השופטת כנפי-שטייניץ חייבה את תומכי הפרויקט לגלות לשכנם את הסכם שכר הטרחה שנחתם בין עורך דינם ליזמית, כחלק ממאבקו להוכיח שסירובו סביר
סרבן פינוי-בינוי בהרצליה חטף תביעה משכניו, תומכי הפרויקט, במסגרתה ביקש שהם יחשפו את הסכם שכר הטרחה שנחתם בין עורך דינם ליזמית המיועדת, "אזורים", זאת במטרה להראות שסירובו סביר. אחרי שבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשתו ערער הסרבן לעליון, שם רשם ניצחון: השופטת גילה כנפי-שטייניץ קבעה שהחלטת המחוזי שגויה, וכי המסמך רלוונטי לסכסוך ועל כן יגולה.
הצדדים הם בעלי דירות במתחם ב"שיכון ויצמן" בהרצליה, שאושרה לגביו תכנית פינוי-בינוי רחבת היקף. רוב בעלי הדירות במתחם חתמו באמצעות עורך דין על הסכם עם חברת "אזורים" לצורך ביצוע הפרויקט. המבקש סירב לצרף חתימתו לעסקה, ובשל כך הגישו נגדו התומכים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה דרשו להכריז על סירובו כבלתי סביר.
כשהגיע ההליך לשלב גילוי המסמכים ביקש הסרבן מהתומכים לגלות את הסכם שכר הטרחה שנחתם בינם לבין בא כוחם, ובין עורך הדין ל"אזורים". בעוד המחוזי אישר את חשיפת ההסכם הראשון, הוא דחה את הבקשה בנוגע לזה השני, וזאת על בסיס שני נימוקים: שמדובר בהסכם בין גורמים שאינם צד להליך; ושההסכם מכיל סודות מסחריים.
בבקשת הערעור שהגיש הסרבן לעליון, הוא טען שיש להורות על גילוי ההסכם בין עורך הדין ל"אזורים", על מנת להוכיח שסירובו לפרויקט הינו סביר. למיטב ידיעתו, סיפר, סוכם ששכר הטרחה ישולם לעורך הדין בכפוף להצלחת הפרויקט, עובדה המציבה אותו בניגוד עניינים, ובאופן שאף הוביל להסכם רשלני וכושל בין בעלי הדירות ל"אזורים".
מנגד טענו תומכי הפרויקט שהחלטת המחוזי נכונה ואין הצדקה להתערב בה.
מעמד הצדדים שווה
השופטת כנפי-שטייניץ קבעה שהחלטת המחוזי לאסור את גילוי ההסכם שבין עורך הדין ליזמית שגויה, מאחר ששני הנימוקים המונחים בבסיסה אינם נכונים.
אשר לנימוק שעניינו זהות הצדדים להסכם הדגישה השופטת שהלכה למעשה, לא מדובר בבקשה לחייב צדדים שלישיים שאינם צד להליך בגילוי מסמך, "אלא בבקשה לחייב בעל דין, הם התובעים בהליך, בגילוי מסמך הנוגע לעניינים השנויים במחלוקת, המצוי ברשותם או בשליטתם".
בכל הנוגע לנימוק הנוסף, בדבר סודות מסחריים, העירה השופטת שבפועל החלטת המחוזי נעדרת פירוט על אודות טיב אותו סוד מסחרי, הגלום לכאורה בהסכם שכר הטרחה שבין עורך הדין ליזמית. "לגופו של עניין", כתבה, "יש לתמוה כיצד מתיישבת הטענה כי מדובר בסוד מסחרי שאין לחשוף בפני המבקש, עם העובדה שהמסמך הנדון מצוי בידי המשיבים, בעלי הדירות – אשר מעמדם דומה, על פניו, למעמדו".
משנדחו שני הנימוקים שבבסיס החלטת המחוזי, כתבה השופטת שיש להכריע בבקשת הסרבן על בסיס אמות המידה הצריכות לעניין, ובעיקר רלוונטיות המסמך לסוגיות שבמחלוקת. מסקנתה - על רקע טענת הסרבן שההסכם נצרך לו על מנת להוכיח ניגוד עניינים מצד עורך הדין, וכפועל יוצא את סבירות סירובו לפרויקט - הייתה שמדובר במסמך רלוונטי לסכסוך, ועל כן יש לגלותו.
נוכח הפסדם, חויבו תומכי הפרויקט לשלם לשכנם הסרבן הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד נוריאל אור
- ב"כ המשיבים: עו"ד ערן שפינדל ועו"ד שירי שירן
עו"ד אירם גל
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.