-
ביום 18.2.2013 יצא התובע עם כיתתו מבית הספר, ל"יום כיף" בגן סאקר. לטענתו, במהלך משחק, הוא נכנס בריצה אל מתחת למשטח המתכת עליו הוצב מתקן מגלשות ובעת שהרים שם את ראשו, הוא נחבל בראשו מאחד מקורות הברזל שנמצאו בצידו התחתון של המשטח.
-
התובע נחתך, חתך עמוק, בקרקפת ראשו. הוא פונה לבית החולים הדסה עין כרם, שם נתפר החתך והוא שוחרר לביתו.
-
הצדדים הגישו כל אחד מצידו חוות דעת בתחום הנוירולוגיה. נוכח הפער בין חוות הדעת מונה פרופ' אברהם שטינברג כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. המומחה קבע, כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין תסמונת בתר חבלתית. נוכח הפער בין חוות הדעת שהגישו הצדדים בתחום הפלסטיקה, מונתה פרופ' בנימינה רוזנברג-הגן, שקבעה בחוות דעתה, כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין הצלקת.
-
מכאן, שבסה"כ נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 19%.
-
בהמשך הגישו שני הצדדים גם חוות דעת בתחום הבטיחות. שני מומחי הבטיחות, כמו גם מומחה בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, נחקרו על חוות דעתם.
-
מטעם התובע העידו, הוא עצמו, שניים מחבריו לכיתה שהיו עדי ראיה לתאונה, אמו של התובע וכן מומחה הבטיחות רונן גבאי. מטעם הנתבעת העיד המהנדס ראאד עוואד, מהאגף לשיפור פני העיר, מחלקת גנים ונוף בעירית ירושלים, וכן מומחה הבטיחות מנחם קציר.
-
יצוין, כי התביעה הוגשה נגד עיריית ירושלים, כבעלים ומחזיקה של הגן ונגד כלל חברה לביטוח בע"מ, שביטחה את התובע בביטוח תאונות אישיות. התובע וחברת הביטוח הגיעו להסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט, הסכמה שניתן לה תוקף של פסק דין. ניהול התביעה נמשך נגד העיריה בלבד.
-
הצדדים חלוקים, הן בשאלת האחריות, הן בשאלת שיעור הנזק שנגרם לתובע.
-
יצוין, כי בתחילת הדברים היו הצדדים חלוקים גם אודות נסיבות התאונה, אולם לאחר שנשמעו עדי התובע, ובמיוחד עדויות חבריו שהיו עדי ראיה לארוע, נחה דעתה של הנתבעת בענין זה ובסעיף 1 לסיכומיה היא פתחה והבהירה כי היא מסכימה לגרסתו של התובע לפיה הוא נפגע, עת רץ, ביחד עם חבריו, מתחת למתקן מגלשות כשהוא כפוף, הרים את ראשו ונחבל בגולגלתו מקורת ברזל שמתחת למשטח הדריכה.
שאלת האחריות – מומחי הבטיחות מטעם הצדדים
-
כפי שצוין לעיל, שני הצדדים הגישו חוות דעת של מומחי בטיחות מטעמם.
-
יאמר כבר בפתח הדברים כי לא מצאתי תועלת מרובה בחוות דעת אלה לצורך בחינת שאלת האחריות בתיק זה, שכן אין למעשה מחלוקת בשאלה האם הותקן או נבדק המתקן בהתאם לתקן החל עליו. ממילא אין גם מחלוקת, כי על פי התקן החל על המתקן לא היתה חובה לגדר את חלקו התחתון, לרפד אותו או להתקין במקום שילוט האוסר להיכנס מתחתיו.
-
כאמור, ענייננו במתקן מגלשות הבנוי על משטח דריכה ממתכת, בגובה של כמטר מעל פני קרקע חולית. אין מחלוקת, כי ניתן להיכנס מתחת למשטח הדריכה וכי בתחתיתו מצויות קורות ברזל. יחד עם זאת יודגש, כי נוכח שיפוץ (או שידרוג) שבוצע בגן הוסר המתקן זה מכבר, כך שלא התאפשר למומחי הבטיחות משני הצדדים לבדוק אותו. לא נותר למומחים (כמו גם לבית המשפט), אלא להתרשם מהצילומים שהוגשו, ומהעדויות שנשמעו בהקשר זה.
-
מומחה הבטיחות מטעם התובע, רונן גבאי, הבהיר בחוות דעתו, כי התקן העוסק בבדיקת מתקני משחקים הוא תקן ישראלי 1498, שנקבע בשנת 1994 כתקן רשמי. לגרסתו, התקן מחייב את בעל המתקן לבצע בדיקות לבדיקת תקינותו ושלמותו של המתקן, כאשר "תכליתן של בדיקות אלה היא למנוע תאונות, והמבצע בדיקות אלה חייב לגשת לביצוע הבדיקות מתוך הבנה כוללת של מכלול סיכוני הבטיחות הקיימים". לדברי המומחה, על בעל מקצוע בתחום הבטיחות לבצע הערכת סיכונים, לאתר את מכלול הסיכונים האפשריים, גם הקלושים שבהם ולהציע פתרונות לסילוקם או להקטנתם.
-
לדברי המומחה, התוצאה הקשה של פגיעתו של התובע "לא משאירה מקום לספק, שבבנייתו ובבדיקתו של המתקן לא נלקחה בחשבון האפשרות של מעבר מתחת לבסיס המתקן". בהקשר זה ממשיך ומפרט המומחה, כי הגובה מהקרקע לבסיס המתקן הוא 1-1.5 מטר, כי החול המפוזר מתחת למתקן וסביבו נותן תחושה שתחתית המתקן הינה חלק מאזור המשחק, במיוחד כאשר התחתית אינה סגורה לכניסה וכי קונסטרוקציית המתכת לא היתה מוגנת מפגיעות באופן שילד שנכנס לתחתית המתקן וקם בפתאומיות יכול היה להיפגע בראשו באופן קשה, במיוחד אם הוא נכנס בריצה, והסבירות לפגיעה מקונסטרוקציית המתכת גבוהה. המומחה מוסיף ומציין כי "נראה שלא היה שילוט על המתקן ו/או בסביבתו המזהירים מפני כניסה לתחתית המתקן והאפשרות של פגיעה בראש".
-
המומחה מסכם דבריו וקובע כי נראה שבעל המקום שהציב את מתקן המשחקים לא עשה הכל על מנת שזה יהיה בטיחותי למשתמשים בו, דבר שהביא לפציעתו של התובע וכי "מצופה היה מגורמי העיריה שבדקו את המתקן לעלות על הסיכון שבכניסה לתחתית המתקן ולתת לו התייחסות, ובכך למנוע פגיעה אפשרית".
-
גם המומחה מטעם הנתבעת, מנחם קציר, מפנה לתחולתו של ת"י 1498. לדבריו, על פי התקן, מתקני המשחקים המדוברים נבדקים אחת לחודש ופעם בשנה. המומחה מדגיש, כי גם כתב התביעה וגם חוות דעת מומחה התובע לא הצביעו על פגם כלשהו במתקני המשחקים שבגן סאקר שבהם היה פגם שגרם לתאונה. המומחה מלין נגד קביעתו של מומחה התובע בדבר גובה משטח הדריכה, שכן המתקן לא נבדק על ידו ואף מבהיר כי לטעמו גובה של 1 מטר הוא גובה שלא ניתן לרוץ מתחתיו.
-
כך או אחרת, לדברי המומחה "החלל שמתחת למשטח הדריכה של המתקן נשוא התביעה, הוא חלל שלא נועד למשחקים של משתמשים במתקן". עוד הוא מוסיף, כי "לא ברור מה היה הצורך של התובע להיכנס אל מתחת למשטח הדריכה...".
-
המומחה מוסיף ומפנה לסעיף 4.2.5 לתקן הקובע כי לא יהיו במתקנים חלקים בעלי שפות קשות וחדות ובחלקים הנגישים של המתקנים, אבל תחתית משטחי הדריכה אינם מהווים חלקים נגישים וזאת מאחר והאזור שמתחת למשטחי הדריכה לא נועד למשחקים". "אזור נגיש" ממשיך ומבהיר המומחה, "הוא האזור שבו הילדים משתמשים במתקן". במתקן דנן האזורים הנגישים הם מדרגות העליה אליו, סולמות טיפוס, משטחי הדריכה והמעקות, המגלשות וכיוצ"ב. ואולם, מדגיש המומחה, "האזור שמתחת למשטחי הדריכה במתקן המשולב לא נועד למשחק. האזור לא נחשב כאזור נגיש". "מאחר והמקום מתחת למשטח הדריכה אינו מוגדר כמקום נגיש, הוא לא חייב היה להיות חופשי משפות קשות וחדות כמפורט בתקן". בנוסף מבהיר המומחה, כי "אין דרישה בתקן לגדר אזורים במתקנים על מנת למנוע גישה של משתמשים".
-
המומחה אף מוסיף ומבהיר, כי כל המתקנים המשולבים שבהם קיימים מגדלים עם מגלשות בנויים באותו אופן כמו המתקן מושא התביעה ומדובר באלפי מתקנים.
שאלת האחריות – טענות הצדדים
טענות התובע
-
התובע מבקש להסתמך על חוות דעת מומחה הבטיחות מטעמו, אולם לגרסתו גם אם לא היה קיים תקן בענין המתקן מושא התביעה "הרי שפשיטא היא שעל הנתבעת קיימת החובה להתקין מתקן משחקים בתחומי העיר באופן כזה שלא יסכן חיי ילדים ומתוך, אכן, הבנה כוללת של מכלול סיכוני בטיחות קיימים" (ההדגשה במקור).
-
לטענת התובע, מתקן עשוי ברזל שמתחתיו עלולים ילדים, גם בגילו של התובע, לזחול, לרוץ ולהתכופף, הוא מתקן מסוכן אם משאירים את הברזל חשוף לתנועה/תזוזה פתאומית של ילדים ואף מבוגרים.
-
התובע אף נאחז בדברי ב"כ הנתבעת בפרוטוקול קדם המשפט שהתקיים בתיק, לפיהם הכירה הנתבעת באחריות במקרה דומה, כאשר הנפגע היה ילד קטן, אולם שונה הדבר כאשר מדובר בילד בן 16. לטעמו של התובע, נוכח דברים אלה, כל שנותר הוא לקבוע האם ילד או נער מעל גיל 10 אמור להיות בעל מודעות מוגברת ולהימנע תוך כדי משחק מלהיכנס מתחת למתקן שכזה.
-
כך או אחרת, לטענת התובע, היה על הנתבעת לגדר את תחתית המתקן באופן שימנע כניסה תחתיו, להציב במקום שילוט האוסר כניסה מתחת למתקן ולרפד את קורות הברזל מתחתיו.
-
התובע מאשר כי התקן אינו דורש פעולות כאלה, אולם לטענתו מומחה הנתבעת "מתבצר" בענין דרישות התקן והוא מבקש על כן לבכר את חוות דעת המומחה מטעמו על פני חוות דעתו של מומחה הנתבעת.
-
כך או אחרת, טוען התובע, דומה שחוות הדעת לא נדרשו כלל בעניננו "מאחר וכל בר היגיון בריא היה מגיע למסקנה פשוטה שהמתקן הזה הוא מתקן מסוכן מאחר ולא מנע כניסת ילדים מתחתיו והיה בעל פוטנציאל גבוה לפגיעה" מחמת גובה החלל, החומר ממנו היו עשויות הקורות והאפשרות להיכנס תחתיו.
טענות הנתבעת
-
הנתבעת מצידה, עונה בשלילה מוחלטת על השאלה האם היא אחראית לכך שהתובע, כמעט בן 16, נכנס מתחת למתקן, האם היא חבה בנזק שנגרם לו בשל כך שלא גידרה את המתקן (בגובה 90 ס"מ) והאם בכך שלא עשתה כן הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה.
-
לטענת הנתבעת, בניגוד למומחה מטעם התובע, המומחה מטעמה עתיר ידע וניסיון בתחום ויש להעדיף את חוות דעתו על פני זו של התובע.
-
לטענת הנתבעת, כפי שהדגיש המומחה מטעמה, התקן אינו דורש גידור המתקן ולכן לא היה צריך לגדרו. הנתבעת מסכימה כי לכאורה אפשר היה לצפות את האפשרות שילדים כלשהם יכנסו אל מתחת למתקן וירוצו שם, אך השאלה איננה אם אפשר היה לצפות זאת באופן תיאורטי, אלא אם צריך היה לצפות זאת באופן נורמטיבי.
-
בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי על השאלה האם היה צורך בגידור או בריפוד, כנטען, עונה המומחה מטעמה באופן ברור, כי החלל שמתחת למשטח הדריכה של המתקן מושא התביעה הוא חלל שלא נועד למשחקים של המשתמש וכי על כן הוא אינו מהווה גם חלק נגיש.
-
בהקשר זה מדגישה הנתבעת כי אין כל אפשרות שנער בן כ-16 שנים יכנס אל מתחת למתקן מבלי להתכופף ואם ביקש לרוץ הרי שעשה כן בכריעה.
-
"אפשר, כמובן, לגדר את התחתית סביב-סביב ואפשר להניח מתחת למשטח ספוג, אך אין מחלוקת שדרישות אלה אינן מופיעות בתקן", טוענת הנתבעת ואין להבין מדוע היתה הנתבעת כביכול צריכה לעשות כן. בהקשר זה מפנה הנתבעת גם לעדותו של העד מטעמה לפיה הנתבעת מקבלת את המתקן להחזקתה עם תעודת מכון התקנים, שתוקפה לשנה ונאסר עליה לשנות בו כל פרט. עוד הבהיר העד מטעם הנתבעת, כי מועסקים על ידה שני קבלנים שמתחזקים את הגן ומבצעים בדיקות חודשיות ובדיקה שנתית.
-
הנתבעת מסכמת וטוענת, כי לא הפרה כל חובה מהחובות המוטלות עליה. מתקני הגן היו בעלי תו תקן, נבדקו באופן חודשי וכל תקלה שנמצאה בהם תוקנה מיד, אלא שבענייננו אין מדובר על דבר- מה שבור או לקוי, אלא על דרישת התובע לגדר את תחתית המתקן סביב-סביב ולשים ריפוד מתחת למשטח הדריכה, דרישות שאם הוא מסכים שאינן מופיעות בתקן. נוכח התקן המחייב, שלא דרש, ושאינו דורש גם כיום, גידור כאמור סביב למשטח הדריכה עד לקרקע וריפוד מתחתיו (גידור שלא בוצע באף גן אחר בו מצוי מתקן דומה), אין לומר שהנתבעת הפרה את חובתה לדאוג למתקני משחקים תקינים ובטוחים בגנים הציבוריים.
שאלת האחריות – דיון והכרעה
-
לאחר שעיינתי בכתבי בית הדין ובחוות הדעת שהוגשו ולאחר ששמעתי את עדי הצדדים והמומחים שנחקרו ועיינתי בטענותיהם בכתב בסיכומים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, הכל כפי שיפורט להלן.
-
כידוע, עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נשענת על שלושה יסודות: קיומה חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת חובת הזהירות ונזק שנגרם כתוצאה מכך.
-
דומה שאין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת, מי שמחזיקה בגן המשחקים בו ארעה התאונה, מפעילה ומתחזקת אותו, לרבות את המתקן המדובר, חבה בחובת זהירות מושגית כלפי המבקרים והמשחקים בגן ובמתקני המשחקים המצויים בו.
-
כידוע, הלכה היא, כי החזקה במקרקעין מטילה על המחזיק בהם את חובת הזהירות הקבועה בסעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כלפי המבקרים במקרקעין, חובה הנובעת מכך שהמחזיק הוא לרוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות ולמנוע סיכונים הטמונים במקרקעין ולפעול להקטנת סיכונים הנובעים מפעילות המתבצעת במקרקעין (ר' למשל ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2)111, ע"א 1068/05 עירית ירושלים נ' מימוני (14.12.2006)).
-
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לקיומה של חובת זהירות קונקרטית בנסיבות ענייננו.
-
אין למעשה מחלוקת וגם לא נטען כי המתקן בו ארעה התאונה היה, כשלעצמו, לקוי, פגום או בלתי תקין באופן כלשהו. אין גם מחלוקת כי המתקן, כשלעצמו, עמד בתקן המחייב הקיים בעניינו והוכח אף כי נבדק על ידי הנתבעת או מי מטעמה באופן תקופתי בהתאם לנדרש.
-
אלא שמתקן המשחקים (מתקני מגלשות) הותקן על גבי משטח דריכה שהותיר חלל בגובה של לפחות 90 ס"מ או מטר מתחתיו, חלל שאיפשר כניסה אל מתחת למשטח הדריכה, שם קידמו את פני הבאים קורות חשופים מברזל, שהיוו חלק מקונסטרוקציית משטח הדריכה.
-
השאלה הנשאלת היא האם בכך שנותרה כניסה חופשית אל מתחת למשטח הדריכה, ללא אזהרת סכנה, מבלי שהדבר נאסר (בשילוט) ומבלי שקורות הברזל מהם ניתן היה להיפגע רופדו, נוצר סיכון לשלומם של משתמשי המתקן והאם את התממשות הסיכון האמור והתרחשות הנזק היה על הנתבעת לצפות וממילא למנוע.
-
אכן, כטענת הנתבעת, לא כל נזק שניתן לצפות אותו במישור העובדתי הוא כזה שצריך לצפות אותו במישור הנורמטיבי. בטיעונה מאשרת למעשה הנתבעת כי ניתן היה לצפות את התרחשות הנזק במישור העובדתי אולם היא חולקת על כך שהיה עליה לצפות את הנזק במישור הנורמטיבי.
-
בהקשר זה מדגישה הנתבעת כי אין מחלוקת שלא נמצא כל פגם במתקן עצמו, כי הוא עמד באופן דווקני בתקן המחייב ואף נבדק תדיר. עוד מדגישה הנתבעת, בהסתמך גם על חוות דעת המומחה מטעמה, כי החלל שמתחת למשטח הדריכה לא נועד למשחקים של משתמשים במתקן וכי ממילא הוא אינו מהווה חלק נגיש (לגביו יש הוראות מיוחדות בתקן). לטענת הנתבעת, נוכח העובדה שהתקן המחייב אינו דורש גידור סביב משטח הדריכה עד לקרקע וריפוד מתחתיו, אין לומר שהנתבעת הפרה את חובתה לדאוג למתקני משחקים תקינים ובטוחים בגנים הציבוריים.
-
אין בידי לקבל את טענות הנתבעת בענין ולטעמי היא הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה בענייננו וזאת גם ללא קשר לשאלה האם עמד המתקן בתקן המחייב אם לאו.
-
כידוע, לצורך בחינת קיומה של חובת זהירות קונקרטית מבחין הדין בין סיכונים שהם סבירים, "סיכונים טבעיים ורגילים... לפעילות האנוש המקובלת" ובין סיכונים שאינם בבחינת סיכונים סבירים (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1)113). כפי שנקבע (שם):
"חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו".
-
קיומו של חלל מתחת למשטח הדריכה של המתקן, המאפשר כניסה של ילדים מתחתיו, לרבות נערים, כחלק ממשחקם במקום, כאשר מתחת למשטח הדריכה מורכבות קורות ברזל חשופות, באופן שמסכן את ראשם של הנכנסים, אינו בבחינת סיכון סביר. במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר במתקן המיועד למשחק ילדים, וכאשר הוא "מרופד" בקרקעיתו בחול. את התרחשות הנזק מהתממשותו של סיכון זה, היה על הנתבעת לצפות.
-
העובדה שהחלל שמתחת למתקן לא נועד, באופן תיאורטי, למשחקים אינה מעלה ואינה מורידה. יותר מכך, העובדה כי חלל זה אינו מוגדר כחלק "נגיש" (שאליו קיימת התייחסות מפורשת בתקן), יש בה דווקא כדי להדגיש כי התקן אינו מתייחס למעשה לאותו חלל כחלק ממתקן המשחקים, אולם בפועל הוא אכן משמש למשחק, גם אם משחק אחר שהמתקן לא נועד לו.
-
מכל מקום, העובדה כי קיים תקן למתקן, כי המתקן עומד בתקן וכי התקן אינו מחייב גידור של החלל שמתחת למשטח הדריכה או ריפוד הקורות שמתחתיו (למעשה, כאמור, דומה שהתקן לא מתייחס לחלל זה כחלק מהמתקן), אין בה כדי לחסן את הנתבעת מטענה להפרת חובת הזהירות מצידה.
-
כידוע, הלכה פסוקה היא כי אין בהכרח זהות בין החובות המוטלות בחיקוק או בתקן לבין חובת הזהירות החלה במישור הנזיקי במקרה ספציפי.
-
כך למשל, בע"פ 9815/07 אליהו רון נ' מדינת ישראל (26.11.2008) נקבע, כי:
"אין חולק שכלל נדרשים אנשי מקצוע לתכנן מבנים בהתאם לתקני בניה שהוכרו מכח הדין. יחד עם זאת, אין בהכרח זהות בין החובות המוטלות על אנשי מקצוע מכח תקני הבניה המוכרים בדין, לבין רמת התנהגות סבירה שסטיה ממנה מהווה התרשלות על פי דיני הנזיקין ולצורך גיבוש יסודות עבירות של רשלנות. החובות המוטלות על אנשי מקצוע בתקני בניה נקבעות לפי הוראות ספציפיות של כל תקן ותקן, ואילו תוכנה של חובת הזהירות נקבע לפי עקרונות של מדיניות משפטית ובהתאם להתנהגות המצופה מן האדם הסביר בנסיבות הענין (ראו והשוו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1)113, 138-139 (1982)... ע"פ 84/85 ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3)141, 148-154 (1986)... ע"א 3889/00 לרנר נ' מדינת ישראל, משרד הבטחון, פ"ד נו(4)304, 314-316..." (ההדגשה בקו כאן ובהמשך – לא במקור).
-
בענין ליכטנשטיין (הנזכר לעיל) נקבע, כי:
"הסטנדרט שנקבע בחיקוק אינו משקף ואינו יכול לשקף את רמת ההתנהגות הסבירה המוכתבת על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. יש שהסטנדרט הנדרש בחיקוק מחמיר, ויש שהוא מקל עם רמת ההתנהגות הסבירה במקרה נתון על פי נסיבותיו...".
-
מכאן, כי גם אם עומד המתקן בהוראות התקן החל עליו אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מחובת הזהירות הקונקרטית החלה עליה בנסיבות הענין.
-
בעניננו מבקשת הנתבעת לסמוך על העובדה כי לא נמצאו כלל הוראות גידור או ריפוד בתקן. אלא שכמצוין לעיל, דומה שהתקן לא עוסק כלל בגובה משטח הדריכה או בחלל הנוצר מתחתיו, שלמעשה אינו חלק מהמתקן לצורך הוראות התקן. בנסיבות אלה, לא מצאתי לקבל את הטענה כי גידור החלל או אף ריפוד הקורות שמתחתיו (שאינו נדרש כלל אם החלל מגודר כדבעי), יש בהם כדי להוות שינוי אסור של פריט במתקן. כך או אחרת גידור החלל אינו מהווה, לטעמי, שינוי של פרט במתקן, מסוג השינויים שנאסר על המתקין לבצע.
-
גם בהינתן קיומו של סיכון בלתי סביר כאמור, "חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה" (ענין ועקנין, שם). בעניננו, כפי שפורט כבר לעיל, אין מחלוקת, כי הנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות כלשהם על מנת למנוע את הסכנה שנוצרה מקיומו של החלל וקורות הברזל שמתחתיו. הדבר הבסיסי והפשוט ביותר, היה, כאמור, גידור החלל. גידור כזה היה מייתר כל פעולה אחרת, כגון ריפוד הקורות ואף שילוט אזהרה.
-
משלא נקטה הנתבעת אמצעי זהירות כלשהם, כאמור, הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה.
-
ביחס לתנאי השלישי להטלת אחריות בעוולת הרשלנות (הקשר הסיבתי בין הפרת החובה לנזק), הרי שניתן בענייננו לקבוע, כי הפרת חובת הזהירות של הנתבעת כלפי התובענה היא שגרמה לקרות הנזק. לולא הופרה החובה ואילו היו ננקטים אמצעי זהירות כאמור, הסיכוי כי הנזק היה נמנע גדול מהסיכוי שהוא היה מתרחש בלאו הכי (ר' ענין ועקנין, לעיל).
אשם תורם
-
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וששמעתי את עדויות התובע וחבריו, הגעתי למסקנה כי בנסיבות הענין יש מקום לקבוע כי לתובע תרומה מסוימת להתרחשות התאונה.
-
לדברי חברו של התובע, מיכאל, "היינו ילדים היינו משחקים ומשתוללים" (עמ' 24, ש' 14), אלא שבעת קרות התאונה התובע לא היה ילד קטן אלא נער כמעט בן 16, כמעט בגיר, ממנו מצופה להפעיל מידת שיקול דעת גדלה מזו של ילד קטן, גם כשהוא "משתולל".
-
יפים לעניננו הדברים שנפסקו על ידי השופטת חיות (כתוארה אז) בע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר [7.9.2010]:
"אכן, הפסיקה הכירה בכך שקטין אינו מחזיק באותם מנגנוני הגנה, בקרה ושיקול דעת שבגיר מחזיק בהם וניתן לצפות כי הוא עלול בדרך הדברים הרגילה להיפגע בידי גורם חיצוני ולהביא נזק על עצמו ועל זולתו במעשה ובמחדל... יחד עם זאת, יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו ואין לפטור מראש קטין אך בשל היותו קטין מן החובה לשמור על בטחונו שלו. במקרה דנן היה המערער בעת קרות התאונה כבן 16 וחצי שנים, דהיינו קרוב לבגירות וניתן היה לצפות ממנו כי יפעיל שיקול דעת..." (ההדגשה – לא במקור).
-
לפיכך, בנסיבות כפי שפורטו לעיל, מצאתי להעמיד את שיעור האשם התורם שיש להטיל על התובע על 15%.
שיעור הנזק
הנכות הרפואית
-
התובע הגיש חוות דעת בתחום הנוירולוגיה (פרופ' זהר ארגוב), בה נקבע כי התובע סבל מחבלה בגולגולת שגרמה לשתי תופעות: צלקת בקרקפת בגינה נקבעה לו נכות בשיעור של 10% וכן תסמונת פוסט טראומטית האופיינית לחבלת ראש סגורה, בגינה נקבעה לו נכות בשיעור של 5%.
מנגד הגישה הנתבעת את חוות דעתו של הנוירולוג פרופ' אבינועם רכס, לפיה לא נותרה לתובע נכות צמיתה כלשהי. המומחה אף ציין כי האבחנה בדבר תסמונת פוסט טראומטית נמצאת בתחום המומחיות הפסיכיאטרית.
-
נוכח הפער בין חוות הדעת שהגישו הצדדים מונה פרופ' אברהם שטינברג כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. בחוות דעתו קבע המומחה, כי על פי הנתונים שהיו בפניו מדובר ב"חבלת ראש קלה" וכי "הבדיקה הנוירולוגית הייתה ונותרה תקינה". עוד נקבע, כי "מאז התאונה החלו תלונות על קשיי קשב וריכוז, על עצבנות יתר, על כאבי ראש ועל תסמינים שונים העונים לקריטריונים של תסמונת בתר חבלתית, כפי שעולה מההערכה הנוירופסיכולוגית".
לפיכך, קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין תסמונת בתר חבלתית.
ביחס לצלקת, קבע המומחה כי "מכיוון שהיא מכוסה לחלוטין בשיער אין היא מקנה אחוזי נכות, אך סוגיה זו שייכת למומחיות בתחום הכירורגיה הפלסטית".
-
בהמשך לקביעתו זו של המומחה, הגישו הצדדים חוות דעת בתחום הכירורגיה הפלסטית. התובע הגיש את חוות דעתו של ד"ר יצחק טוכמן לפיה נותרה לתובע נכות בשיעור של 15% "עקב הצלקת הנרחבת ועקב הפגיעה העצבית-תחושתית". מנגד הגישה הנתבעת את חוות דעתו של פרופ' אברהם נוימן, לפיה "לא נצפתה כל רגישות באזור הצלקת" וכי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין הצלקת.
-
נוכח הפער בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מונתה פרופ' בנימינה רוזנברג-הגן, שקבעה בחוות דעתה, כי "מדובר בנער שנפגע מברזל ועבר תפירה של חתך בקרקפת. נותרה מצלקת ארוכה אך לא מכאיבה. מכערת במידה מסוימת כאשר מגלח את שיער ראשו". עוד נקבע, כי לא נמצאו הפרעות בתחושה או רגישות מעל הצלקת. המומחית קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין הצלקת.
-
מכאן, שבסה"כ נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 19%.
-
לאחר קדם המשפט שהתקיים ביקש התובע לשקול הגשת חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה. בסופו של דבר שלח התובע שאלות הבהרה למומחה בתחום הנוירולוגיה. בתשובתו הבהיר המומחה, בין השאר, כי נעזר באבחון נוירופסיכולוגי ככלי עזר בקביעת דרגת הנכות. מכל מקום, התובע טען, כי גם נוכח תוארו של המומחה, כ"מומחה בנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד" ולאור חוות דעתו ותשובתו לשאלת ההבהרה, "אפשר להניח, כי למומחה ביהמ"ש יש, בניגוד לטענת הנתבעת, הסמכות לקביעת נכות לענין התסמונת הבתר חבלתית". יחד עם זאת טען התובע כי נוכח תשובת המומחה, על בית המשפט למנות מומחה מטעמו בתחום הפסיכיאטריה. הנתבעת התנגדה למינוי כאמור, ואכן נקבע כי אין לו מקום.
שיעור הנכות - טענות הצדדים
-
בכל הקשור לנכות בתחום הפלסטיקה, טוען התובע כי כל המומחים היו מאוחדים בדעתם שמדובר בצלקת מכערת (וממילא גם קבעו דרגת נכות בהתאם). לטענתו בית המשפט יכול להתרשם מן הצלקת בעצמו.
מנגד טוענת הנתבעת, כי אין מחלוקת שהצלקת אינה מכאיבה, וכפי שקבעה המומחית מטעם בית המשפט היא "מכערת במידה מסוימת" כאשר התובע מגלח את שיער ראשו, אולם הוא עצמו מסר למומחית שבדרך כלל הוא מגדל שיער ועל כן יש לקבוע כי הנכות בשל הצלקת היא עניין שולי וחסר כל חשיבות.
-
בכל הקשור לנכות שקבע מומחה בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, טוענת הנתבעת כי נפל פגם בכך שמומחה בתחום הנוירולוגיה, שאינו עוסק בתחום הפסיכיאטרי מצא לקבוע נכות השייכת לתחום הפסיכיאטריה, וזאת בהתבסס על טענתו שהספרות המחקרית בשנים האחרונות אומרת שלכל חבלת ראש יש מרכיבים אורגניים ובהתבסס על חוות דעת נוירופסיכולוגית. כך או אחרת, טוענת הנתבעת, המומחה ציין שהפגיעה בראש היתה קלה, שהבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה וכך גם תפקודו הקוגניטיבי של התובע.
הנתבעת מוסיפה ומפנה לעדותו של המומחה לפיה הוא אינו מאמין שהתובע יוכל להיות "רופא או שופט או עורך דין" אולם מדגישה כי מלכתחילה הוא לא היה מיועד לעסוק בתחומים אלה.
עוד טוענת הנתבעת, כי התובע הגיש תעודת הנדסאי, לאחר שבשנת 2017 סיים את לימודיו בתחום הנדסת החשמל בהצלחה. מכאן מסיקה הנתבעת, כי פגיעתו של התובע, כשבע שנים לפני סיום לימודיו אלה, לא פגעה בכושר הלימודי הקוגניטיבי שלו, בניגוד לסברת המומחה. לטענת הנתבעת, התובע ואימו העידו דווקא על בעיות פסיכיאטריות מהן סובל התובע ולא על בעיות נוירולוגיות ומכאן, סבורה הנתבעת, שיש לקבוע שהמומחה נפל לכלל טעות בכך שהסתמך על מחקרים עיוניים ולא על בדיקתו הקלינית שלו עצמו שהעלתה כי תפקודו הקוגניטיבי של התובע תקין.
בכל מקרה, טוענת הנתבעת, לתאונה לא היתה כל השפעה על התובע ועל התפתחותו במישור התעסוקתי. הוריו שלחו אותו בסוף כיתה ח' ללמוד בישיבה, אך הוא עזב באמצע השנה, עזב גם את בית ספרו והלך ללמוד בבית ספר אחר, שם קיבל את הדיפלומה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע נפלט גם משירותו הצבאי. כך או אחרת, טוענת הנתבעת, אפילו יש לתובע נכות נוירולוגית, אין לכך שום משמעות. הוא עובד עם אחיו, עובד כל יום ואיש לא העיד כי הוא סובל מבעיות בעבודתו. התובע ואימו הם עדים בעלי אינטרס שהסתמכות על עדותם בלבד נדרשת להנמקה.
-
התובע מצידו, סומך ידיו על חוות דעתו של המומחה בתחום הנוירולוגיה ומדגיש כי חקירתו של המומחה לא העלתה כל ממצא שיסתור את חוות הדעת. המומחה הבהיר מה הוא הסעיף עליו התבסס, כנוירולוג, ואף הסביר כי נכותו של התובע תבוא לידי ביטוי "בדברים שדורשים תשומת לב ממושכת...תפקודים יותר מורכבים" כאשר "בתפקודים היומיומיים אין לו שום מגבלה".
שיעור הנכות הרפואית והתפקודית - דיון והכרעה
-
אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לשיעור הנכות הרפואית של התובע בתחום הפלסטיקה.
-
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ביחס לשיעור הנכות הרפואית הנוירולוגית שנקבעה לתובע הגעתי למסקנה כי יש מקום לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. המומחה הבהיר הן בתשובה לשאלת ההבהרה שנשלחה לו, הן בחקירתו (עמ' 33 ש' 24 ואילך) את הבסיס לקביעתו, כי התובע סובל מהפרעה נוירופסיכולוגית (כתוצאה מפגיעה אורגנית במערכת העצבים המרכזית) שלצורך קביעתה עשה שימוש גם בכלי של אבחון נוירופסיכולוגי. בהתאם, נקבעה הנכות לפי תקנה 32א לתקנות המל"ל, המתייחסת למעשה לפגיעה בתחום הנוירולוגי, הוא תחום מומחיותו.
-
מכאן, שנכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על 19%. אלא שנכות רפואית לחוד ונכות תפקודית כמו גם פגיעה בכושר ההשתכרות לחוד.
-
בכל הקשור לנכות בתחום הפלסטיקה, הרי שזו נכות שאינה תפקודית כלל. יותר מכך, מבלי שמגלח התובע את ראשו היא למעשה אף לא נראית לעין, או כמעט לא נראית לעין.
-
בכל הקשור לנכות בתחום הנוירולוגי, הרי שכעולה מהראיות שהוגשו ונשמעו, התובע השתלב היטב בשוק העבודה, וזאת לאחר שסיים את לימודיו לדיפלומת הנדסאי חשמל, בהצלחה. זאת, למרות שכעולה מהראיות שהובאו, לתובע היו קשיים לא מבוטלים בלימודיו עובר לתאונה. כאמור, לדברי המומחה, הוא אינו סובל ממגבלה בתפקודו היומיומי ותפקודו הקוגניטיבי תקין.
-
בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי שיעור נכותו התפקודית והפגיעה בכושר השתכרותו של התובע, עקב התאונה נמוכים משיעור נכותו הרפואי בגינה. נראה כאמור, כי התובע הצליח בלימודיו והשתלב כאמור בשוק העבודה ותפקודו הקוגניטיבי נמצא תקין. יחד עם זאת, יש מקום לקדם גם את פני האפשרות כי הנכות שנקבעה לו תשפיע במידה כזו או אחרת על תפקודו ועל כושר השתכרותו בעתיד.
-
בנסיבות שפורטו לעיל יש לטעמי להעמיד את שיעור הנכות התפקודית של התובע כמו גם את שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו על מחצית משיעור הנכות הרפואית הנוירולוגית.
הפיצוי בגין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות
-
התובע יליד X.X.97, כיום בן 26 וחצי, נפגע בהיותו קטין בן כמעט 16 שנים.
-
נוכח העובדה כי התובע נפגע בהיותו קטין יש לחשב את אובדן כושר ההשתכרות שלו בהתאם לשכר הממוצע במשק, העומד כיום (במעוגל) על סך של כ-12,000 ₪ ברוטו.
-
חישוב לפי 5% נכות, מקדם היוון ל-40.5 שנים (281.1359) ושכר של 12,000 ₪, בתוספת פנסיה בשיעור 12.5%, מגיע לפיצוי בסך של 190,000 ₪ (במעוגל).
כאב וסבל
-
בהתחשב בפגיעה שנפגע התובע בראשו ובשיעור נכותו הרפואית מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק שאינו נזק של ממון בסך של 80,000 ₪, נכון להיום.
עזרה והוצאות
-
בסיכומיו הפנה התובע לתחשיב הנזק שהוגש מטעמו לפירוט ראשי הנזק, לרבות ראשי נזק אלה. לתחשיב לא צורפו מסמכים כלשהם שיהיה בהם כדי לתמוך בטענות התובע להוצאות שהוציא.
-
יחד עם זאת, נוכח פגיעתו של התובע סביר להניח שבתופה שסמוך לתאונה נדרש לעזרה מוגברת מבני משפחתו מעבר לעזרה המקובלת בין בני משפחה. כמו כן סביר שנדרש להוצאות כאלה ואחרות, כגון משככי כאבים או דמי השתתפות עצמית בקופת חולים.
-
לפיכך מצאתי לפסוק לתובע בגין עזרה בעבר סך של 3,000 ₪ ובגין הוצאות סך של 2,000 ₪, וביחד סך של 5,000 ₪.
-
לא מצאתי בסיס רפואי או עובדתי לצורך של התובע בהוצאות רפואיות או עזרה בעתיד, בהתחשב בשיעור הנכות שנותרה לו ואופיה.
סיכומם של דברים
-
סך הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן:
אובדן כושר השתכרות ופנסיה190,000 ₪
כאב וסבל80,000 ₪
עזרה והוצאות לעבר5,000 ₪
--------------------------------------------------------
סה"כ 275,000 ₪
בניכוי אשם תורם בשיעור 15% (במעוגל)234,000 ₪
-
בסה"כ תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך של 234,000 ₪.
-
כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאותיו (אגרת בית המשפט ועלות חוו"ד המומחים) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ.
ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"ד, 10 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
