ש' נ' ק' ואח'

בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים:

תלה"מ 38066-01-20 - תביעה למזונות קטינים שהגישה האישה;

תלה"מ 38145-01-20 - תביעה למתן פסק דין הצהרתי בעסק ולאיזון משאבים, למעט זכויות סוציאליות, שהגישה האישה;

תלה"מ 20344-02-20 - תביעה למשמורת וזמני שהות שהגיש האיש;

תלה"מ 62602-05-20 - תביעה למתן פסק דין הצהרתי בהתייחס לבית המגורים שהגישה האישה;

תלה"מ 67194-06-20 - תביעה רכושית ואיזון משאבים שהגיש האיש;

תלה"מ 41618-09-20 - תביעה לפיצוי בגין עגמת נפש שהגיש האיש.

מאחר שמדובר בתביעות הדדיות ולמען הסדר הטוב התובעת בתלה"מ 38066-01-20 תקרא להלן "האשה" או "האֵם" והנתבע יקרא "האיש" או "האב". אדון תחילה בתביעות הרכושיות ובתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, לאחריהן בתביעות למשמורת ולמזונות.

רקע עובדתי

1. הצדדים נישאו בנישואים אזרחיים ב------ ביום 19.3.2013. התובעת יהודיה והנתבע חסר דת. מנישואין אלו נולדו ילדיהם: א' ת"ז ------- ת.ל. --------(בת כ- 8 שנים) וב' ת"ז --------ת.ל. -------- (בן כ- 6 שנים). בית המשפט התיר את נישואי הצדדים ביום 4.6.2020 במסגרת תיק תה"ן 46876-02-20.

    

2. ביום 28.10.2019 הגישה האישה בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 46029-10-19). הצדדים הסכימו על הפרדת המגורים, ולהסכמה ניתנה תוקף של החלטה ביום 10.11.2019 במסגרת הדיון בתיק ה"ט 55733-10-19 ובתיק ה"ט 42761-1019. לטענת האישה, היא עזבה את בית המגורים ביום 10.10.2019.

    

3. לעניין מזונות הקטינים - מזונות זמניים נפסקו לטובת הקטינים ביום 16.3.2020 במסגרת תיק תלה"מ 38066-01-20: עבור הבן ב' - סך של 1,600 ש"ח לחודש עד הגיעו לגיל 6 ולאחר מכן סך של 800 ש"ח לחודש, ועבור הבת א'- סך של 800 ש"ח לחודש, כולל הוצאות מדור ואחזקת מדור. ביום 22.9.2020 הורה בית המשפט על הגדלת סכום המזונות הזמניים עבור הבת א' לסך של 1,600 ש"ח לחודש. בקשת רשות ערעור שהוגשה בתיק רמ"ש 33515-10-20 על ההחלטה להגדלת מזונות הבת, נדחתה ביום 20.10.2020.

    

4. לעניין חלוקת זמני השהות - ביום 6.6.2021 הוגש עדכון של עו"ס לסדרי דין. במסגרת הדיון ביום 23.6.2021 בתלה"מ 20344-02-20 הגיעו הצדדים להסכמה זמנית (עמ' 59, ש' 20) שקיבלה תוקף של החלטה זמנית (עמ' 60, ש' 11), לפיה המפגשים בין הקטינים לבין האב יתקיימו בימים ראשון וחמישי, בין השעות 16:00-18:00, כאשר על האב לאסוף את הקטינים מ-------ב-------ולהשיבם ל-------.

    

5. לעניין איזון המשאבים - האישה הגישה תביעה בתיק תלה"מ 38145-01-20 , בין היתר, לאיזון משאבים. ביום 1.6.2020 התקיים דיון ובו ב"כ האישה ציינה כי היא אינה עותרת לאיזון משאבים וזכויות סוציאליות של הצדדים (עמ' 7, ש' 18). ביום 1.7.2020 הגישה האישה כתב תביעה מתוקן. ביום 28.6.2020 הגיש האיש תביעה בתיק תלה"מ 67194-06-20, בין היתר, לאיזון משאבים, לרבות זכויות סוציאליות.

    

   כמומחה מטעם בית המשפט מונה אקטואר, רו"ח ירון ואקנין, ביום 16.11.2020 במסגרת תלה"מ 67194-06-20, על מנת שיישום ויעריך את כלל הזכויות והחובות שצברו הצדדים מיום 1.1.2009 ועד למועד האיזון ביום 10.10.2019. חוות דעת המומחה נושאת תאריך 11.4.2021.

    

6. לעניין הרכוש - בין הצדדים מחלוקת אשר לשיתוף בעסק ל----------- ששמו שונה ל--------. ("העסק") (תלה"מ 38145-01-20); טרם הפירוד, התגוררו הצדדים בדירה המצויה ברחוב ------ ב------, הידועה כחלקה -------- גוש --------("בית המגורים"), לגביה קיימת מחלוקת לעניין זכויות הצדדים בה מאחר שהיא רשומה על שם האיש בלבד (תלה"מ 62602-05-20); האיש הגיש תביעה לגבי הזכויות בדירה ברחוב-------ב-------, הידועה כחלקה ------- בגוש --------("הדירה ב-------"), הרשומה על שם האישה בלבד (תלה"מ 67194-06-20).

    

7. ביום 17.2.2021 הגישה האישה תצהיר עדות ראשית בתיק תלה"מ 41618-09-20 בו היא איננה מיוצגת. ביום 18.2.2021 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם האישה ביתר התיקים. ביום 12.4.2021 הגישה האישה תצהיר עדות ראשית משלים מטעמה. ביום 4.4.2021 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם האיש, וביום 12.4.2021 הוגש תצהיר נוסף מטעם האיש.

    

8. ביום 13.4.2021 ו-23.6.2021 התקיימו דיוני הוכחות.

   מטעם האישה העידו: מר כ' (עמ' 15 לפרוטוקול), מר א' (עמ' 16 לפרוטוקול), עו"ד י' (עמ' 17 לפרוטוקול) האישה בעצמה (עמ' 19 לפרוטוקול), ומר ע' (עמ' 49 לפרוטוקול).

   מטעם האיש העידו: האיש בעצמו (עמ' 25 לפרוטוקול) ומר מ' (עמ' 53 לפרוטוקול).

   הצדדים הגישו סיכומים וסיכומי תשובה.

    

9. האיש איננו מיוצג בהליכים שלפניי. בית המשפט הפנה את תשומת ליבו לכך שישקול קבלת ייצוג משפטי (החלטה מיום 21.12.2020). האישה מיוצגת בכלל ההליכים, למעט בתלה"מ 1618-09-20 (האישה -------).

    

   המועד הקובע לצורך איזון המשאבים

    

10. הצדדים, האישה יהודיה והאיש חסר דת, נישאו בנישואין אזרחיים ביום 19.3.2013. לפיכך, על הצדדים חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 ("החוק") (ע"א 640/82 חנן כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד לט(1) 673; תמ"ש (טב') 24361-12-15 י.א נ' ע.ל (11.3.2019); תמ"ש (חי') 2293-07-13 י.ו נ' ר.ו (25.11.2016)).

    הצדדים לא ערכו הסכם ממון, ולכן חל עליהם הסדר איזון המשאבים לפי סעיף 3(א) לחוק.

    סעיף 5(א) לחוק קובע את הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין וסעיף 5א לחוק קובע את התנאים להקדמת המועד לאיזון משאבים, טרם פקיעת הנישואין.

     

11. המועד הקובע לצורך איזון משאבים נקבע בהסכמת הצדדים ליום 10.10.2019 (עמ' 4, ש' 5).

    ביום 1.6.2020 הורה בית המשפט על מתן צו הדדי להסרת חיסיון וגילוי מסמכים לתקופה החלה מיום 1.1.2009 ועד ליום 10.10.2019 (עמ' 4, ש' 12). ביום 16.11.2020 הורה בית המשפט על מינוי אקטואר שיערוך את חוות דעתו לעניין צבירת הזכויות והחובות של הצדדים, לאותה התקופה. ביום 19.6.2020 שב בית המשפט על החלטתו וציין כי "...תקופת החיים המשותפים לעניין איזון המשאבים הנה מיום 1/1/09 ועד ליום 10/10/19".

     

    ביום 28.10.2020 קבע בית המשפט בתיק תלה"מ 67194-06-20 (בקשה מס' 4) כי "כפי שנקבע בהחלטה מיום 1/6/20, מועד הקרע חל ביום 10/10/19. עם זאת, ככל ויתברר כי מי מהצדדים ביצע פעולות כספיות חריגות בסמוך לאותו מועד, רשאי הצד שכנגד לטעון להחרגת או הכללת סכומים נוספים כאמור...".

     

12. ביום 22.6.2020 הגיש האיש בקשה כי מועד הקרע יקבע ליום 28.10.2019. האיש התייחס להחלטה מיום 16.3.2020 שקבעה כי מי מהצדדים שלא יגיש הודעה במועד לגבי המועד הקובע ייראה כמסכים כי המועד ייקבע לצורך איזון המשאבים כמועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (קרי, 28.10.2019). לטענתו, לא הוגשו התנגדויות במועד וביום 10.10.2019 הצדדים היו בחופשה זוגית ב------ולא דובר על גירושין.

    לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה, כי דין טענתו להידחות. המועד הקובע נקבע בהסכמה במועד הדיון (1.6.2020) המאוחר להחלטה אליה הוא מפנה מיום 16.3.2020. האיש לא ערער על ההחלטה מיום 1.6.2020, הפער בין המועד הנטען על ידי האיש לבין המועד שנקבע בהחלטה הוא של כשבועיים, והוא לא הוכיח כי בוצעו פעולות כספיות חריגות בסמוך למועד הקובע. לאור האמור, אינני סבורה כי יש לשנות את המועד הקובע, כפי שנקבע בהחלטה האמורה, ואני קובעת כי הוא חל ביום 10.10.2019.

     

13. לאור האמור, תקופת החיים המשותפת לעניין איזון המשאבים היא החל מיום הנישואין 19.3.2013 ועד למועד הקובע 10.10.2019 ("התקופה הרלוונטית"). בהחלטות קודמות נקבע כי תקופת החיים המשותפת לעניין איזון המשאבים היא מיום 1.1.2009, ובמסגרת ההחלטה מיום 1.6.2020 נקבע כי "אין באמור משום קביעת ממצא, ובמסגרת ההליך העיקרי ולאחר שכלל הראיות יונחו בפני בית המשפט, יהיו רשאים הצדדים לטעון כי מועד תחילת הקשר היה מאוחר או מוקדם למועד האמור לעיל ובמידת הצורך תינתן החלטה משלימה" (עמ' 4, ש' 18). הצדדים חלוקים ביחס לסוגיית מועד תחילת החיים המשותפים, לפיכך, יש לבחון את את הטענות בענין מועד תחילת החיים המשותפים ולהכריע בענין.

    בהקשר זה יש להכריע בדבר טיב יחסיהם קודם לנישואין והמשמעות המשפטית הנגזרת מיחסים אלה.

     

    האם הצדדים היו ידועים בציבור קודם לנישואיהם?

     

    הכלל המשפטי - ידועים בציבור

     

14. ההכרה המשפטית בבני זוג כ- "ידועים בציבור" נועדה להשוות את מעמדם של בני זוג החיים יחד כנשואים למעמדם של בני זוג נשואים (תלה"מ (חיפה) 69063-01-18 ז.ג. נ' ד.ג. (11.10.2020).

15. בפסיקה נקבעו שני תנאים מצטברים הנדרשים לשם הכרעה בדבר היות בני זוג ידועים בציבור:

    • חיי משפחה - חיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה.

    • ניהול משק בית משותף - לא מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים (ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד(1) 617 , 619).

      המחוקק לא קבע תקופת זמן מינימלית לקיום חיי המשפחה המשותפים, והעיקר הוא בקשר הקיים בין בני הזוג בזמן זה; דהיינו, קשר עמוק של שיתוף גורל והקרבה הדדית (שם, עמ' 623).

      שני היסודות משתלבים ושזורים זה בזה. מדובר בניהול חיי משפחה בעלי אופי מוגדר שבאים לידי ביטוי בקיום משק בית משותף. מדובר בתנאים מהותיים ולא מדובר בדרישה ראייתית גרידא (ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע פ"ד נו(3), 683), והנטל להוכחת המעמד של "ידוע בציבור" רובץ על הטוען טענה זו (ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2), 89).

      המטרה של החלת המבחן הכפול והמשולב של שני היסודות האמורים, היא איתור אורח חיים שדומה מהותו לאורח חיים של זוג נשוי (ע"מ (חיפה) 264/05 פלונית נ' אלמוני (4.5.2006)).

      על בית המשפט להתחקות אחר אומד דעתם של בני הזוג לעניין קביעות הקשר ומיסודו (בע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית (04.05.2010)) ולבחון את ההקשר החברתי ואת הסביבה בה חיים בני הזוג (בע"מ 7252/14 עזבון המנוח פלוני נ' פלונית (15.12.2014)).

      נפסק, כי אין לגבש קריטריונים אובייקטיביים נוקשים למונחים 'החיים חיי משפחה' ו 'משק בית משותף' (מונחים בהם עשה המחוקק שימוש בסעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965), וכי כל מקרה ייבחן על-פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות ומתוך סקירות היחסים על-פי מרכיבים שונים ומאפיינים המתקיימים בהם (ע"א 79-83היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן, לט(2) 690).

      בעמ"ש 4294-03-20 א.ב נ' עו"ד מנהל עיזבון המנוח ג.ד. ז"ל (29.11.2020), נאמרו הדברים הבאים:

      "בנוסף, סבורני, כי על מנת להגיע לתוצאה הנכונה והראויה, יש לערוך מבחן דו-שלבי: השלב הראשון יהא בדיקת מעמדם המשפטי של הצדדים, והשלב השני, בשים לב לתוצאת השלב הראשון, תהא בדיקת כוונת שיתוף הצדדים בנכסיהם. ודוק, אין דין זוג נשוי, כדין ידועים-בציבור, ואין דין ידועים-בציבור, כדין בני-זוג ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר הנישואין".

      במקרה של ידועים בציבור, עליהם לעבור "מבחן סף", טרם יוחלט שהם ידועים בציבור, לפיו עליהם להראות שהם עברו את שלב ה"ניסיון", והם מבקשים למסד את הקשר ביניהם (רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2) 213, 238 (2003), רע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין תגמולים - משרד הביטחון (31.8.2008), תמ"ש (י-ם) 22987-01-14 האיש נ' האישה (16.1.2020)).

      על בית המשפט לבחון את מערכת היחסים שבין אותם בני זוג לא נשואים, על-פי קריטריונים סובייקטיביים, קרי, כיצד ראו בני הזוג את מערכת היחסים שביניהם (ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן, פ"ד לט(2) 690, 694 (1985)).

       

      מן הכלל אל הפרט

16. לטענת האישה, החיים המשותפים החלו מיום 1.1.2009. לטענתה, האיש לא ערער על ההחלטה מיום 1.6.2020. בבקשה מיום 21.4.2020 למתן צו גילוי ועיון במסמכים ציינה האישה כי הצדדים היו ידועים בציבור החל מיום 13.4.2007 וניהלו עסק ומשק בית משותף משנת 2009.

    האישה צרפה ראיות לכך שהחיים המשותפים החלו משנת 2007, ולטענתה, הצדדים עברו להתגורר יחד בשנת 2009 בדירה ב-------ב-------("הדירה ב--------") (נספחים 1-3 לתצהיר עדות ראשית מטעם האישה). לדבריה, אין חשיבות לתצהירו של מר מ' אשר בעדותו לא זכר את הזמנים הרלוונטיים למחלוקת.

    האישה צרפה מספר אסמכתאות לכך שהצדדים בני זוג משנת 2007 ועברו להתגורר יחד בדירה ב------בשנת 2009, ולדבריה: מכתב אהבה מהאיש לאישה משנת 2008 ותרגום למכתב (נספח א' לתצהיר עדות המשלים מטעם האישה); וידאו מ-07/2009 כאשר עברו להתגורר ב-------ומ-07/2011 כאשר עברו להתגורר ב-------, בצירוף תמלול ותרגום (נספח ב' לתצהיר המשלים); צילום ביקור אצל הורי האיש משנת 2008 ו-2009 והחלפת טבעות בשנת 2010 (נספח ג' לתצהיר המשלים).

    בדיון מיום 13.4.2021 צרפה האישה תמונה של בני הזוג מתנשקים, בצירוף מידע על הקובץ לפיו התמונה מיום 10.3.2009 (ת/4). ביום 21.4.2021 הגישה האישה דיסק מספר 2 הכולל 3 סרטוני וידאו: 1. הצדדים במסעדה, 2. הצדדים בדירה ב-------, צילום של הצדדים בדירה ב------ מיום 15.7.2009, ותמונות של הצדדים בין השנים 2007-2009 (51+ 894+ 838 תמונות) וכן דיסק 3 הכולל תמונות של הצדדים משנת 2009 (2,599 תמונות).

17. לטענת האיש בסיכומיו, החיים המשותפים החלו מיום 19.3.2013, מועד נישואי הצדדים, ובית המשפט הכיר בכך בהחלטתו מיום 16.3.2020 בתיק תלה"מ 38066-01-20.

    לטענתו, אף צד לא הגיש בקשה לקביעת מועד חדש לחיים המשותפים. עוד טען האיש, כי יחסי הצדדים בין השנים 2007-2012 היו בעלי אופי מסחרי בלבד.

    במהלך ההליך, טען האיש כי מועד תחילת החיים המשותפים חל ביום 1.2.2012 (תגובתו מיום 28.4.2020 לבקשה למתן צו גילוי ועיון במסמכים; ביום 22.9.2020 הגיש האיש בקשה כי תקופת החיים המשותפים לצורך איזון משאבים תקבע החל מיום 1.2.2012 ועד ליום 28.10.2019; בקשה מיום 18.10.2020; בקשה מיום 3.11.2020 בתלה"מ 67194-06-20).

    בתצהירו ציין האיש את תחילת החיים המשותפים כידועים בציבור בשנת 2012, שאז עברו להתגורר יחד במטרה להקים משפחה.

    האיש צרף תגובתו מיום 14.4.2021 וטען כי התמונות שצורפו כנספח ג לתצהיר האישה המשלים נושאות תאריך מזויף. כך, לטענתו, התמונה של בני הזוג בבית הוריו היא מיום 6.4.2012 ותמונת החלפת הטבעות היא מיום 28.10.2013. האיש העיד כי התאריך בתמונה נושא ת/4 בה נראים בני הזוג מתנשקים, מזויף (עמ' 27, ש' 23) וכי תאריך התמונה הנכון הוא מיום 10.3.2013. האיש צרף לתמונות את המידע של הקובץ, כפי שהגישה האישה, אך בכל אחד מן הקבצים שהוצגו על ידי הצדדים, נתונים שונים לגבי מועד התמונה.

    אבחן את היסודות להכרה במערכת יחסים כידועים בציבור, בהתאם למפורט ובהסתמך על הראיות שהוצגו, כאמור.

18. קיום חיי משפחה, קיום חיי אישות כבעל ואשה -

    כאמור, יסוד זה משמעו קיום חיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה.

    האישה צרפה תרגום ותמלול למכתב שלטענתה נתן לה האיש מיום 6.9.2008 (נספח א לתצהיר המשלים).

    מדובר במכתב אהבה ובו ברכה:

    "אני כל כך מתגעגע אלייך יקירתי,

    לא קל לי למרות שאני יקירך,

    למרות שיש הרבה תנועה,

    לא קל לי בלעדייך,

    לא נעים וחם ככה,

    כמו שהיה לנו בחורף הקר,

    מתחת לשמיכה מחובקים עם הגוף,

    אני אחכה לך תמיד

    ולא תבוא עלינו הצרה,

    בהצלחות, במגע ובאביב.

    יקרה שלי, ליום הולדת שלך,

    המתנה הצנועה היא שלי, היא כזאת,

    רוצה לאחל לאהובה שלי,

    שצרות אף פעם, לא נראה,

    ושאהבה שלנו תמיד תפרח,

    שתהיה לך הצלחה בדברים, בלימודים ובכל דבר!

    המון בריאות, צרות רחוק,

    הרי מחכה לי ולך,

    אושר גלובלי!

    מנשק בעדינות ומחבק עם תשוקה.

    שלך פרוותי ----..."

    לטענת האיש, האישה זייפה את חתימתו על גבי המכתב (עמ' 26, ש' 21). עם זאת, האיש לא הוכיח את טענתו כי מדובר בזיוף, ויתר הנתונים, כפי שיפורט בהמשך, מחזקים את הטענה כי הצדדים היו בזוגיות בשנת 2008.

19. במסגרת חקירתו התבקש האיש לאשר כי בתחילת שנת 2009 טס עם האישה ל-------כדי לקבל את התואר השני שלה, והשיב: "זה כן היה כי אנחנו עדיין היינו מוכרים, היא ניהלה משרד ------ואני את העסק שלי. היא ביקשה שאני אצא איתה, כמוני יפה, גבר שיהיה. כי לא היה לה גבר. שאני אעזור לה שם. אני לא רציתי. היא הכריחה אותי" (עמ' 27, ש' 6).

    אם כן, מעדותו של האיש עולה, כי לשיטתו החל לצאת עם האישה בתחילת שנת 2009.

    עדותו בנקודה זו סותרת את טענתו בכתב הטענות (ס' 2 לכתב ההגנה המתוקן בתלה"מ 38145-01-20), כאשר טען שבשנת 2007 הוא פגש לראשונה את האישה ושבפגישות היא הבהירה מיד "כי לא יכול להיות שום קשר רומנטי...". דהיינו, מטענת האיש עולה לכאורה כי בשנת 2007 הוא היה מעוניין בקשר עם האישה אך היא לא הייתה מעוניינת.

    האישה צרפה שני צילומים של הצדדים מביקור אצל הורי האיש, לטענתה, ב------- בשנים 2008 ו- 2009 (נספח ג' לתצהיר המשלים מטעמה). תמונה אחת בה נראים הצדדים בחוץ מחובקים עם הורי האיש (עמ' 27, ש' 18), הנושאת על גביה תאריך: "14:12 02/08/2008" ואף פרטי המידע על הקובץ תואמים נתונים אלו. האיש העיד כי התמונה משנת 2008 (עמ' 27 ש' 20). האיש נשאל האם הם טסו להוריו בשנת 2009, והשיב: "או 2010. פעם אחת היה בטוח" (עמ' 27, ש' 31). לדבריו, הצדדים טסו להוריו פעמיים (עמ' 28, ש' 1). כשנשאל שוב לגבי שנת 2009, השיב: "אם זה רשום בדרכון אז כן. שנה אחרי שנה" (עמ' 28, ש' 3). דהיינו, האיש מאשר כי הצדדים טסו להוריו יחד פעמיים, ככל הנראה, בין השנים 2008-2010.

20. האישה צרפה תמונה נוספת בה נראים הצדדים והורי האיש ישובים סביב לשולחן, ולפי פרטי המידע התמונה מיום 30.3.2010 שעה 12:32 (AM) בבוקר (קרי, 00:32). לטענת האיש, תמונה זו מיום 6.4.2012 באותה השעה. נוכח המועדים הנטענים, והעובדה כי בתמונה נראים הצדדים כמי שיושבים בליל הסדר, הרי שזו, ככל הנראה, צולמה בליל ערב פסח. מועד צילום התמונה כטענת האישה מתיישב עם לוח השנה העברי, בשונה מטענת האיש. בנוסף, מועד התמונה כטענת האיש אינו מתיישב עם עדותו, כפי שפורטה לעיל, בהתייחס למועד ביקור הוריו.

21. ביום 15.9.2020 הגיש האיש בקשה לצירוף מסמכים אליה צורפה תלונה שהגיש כנגד האישה במשטרת ישראל ביום 5.3.2016, במסגרתה מפורטת הודעתה של האישה לשוטרים, ותשובתה לשאלתם כי הצדדים "יוצאים משנת 2007 ונשואים משנת 2013" (נספח ג' לבקשה) (ראו החלטה מיום 22.9.20 עמ' 18 ש'2). סבורני כי תשובתה של האישה לשוטרים, מספר שנים קודם לפתיחת ההליכים בין הצדדים, מחזקת את אמיתות טענותיה.

22. בהסתמך על הפירוט האמור, נוכח היקף התמונות בהתייחס לזוגיות של הצדדים ובשנים הנטענות על ידי האישה, והקושי בעדותו של האיש בהתייחס לזיוף התאריכים על התמונות והעדר ראיות לתמיכה בטענת הזיוף, וכן יתר הנתונים כפי שפורט לעיל, הוכחה גרסתה של האישה כאמינה על פני גרסתו של האיש. לפיכך, אני סבורה, כי הוכח כי הצדדים חיו חיי משפחה וניהלו חיי זוגיות כבעל ואישה במידה הנדרשת לשם קיום היסוד הראשון הנדרש לקביעת מעמדם כידועים בציבור.

     

23. ניהול משק בית משותף:

24. הטענה בענין המגורים המשותפים בדירה ב-------בשנת 2009 -

    לטענת האישה, ביולי 2009 הצדדים עברו לגור יחד בדירה ב-----. לטענת האיש, הדירה ב-------- שימשה באופן ייצוגי כמשרד לעסק. לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר שבחנתי את הראיות שהציגו הצדדים, אני סבורה, שהראיות שהוצגו תומכות בגרסת האישה בענין זה.

    אסביר:

    הסכם השכירות של הדירה ב------נערך ונחתם ביום 10.7.2009.

    האישה צרפה תרגום ותמלול של הקלטת אודיו מיום 15.7.2009 (נספח ב לתצהיר המשלים) ובה האיש אומר "...הגיע הערב 15 ליולי 2009, אנחנו בדירתנו החדשה ביחד - אפשר להגיד כבר יום שני, אנחנו מעבירים יום שני בקן (קטוע) החדש שלנו" (ש' 20).

    במהלך חקירתו, ב"כ האישה הראתה לאיש את הסרטון והקריאה לו את התמלול המתורגם לשיחה, אך האיש עמד על גרסתו לפיה באותו הזמן הצדדים לא היו בני זוג (עמ' 29, ש' 28).

    עדותו של האיש איננה מתיישבת עם כלל החומר שהוצג לפיו הצדדים היו בני זוג קודם למועד הסכם השכירות. נוסף על כך, העסק נרשם כעוסק מורשה ביום 1.8.2009. האיש נרשם במשרד הפנים במען הדירה ב--------ביום 13.9.2009 (נספח 7 לתצהירו). נראה כי מכתבים הממוענים לאיש עצמו , ולא לעסק, הופנו למען הדירה ב------(נספח 2 לתצהיר האישה - מכתב מבנק ------- מיום 15.9.2009, ספח להזמנת שיקים הרשומים ע"ש האיש).

    נוסף על כך, האישה צרפה תרגום ותמלול של הקלטת אודיו (נספח ב לתצהיר משלים), שלטענתה הוקלטה בשנת 2011, ובה מציין האיש כי הם גרו יחד 3 שנים והאישה מתקנת אותו כי התגוררו יחד שנתיים. האיש ציין כי "...הגיע הזמן שאנחנו צריכים לעבור לבית שלנו, הבית שלנו הרבה יותר טוב...". אף אסמכתא זו מחזקת את הטענה כי הצדדים התגוררו יחד קודם למגוריהם בבית המגורים, לכל הפחות, תקופה בת שנתיים, כלומר - בדירה ב--------.

    לדברי האיש, הוא ערך הסכם עם בעלת הבית מאחר שהאישה לא הייתה יכולה להשכיר לו את הדירה ללא הסכמת בעלת הבית (עמ' 28, ש' 31). לדבריו, מטרת הסכם השכירות לצורך רישום העסק (עמ' 29, ש' 16), והוא לא התגורר בדירה ב-------(עמ' 29, ש' 17).

    עוד טען האיש, כי לאחר שהסכים על תנאי הרישום עם בעלי הדירה, הוא נרשם במשרד הפנים. האיש הצהיר כי האישה הציעה לו להשתמש לצרכי העסק בחדר השני בדירה ששכרה ב-------, זאת על מנת לחסוך כסף (ס' 10 לתצהירו). על פניו ולאור טענת האיש, לא ברור מהו האינטרס הכלכלי של האישה לאפשר לאיש להשתמש בדירה אותה היא שוכרת על מנת לחסוך כסף.

    האיש צרף לתגובתו מיום 26.5.2020 (נספח ג' לתגובה לבקשה מס' 4 בתלה"מ 38066-01-20) חוזה שכירות מיום 10.7.2009 בינו לבין הגב' ב', עליו הוא חתום, וממנו עולה כי הדירה הושכרה לתקופה שבין 10.7.2009-9.7.2010, לצורך מגורים של השוכר בלבד ולא לשום מטרה אחרת כלשהי וכי דמי השכירות המוסכמים הם סך של 2,600 ש"ח לחודש.

    מהסכם השכירות שצרף האיש נלמד כי לכאורה נחתמו שני הסכמים פעם אחת מול האישה ופעם אחת מול האיש, המציינים את אותם פרטים, כולל מועד החתימה ושווי דמי השכירות.

    השוני בין שני ההסכמים הוא שההסכם שצרפה האישה נחתם לכאורה בינה לבין ה"ה ב' (נספח 1 לתצהירה, נספח ב' לכתב התביעה בתיק תלה"מ 67194-06-20), והמשכירה והאישה חתומות על כל עמוד של ההסכם ואביה של האישה מצוין כערב, ללא חתימתו. האישה צרפה התכתבות בווטסאפ מול הגב' ב' ובה ציינה המשכירה, כי החוזה רשום על שם האישה (ת/5).

    מעיון בהסכמים עולה, כי טענת האיש כי הסכם השכירות נועד לצורך רישום העסק לא באה לידי ביטוי בהסכם השכירות עמו, ואף נקבע בהסכם כי הוא לצרכי מגורים בלבד. כך, יש קושי לקבל את הטענה בדבר עריכת ההסכם בכדי להסדיר את רישום העסק. על כן, נוכח האמור ובהתחשב בהתכתבות בין האישה לבין בעלת הדירה לפיה החוזה רשום על שם האישה, סבורני כי הראיות מבססות מסקנה, כי יש להעדיף את גרסתה של האישה בענין זה.

    כתמיכה בטענותיו בענין המגורים בתקופה זו האיש צרף תצהיר של מר מ' (נ/2) ובו הוא מעיד, כי האיש היה שותף שלו בדירה שכורה שנמצאת בכתובת רחוב ------- ב------, בתקופה שבין שנת 2004 ועד לקיץ 2011.

    מר מ' נחקר על תצהירו והעיד כי בתקופה שהוא והאיש היו שותפים, לאיש היה עסק (עמ' 55, ש' 3). לטענתו, הוא זוכר שהאיש שכר משרד (עמ' 54, ש' 23). לדבריו, הוא מסתמך על הזיכרון שלו (עמ' 56, ש' 14). לדבריו, הוא מכיר את האיש לפני העלייה לישראל, 21 שנים לפחות (עמ' 55, ש' 24). מר מ' העיד כי האישה הופיעה בחיי האיש בשנת 2008 או 2009 (עמ' 55, ש' 26).

    יובהר, כי מדובר בעדותו של עד אשר מכיר את האיש למעלה מ-20 שנים; בעדות המבוססת על זיכרון, וללא אסמכתאות שיש בהן להצביע על מגורים עם שותפים עד לשנת 2011.

    לעניין זה, העיד העד כי החוזה היה על שמו (עמ' 55, ש' 3), כי כל שותף שילם בשיקים לבעל הבית (עמ' 55, ש' 11) ובשלב מסוים הוא שילם על הדירה בעצמו והאיש החזיר לו במזומן (עמ' 55, ש' 11).

    האיש מצדו לא הראה כי באותה התקופה שילם בכל חודש סכום התואם לדמי השכירות שהיה עליו להשיב, לכאורה, לשותף.

    משכך, איני סבורה שיש בעדותו של מר מ' כדי לכרסם באיתנות המסקנה בדבר העדפת גרסת האישה בכל הנוגע למגורים המשותפים בדירה ב-------.

25. הטענה בענין המגורים המשותפים בדירה ב------ בשנת 2011 - לטענת האישה, ביולי 2011, לאחר רכישת בית המגורים, הצדדים צילמו וידאו נוסף שבו הם מצהירים שהם עוברים לבית החדש שלהם (נספח ב' לתצהירה המשלים).

    לא ניתן ללמוד מסרט הווידאו ותרגומו על מועד עריכתו. עם זאת, כאמור, נלמד ממנו, כי הצדדים התגוררו יחד משך שנתיים קודם המעבר לבית המגורים ב-------.

26. המגורים המשותפים בבית המגורים בשנת 2012 - לטענת האיש, הצדדים עברו להתגורר יחד ברחוב ------ ב------ בשנת 2012. האיש צרף תמצית רישום ממרשם האוכלוסין של האישה (נספח 9 לתצהיר) ובה מצוין כי ביום 20.8.2012 נכנסה להתגורר במען בית המגורים.

     

27. קשר זוגי שבו יסודות כלכליים - אמנם, לא הוצגו אסמכתאות בנוגע להשתתפות הצדדים בהוצאות הדירות בהן התגוררו יחד, לתרומתם למגורים המשותפים וכיו"ב, ונראה כי הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים.

    עם זאת, על אף העדר האסמכתאות בענין הוצאות אלה, ממכלול הנתונים נראה, כי הצדדים ניהלו קשר זוגי הכולל יסודות כלכליים, וכפי שיפורט בהמשך, הוכח כי ניהלו עסק משותף: האישה הציגה מסמך של בנק -------- לפיו היא חתמה על כתב התחייבות וערבות למסגרת אשראי שנערך ביום 6.12.2010 על סך של 5,000 ש"ח בגין מסגרת אשראי שהאיש התחייב אליה עבור העסק (ת'6); והאיש אישר (עמ' 34, ש' 3) שהאישה חתמה כערבה יחידה על הלוואה שנטל בסך של 150,000 ש"ח בחודש ינואר 2012.

     

28. לאחר שהוצגו בפניי ראיות הצדדים, כמפורט לעיל ולאחר שהתרשמתי מהעדויות בנקודה זו אני סבורה, כי יש לקבל את הטענה בענין תחילת המגורים המשותפים בשנת 2009, כאשר לאחר מכן, עברו הצדדים פעמיים דירות בתקופה שעד לנישואיהם.

    לאור האמור, בשקילת משך תקופת המגורים המשותפים (כ-4 שנים) והמסקנה כי כל אותה תקופה ניהלו הצדדים קשר זוגי, הכולל יסודות כלכליים, אני סבורה, כי הוכח שהצדדים ניהלו משק בית משותף ובכך מתקיים היסוד השני הנדרש לשם הכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור".

29. לאור האמור אני סבורה, כי הוכח בפניי, בשיעור הנדרש, כי בין השנים 2009-2013 הצדדים חיו כ"ידועים בציבור", חיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים.

    אציין, כי לקחתי בחשבון את העובדה שהצדדים נישאו ביום 19.3.2013 כך שלכאורה יש בכך כדי ללמד, כי ההחלטה לקשור גורלם כבני זוג, גמלה בליבם במועד זה ולא קודם לכן. עם זאת, נוכח משך הזוגיות, המגורים יחד קודם למועד הנישואין, אופן ניהול ענייניהם במשותף והתנהגות הצדדים, אינני סבורה כי ההחלטה להינשא בשנת 2013, שלאחריה נולדו אף ילדיהם, יש בה כדי לגרוע מהמסקנה שקודם למועד זה הצדדים היו ידועים בציבור (רע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין תגמולים - משרד הבטחון (31.8.2008), בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים (13.12.2006), ע"א (ב"ש) 6901-10-20 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה מ.ש. ז"ל (21.6.2021)) ואין, במקרה שלפניי, בהחלטת הצדדים להינשא כדי להוביל למסקנה שבתקופה שקדמה לנישואין לא התקיימה מערכת יחסים זוגית של ידועים בציבור, על כל המשמעויות הנובעות מכך.

    האם מתקיימת בין הצדדים כוונת שיתוף וחל משטר שיתופי בתקופה שקדמה לנישואיהם?

30. בהכרה בצדדים כידועים בציבור אין כדי להקנות זכות אוטומטית לשיתוף בנכסים ובכדי שיחול משטר שיתופי יש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת (ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1), 433).

31. הוכחת כוונת שיתוף בנכסים היא שאלה שבעובדה הנבחנת בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה (בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית (8.9.2004) ויש לבחון את כוונת הצדדים כפי שהיא עולה מהתנהגותם של הצדדים (בע"מ 2478-14 פלונית נ' פלונית (20.08.2015)).

32. היקף הנכסים הכלולים בשיתוף שבין ידועים בציבור מוגבל לנכסים אשר שימשו בני זוג בחיי היום יום או נרכשו במשותף ועל מנת להכניס נכסים נוספים תחת כנפי השיתוף נדרשת ראיה נוספת שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונת השיתוף בנכס המסוים (או בכלל הנכסים) של בן הזוג (תמ"ש (נצרת) 1563-05-15 עזבון המנוח פ.כ. ז"ל נ' עזבון המנוחה ה.ר. ז"ל היורשים (11.5.2020) ("ענין עזבון פ.כ.")

33. הדרישה להציג ראיות נוספות, מעבר למגורים המשותפים, לשם הוכחת כוונת שיתוף בנכסים בין בני זוג ידועים בציבור נובעת מהזהירות שלא לכפות על צדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור (בג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים ואח', פ"ד סב(1) 235 (2006)).

34. בין הפרמטרים המסייעים לבית המשפט לבחון האם קיימת כוונת שיתוף ניתן למנות את משך הקשר ואורך תקופת החיים המשותפים; האם זהו הקשר הזוגי הראשון בין הצדדים; דפוסי העבודה של הצדדים וקיומה של תלות כלכלית; מידת השיתוף בהשגת מקורות הפרנסה וההכנסה (כגון ניהול עסק משותף, מיזם משותף וכו'), מקורות המימון של הנכסים שבמחלוקת, עיתוי רכישתם ומהותם ואינדיקציות נוספות, בהתאם לנסיבות (תמ"ש (תל אביב) 50340-09-11 א' ל' נ' ד' פ' מ' (26.4.2015); תמ"ש (ת"א) 3028-08-12 ל.ב נ' א.ג (30.6.2015).

35. איזון המשאבים מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג, מוגבל בתחולתו, לתקופה המתחילה מיום נישואי בני הזוג.

    הסוגיה של החלת משטר רכושי מכח חזקת השיתוף בתקופה בה היו בני זוג ידועים בציבור והחלת הסדר איזון משאבים בתקופת הנישואין נבחנה במסגרת תמ"ש (חדרה) 5241/05 מ.ל. ש.ל (21.8.2021). בית המשפט סקר באותו ענין את הפסיקה עד לאותו המועד (בסעיפים 14-9 לפסק הדין) וקבע, כי יתכן שניתן להכיר באפשרות להחיל משטר שיתופי מכח מקור שונה בתקופות שונות בחיי בני זוג בהסתמך על ההוראות הקובעות, כי עצם הנישואין לא פוגע בזכויות קנייניות של מי מהצדדים (סעיף 4 לחוק).

    כאשר נדרש בית המשפט לענייני משפחה בחיפה לסוגיית החלת משטר שיתופי בין בני זוג שהיו ידועים בציבור ולאחר מכן נישאו קבע, כי נדרש "דבר מה נוסף" וכוונת שיתוף בכל הנכסים בתקופה שקדמה לנישואין. בית המשפט לקח בחשבון את אופן ניהול חיי הצדדים, את הרקע למעבר המגורים המשותף, התלות שהיתה של צד אחד בצד השני ועל המשמעות של שיקולים אלה כמעידים על כוונת שיתוף בכל הנכסים (תלה"מ (חי') 7113-11-19 י.מ נ' א.ש. (29.8.2021).

    בבע"מ (ת"א) 1229/03 עזבון המנוח ב' ר' ז"ל נ' ב' ת' (10.10.2005) נדרשה כבוד השופטת י. שטופמן להכרעה בשאלה ביחס להרחבת תחולת חזקת השיתוף בין בני זוג גם מקום שחל חוק יחסי ממון בין בני זוג ביחס לתקופת היותם ידועים בציבור שקדמה ליום הנישואין. בית המשפט קבע, כי בנסיבות בהן הצדדים חוסים תחת משטר איזון המשאבים מכח חוק יחסי ממון בני זוג, יש חובת ראיה מגוברת ביחס ליצירת חזקת שיתוף בנכסים שכן בעוד חזקת השיתוף היא יציר כפיה של הפסיקה, אשר החילה את תחולתו על ידועים בציבור, איזון המשאבים הוגבל למועדים מוגדרים של נישואין ופקיעתם ומשכך, הרחבת התקופה "מן הראוי שתעשה במשורה" (פסקה י' לפסק הדין). עוד נקבע, כך:

     

    "...בית משפט יטה "למתוח אחורה" את תקופת השיתוף, רק במקרים מיוחדים, בהם הוכיח צד כי מן הראוי שבית המשפט יורה על חריגה מן הכלל, והחלת חזקת השיתוף בין בני זוג, על נכסים שרכשו הצדדים בהיותם "ידועים בציבור", טרם נישואיהם - חרף העובדה שחלים עליהם כללי איזון המשאבים מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג...." 

     

36. כך, כאשר מדובר בבני זוג שחיו טרם נישואיהם כידועים בציבור, יש לבחון - ביחס לתקופה הקודמת לנישואין - האם מתקיים "דבר מה נוסף" על עצם החיים הזוגיים אשר יש בו כדי ללמד שהצדדים התכוונו ליצור שיתוף בנכס, כאשר בענין זה אין הבדל ממשי בין ידועים בציבור ובין בני זוג נשואים, כאשר נבחנת סוגיית שיתוף ספציפי בנכס אשר הובא אל החיים המשותפים על ידי אחד מבני הזוג ללא תרומה של האחר (ענין עזבון פ.כ.).

37. אם כן, לסיכום הדברים יובהר, כי כאשר מדובר בבני זוג שלא נישאו ואשר מקיימים אורח חיים תקין ומאמץ משותף יתכן שיחול עליהם משטר של שיתוף אולם הכלל הוא שיש לבחון הסכם משתמע בין הצדדים לשיתוף ולבחון מהו היקף תחולתו של השיתוף. חזקת שיתוף החלה על ידועים בציבור מעידה על שיתוף בנכסים שנרכשו במשותף או כאלו המשמשים את בני הזוג בחיי היום יום. לעומת זאת, על מנת להחיל דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מבני הזוג, נדרשת ראיה נוספת כלשהי שתיעד, אפילו באופן נסיבתי, על כוונת שיתוף בנכס מסוים (בע"מ 2478/14 פלונית נ' פלונית (20.8.2015)).

38. אוסיף, כי ניתן להקיש מהפסיקה המתחקה אחר "דבר מה נוסף" לשם הכרה בשיתוף בין בני זוג נשואים ב"נכס חיצוני" בכדי לקבוע כוונת שיתוף בנכס מסוים בין בני זוג ידועים בציבור:

    כך, כדי להסיק כוונת שיתוף, ניתן להסתמך על השקעה כספית בנכס (בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (14.3.2007)); לעניין דירת מגורים יש לשקול, בין היתר, האם לאחד הצדדים דירה נוספת, את משך הזמן בו התגוררו הצדדים בדירה לגביה קיימת המחלוקת, השתתפות במימון והשקעה משותפת (בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26.12.2012); לעניין נכסים עסקיים, יש לבחון את טיב הנכס ואת אופן ההסדרה שלו בהשוואה לגמישות הנוהגת בנכסים "משפחתיים" (דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (סעיף 41) (24.6.2021); ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי וערעור שכנגד (6.5.1997), עמ' 349, ע"א 630-79ציליה ביאטריס ליברמן נ'עמנואל (מנדל דוד) ליברמן, פ"ד לה(4) 359, 372)).

39. אקדים ואומר, כי ממכלול הראיות עולה, כי על אף שהצדדים התנהלו באמצעות חשבונות בנק נפרדים, ההתנהלות של הצדדים, לרבות ההתנהלות העסקית, מלמדת על כוונת שיתוף באופן המצדיק החלת משטר שיתופי מכח עקרונות הלכת השיתוף בתקופה שקדמה לנישואין.

    עם זאת, לאור טיבם של הנכסים שבמחלוקת, אקדיש לכל נכס ונכס דיון נפרד בכדי לבחון את כוונת הצדדים לגביו. הדיון בזכויות הצדדים ביחס לכל אחד מהנכסים יעשה תחת הכותרת המתאימה ביחס לתביעה בה התבררו הטענות כאשר תיוחס לכל נכס דיון בהיבט של משטר הזכויות החל (האם חל שיתוף ואם כן, מהו העיגון המשפטי לכך).

40. אם כן, כסיום ביניים יובהר, כי בנקודה זו נקבע, כי מעמדם של הצדדים בתקופה שקדמה לנישואיהם הוא של "ידועים בציבור"; ועל כן יש לבחון כוונת שיתוף בתקופה זו וכי הדיון יעשה לאור העקרונות המשפטיים המפורטים לעיל ביחס לכל אחד מהתביעות הרכושיות.

     

    תלה"מ 38145-01-20 - תביעה רכושית  

     

41. ביום 27.1.2020 הגישה האישה את התביעה האמורה ועתרה לפירוק שיתוף בית המגורים ולאיזון זכויות כספיות ומשאבים בין הצדדים. בהחלטה מיום 16.3.2020 במסגרת תיק תלה"מ 38066-01-20 הורה בית המשפט כך: "... ביחס לטענותיה של התובעת בעניין העסק של -------, וככל שמדובר בעסק שרשום על שמו של הנתבע בלבד, אזי על התובעת להגיש תביעה מתאימה נפרדת לזכויותיה הנטענות בעסק וזאת בתוך 30 יום מהיום, וככל שלא תעשה כן תיראה כמוותרת על טענותיה בעניין עסק -------..."

     

42. במסגרת הדיון מיום 1.6.2020 ציין המותב הקודם בהחלטתו כי "... הנתבעת תגיש כתב תביעה מתוקן בתביעה הרכושית - תלה"מ 38145-01-20, לא יאוחר מיום 1.7.2020. התובע יגיש כתב הגנה מתוקן בתביעה זו עד ליום 1.8.2002. כפי שב"כ הנתבעת הצהירה היום במהלך הדיון, במסגרת תביעה זו תתייחס הנתבעת ותעתור לקבלת זכויות בעסק שרשום על שם הנתבע ל--------. רשמתי בפניי את הערת ב"כ הנתבעת לפיה היא אינה עותרת לאיזון משאבים וזכויות סוציאליות של הצדדים..."

     

43. ביום 1.7.2020 הגישה האישה כתב תביעה מתוקן ובו עתרה, בין היתר, למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית מכל נכס או זכות או סכום, הרשומים על שם האיש בלבד, לרבות זכויות צבורות ולמעט זכויות סוציאליות.

     

44. במסגרת הדיון בתיק זה אתייחס לזכויות בעסק. דיון בסוגיית איזון המשאבים ביחס ליתר הזכויות, יידון במסגרת תביעתו של האיש תלה"מ 67194-06-20 (שם נתבע איזון משאבים).

     

    הטענות בעניין חלוקת תכולת בית המגורים ידונו במסגרת הדיון בתלה"מ 62602-05-20.

     

    האם העסק ל---------מהווה "עסק משותף"?

45. טרם נישואי הצדדים הוקם עסק ------- אשר נרשם ברשויות על שם האיש. הצדדים חלוקים בשאלה, האם מדובר בנכס משותף.

     

    תמצית טענות האישה 

     

46. האישה עותרת למחצית הזכויות בעסק ל-------"--------" אשר שונה לשם -------. לדבריה, העסק משותף ובהתאם האישה עותרת להשבה של מחצית התקבולים שהתקבלו מ-------החל מ-10/2019 ועד לתום החוזה עם ------, בחלוף 25 שנים או מכירה בפועל של העסק.

     

47. בשנת 2008, כאשר האישה עבדה כ------במשרד המתמחה ב---------, היא הגתה רעיון להקים עסק ל-------. באותה תקופה, האיש לא היה דובר את השפה העברית והיה ללא השכלה בעניין. בחודשים 01/2009-02/2009 שהתה האישה ב-----ופעלה ליצור קשר ישיר עם ספקים של הציוד ------. בשנת 2009, כשהוקם העסק, האישה עבדה כשכירה ולכן תיק העסק נפתח במע"מ וברשויות נוספות על שם האיש שהיה מובטל. כך היו לתא המשפחתי הכנסות משני מקורות הכנסה.

     

    ביום 5.8.2009 נרשם העסק בכתובת הדירה ששכרו הצדדים ברחוב ------- ב-------. ב-10/2009 האישה התפטרה מעבודתה והשקיעה בעסק, לרבות בתשלום דמי השכירות, רכישת סחורה ופיתוח. האישה מימנה את לימודיו של האיש בתחום עבודתו של העסק. האישה חתמה ערבות על ההלוואות שנטל האיש מהחשבון העסקי. האישה חתומה על כלל החוזים מול הלקוחות והספקים.

     

48. האישה מכחישה את טענות האיש, כי עבדה בעסק כ------שכירה. לטענתה, האיש לא הוכיח כי האישה קיבלה משכורת חודשית על עבודתה, ולא הציג ייפוי כוח המתיר לאישה לפעול בשמו או בשם העסק. האיש עורך את הדו"חות הכספיים של העסק, ללא רו"ח מבקר, ולכן מצהיר כי העסק מצוי בהפסד, והא מעלה את ההוצאות בכדי לקזז מע"מ.

     

49. בסיכומים שהגישה ביקשה האישה, כי ימונה רואה חשבון לצורך עריכת שומה לעסק המשותף ולהכנסותיו מ--------, ולפסוק כי היא זכאית למחצית מההכנסות החודשיות המתקבלות מהעסק המשותף ממועד הקרע מיום 10.10.2019 ועד למכירה בפועל או סיום החוזה עם ---------.

     

    תמצית טענות האיש

     

50. העסק בבעלות האיש, לכן היה על האישה להגיש תביעה הצהרתית, ואין לדון בטענותיה.

    בשנת 2007 סיים האיש קורסי מחשבים. האיש היה מודע להחלטה שקיבלה הממשלה ב-06/2008 בנוגע ל---------, לכן ביום 24.6.2009 התפטר מעבודתו וביום 1.8.2009 פתח את העסק. לפני פתיחת העסק, האיש עבד על אספקת --------, למד את הלוגיסטיקה של --------- שמייצרים מ----. ביום 16.1.2009 האיש שלח דוא"ל לאישה שלמדה באותה העת באוניברסיטת --------, ובו רשימה של יצרני -------- ב-----. האיש ביקש מהאישה לברר על מהימנות היצרנים ואת תנאי המסירה והתשלום עבור הציוד. האיש שילם לאישה עבור כל עבודה שביצעה ב---------.

     

51. התקנת -----------כוללת 11 שלבים, מתוכם 10 שלבים בוצעו על ידי האיש. שלב אחד שעניינו קבלת היתר בניה מרשויות מקומיות להתקנת ---------- בוצע באמצעות הסכם משולש בין האיש כבעל העסק, האישה והלקוח, ולפיו באמצעות ייפוי כוח הלקוח מעביר לאישה את הזכות לפעול מטעמו לצורך קבלת היתר בנייה. האיש התחייב בתשלום שכ"ט בגין שירותיה של האישה. במהלך השנים 2010-2011 האיש שילם לאישה בגין עבודתה לקבלת היתרי בניה סך של מעל 97,700 ש"ח. התשלום בוצע באמצעות העברה בנקאית מחשבון הבנק של האיש לחשבון הבנק של האישה שהייתה בעלת עסק "---------".

    הצדדים החתומים על החוזים הם העסק והלקוח, ללא מעורבות של צדדים נוספים. לא ניתן ייפוי כוח לאישה לחתום על חוזים מטעם העסק. פיתוח העסק נעשה מחסכונות של האיש. אין לאיש רווח עסקי בשנים 2018-2019.

     

52. הדירה ששכרה האישה ברח' -------- ב-----שימשה כמשרד לעסק וכן לחברה של האישה שנפתחה בשנת 2009. האישה לא הוכיחה כי השקיעה כספים בעסק. המסמכים שצרפה האישה לפיהם היא חתומה על חוזים מול הלקוחות - מזויפים.

     

    דיון

     

53. האיש נרשם כעוסק מורשה (מספר עוסק -------) על העסק "-------" לפי חוק מס ערך ביום 1.8.2009 (נספח 7 לתצהירו). בהמשך שונה שם העסק ל"-----" (נספח 21 לתצהיר האישה). עיסוקו של העסק ב---------.

     

54. בכדי להכריע בדבר זכויותיה של האישה בעסק והאם מדובר בנכס משותף יש לבחון את האופן בו התנהלו הצדדים ביחס לעסק; מקורות המימון; ההשקעה המשותפת; התפעול וחלוקת התפקידים והצגת הדברים בפני צדדים שלישיים.

     

55. חשבון העסק - האיש טוען כי חשבון העסק הוא חשבון מספר ---727 בבנק ------(נספח 21 לתצהיר האיש). האישה טוענת כי חשבון העסק נפתח בבנק ----- סניף ------- (סעיף 94 לתצהיר האישה).

     

    בסיכומי האישה (סעיף 87 בתלה"מ 62602-05-20) נטען, כי לאיש שני חשבונות עסקיים בבנק ----- סניף ------: חשבון מספר ---402 - הרשום על שם האיש, נפתח כחשבון עסקי ראשון והלקוח הרשום הוא "-----------", אליו מופקדים דמי השכירות מהשכרת יחידת הדיור; חשבון מספר ----727 - חשבון שנפתח כייעודי להכנסות מ------------לפי דרישת הבנק.

     

    מעיון במסמכים עולה, על פניו, כי ישנם שלושה חשבונות עסקיים:

    חשבון מספר --718/89 בבנק ------ ("החשבון בנק------") - רשום על שם "---------" (בשנת 2009 מופיע החשבון על שם האיש כחשבון שיקים מסוג: "---- סטודנט" (עמ' 1-2 לנספח 79) וביום 1.6.2010 מופיע החשבון כמפורט לעיל כחשבון שיקים מסוג: "חש"ק עסקי" (עמ' 4 לנספח 79));

    חשבון מספר ---402 בסניף 567 בבנק ----- - רשום על שם "---------" והאישה הוסרה כמיופה כוח בחשבון ביום 25.11.2019 (נספח 49 לתצהיר האיש);

    חשבון מספר ---727 בבנק -------- לא הוכח כי העסק התנהל באמצעות חשבון מספר ------727 בבנק -----בלבד, ולא נשללת האפשרות כי ענייני העסק התנהלו באמצעות חשבונות נוספים, שכן כאשר נשאל האיש האם האישה הייתה מיופה כוח בחשבון בנק של העסק, התייחס לייפוי כוח שניתן לה, ככל הנראה, בחשבון מספר ---402 בבנק ------- (נספח 49 לתצהיר האיש).

     

56. מימון הקמת העסק ופיתוחו  -

    מעיון בטענות הצדדים ובאסמכתאות שצורפו עולים הנתונים כדלקמן:

    חשבונות הבנק של האיש:

    • חשבון עסקי מספר ---718/89 בבנק ------על שם "--------" (נספח 79 לתצהיר האיש);

    • חשבון מספר ---402 על שם האיש בבנק ------ (נספח 87, 35 ,22 לתצהיר האיש);

    • חשבון מספר ----727 בבנק ------ , כמפורט לעיל (נספח 21 לתצהיר האיש).

       

      חשבונות הבנק של האישה:

      • חשבון מספר ----372 על שם האישה בבנק ------- (נספח 42 לתצהיר האיש);

      • חשבון מספר ---302 על שם האישה בבנק ------ (סעיף 78 לתצהיר האישה).

        האיש טוען כי לאישה שני חשבונות בנק נוספים (סעיף 142 לתצהיר האיש): חשבון מספר ---471 בבנק ------- וחשבון מספר --670 בבנק ------.

         

57. האיש הצהיר כי התמיכה הכספית לפיתוח העסק הייתה מחסכונותיו ומהלוואה שניטלה בסך של 223,307 ש"ח (סעיף 202 לתצהיר האיש, עמ' 33, ש' 4).

    האיש צרף תדפיס חשבון בבנק ----- ח-ן מספר --718/89 לפיו ביום 10.5.2009 נפרע בחשבונו פיקדון על סך של 2,000 ש"ח וביום 15.11.2009 נפרע בחשבונו פיקדון על סך של 7,307.20 ש"ח (נספח 79 לתצהיר האיש), ולטענתו, אלו שימשו לצורך פיתוח העסק (עמ' 33, ש' 9). האיש טוען כי כספים אלו נמשכו מהחשבון, אולם לא הוכח לאיזה צורך ניטלו הכספים והאם שימשו להקמת העסק.

    האיש צרף אסמכתאות למספר הלוואות שנטל לכאורה לצורך הקמה ופיתוח של העסק (נספח 79 לתצהיר; עמ' 33, ש' 11):

    הלוואה על סך של 6,000 ש"ח שניטלה ביום 28.12.2009; הלוואה על סך של 10,000 ש"ח שניטלה ביום 22.4.2010 - ההלוואות הועמדו בחשבון בנק ------ ואף נטילתן הייתה בסמוך לפתיחת העסק. לפיכך, סביר להניח כי אלו שימשו לצרכי פיתוח העסק;

    הלוואה על סך של 70,000 ש"ח שניטלה ביום 30.7.2010 - הוצג שיק על הסכום האמור לטובת האיש, ולא לטובת העסק, ולא ניתן ללמוד לאן הופקד הסכום ולאיזה צורך;

    הלוואה על סך של 40,000 ש"ח שניטלה ביום 23.10.2011 - ההלוואה הועמדה בחשבון מספר ---402 הרשום על שם האיש - לא צורפו דפי ההלוואה ולא הוכח לאיזה צורך ניטלה;

    הלוואה על סך של 150,000 ש"ח שניטלה ביום 20.3.2012 - הלוואה ניטלה כשלוש שנים לאחר פתיחת העסק, וייעודה - רכישת -------- ללקוח, סבורני כי ניתן ללמוד מהלוואה זו על תפעול ופיתוח שוטף של העסק, ואין בה כדי ללמד על מימון הקמתו.

    האיש צרף דף חשבון חלקי (עמ' 6, נספח 79) לא צוין באיזה חשבון הועמדה ההלוואה ומאיזה חשבון שולם ההחזר החודשי.

    בתצהירו ציין כי ההלוואה ניטלה לצורך ------------ שהתקין על ------ בית המגורים (סעיף 118 לסיכומי האיש). מלוח הסילוקין שהאישה צרפה לתצהירה עולה כי ההלוואה ניטלה בחשבון מספר ----727 בבנק ------- (נספח 32 לתצהיר האישה) והחזר ההלוואה בוצע מהחשבון ששימש את העסק ורשום על שם האיש.

    עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהאישה חתמה כערבה יחידה על מלוא סכום ההלוואה.

    לקחתי בחשבון, כי בשנת 2012, לאחר נטילת ההלוואה או בסמוך, חיו הצדדים כידועים בציבור (סעיף 125 לתצהירו, נספח 9 לתצהיר האיש). לעניין זה, יצוין כי האיש טוען שהצדדים נטלו הלוואה מובטחת במשכנתא בחודש אפריל 2012 "על בסיס משפחתי", ולכן, על סמך טענותיו, לכאורה, אין שוני בין הלוואה כזו לאחרת שניטלה במועדים סמוכים (סעיף 17 לתצהירו).

    נוכח מסקנתי בעניין מעורבות האישה בעסק, כפי שיפורט בהמשך, ומאחר שסביר להניח כי חלק ניכר מההלוואה שולם בתקופת החיים המשותפים (ביום 31.12.2019 עמדה יתרתה על סך של 41,254.03 ש"ח), אינני סבורה כי ניתן לייחס סכום ההלוואה להשקעתו של האיש בלבד לפיתוח העסק.

    לאור האמור, לא מצאתי כי האיש לבדו השקיע סכומים משמעותיים להקמת העסק ולפיתוחו. 

    מנגד, האישה טוענת כי במועד הקמת העסק האיש היה מובטל, ולכן נטל הקמת העסק ומימון לימודיו של האיש נפלו על כתפיה. האישה צרפה אסמכתאות לפיהן בחודשים 07/2009-02/2010 דמי השכירות על סך 2,600 ש"ח לחודש עבור הדירה ב------ששימשה ככתובת העסק שולמו מח-ן מספר ---302 הרשום על שמה (סעיפים 78-86 לתצהיר האישה). האישה צרפה תדפיס עו"ש מאותו החשבון לפיו ביצעה העברות בנקאיות לטובת "---------" עבור --------: ביום 5.1.2010 על סך של 2,491 ש"ח וביום 20.1.2010 על סך של 4,980.77 ש"ח. האישה התייחסה גם להעברה מיום 5.1.2010 על סך של 900 ש"ח לטובת האיש, אך לא הוכח לאיזה צורך בוצעה.

    האישה הצהירה כי ביום 24.6.2009 זוכה חשבונה מספר ---302 בסך של 15,064 ש"ח שהתקבלו ממס הכנסה, וסכום זה הושקע בהקמת העסק, עם זאת לא הוכח האם וכיצד הושקעו הכספים בעסק. יתר טענות האישה בדבר העברות שביצעה לאיש אף כי הן מצוינות בדפי החשבון - לא הוכח לאיזה צורך הועברו לאיש ולא ניתן לקשור בהכרח בין ביצוע ההעברות למימון העסק.

    לאור האמור, מניתוח הראיות כמפורט לעיל, אני סבורה כי שני הצדדים הוכיחו טענותיהם בדבר מקורות המימון של העסק באופן חלקי וניתן ללמוד על השקעה כספית ומעורבות כלכלית מצד כל אחד מהם בעסק.

58. מעורבות האישה בעסק -

    האישה הצהירה כי הגתה את הרעיון להקמת העסק ופעלה להקמתו, לרבות פגישה עם לקוחות, סגירת עסקאות, משא ומתן עם לקוחות, טיפול בהוצאות היתרי בנייה וכד'. עוד הצהירה האישה, כי שימשה בעסק כסמנכ"ל שיווק ומכירות, יועצת -------- (כרטיסי ביקור הוצגו כנספח י"ג לתצהירה המשלים), פיתחה גרפיקה ולוגו, התנהלה מול ספקים וכו'.

    האישה צרפה חוזים, התכתבויות והיתרי בנייה עליהם לכאורה היא חתומה (נספחים 22-28 לתצהירה).

    לדבריה, היא יצרה קשרים עם ספקים כגון: חברת ---- ו ------ ולקוחות פוטנציאליים והיא התפטרה מעבודתה בחודש אוקטובר 2009 לצורך פיתוח העסק, ובמשך שנתיים פעלה אך להקמת העסק (נספח 29 לתצהירה).

    לדבריה, לא קיבלה שכר עבודה בגין עבודתה בעסק, והצדדים נהנו מהרווחים המשותפים למחייתם; והעברות כספיות שביצע האיש לחשבונה בסך של 97,700 ש"ח היו בגין הוצאות שכר הדירה וכלכלת הבית.

    עוד טענה האישה, כי במהלך חופשת הלידה בסוף שנת 2013 היא סייעה לעסק במיזמים ב----- (------- ו --------) והחשבוניות מס נכללו בדוחות הכספיים של העסק (נספח ט"ו לתצהירה המשלים).

    האיש טען בסיכומיו כי היה אחראי על פעילות העסק, באופן הבא: פיתוח אתר אינטרנט ופרסומו לצורך איתור לקוחות (נספח 75 לתצהיר האיש), חתימה באופן בלעדי על הסכמי התקשרות (נספח 77-78 לתצהיר האיש), תכנון התקנה, תיאום הפרויקט עם מהנדס ----- ומהנדס -----, אישור הפרויקט ב-----, רכישה ואספקה של הציוד והחומרה, התקנת ------- על -----, התקנת ------, מסירת ההתקנה המותקנת והחיבור לרשת של ------, חתימה על אישור ההשלמה ומתן אחריות למשך 25 שנים (נספח 74 לתצהיר האיש).

    לדבריו, האישה הייתה אחראית אך על קבלת היתר בניה מהרשויות המקומיות לצורך ---------, באמצעות ייפוי כוח (נספח 76 לתצהיר האיש).

    האיש עמד על כך, שבגין עבודתה של האישה לקבלת היתרי בנייה בשנים 2010-2011 הוא שילם שכר עבודתה בסך של למעלה מ-97,700 ש"ח (נספח 68 לתצהיר האיש).

    מעיון באסמכתאות שצרפו הצדדים ניכר כי הם פעלו בשיתוף פעולה לקידום העסק, וכי האישה הייתה מעורבת בפעילות העסק.

    סבורני כי בין הצדדים הייתה חלוקת עבודה לפיה, בין היתר, האישה הייתה אמונה על הפן ה------, לרבות עריכת הסכמים וקבלת היתר בניה, וכן הייתה שותפה להתנהלות מול הלקוחות ולשיווק העסק; והאיש היה אחראי על פיתוח אתר האינטרנט, ביצוע הפן המקצועי בהתקנה והכרוך בו, לרבות התנהלות מול גורמי המקצוע הרלוונטיים, חתימה על הסכמים וכיו"ב.

    מכלול הראיות מלמד על השקעת משאבים אישיים של שני הצדדים בהקמה ותפעול שוטף ומעורבות של שניהם באופן משמעותי בעסק.

59. מעבר להשקעת המשאבים האישיים, קיימות אינדיקציות נוספות המלמדות על המעורבות המשמעותית של שני הצדדים בעסק:

    האישה כמיופה כוח בחשבון הבנק מספר ----402 בסניף ----- ב-------וכערבה על הלוואות:

    האיש נשאל האם לאישה היה ייפוי כוח לחשבון בנק של העסק (עמ' 33, ש' 26), והשיב כי האישה הייתה מיופה כוח החל משנת 2014-2015, לאחר שנישאו בשנת 2013, מאחר שטענה כי היא לא ראתה מה האיש עושה בחשבון (עמ' 33, ש' 26). האיש אישר כי ביטל את ייפוי הכוח ביום 25.11.2019, חודש לאחר הפרידה (עמ' 37,ש' 10).

    ביום 6.12.2010 האישה חתמה על כתב התחייבות וערבות למסגרת אשראי עד לסך של 5,000 ש"ח כערבה יחידה להלוואה שנטל האיש (ת/6). ביום 16.2.2012 חתמה האישה על "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן" לפיו היא ערבה יחידה להלוואה שנטל האיש על סך של 150,000 ש"ח על מלוא הסכום (נספח 32 לתצהיר האישה). האיש אישר כי האישה הייתה ערבה להלוואה שנטל על סך של 150,000 ש"ח בחודש ינואר 2012 ( עמ'34, ש'2). לדבריו, האישה חתמה על ערבויות וערכה הסכמים מאחר שהיא הייתה "ידידה עסקית" והייתה ביניהם עזרה הדדית והוא שילם לה (עמ' 34 ש' 5). כשנשאל בחקירתו האם שילם לאישה עבור חתימתה על ערבות, השיב: "יכול להיות, אני שילמתי לה כל השנים האלה, יכול להיות שתשלום מסוים היה גם על זה" (עמ' 34, ש' 7).

    נוכח הסכומים עליהם חתומה האישה כערבה יחידה (סך הכל 155,000 ש"ח); משלא הוצג טיעון ענייני וסדור ביחס לאינטרס של האישה לפעול במסגרת העסק ולערוב לו, משלא הוצגה תמורה כספית ששולמה לה כשכר קבוע ובהעדר טיעון מתקבל על הדעת המצדיק חשיפה שכזו שלא מתוך כוונת שיתוף איני מקבלת את גרסתו של האיש כי הסיוע של האישה היה כ"ידידה עסקית" ומתבקשת המסקנה, כי היה לה אינטרס כלכלי בקידום העסק בהיותה בעלת זכויות.

    מעורבות האישה בעריכת ההסכמים וחתימתם -

    האישה טוענת כי כלל החוזים חתומים על ידה (נספחים 22-28 לתצהיר האישה).

    האיש טוען כי כלל ההסכמים נחתמו על ידי שני צדדים: הלקוח והעסק, וללא חתימות של צדדים נוספים (סעיף 113 לסיכומיו) (נספחים 77-78 לתצהיר האיש).

    האיש העיד כי הוא הכין את ההסכמים (עמ' 32, ש' 16) ולאחר מכן טען כי האישה סייעה לו בתשלום (עמ' 32, ש' 17) מאחר שהצדדים היו "חברים מסחריים" (עמ' 32, ש' 30).

    אבחן את ההסכמים שהוצגו במסגרת ההליך ואת הנלמד מהם לגבי מעורבותם של הצדדים:

    הסכם בין העסק לבין ה"ה מר ------- מיום 25.5.2010 - האישה הגישה את העמוד הראשון של ההסכם, לכאורה, על גביו חתום הלקוח בראשי תיבות של שמו באופן ידני וחותמת של העסק בצירוף ראשי התיבות של שם האישה בכתב יד.

    מעל כותרת ההסכם הוספו שתי שורות בכתב יד לעניין האחריות (נספח 22 לתצהיר האישה).

    האיש צרף התכתבות ב"ווטסאפ" עם הלקוח שבה הלקוח צרף צילום של ההסכם (נספח 77 לתצהיר האיש). מצילום ההסכם המוצג בהודעה לא ניתן ללמוד על ההסכם, וכן צרף האיש העתק ההסכם, לכאורה, שעל גבי כל אחד מדפיו חתום הלקוח בראשי תיבות של שמו וחותמת החברה בצירוף חתימה ידנית של האיש. בעמוד האחרון הוספה בכתב יד הערה לעניין התשלום.

    הסכם בין העסק לבין ה"ה גב' -------- מיום 18.11.2010 (ת/6) - האישה צרפה הסכם שבעמוד האחרון שלו חתומים, ככל הנראה, היא בחותמת ובחתימה ידנית, האיש בחתימה ידנית, לצד חתימת הלקוחה.

    בכל אחד מהעמודים חתומים שלושת הגורמים בכתב יד: הלקוחה בשמה, האיש בחתימה והאישה בראשי תיבות של שמה באנגלית. האישה צרפה פקס מיום 7.11.2010 בו פונה הלקוחה אליה בשמה, וללא ציון תוארה -------, ובו היא מציינת "...ואז אוכל לחתום אתכם הסכם..." (נספח 24 לתצהיר האישה).

    האיש העיד כי הוא סגר את העסקה עם הלקוחה, וכי האישה לא נטלה חלק (עמ' 34, ש' 15).

    לדבריו האישה זייפה את ההסכם והוסיפה את חתימתה על גבי ההסכם (עמ' 34, ש' 26).

    האיש העיד שהאישה אולי ערכה את ההסכם (עמ' 35, ש' 1) וכי ייתכן כי התכתבה עם הלקוחה בשל תפקידה ------- שטיפלה בהיתרים ללקוחות תמורת תשלום (עמ' 35, ש' 9).

    הסכם בין העסק לבין ה"ה מר ------- מיום 18.11.2010 (ת/7) - האישה צרפה הסכם שעל גביו חתומים הלקוח מצד אחד, והצדדים יחד מצד שני מטעם העסק. על גבי כל דף חתום האיש בחתימה ידנית והאישה בראשי תיבות של שמה באנגלית.

    האישה צרפה מכתב מיום 17.5.2011 החתום על ידה כ------- וממוען ללקוח ובו היא מודיעה לו על "שינוי גודל ------ ועדכון מחירה" (ת/8).

    האיש צרף התכתבות ב"ווטסאפ" עם הלקוח לפיה הלקוח שלח לו העתק של ההסכם המקורי, וכן את ההסכם, לכאורה, על גביו חתומים האיש והלקוח בלבד (נספח לתצהיר האיש 78).

    לא ניתן ללמוד מצילום ההודעה כי המסמך שהציג האיש הוא מסמך המקור שצרף כנספח.

    אם כן, מהמסמכים שצורפו עולה כי האישה הייתה חתומה על גבי ההסכמים כנציגה מטעם העסק. האיש העלה טענות בדבר זיוף הסכמים, אך לא הביא כל ראיה כדי לתמוך בטענתו, וסבורני כי הדבר משמש לחובתו.

    פעולות ותפקידים נוספים של האישה בעסק -

    האישה צרפה מסמכים נוספים לפיהם שימשה בעסק שלא בתפקיד ------: כרטיס ביקור בו היא מוגדרת "---------" (נספח י"ג לתצהירה המשלים), הצעת מחיר של "------" מיום 25.11.2010 לעבודת ------- במשק -------- הממוענת אל "----------", הצעת מחיר של ------------ מיום 5.12.2010 לפירוק -------- הממוענת ל"----------".

    האישה צרפה תצהיר של מר ----------מיום 4.1.2021 שבו הוא מצהיר כי עבד בחברת --------שעסקה בייבוא ושיווק -------- וכי בשנת 2009 נפגש עם האישה שהציגה עצמה כשותפה בעסק עם בן זוגה, מנהל מכירות ו---------(נספח י"ד לתצהיר המשלים). המצהיר לא זומן לעדות ולכן המשקל שינתן לראיה זו הוא בהתאם.

    מכלל המסמכים שצורפו עולה כי האישה הייתה מעורבת בפעילות החברה באופן משמעותי, מעבר לתפקידה כ---------.

    לעניין שכר עבודתה של האישה - 

    לטענת האיש, האישה נטלה את כל המסמכים מבית המגורים, לרבות הסכם בינו לבין האישה (עמ' 36, ש' 3). האיש צרף העתק חלקי של תדפיסי חשבון מחשבון מספר ---402 ובהם העברות בנקאיות שביצע לכאורה לחשבון האישה בחודשים 07/2010- 04/2011 ובחודש 07/2011 בסכומים שונים, ושתי העברות נוספות מחשבון מספר ---718/89 בבנק ----- מיום 27.2.2010 ומיום 31.5.2010. האיש העיד כי החשבון שלו (עמ' 37, ש' 1) וטען כי לאישה לא הייתה זכות להעביר כספים על אף ייפוי הכוח שלה בחשבון (עמ' 37, ש' 5).

    לא צוין לאיזה צורך הועברו הכספים, ובחלק מן ההעברות צוין "העב' לעצמי-נט לטובת: --------". האיש לא הציג תלוש שכר בגין עבודתה, לכאורה, של האישה בעסק, ועל פניו, לא נשללת האפשרות שהכספים שהועברו הם עבור הוצאות מגוריו עם האישה. לאור האמור, לא הוכח כי האישה קיבלה שכר בעד עבודתה.

    לעניין ייפוי הכוח של האישה והטענה לגבי עבודתה כ------- 

    האיש לא הציג ייפוי כוח שהעסק ממנה את האישה כבאת כוחו. האיש צרף ייפוי כוח של הלקוחות אשר ממנים את "נציגי --------------------------(כולם יחד וכל אחד מהם לחוד)..." להיות באי כוחם בעניין טיפול בהיתר בניה להתקנת ---------- (נספח 76 לתצהיר האיש). ניתן ללמוד מייפוי הכוח שצורפו כי האישה שימשה כנציגה של העסק.

60. אם כן, קיימות ראיות המלמדות על פעולות שביצעה האישה גם בתפעול העסק וגם מול צדדים שלישיים. הצגתה היא כגורם משמעותי בעסק ופעולותיה (לרבות בהתקשרות מטעם העסק) מלמדות על היותה דמות משמעותית בפעילות. איני מקבלת את הטענה לגבי העסקתה בתשלום מאחר ולא הוצגה כל ראיה למערכת יחסים של עובד-מעביד או שכירת שירותים; לא הוסדר ייצוג כ------ולא הוצג תשלום שכר. כך גם איני מקבלת את הטענה, כי הסיוע שהועסק על ידי האישה הוא במסגרת "חברות עסקית" שכן לא הובהרה משמעות מונח זה ולא סביר, כי מידת המעורבות והשליטה מבוססת על חברות ללא זכויות בעסק.

61. נסיבות רישום העסק על שם האיש -

    האישה הצהירה כי במועד הקמת העסק, עבדה כשכירה במשרד -------, ולכן העדיפה כי העסק יירשם על שם האיש במע"מ וברשויות הנוספות, וכך הייתה לצדדים הכנסה משני מקורות (ס' 75 לתצהירה).

    האיש הצהיר כי עזב את העבודה מתוך רצון לפתוח עסק עצמאי (סעיף 8 לתצהיר האיש).

    האיש צרף הודעה נושאת תאריך 24.6.2009 על סיום העסקתו מיום 24.8.2009 (נספח ה לכתב ההגנה). בהודעה צוין כי האיש אינו נדרש להגיע לעבודה במהלך 60 הימים של תקופת ההודעה המוקדמת. בעדותו טען האיש כי פוטר בתקופת משבר כלכלי (עמ' 30, ש' 1). יצוין כי האישה צרפה מסמך זהה להודעת סיום העסקתו של האיש ועל גביו תוספת בכתב יד "בשכר 06/09 יקוזזו השיחות שביצעת לחו"ל בקו טלפון החברה" (נספח 19 לתצהיר האישה). לדבריו התוספת בכתב יד על גבי מכתב סיום העסקתו שהציגה האישה היא זיוף (עמ' 30, ש' 12).

    כך, אין עקביות בגרסאות שהציג האיש בענין נסיבות עזיבתו של האיש את העבודה טרם הקמת העסק וגרסתה של האישה לגבי הרישום על שם האיש בהיותה שכירה מתקבלת על הדעת.

62. היוזמה להקמת הקמת העסק ונסיבות הקמתו -

    האישה הצהירה כי עבדה כ------שכירה במשרד שייצג את ---------, ושם נחשפה לסוגיית --------- ולתקנות בתחום -------- בישראל בשנת 2008. לטענתה, מאחר שהתעניינה בתחום -------, הגתה את רעיון הקמת העסק. לטענתה, האיש לא היה בעל ידע ב---------.

    האיש הצהיר כך: "בידיעה על ההחלטה שקיבלה הממשלה ביוני 2008, שבה חייבת ------- לקנות ------המיוצר על ידי ------- קטנים ובינוניים בתעריפים קבועים גבוהים, החלטתי לפתוח עסק בתחום --------" (סעיף 9 לתצהיר האיש). בעדותו ציין כי קיבל את החלטת הממשלה כשעבד בחברת היי טק (עמ' 30 ש' 27).

    הרקע המקצועי של האיש הוא כאיש מחשבים המתמחה בניהול רשתות מחשוב (נספח 4 לתצהיר האיש). בסיכומיו ציין האיש כי היה מודע להחלטת הממשלה וכי הוא בעל ידע נרחב ובעל כישורים עסקיים: בתחילת 2009 למד את הלוגיסטיקה של אספקת מוצרים מ---- וביום 16.1.2009 שלח דואר אלקטרוני לאישה, שלמדה אותה העת באוניברסיטת ------, בצירוף קובץ עם רשימת יצרני ------- ב---- (עמ' 7, נספח 73 לתצהיר האיש), וכן בשנת 2009 סיים קורס של חברת "------", היבואן הרשמי של מותג ------, כדי ללמוד את ההיבטים הטכניים של ציוד ומערכות ------ המיוצרים על ידי יצרן זה (נספח 69 לתצהיר האיש).

    מעיון בנספח אליו מפנה האיש עולה כי ביום 1.1.2010 וביום 3.1.2010 שולם בהעברה בנקאית מחשבון בנק מספר ---718/09 בבנק -----בסניף ------ סך כולל של כ-7,000 ש"ח לחברת "--------". האיש העיד כי השתתף בקורס ל--------בתאריכים 22.11.2009- 26.11.2009 (עמ' 32, ש' 6).

    האיש לא פרט כיצד נודע לו על התקנות ומה הסיבה בגינה ביקש להרחיב את ידיעותיו בתחום, ומהאסמכתאות שצרף עולה כי בפועל הרחיב את ידיעותיו בתחום לאחר הקמת העסק. לאור האמור, סביר להניח כי תחום עיסוקה של האישה וניסיונה היה בהם כדי לתרום תרומה משמעותית להקמת העסק.

63. אם כך, לאחר שבחנתי את השקעת הצדדים בהקמת העסק (הן בהיבט של המימון והן בהיבט של השקעת המשאבים האישיים); את המעורבות; את הנשיאה בנטל והסיכון הכספי; את הצגת הדברים לצדדים השלישיים; את נסיבות הקמת העסק והיוזמה להקמתו אני סבורה שהאישה עמדה בנטל המוטל עליה וכי היא הוכיחה שהייתה מעורבת ופעילה בהקמת העסק, פעילותו ופיתוחו, והשקיעה מכספה עבורו.

    לאור האמור, האישה עמדה בנטל הנדרש לשם הוכחת כוונת הצדדים לצורך הכרה בעסק כמשותף לפיכך אני קובעת את זכותה של האישה האישה זכאית למחצית העסק והכנסותיו.

    לאור האמור, מאחר ונדמה כי ניתן לערוך חישוב של תקבולי העסק מתוך דפי החשבון והמסמכים הקשורים להתקשרות עם הלקוח המרכזי - ככל שלא יעלה בידי הצדדים לגבש הסכמות בענין זה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, יפנו הצדדים למומחה לא יאוחר מ-14 יום לאחר מכן ויעבירו לידיו את כל המסמכים שבידיהם בכל הנוגע לשווי העסק והכנסותיו בכדי שיערוך השלמה לחוות הדעת. במידת הצורך, ככל שתהיינה מחלוקות לענין קביעות המומחה, רשאים הצדדים לנקוט בהליכים המתאימים (על פי הצורך ובהתאם למחלוקות) ותינתנה החלטות מתאימות, לרבות מכח סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995.

64. טרם סיום הדיון בענין זה אציין, כי גם אלמלא הייתי קובעת שיתוף מכח הלכת השיתוף בין ידועים בציבור, מדובר בנסיבות המוכיחות קיומו של "דבר מה נוסף" המבסס שיתוף מכח דיני החוזים ודיני עשיית עושר והיה מקום להחיל משטר שיתופי מכח הוראות חוק יחסי ממון על העסק כ"נכס חיצוני" ואז היה מקום לכלול את חישוב הזכויות בעסק ותקבוליו במסגרת איזון המשאבים המקנה זכות בשווי העסק (במובחן מזכות בנכס עצמו).

     

    תלה"מ 62602-05-20 - תביעה הצהרתית בהתייחס לבית המגורים

    ביום 1.6.2020 הבהיר בית המשפט כי במסגרת תביעה זו תידון אך ורק עתירה למתן פסק דין הצהרתי ולטענות ביחס לזכויות הנטענות שיש לאישה בבית המגורים (עמ' 7, ש' 14).

     

    תמצית טענות האישה 

     

65. האישה עותרת למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ברחוב ה----------- ב------, הידועה כחלקה ----- בגוש -------, הרשומה על שם האיש בלבד ("בית המגורים"). האישה עותרת להשבה של מחצית מדמי השכירות שנתקבלו בידי האיש החל מ- 10/2019.

     

66. מועד החיים המשותפים החל מיום 1.1.2009. במועד היכרות הצדדים היה האיש עולה חדש, בעל השכלה תיכונית בלבד, ללא נכסים או ידע עסקי ומשפטי. בית המגורים נרכש בשנת 2011. במועד הרכישה האיש לא היה בעל יכולת כלכלית לרכוש את בית המגורים.

     

67. בית המגורים נרשם על שם האיש משיקולי מס מאחר שהורי האישה היו צפויים לרכוש דירה, אשר נרכשה בשנת 2012 חודשים ספורים לאחר רכישת בית המגורים ב-------, כשבבעלותם דירה נוספת, ולכן ביקשו לרשום את הדירה שרכשו על שם האישה בכדי להימנע מתשלום מס רכישה.

     

68. בית המגורים נרכש בסכום של 1,580,000 ש"ח באמצעות כספי הלוואה מובטחת במשכנתא על סך של 1,600,000 ש"ח. בית המגורים הוערך בשמאות בסכום גבוה יותר משוויו בפועל כך שסכום ההלוואה המובטחת במשכנתא על סך של 1,680,000 ש"ח שימש לתשלום מלוא סכום התמורה בפועל ולתשלום מיסים. הצדדים היו בני זוג במועד רכישת בית המגורים והאישה והוריה היו מעורבים באופן פעיל מול הקונים ומול עורך הדין י' אשר ייצג את הקונים והמוכרים בעסקת רכישת בית המגורים. הצדדים עברו להתגורר בבית המגורים ב-07/2011, והאישה השקיעה בשיפוץ בית המגורים למעלה מ-100,000 ש"ח.

     

69. החזר ההלוואה החודשי בסך של 6,100 ש"ח שולם מחשבון העסק המשותף הרשום על שם האיש. ישנם 2 חשבונות בנק עסקיים: ח-ן מס' ----402 בסניף ------ בבנק ------ הרשום על שם "--------" אליו הופקדו דמי השכירות מהשכרה של יחידת הדיור בדירה בסך של 2,400 ש"ח לחודש, וח-ן מס' ----727 באותו הסניף הייעודי להכנסות מ-----------, אליו הופקדו ההכנסות מ------בסך של 5,000 ש"ח לחודש.

     

    בשני החשבונות העסקיים חתומה האישה כערבה. ההכנסות מ--------של העסק המשותף ודמי השכירות גבוהים מסכום החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא.

     

70. במסגרת הליך שניהלו הצדדים כנגד שכניהם לדירה, ה"ה ------ א', בבית משפט השלום ב------- (ת.א. 12755-11-17), הצהיר האיש כי בית המגורים הוא נכס משותף של הצדדים.

     

71. בית המגורים הוא נכס משפחתי, שם הצדדים חיו יחד, והקטינים נולדו וגדלו. האישה עותרת לזכויותיה בבית המגורים מכוח "שיתוף ספציפי", מאחר שבית המגורים נרכש באמצעות כספי הלוואה מובטחת במשכנתא וממאמץ משותף במהלך החיים המשותפים. האישה הוכיחה "דבר מה נוסף" בכך שהשקיעה כספים לשיפוץ בבית המגורים. האישה הסתמכה על כך שבית המגורים נרכש מכספים שנוצרו ונצברו במהלך החיים המשותפים.

    תמצית טענות האיש

     

72. בית המגורים נרכש קודם לנישואי הצדדים ב-05/2011 ורשום על שם האיש בלבד. בית המגורים נרכש מכספי הלוואה שניטלו מעסק בבעלות הורי האיש ומהלוואה המובטחת במשכנתא שרשומה על שם האיש ושולמה מחשבון השייך לו בלבד.

73. הצדדים חתמו על הסכם ייצוג לפיו האישה ייצגה את האיש באמצעות חברת "---------" בהסכם רכישת בית המגורים ("הסכם הייצוג"). חובותיה של האישה בהתאם להסכם הייצוג היו: לאתר דירה, רצוי עם חלקה נפרדת, עם גג המתאים ל--------, בעלות שלא תעלה על 2,500,000 ש"ח, להתקשר עם מתווך, לבדוק את כל המסמכים הקשורים לבית, לנהל משא ומתן עם המוכר, לבדוק את הסכם המכר של הבית, להתנהל מול גורמים הקשורים לעסקה כמו הבנק, לספק סיוע וייעוץ בעת החתימה על הסכם המכר ונטילת ההלוואה המובטחת במשכנתא, להופיע לכל פגישה במהלך המו"מ עם המוכרים ולפגישות אחרות בנוגע לרכישת בית המגורים.

    עבור השירותים שילם האיש לאישה סך של 5,050 ש"ח אשר הועברו לחשבונה שמספרו ----302 בבנק ------- ביום 3.7.2011. האישה ----- ומודעת לתוצאות החתימה על הסכם המכר בין האיש לבין המוכר.

    העלויות הכרוכות ברכישת בית המגורים שולמו על ידי האיש בהתאם לחשבוניות שסיפקה האישה. האיש סמך על האישה והעריך אותה כמומחית בתחום הנדל"ן. עת יצא האיש מבית המגורים, האישה הוציאה שלא כדין את כל המסמכים הקשורים לבית ולעסק, לרבות הסכם הייצוג המתייחס למתן שירותים על ידה לתמיכה בעסקה לרכישת בית המגורים.

     

74. האיש שילם את מלוא הסכום על סך 36,656 ש"ח לחברת התיווך, ללא בדיקות נוספות, מאחר שסמך על האישה. שמאי המקרקעין העריך את בית המגורים בסך של 2,400,000 ש"ח. האיש האמין ששוויה המוערך של בית המגורים תואם את מחירי השוק של דירות באזור. האיש מכחיש כי השמאי הגדיל את ערך בית המגורים לבקשתו. בפועל, האישה הגדילה את שווי התמורה המצוינת בהסכם המכר על מנת לקבל הכנסה נוספת, והסכום ששולם על ידי האיש ביתר למוכר, הועבר מהמוכר חזרה לאישה. ההפרש בין שווי בית המגורים בהסכם המכר לבין שווי התמורה בפועל, חולק בין המוכר, המתווך והאישה (סעיף 85 לסיכומי האיש).

     

75. ביום 31.5.2011 חתם האיש על הסכם רכישת בית המגורים עם המוכר, מר ע', בתמורה לסך של 2,400,000 ש"ח. בהתאם להסכם המכר, סך של 720,000 ש"ח שולם ביום החתימה וסך של 1,680,000 ש"ח שולם באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק -------- שניטלה על ידיו בלבד. מלוא ההוצאות בגין רכישת בית המגורים שולמו על ידי האיש.

     

    הבנק דחה את הסכם המכר הראשון מיום 31.5.2011 ונחתם הסכם מכר נוסף ביום 3.7.2011 במסגרתו בוטל סעיף 11 הקשור להסכם שיתוף אך התמורה לא השתנתה. האישה מסרה גרסאות שונות לסכום התמורה.

     

76. ב-09/2010 כשהאיש ביקר ב-----הציע אביו כי אם לא יהיו בידיו חלק מהכספים לרכישת בית המגורים, תינתן לו הלוואה על ידי חברת "---------" שבבעלות אביו. סוכם על הלוואה על סך של 200,000 דולר עם מועד דחוי לקבלת הכסף לפי דרישה ("הלוואה של האב"). מאחר שמספר עסקאות מתוכננות ל----------בוטלו, לא היה בחשבון השוטף סכום לכיסוי השיקים שהונפקו למוכר בית המגורים, לכן ביום 15.6.2011 האיש נטל את כספי ההלוואה של האב לכרטיס אשראי של חשבון ההלוואה מספר -------. האיש החזיר את שני השיקים שהונפקו למוכר ושילם למוכר את הכסף במזומן. האיש משך את הכספים מחשבון כרטיס האשראי של ההלוואה של האב בכמה שלבים מכספומטים שונים. בעת רישום בית המגורים על שם האיש, שילם האיש סך של 48,000 ש"ח מס רכישה מסכום התמורה על סך של 2,400,000 ש"ח. האיש עבר להתגורר בדירה ב-09/2011. האישה עברה להתגורר בדירה ב-08/2012.

     

77. בשנת 2012 האישה רכשה דירה ברח' -------- ב-------("הדירה ב------"). הדירה נרכשה לאחר שהפרש הכספים ששולמו ביתר לצורך רכישת בית המגורים ב------, הועבר לידיה במזומן מהמוכר (סעיף 59 לסיכומי האיש). בכך מוכח שהאישה לא התייחסה לדירה ב----- כנכס במשותף, ורכשה בנפרד את הדירה ב------(סעיף 9 לסיכומי האיש). האישה לא צרפה דפי חשבון בנק של הוריה, שאז ניתן היה ללמוד על העדר יכולתם הכלכלית לרכוש דירה. האישה מצדיקה את רישום בית המגורים על שם האיש בלבד, בביצוע פעולות לא חוקיות שמטרתן להימנע מתשלום מסים.

     

78. היחסים בין הצדדים בין השנים 2007-2012 היו בעלי אופי מסחרי בלבד. האיש סייע לאישה בתחום המחשוב ומערכות המידע, והאישה העניקה לאיש שירותים ------. מערכת היחסים הזוגית החלה ב-08/2012. הכספים שהרוויחו הצדדים בין השנים 2013-2019 הושקעו על רכישת מיטלטלין ולא על בית המגורים (סעיף 38 לסיכומי האיש). במועד הגשת התביעה על ידי הצדדים נגד שכניהם (ת"א 12755-11-17), היו הצדדים בני זוג. אין בתביעה זו כדי להוכיח בעלות משותפת בדירה. האיש בעל ניסיון בניהול עסקים לפני שנת 2000, קרי, קודם לעלייה ארצה.

     

    דיון

79. בית המגורים נרכש ביום 3.7.2011 (נספח 7 לתצהיר האישה) והזכויות בו נרשמו על שם האיש בלבד, זאת בתוך תקופת החיים המשותפים אך טרם הנישואין.

    בפתח הדיון אבחן את הראיות המלמדות על כוונת שיתוף בנכס (כדי לקבוע האם יש לסווגו כנכס משותף מתקופת היותם ידועים בציבור). לאור טיבו של הנכס, המאפיינים של דירת המגורים והסמיכות למועד הנישואין, הדברים יבחנו גם לאור הוראות סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, לשם הכרה, מכוח דין כללי, בשיתוף בדירת מגורים שהובאה לנישואין על ידי אחד מבני הזוג כ"נכס חיצוני".

     

80. נסיבות המעבר למגורים משותפים ותקופת המגורים המשותפת:

     

    האיש העיד כי הוא עבר להתגורר בבית המגורים מיד לאחר הרכישה וכי הוא עבר להתגורר בו לבדו (עמ' 37, ש' 16). לדבריו, הזמין את האישה להתגורר בביתו בשנת 2012. האיש צרף תמצית רישום במשרד הפנים לפיה האישה נכנסה להתגורר במען בית המגורים ביום 20.8.2012 (נספח 9 לתצהיר האיש).

    האישה טענה, כי הזכויות בבית המגורים נרשמו על שם האיש משיקולי מס.

    הצדדים התגוררו בבית המגורים טרם הנישואין (לטענת האיש משנת 2012 ולטענת האישה לאחר הרכישה בשנת 2011) ועד לפרידה (הצדדים נפרדו ביום 10.10.2019 ונישואיהם הותרו ביום 4.6.2020).

    המוכר של בית המגורים, מר ע', העיד כי הצדדים נכנסו לגור יחד בבית המגורים (עמ' 50, ש' 29) והתגוררו אצלו במרתף (עמ' 50, ש' 26).

81. התייחסות הצדדים לזכויות בבית המגורים במסגרת הליכים משפטיים קודמים וכלפי צדדים שלישיים:

    האישה טענה, כי במסגרת הליך משפטי שהתנהל בבית המשפט השלום ב-------בין הצדדים לשכניהם ה"ה א' (ת.א. 12755-11-17) הצהיר האיש כי בית המגורים הוא נכס משותף. האישה צרפה, בין היתר, את כתב התביעה בת.א. 12755-11-17 (נספח 14 לתצהיר האישה) ותצהירו של האיש (נספח 15 לתצהיר האישה).

    במסגרת התביעה, אשר הוגשה על ידי הצדדים במשותף, תבעו הצדדים את סילוק ידם של הצד שכנגד מהמעבר המצוי במקרקעין עליו בנוי בית המגורים.

    במסגרת כתב התביעה נטען כך: "בשנת 2011 רכשו התובעים את מחצית זכויות המקרקעין, הידועים כגוש: ----, חלקה -----...".

    במסגרת ההליך האמור הצהיר האיש כי "7. בחודש מאי ויוני, 2011, לפני רכישת המקרקעין נשוא הדיון, פנו התובעים אל הנתבעים מספר פעמים להסדרת יחסי שיתוף...".

    האיש העיד כך: "תמנו הסכם ביום 3/7/11 ואז היה שם אישה שהוא פרק שאנחנו נכנסים בינתיים לגור...העסקה נמשכה במשך חצי שנה בערך. לכן נכנסנו לגור..." (כך במקור, יש"ש) (נספח 17 לתצהיר האישה). מעדותו משתמע כי הוא והאישה נכנסו לגור יחד בבית המגורים לאחר הרכישה.

    בעדותו בהליך לפניי נשאל האיש בהקשר זה "מי זה גרתם?" והשיב "התכוונתי שב-2017 היינו כזוג" (עמ' 37, ש' 29). תשובה זו אינה תואמת את התאריכים הנטענים בכתב התביעה שהגישו הצדדים, כאמור.

    לדברי האיש בעדותו, האישה ניהלה את התביעה (עמ' 38, ש' 10) וכי הוא לא נכנס לפרטים (עמ' 38, ש' 8).

    הצדדים חתמו על הסכם שימוש במעבר המצוי במקרקעין עליו בנוי בית המגורים שקיבל תוקף של פסק דין ביום 19.12.2018 (נספח 17 לתצהיר האישה).

    כשנשאל האיש כיצד איפשר לאישה חתום על הסכמות הקשורות לבית המגורים, שלטענתו, אין לה זכויות בו, השיב: "יכול להיות זה היה מהלך מלוכלך, והיא ניהלה את התביעה. היא ------, לא אני". (עמ' 39, ש' 17).

     

82. התנהגות הצדדים - אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף - האישה זימנה את המוכר של בית המגורים, מר ע' לשם מתן עדות.

    לדבריו, הוא מכר את בית המגורים לשני הצדדים (עמ' 49, ש' 11). העד נשאל כיצד הצדדים הציגו את עצמם בפניו והשיב: "------הציגה את עצמה כבת זוג שלו, לפני חתונה. השפה לא היתה שגורה בפיו" (עמ' 50, ש' 12).

    מר ע' העיד, כי שני הצדדים קנו ממנו את בית המגורים ולכל דיון הופיעו שניהם (עמ' 50, ש' 14), וכי הוא התנהל יותר מול האישה (עמ' 50, ש' 8).

    העד הוסיף והעיד כי במועד חתימת הסכם המכר אצל עו"ד י' נכחו: הצדדים, אמה של האישה או אביה והוא ורעייתו (עמ' 50, ש' 24). האיש שאל את העד בחקירתו למי הוא מכר את בית המגורים לפי ההסכם, והעד השיב: "לשניכם. למה היא היתה בכל הדיונים?" (עמ' 51, ש' 30). לדבריו, האיש ביקש כי ההסכם ייחתם מולו, ללא רישומה של האישה, על מנת שיקבל את מלוא המענק הכספי וסל ההטבות כעולה חדש (עמ' 51, ש' 26). העד העיד: "מכרתי לשניכם, היה צריך להיות רשום גם עליהם. תפסיק עם השקרים ------" (עמ' 51, ש' 32).

    מטעם האישה העיד גם עו"ד י' שייצג בהסכם המכר של בית המגורים. עו"ד י' העיד כי ייפוי הכוח על שם האיש, הקונה (עמ' 17, ש' 25) וכנשאל האם הוא מזהה את האישה, השיב: "כן. בני הזוג זה הקונה" (עמ' 17, ש' 28). לדבריו, שני הצדדים היו מעורבים בעסקה והאישה הייתה מאוד מעורבת (עמ' 19, ש' 4). עו"ד י' לא זכר את הסיבה בשלה לא נרשם שמה של האישה (עמ' 17, ש' 29).

    אני סבורה, כי יש בעדויות מטעם האישה, של צדדים שלישיים אשר לכאורה אינם בעלי עניין, כדי לחזק את טענתה בדבר השיתוף בבית המגורים.

     

83. מימון רכישת בית המגורים - האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף - 

    האיש הצהיר, כי שילם תמורה בסך של 2,400,000 ש"ח עבור רכישת בית המגורים, וכי שולמה מקדמה בסך של 720,000 ש"ח במזומן.

    לעניין זה יצוין, כי האיש הצהיר שבתחילה שולם הסכום באמצעות שני שיקים מיום 30.5.2011 שהועברו למוכרים: האחד בסך של 295,000 ש"ח והשני בסך של 425,000 ש"ח (נספח 62 לתצהיר האיש), אך מאחר שלא היה כיסוי לשיקים, השתמש בכספי הלוואה שנטל מחברה בבעלות של אביו ביום 30.9.2010 (נספח 63 לתצהיר האיש) ושהועברו אליו ביום 15.6.2011. סכום נוסף בסך של 1,680,000 ש"ח שולם באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא שנטל האיש בלבד מבנק ------- (נספח 60 לתצהיר האיש).

    לטענת האיש, הוא שילם סך של 48,000 ש"ח עבור מס רכישה (נספח 65 לתצהירו).

    האישה הצהירה כי מלוא סכום התמורה בסך של 1,600,000 ש"ח עבור רכישת בית המגורים שולם באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא שניטלה מבנק -------. לטענתה, ההלוואה המובטחת במשכנתא ניטלה על סך של 1,680,000 ש"ח כאשר 80,000 ש"ח הועברו לטובת תשלום מיסים. האישה צרפה נסח טאבו לפיו ביום 19.7.2021 נרשמה הערת אזהרה על שם הבנק בסך 1,680,000 ש"ח (נספח 10 לתצהיר האישה). האישה הצהירה כי ההחזר החודשי בגין ההלוואה משולם משני חשבונות הבנק של העסק בסניף ------ בבנק -------הרשומים על שם האיש, מתוך התקבולים מ-------וההכנסות מדמי השכירות עבור יחידת הדיור בבית המגורים.

    האישה הוסיפה וטענה, כי נתנה את ערבותה לבנק לצורך פתיחת שני החשבונות (נספח 12 לתצהירה). לעניין זה יצוין כי הנספח המצורף אינו תומך בטענה זו.

     

84. הצדדים אינם חלוקים בנוגע לטענה, כי עבור תשלום תמורת בית המגורים ניטלה הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק ------ על סך של 1,680,000 ש"ח. ביחס להחזר החודשי האישה טוענת כי ההחזר שולם מחשבונות העסק והאיש צרף אסמכתאות לפיהן הוא משלם סך של כ-6,200 ש"ח מחשבון הבנק מספר ----402 (נספח 35 ו87 לתצהיר האיש) וטען, כי במהלך החיים המשותפים נפרע סך של 250,000 ש"ח בערך מההלוואה (סעיף 96 לתצהיר האיש).

    כאמור, לא ברור האם לעסק היו מספר חשבונות בנק, והאם חשבון מספר ----402 הוא חשבון פרטי על שם האיש או חשבון שמשמש את העסק.

    מעיון בתדפיס החשבון שצרף האיש בין התאריכים 3.4.2020 -21.3.2021 נראה כי הכנסתו העיקרית בחשבון זה היא מתשלום שכר העבודה עבור עבודתו בעיריית --------. לא צוין על שם מי רשום החשבון אך לא מן הנמנע כי מדובר בחשבון הפרטי של האיש, אולם הצדדים לא טענו בענין זה, הראיות שבפניי אינן מאפשרות הכרעה לגבי טיבו של החשבון (פרטי או עסקי) וממילא אין בסיווג כדי להשפיע על ההכרעה בענין מקורות המימון.

    המחלוקת היא בשאלה האם מלוא התמורה שולמה באמצעות ההלוואה המובטחת במשכנתא (אם כן, הרי שחלק מצומצם משווי התמורה שולם על ידי מי מהצדדים, במהלך החיים המשותפים, וסביר להניח כי חלק זה שולם בתקופה שהתא המשפחתי תפקד כיחידה כלכלית אחת אף שלצדדים חשבונות נפרדים); והאם, כטענת האיש, הוא שילם סך של 720,000 ש"ח מהתמורה באמצעות הלוואה מחברה בבעלות אביו?

    בהסכם המכר (3.7.2011) צוין כי התמורה היא בסך של 2,400,000 ש"ח (סעיף 15 להסכם) (נספח 7 לתצהיר האישה). עו"ד י' ציין בעדותו כי התמורה עבור בית המגורים בזיכרון הדברים הייתה 2.4 מיליון ש"ח. האיש צרף תרגום מסמך מאוקראינית לפיו הועבר לחשבון שלו בכרטיס מספר --------ביום 15.6.2011 סך של 200,000 דולר ארה"ב מחברת -------- (נספח 64 לתצהיר האיש). לדבריו, הוא העביר למוכר במזומן סך של 720,000 ש"ח (עמ' 40, ש' 18). לדבריו, לא היה חשבון בנק לכרטיס בארץ והסכום הוצא במזומן מכספומט (עמ' 40, ש' 22). לדבריו, המוכר חתם לו שהוא קיבל תשלום ראשון על רכישת הבית (עמ' 41, ש' 26). האיש נשאל מדוע נושא ההלוואה עלה רק בתצהיר עדות ראשית ולא בכתב ההגנה, והשיב "לחצתם יותר, אני הרחבתי את מה שהיה לי" (עמ' 42, ש' 20).

    מעיון באסמכתאות שצרף האיש עולה כי המוכר אישר, כי קיבל שני שיקים כתשלום ראשון לפי חוזה המכר (נספח 62 לתצהיר האיש), ואולם האיש טען כי בשל אי כיסוי החזיר את השיקים ובמקומם, העביר לכאורה למוכר את הסכום הכולל במזומן.

    לא מצאתי כי האיש הציג אישור על תשלום הסכום הנ"ל למוכר, חרף העובדה שמדובר בסכום גדול. כך גם לא הוצגה אסמכתא למשיכת מזומן בסכום זה או תיעוד אחר לאירוע כמתואר.

    מוכר הדירה, מר ע', העיד כי כזכור לו, התמורה הייתה בסך של 1,100,000 ש"ח אך החוזה היה על סכום גבוה יותר (עמ' 49, ש' 26), על מנת שהאיש ייטול משכנתא גדולה יותר ויוותר עם כסף (עמ' 50, ש' 3). בעדותו ציין כי מלוא התמורה שולמה בשיקים (עמ' 50, ש' 6).

    לדבריו, האיש העביר שיק לעו"ד י' שהעביר אליו את הכסף (עמ' 49, ש' 29). מר ע' העיד כי הסכום שהאיש הפקיד אצל עו"ד י' ולא שולם בפועל היה מעט מעל 400,000 ש"ח (עמ' 49, ש' 32).

    לטענתו, האיש היה אמור לקבל כסף וסל הטבות בגלל שהוא עולה חדש (עמ' 49, ש' 26) ולכן האישה לא נרשמה כצד להסכם (עמ' 51, ש' 27). לפיכך, עדותו של המוכר מחזקת את טענת האישה וסותרת את גרסת האיש.

    לקחתי בחשבון בהקשר זה גם את העובדה, כי האיש העלה את נושא ההלוואה מהחברה בבעלות אביו אך בתצהיר עדות ראשית ואילו בכתב ההגנה טען כי 720,000 ש"ח שולמו על ידיו ביום חתימת הסכם המכר (סעיף 15 לכתב ההגנה).

     

    האישה צרפה בהתאם להחלטה מיום 14.6.2021 (בקשה מס' 29) חשבונית מס וצילום שיק על סך של 36,656 ש"ח, כולל מע"מ, ששולמו למתווך עבור עסקת הרכישה. לדבריה, ניתן ללמוד מסכום דמי התיווך שהם 2% משווי העסקה, על תמורת המכר. לפיכך, לטענתה, תמורת המכר הייתה 1,580,000 ש"ח ו-100,000 ש"ח שולמו ביתר למוכר. (נספח ט - שיחה עם המתווך, וכן עמ' 42, ש' 26).

    אף הסכומים ששולמו למתווך יש בהם כדי ללמד על שווי העסקה, וכדי לתמוך בגרסת האישה בכל הנוגע לסכום התמורה ושיעור ההלוואה.

     

85. לאור האמור אני קובעת, כי טענת האיש בדבר תשלום סך של 720,000 ש"ח על ידיו שלא באמצעות הלוואת המשכנתא לא הוכחה.

    מכאן נלמד, כי רכישת בית המגורים בוצעה באמצעות ההלוואה המובטחת במשכנתא, שניטלה לצורך תשלום תמורת המכר והחזרה החודשי שולם בתקופת החיים המשותפת.

    על כן, על אף שההחזר שולם מתוך חשבון על שם האיש בלבד, לאור המעורבות הכלכלית, הערבוב בין החשבונות האישיים וכספי העסק והשותפות הכלכלית הנלמדת מתוך ההתנהלות של הצדדים גם בתקופה שקדמה לנישואין אני קובעת, כי יש לסווג את תשלום התמורה כמשותף.

     

86. בהקשר של סיווג נכס כנכס משותף (הן מכח הלכת השיתוף החלה על ידועים בציבור והן מכח הדין הכללי בהקשר של "נכס חיצוני" הדורש הוכחה באמצעות "דבר מה נוסף") שוקלים בתי המשפט גם את השאלה האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס אחר אשר נותר רשום על שמו.

    במקרה שלפניי האישה בעלת זכויות בדירה ב------- אשר נרכשה ביום 30.4.2012, במהלך החיים המשותפים וקודם לנישואי הצדדים. נושא הדירה ב--------נידון במסגרת תלה"מ 67194-06-20 ואיני סבורה שיש בעצם קיומה ורישום הזכויות לגביה כדי להשפיע על הסיווג של בית המגורים (הדברים יוצגו בהרחבה בדיון בענין זה בהמשך).

     

87. שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג -

    השקעה משמעותית משותפת בנכס מקרקעין יכולה להעיד על כוונת שיתוף.

    האיש מכחיש את טענת האישה להשקעות כספיות שבוצעו על ידה בבית המגורים. לטענתו, בתקופת הנישואין הכספים הושקעו במיטלטלין.

    האישה טענה, כי השקיעה מכספה ופדתה קרנות פנסיה והשתלמות בכדי לשפץ את בית המגורים. לטענתה, שילמה מאות אלפי שקלים בשיקים ובמזומן, והאיש ביקש מהקבלנים לרשום את חשבוניות המס על שם העסק המשותף כדי לקזז הוצאות מהעסק. לטענתה, מיום 31.12018 ועד ליום 1.7.2019 השקיעה בשיפוץ בית המגורים סך של 131,610 ש"ח (סעיף 47 לתצהיר האישה).

    להלן האסמכתאות שצרפה האישה: הצעת מחיר ליציקת בטון למדרכות מספר 0157 על סך 17,000 ש"ח; המשך הצעת המחיר מיום 9.4.2018 על סך של 2,800 ש"ח; קבלה של רהיטי ---- על סך של 2,250 ש"ח; קבלה מספר 27196 של רהיטי --- מיום 9.2.2018 על סך של 17,250 ש"ח; הלוואה מספר ------ מיום 6.9.2017 על סך של 40,000 ש"ח בחשבון מספר ---471 בבנק ------ על שם האישה; העברות שבוצעו מחשבון האישה לחשבון האיש עבור עבודות בניה, אלומיניום ורהיטי ---(נספח 13 לתצהיר האישה); טבלה המבוססת, לטענת האישה, על תדפיסי חשבון בנק על שמה מספר ---471 בבנק ------- הכוללת: העברות לאיש ולספקים, שיקים לספקי בנייה, מזומן שהועבר לספקים ושיקים לגני ילדים בסך כולל של 123,275.30 ש"ח.

    מעיון באסמכתאות עולה כי חלקן הן הצעות מחיר ולא קבלות, חלקן מתייחסות למיטלטלין, בחלקן מדובר על העברות או משיכת כספי מזומן כשלא ברור למי הועברו ולאיזה צורך. עם זאת, ניתן לראות כי חלק מהכספים הועברו מחשבון הבנק של האישה לחשבון הבנק של האיש ועל פניו מדובר בהעברות לצורך שיפוץ מאחר שצוין לצד ההעברה "אלומיניום" "בניה" וכן מהצעות המחיר שנערכו לאחר הנישואין ניתן ללמוד על כוונה לערוך שיפוץ בבית המגורים.

    לעניין ההלוואה - לא ברור לאיזה צורך ניטלה אך היא ניטלה בתקופת החיים המשותפת.

    לאור האמור, סבורני כי ניתן לקבוע, כי האישה נשאה בנטל שיפוץ בית המגורים (הן בהיבט של ניהולו והן בהיבט של התשלום בפועל) אולם הראיות שהוצגו אינן מאפשרות קביעה מבוססת לגבי היקף השתתפות זו והסכום שהושקע.

     

88. לסיכום הדברים:

    בהסתמך על ניתוח הדברים כאמור, מאחר והוצגו ראיות לכך שמימון הרכישה בוצע באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא (ולא מתוך כספי אביו של האיש); לאור המסקנה הנלמדת מהצגת זכויותיה של האישה בבית המגורים בהליך משפטי קודם (לרבות במסגרת עדות האיש עצמו); לאור עדויות צדדים שלישיים אשר היו מעורבים בזמן אמת ואין להם, על פניו, זיקה למי מהצדדים (המוכר ועורך הדין אשר ערך את העסקה); משך המגורים בבית המגורים ותקופת המחיה המשותפת עם ילדי הצדדים; הראיות להשקעה משותפת בבית - אני קובעת, כי מכלול הראיות מלמד על כוונתם של הצדדים לשיתוף בבית המגורים.

    גם בהקשר זה אני קובעת, כי גם אלמלא הייתי קובעת שמתקיימת כוונת שיתוף; הראיות שהוצגו מהוות "דבר מה נוסף" מעבר לחיי הנישואין ותקופת החיים המשותפת, המבסס הצדקה להחלת המשטר השיתופי על פי הוראות החוק באופן שמצדיק הכללת שוויו של בית המגורים במסגרת עריכת איזון המשאבים בתקופת הנישואין.

     

89. לפיכך, אני מורה כי האישה זכאית למחצית הזכויות בבית המגורים המצוי ברחוב ------- ב-------, הידוע כחלקה ----- גוש -------.

     

    חלוקת המיטלטלין - תכולת בית המגורים

     

90. האישה עותרת לחלוקת מיטלטלין - תכולת בית המגורים, בחלוקה שווה בין הצדדים.

     

91. ביום 9.12.2019 ניתנה החלטת בית המשפט, בהסכמת הצדדים, המורה על חלוקת המיטלטלין בהתאם לשתי רשימות שצרפו הצדדים. האישה הייתה זכאית לפרטי המיטלטלין שפורטו ברשימה מספר 1 וסומנה באות "א", בצירוף הפריטים שנוספו בכתב ידה, והאיש היה זכאי לפריטים ברשימה מספר 2 שסומנה באות "ב".

    לדבריה, האיש סיכל את מימוש ההחלטה מיום 9.12.2019, בכך שהזמין משטרה ופתח תלונת סרק כנגד האישה ואמה באמצעות גב' ש' דיירת שהתגוררה ביחידת הדיור בבית המגורים. אף כי ניתן צו מניעה לעניין תכולת הדירה, לטענתה, האיש מכר חלק מהרכוש המשותף באמצעות פרסום התכולה למכירה באתרי אינטרנט. כך נטען, כי האיש הציע למכירה באתרי אינטרנט, חפצים משותפים ובכלל כך - עגלה, פרופיל אלומיניום, צנרת וסלקל (נספח 33 לתצהיר האישה). לא מצאתי כי הפריטים הנטענים שהוצעו למכירה מופיעים ברשימה מספר 1 המצורפת להחלטה מיום 9.12.2019. האישה טענה את טענתה בכלליות, מבלי לציין אלו פריטים לא היה באפשרותה לכאורה ליטול במועד, ואלו לא חולקו בפועל בהתאם להחלטה. לאור האמור, אינני סבורה כי יש ליתן הוראות נוספות בהתייחס לחלוקת תכולת בית המגורים. טענותיה הכלליות של האישה בהקשר זה אינן מאפשרות לקבוע איזה מהרכוש לא נמסר לה בפועל ולא הוצגו ראיות לדרישה או פעולות שבוצעו בכדי לאכוף את החלוקה. משכך, הטענות בענין זה נדחות.

     

    השכרת בית המגורים

92. האישה עותרת לחייב את האיש להעביר לידיה מחצית מדמי השכירות בגין השכרת יחידות הדיור בבית המגורים שהתקבלו החל מחודש 01/2020 ועד לפירוק השיתוף הסופי.

     

93. לטענת האישה, בית המגורים חולק ל-3 יחידות עם כניסות נפרדות ועוד יחידת דיור חיצונית שבעבר שימשה כמחסן. לטענתה, מתגוררים בבית המגורים שמונה דיירים (סעיף 15 לתצהיר האישה).

    עוד נטען, כי האיש מסרב לקחת את הילדים לבית המגורים בשל חלוקתו ליחידות דיור והשכרתו. האישה עותרת לקבלת מחצית מדמי השכירות החל מחודש 01/2020. לטענתה, קודם הפירוד הושכרה יחידת דיור אחת בדמי שכירות של 2,400 ש"ח וכיום הכנסת האיש מדמי השכירות משלוש יחידות הדיור על סך של 9,000 ש"ח.

    האישה צרפה דו"ח חקירה והקלטות לעניין השכרת בית המגורים.

    לטענת האיש, פעולות המעקב בוצעו בניגוד לחוק ואין לקבל את דו"ח החוקר כראיה, לא הוגש תצהיר של אחד הדיירים, לא הוצג תשלום דמי שכירות והמחסן לא הושכר.

     

94. בכדי להוכיח את טענותיה בדבר חלוקת בית המגורים והשכרתו הזמינה האישה דו"ח חקירה. נציגה מטעם משרד החקירות הגיעה לבית המגורים ואדם מבוגר בעל מבטא -----פתח את שער הכניסה. נכחו במעמד שלוש נשים נוספות. בדו"ח צוין, כי בוצעו מעקבים במספר מועדים בשעות שונות ונצפו אנשים יוצאים ונכנסים לבית המגורים. נצפתה פעילות בחצר הבית (האכלת חתולים), תועדו אנשים יוצאים מבית המגורים. אחד האנשים שנצפה הציע לנציגת משרד החקירות לגור כדיירת משנה בדירה בה הוא מתגורר ברחוב ------ב------. בפגישה נוספת שהתקיימה בין אותו אדם והנציגה נאמר, כי אותו אדם מתגורר ב----, עוסק בהסעת עובדות נקיון והציעה לה לשכור חדר למגורים תמורת 1,000 ש"ח בחודש וכי מדובר בוילה ליד ----. לאחר מכן צוין, שהמחיר הוא 1,100 ש"ח בשל הוצאות נלוות. אותו אדם ציין שהאיש מתגורר בקומה השניה ושיש עוד דיירים וכי בימי שישי מתאספים כולם בחצר (נספח 4 לתצהיר האישה).

     

95. אף מבלי להידרש לטענות האיש בענין חוקיות דו"ח החקירה, איני סבורה שיש בראיות שהציגה האישה כדי להוכיח את טענותיה בענין זה:

    ראשית, מטעם האישה העיד מר כ', הבעלים של חברת החקירות (עמ' 15, ש' 8). מר כ' העיד כי הוא לא נכנס לבית המגורים (עמ' 16, ש' 1).

    מעדותו של מר כ' וכן מתוכן הדו"ח עולה, כי נציגה ממשרדו של מר כ' שוחחה עם האנשים שנטען שהם דיירים וכי מר כ' לא פגש אותם. על כן, עדותו בהקשר זה היא עדות מפי השמועה והעדה ששמעה את הדברים בעצמה לא הובאה לעדות. על כן, לא ניתן להסתמך על עדותו של מר כ' (בהיותה עדות מפי השמועה) ולא ניתן לבסס את הטענות על הדו"ח אשר מי שיכולה היתה להעיד על תוכנו ואופן ביצוע החקירה לא זומנה ולא נשמעה עדותה.

    שנית, האישה לא הביאה אף אחד מהשוכרים, לכאורה, להעיד. נעשה ניסיון להעיד את מר ת' (אשר נטען ששוכר את בית המגורים ומשכיר בשכירות משנה) אולם בסמוך לחקירה, טענה האישה, כי לא ניתן היה לאתרו (עמ' 47, ש' 18-10).

    האישה לא העידה שוכרים נוספים על אף שהיה בידיה לעשות כן (עמ' 57, ש' 10-8).

    מעבר לכך לא תועדו העברות כספים שניתן לשייך אותם במובהק כתקבול שהתקבל בגין השכרת בית המגורים, לא הוצגו ראיות המבססות את הטענה לגבי חלוקת בית המגורים ליחידות דיור ולא הובאה ראיה שניתן להסתמך עליה (במובחן מעדויות מפי השמועה) כדי לקבוע, כי אכן הנכס מושכר.

    אבהיר, כי מעבר לתיעוד השיחה עם מר ת' (תיעוד שיחה שלא ניתן להסתמך עליו, כאמור, בהעדר עדות של צד לשיחה), לא הוצג תיעוד שמלמד על המגורים למטרת שכירות.

    התמונות שצורפו מעידות על שהות של אנשים בבית המגורים אולם לא ניתן לקבוע, על יסוד הראיות, כי מדובר בשכירות.

    מעבר לכך, לא הוצגה שום ראיה לסכומים הנתבעים בהקשר זה (מעבר לטענה כי מר ת' נקב בסכום של 1,100 ש"ח, אשר מעבר להיותה עדות מפי השמועה, כאמור, אין בה כדי ללמד מהם הסכומים שגבה האיש, ככל שגבה וסכום התמורה הכולל).

    האיש, אשר נחקר ארוכות ביחס לטענות בדבר הזכויות בבית המגורים (עמ' 37, ש' 11 - עמ' עמ' 43, ש' 19) לא נחקר במישרין אודות השכרת בית המגורים ולא עומת עם טענות האישה בענין זה.

    על כן, לא מצאתי, כי טענות האישה בכל הנוגע להשכרת בית המגורים הוכחו באופן שניתן לבסס על הראיות החלטה שיפוטית.

96. לאור האמור, התביעה בתלה"מ 62602-05-20- מתקבלת באופן חלקי, כמפורט לעיל. במידת הצורך, תוגש פסיקתא לחתימתי בהתייחס להצהרה על בעלות האישה במחצית הזכויות בבית המגורים.

     

    תלה"מ 67194-06-20

     

    הזכויות בדירה ברחוב ------- דירה -----ב------

     

     

97. ביום 30.4.2012 נערך ונחתם הסכם מכר בין ה"ה ------ ו------כמוכרים לבין האישה כקונה של הדירה ברחוב ------- דירה ------ ב-------, הידועה כגוש ------חלקה ------- תת חלקה -------. הדירה בשטח רשום של 70.80 מ"ר ומצויה בקומה שלישית בבית משותף. התמורה בגין רכישת הדירה ב-------הייתה סך של 840,000 ש"ח (נספח 38 לתצהיר האיש, האישה צרפה הסכם חלקי ללא פירוט סעיפי התמורה). הזכויות בדירה ב----רשומות על שם האישה (נספח 39 לתצהיר האיש).

98. בכתב התביעה עתר האיש ל"פירוק שיתוף, איזון משאבים וחלוקת רכוש". בפירוט טענותיו ציין כי הוא מבקש להצהיר כי הוא הבעלים של מחצית מזכויות הקניין בדירה ב------, ולחלופין, עתר לחייב את האישה בשווי הכספי של מחצית הזכויות בדירה כפי שייקבע על ידי שמאי. האישה הגישה כתב הגנה וכן בקשה לסילוק התביעה על הסף (בקשה מספר 3) ועתרה למחיקת התביעה לפירוק שיתוף מאחר שהיה על האיש להגיש לפני כן תביעה הצהרתית.

    בסיכומיה שבה האישה על טענותיה כי אין לדון בטענות האיש. האישה הזמינה לעדות את אביה על מנת להוכיח כי הדירה שייכת להוריה אך משיקולי מס נרשמה באופן רשמי על שמה.

    אמנם בכותרת התביעה עותר האיש לפירוק שיתוף, ואולם בגוף התביעה מתייחס האיש לתביעה כהצהרתית. לקחתי בחשבון כי האיש איננו מיוצג, ומאחר שהאישה זימנה לעדות את אביה ובכך טענה לגופו של עניין, וכן לאחר ששקלתי את הותרת הנושא פתוח והשפעתו על יתר ההליכים המתנהלים בין הצדדים, ובדגש על טובת הילדים, סבורני כי יש לדון בכל המחלוקות הרכושיות, לרבות נושא זה, ולכן אדון בתביעה כתביעה הצהרתית.

     

99. לטענת האיש, החל מאוגוסט 2012 הצדדים חיו כידועים בציבור, ורכשו דירה ב------ אליה התכוונו לעבור בעתיד על מנת לספק לילדיהם חינוך טוב. לטענתו, בשנת 2012 הצדדים נטלו הלוואה מובטחת במשכנתא, והזכויות בדירה נרשמו על שם האישה מאחר שלא היו רשומות על שמה זכויות בדירה נוספת, והדבר אפשר לצדדים הטבות בנטילת ההלוואה (אחוז ראשוני, ריבית) (סעיף 153 לסיכומי האיש). לדבריו, הדירה הוערכה על ידי שמאי בסך של 840,000 ש"ח: תשלום ראשוני בסך של 95,000 ש"ח שולם "מכספי המשפחה", וניטלה הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק ------ על סך של 745,000 ש"ח מחשבון מספר ---372 על שם האישה (נספח 40 לתצהיר האיש). לטענתו, האישה לא מסרה דפי חשבון של הוריה. לדבריו, אין להוריה של האישה יכולת כלכלית לשאת בתשלום הראשוני, וסכום השיק שהוצג לא שולם מחשבונות הוריה. לטענתו, הדירה שופצה מכספים משותפים בסך של 65,410 ש"ח והיא מושכרת בדמי שכירות של כ-3,800 ש"ח לחודש.

    האישה לא טענה לגופו של עניין בכתבי הטענות וכתב ההגנה שהוגש בתביעה זו חוזר על טענות שנטענו בהליכים אחרים ואינו מתייחס במישרין לטענות התביעה.

    גם בתצהיר עדות ראשית מטעמה של האישה לא נטען לגופם של דברי ולא הוצגה גרסה סדורה בענין במענה לטענות האיש.

    אולם, האישה צרפה תצהיר עדות של אביה, מר -------, אשר נחקר על תצהירו (עמ' 16 לפרוטוקול).

    אביה של האישה העיד כי הוא ורעייתו, גב' ------, רכשו את הדירה ב------. לדבריו, במועד הרכישה היה על שמם דירה נוספת בה התגוררו, ולכן, משיקולי מס, ביקשו מבתם לרשום את הזכויות בדירה על שמה. עוד טען, כי התשלום הראשון היה על סך של 95,000 ש"ח. לטענתו, בתו ליוותה אותם לפגישות עם מתווכים ועורכי דין מאחר שהם אינם דוברים את השפה העברית בצורה טובה. לדבריו, הדירה נרכשה על מנת שרעייתו והוא יוכלו להתגורר בה בעת פינוי הדירה שלהם ברחוב ------- ב-------, הקרובה לדירה שנרכשה.

    בסוף חודש פברואר 2012 התקיים מפגש עם התושבים לעניין פינוי בינוי, והחוזה לרכישת הדירה ברחוב ------- ב------ נחתם בחודש אפריל 2012. מסירת החזקה בדירה ב-----היתה ביום 10.6.2012 והדירה הושכרה מיום 10.7.2012, ולא הושקעו בה כספים, למעט תחזוקה סבירה וצביעת הדירה.

    אשר לדמי השכירות העיד האב, כי דמי השכירות בסך של 3,500 ש"ח מופקדים לחשבון על שם האישה מאחר שתשלומי החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא בסך של 3,700 ש"ח משולמים מחשבונה.

     

100. הדירה ב------ נרכשה בתקופת החיים המשותפת (בהתאם לניתוח הדברים לעיל בדבר היות הצדדים ידועים בציבור בתקופה הרלבנטית) וטרם נישואי הצדדים, כתשעה חודשים לאחר רכישת בית המגורים שנקבע כנכס משותף.

     כאמור, בית המגורים המשותף נרשם על שם האיש בלבד והדירה ב------ נרשמה על שם האישה בלבד. ואולם, בבית המגורים המשותף הצדדים התגוררו כבני זוג, ובהמשך יחד עם ילדיהם כמשפחה, עד למועד הפירוד. בבית המגורים המשותף הוכח כי האישה נטלה חלק פעיל ברכישה, בשיפוץ וכו'. לעומת זאת, מעיון באסמכתאות שצרף האיש לעניין הדירה ב------, סבורני כי האיש לא הוכיח שיתוף ספציפי.

     אסביר ואפרט:

     מימון רכישת הדירה - מעיון בהסכם המכר עולה כי התמורה בגין רכישת הדירה ב------- הייתה בסך של 840,000 ש"ח (סעיף 5 להסכם הרכישה), מתוכם ניטלה הלוואה מובטחת במשכנתא על סך של 743,274 ש"ח (נספח 39 לתצהיר האיש).

     לעניין התשלום הראשון - במעמד חתימת החוזה הוסכם על תשלום סך של 95,000 ש"ח בהמחאה פרטית לפקודת המוכרים שתוחזק בנאמנות על ידי באת כוחם עד מילוי התנאי המתלה, לפיו עד ליום 7.5.2012 על הקונה להציג הערכת שמאי בסך 840,000 ש"ח (סעיף 5 להסכם).

     כאמור, האיש טוען כי התשלום הראשון שולם "מכספי המשפחה" ואולם לא הוכח באיזה אופן שולם, מאלו כספים ולא הוצגה ראיה לביצוע התשלום ומקורו.

     מנגד, האישה צרפה שיק על שם "-------" לטובת ה"ה -------- על סך של 95,000 ש"ח (נספח ל"ב לתצהיר האישה). אביה של האישה נחקר לגבי השיק שצורף והשיב כי רעייתו והוא שילמו את התשלום הראשון (עמ' 16, ש' 21), לדבריו, השיק היה שיק ביטחון לטובת מוכר הדירה (עמ' 16, ש' 27). האב נשאל על ידי בית המשפט האם ישנה אסמכתא לתשלום בפועל של הסכום 95,000 ש"ח והשיב: "זה היה צ'ק ביטחון למי שמוכר את הדירה, הוא היה מעדיף לקבל מזומן, אני לקחתי הלוואה, 25,000 ש"ח מזומן, ו-20,000 דולר. זה בדיוק היה סגור הסכום הזה" (עמ' 16, ש' 29).

     לא ניתן ללמוד מהאסמכתא שצורפה כי הוריה של האישה שילמו בפועל את הסכום הראשוני; לא צורפה אסמכתא לעדות האב לעניין ההלוואה ואופן התשלום; יצוין כי האישה צרפה הסכם מכר החלקי שלא מפרט את החלק של תשלום התמורה (ההסכם המלא צורף כנספח 38 לתצהיר האיש); ולא צורף הסכם בין האישה לבין הוריה המעיד לכאורה כי רישום הזכויות אינו משקף את המצב הנטען לפיו הדירה נרכשה על ידי ההורים. אולם, אין באמור בהתייחס למישור היחסים בין האישה לבין הוריה כדי להשפיע על התביעה שלפניי.

     בתביעה זו, נטל ההוכחה מוטל על האיש, בהיותו התובע. איני סבורה, כי האיש עמד בנטל המוטל עליו בכדי להוכיח את ביצוע התשלום הראשון על ידיו; וגם אם היה מוכח כי סכום זה שולם על ידי האיש, דומני כי מדובר בסכום קטן ביחס לשווי מלוא התמורה ולכן, על פניו, במקרה כזה היה זכאי האיש לשווי הכספי של השקעתו ואין בעצם ביצוע התשלום (שכאמור, לא הוכח שבוצע) כדי להקנות זכויות בנכס, אלא לכל היותר, זכות להשבת הכספים.

     לעניין ההלוואה המובטחת במשכנתא בסך של 743,274 ש"ח - ההלוואה המובטחת במשכנתא משמשת כחלק העיקרי מתשלום התמורה עבור רכישת הדירה ב------.

     האיש צרף תדפיס ח-ן מספר ----372 בבנק -------- על שם האישה שלטענתו ממנו שולם ההחזר החודשי בגין ההלוואה המובטחת במשכנתא, בסך של כ-3,060 ש"ח (נספח 40 לתצהיר האיש), ואליו, לטענתו, הופקדו דמי השכירות בגין הדירה ב------ על סך של 3,800 ש"ח בין החודשים 09/2020-12/2020 (נספח 42 לתצהיר האיש). האיש לא הוכיח כי כספים שניטלו מחשבון הבנק של האישה היו משותפים וכן לא הוכיח את מעורבותו ברכישת הדירה ב----- או במימונה או בהשכרתה.

     האישה צרפה הסכם שכירות מיום 10.7.2012 בינה לבין השוכרת, לפיו דמי השכירות בין התאריכים 18.7.2012- 18.7.2013 היו בסך 3,500 ש"ח. אביה של האישה הצהיר כי דמי השכירות בסך של 3,500 ש"ח מופקדים לחשבון על שם האישה מאחר שתשלומי החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא בסך של 3,700 ש"ח, לטענתו, משולמים מחשבונה. האישה לבדה חתומה על הסכם השכירות, ומקבלת לידיה את ההכנסות מדמי השכירות. על פניו נראה כי דמי השכירות משמשים לכיסוי תשלום החזר ההלוואה. לא הוכח, כי דמי השכירות, אשר הופקדו לחשבון האישה שימשו את התא המשפחתי בכללותו, ולא הוכח כי ההלוואה המובטחת במשכנתא שולמה על ידי הצדדים במשותף.

     בכדי להוכיח שיתוף, היה על האיש (אשר עליו הנטל בהקשר זה) להציג ראיות או התנהלות המצביעה על כך שהצדדים נהגו בכספים ששולמו או התקבלו במשותף.

      

     שיפוץ הדירה ב------ - האיש טוען כי שיפץ את הדירה ב-------. האיש צרף תמונות בהן נראה לכאורה משפץ את הדירה בתאריכים 9.6.2012, 13.6.2012, 15.6.2012 ו-16.6.2012 (נספח 41 לתצהיר האיש). לא ניתן ללמוד מהתמונות כי בוצע שיפוץ מסיבי בדירה ולא ניתן להסתמך על תמונות אלה כראיות המבססות את הטענה לכוונת שיתוף. נוסף על כך, האיש לא צרף אסמכתאות להוצאות הנטענות בסך 65,410 ש"ח עבור הדירה, ולא הוכיח טענתו כי השיפוץ מומן על ידי הצדדים.

     אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף - לקחתי בחשבון כי במהלך התקופה בה נרכשה הדירה ב------- (30.4.2012) חיו הצדדים כידועים בציבור, כ-11 חודשים לפני נישואיהם (19.3.2013), בבית מגורים שהוכח כי נרכש במשותף (30.7.2011) מספר חודשים קודם לרכישת הדירה ב-------, וניהלו עסק שהוכח כמשותף. בד בבד, ניהלו חשבונות בנק נפרדים. למרות האווירה הכללית של שיתוף ומאמץ משותף בהקשרים אחרים (בית המגורים, העסק והתנהלות כללית) - לעניין הדירה ב-------, לא הוכח כי האיש השתתף במימון הרכישה, כי היה שותף לתהליך הרכישה, האיש לא נרשם כבעל זכויות, ואין מדובר בנכס ששימש כבית מגורים של הצדדים. בניגוד לבית המגורים ב------ (לגביו הציגו הצדדים עצמם במשותף כבעלי הזכויות, הושקעו כספים על ידי שני הצדדים, הרכישה התנהלה במאוחד וכו'), אין מדובר בנכס שבו הצדדים הקימו את משפחתם וגידלו את ילדיהם. על כן דינה של הדירה ב------- שונה, לענין הוכחת כוונת שיתוף, מבית המגורים.

      

101. לאור ניתוח הדברים כאמור, מאחר ולא הוצגו ראיות המבססות שיתוף ספציפי בדירה ברחוב ------- דירה ----- ב-------, אני קובעת, כי האיש לא עמד בנטל המוטל עליו לעניין זה, ועל כן - תביעתו נדחית.

      

     איזון משאבים - חוות דעת האקטואר

      

102. האקטואר הגיש חוות דעת נושאת תאריך 11.4.2021, ובה שתי חלופות לאיזון זכויות לתקופה שמיום 1.1.2009 ועד ליום 10.10.2019:

     חלופה א' - איזון הזכויות על בסיס ערכן הנוכחי - האישה תעביר לאיש כיום סך של 75,497 ש"ח, לאיזון כולל של עודף זכויותיה;

     חלופה ב' - זכויות בני הזוג תאוזנה בעת מימושן בפועל, על ידי מי מהצדדים, בהתאם למועדי האיזון המפורטים בסעיף 3.2 לחוות הדעת.

      

103. הצדדים הגישו התייחסותם לחוות הדעת בהתאם להחלטה מיום 15.4.2021. האישה הגישה התייחסותה מיום 21.4.2021 ובה ציינה כי היא מקבלת את חלופה ב' לחוות הדעת. האיש הגיש התייחסותו מיום 19.4.2021, ובה מספר שאלות הבהרה. תשובות לשאלות הבהרה הוגשו על ידי האקטואר ביום 11.5.2021. האיש הגיש התייחסות נוספת מיום 30.5.2021 על תשובת האקטואר. ביום 14.6.2021 ניתנה החלטה המפנה את הצדדים להחלטה מיום 10.5.2021 וצוין כי ככל הנדרש, על הצדדים לפעול בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בכל הנוגע לסוגיית המומחה. האיש לא זימן את האקטואר לעדות ולכן אינני סבורה כי יש להידרש לשאלותיו, למעט הדיון בסוגיית שווי הרכבים וחובות בגין בית המגורים, כפי שצוין בחוות דעת האקטואר.

      

104. כאמור, האישה מסכימה לחלופה ב' - איזון זכויות על בסיס מימושן בפועל, בחוות דעת האקטואר. לחלופין, עותרת האישה בסיכומיה לחלוקה לא שוויונית לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון. האיש מסכים לחלופה ב' בחוות דעת האקטואר - איזון זכויות על בסיס מימושן בפועל.

     נוכח הסכמת הצדדים, זכויות הצדדים יאוזנו בהתאם לחלופה ב' לחוות דעת האקטואר.

     אשר לטענת האישה בדבר חלוקה לא שוויונית - הטענה לא הוצגה באופן מבוסס, לא פורט באופן סדור ומפורט הטעם המצדיק זאת ולא הוצגו ראיות כנדרש ביחס לשיעור חלוקה שונה.

     משכך, הטענה - נדחית.

      

     רכבים

105. האיש עתר לחלק בין הצדדים את ההפרש בעלות המכוניות המצויות בידי כל אחד מהצדדים במועד הפירוד, בסך של 16,400 ש"ח, באופן שהאישה תשלם לאיש סך של 8,200 ש"ח.

     לטענת האיש, על שמו רשומה בעלות על מכונית מסוג טויוטה -----מספר רכב -------, ועל שם האישה רשומה בעלות על רכב מסוג מיצובישי -----מספר רכב ------ (נספח 43 לתצהיר האיש). לטענת האישה, הצדדים חתמו ביום 29.3.2020 על הסכם העברת רכבים, כך שיש לדחות הטענה על הסף.

      

106. רכב מסוג מיצובישי ----בבעלות האישה מיום 10.2.2017, ורכב מסוג טויוטה -----בבעלות האיש מיום 6.10.2014. כלומר, מדובר בזכויות שנרשמו על ידי מי מהצדדים במהלך חיי הנישואין. ביום 29.3.2020 הצדדים חתמו על מסמך שכותרתו "החלפת רכבים" (נספח 51 לתצהיר האישה), לפיו האיש השיב לאישה את מפתחות הרכב מסוג מיצובישי והאישה השיבה לאיש את מפתחות הרכב מסוג טויוטה; כל אחד מהצדדים התחייב לשלם כל דו"ח או קנס בגין השימוש ברכב של הצד השני בין התאריכים 26.10.2019 ועד ליום 29.3.2020; כל אחד מהצדדים התחייב כי הרכב הוחזר במצב מכאני תקין, ללא תקלות ותאונות כשהיה בשימושו האישי.

     בחוות דעת המומחה צוין כי "לא ברור באם נערכה התחשבנות בגין כלי הרכב, שמידה ולא בוצע איזון, כמובן, על הצדדים להגיע להסכמות ביניהם לגבי איזון כלי הרכב" (ביאור 11 לחוות הדעת), וכן ניתנה התייחסות לחלוקת החובות בין הצדדים.

     הצדדים הגיעו להסכמות בנוגע להחלפת הרכבים, ואולם, על פניו, לא ניתנה התייחסות לאיזון עלות כלי הרכב בין הצדדים. בהסכמותיהם לא צוין כי מי מהצדדים מוותר על טענתו בהתייחס לעלות הרכב או כי כל צד יישאר עם הרכב שבבעלותו, ללא ביצוע איזון לעלות הרכבים. נוכח המועד בו נרכשו הרכבים ומשלא נערכה התחשבנות, סבורני כי יש להורות על איזון שווי הרכבים במועד הפירוד.

     ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמות בענין זה תוך 30 יום, יפנו במשותף לאקטואר, בכדי להשלים את חוות הדעת לעניין עלות הרכבים במועד הפירוד.

      

     חובות בגין בית המגורים

107. האיש עותר לחייב את האישה להשיב לידיו את ההוצאות ששילם בגין ארנונה והוצאות אחרות של בית המגורים מיום 27.10.2019 ועד ליום 15.12.2019 בסך של 3,415 ש"ח (סעיף 148ח לסיכומיו של האיש).

      

108. בחוות דעת האקטואר צוין כי האיש העביר אסמכתאות על חובות חשמל ומים שנוצרו, לדברי האיש, בתקופה שהאישה התגוררה בבית המגורים, ושולמו על ידו בלבד, כדלקמן: חוב מים ל----- לחודשים 10-11/2019 על סך של 396 ש"ח; חוב מים ל-------לחודשים 12/2019 ו-1/2020 על סך של 406 ש"ח; חוב חשמל לתקופה החל מיום 12.9.2019 ועד ליום 18.11.2019 על סך של 1,155 ש"ח; חוב חשמל לתקופה החל מיום 19.11.2019 ועד ליום 9.1.2020 על סך של 539 ש"ח (ביאור 12 לחוות דעת האקטואר). לדברי האקטואר, מאחר שמדובר בחובות שנוצרו, בחלקם, לאחר המועד הקובע, ואין בידיו אסמכתאות, על בית המשפט לערוך הבירור.

      

      

109. ביום 31.10.2019 ניתן צו הגנה בתיק ה"ט 55733-10-19 האוסר על האיש להיכנס לבית המגורים. בדיון מיום 10.11.2019 בתיק ה"ט 55733-101-9 הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של החלטה, לפיהן, היה על האישה לפנות את בית המגורים עד ליום 10.12.2019 והאיש היה רשאי לשוב ולהתגורר בו. עד לאותו מועד המשיך לחול צו ההגנה שניתן ביום 31.10.2019.

     לאור האמור, החל מיום 31.10.2019 ועד ליום 10.12.2019 האיש לא התגורר בבית המגורים.

     לפיכך, יש לערוך את ההתחשבנות לתקופה האמורה ויש להשלים את חוות הדעת כך שהאקטואר יערוך חישוב יחסי לתקופה בה שהתה האישה בלבד בבית המגורים, וככל שלא שולמו על ידה הסכומים המפורטים או חלקם, יקוזז מחלקה החלק היחסי בגין שהותה בבית המגורים באותה תקופה.

      

     השבת מסמכים

110. האיש עותר לחייב את האישה להשיב לידיו את כל המסמכים הנוגעים לעסק ומסמכיו האישיים (סעיף 148 ט לסיכומי האיש) - האיש לא הוכיח מהם המסמכים הנטענים, מדוע אינם בידיו וכיצד הגיעו לידי האישה ולמי מהצדדים הם שייכים; לא הוצגה גרסה סדורה בענין והאישה לא נשאלה על ענין זה ולכן טענתו נדחית.

      

     תלה"מ 41618-09-20- תביעה כספית על סך של 47,700 ש"ח

      

111. האיש עותר לחייב את האישה בפיצוי עבור נזקיו, כדלקמן: אובדן זמן עבודה - 80 שעות * 75 ש"ח לשעה, סה"כ 6000 ש"ח, "פיצוי מוסרי" בסך 41,700 ש"ח ופיצוי עבור הוצאות משפטיות.

     לטענתו, עדותה של האישה מבוססת על הטעיה וזיוף. לדבריו, האישה הגישה תלונות שווא (נספח 53 לתצהיר עדות האיש) שנסגרו בעילת "אין אשמה פלילית" (נספח 54 לתצהיר האיש), בגינן נחקר במשטרה והורחק מביתו 45 ימים. לטענתו, בשל חקירתו במשטרה הפסיד שעות עבודה וכן חווה סבל נפשי ופיזי מאחר שנותר ללא אמצעי קיום ובית. לטענתו, בוצע אחריו מעקב לא חוקי על ידי חברת חקירות מטעם האישה. האיש טוען כי האישה הוציאה דיבה עליו אשר גרמה לו לסבל נפשי, רגשי ופיזי.

      

112. לטענת האישה,האיש התלונן כנגדה בתלונות שווא במשטרה. האיש גורם נזק נפשי לקטינים בכך שניתק עמם קשר, הוריו ניתקו עמם קשר, לא מאפשר להם להגיע לביתם מתחמק מתשלום מחציות ומתעלם מקשייהם השפתיים. לטענתה, על האיש לשלם פיצויים בשל עוגמת הנפש שנגרמה לקטינים ולה. האישה עותרת למחיקת התביעה על הסף בשל מעשה בית דין וקביעות גורמי החוק - משטרה ובית משפט. לחלופין מהעדר עילה או העדר הוכחת נזק.

      

113. האיש מפנה לתלונות הבאות: תלונה מספר ---725-2019 מיום 26.11.2019, תלונה מספר ---354-2019 מיום 24.11.2019, תלונה מספר ---699-2019 מיום 5.12.2019, תלונה מספר ---883-2019 מיום 11.12.2019. האיש צרף הודעות בדבר החלטה שלא להעמיד לדין בתיקים: ---883-2019,--742-2019 ו- ---725-2019. צוין כי התיקים נסגרו ובאפשרות האיש לברר את עילת הסגירה באמצעות הגעה פיסית לכל תחנת משטרה (נספח 54 לתצהיר האיש), לא ניתן ללמוד מההודעות כי התיקים נסגרו בעילת "אין אשמה פלילית", כטענת האיש. מהאופן בו נטענו הטענות ומעיון במסמכים שצורפו בהקשר זה לא ניתן ללמוד על הנזק שנגרם לאיש ולא על ההשלכות של התלונות לגביו.

      

114. ביום 31.10.2019 ניתן צו הגנה בתיק ה"ט 55733-10-19 לטובת האישה, האוסר על האיש להיכנס לבית המגורים. צו ההגנה עמד בתוקפו עד ליום 10.11.2019. האיש שב לבית המגורים ביום 15.12.2019 בהתאם להחלטה מיום 9.12.2019 וההסכמות שקיבלו תוקף של החלטה מיום 10.11.2019. דהיינו, האיש שהה מחוץ לבית המגורים משך 45 ימים לפי החלטה שיפוטית ובהתאם להסכמות הצדדים. לאור האמור, טענתו לפיצוי בגין תקופה זו - נדחית.

      

115. האיש לא הוכיח את הפיצוי הנטען עבור אובדן שעות עבודה. לא פורט בצורה ברורה הבסיס לחישוב, לא הוצגה ראיה להפסד ימי עבודה ולא צורפו ראיות לסכום הנטען.

     מן המקובץ לעיל עולה כי סמוך לניהול ההליך המשפטי בצו ההגנה הוגשו התלונות במשטרה.

     משעה שניתן צו הגנה, אינני סבורה כי יש מקום להורות על פיצוי אובדן שעות עבודה בשל חקירתו של האיש במשטרה.

      

116. נוסף על כך, האיש לא פרט כיצד באה לידי ביטוי עוולת "לשון הרע" כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965, מהם הפעולות שעלו לכדי לשון הרע ומדוע הם נכללים בהגדרת "לשון הרע" באופן המצדיק פיצוי. כמו כן לא הובהר מה טיבו של ה"פיצוי מוסרי" אותו הוא תובע ומה הבסיס לחישוב פיצוי זה.

      

117. לאור האמור, בשים לב לכך שהשהייה מחוץ לבית היתה מכח צו שיפוטי ומכח הסכמה, מאחר ולא הוצג בסיס ראייתי לנזק הנטען, ולא הובהרו יסודות העילה מכוחה נתבע הפיצוי - התביעה נדחית.

      

     תלה"מ 20344-02-20 - תביעה למשמורת וזמני שהות

      

     תמצית טענות האיש

118. האיש עותר למשמורת משותפת ומבקש כי יקבעו זמני שהות באופן שווה. לחלופין, מבקש האיש, כי בית המשפט ייקבע את חלוקת זמני השהות. כן התבקש בית המשפט לקבוע עונשים בגין אי קיום החלטות בית המשפט ולחייב בקנס כספי בגין הפרת החלטות בנוגע לזמני השהות.

     בתביעה פרט האיש, כי האישה השאירה את הילדים ללא אב על ידי הפחדה ואיומים ומנעה מהילדים לתקשר באופן מלא עם אביהם. האישה עושה שימוש בילדים בסכסוכים משפחתיים, חשפה אותם לחזית העימות והעניקה השראה לילדים מפחד ושנאה. כל בעיותיה מועברות לנפש הילדים אשר מוצבים נגד האיש, הוריו ואנשים נוספים בסביבתו.

     לטענתו, מפגשים קצרים אינם מספיקים לצורך תקשורת עם הקטינים ולצורך חינוכם.

     עוד טען האיש, כי האישה הציבה תנאים כלכליים (העברת בית ועסק) לקיום קשר של האיש עם הקטינים.

     כן עמד האיש על הנזק שיכול להיגרם לקטינים ובייחוד לבן בהעדר דמות גברית בסביבתם.

      

119. בניגוד להחלטת בית המשפט, האישה עברה עם הילדים להתגורר ב------- בחודש 01/2021, זאת על מנת שלא תתאפשר משמורת משותפת. משך שנה וחצי הילדים יכלו להיפגש עם אביהם אך דרך מרכז קשר. לסיכומי התשובה צרף האיש טבלת פגישות בינו לבין ילדיו החל מיום 9.7.2021 ועד ליום 23.9.2021, במסגרתה ציין האם התקיימה פגישה ומדוע, לטענתו, וכן אם האישה איחרה לפגישה.

      

     תמצית טענות האישה 

120. האיש התחנך בחינוך ---- ודוגל באלימות לצורך חינוך הילדים ומאמין, כי מקומו של הגבר הוא מעל הכל בטענה כי לטפל בילדים זו לא עבודה של גבר. טרם פרידתם האיש לא טיפל בקטינים, על אף שלא עבד, לא רכש עבור הקטינים ציוד ותקף את אמה של האישה על כל דבר בנוכחות הקטינה. האיש תמך בשיטות החינוך של אמו הכוללות אלימות פיזית והעדר חום פיזי.

      

121. תביעתו של האיש איננה כנה, ודינה להידחות על הסף. האיש מסרב להצעותיה של האישה לגבי היציאה ממרכז הקשר ולינת הקטינים אצלו. מזה כשנתיים הקטינים לא שהו בבית מגוריו של האב ו מטרת התביעה להפחית את דמי המזונות.

     האישה הוסיפה וטענה, כי לא ניתנה המלצה של עו"ס לסדרי דין למשמורת משותפת. בסיכומי התשובה טענה האישה, כי האיש אינו מקיים את זמני השהות המוסכמים שקיבלו תוקף של החלטה מיום 23.6.2021, ופירטה את התנהלותו של האיש, במפגשים שהתקיימו החל מיום 27.6.2021 ועד ליום 9.9.2021, לרבות היעדרויותיו, לטענתה.

     בהקשר זה טענה האישה, כי האיש לא נפגש עם הקטינים מאז יום 22.9.2021 ואינו עונה ב'ווטסאפ'.

      

122. במהלך הסגרים כתוצאה מנגיף הקורונה, האיש בחר שלא לקיים מפגשים עם הילדים, תוך ניתוק הקשר, לרבות הקשר הטלפוני. קיים חשש כי הוא יעבור להתגורר ב-----, שכן החל לרכוש קרקעות פרטיות ליד בית הוריו והוא מעביר לשם כספים.

      

     דיון

123. במהלך ניהול ההליכים הוגשו מספר תסקירים ועדכונים על ידי עו"ס לסדרי דין ביום 29.6.2020, 24.11.2020, 17.2.2021, 20.4.2021, 3.6.2021, 6.6.2021.

     תחילה הוגשו התסקירים על ידי עו"ס לסדרי דין מאגף הרווחה ב---- ולאחר מעבר הקטינים ל-----הוגשו שלושת העדכונים האחרונים על ידי עו"ס לסדרי דין באגף הרווחה ב------.

     במסגרת העדכון האחרון מיום 6.6.2021 צוין כי להתרשמות הרווחה, שני ההורים עושים שימוש לרעה בהגעה או באי ההגעה למרכז הקשר, והומלץ כדלקמן:

     "...לאור ההסכמה בין הורים, אנו ממליצים שהמפגשים בין האב לילדים יתקיימו פעמיים בשבוע, כאשר האב יקח את הילדים מהלובי של בניין המגורים של האם וישיב אותם כעבור שעתיים לבניין המגורים...".

124. האישה הסכימה להמלצה. האיש התנגד להמלצה וטוען כי הלובי של הבניין אינו מתאים לקיום פגישות בינו לבין הילדים. לטענתו, בקשת האישה להעברת הפגישות ממרכז הקשר, מטרתה לפגוע בקשר בינו לבין הילדים, ובהעדר פיקוח הופסק כל קשר בינו לבין הילדים והוא נחסם בטלפון הבת.

     לטענתו, מרכז הקשר הוא הכלי היחיד המאפשר את שמירת הקשר בינו לבין הילדים. על כן עותר האיש לקיום מעבר דרך מרכז הקשר וחלוקת זמנים שווה.

      

125. בדיון הבעתי דעתי כי בית המשפט סבור שהצדדים אינם נמצאים בשלב שבו יש להורות על קיום מפגשים במרכז הקשר (עמ' 59, ש' 7), והצדדים הגיעו להסכמה זמנית שקיבלה תוקף של החלטה לפיה המפגשים בין האב לבין הילדים יתקיימו בימים ראשון וחמישי בין השעות 16:00-18:00, כשעל האב לאסוף אותם מ------ב----- ולהשיבם אליו (עמ' 59 ש' 20; עמ' 60 ש' 11).

      

126. נתתי דעתי לכך שבדיון מיום 13.4.20121 העיד האיש כי הוא מעוניין במשמורת משותפת (עמ' 44, ש' 13). ואולם, במסגרת הדיון מיום 23.6.2021 הביע האב את הסתייגות לעניין הרחבת זמני השהות.

     לשאלת בית המשפט בענין הרחבת זמני השהות השיב האב: "...אני רוצה להשתתף חצי חצי, היא עברה לא חוקית ב-----. עשתה את זה בלתי אפשרי. כרגע, נתחיל לראות איך זה עובד. אני רוצה ילדים כמה שיותר. אם אני רוצה שבוע שיהיו אצלי, אני צריך להעביר אותם ל-----. אני חושב שהעובדות הסוציאליות צריכות להחליט על זה. אני רוצה כמה שיותר ילדים" (עמ' 58, ש' 28).

     כשנשאל האיש מדוע הילדים לא ילונו בביתו בסוף השבוע, השיב: "אני חושב שבינתיים שיש להם מחלוקת, אני אהיה עם הילדים יומיים ב------. לשאלת בית המשפט, אני כרגע מעוניין להיפגש איתם ב-----ביום ראשון וחמישי. סוף שבוע רציתי איתם בימים רגילים. לשאלת בית המשפט, לגבי חמישי בערב, אני משיב: כרגע לא. רוצה לראות איך זה יתבצע בקיץ" (עמ' 60, ש' 1).

     כלומר, כאשר נעשה ניסיון להרחיב את זמני השהות המצומצמים באמצעות לינה בסוף שבוע או בימי חמישי סרב האיש וביקש להמשיך ולהחיל את ההסדר הנוכחי אשר כולל מסגרת מפגשים מצומצמת של פעמיים בשבוע למשך שעתיים כל פעם.

      

127. בסיכומיו ציין האיש, כי אינו מלין את הילדים בביתו באופן זמני, והוא מבקש להאריך את המפגשים, מאחר שהוא מעוניין כי הילדים יתרגלו אליו לאחר פרידה ממושכת ועל מנת להשיב את הקשר הפסיכולוגי ביניהם, כך לטענתו.

     לטענת האישה, האב אינו מקיים את חלוקת זמני השהות שנקבעה בהסכמה, ואינו משיב להודעות.

     כאמור, שני הצדדים צרפו טבלאות מעקב לפגישות שהתקיימו מאז ההסכמות בדיון ועד להגשת הסיכומים, מהן עולה פער בין טענות הצדדים לגבי התנהלות המפגשים.

      

128. שיקול העל בכל הכרעה בנושא הקשור לקטינים הוא טובת הילד. בהיבט הזה יש לבחון, בין היתר, את היכולת של כל אחד מההורים ביחס לשהות עם הקטינים, את הרצון, הנכונות והמאמץ שהם מבקשים להשקיע.

     כן יש לבחון את ההליך שעברו ההורים בעיבוד הפירוק של התא המשפחתי והפנמת התובנה בדבר החשיבות של שני ההורים בחיי הקטינים.

     התרשמתי, כפי שניתן ללמוד מעדותו של האיש, כי על אף הצהרותיו בענין רצונו בחלוקה שווה של זמני השהות בפועל, לא נעשה די מצדו של האב על מנת להרחיב את זמני השהות המצומצמים והטענה בדבר החשיבות של זמני שהות שווים והרצון שהוצג בהקשר זה לא תורגמו למעשים המאפשרים ייצוב שגרה שכזו עבור הקטינים.

     כך, על אף משך הזמן הממושך בו מתגוררים הקטינים עם האישה לא בוצעו פעולות מצדו של האיש להרחיב את השהות והוא סרב להלין את הקטינים בביתו.

     אציין, כי לאחר שכונסה ועדת תסקירים ביחס למשפחה בכדי לבחון דרכי הרחבת הקשר בין האיש והקטינים ציינה העו"ס, כי ההורים מתקשים לאפשר לילדים מרחב ותנאים לקיום קשר עם שני ההורים וכי האיש מסתייג מטיפול משפחתי ואינו מוכן לשלם עבור טיפול.

     ההתרשמות של הגורמים המקצועיים היתה שעמדתו נחרצת ולא ניתן לגייסו לשינוי העמדה.

     עוד נאמר, כי לאיש קשר מוקדם עם הילדים (קודם למשבר הפרידה) ונראה כי יש במפגשים ביטוי לכך, אך לאור הקונפליקט והנוקשות במפגשים בין ההורים, נכון לשמר פיקוח חלקי.

     עוד צוין, כי חסרה מוטיבציה של שני ההורים לטיפול וכי נדמה שעם סיום ההליכים הרכושיים בין הצדדים, יתכן שההורים יהיו פנויים להמלצות הטיפוליות (תסקיר מיום 24.11.2020).

     בעקבות תסקיר זה הוארכו סמכויותיה של העו"ס, בין היתר, בכדי להרחיב את זמני השהות (החלטה מיום 21.12.2020) אולם מהפעילות במסגרת ההליכים לא עולה חתירה סדורה להרחבתם.

     אציין, כי בעדכון האחרון שהוגש מטעם האגף לשירותים חברתיים - המחלקה לטיפולים יחודיים במשפחה בעירית ------ (עדכון מיום 6.6.2021) המליצה עו"ס לסדרי דין על מפגשים של שעתיים פעמיים בשבוע מחוץ לבית האישה.

      

129. משכך, לאור האמור, בהסתמך על משך הזמן הממושך בו מתקיימים מפגשים מצומצמים (למשך זמן מה - בפיקוח בלבד); לאור עמדת האיש עצמו (כפי שהוצגה בדיון) בדבר הקושי בהרחבת הזמנים בנקודת זמן זו; מאחר ולא שוכנעתי בנכונות לפעול לשם יצירת שגרה של שהות בהיקף משמעותי יותר עם האיש - איני סבורה שיש להיעתר לתביעת האיש ולקבוע זמני שהות שווים.

     אני סבורה, כי על הצדדים להתמיד בחלוקת הזמנים הזמנית המוסכמת ולאחר שיעשו כן משך תקופה באופן עקבי וסדיר, ניתן יהיה לבחון את אפשרות הרחבת המפגשים בסיוע עו"ס לסדרי דין, ובכפוף להיערכות בית האיש לכך.

      

130. לעניין מעבר מקום המגורים של האם והילדים ל------- ביום 16.2.2021 הגיש האיש בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (בקשה מס' 22). לטענת האיש, האישה עברה להתגורר עם הילדים ב------ ללא הסכמתו ותוך הפרת החלטת בית המשפט מיום 10.11.2019 בתיק ה"ט 55733-10-19. במסגרת בקשתו עתר לאסור את מעבר מקום המגורים של הילדים מאזור ------, לאסור את קיום המפגשים ב----- ולחייב את האישה להשיב את מקום המגורים של הילדים לאזור ------.

      

131. במענה טענה האישה, כי המעבר ל------ נעשה בהסכמת האיש אשר ידע על המעבר כחודשיים קודם לכן.

     ענין המעבר לאיזור המרכז עלה לא אחת בשיח בין הצדדים בטרם נפרדו וגם לאחר מכן. ביום 29.12.2020 פנתה האישה לאיש בענין זה, עדכנתה אותו בדבר עבודתה החדשה ושאלה על המעבר לאיזור המרכז. האיש השיב, כי עדיף ב------ולא הביע התנגדות, ועל כן אינו יכול לטעון שלא ידע על המעבר המתוכנן.

     בהסתמך על ההסכמה ולאחר התייעצות עם העו"ס, בוצע מעבר המגורים.

     האישה טענה, כי מקום המגורים ב----- קרוב יותר לעבודתו של האיש ב------ וכן מרכז קשר באזור המרכז, וכי אין במעבר כדי לפגוע בזמני השהות. כן נטען, כי הורי האישה מתגוררים ב------ כך שיוכלו לסייע לה עת החלה בעבודה חדשה.

     לבסוף טענה האישה, כי עברה לעבוד בפתח תקווה, כי האיש לא שוהה עם הילדים שהות משמעותית והוריו חיים בחו"ל והיא צריכה סיוע מהוריה שמתגוררים ב-------.

     לתגובתה צרפה האישה התכתבות ממנה נלמד, כי האיש ציין, כי המעבר עדיף ל-------ולא ל-------- והשיב כי דיאלוג תמיד טוב ממלחמה (נספח ב' לתגובה מיום 24.2.2021).

      

132. האיש הכחיש כי ניתנה הסכמה למעבר וטען, כי השיחה שהתקיימה ביום 29.12.2020 לא נגעה למעבר מגורים אלא לנושאים אחרים וההתכתבות בין הצדדים היתה לענין מקום אפשרי לחגיגת -----.

      

133. בפסיקה קיימות שתי גישות בעניין מעבר מקום מגורי קטין: האחת- גישת "המעשה העשוי" לפיה על בית המשפט להכריע מה היא האפשרות הטובה ביותר עבור הילד במצב שייווצר לאחר המעבר (עמ"ש (נצ') 9963-06-11, ס.נ.ג. נ' ע.ג. (10.08.2011)). השנייה- בוחנת את צרכי הקטינים וטובתם טרם המעבר (עמ"ש (י-ם) 35652-07-12, א.ב.ח נ' מ.ב.ח (09.12.2012)) (ראו: בע"מ 8132/08 פלוני נ' פלונית (12.10.2008), עמ"ש 44351-10-17 א' נ' א' (17.04.2018)).

      

134. ביום 10.11.2019 ניתנה תוקף של החלטה להסכמות הצדדים בתיק ה"ט 55733-10-19, הכוללות הסכמה כי האישה תפנה את בית המגורים "...ותעבור לגור בדירה אחרת שנמצאת באזור ------..."

     האישה צרפה תרגום התכתבות מיום 29.12.2020, כדלקמן (נספח ב' לתגובה):

     "ש: דרך אגב, לגבי העניין שהילדים יחיו בדירה ב------ במקום ק: זה רעיון טוב.

     ק: עדיף אפילו ב-------.

     ש: נכון.

     ש: תודה שמצאת בעצמך כוחות לנהל דיאלוג, אני מקווה שזה יצור פרספקטיבה ויעזור לפתור שאלות.

     ק: דיאלוג תמיד יותר טוב ממלחמה, שלום רע יותר טוב ממלחמה טובה.

     ש: נכון..."

      

135. מבלי להתייחס לכך שמדובר בתרגום של האישה, הרי שאף לגופו של עניין אינני סבורה כי יש באמור כדי ללמד על קבלת הסכמה של האיש באופן ממוקד בהתייחס למעבר לדירה ב------. לדברי האיש המעבר נעשה בחודש 01/2021 ומהודעת הדואר האלקטרוני של עו"ס לסדרי דין לצדדים מיום 11.2.2021 (נספח א' לתגובה בבקשה מספר 22) עולה כי האישה כבר עברה עם הילדים ל------. לפיכך, ולאור מועד ההתכתבות, אם האישה הייתה מבקשת את הסכמתו של האיש למעבר מצופה היה כי תעשה זאת באופן קונקרטי בהתייחס למועד המעבר ומקום המעבר המדויק, ולא כשאלה אגבית.

     נתתי דעתי לכך שמדובר בחלק מסוים מהשיחה ולא ניתן ללמוד על הקשר הדברים ועל האופן בו נאמרו שכן אין לפניי את השיחה המלאה.

     על פניו, האישה עשתה "דין עצמי" במעבר מקום המגורים ל------. עם זאת, על אף הקושי עם מעבר מקום מגורים שלא בהסכמת שני ההורים, ללא ידיעתו הברורה של האיש ומבלי שטובת הקטינים נבחנה על ידי שני ההורים משיקולים של טובת הקטינים והמשמעות של מתן החלטה בדבר חזרה ל----, אני סבורה כי בנסיבות שנוצרו ובמצבה הנוכחי של המשפחה, אין להורות על מעבר מקום המגורים חזרה ל-----.

     החלטה זו מבוססת על חלוקת זמני השהות בפועל (זמני השהות עם האיש מצומצמים), על המעורבות של האיש בחיי הילדים והפאסיביות שלו ביחס להרחבת זמני השהות, לכך שהאיש יכול לשהות עם הילדים משך זמן ממושך יותר מהקבוע כעת, מאחר שמקום עבודתו סמוך למקום מגורי הקטינים (כך שהוא שוהה מידי יום באיזור וממילא נוסע הלוך-חזור).

     לא שוכנעתי, כי הונחה תשתית המאפשרת השבת הקטינים ל------ ואיני סבורה שהדבר יהיה לטובתם לאור מקום עבודתה של האישה, העובדה שהשהות המשמעותית היא בבית האישה והמרחק של מקום עבודתה מ------.

     לאור האמור, ונוכח הסעדים המבוקשים בבקשה לפקודת בזיון בית המשפט, על אף אי הנוחות הנובעת מהמעשה החד צדדי ומאופן התנהלותה של האישה - משיקולים של טובת הקטינים, הבקשה נדחית.

     עם זאת, למשמעות של מעבר המגורים ללא הסכמה ינתן ביטוי בעת פסיקת המדור, כפי שיפורט להלן במסגרת הדיון בתביעת המזונות.

      

136. לאחר עיון בטענות הצדדים, באסמכתאות שצורפו ובתסקירי עו"ס לסדרי דין, אני מורה כדלקמן:

     • אני נותנת תוקף של פסק דין לחלוקת הזמנים הזמנית המוסכמת בין הצדדים, באופן שהאב יפגוש את הילדים בימים ראשון וחמישי בין השעות 16:00-18:00. האב יאסוף את הילדים מ------ב----- וישיבם ל------, לידי האם.

     • האב רשאי ליצור קשר טלפוני עם הילדים, באמצעות האם, מידי יום בין השעות , 18:00-18:30, ובשעות אלה מחויבת האם לדאוג כי הילדים יהיו זמינים לקבל שיחת טלפון מהאב, ככל האפשר תתקיים שיחת וידאו.

     • כל שינוי בחלוקת הזמנים ייעשה בהסכמה ובכתב.

     • לאור עמדתו של האיש ביחס לכוונותיו בדבר זמני שהות משמעותיים יותר; מאחר ושגרת חייהם של הצדדים עשויה לאפשר הרחבה של זמני השהות עם האיש (שכן, כאמור, הוא עובד בסמוך למקום מגורי האישה כך שהוא שוהה מידי יום באיזור המרכז ונוסע הלוך-חזור באופן שיאפשר את מעברם של הקטינים) - אני מסמיכה עו"ס לסדרי דין לפי סעיפים 19+68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962, לקבוע ו/או לשנות את הסדרי הביקורים וחלוקת הזמן ההורי, מעת לעת לפי הצורך, לרבות לעניין חופשות וחגים.

       הסמכתה של עו"ס לסדרי דין למשך 24 חודשים החל מהיום. עו"ס לסדרי דין תבחן את האפשרות להשתלבות ההורים בהדרכת הורים בתחנה לטיפול משפחתי.

        

137. לאור האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

      

     תלה"מ 38066-01-20- תביעה למזונות

      

138. כאמור, מזונות זמניים נפסקו ביום 16.3.2020 במסגרת תיק תלה"מ 38066-01-20: עבור הבן ב' - סך של 1,600 ש"ח לחודש עד הגיעו לגיל 6 ולאחר מכן סך של 800 ש"ח לחודש, ועבור הבת א' - סך של 800 ש"ח לחודש, כולל הוצאות מדור ואחזקת מדור.

     ביום 22.9.2020 הורה בית המשפט על הגדלת סכום המזונות הזמניים עבור הבת א' לסך של 1600 ש"ח לחודש. בקשת רשות ערעור שהוגשה בתיק רמ"ש 33515-10-20 על ההחלטה להגדלת מזונות הבת, נדחתה ביום 20.10.2020.

      

     תמצית טענות האישה

      

139. האישה עותרת לפסיקת דמי מזונות עבור הילדים בסך של 7,422 ש"ח לחודש, כדלקמן: עבור צרכיה של הבת א'- 2,300 ש"ח לחודש; עבור צרכיו של הבן ב' - סך של 1,740 ש"ח לחודש; עבור הוצאות מדור ואחזקת מדור - סך של 3,382 ש"ח לחודש, ובתוספת הוצאות חינוכיות והוצאות רפואיות חריגות - עבור הבת א' - סך של 1,328 ש"ח לחודש ועבור הבן ב' - סך של 400 ש"ח לחודש.

      

140. הצדדים פרודים מחודש אוקטובר 2019. לטענתה, האיש הציג מצג שווא ומידע חלקי על הכנסותיו בכתב ההגנה. הכנסותיו של האיש הן בסך כולל של כ- 35,300 ש"ח לחודש: משכורת מעיריית ------ בסך של כ-12,300 ש"ח נטו בממוצע לחודש, הכנסה בסך של 9,000 ש"ח לחודש בגין שכר הדירה המתקבל מחלוקת בית המגורים לשלוש יחידות דיור, השכרת יחידת דיור נוספת בסך של 9,000 ש"ח, הכנסה מהעסק ומהחוזה מול ------ בסך של כ-5,000 ש"ח לחודש.

      

141. לאיש שני חשבונות בנק שיתרתם הכוללת בסך של 76,143.67 ש"ח נכון ליום 30.6.2020. יתרת ההלוואה של האיש בסך של 29,456.36 ש"ח. האיש מתגורר בבית המגורים המשותף ב------ וחוסך את הוצאות הדיור.

      

142. הכנסתה של האישה בסך של כ- 14,500 ש"ח נטו לחודש מעיסוקה כ-----. לאישה דירה ב------- הרשומה על שמה, אשר דמי השכירות בגינה משמשים לתשלום החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא שניטלה לצורך רכישתה. האישה מחויבת בהחזר הלוואה בסך של 14,500 ש"ח (החזר חודשי 550 ש"ח) שניטלה לטובת שיפוץ בית המגורים ב------ והלוואה שיתרתה 32,000 ש"ח (החזר חודשי 1,500 ש"ח) שניטלה לטובת רכישת רכב.

      

143. העול הכלכלי רובץ על האישה בשל זמני השהות של הילדים עם האיש. האישה נשאה במלוא הוצאות הקטינים בחופשת הקיץ, לרבות קייטנות וחופשה בארץ. היא עברה מ------ להתגורר ב-----בהסכמת האיש, לאחר שסיימה את עבודתה במשרד בו עבדה והתקבלה לעבודה באזור המרכז.

      

     תמצית טענות האב

      

144. האישה הפרה את ההחלטה מיום 10.11.2019 עת עברה להתגורר עם הילדים ב-----ולא ב--------. האישה אינה מפרידה בין סכסוך הגירושין להורות והדבר פוגע ביחסיו עם ילדיו.

      

145. הכנסת האיש מעבודתו בעיריית ------ על סך של כ-12,565 ש"ח בממוצע לחודש. אין לאיש הכנסות מהעסק של ---------- מאחר שהתקבולים אותם הוא מקבל ----- עבור ייצור -----משמשמים לעלויות העסק. האיש לא מקבל הכנסות מדמי שכירות.

      

146. הוצאותיו של האיש מסתכמות בסך של כ- 15,250 ש"ח לחודש: 6,200 ש"ח עבור משכנתא, 900 ש"ח עבור ארנונה, מזונות בסך של 3,200 ש"ח, גני ילדים ומחנות קיץ בסך של 850 ש"ח והוצאות אחרות ומחייה בסך של 4,000 ש"ח. לצורך תשלום דמי המזונות ותשלום מחציות האיש משך את החיסכון הפנסיוני בסך של 46,196 ש"ח וקרן השתלמות בסך של 64,839 ש"ח, והכספים מצויים בחשבון השוטף לכיסוי היתרה השלילית החודשית העומדת על סך של כ- 3,000-4,000 ש"ח. אין באפשרותו לשלם הוצאות נוספות כגון: קייטנות, הוצאות רפואיות נוספות והוצאות חירום.

      

147. הכנסתה החודשית של האישה בסך של 41,960 ש"ח. האישה מסתירה את תלושי השכר ממקום עבודתה החדש אך ציינה כי עברה לעבודה טובה יותר. האישה השתכרה בעבודתה הקודמת סך של 25,500 ש"ח נטו לחודש. הכנסתה החודשית משכר הדירה של הדירה ב-------- על סך של 3,800 ש"ח לחודש. קצבת הילדים על סך של 380 ש"ח לחודש משולמת לידיה.

      

     הכנסות מהעסק "----------" בסך של כ- 9,000 ש"ח לחודש. דמי המזונות על סך של 3,200 ש"ח ו-850 ש"ח עבור מחציות וגנים משמשים לבידור והנאה.

     עוד נטען, כי האישה לא צרפה אסמכתאות להוצאות הילדים.

      

148. האישה יכולה להתגורר בדירה ב-------- ללא עלויות שכר דירה אך עברה להתגורר ב--------. האיש עותר להפחתת דמי המזונות ב- 2,000 ש"ח (שהם 40% מעלות דמי השכירות של דירה ב------- ואחזקתה). ביום 22.6.2020 הציע האב לאם לפתוח חשבון בנק למזונות, בו יפקידו ההורים את תשלום דמי המזונות ביחס להכנסתם, כקבוע בחוק.

      

     הכלל המשפטי - מזונות לפי חוק

      

149. בענייננו, האם יהודיה והאב חסר דת, לכן חל סעיף 3(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט - 1959 ("החוק") הקובע כי "אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".

150. סעיף 3א(ב) לחוק קובע כי "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא". בפסיקת מזונות לפי סעיף 3א' אין להיזקק לעקרונות הנלמדים מהדין האישי. סעיף 6 לחוק קובע את היקף המזונות כך: "היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 - לפי מחסורו של הזכאי ויכלתו של החייב".

      

151. כידוע, קביעת גובה המזונות הוא עניין הנגזר מנסיבותיו של כל מקרה לגופו. על התובעת להוכיח את תביעת מזונות ככל תביעה כספית אחרת (ע"א 130/85 נסים כהן נ' שמעון כהן (קטין), פ"ד מ(1) 69, 71). על בית המשפט לפסוק את שיעור המזונות על-פי הצרכים החיוניים של הילדים, על-פי רמת החיים שהורגלו לה ועל-פי יכולת ההשתכרות של האב ושל האם.

      

     כאשר עובדות אלה אינן שלמות, וקשה להגיע על-פי חומר הראיות לממצא ברור על-פיהן, יכול השופט לאמוד את צורכיהם של הילדים גם על-פי ניסיון שלו כשופט, היושב בקרב עמו (ע"א 93-85אורית שגבנ' שלמה שגב, לט(3) 822, 828). נפסק כי מזונות מספר ילדים נמוכים ממכפלה של מזונות ילד אחד במספר הילדים (ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599 (1988)).

      

152. בע"מ (ת"א) 1098/07 פלוני נ' אלמוני - קטין (31.08.2008) כבוד השופט י' שנלר הציע מודל בן שלושה שלבים לאופן קביעת שיעור המזונות על פי סעיף 3א לחוק: ראשית, צרכי הקטין - כולל הצרכים הכלליים באופן מלא, לפי הצרכים שהורגל להם הילד ובהתחשב ביכולת הכללית של ההורים, כפי שהיו ממשיכים לחיות במשותף. שנית, השיעור היחסי בנטל המזונות, בהתאם לשיעור היחסי של ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים; שלישית, שקלול נתונים אלה יחד עם משך הזמן בו מצוי הקטין אצל כל אחד מההורים.

     בענין זה נפסק כי בבואנו לפסוק בשאלת נטל הנשיאה בין ההורים, יחול האמור בסעיף 3א' לחוק, בכפוף לכך שמדובר בהכנסות הפנויות.

     שאלת החזקת הקטין תובא בחשבון, לא במסגרת שאלת נטל הנשיאה, אלא בשאלת קביעת צרכי הקטין.

     העיקרון במודל הוא יצירת קופה משותפת לנשיאה בצרכי הקטין כאשר הנשיאה בקופה זאת, יכול ותעשה בתשלום ויכול ותעשה כשווה ערך לתשלום, באופן שישמר האיזון והשוויון בין ההורים, ומבלי לקפח את המשמורן שהקטין שוהה עמו, זמן ניכר מעבר לשהותו אצל ההורה האחר.

      

153. בעמ"ש (חי') 42513-09-14 א.ש נ' י. ש (04.01.2015) הוצעה נוסחה מתמטית כדי לקבוע את שיעור המזונות של ההורים על פי סעיף 3א לחוק. צוין כי "השימוש בנוסחאות לצורך חישוב המזונות יהווה אם כן את ברירת המחדל, ממנה ראוי יהיה לסטות במקרים המתאימים וככל שתמצא לכך הצדקה". על פי נוסחה זו:

      

     A = צרכי הקטין

     B1 = הכנסתו של הורה א

     B2 = הכנסתו של הורה ב

     C1 = משך השהייה אצל הורה א

      

      

      

     תוצאה חיובית- על הורה א לשלם מזונות להורה ב עבור הקטין; תוצאה שלילית - על הורה א לקבל מזונות מאת הורה ב.

      

154. בעמ"ש (חיפה) 17309-05-17ג.טנ'א.ק (15.06.2018) התייחס בית המשפט לנוסחה שהובאה בפסיקה, והביע דעתו כי "..אין זה נכון להיצמד לאותה נוסחה, ויש לראות בה ככלי עזר לשם הערכת גובה המזונות, כאשר לבית המשפט שיקול דעת רחב לסטות ממנה, בין אם על דרך הפחתה ובין אם על דרך של תוספת סכומים מתונים..." (ראו גם: עמ"ש (מחוזי חיפה) 20634-04-18פלוני נ' פלונית (07.02.2019)).

      

155. ביום 19.7.2017 ניתן פסק הדין בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.07.2017) ("בע"מ 919/15") לפיו, על פי הדין העברי, בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

      

     ברמ"ש 18027-01-22 פלונית נ' אלמוני (30.1.2022) ציין בית המשפט כי יש להחיל עקרונות שהותוו בבע"מ 919/15 חרף שמדובר בצדדים שאינם יהודים, תוך התייחסות להכנסות הצדדים וזמני השהות של הקטינים עמם.

     בהתאם, על אף שבענייננו לא חל הדין האישי, יש להחיל את העקרונות שהותוו בבע"מ 919/15 תוך התאמה לנתונים של המקרה כאן.

      

156. אציין, כי גם במסגרת בע"מ 919/15 נתן דעתו כבוד השופט ע. פוגלמן על עצם השימוש שנעשה בנוסחאות אריתמטיות בכדי לקבוע את סכום המזונות וקבע, כדלקמן:

     "וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים" (שם פסקה 126, עמ' 74 - 75).

      

     מן הכלל אל הפרט

      

157. בענייננו, מדובר בשני קטינים בני כ-8 שנים ו-6 שנים, ועל מזונותיהם חל סעיף 3(ב) לחוק.

      

158. צורכי הקטינים – בהקשר זה, כאמור, יש להתייחס לכלל צרכי הקטינים כמכלול, ללא הבחנה בין "צרכים הכרחיים" לבין "צרכים לא הכרחיים" שהייתה נהוגה במקרה שחל הדין העברי, ומכל מקום אינה חלה בענייננו (עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א. ו נ' א. ו (11.06.2019)).

      

     לאחר בע"מ 919/15 הוערכו מלוא צרכי הקטינים בסך מינימאלי של 1,600-1,900 ש"ח לחודש כסכום שאינו נדרש לראיה, ולא כולל רכיב המדור והוצאות חינוך ורפואה (עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ס. נ' ס. (22.09.2020)).

      

     יצוין, על אף שאין זה המקרה כאן, כי במקרה שבו קטין מתגורר בשני בתים הוערכו צרכיו בסך של 2,250 ש"ח לחודש, לכל הפחות (רמ"ש 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. (25.10.2018)) (ראו: תלה"מ (ת"א) 34496-10-18 ר' ח' נ' ר' ח' (16.01.2022), תלה"מ (נצ') 52191-08-21 ל.ד נ' א.ד (08.12.2021), ראו פסק דינו של בית הדין הרבני בנתניה תיק פד''ר- 1128743-7 https://www.dintora.org/article/1630) ), שהוזכר בעמ"ש 65692-11-19 ד. ס נ'ל. צ. ס (22.9.2020)).

      

159. בתצהירה טוענת האם כי צרכיה של הבת א' הם בסך של 2,300 ש"ח לחודש, ללא הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות, וצרכיו של הבן ב' הם בסך של 1,740 ש"ח לחודש, ללא הוצאות חינוכיות והוצאות רפואיות חריגות.

     לאחר ששקלתי את הטענות בהקשר זה, עיינתי במסמכים ובחנתי את הראיות שהוצגו ביחס להיקף הצרכים הנטענים, אני מעריכה את צרכיו של כל אחד מהקטינים בסך של 1,600 ש"ח לחודש, לא כולל מדור, הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.

      

160. מדור ואחזקת מדור - לטענת האישה, היא שוכרת דירה ב-------בדמי שכירות של 6,500 ש"ח לחודש. לטענת האיש מדובר בדירה יוקרתית בת 5 חדרים, במגדל חדש בלב --------, כך שהילדים חיים ברמת חיים גבוהה, בהתייחס לדיור, מזו שהייתה בתקופת החיים המשותפים.

     בהסתמך על המסקנה בענין מעבר המגורים ללא הסכמת האיש, ושעה ששכר הדירה גבוה ב-2,400 ש"ח מדמי השכירות בעיר --------(נספח 43 לתצהיר האישה), סבורני כי יש להתייחס לחלקם של הקטינים בדמי מדור על סך של 4,100 ש"ח, ובסה"כ 1,640 ש"ח (40%).

     קביעה אחרת, המסתמכת על דמי השכירות הגבוהים יותר מעלות המגורים במקום המגורים המשותף האחרון, בנסיבות בהן לא היתה הסכמה למעבר תוביל לתוצאה שאינה סבירה, מידתית והוגנת כלפי האיש.

     האישה לא צרפה אסמכתאות לעניין הוצאות אחזקת המדור, לכן אני מעריכה הוצאות אלו בסך של 2,000 ש"ח לחודש, מתוכם חלקם של הקטינים בסך של 800 ש"ח (40%).

      

     לאור האמור, סך צרכי הקטינים, לרבות מדור ואחזקתו, ולמעט הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות, הוא סך כולל של 5,640 ש"ח.

      

161. הכנסות האישה - האישה מועסקת כ-------, ולטענתה משכורתה החודשית על סך של 14,500 ש"ח נטו. לטענת האיש, האישה משתכרת סך של 35,000 ש"ח לחודש בעבודתה החדשה (סעיף 239 לסיכומי האיש).

     האישה צרפה תלושי שכר (נספח 34 לתצהירה) לחודשים 08/2019-10/2019 מהם נלמד כי הכנסתה הממוצעת עמדה על סך של 16,500 ש"ח נטו לחודש (לאחר ניכויי חובה ופנסיה).

     ביום 13.4.2021 האישה העידה כי התקבלה לעבודה חדשה (עמ' 21, ש' 1). האישה נשאלה מדוע לא צרפה תלושי שכר מעבודתה החדשה והשיבה "לא התבקשתי" (עמ' 21, ש' 4) וכשנשאלה האם היא יכולה לצרף תלושים עדכניים, השיבה: "אם בית המשפט יורה לי" (עמ' 21, ש' 6). ביום 23.6.2020 נחתם צו המורה לחברת ----------- להמציא לאיש העתק מהסכם העבודה עם האישה או הסכם העסקה, לרבות תלושי שכר החל מיום 1.1.2099 ועד 06/2020 כולל. ביום 22.9.2020 הורה בית המשפט על הגשת תצהירים, וכן הרצאת פרטים מעודכנת, דו"חות הכנסה ותלושי שכר, תדפיסי חשבון בנק ותדפיסי כרטיס אשראי מעודכנים עבור תקופה של 12 חודשים הקודמים לשמיעת הראיות. ראיות נשמעו ביום 13.4.2021.

     האישה לא צרפה תלושי שכר מעודכנים ואלו שצורפו חלקיים (תקופה בת 3 חודשים בשנת 2019). לאור האמור, אני סבורה כי הכנסתה של האישה גבוהה מהנטען על ידה, ואני מעריכה את הכנסתה מעיסוקה כ-----שכירה בסך של כ- 19,500 ש"ח נטו לחודש.

     על שם האישה רשומות הזכויות בדירה ב--------. הדירה מושכרת (סעיף 154 לתצהיר האישה).

     לדברי האישה, דמי השכירות מכסים את הוצאות ההלוואה המובטחת במשכנתא. לדברי האיש, דמי השכירות המופקדים לחשבון ----372 בבנק ---------- על שם האישה הם בסך של 3,800 ש"ח לחודש (נספח 42 לתצהיר האיש).

     האישה לא פרטה את גובה דמי השכירות. האיש צרף העתק דפי חשבון על שם האישה מהם נלמד לכאורה כי החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא הוא בסך של כ-3,060 ש"ח בחודש במעוגל (נספח 40 לתצהיר האיש). לאור האמור, אני מעריכה את דמי השכירות עבור הדירה ב------כהכנסה נוספת של האישה על סך של 3,800 ש"ח (החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא ילקח בחשבון במסגרת הוצאותיה של האישה).

     לאור מסקנתי אשר לתקבולים מ----------- יש להוסיף להכנסתה של האישה מחצית הסכום המוערך לחודש בהתבסס על הנתונים שלפניי (נספח 41 לתצהיר האישה) בסך של 2,645 ש"ח לחודש.

     לטענת האיש, האישה מסתירה הכנסה נוספת בסך של 9,000 ש"ח לחודש מעסק שבבעלותה בשם "----------" (סעיף 245 לסיכומי האיש, נספח 3 לתצהיר האיש). האיש לא הוכיח כי לאישה הכנסה נוספת מעסק שלכאורה בבעלותה. המסמכים שצורפו בהתייחס לעסק לכאורה, לרבות אתר אינטרנט, כרטיסי ביקור, הצעות מחיר ללקוח, פתיחת חשבון, פרוטוקול אסיפת דירקטוריון, הסכם ייעוץ ושיווק וייפוי כוח, מתייחסים לתקופה שבין השנים 2009-2017, ולא הוכח כי העסק קיים כיום. לאור האמור, טענת האיש בענין הכנסה נוספת של האישה - נדחית.

     לאור האמור, אני מעריכה את הכנסותיה של האישה בסך של 25,900 ש"ח נטו לחודש במעוגל.

      

     הוצאות האישה - לטענת האישה היא נטלה שתי הלוואות: האחת, בסך של 40,000 ש"ח עבור שיפוץ בית המגורים ב-------, שהחזרה החודשי עומד על סך של 550 ש"ח לחודש ויתרתה 14,500 ש"ח ( סעיף 155 לתצהיר האישה); השניה, בסך של 80,000 ש"ח לטובת רכישת רכב --------, שהחזרה החודשי עומד על סך של 1,500 ש"ח ויתרתה 32,000 ש"ח. כאמור, האישה נטלה הלוואה מובטחת במשכנתא עבור הדירה ב------שהחזרה החודשי, ככל הנראה, עומד על סך של כ-3,060 ש"ח לחודש. לאור האמור, לאישה הוצאות בגין החזר הלוואות בסך של 5,110 ש"ח לחודש. האישה שוכרת דירה ב--------בדמי שכירות בסך של 6,500 ש"ח לחודש (נספח 39ב' לתצהיר האישה) וכן היא נושאת בהוצאות אחזקת מדור.

      

162. הכנסות האיש - האיש מועסק כמנהל ב------------. מעיון בתלושי השכר לחודשים 04/2020-03/2021 עולה כי הכנסתו החודשית הממוצעת עומדת על סך של 13,300 ש"ח נטו (לאחר ניכויי חובה ופנסיה) (נספח 86 לתצהיר האיש).

     לטענת האישה, לאיש הכנסות נוספות מהעסק ומהשכרת יחידות דיור בבית המגורים. לטענת האיש, אין לו הכנסה מהעסק (נספח 22 לתצהיר האיש) והוא לא מקבל דמי שכירות.

      

     לעניין הכנסות העסק - האישה צרפה "הסכם הצטרפות להסדר ----------" בין ------- לבין האיש כצרכן מיום 8.5.2012 (נספח 30 לתצהיר האישה). תקופת ההסכם ל-20 שנים. בהסכם נקבע כי "התמורה בגין ההסדר ומילוי התחייבויות הצרכן לפי הסכם זה תחושב על פי אמות המידה, לרבות, אמת מידה 173 ולוחות התעריפים שיצורפו לה, ועל בסיס קריאה בפועל של מונה הייצור" (סעיף 6 להסכם).

     האישה צרפה תדפיס תנועות ח-ן מספר ---727 על שם האיש ליום 30.8.2019, 31.10.2019, 31.12.2019, 31.3.2020, 31.5.2020 (נספח 41 לתצהיר האישה) בו ניתן ללמוד על הכנסות מ----------: 18,132.30 ש"ח, 8,874.17 ש"ח, 7,224.29 ש"ח, 5,491.43 ש"ח, 7,893.67 ש"ח. האיש צרף דו"חות מס לשנים 2018-2019 (נספח 22 לתצהיר האיש), שאינם חתומים, מהם ניתן ללמוד כי אין הכנסות מהעסק. לדברי האיש, מדובר בכספים שמועברים לחשבון העסק שהם תקבולים ולא הכנסות, מאחר שמהם מקוזזים הוצאות של העסק.

     לא הוצגו ראיות לכך שקיימות הוצאות לעסק וכי הוצאותיו הוכרו וקוזזו. בנוסף, ההתקשרות היא במישרין עם האיש ועל כן יש קושי לקבל את הטענה בדבר הקיזוז הנטען.

     אוסיף, כי על מנת לקבל את הטענה בדבר קיזוז התקבולים כנגד הוצאות מצופה היה שיפורטו ויתועדו ההוצאות הנטענות ותוצג הלימה בין הסכומים.

     בתקופה של תשעה חודשים (08/2019-05/2020), התקבולים מ------------היו בממוצע בסך של 5,290 ש"ח לחודש. לאור האמור, לאיש הכנסה נוספת בסך של 2,645 ש"ח בגין התקבולים מ---------. לא הוכח כי לאיש הכנסות נוספות, מלבד תקבולי ----------, בגין העסק.

      

     לעניין הטענה על הכנסות דמי השכירות מבית המגורים - לטענת האישה, לאיש הכנסות נוספות מהשכרת יחידת הדיור בבית המגורים בסך של 9,000 ש"ח לחודש. לטענתה, האיש חילק את בית המגורים ל-3 יחידות דיור המושכרות בסך של 3,000 ש"ח לחודש. האישה צרפה דוח חקירה מיום 21.9.2020 (נספח 4 לתצהיר האישה). האיש מכחיש הטענה. לטענתו, הדייר ת' מסר מידע כוזב וחזר בו, ולא ניתנה לו זכות להשכיר חלק מבית המגורים.

     לדבריו, חוזה השכירות עם הדיירת גב' ש' הסתיים ב- 11/2019. לטענתו, האישה מבססת את הנחותיה לגבי הכנסתו משכירות על עדויות כוזבות. לטענת האיש, החוקרים פעלו באופן לא חוקי.

     כאמור, טענות האישה בענין הכנסות האיש מדמי שכירות שנגבים בגין השכרת יחידות דיור בבית המגורים לא הוכחו. לא עלה בידיה להציג ראיה שניתן להסתמך עליה בדבר השכרת דירת המגורים ושיעור הסכומים הנטענים (ראו הדיון בסעיף "השכרת בית המגורים" בתלה"מ 62602-05-20).

      

     הוצאות האיש - לטענתו, הוצאותיו בסך של כ- 15,250 ש"ח: החזר הלוואה מובטחת במשכנתא על סך של 6,200 ש"ח; ארנונה בסך 900 ש"ח לחודש; מזונות בסך 3,200 ש"ח; מחציות עבור גני ילדים ומחנות קיץ בסך 850 ש"ח לחודש; הוצאות מחייה בסך 4000 ש"ח.

     לטענת האיש, הוא משך את החיסכון הפנסיוני בסך של 46,196 ש"ח וקרן ההשתלמות בסך של 64,839 ש"ח לכיסוי החובות החודשיים (נספח 36 לתצהיר האיש).

     האיש צרף פירוט לגבי שלוש הלוואות בחשבון מספר ----402 שלפי יתרתן והחזרן החודשי ניתן ללמוד שפירעונן הסתיים (נספח 83 לתצהיר האיש).

     האיש צרף אסמכתאות לאחזקת מדור מהן ניתן ללמוד על הוצאות חשמל בסך של כ- 400 ש"ח בממוצע לחודש במעוגל; הוצאות מים וביוב בסך של כ-200 ש"ח בממוצע לחודש במעוגל; הוצאות ארנונה בסך של כ-900 ש"ח לחודש (נספח 85 לתצהיר האיש). לאור האמור, לאיש הוצאות בגין החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא בסך של כ-6,200 ש"ח לחודש והוצאות אחזקת מדור בסך של 1,500 ש"ח בממוצע לחודש. לטענת האישה, האיש מתגורר בקומה העליונה בבית המגורים ובכך חוסך הוצאות מדור.

      

163. לעניין זמני השהות - זמני השהות של האיש עם הקטינים מצומצמים מאוד, משך 4 שעות בשבוע.

      

164. לאור האמור, בהתאם לנוסחה המוצעת בפסיקה (עמ"ש (חי') 49513-09-14) ולאחר שנתתי דעתי לתא המשפחתי ונסיבותיו הפרטניות, כששיקול העל המנחה הוא טובת הילדים ורווחתם בבתי שני ההורים, אני קובעת כדלקמן:

     • האיש ישלם לאם דמי מזונות קבועים עבור הקטינים סך של 1,800 ש"ח לחודש (מחצית הסכום לכל קטין), לרבות מדור ואחזקתו, שישולמו החל מהיום ועד הגיע הקטינים לגיל 18 או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים. החל מאותו מועד, ועד לסיום שירות החובה בצה"ל או שירות לאומי, האיש ימשיך לשלם מזונות בתקופת השירות, כשהסכום יעמוד על שליש מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד כאמור בס"ק ב' ("דמי המזונות").

     • דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור אותו חודש, ישירות לחשבון הבנק של האישה, כשהסכום הנקוב בס"ק א' לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.

     • כל קצבה ו/או מענק המשולם ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינים, לרבות קצבת ילדים, מענק לימודים וכיו"ב, ישולם לאם בנוסף לדמי המזונות.

     • החל מהיום יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא. כל החלטה על הוצאה רפואית, שאינה במצב חרום, תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם, ועל יסוד הוראה רפואית המאשרת את נחיצותה. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה יכריע במחלוקת רופא המשפחה המטפל בקטינים או רופא מומחה בתחום הדרוש המוסכם על הצדדים.

     • החל מהיום יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למסגרת החינוכית, וכן גן וצהרון [עד סוף כתה ב' בהתאם לתעריף צהרון ציבורי], חוגים [עד שני חוגים לכל אחד מהקטינים בעלות מתנ"ס], שיעורי עזר, תנועת נוער, קייטנות [מחזור אחד בקיץ ואחד בחופשת הפסח בעלות קייטנת עירייה / מתנ"ס]. כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המקובל על הצדדים.

     • כל הוצאה אחרת שלא נכללת בס"ק ד-ה לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו.

     • הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות בס"ק ד-ו לעיל, יקבל מהורה השני את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה השני דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, בסמס/ווטסאפ/מייל/בדואר רשום. אין השולח מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל.

     • חיוב המזונות המפורט בכל הסעיפים לעיל, כולל את השתתפותו של האיש בכל צרכי הקטינים, מכל מין וסוג שהוא, לרבות מדור, ועל כן האישה מתחייבת להשלים את כל יתר צרכי הקטינים, מכל מין וסוג שהוא, לרבות – ולא למעט: מזון, כלכלה שוטפת, ביגוד והנעלה, רכישת ציוד למסגרת החינוכית, הוצאות רפואיות שוטפות, וכיו"ב.

     • אם שולמו דמי מזונות ביתר הם ייחשבו כמזונות שנאכלו.

     • על האישה לפעול בכדי לממש את זכותה לקבל הטבות ומענקים אם ישנם, עבור הקטינים. מחצית מהסכומים שיתקבלו יקוזזו מחלקו של האיש מההוצאות החינוכיות והרפואיות, לפי העניין.

       סיכום

       תלה"מ 38145-01-20 - התביעה הרכושית בעניין העסק שהגישה האישה - מתקבלת;

       תלה"מ 62602-05-20 - התביעה הרכושית בעניין בית המגורים ב----- שהגישה האישה - מתקבלת;

       תלה"מ 67194-06-20 - התביעה הרכושית בעניין הדירה ב------שהגיש האיש - נדחית; התביעה לאיזון משאבים- מתקבלת;

       תלה"מ 41618-09 - התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש שהגיש האיש - נדחית;

       תלה"מ 20344-02-20 - התביעה למשמורת ולזמני שהות שהגיש האיש - מתקבלת באופן חלקי;

       תלה"מ 38066-01-20 - תביעת המזונות שהגישה האישה – מתקבלת באופן חלקי;

       נוכח תוצאת פסק הדין, לאחר שבחנתי את ההצדקה לניהול ההליכים, את הקביעות ביחס למחלוקות והגורם שדרש בירורן, ולאחר שנתתי דעתי להתנהלות הצדדים לאורך ההליך, אני מורה כי האיש ישלם לאישה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 55,000 ש"ח , שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

       זכות ערעור כחוק.

       המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק. המזכירות תמציא את פסק הדין בתובענה בעניין קטין בלבד לעו"ס לסדרי דין. במידת הצורך, ככל ונדרשות הוראות למומחה בהתאם לפסק הדין בתלה"מ 38145-01-20 ובתלה"מ 67194-06-20 הן יינתנו בהחלטה נפרדת, בהתאם לנדרש.

        

       אני מתירה את פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

        

       ניתן היום, ב' אייר תשפ"ב, 03 מאי 2022, בהעדר הצדדים.