פלוני נ' ועד מקומי חשמונאים ואח'

הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים

1. התובע יליד 2002, בן 17 במועד התאונה, טוען לנזקי גוף שנגרמו לו בתאריך 16.9.19 בהיותו בכיתה יב' כשנפצע בכף ידו במהלך משחק כדורסל באולם הספורט במסגרת הלימודים, כאשר ביצע "הטבעה" עם הכדור וכף ידו נחתכה ממסגרת הסל העשויה מתכת אשר לא היתה מרופדת במועד התאונה.

2. הנתבע 1, יישוב חשמונאים, בתחומו מצוי אולם הספורט, ונטען לחבותו מכח אחריותו על המתקנים שבשטחו (להלן – היישוב).

3. הנתבעת 2, ישיבת בני עקיבא "נר תמיד", היא המוסד החינוכי אשר ערך לתלמידיו שיעורי ספורט באולם, כאשר נטען כי במסגרת זו התובע נכנס לאולם לשחק (להלן – הישיבה).

4. הצדדים נחלקו בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק.

5. התובע טען בכתב התביעה, כי ביום התאונה הוא הגיע יחד עם חבריו לכיתה לאולם הספורט לצורך השתתפות בשיעור ספורט, עם הגעתם הם התחילו לזרוק לסל עד לתחילת השיעור, כפי שקורה מידי שיעור. הם הבחינו כי הותקנו סלים חדשים בצידי המגרש, ובמהלך ניסיון "הטבעה" לסל התובע נחתך בגב כף יד ימין מברזל מסגרת לוח הסל ונגרם לו חתך גדול, עמוק עם דימום משמעותי. חבר לכיתה שמתנדב במד"א חבש את התובע בסיוע המורה לספורט.

6. עוד נטען כי הישיבה התקינה את הריפוד של מסגרת הסל רק לאחר אירוע הפציעה.

7. לתמיכה בטענותיו התובע צירף את תמונת הסל כפי שהיה במועד התאונה שם נראית מסגרת הסל ללא ריפוד.

8. התובע טוען לרשלנות הנתבעות בשל קיומו של המפגע שגרם לפציעתו (סע' 13 לכתב התביעה).

9. התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעמו ערוכה על ידי ד"ר אחמד מחאמיד בה הוערכה נכותו בשיעור של 10% לפי תקנה 75(1)(ב) לתקנות המל"ל, בגין צלקת מכוערת בכף יד ימין.

10. בכתב ההגנה שהוגש ביום 11.8.21 מטעם הישיבה, נטען להיעדר אחריותה למפגע הנטען באולם הספורט, נטען כי אולם הספורט הינו בבעלות המועצה האזורית מטה בנימין ו/או ועד המקומי של הישוב חשמונאים, וכי הישיבה עושה שימוש חלקי וזמני במבנה אולם הספורט בחלק מימי ושעות הלימודים עבור תלמידיה ומשלמת לרשות המקומית דמי שימוש עבור זכות השימוש במבנה אולם הספורט. בהקשר זה צרפה הישיבה כרטסת תשלום שלה מאת היישוב ועד מקומי חשמונאים, בין היתר, עבור שימוש באולם הספורט בשנת 2019 [סע' 12-15 ונספחים 4 ו- 5 בכתב ההגנה מטעם הישיבה].

11. ביום 29.12.22 הוגש כתב הגנה נוסף, הפעם מטעם 2 הנתבעות, במסגרתו נטען, בין היתר, כי התובע התפרץ לאולם במפתיע ללא כל התראה מוקדמת ועל דעת עצמו ביצע הטבעה, כי מדובר בסיכון טבעי וכי מתקן הסל עמד בתקן הנדרש ועבר את הבדיקות הנדרשות [סע' 2-9 לכתב ההגנה].

12. הנתבעות צירפו חוות דעת נגדית מטעמן ערוכה על ידי ד"ר גד ביאליק בה נטען כי לא נותרה לתובע נכות גופנית או תפקודית בשל התאונה.

13. לנוכח הפער בשיעורי הנכות בין מומחי הצדדים, מונה פרופ' חייק יוסף כמומחה מטעם בית המשפט, ובחוות דעתו מיום 14.6.23 נקבעה נכות צמיתה בגין צלקת בשיעור של 7%, בהתאמה לתקנה 75 (1) א-ב לתקנות.

14. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 2.4.24 נחקרו התובע, 2 חברים לכיתת התובע שהיו באולם במועד התאונה, ומטעם הנתבעות העיד המורה לספורט, וכן נשמעו סיכומי הצדדים.

15. התובע טען בסיכומיו, כי התאונה התרחשה שבועיים לאחר תחילת השנה במהלך השיעור ספורט עם המורה לספורט, כי במהלך ניסיון הטבעה התובע נפצע מהחלק התחתון של הסל שלא כוסה בספוג בניגוד לתקן, כי נסיבות אלו נתמכו בעדויות התובע, חברי התובע לכיתה ועדות המורה לספורט. באשר למפגע, הפנה לתמונת הסל בסמוך לאחר התאונה ללא ספוג, וביחס לדוח בדיקה שהוגש מטעם הנתבעות באשר למצב הסלים נטען, כי זה נערך חודשיים לאחר התאונה ואין בו כדי להצביע על מצב הסל ושילוט אזהרה שנטען שהיה על גביו במועד התאונה. עוד נטען כי מהעדויות עלה כי אולם הספורט נפתח רק בנוכחות מורה לספורט ולכן לא היתה מניעה מצד התובע וחבריו להכנס לאולם ולשחק, כאשר הכדורסל נלקח מהאולם, והמורה לספורט העיד כי לא היתה הנחיה שלא לשחק בסל נשוא התביעה.

16. באשר לנכות, התובע הפנה לחוו"ד מומחה ביהמ"ש ולנכות שנקבעה בשיעור של 7% כאשר מדובר בצלקת ארוכה באורך של 10 ס"מ עם מתיחה בולטת לעין בחזית יד ימין, ומשמדובר בצעיר בתחילת דרכו יש לכך השפעה גם על ייצוגיות ויש לראות את הנכות כתפקודית.

17. כן נטען כי אין להטיל אשם תורם על התובע בשל גילו הצעיר במועד התאונה ומאחר והוכח כי לא היתה כל מניעה לשחק באולם כאשר הטבעה הינה חלק מהמשחק.

18. הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי האחריות לאולם ולתחזוקתו היתה של המועצה המקומית, אשר לא נתבעה, ולא של היישוב. כי המורה לספורט שהעיד מטעם הישיבה הוא עובד משרד החינוך, אשר גם לא נתבע, ומכאן כי אין יריבות ביחס לנתבעות.

19. באשר לגרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, נטען כי אין לקבלה מאחר ובעדותו עלו סתירות, כך למשל, באשר לתקופת היות האולם סגור לרגל שיפוץ, להיותו של המורה לספורט שהעיד המורה של התובע (המורה העיד כי לא לימד את המחזור של התובע בשנה זו והיה בשעור של כתה אחרת), והעדר זכרון באשר לשעת התאונה ולגורם שצילם את התמונה של הסל.

20. באשר לעדי התובע, ביחס לאחד מהם שהחליף ברגע האחרון עד אחר, נטען כי בחקירתו עלה כי לא ראה את התרחשות התאונה אלא ישב במדרגות ליד ושיחק בטלפון, וביחס לעד הנוסף עלה מעדותו שהתאונה ארעה בתחילת השיעור כאשר התובע נכנס לאולם והטביע לסל כפי שנהג לעשות.

21. עוד נטען על ידי הנתבעות, כי ממארג העדויות עולה כי מדובר בתלמידי כיתה יב' ששעטו לאולם, לא נשמעו להוראות להמתין בצד ולא לשחק בהעדר השגחה, וכי התובע על דעת עצמו החליט לבצע הטבעה, בלי רשות ואישור ובניגוד לשלט. התובע, שהיה שחקן כדורסל, הכיר את משמעות ביצוע הטבעה והסיכון הכרוך בה, וכי יש גבול לאחריות אותה ניתן להטיל על בית הספר, בייחוד כאשר הארוע קרה טרם תחילת השיעור.

22. באשר לנזק, נטען על ידי הנתבעות, כי מדובר בצלקת באורך של 10 ס"מ שלא מבחינים בה מרחוק, כי הנכות היא אסתטית בלבד, ומכאן כי יש להעמיד את הפיצוי, ככל שתיקבע אחריות, בגין ראש נזק של כאב וסבל בלבד בשיעור של 10,000 ₪.

     

    עדויות הצדדים ביחס לשאלת האחריות

23. התובע תיאר בתצהירו את נסיבות התרחשות התאונה כמתואר לעיל, ובחקירתו הוסיף (עמ' 13-18 לפר') כי למיטב זכרונו התאונה התרחשה בתחילת השיעור, כאשר הגיע עם חבריו לכיתה לאולם, האולם היה פתוח, הכדורים נלקחו מהאולם, כי הסלים בצידי האולם אלו סלים שהוספו על הסלים של המגרש הרשמי, ומאחד הסלים האלה הוא נפצע וכי לא זכור לו שהיה שלט אזהרה על הסלים.

24. באשר למורה לספורט שנכח באולם, ציין כי היה גם מאמן הכדורסל שלו מזה מספר שנים, אשר הכיר אותו וידע שהוא מבצע הטבעות.

25. חבר התובע לכיתה הגיש תצהיר בו טען כי התאונה התרחשה בשיעור ספורט באחד מהסלים החדשים שהותקנו ללא שהיה בהם מגן וכי התובע נפצע במהלך ניסיון הטבעה.

26. בעדותו (עמ' 18-21 לפר') מסר כי הם היו כיתה קטנה של 5 תלמידים אשר הגיעו לשיעור ספורט וכאשר השיעור כבר החל, בשלב החימום, התובע, כפי שנהג לעשות "תמיד כשיש כדור לפני שיש משחק הוא לוקח כדור ומטביע", הוא לא זכר אם ראה את התרחשות התאונה עצמה, שכן ישב במדרגות בצד, אולם "אני זוכר שזה היה הסל הימני ו... נכנס עם היד כשהוא בא להטבעה, אני זוכר אחרי זה את הדם מטפטף".

27. חבר נוסף לכיתה הגיש תצהיר בו חזר על נסיבות התאונה, והעיד (עמ' 22 לפר') כי ראה את התאונה, "הוא נתן קפיצה והסל עצמו לא היה מכוסה כמו שצריך מבחינת מיגון. ירד דם והכל", כי אולם הספורט בד"כ נעול ואין איך להכנס אם אין מבוגר שאחראי על האולם, וכי לא התפרצו לאולם, וכי זכור לו שלאחר התאונה שמו מגנים מסביב לסל.

28. הנתבעות הגישו תצהיר עדות מטעמן ערוך על ידי המורה לספורט, וכן תיק מוצגים בכללו צילום שילוט אזהרה על גבי הסל שלא להיתלות עליו, מבדק בטיחות הנוגע לסלים באולם, דוח נוכחות של התובע בישיבה שנטען כי ממנו עולה כי לא נעדר בשל הפציעה.

29. המורה לספורט ציין בתצהירו כי הכיר את התובע משיעורי חינוך גופני עד לכיתה יא', וגם קודם לכן דרך קבוצת הכדורסל אותה אימן ביישוב; כי במועד התאונה קיים שיעור חינוך גופני לכיתה אחרת מזו שבה למד התובע; כי התובע לא אמור היה להיכנס לאולם ונכנס ללא רשות בזמן שיעור של כיתה אחרת (אם כי לעיתים מתקיימים שני שיעורים במקביל אך אסור לתלמידים לשוטט בשטח האולם עד לתחילת השיעור); כי במקרה הנדון להבנתו התובע ניגש אל אחד הסלים שהיו במהלך התקנה וניסה לבצע הטבעה בסל המצוי בצד האולם, סלים שעדיין לא חוברו למנוע הרמה והוגבהו לגובה מקסימאלי של 3.05 מטרים; כי על מסגרת הסלים יש מדבקת אזהרה שאסור להיתלות על הסל, אזהרה הנאמרת גם בע"פ לתלמידים.

30. בעדותו של המורה לספורט (עמ' 24-26 לפר') עלה כי הסל הצידי ממנו נפגע התובע היה בגובה משחק תקני (בניגוד לאמור בתצהירו); כי במועד התאונה הוא לימד כיתה אחרת חינוך גופני באולם, הוא לא ראה את התאונה אלא שמע שמישהו נפצע הסתובב וראה את התובע פצוע, וכששאל מה ארע נאמר לו שהתובע נפצע במהלך הטבעה; כי לא הבחין בתלמידים נכנסים לאולם ללא מורה שכן היה בסיום שיעור עם הגב לכניסה לאולם, וכי תלמידים לא אמורים להיכנס לאולם ללא המורה שלהם, כי את הסלים הצדדים הוסיפו בתחילת השנה או בקיץ; כי אינו זוכר אם היה ספוג בסלים במועד התאונה "אבל אפשר היה להיכנס ולהשתמש באולם אחרי שהתקינו את הסלים" וכי לא היתה הנחיה שאסור להשתמש בסלים הצדדיים.

     

    דיון והכרעה

31. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בראיות, במוצגים, בעדויות, בחוות דעת מומחה ביהמ"ש וסיכומי הצדדים, אני סבור כי דין התביעה להתקבל תוך הטלת אשם תורם חלקי על התובע.

32. עסקינן בתביעה לפי פקודת הנזיקין על פי עוולת הרשלנות. בעוולת רשלנות יש לבחון מספר שלבים: שלב ראשון, קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית. שלב שני, הפרת חובת הזהירות. שלב שלישי, קיומו של נזק, והוכחת קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הנזק הנטען לבין הפרת חובת הזהירות (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 122 (1982) (להלן – "הלכת ועקנין").

33. נסיבות התרחשות התאונה – ממארג הראיות שפורטו לעיל עולה כי התאונה התרחשה כאשר התובע, תלמיד כיתה יב', הגיע לאולם הספורט עם חבריו לכיתה לשיעור ספורט, האולם היה פתוח, שכן בו בזמן הסתיים שיעור ספורט מקביל אותו העביר המורה לספורט של כיתה אחרת, התובע חצה את האולם למקום בו מצויים הכדורי סל, והחל לזרוק לסל , כפי שנהג לעשות בתחילת שיעורים אחרים, ובמהלך ניסיון הטבעה בסל הצידי, נחתך בכף ידו.

34. איני מקבל את טענת הנתבעות כי התובע וחבריו שעטו לאולם. כפי שהעיד המורה לספורט האולם היה כשיר מצד הישיבה והיישוב למשחק ולא היתה כל הנחיה שלא לשחק. במצב זה לא היתה כל מניעה מצד התובע וחבריו, בין אם בתחילת השיעור בהמתנה למורה לספורט, ובין אם בין השיעורים, לזרוק לסל המצוי בצידי המגרש. מדובר בחלק אינהרנטי מהשיעור, בהתנהלות שגרתית של התלמידים "כחימום" לשיעור. מכל מקום, טענת הנתבעות כי היה בכך אירוע חריג אינה מתיישבת עם העובדה שהמורה לספורט נכח באולם וככל שהיה פסול במעשה, וכאמור אין בכך פסול, היה עליו לדרוש מהתלמידים להמתין לסיום השיעור ולהמתין למורה שלהם, דבר שלא נעשה.

35. קיומו של מפגע – התובע הצהיר והעיד כי נחתך ממסגרת הסל שלא היתה מרופדת. חבריו של התובע העידו כי הבחינו בחתך ובדימום של התובע וכי מסגרת הסל לא היתה מרופדת אלא רופדה לאחר מכן. התובע צרף את תמונת האולם בה נחזה הסל נשוא התביעה ללא ריפוד במסגרתו כאשר שני הסלים של המגרש המרכזי כן מרופדים. עניין זה מתיישב עם עדות המורה לספורט שטרם הושלמה התקנתם הסופית של הסלים בצידי המגרש. בנוסף, ממבדק הבטיחות שצורף על ידי הנתבעות עולה כי ביום הבדיקה 21.11.19, כחודשיים לאחר התאונה, מבין האלמנטים הבטיחותיים שנבדקו, נבדק ריפוד הלוח של הסלים, וזה נמצא קיים ומתאים לפי התקן.

36. בהקשר זה לא ניתן להסתמך על התמונה שצורפה לראיות הנתבעות בה מופיע שילוט אזהרה על סל. לא ברור מי צילם את התמונה, מתי היא צולמה ומאיזה סל. מדובר בתמונת תקריב שלא ניתן להבחין מה מיקום האזהרה והאם היא בכלל שייכת לסל נשוא התביעה. באזהרה כתוב לא להיתלות על טבעת הסל, זה לא מה שהיה בתאונה. ויתירה מכך, בתחתית התמונה נראה ריפוד של המסגרת, דבר המעיד על הצורך בריפוד ועל העדר היותה של התמונה ממועד התאונה בסל נשוא התביעה, כאשר לא היה בו ריפוד.

37. ממכלול האמור עולה כי האולם נפתח לשימוש טרם השלמת התקנת הסלים הצידיים וטרם קבלת דו"ח בטיחות למתקני הספורט, כאשר לא היתה כל הנחיה שלא להשתמש במתקנים. כן עולה כי ריפוד לוחות הסל נדרש בתקן והוא אחד מאלמנטי הבטיחות שנבדקו בדוח הבטיחות. משעלה כי הסלים הוצבו בגובה משחק רגיל ללא ריפוד, ולא היתה כל מניעה מצד התלמידים, לרבות התובע, לשחק באולם ובסלים, כאשר הטבעה הינה חלק אינטגרלי ממשחק כדורסל, בוודאי ביחס לתובע שהיה בקבוצת הכדורסל, כפי שהעיד המורה לספורט, יש בכך כדי להטיל חבות על הנתבעות בשל פציעתו של התובע.

38. באשר לישיבה – על הישיבה חלה החובה לשמור על בטיחות תלמידיה. גם כאשר הישיבה שוכרת אולם לשימוש התלמידים, עליה לוודא כי האולם כשיר ובטיחותי. מאחר ובמועד התאונה טרם הסתיימה התקנת הריפוד בסלים הצידיים וטרם ניתן אישור הבטיחות, היה עליה להשגיח על התלמידים טרם עשיית השימוש במתקנים אלו, וכאמור, לא היתה כל הנחיה שלא לעשות שימוש. בעניין זה גם רובצת לחובתה של הישיבה הימנעותה מלהביא לעדות את המורה לספורט אשר נטען על ידה כי הוא אשר היה המורה של הכיתה של התובע, אשר יעיד כי התלמידים הונחו כביכול שלא לשחק באולם טרם הגעתו.

39. באשר ליישוב – על היישוב לספק אולם בטיחותי למשתמשים העומד בדרישות התקן. בכתב התביעה נטען כי היישוב אחראי למתקנים בתחומו וכך גם לאולם. כאמור, הישיבה טענה בכתב הגנתה המקורי כי היישוב אחראי על תחזוקת האולם וכי היא העבירה תשלומים ליישוב כדמי שימוש לאולם, ובעניין זה צורפה כרטסת התשלום. היישוב לא הביא שום עד ו/או תצהיר מטעמו להפריך את הטענות הנ"ל והדבר משמש לחובתו. האולם נמצא ביישוב. בדו"ח הבטיחות צויין הפרוייקט "יישוב חשמונאים – אולם ספורט", ומשנמצא מפגע בטיחותי באולם טרם השלמת ביצוע הריפוד בלוחות הסלים, בו הותר השימוש על ידי היישוב לצורך שיעורי הספורט של הישיבה במסגרתם נפצע התובע, מכאן חלה גם אחריותו.

40. במצב זה בו היישוב אחראי לתקינות האולם ובטיחותו ומתן השימוש בו לישיבה, והישיבה אחראית על בטיחות התלמידים והשגחה עליהם, מחדלם האמור למפגע הבטיחותי מהווה הפרת חובת זהירות קונקרטית, וקיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם לתובע, ובנסיבות אלו אני סבור כי אחריותם זהה, משותפת וחלה ביחד ולחוד.

41. בהקשר זה אוסיף כי טענת הנתבעות לאחריותה הבלעדית של המועצה המקומית לאולם הספורט ולמפגע הנטען לא הוכחה. לא הוגשו תצהירים עובדתיים מטעם הנתבעות בעניין חלקה של המועצה, והנתבעות יכלו גם להעלות טענותיהן במסגרת הודעה לצד שלישי, שלא הוגשה.

42. אשם תורם – משנמצא כי מדובר באולם חדש כאשר הסלים הצידיים הותקנו בסמוך להתרחשות התאונה והתובע לא הכירם קודם לכן, ובהיות התובע שחקן יחסית מיומן ששיחק בקבוצת הכדורסל והתאמן, ובהיות גילו על סף בגיר, היה מצופה כי בתחילת עשיית שימוש בסל, וטרם ביצוע הטבעה, יבחין כי מסגרת הלוח נעדרת ריפוד, בניגוד לסלים במגרש המרכזי בהם היה ריפוד, ויזהר בקפיצתו אל עבר הסל תוך הימנעות מיצירת מגע עם מסגרת הסל, ומכאן אני סבור כי יש להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 10%.

     

    הנזק

    הנכות הרפואית והתפקודית

43. כאמור, פרופ' חייק יוסף מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפלסטיקה. בחוות דעתו מיום 14.6.23 המומחה קבע כי בבדיקה קיימת צלקת של כ- 10 ס"מ לאורך אצבע 2 מחלק דורסלי ועד אמצע מסרק כף יד ימין. צלקת יציבה מעט בולטת עם שינוי מרקם ושינוי פיגמנטרי קל ועם מתח בזמן קפיצת כף היד. לא קיימת מגבלת תנועה או מגבלה בטווח תנועה. מאחר והצלקת יציבה לדעתו אין מקום להתערבות. הצלקת נראית לעין ונראה מתח בתנועה של כיווץ כף היד. לפיכך קבע 7% נכות לצמיתות ובהתאמה לתקנה 75 (1) א-ב לתקנות.

44. למומחה לא נשלחו שאלות הבהרה והוא לא זומן לחקירה על חוות דעתו ובנסיבות לא שוכנעתי כי יש מקום לסטות מקביעתו המביאה בחשבון את התיעוד הרפואי שהונח לפניו וממצאי בדיקתו.

45. בהתאם אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 7%.

46. באשר לנכות התפקודית, במהלך הדיון התובע הציג בפני את הצלקת. מדובר בצלקת ארוכה ובולטת בכף ידו הימנית של התובע. הבאתי בחשבון מחד כי מדובר בצלקת שבעיקרה אסטתית ללא מגבלת תנועה. אולם מנגד, מדובר בצלקת ארוכה בכף ידו הימנית של התובע אשר בתפקוד היומיומי הינה מעין "כרטיס הביקור" של האדם. לאור מיקומה, גילו הצעיר של התובע, ועדותו בפני ובפני המומחים כי חש מבוייש וכי הוא סובל מגרד בצלקת בחשיפה לשמש, ובהיות הצלקת בולטת ובעלת מתיחה, אני סבור כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על מחצית שיעור הנכות הרפואית בשיעור של 3.5%.

     

    בסיס השכר

47. התובע יליד 2002, התאונה ארעה ביום 16.9.19 כאשר התובע היה קטין בן כ- 17 שנים, וכיום בן כ- 22, ומכאן כי בסיס השכר יחושב לפי השכר הממוצע במשק.

     

    הפסדי שכר בעבר

48. אין. בתום לימודיו התובע למד במכינה וכיום הוא בשירות סדיר ביחידה קרבית.

     

    הפסדי השתכרות בעתיד

49. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, בשים לב לבסיס שכר לעתיד לפי השכר הממוצע במשק בסך של 13,302 ₪ לשיעור נכותו התפקודית של 3.5%, ולמקדם היוון של 298.81 אני סבור כי בנסיבות הענין, בשל אופי הנכות וגילו הצעיר, יש לערוך חישוב לפי חישוב אקטוארי של 50%, ובהתאם אני מעמיד את הפסד השתכרות התובע לעתיד בסך גלובאלי של 69,558 ₪.

50. לסכום זה יש להוסיף 12.5% בגין הפסדי פנסיה בסך של 8,695 ₪.

     

    הוצאות רפואיות ועזרת הזולת

51. לאחר הפציעה התובע היה בחופשת מחלה מספר ימים וחזר ללימודים עם חבישה. בשים לב לשיעור הנכות והתייחסות המומחה כי מאחר והצלקת יציבה אין מקום להתערבות, ראיתי לנכון לקבוע פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בגין רכיבים אלו כאשר לאור תלונות התובע לגרד בחשיפה בשמש, ולאור היות הצלקת ארוכה בכף היד במקום חשוף, יתכן ובעתיד התובע ידרש לטיפול / משחות אשר לא מצוים בסל, בסך כולל של 5,000 ₪.

     

    כאב וסבל

52. לאור מיקום הצלקת בכף יד ימין, היותה בולטת ובעלת מתיחה, קיומו של גרד, גילו הצעיר של התובע ובהתאם לשיעור הנכות הרפואית, אני קובע פיצוי ברכיב זה בסך של 36,962 ₪ (כפל וחצי פלת"ד).

     

    סוף דבר

53. הנתבעות ישלמו לתובע ביחד ולחוד, לאחר ניכוי אשם תורם, פיצוי בסך של 108,194 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 23.4%, החזר אגרה והוצאות חוות הדעת.

     

54. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

     

55. זכות ערעור כחוק.

     

    ניתן היום, כ"ב אייר תשפ"ד, 30 מאי 2024, בהעדר הצדדים.