אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ש. ב. ע. נ' א. ע. ואח'

ש. ב. ע. נ' א. ע. ואח'

תאריך פרסום : 16/01/2024 | גרסת הדפסה

ת"ע
בית משפט לעניני משפחה באר שבע
40498-04-20
18/10/2023
בפני השופטת:
אפרת שהם דליות

- נגד -
מתנגד:
ש. ב. ע.
עו"ד שלמה פרידמן
משיבים:
1. א. ע.
2. י. ע.צ

עו"ד דן מלכיאלי ואח'
פסק דין
 

 

על המדוכה בקשה לקיום צוואת המנוחה הגב' **** ז"ל (להלן: "המנוחה") מיום 9/1/2006 והתנגדות לה.

 

רקע עובדתי ודיוני

 

  1. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 22/11/2019 כשהיא בת 82.

     

  2. המנוחה הותירה אחריה צוואה בעדים שנחתמה ביום 9/1/2006 לפני עוה"ד ***.

     

  3. הצדדים הינם ילדיה של המנוחה ויורשיה על פי הצוואה.

     

  4. בצוואתה קבעה המנוחה כי דירתה ברח' *** ב*** תחולק בין שלושת ילדיה באופן לא שוויוני – 14% למתנגד ו- 43% לכל אחד מהמשיבים תוך שצוין בס' 4 לצוואה הנימוק אשר ביסוד חלוקה זו.

    את יתר רכושה ציוותה בחלקים שווים לשלושת הילדים.

     

  5. לטענת המתנגד בתמצית, המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה- בהינתן כי היו לה "בעיות קשות של שתיית אלכוהול והיא סבלה מדכאונות עמוקים". הצוואה נחתמה בצל השפעה בלתי הוגנת של המשיבים ובעלה של המשיבה 2 על המנוחה, תוך הפעלת לחץ אדיר לערוך את הצוואה במתכונתה, המשיבים היו מעורבים בעריכת הצוואה – ובין היתר המנוחה נלקחה על ידי המשיבה 2 למשרד עוה"ד *** שם עבדה בעבר כמזכירה למרות שלמשפחה היה עו"ד שטיפל בכל ענייניה לרבות בהגשת הבקשה לקיום הצוואה. בעלה של המשיבה 2 הוא אשר ניסח את הצוואה. המשיבים נכחו במשרד עורך הדין בעת שהצוואה נחתמה.

  6. לטענת המשיבים בתמצית, עסקינן בצוואה המשקפת את רצונה האחרון של המנוחה, צוואה תקפה ללא כל פגם או פסול שנחתמה על ידי המנוחה 14 שנים לפני פטירתה כשהיא צלולה לחלוטין ובפני עו"ד.

     

  7. במסגרת ההוכחות נשמעו עדויות הצדדים וכן מטעם המתנגד הגב' *** -אחיינית של המנוחה, ומטעם המשיבים מר ***- בעלה של המשיבה 2.

     

  8. משהוגשו סיכומי הצדדים, לרבות סיכומי תשובה, יש להכריע בתובענה.

     

    דיון והכרעה

     

  9. המסגרת הנורמטיבית לדיון בטענות המתנגדים נסובה סביב הוראות סעיפים 26, 30 ו- 35 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"). הוראות אלה עוסקות, בהתאמה, בשאלות בעניין כשרות לצוות, השפעה בלתי הוגנת, ומעורבות פסולה בעריכת צוואה.

     

  10. הלכה היא כי צוואה שמתקיימות בה כל הדרישות הצורניות על פי הדין, כפי שנחזה להיות בעניינינו (ולא נטען אחרת) עומדת לה חזקת כשרותה, והנטל להוכיח כי בטלה היא מוטל כל כולו על הטוען לכך. (ר' ספרו של פרופסור ש' שילה "פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965" (כרך א', 1995) הוצאת נבו בעמ' 233-230).

    נטל השכנוע מוטל במקרה שלפנינו, מתחילתו ועד סופו, על כתפי המתנגד.

     

  11. ודוק, לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להידחות וכפועל יוצא מכך יש לתן צו לקיום הצוואה.

    אנמק מסקנתי שלעיל תוך התייחסות לעילות ההתנגדות .

     

    אי כשרות המצווה לפי סעיף 26 לחוק

     

  12. סעיף 26 לחוק קובע כי:

    "צוואה שנעשתה ע"י קטין או מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה".

     

    הכלל הוא כי כל אדם כשיר לזכויות ולחובות מלידתו ועד מותו וכל אדם כשיר לפעולות משפטיות, אלא אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית-משפט (ראה סע' 1 ו-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962). משכך, כל אדם כשיר לעשות צוואה, אלא אם כן כשרות זו נשללה ממנו כדין. (ר' ע"א 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל).

     

    טענה בדבר אי כשרות המצווה לפי סעיף 26 לחוק מתייחסת למצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה לעת עריכת הצוואה, ויכולתו להבין את מהותה של הפעולה המשפטית שהוא עושה - צוואה - ואת משמעותה והשלכותיה על הזוכים ברכושו ועל המודרים ממנו. הנטל להוכחת קיומה של טענה זו מוטל על מי שרוצה להיבנות ממנה, ובצוואה תקינה מבחינה צורנית - על המתנגד לה. (ר' עמ"ש 36529-11-10 ב.ש.מ נ' ש.מ, ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נגד רינה מרום).

     

    כדי לעמוד בנטל זה אין די בהעלאת ספקות בלבד ויש להוכיח באופן ברור כי המנוח לא היה כשיר להבחין בטיבה של צוואה. להוכחת הטענה יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת באשר למצבו של המצווה לעת עשיית הצוואה. (ר' ע"א 7019/94 גדעון לפיבסקי נ' עמליה דן). עם זאת, רשאי בית המשפט להסתייע גם בחומר ראיות אחר, המתייחס למועד עשיית הצוואה ולהעדיפו על פני חוות הדעת הרפואית, כגון עדויות של מי שערך את הצוואה או מי ששימש כעד לה וכן בעדויות אחרות (ר' ע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל).

     

  13. בעניינינו ולבקשת המתנגד מונה ביום 19.12.20 מומחה מטעם בית המשפט לבחינת כשרות המנוחה בעת עריכת הצוואה, אלא שבפועל לאחר שיהוי וסחבת בהם נקט המתנגד(ר' בין היתר החלטות מיום 29.4.21, 10.5.21, 8.6.21 ) הוא חזר בו סופו של יום מבקשתו תוך שהודיע כי משיקולים כלכליים הוא מוותר על המומחה, ועל כן המינוי בוטל בהחלטה מיום 16.6.21.

     

  14. המתנגד גם בחר שלא לזמן לעדות את עורכי הצוואה חרף החשיבות הרבה שיש לעדותם ודאי בנסיבות בהן לא הונחה חוות דעת רפואית. (על חשיבות העדת עורך הצוואה ר' למשל עמ"ש (חי) 65589-12-18ע.ע נ' א.ע).

    את שיקול דעתו בהקשר זה נימק בסיכומי התשובה בטיעון הבא:

    "לטענה כי המתנגד בחר שלא להביא את עוה"ד שערכו את הצוואה אטען כי מדובר בטענה מגוחכת. מה יגיד עוה"ד שהמשיבים היו בחדר בעת עריכת הצוואה? או שהמשיבה הייתה מעורבת בעריכת הצוואה? הרי ברור מאליו כי חזקה שעורך הדין יקפיד וישמור על החוק, אלא שאין הוא יכול לדעת האם המשיבה שהיא הדומיננטית השתלטנית כתבה לאם מה יכתב בצוואה או שהמשיבה היא אשר ערכה את החלוקה באחוזים לאם. הוא יודע את מה שהיה בחדר, אבל אין הוא יכול לדעת מה היה מחוץ לחדר וגם אם היה יודע לא היה מעיד על כך".

     

    אין בידי לקבל נימוק זה. מקום בו מבקש המתנגד להוכיח פגם כלשהו שנפל במעמד עריכת הצוואה והקשור גם ברצונה החופשי של המנוחה היה עליו , כמי שנטל ההוכחה מונח לפתחו, לזמן את עורכי הצוואה. הימנעות זו נזקפת לחובת המתנגד ולעניין זה ידועה

    ההלכה לפיה אי הבאת עד רלוונטי יוצרת חזקה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגריסת היריב (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' גרשון הובלות בע"מ פ"ד סא (3) 18 (2006)).

     

  15. המתנגד מבקש לסמוך טענותיו בדבר מצבה הקוגניטיבי של המנוחה על מסמכים רפואיים אשר נטען כי צורפו לתיק, ברם לא מצאתי כי צורף כל מסמך לתצהיר עדות ראשית ממילא לא הוצג במסגרת שמיעת ראיות. המתנגד הסתפק באמירה כללית אותה הפנה למשיב 1 בעת חקירתו ביחס ל- "40 כדורים" אותם נטלה לכאורה המנוחה . אמר ולא הוסיף. לא נמצאה לכך כל התייחסות בסיכומיו (ר' עמ' 76 ש' 18-21).

    בעדות הגב' *** נטען ולא נסתר כי עד 2018, עת מצבה של המנוח החל להתדרדר, היא הייתה צלולה לחלוטין (עמ' 32 ש' 23-26 עמ' 33 ש'1). דברים ברוח זו נשמעו גם על ידי המשיבים.

    המתנגד עצמו העיד כי הפעם האחרונה שבה אושפזה המנוחה היה למיטב ידיעתו בתחילת שנות ה- 80 (עמ' 34 ש' 12-14).

    אכן אין חולק בין הצדדים כי בשנות ה- 80 המנוחה טופלה במערך בריאות הנפש על רקע התמוטטות שחוותה בעקבות גירושיה. ברם, אין באמור כדי ללמד כל עיקר כי לא הייתה כשירה לחתום על צוואה בשנת 2006. המנוחה עבדה כ***במשך שנים וקיימה אורח חיים עצמאי. אף תמצא לומר כי המנוחה סבלה ממחלות רקע כלשהן אפילו היה זה דיכאון כטענת המתנגד (עניין שלא הוכח כלל) הרי שאין בכך כדי להוביל למסקנה כי לא הייתה כשירה לערוך צוואה במועד בו נחתמה.

     

  16. ברי כי בהעדר חוות דעת מומחה, אין בידי להסיק באופן עצמאי מתוך העדויות והמידע כפי שהונח לפני כי במועד עריכת הצוואה היה מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בלתי תקין עד כי נפגמה כשירותה לחתום על הצוואה.

     

  17. נטל השכנוע להוכיח כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה היה ונותר מוטל על כתפי המתנגד וזה לא צלח כל עיקר להרים נטל זה. טענות המתנגד לעניין זה נותרו בגדר השערות בלתי מבוססות ולא הוכחו כנדרש.

     

  18. לפיכך דין טענה זו להידחות.

     

  19. בהינתן האמור יש לתן אפוא תוקף לרצונה של המנוחה ובלבד שלא נפל בו פגם מחמת השפעה בלתי הוגנת או מטעם אחר.

     

    מעורבות בעריכת הצוואה לפי ס' 35 לחוק

     

  20. ס' 35 לחוק קובע כי :

    "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה -בטלה."

     

  21. הוראת סעיף 35 לחוק כוללת בחובה שלוש עילות פסילה שונות. היא מחילה את חזקת הבטלות על צוואה המזכה את "מי שערך אותה", את מי ש"היה עד לעשייתה" ואת מי ש"לקח באופן אחר חלק בעריכתה".

     

    החוק יוצר הנחה חלוטה, כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה.

    חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם. העובדה שהנהנה על פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על כך שהוראת הצוואה ניתנה בסופו של יום מרצון חופשי', אולם אם 'לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר' אין תוקף להוראה המזכה אותו- אפילו היתה זו הוראת אמת" ( ע"א 6486/98 מופק בטו נ' סאמי בוטו, פ"ד נד(1) 19 ).

     

    בשורת פסקי דין קבע בית המשפט העליון כי נוכח התוצאה הקשה העלולה להיווצר מקיום דווקני אחר הוראות החוק - יש לפרש את סעיף 35 לחוק בצמצום (ר' גם פרופ' ש. שילה פרשנות לחוק הירושה כרך א', עמ' 308).

     

  22. טענת המתנגד בהקשר זה נסובה בעיקרה על העבודה כי המשיבה היא שקישרה בין המנוחה למשרד עוה"ד שערך את הצוואה, וכן בנוכחות המשיבים במשרד עורכי הדין עת נחתמה הצוואה.

     

  23. לא ברור כל עיקר מדוע זה מבקש המתנגד להסיק מסקנה עקיפה באשר לנסיבות עריכה וחתימה על הצוואה וזאת חלף זימון עדי הצוואה למתן עדות.

    כאמור, נטל הבאת הראיה היה ונותר מונח לפתחו של המתנגד ומכאן גם חובתו בשכנוע בית המשפט בגרסתו זו.

     

  24. לא הוכח כי למי מהמשיבים הייתה מעורבות כלשהי בהכנתה הטכנית של הצוואה או בניסוחה. כך גם לא נטען וממילא לא הוכח כי מי מהמשיבים היה עד לעריכת הצוואה או שהה עם המנוחה בחדר במעמד החתימה.

     

  25. אף לא שוכנעתי כי מי מהמשיבים "נטל חלק באופן אחר" בעריכת הצוואה במובן הוראות ס' 35 הנזכר ואבאר.

     

    לא נסתרה גרסת המשיבים כי היוזמה להכנת הצוואה הייתה של המנוחה וכי המנוחה שילמה עבור הצוואה בעצמה (ר עמ' 59 וכן עמ' 72).

    מעורבות המשיבה בהפניית המנוחה למשרד עורכי הדין איננה בבחינת מעורבות פסולה. (ר' למשל ע"א 6496/98 שלעיל).

    אף לא מצאתי כל פסול בכך כי למשרד עורכי הדין האמון על עריכת הצוואה הייתה הכרות מוקדמת עם המשיבה 2 שם עבדה למשך חצי שנה לפני למעלה מעשור כפי שאף אישר המתנגד בחקירתו (עמ' 35 ש' 14-9) . לא נטען וממילא לא הוכח כי מדובר בהכרות העולה כדי יחסי חברות קרובים עם המשיבה או כי להכרות זו הייתה השפעה על רצונה של המנוחה כפי שהביעה באופן ברור בצוואתה.

     

    לא זו אף זו, טענת המתנגד בקשר למעורבות בן זוגה של המשיבה 2 בעריכת הצוואה לא נתמכה בכל ראיה פוזיטיבית כי אם בטענה סתמית ובלתי מבוארת לפיה בפגישה שנערכה בנוכחות המנוחה, המשיבה 1 ובן זוגה שש או שבע שנים קודם לעריכת הצוואה התנהל זה האחרון כמי "שמנהל את ענייניה הכלכליים של המשפחה". (עמ' 36 ש' 4-15) .

     

  26. הלכה ולמעשה טענתו הכללית של המתנגד המבקשת לייחס למי מהמשיבים "נטילת חלק באופן אחר" בעריכת הצוואה על דרך של מעורבות סמויה אינה נסמכת אלה על תחושות והשערות וללא שהציג כל תימוכין לכך.

     

  27. אם כן, אין מקום לומר כי נתקיימו נסיבות מיוחדות העשויות להצביע על מעורבות פעילה של המשיבים בהתאם למבחני הפסיקה. לא הוכחה עילת הפסלות הקבועה בסעיף 35 לחוק הירושה על כל חלקיה . אי לכך אף דינה של טענה זו להידחות.

     

  28. אף האמור אין בכך כדי לייתר את הדיון בשאלת נסיבות עריכת הצוואה במסגרת מבחן המשנה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על פי סעיף 30 לחוק.

     

    השפעה בלתי הוגנת לפי ס' 30 לחוק

     

  29. סעיף 30 (א) לחוק קובע: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".

     

    השפעה בלתי הוגנת היא אותה השפעה אשר יש בה כדי לשנות או להסיט את רצונו החופשי של המצווה. יש להבחין בין דברים שנאמרים למצווה ומתקבלים על דעתו, לבין השפעה בלתי הוגנת שמשמעותה היא שהמוריש ביטל דעתו ורצונו ועשה כרצון המשפיע.

    הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מונח לפתחו של הטוען לקיומה של השפעה כזו. (ר' כב' השופט שאול שוחט "פגמים בצוואות" (מהדורה שלישית -2016)).

    הפסיקה קבעה ארבעה "מבחני עזר" עיקריים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט לקבוע קיומה של תלות של המצווה בנהנה מהצוואה והם: מבחן התלות והעצמאות, מבחן התלות והסיוע, מבחן קשרי המצווה עם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה בעריכתה (ר' דנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה).

    בהתקיים המאפיינים של המבחנים האמורים או חלקם קמה חזקה לכאורה בדבר קיומה

    של השפעה בלתי הוגנת.

     

    מהכלל אל הפרט

     

  30. לא מצאתי בסיכומי המתנגד כל בחינה של מבחני העזר כפי שהותוו בפסיקה.

     

  31. אבהיר כבר עתה כי לא הונחה לפני תשתית ראייתית אשר יש בה ללמד כי המנוחה הייתה

    נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד המשיבים.

    אפרט עמדתי תוך התייחסות למבחני העזר.

     

    מבחן התלות והעצמאות – כעולה מתוך הראיות ולא נסתר, במועד עריכת הצוואה המנוחה הייתה עצמאית לחלוטין התגוררה לבדה בדירתה. לא הוכח כי הצוואה נחתמה בשעה שמצבה הפיזי או הנפשי של המנוחה הביא אותה לכדי תלות וחוסר עצמאות המובילים להשפעה בלתי הוגנת לא הוכח ולו בראשית ראיה היעדר עצמאותה מבחינה שכלית במועד הרלוונטי.

    בהקשר זה כבר נקבע בפסיקה כי התלות צריכה להיות כה מקיפה ויסודית עד כדי אובדן חופש הבחירה של המצווה, דבר שלא הוכח כלל ועיקר.

     

    מבחן התלות והסיוע- לא נטען וממילא לא הוכח כי המנוחה הייתה תלויה בסיוע מי משלושת ילדיה, ואף אם נמצא לומר (ואין בידי לקבוע שכך) כי בין המנוחה למי מילדיה הייתה קרבה מיוחדת, לא נטען וממילא לא הוכח כי המדובר בסיוע שיצר תלות בלעדית, תלות שאינה הוגנת או ניצול של אותה תלות.

     

    מבחן קשרי המצווה עם אחרים - לא נטען וממילא לא הוכח כי המנוחה היה מנותקת מבני המשפחה. כפי העולה מהעדויות המנוחה קיימה קשרים עם כל אחד מילדיה וגם עם בני משפחה נוספים ובהם האחיינית הגב' ח'.

     

    אשר לרקע לציווי, נסיבות עריכת הצוואה- אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת או למצער שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.

     

    כבר קבעתי לעיל, כי לא הוכחה מעורבות של המשיבים העולה כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה.

     

    בבחינת נסיבות עריכת הצוואה והרקע לצווי עולה כי המנוחה מצאה לחלק את דירתה

    באופן בלתי שוויוני מהנימוק המפורט בסעיף 4 לצוואה:

    "במהלך חיי שילמתי כספים רבים בגין ובעבור ש'. כמו כן נטלתי הלוואה בנקאית המובטחת בתשלום משכנתא ושעבדתי את הדירה על מנת לפרוע חובות של ש', על אף התחייבויותיו, לא פרע ש' את תשלומי ההלוואה, וכך נאלצתי אני להיעזר בא' וי' אשר פורעים את ההלוואה לבנק. בהתאם לתחושת הצדק שלי, ובהתאם לאמות המידה והערכים לפיהם אני חיה ואותן הנחלתי לילדיי, אין זה מן הראוי שבבוא עת פקודה, לא תילקח בחשבון העובדה שמתוך כלל הרכוש וההון שצברתי במהלך חיי, חלק נכבד ניתן לש'. לפיכך ועל מנת להשתית את חלוקת עזבוני בהתאם לכללי צדק שלי, ובהתאם להבנתי שלי, מוצאת אני לנכון לא לחלק את עזבוני בין ילדי שווה בשווה כי אם כאמור בצוואתי"

     

    אכן וכפי שנטען בסיכומי המשיבים, הלכה פסוקה היא כי בית המשפט לא שם שיקול דעתו בנוגע לחלוקת הרכוש במקום שיקול דעתו של המצווה (ע"א 724/87 כלפה נ' גולד פ"ד מח)

    טענות המתנגד באשר לאירועים מאוחרים למועד חתימת הצוואה ובין היתר בקשר עם הלוואות שנתנה המנוחה למי מילדיה, ככל שנתנה, אינן מעלות או מורידות מתוקפה של הצוואה שכן המנוחה לא מצאה לנכון לשנות מהוראותיה לאורך כל השנים וגם לאחר שהעניין הוצף בפניה על ידי המתנגד.

    כאמור בעדות המתנגד, עת נודע לו בשנת 2012 או 2016 (ר' בעמ' 37 ש' 10-19) דבר קיומה של צוואה לא שוויונית ביקש מאמו הסבר לפשר הדבר והיא אימתה הדברים אך טענה כי תעשה צוואה אחרת, אבל הוא המתנגד החליט לוותר ולא לקחת אותה לעו"ד, "אני מחלתי לה על הדבר. כן חשבתי לעשות את זה... החלטתי לוותר ולא לקחת אותה לעו"ד. התייעצתי עם אשתי וחשבנו שזה לא ראוי בשביל כסף" (עמ' 38 ש' 6-9). לא רק שדברים אלה מטילים צל כבד על מהות ההתנגדות כולה, אלא שיש בהם כדי ללמד כי המנוחה הייתה מודעת לצוואתה ובחרה שלא לשנות מהוראותיה אף שעומתה עם אכזבתו של המתנגד.

     

    עוד ובהקשר זה אעיר כי לא ניתן להסיק כל ממצא עובדתי מתוך תמלילים שצירף המתנגד ביחס לשיחות שנערכו לכאורה עם המנוחה בשנים 2016-2018 באשר הוגשו שלא על פי דיני הראיות, עת נחזה שהמתנגד הקליד הדברים בעצמו תוך מתן פשרנות אישית ובעוד קלטות השיחה לא הוצגו במהלך שמיעת הראיות והעדים לא אומתו עם תוכנן כלל.

     

    גם טענות המתנגד בקשר למעורבות האחיינית הגב' *** אין בהן כדי להועיל לו ובפרט מקום בו הובהר על ידה כי המנוחה לא התייעצה עמה בנוגע לצוואה עובר לעריכתה ולא הוכח אחרת (עמ' 25 ש' 25-26).

     

    זאת ועוד לא נמצא כל ממש בטענת המתנגד לפיה יש לראות בפנייה לעו"ד *** לשם עריכת הצוואה משום ביטוי להשפעה בלתי הוגנת הואיל ו"עו"ד *** שימש כעוה"ד של המנוחה והמשפחה". הובהר בעדות המתנגד עצמו כי הקשר של המנוחה עם עו"ד *** הסתכם בענייני מכר דירה בשנות ה- 80 (עמ' 35 ש' 10- 22 ), כמו כן בשנות ה- 90 טיפל בענייני גירושין של המתנגד עצמו.

    מעדותה של הגב' *** נלמד כי למנוחה לא היה עורך דין קבוע שטיפל בענייניה (עמ' 25 ש' 11-24).

    כך ואחרת המתנגד לא מצא לנכון להזמין את עו"ד *** או את עו"ד *** למתן עדות על מנת לעמוד על טענתו בהקשר זה ואין אלא לזקוף הדבר לחובתו.

     

  32. הגם שניתן להבין את האכזבה שחש המתנגד, אין בידי לקבל טענתו העולה מבין השיטין הגורסת כי הוראת הצוואה המורה על חלוקה לא שוויונית של דירת המנוחה מלמדת כשלעצמה על שליטתם של מי מהמשיבים במנוחה ועל השפעה בלתי הוגנת עליה. אין בשיקול הדעת של המנוחה כפי שמצא ביטוי בהוראות הצוואה כדי להוביל למסקנה כי מדובר באישה שניטל ממנה רצונה החופשי. כזאת לא הוכח בפני.

     

  33. שעה שלא הורם הנטל להוכיח כי נוצרו יחסים של תלות יסודית ומקיפה המקימה חזקה עובדתית של השפעה בלתי הוגנת, ועת לא הורם הנטל להוכיח כי המנוחה לא הייתה כשירה להבחין בטיבה של צוואה במועד החתימה, נמצא כי דין טענת המתנגד להשפעה בלתי הוגנת על רכיביה להידחות.

     

    סוף דבר

     

  34. נוכח מכלול האמור ההתנגדות לקיום הצוואה נדחית.

    יינתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 9.1.06.

     

  35. נוכח דחיית ההתנגדות ובהביאי בחשבון היקף ההליך, מצאתי לחייב את המתנגד בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 25,000 ₪.

     

    המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

     

    ניתנה היום, ג' חשוון תשפ"ד, 18 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.

    ___________________

    אפרת שהם- דליות, שופטת

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ