עסק שהוקם לפני הנישואים נרשם על שם האיש – האישה תקבל חצי

בית המשפט קבע כי שלל אינדיקציות מצביעות על כוונת שיתוף, בהן העובדה שהאישה חתמה על הסכמים של העסק ושימשה כערבה יחידה להתחייבויות

השופטת יפעת שקדי שץ קיבלה לאחרונה תביעה של גרושה להצהיר כי חצי מהעסק שרשום על שם בעלה לשעבר שייך לה. הבעל טען כי מדובר בעסק בבעלותו בלבד, וכי האישה קיבלה ממנו כספים כשכירה. השופטת דחתה את הטענות וקבעה כי שני הצדדים השקיעו משאבים משותפים בהקמה ותפעול של העסק.

בני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים ב-2013. האישה יהודייה והאיש חסר דת. נולדו להם שני ילדים, כיום בני 8 ו-6. ב-2020 בית המשפט התיר את נישואי הצדדים.

ביולי 2020 הגישה האישה כתב תביעה מתוקן בו עתרה בין היתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית לחצי מכל נכס או זכות או סכום הרשומים על שם האיש בלבד, כולל זכויות צבורות ולמעט זכויות סוציאליות.

אחת הסוגיות נגעה לעסק שהוקם לפני נישואי הצדדים ושרשום על שם הבעל. השאלה הייתה האם מדובר ב"עסק משותף".

האישה טענה שהיא זכאית לחצי מהזכויות בעסק (שמהותו נותרה חסויה בפסק הדין). היא סיפרה שב-2008 הגתה רעיון להקים את העסק. באותה תקופה, האיש לא היה דובר עברית והיה ללא השכלה בעניין. בחודשים ינואר ופברואר 2009 היא פעלה ליצור קשר ישיר עם ספקים של ציוד שיכול לשמש את העסק. לדבריה, ב-2009 כשהוקם העסק היא עבדה כשכירה ולכן תיק העסק נפתח במע"מ וברשויות נוספות על שם האיש שהיה מובטל. כך היו לתא המשפחתי הכנסות משני מקורות הכנסה.

האישה הוסיפה שבאוגוסט 2009 נרשם העסק בכתובת הדירה ששכרו הצדדים. היא התפטרה מעבודתה והשקיעה בעסק, כולל בתשלום דמי שכירות, רכישת סחורה ופיתוח. כמו כן, היא מימנה את לימודיו של האיש בתחום של העסק. בנוסף היא חתמה ערבות על ההלוואות שנטל האיש מהחשבון העסקי והיא חתומה על כלל החוזים מול הלקוחות והספקים.

האיש טען מנגד כי העסק בבעלותו בלבד. לדבריו, ב-2007 סיים קורס מחשבים וב-2009 פתח את העסק, והפיתוח שלו נעשה מחסכונותיו. לדבריו, המסמכים שצרפה האישה לפיהם היא חתומה על חוזים מול הלקוחות מזויפים והכספים שקיבלה מהעסק היו עבור עבודתה כשכירה.

שיתוף פעולה

השופטת יפעת שקדי שץ מבית המשפט למשפחה בחדרה קבעה כי מחומר הראיות עולה שהאישה הייתה מעורבת בעסק ושחלק ניכר מההלוואה שנלקחה לטובת העסק שולם בתקופת החיים המשותפים. 

היא הוסיפה כי שני הצדדים הוכיחו טענותיהם בדבר מקורות המימון של העסק באופן חלקי וניתן ללמוד על השקעה כספית ומעורבות כלכלית מצד כל אחד מהם בעסק.

עוד נכתב בפסק הדין כי האסמכתאות שצירפו הצדדים מעלות כי הם פעלו בשיתוף פעולה לקידום העסק. בין הצדדים הייתה חלוקת עבודה לפיה האישה הייתה אמונה על עריכת הסכמים וקבלת היתר בנייה וכן הייתה שותפה להתנהלות מול הלקוחות ולשיווק העסק, והאיש היה אחראי על פיתוח אתר האינטרנט, חתימה על הסכמים וכיו"ב.

בנוסף, גם העובדה שהאישה חתמה כערבה יחידה על ההסכמים של העסק מלמדת על כוונת שיתוף ועל אינטרס כלכלי שהיה לה בקידום העסק בהיותה בעלת זכויות. זאת ועוד, טענת האיש כי חתימתה של האישה על ההסכמים זויפה לא הוכחה.

בסיכומו של דבר קבעה השופטת שהאישה הוכיחה כוונת שיתוף וזכאית למחצית מהעסק והכנסותיו.

האיש חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 55,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד אודליה חן ועו"ד קרין לוי
• ב"כ הנתבע: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.