האח המקופח ניסה להתנגד בכל דרך אבל טענותיו לא הוכחו והצוואה הייתה ברורה ומנומקת
בבית המשפט למשפחה בבאר שבע נדחתה לאחרונה התנגדות לצוואה של אם שחילקה את דירתה לילדיה בחלקים לא שווים. המתנגד טען שהאם לא הייתה כשירה ושאחיו ניצלו זאת כדי להשפיע עליה, אבל השופטת אפרת שהם-דליות קבעה שמדובר בהשערות לא מבוססות.
המנוחה הלכה לעולמה בשלהי 2019, בגיל 82. היא הותירה אחריה 3 ילדים וצוואה אחת משנת 2006 שגרמה לסכסוך ביניהם. בצוואתה קבעה המנוחה כי דירתה תחולק בין שלושת ילדיה באופן לא שוויוני כך שהמתנגד לצוואה קיבל 14%, בעוד שאחיו ואחותו קיבלו 43% כל אחד. את יתר רכושה ציוותה המנוחה בחלקים שווים לשלושת הילדים.
לטענת המתנגד, המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה משום שסבלה מבעיות קשות של שתיית אלכוהול ודיכאונות עמוקים. לשיטתו, הצוואה נחתמה בצל השפעה בלתי הוגנת של אחיו, אחותו ובעלה של האחות, שהפעילו על האם לחץ אדיר לערוך את הצוואה במתכונתה ואף היו מעורבים בעריכתה ממש.
כך לדבריו, אף שלמשפחה היה עורך דין קבוע שטיפל בכל ענייניה, האחות לקחה את האם לערוך את הצוואה במשרד עורכי דין בו עבדה בעבר כמזכירה. זאת ועוד, נטען כי בעלה של האחות היה זה שניסח את הצוואה, ושני האחים נכחו במשרד בעת שהצוואה נחתמה.
מנגד טענו האחים כי הצוואה משקפת את רצונה האחרון של האם והיא תקפה ללא כל פגם או פסול. הם הדגישו שהצוואה נחתמה על ידי המנוחה 14 שנים לפני פטירתה כשהיא צלולה לחלוטין ובפני עו"ד.
קיבל חלק נכבד מההון
השופטת שהם-דליות ציינה כי הכלל הוא שכל אדם כשיר לעשות צוואה, אלא אם כשרות זו נשללה ממנו כדין, והנטל להוכיח זאת מוטל על המתנגד.
היא הוסיפה שלא מספיק להעלות ספקות ביחס למצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה, אלה יש להוכיח באופן ברור, בעדות רפואית או אחרת, כי לא היה כשיר בעת עריכת הצוואה. במקרה זה, ציינה, לבקשת המתנגד בית המשפט מינה מומחה לבחינת כשרות המנוחה, אלא שהמתנגד חזר בו וביקש לבטל את המינוי "משיקולים כלכליים".
בנוסף, הוא בחר שלא לזמן לעדות את עורכי הדין שערכו את הצוואה. לעומת זאת, מהעדויות עלה כי מצב המנוחה החל להידרדר רק בשנת 2018, כשעד אז הייתה צלולה לחלוטין. המתנגד עצמו הודה כי הפעם האחרונה שבה אושפזה היה בתחילת שנות ה-80. השופטת הוסיפה כי אפילו אם המנוחה סבלה ממחלות רקע או דיכאון (דבר שלא הוכח), זה לא אומר שלא הייתה כשירה בשנת 2006.
לגבי טענת המתנגד למעורבות האחים בעריכת הצוואה נקבע כי זו נסמכה על תחושות והשערות בלבד. השופטת לא שוכנעה כי מי מהם לקח חלק בעריכתה או שהה עם המנוחה בחדר בשעה שחתמה עליה, ולא מצאה פסול בהיכרות המוקדמת של הבת עם משרד עורכי הדין. לבסוף, לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד הילדים.
מעבר לכל, הצוואה הייתה ברורה ומנומקת. המנוחה פירטה כי מצאה לנכון לחלק את עיזבונה באופן לא שוויוני מאחר שבמהלך חייה שילמה למתנגד כספים רבים ונטלה הלוואות על מנת לפרוע את חובותיו. "בהתאם לתחושת הצדק שלי, אין זה מן הראוי שלא תילקח בחשבון העובדה שמתוך כלל ההון שצברתי בחיי, חלק נכבד ניתן לו", נכתב בצוואה.
השופטת סיכמה כי הגם שניתן להבין את האכזבה שחש המתנגד, הצוואה מבטאת את שיקול הדעת של המנוחה ולא נראה שניטל ממנה רצונה החופשי. לפיכך היא דחתה את ההתנגדות לצוואה והורתה על קיומה. המתנגד חויב בהוצאות בסך 25,000 שקל.
- ב"כ המתנגד: עו"ד שלמה פרידמן
- ב"כ המשיבים: עו"ד דן מלכיאלי ואח'
עו"ד נילי סינגר
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.