בדיון שהתקיים ביום 2.1.2024; כאשר בתום הדיון ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ע' ברקוביץ), אשר הורתה לצדדים לקיים דיון מקדמי, תוך שהפנתה אותם לפעול בהתאם להחלטות שניתנו בתביעות הנוספות – הן לעניין הבקשה לגילוי מסמכים והן לעניין הבקשה לצירוף אזורים כצד להליך. ואכן, בהתאם להחלטה הראשונה, העבירו המשיבים למבקש את הסכם שכר הטרחה שנחתם ביניהם לבין עו"ד ישראלי; עם זאת, לא הועבר הסכם שכר הטרחה שנחתם בין עו"ד ישראלי לבין אזורים.

בטרם השלימו הצדדים בענייננו את הדיון המקדמי, הוחלט כי התביעה תישמע במאוחד עם התביעות הנוספות, לפני אותו מותב (השופט ג' הס). בדיון המאוחד שהתקיים ביום 2.6.2024, שבו והזכירו באי-כוח הנתבעים – בהם המבקש – את בקשתם לגילוי הסכמי שכר הטרחה. בהחלטתו מאותו היום, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לאמץ את ההחלטה הראשונה גם ליתר התיקים, ואולם ראה להבחין בין שני ההסכמים שגילויים התבקש: באשר להסכמי שכר הטרחה בין עו"ד ישראלי לבין בעלי הדירות (התובעים), הורה בית המשפט המחוזי על גילויים, ככל שאלה טרם גולו; ומנגד, בנוגע להסכם שכר הטרחה בין עו"ד ישראלי לבין אזורים, קבע בית המשפט המחוזי כי אין להורות על גילויו, שכן "מדובר על שני צדדים שאינם בעלי דין בתיק זה, ולכן בית המשפט אינו יכול לכפות גילוי מסמך שהוא מהווה סוד מסחרי בין שני צדדים שאינם צדדים להליך שלפניי".

1.  

2. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

    

   תמצית טענות הצדדים

    

   המבקש עותר בבקשתו להורות על גילוי הסכם שכר הטרחה בין עו"ד ישראלי לבין אזורים. לטענתו, הסכם זה דרוש לו כדי להוכיח את טענתו ולפיה סירובו לעסקת הפינוי והבינוי אינו "סירוב בלתי סביר". בהקשר זה טוען המבקש, בין היתר, כי שכר הטרחה שמשולם לעו"ד ישראלי על-ידי אזורים תלוי בהצלחת הפרויקט וברווחיו, באופן שמעמיד את עו"ד ישראלי בניגוד עניינים שיש בו כדי לפגוע בחובת הנאמנות בה הוא חב כלפי בעלי הדירות; וכי הדבר הוביל, כך לפי הנטען, להסכם רשלני וכושל בין בעלי הדירות לאזורים. המבקש מוסיף וטוען כי החלטת בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה להחלטה הראשונה, וכן היא מתעלמת מהתחייבותה של אזורים לשתף פעולה עם ההליך, לרבות בדרך של גילוי מסמכים, אשר עמדה בבסיס ההחלטה שלא לצרפה כצד להליך. מכל מקום, נטען כי המסמך שגילויו מבוקש מצורף ברגיל להסכמי פינוי ובינוי, ולפיכך הוא אמור להימצא בידי המשיבים או למצער בשליטתם.

3.  

   המשיבים מצדם סומכים את ידיהם, בעיקרם של דברים, על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה אין להורות על גילוי מסמך בין גורמים שאינם צד להליך, בייחוד משמדובר בסודות מסחריים. כן טוענים המשיבים כי הסכם שכר הטרחה של עו"ד ישראלי אינו רלוונטי כלל למחלוקת בין הצדדים, משאין בו כדי להעיד על סבירותו של ההסכם שנחתם בין המשיבים לבין אזורים – הסכם שסבירותו נלמדת מתוכנו. נטען, כי ככל שלמבקש יש אי אלו טענות נגד עו"ד ישראלי, עליו להעלותן בהליך מתאים ולא בהליך דנן, באופן שאינו תורם להליך אלא רק מסרבלו ומאריכו שלא לצורך.

    

   דיון והכרעה

    

   לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, כמו גם בתיקי בית המשפט המחוזי, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כפי שיבואר, דין הערעור להתקבל.

    

   ככלל, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסדרי דין, והדבר נכון ביתר שאת בהתייחס להחלטות בנושא גילוי ועיון במסמכים. חריגים לכלל זה הם מקרים בהם החלטתה של הערכאה הדיונית נוגדת את הדין, גורמת לעיוות דין, וכן מקרים בהם נעלמו מעיניה נסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו, מיני רבים: רע"א 2428/22 SODIM LTD נ' חדד, פסקה 5 (17.7.2022); רע"א 1963/22 עם הפנים ליפו נדל"ן בע"מ נ' אשטרום הנדסה ובניה בע"מ, פסקה 7 (26.4.2022)). כפי שיוסבר להלן, המקרה שלפנינו הינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

    

   החלטת בית המשפט המחוזי בענייננו, הדוחה את הבקשה לגילוי הסכם שכר הטרחה בין אזורים לעו"ד ישראלי, נשענת על שני נימוקים – האחד, כי מדובר בהסכם בין גורמים שאינם צד להליך; והשני, כי המסמך מכיל סודות מסחריים של אותם גורמים. דומה כי ביחס לשני הנימוקים, נפלה שגגה תחת ידו של בית המשפט המחוזי.

4.  

   ראשית, לגבי זהות הצדדים להסכם. אין מדובר בענייננו בבקשה לחייב צדדים שלישיים – דהיינו מי שאינו צד להליך – בגילוי מסמך; אלא בבקשה לחייב בעל דין, הם התובעים בהליך, בגילוי מסמך הנוגע לעניינים השנויים במחלוקת, המצוי ברשותם או בשליטתם (והשוו: רע"א 8571/16 מעברות נכסים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מוטיבן בע"מ, פסקה 12 (19.1.2017)). מקום שהמסמך הנדון אמנם מצוי ברשותם או בשליטתם של המשיבים – ולא נטען על-ידם אחרת – אין כל מניעה לגילויו הנעוצה בעורך המסמך או בזהות הצדדים למסמך. אמנם, יש ועל בית המשפט להתחשב בעת מתן החלטה לעניין גילוי מסמכים, בין היתר, באינטרסים של צדדים שלישיים (ראו למשל: רע"א 6243/21 גורטובוי נ' בי.אס.די קראון בע"מ, פסקה 13 (19.10.2021); רע"א 1208/23 בק נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 9 (23.2.2023)), ואולם, אין להסיק מכך – כפי המשתמע מן ההחלטה בענייננו – כי בית המשפט אינו מוסמך להורות לבעל דין לגלות מסמכים הנוגעים לצדדים שלישיים. במילים אחרות: ככל שמדובר במסמך המצוי בידי צד להליך או בשליטתו, והוא רלוונטי לעניינים השנויים במחלוקת, העובדה שהמסמך נערך על-ידי גורמים שאינם צד להליך אינה מהווה חסם לגילוי המסמך.

    

   שנית, לגבי הקביעה כי עניין לנו בסוד מסחרי. הטענה כי מדובר בסוד מסחרי הועלתה על-ידי המשיבים בעלמא, כאשר ממילא, דומה כי המשיבים אינם הגורם המתאים להעלאת טענה זו, וזאת להבדיל מצדדים העשויים להיפגע מגילויו של הסוד הנטען. אף בית המשפט המחוזי לא פירט בהחלטתו, באשר לטיבו של אותו סוד מסחרי הגלום לכאורה בהסכם שכר הטרחה שבין אזורים לעו"ד ישראלי (ולעניין החובה להוכיח קיומו של חיסיון, פגיעה באינטרס או בזכות ראו, לדוגמה: רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך, פסקה 17 (24.1.2016). כן השוו: רע"א 6552/00 קלינגר נ' ארליך (5.8.2001)). לגופו של עניין יש לתמוה, כיצד מתיישבת הטענה כי מדובר בסוד מסחרי שאין לחשוף בפני המבקש, עם העובדה שהמסמך הנדון מצוי בידי המשיבים, בעלי הדירות – אשר מעמדם דומה, על פניו, למעמדו של המבקש, אשר מבוקש כי יחתום אף הוא על עסקת הפינוי והבינוי. בנסיבות אלה, הקביעה כי ההסכם "מהווה סוד מסחרי" אינה יכולה אפוא לעמוד.

    

   לאור האמור, משנקבע כי אין בשני הנימוקים כדי לחסום את דרכו של המבקש לגילוי המסמך, יש להכריע בבקשת הגילוי על בסיס אמות המידה הצריכות לעניין, ובעיקר הרלוונטיות של המסמך הנדון לסוגיות שבמחלוקת (לשיקולים שיש לבחון לעת הכרעה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים, ראו: רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן, פסקה 12 (8.7.2013); רע"א 208/23 גית נ' ברומברג, פסקה 12 (23.2.2023)). ואולם, דומה כי עניין זה הוכרע זה מכבר על-ידי בית המשפט המחוזי, בהחלטה הראשונה, בה קבע כי למסמך האמור "רלוונטיות לכאורה" לבירור המחלוקת. כאמור, לטענת המבקש, יש בהסכם שכר הטרחה בין עו"ד ישראלי לבין אזורים כדי ללמד על ניגוד עניינים בו מצוי עו"ד ישראלי, כמקור לקשיים שונים בהסכם המוצע למבקש, המקימים טעם סביר לסירובו לעסקה. מבלי לנקוט עמדה לגופה של טענה, די בכך לפי אמות המידה המרחיבות הנוהגות בבקשות גילוי וביחס לדרישת הרלוונטיות בפרט – כדי להיעתר לבקשה לגילוי המסמך (וראו למשל: רע"א 5126/19 פלונית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (3.11.2019); רע"א 1709/12 גוטקינד נ' אלקרא, פסקה 4 (31.5.2012)). ולבסוף, וכפי שפורט לעיל, בנסיבות העניין אף לא הוכח קיומם של אינטרסים אחרים, כגון חסיונות ואינטרסים של צדדים שלישיים, שיש בהם כדי לגבור על חובת הגילוי והעיון (ויוזכר כי הטענה לתחולת חיסיון עו"ד-לקוח על המסמך, נדחתה, ובדין, בהחלטה הראשונה); ובנסיבות אלה, דין הבקשה לגילוי המסמך להתקבל.

   הערעור מתקבל אפוא. המשיבים יגלו למבקש את הסכם שכר הטרחה בין עו"ד ישראלי לבין אזורים בתוך 7 ימים מהיום.

    

5. המשיבים יישאו בהוצאות המבקש בסך של 5,000 ₪.

    

   ניתנה היום, ז' טבת תשפ"ה (07 ינואר 2025).

    

    

   גילה כנפי-שטייניץ שופטת