הקדמה:
עסקינן בתביעה נזיקית שבמרכזה תאונת עבודה מיום 16.3.22, אשר אירעה כאשר המנוח עלה לגג בעל חיפוי משולב, לצורך החלפת כבל תקשורת, ותוך כדי כך, קרס חלק מהגג תחתיו והמנוח צנח מגובה, נפצע קשה בראשו ומצא את מותו.
התובענה הוגשה נגד סטיל רולינג קורפורישן טיקו בע"מ, מעסיקתו של המנוח (להלן: "המעסיקה" או "סטיל רולינג"); נגד מבטחתה של המעסיקה בביטוח חבות מעבידים, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"); נגד מכון רישוי אוטוטסט יצחק ושות' בע"מ (להלן: "מכון הרישוי"), אשר בו אירעה התאונה; ולבסוף, נגד מבטחתו של מכון הרישוי, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל"), אשר נטען כי ביטחה את מכון הרישוי בפוליסת ביטוח "מגדל עסק".
בשל טענה במישור הביטוחי, אשר התעוררה בשלבים מאוחרים יותר של ניהול התיק, הגישו מכון הרישוי ומבטחתו הודעת צד ג' כנגד חברת הביטוח הראל, אשר נטען כי ערכה פוליסה ל"עבודות קבלניות", הכוללת גם מזמיני עבודה, ואשר על פי הנטען מכסה גם את חבותו של מכון הרישוי בגין האירוע. לסוגייה ביטוחית זו אידרש עוד בהמשך.
שאלת הנזק הוסרה מעל פני הדרך לא מכבר, לאחר שגובש הסכם פשרה לקיבוע נזקי התובעים (עיזבון המנוח, באמצעות אימו). במסגרת הסכמות הצדדים הובהר כי נזקי התובע יועמדו על סך כולל של 1,900,000 ₪. ביחסים המשפטיים בין הנתבעים, בינם לבין עצמם, לא גובשה הסכמה, ובית המשפט נתבקש להכריע בשאלת חלוקת האחריות הנזיקית בין הצדדים ובשאלה הביטוחית (תחולת פוליסת הראל לכיסוי אחריות מכון הרישוי). ביום 5.11.24 ניתן פסק דין חלקי בתיק, על פי ההסכמות שגובשו.
נסיבות קרות התאונה:
לפי הנטען, החל משנת 2019 הועסק המנוח אצל מעסיקתו, סטיל רולינג, כחשמלאי ואיש תחזוקה, תקשורת ומחשבים. ביום 16.3.22, הוזעק על ידי שמעון דוד, בעליה ומנהלה של המעסיקה, להגיע אל מכון הרישוי לצורך טיפול בתקלת תקשורת, אשר אירעה באחד משלבי הסיום של בדיקת הרישוי והפריעה לפעילותו התקינה.
בהערת אגב יצוין כי אין חולק כי מר שמעון דוד, בעליה ומנהלה של סטיל רולינג, מעסיקתו של המנוח, נשוי לגב' אורנת דוד, שהיא בעלת מכון הרישוי יחד עם הבת שירלי (נספח מגדל/4).
המנוח הגיע אל מכון הרישוי, כפי שהצטווה על ידי מעסיקו, ואז מצא כי יש להחליף את כבל התקשורת שעובר מתחת לתקרת המכון.
המנוח הצטייד בכבל חדש ועלה עמו אל הגג, בגובה של כ- 4.9 מטרים, לצורך העברתו במקום המיועד. גגו של מכון הרישוי, ועל כך לא באה מחלוקת, עשוי קונסטרוקציה של צינורות פלדה מרותכים, ומחופה בחלקו לוחות אסבסט-צימנט, ובחלקו האחר לוחות שקופים העשויים מסנטף, לצורך הכנסת תאורה טבעית לאזור המכון.
עת דרך המנוח על אחד הלוחות השקופים על גבי הגג, כשהוא נושא עמו את הכבל, קרס לפתע חלק מהגג, ועקב כך צנח המנוח מגובה, נפצע קשה בראשו ובהמשך נקבע מותו.
דו"ח חוקר משרד הכלכלה והתעשייה שבחן את התאונה:
דו"ח משרד הכלכלה והתעשייה, אשר בחן את נסיבות התאונה (להלן: "דו"ח החקירה"), תיאר נסיבות דומות לאלה המופיעות בכתב התביעה. לפי דו"ח החקירה, התאונה אירעה בעת שהמנוח עבד על גבי גג עשוי מלוחות שבירים בגובה של 4.9 מ', ובעת שדרך על לוח סנטף, שהוצב במקום לצורך הכנסת תאורה טבעית לאזור העבודה, נשבר הלוח וגרם לנפילתו ולמותו.
החוקר מצא כי לצדו של המנוח לא נמצא ציוד מגן אישי למניעת נפילה מגובה. כן לא נמצאה קסדה לשימושו של המנוח. יתירה מכך, מבדיקה שבוצעה במקום לא נמצא שילוט אזהרה שעליו מופיע הכיתוב "זהירות, גג שביר", וממילא שלא בוצעה בדיקה יסודית של הגג כדי לוודא שניתן לבצע עליו את העבודה בביטחה. לפי דו"ח החקירה, המנוח לא קיבל הדרכת בטיחות (בפרט לגבי עבודה בגובה מעל גגות), לא היה מאובטח בזמן העבודה בגובה, ביצע עבודתו בגובה ללא אדם נוסף, לא קיבל ציוד לעבודה בגובה, ואף לא השתמש בלוחות דריכה או זחילה.
מסקנת עורך הדוח היא כי התאונה אירעה בזמן העברת כבל רשת מעל גג שביר שאינו מתאים מבחינת חוזקו לנשיאת משקל אדם.
דו"ח החקירה קובע כי התאונה יכולה הייתה להימנע לו המנוח היה מאובטח כנדרש בעת עבודה בגובה, וכן משתמש בלוחות דריכה / זחילה בהתאם להוראות הדין. עוד נקבע כי לו היה המנוח מקבל הדרכה לעבודה בגובה מעל גגות, בפרט הדרכת בטיחות בנוגע לעבודה על גבי גג שביר, כי אז יכולה הייתה התאונה להימנע. אשר לבעל העסק (מכון הרישוי), נקבע כי היה עליו לוודא ולנקוט אמצעים על מנת להבטיח שהמנוח יבצע את העבודה בהתאם לתקנות העבודה בגובה.
משהוגש דו"ח החקירה בהסכמה כחלק מתיק המוצגים בתיק (ראו גם החלטתי בעמ' 75 לפקוטוקול), אני מקבל את ממצאיו.
חלוקת האחריות בין הצדדים - כללי:
בחינת אחריותם היחסית של מעוולים, במישור היחסים בינם לבין עצמם, נעשית בהתאם להוראות סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], על-פי הצדק והיושר ומידת אשמתם המוסרית של המעורבים (ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ (06.07.2017); ע"א 7008/09עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר(7.9.2010)). אופן חלוקת האחריות נתון לשיקול דעתו של היושב בדין, הרואה את העדים, מתרשם מהם ומחומר הראיות שמובא בפניו וקובע את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהמעוולים ומתרומתם להתגבשות הנזקים (ע"א 71/18 הרשות הפלסטינית נ' יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל (10.03.2021); ע"א 7796/13 עיריית רהט נ' המוסד לביטוח לאומי(28.7.2014)).
במקרה שלפנינו, במועד התאונה שמעון דוד היה הבעלים של המעסיקה, ואף שימש כרוח החיה במכון הרישוי, אף שעסק זה רשום על שם רעייתו ובתו (ראו עדותו במשטרה, במסגרתה ציין כי הוא "בעל הבית" הן בסטיל רולינג והן במכון הרישוי). הגם שעסקינן בשתי חברות שלכאורה נוהלו מלמעלה בידי אותו אדם, הרי מדובר בחברות שונות ונפרדות, ומבחינת המנוח, סטיל רולינג הייתה מעסיקתו ומכון הרישוי היה מזמין העבודה.
מכל מקום אין חולק כי שמעון דוד הכיר היטב את מכון הרישוי, על המבנים שבו, האופן בו מבוצעת העבודה במכון, וכן ידע שמדובר בבעיית תקשורת שהשביתה את תחנת הסיום במסלול בדיקת הרכבים, והוא שלח את העובד של סטיל רולינג למכון כדי לטפל ולתקן אותה בעיית תקשורת.
1.על עבודה המבוצעת בגג שביר – התייחסות לפן הנורמטיבי
לא צריכה להיות מחלוקת כי הגג שעליו עלה המנוח עונה להגדרת "גג שביר" ו"חומר שביר" בתקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), תשמ"ו-1976 (להלן: "תקנות עבודה על גגות"). אמנם ב"כ מכון הרישוי ביקש לראות באותו גג כלא יותר מסככה, אך הדברים אינם עולים בקנה אחד עם ממצאי דו"ח החקירה שעיקריו נסקרו לעיל.
על פי תקנה 3 לתקנות העבודה על גגות, אין להעסיק אדם בעבודה על גג שביר, אלא אם כן ננקטו אמצעים שימנעו נפילתו. תקנה 4 לתקנות אלה מפרטת כי אחד האמצעים למניעת נפילת עובד מגג שביר הוא הימצאותו על לוח דריכה או זחילה מתאים. לפי תקנה 7 לתקנות, במקומות הגישה והעלייה לגג שביר יוצגו שלטי אזהרה שעליהם מופיע באופן ברור לעיל הכיתוב "זהירות, גג שביר". תקנה 10 קובעת כי בגג שביר יותקנו משטחי הליכה מתאימים, לפי דרישות הדין. תקנה 11 מוסיפה וקובעת כי כאשר מבוצעת עבודה על גג שביר, יש לגדר את שטח הסכנה מתחתיו ובקרבתו באופן שימנע גישה לאותו שטח, פרט לעובדים הקשורים ישירות בביצוע העבודה ושלגביהם קיים הכרח שיימצאו במקום. על פי תקנה 14 לתקנות, לפני ביצוע עבודה על גג קיים, תיערך בדיקה יסודית של הגג בידי מהנדס בניין או הנדסאי, כדי לוודא שטיבו וחוזקו מאפשרים ביצוע העבודה בבטחה.
משילוב של קריאת תקנות אלה ודו"ח החקירה של משרד הכלכלה והתעשייה עולה כי המנוח, במקרה שלפנינו, ביצע עבודה על גבי גג גבוה ושביר, במתחם מסוכן, שלא קוימו לגביו הוראות התקנות, כמפורט לעיל.
בכלל זאת, לא סופקו לוחות דריכה מתאימים, לא הוצב במקום שלט אזהרה ברור וגלוי לעין, לא הוכח כי בגג הותקן משטח הליכה, לא הוכח כי היה גידור בגג למניעת גישה במקום. יתירה מכך, לא סופקו למנוח אמצעי בטיחות וציוד מגן אישי דוגמת קסדה או רתמת בטיחות, כנדרש בתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז-1997 וכפועל יוצא מהסיכונים הכרוכים בעבודה.
1.אחריותה של המעסיקה – סטיל רולינג
במקרה דנא, אין מחלוקת כי המנוח נשלח על ידי מעסיקתו לצורך תיקון תקלת חשמל ורשת במכון הרישוי. מכון הרישוי הוא, אפוא, מזמין העבודה והמחזיק במקרקעין שבהם אירעה התאונה, כשהמנוח מצדו נשלח לעבוד במקום מטעם מעסיקתו ובהוראה ישירה של שמעון דוד, בעליה של סטיל רולינג (המעסיקה) וכפי הנראה גם הרוח החיה גם מאחורי הפעילות במכון הרישוי, עסק שמצוי בבעלות אשתו ובתו.
אין צורך להכביר מילים על כך שמעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדו. במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי עובדו, עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולשיטות עבודה נאותות. עליו לספק ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים. עליו להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע העבודה ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים. יתירה מכך, אין חולק כי המעביד אינו משתחרר מחובתו להנהיג שיטת עבודה ראויה ובטוחה שעה שעובדיו עובדים בחצרים זרים (ע"א 707/79וינר את טיקו נ' סימון אמסלם, לה(2) 209 (1980)).
מעסיק השולח עובד שלו לבצע עבודה מחוץ לחצריו, אינו משוחרר מחובותיו כלפי העובד, ובכלל זה חובת הזהירות עלפי עובדו, ולא תישמע טענה כי הוא פטור מכל חובת זהירות רק משום שהעבודה בוצעה באתר שאינו בשליטתו. אומנם הדבר יכול לצרף מעוול נוסף ולהביא לחלוקת אחריות, אך אין בכך כדי לבטל את חובת הזהירות שמעביד חב כלפי עובדו.
חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדו נשארת על כנה גם כשהעובד מבצע עבודה אצל צד ג'.
במקרה לפנינו, סוגיית אשמו התורם של המנוח אינה עומדת על הפרק, לאור ההסכמות שהושגו בין הצדדים בדבר קיבוע נזקי המנוח וקביעת סכום הפיצוי לו הוא זכאי.
במקרה שלפנינו, לא ברור מה כלל תפקידו המדויק של המנוח והאם עבודתו כללה דרישה (ישירה או משתמעת) לבצע עבודה בגובה (עובדה, אגב, כי החזיק בתעודת הסמכה לעבודה בגובה, תקפה למועד התאונה). לא הוכח כי מטעם המעסיקה ניתנו הוראות עבודה ברורות, אם בכלל; כי היה גורם מקצועי שליווה את ביצוע העבודות ונתן הנחיות עבודה; וכן מה היו ההנחיות המיוחדות לביצוע העבודה ומהן הוראות הבטיחות שניתנו, אם בכלל. בנסיבות אלה, לא רק שהופרו חובות חקוקות, אלא שהופרה אף חובת הזהירות החלה על המעסיקה.
מעדותו של שמעון דוד במשטרה עולה כי ביקש מהמנוח להגיע למכון הרישוי לצורך תיקון תקלה במחשבים וברשת, אך לא נתן לו הדרכת בטיחות ומידע בדבר הסיכונים הכרוכים בביצוע העבודה. יתירה מכך, לא סיפק למנוח סולם ולא הכיר בחובה להתקין שלטי אזהרה בדבר היותו של הגג שביר. בעדותו בבית המשפט מסר כי ברגע שנודע לו שיש תקלה במכון הרישוי שלח לשם את המנוח, אך לא ידע דבר על סוג התקלה ומה נדרש כדי לטפל בה (עמ' 20 לפרוטוקול). עוד הוסיף כי ההחלטה לגבי אופן ביצוע העבודה ושיקול הדעת המקצועי היו של המנוח בלבד (עמ' 21 לפרוטוקול). לדברי שמעון דוד, המנוח לא צויד בלוחות זחילה או באביזרי בטיחות, וכך גם לא צויד בקסדה לצורך ביצוע העבודה (עמ' 24 לפרוטוקול). העד הודה במפורש "למעט זה שיש תקלה, לא נתתי לו שום הנחיה" (עמ' 25 לפרוטוקול). בהמשך הוסיף "הוא קיבל החלטות והיה צריך ליישם אותן. לפי נקודת ההסתכלות שלי, הוא צריך לפתור את הבעיה" (עמ' 27 לפרוטוקול). יושם אל לב כי בחקירתו במשטרה נשאל אותו שמעון דוד, ששלח את המנוח לבצע את העבודה במכון הרישוי, אם ייתכן מצב שבו מתרחשת תקלת תקשורת המצריכה עלייה לגג, והלה השיב "לא מבין בזה". ואידך זיל גמור.
מקום בו מתעוררת תקלת תקשורת או תקלת מחשבים, ומקום בו תקלה זו מתרחשת בחלק האחרון של הליך הרישוי ויוצרת עיכובים משמעותיים במקום, ניתן וצריך לצפות כי עובד המגיע לטפל בתקלה זו ימצא לה פיתרון לפי מיטב שיקול דעתו המקצועי (וכאמור, המנוח לא הודרך אחרת), גם אם הדבר כרוך במתיחת כבלים באזורים פחות נגישים, דוגמת הגג.
יתירה מכך, מושכלות ראשונים כי המעביד חייב להנחיל לעובדיו נהלי עבודה ברורים, לצורך שמירה על בטיחותם, ועליו לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו מקום בו מעשה זה מנוגד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו.
כאמור, למנוח לא ניתנו הוראות עבודה ברורות והוא לא הודרך על ידי מעסיקתו. ממילא שמעסיקתו לא פיקחה על שיטת העבודה. יתירה מכך, המעסיקה לא דאגה כי העבודה תבוצע עם לוחות דריכה או משטחי זחילה מתאימים; לא סיפקה למנוח אמצעי בטיחות וציוד מגן אישי (קסדה, רתמת בטיחות וכיוצא באלה); וכאמור, כלל לא טרחה לבדוק את מקום ביצוע העבודות, וממילא שלא נוכחה כי אף גידור או שלט אזהרה ברור המתריע מפני עלייה לגג השביר – אין.
המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא כי סטיל רולינג, המעסיקה, לא רק שהפרה חובות חקוקות המוטלת עליה כמעביד, אלא אף הפרה את חובת הזהירות כלפי המנוח ולא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה המקיימת את דרישות הדין.
2.אחריותו של מכון הרישוי
לדידי ניתן לקבוע כי מכון הרישוי, המחזיק במקרקעין ומזמין העבודה, הפר את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלות עליו לקיים במקרקעין שבהם הוא מחזיק סביבת עבודה בטוחה, בפרט עבודה בגובה על גג שביר.
מהעדויות שנשמעו לפניי שוכנעתי שנציגי מכון הרישוי לא היו מעורבים בביצוע העבודה הגם שנכחו במקום בעת שקרתה התאונה. מעדותו של עובד מכון הרישוי, סאלח סעד, עולה כי פגש את המנוח בטרם עלה אל הגג לבצע את העבודה והמנוח אף מסר לו כי הוא הולך לעלות על הגג כדי להעביר כבל (עמ' 13 לפרוטוקול). מרדכי (מורדי) לוי שימש באותה עת המנהל המקצועי במכון הרישוי, וזה סיפר בעדותו כי הודיע לשמעון דוד על תקלת התקשורת וזה דאג לשלוח את המנוח, ברם לא יצא לו לפגוש את המנוח לפני ביצוע העבודות (עמ' 55 לפרוטוקול). מנהל מכון הרישוי, כך עולה מהעדויות, ישב בעת התאונה במשרדו ולא נכח במקום ביצוע העבודות.
יצוין כי בתצהירו של זאהר טאהא (נספח הראל/1), עובד לשעבר במכון הרישוי, מסר כי ביום האירוע התקיימה שיחה של מנהל מכון הרישוי עם המנוח, במסגרתה נאמר למנוח להעביר את הכבל מעל הגג. על גרסתו בדבר מתן הנחיות עבודה ברורות למנוח חזר גם בחקירתו בבית המשפט. מנגד, גרסה זו לא נתמכה בעדויות עדים אחרים ואף נסתרה בעדותו של מנהל המכון, מדרכי לוי, שמסר כי לא שוחח עם המנוח (עמ' 56 לפרוטוקול) וכי הוא מצוי בסכסוך עם העד זאהר טאהא. בין אם ניתן לגרסת העד זאהר טאהא משקל מלא ובין אם משקל מועט, הרי שאף אם ייקבע כי מנהלי המכון לא נתנו למנוח הנחיות מפורשות להעביר את הכבל מעל הגג, הרי שלכל הפחות ניתן לקבוע במידה מספקת שלא ניתנו הוראות מקצועיות ו/או הנחיות בטיחות מצד מי מעובדי מכון הרישוי לפני תחילת העבודה, על כל המשתמע מכך מבחינת הטלת אחריות בנזיקין.
משמעות הדברים היא כי לכל הפחות מכון הרישוי נמנע מכל היבט של פיקוח על ביצוע העבודה ותנאיה. הימנעות זו מלמדת על הפרת חובת הזהירות המוטלת על מכון הרישוי. לו דאג מכון הרישוי לפקח על העבודה, סביר להניח שהיה מונע מהמנוח לעלות על הגג השביר ללא חגורות ורתמות וללא ציוד מגן, בייחוד, בהיעדר שילוט המבהיר שמדובר בגג שביר ואוסר עלייה אל הגג.
משכך אני קובע כי מכון הרישוי חב אף הוא בנזקם של התובעים מכוחה של עוולת הרשלנות.
לא למיותר להזכיר גם את דו"ח החקירה, אשר הוגש ותוכנו התקבל בהסכמה, אשר קבע כי לא הוצב במקום הגישה לגג שלט ברור הקובע כי הגג שביר ויש לנקוט זהירות; לא נערכה בדיקה יסודית של הגג, על רכיביו, כדי לוודא שטיבם וחוזקם מאפשר ביצוע העבודה בביטחה; ואף לא נבדק כי המנוח יכול לבצע את העבודה כנדרש בתקינות הבטיחות הנוגעות לעבודה בגובה. עובדה היא כי לאחר התאונה, נדרש מכון הרישוי להציב במקום שלטי אזהרה בולטים בנוגע לגג המסוכן, וכך אכן פעל (עמ' 23, 31 ו- 62 לפרוטוקול).
3.סיכום ביניים
בראש פרק זה, אזכיר כי שאלת האשם התורם של המנוח אינה עומדת על הפרק.
חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף – המעסיקה סטיל רולינג ומכון הרישוי – מסורה לשיקול דעת בית המשפט, אשר קובע את החלוקה לפי הראיות המונחות לפניו ולפי מידת האשמה המוסרית הרובצת לפתחו של כל אחד מהם.
בענייננו, נראה כי אשמה של המעסיקה מוגבר ביחס לאשמו של המחזיק במקרקעין (מכון הרישוי), שכן אמנם מכון הרישוי פנה אל המעסיקה וביקש ממנה לבצע עבורו ובשטחו את עבודת הטיפול בתקלת החשמל והתקשורת, ברם המעסיקה היא זו שהביאה את המנוח למקום לצורך ביצוע העבודה והיא זו שהייתה אחראית באופן ישיר לבטיחותו.
בנסיבות אלה אני קובע כי אחריות המעסיקה לנזקי התובעים היא בשיעור של 75% ואחריות מכון הרישוי היא בשיעור של 25%.
שאלת הכיסוי הביטוחי למכון הרישוי בחברת הביטוח הראל:
לאחר שהוכרע נושא חלוקת האחריות הנזיקית וחלקו של כל אחד מהצדדים, מיועד חלק זה של פסק הדין להכרעה במחלוקת מצומצמת שנתגלעה בין מכון הרישוי ומגדל לבין חברת הביטוח הראל בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי של הראשונים בהראל ובשאלת קיומו של "כפל ביטוח".
מבין כל הפוליסות שהנפיקה הראל, הרלוונטית לענייננו לפי הנטען היא "פוליסת עבודות קבלניות" פתוחה (מוצג מגדל/7). שם המבוטח בפוליסה זו הוא שמה של המעסיקה "סטיל רולינג בע"מ". תחת שם המבוטח נכללים גם "קבלנים ו/או קבלני משנה ו/או... מזמיני עבודה".
"נושא הביטוח" בפוליסה הוגדר כדקלמן: "עבודות בניה, עבודות מסגרות, הקמת מבנים יבילים, גגות, ציפוי מבנים. פירוק גגות אסבסט צמנט". בפוליסה הוחרגו עבודות תשתית, עבודות הריסה ודומיהן. גבול האחריות לגבי מקרה ביטוח בפרק "חבות כלפי צד שלישי" הועמד בפוליסה על 20 מש"ח. הכיסוי הביטוחי הותנה בכך שהמבוטח יודיע למבטח מספר פרטים לגבי כל עבודה (מהות העבודה ומספר חוזה, תקופת העבודה, מקום אתר העבודה, פרטים על קבלני המשנה, שווי העבודה). עם זאת, ביחס לעבודות בשווי עד 500 אש"ח לעבודה, יוכל המבוטח להעביר דיווח מרוכז לגביהן אחת ל- 3 חודשים.
מכון הרישוי שימש מזמין העבודה במקרה שלפנינו, ולכאורה ככזה נכלל בפרטי המבוטחים בפוליסה. השאלה הנשאלת היא האם המנוח, המהווה צד ג' מבחינת מכון הרישוי והמבטחת הראל, ביצע עבודות שניתן לכלול אותם בסוגי העבודות נושא הביטוח, ובפרט: "עבודות בניה"?
אקדים אחרית לראשית ואבהיר כי בנסיבות המקרה שלפנינו, מצאתי כי הפרשנות הראויה לחוזה הביטוח שנערך בין הצדדים, ובפרט צמד המילים "עבודות בניה", אינה כוללת עבודות ממוקדות לטיפול בבעיות תקשורת שוטפות בעסקו של המזמין, ולכן לא כוללת את הפעילות שבה עסק המנוח בעת שקרתה התאונה.
אקדים ואציין כי פוליסת ביטוח היא בראש ובראשונה חוזה בין המבטח למבוטח, וככזו, יש לפרשה באמצעות הכללים הרגילים החלים בפרשנות חוזים: התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות.
אין חולק כי עיסוקו של המזמין בתחום ביצוע בדיקות לצורך רישוי רכבים כולל פעולות משניות לעיסוק זה – החל מההכנות המקדמיות הנדרשות לפעולות בדיקת הרכבים, דרך תחזוקה שוטפת הנדרשת במקום, וכלה בתיקונם של תקלות ומפגעים המתרחשים במכון הרישוי והמונעים את העבודה הסדירה בו. ואולם, בין מגוון פעולות אלה לבין הכיסוי בפוליסה לסוגי עבודות שהן בבחינת "עבודות בניה" המרחק הוא רב.
לדעתי, המונח "עבודות בניה" צריך להתפרש במובנו הבסיסי והטבעי, באופן החל על מגוון פעולות הקשורות להקמת מבנים, שיפוץ, תיקון או הריסה של נכסים. בכלל זאת נקשרים למונח זה עבודות בנייה חדשה, עבודות הכנה, עבודות שיפוצים ושינויים, עבודות תשתית, עבודות גמר, עבודות הריסה, עבודות חוץ ופיתוח וכיוצא באלה. לדעתי, ככלל, פוליסה שמטרתה לבטח עבודות בניה לא נועדה לשמש לכיסוי עבודות שנעשות לצורך תחזוקה בסיסית שגרתית של המבנה הקיים לשם שמירה על תפקודו השוטף של העסק.
יתירה מכך, המונח "עבודות בניה" צריך להתפרש גם על רקע מובנו בדין הישראלי. בהקשר זה, קובעות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 בסעיף ההגדרות (סעיף 1) כי "בניה", "עבודות בניה" או "פעולות בניה" הן פעולות בניה ובניה הנדסית כמשמעותם בפקודה ובצו הבטיחות בעבודה (עבודות בניה הנדסית), התשכ"ב-1961.
פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 מגדירה בסעיף 1 מהי "בנייה" ומהי "בנייה הנדסית". בסעיף קטן (1) נקבע כי "בנייה" כוללת עבודות הכנה והנחת יסודות לבנין, הקמת בנין, הריסתו, שינוי מבנהו, תיקונו או קיומו, וכן ניקוי חיצוני של המבנה. בסעיף קטן (2) נכללים תחת המונח "בנייה" עבודות להתקנת מערכות למים, לביוב ולחשמל, להסקה או לתקשורת ועבודות כיוצא באלה, ובלבד שמבצעים אותן אגב הקמת בנין.
הואיל ובמקרה שלפנינו נפגע המנוח במהלך ביצוע עבודות להחלפת כבל תקשורת בבניין מכון הרישוי, הרי שאף לו נבחר בפרשנות המרחיבה ביותר למונח "עבודות בנייה", בהקשר של ביצוע עבודות להתקנת מערכת תקשורת לפי סעיף קטן (2), הרי שאף פעולה מעין זו דורשת כי העבודות תבוצענה אגב הקמת הנכס, ולא כך הוא בענייננו.
לו היינו בוחרים בפרשנות המרחיבה של מכון הרישוי למונח עבודות בנייה, באופן שאלה כוללות כל עבודת תיקון בבניין, לפי הוראות סעיף קטן (1), הרי שלא היה סוף לדבר, וכל עבודת תחזוקה שגרתית היתה נכללת בפוליסה: כל החלפת נורה, כל פעולת ניקיון, כל טיפול בפסולת וכל פעולת תחזוקה בסיסית של המבנה לאורך כל חייו ועד להפסקת השימוש בו הייתה מכוסה בביטוח עבודות קבלניות. ברור כי לא זו הייתה כוונתה של הפוליסה ותכליתו של הכיסוי הביטוחי.
על משמעות המונח עבודות בניה, ניתן ללמוד גם מהעבודות הנוספות המכוסות בביטוח, כפי שפורטו בפוליסה. כך, כוללת הפוליסה כיסוי עבור עבודות מסגרות, הקמת מבנים, גגות וציפוי מבנים. עבודות אלה הן עבודות בעלות היקף רחב יחסית, המבוצעות באתר במסגרת פרויקט מסוים, זאת להבדיל מתיקון נקודתי הדרוש לשם פעילות שוטפת של העסק ואשר מטרתו לשמור על המשך פעילות תקינה ויעילה, דוגמת תחזוקה שוטפת של רצפת המבנה, בדיקת תקינות מערכות האבטחה, תיקון של ציוד העבודה, ולענייננו: החלפת כבל תקשורת.
שמעון דוד, בעליה של המעסיקה סטיל רולינג, העיד בחקירתו כי פוליסת עבודות קבלניות שרכש (בהראל) נועדה לצורך ביטוח חברות שבבעלותו אשר עוסקות בבנייה, וכי סוגי הפרויקטים והעבודות המדווחות לחברת הביטוח במסגרת פוליסה זו נוגעים לחברות הביצוע שבבעלותו, היינו: הפוליסות נועדו לחברות המבצעות עבודות קבלניות בשטח (עמ' 23 לפרוטוקול). גם מדברי המבוטח עצמו עולה, אפוא, שהביטוח נועד לכסות את פעילותן של חברות הביצוע, ככאלה, ולא על מנת להעניק כיסוי ביטוחי נרחב וגורף לכל מקרה של עבודת תחזוקה בסיסית בנכס קיים לצורך המשך עבודתו השגרתית.
בנסיבות אלה, בצדק טוענת ב"כ הראל כי קבלת פרשנות ב"כ מכון הרישוי ומגדל משמעה הפיכה פוליסת עבודות קבלניות לפוליסת כל הסיכונים, ולא זו הייתה כוונת בעל הפוליסה לפי עדותו כפי שנשמעה בבית המשפט.
לסיכום, פוליסת הביטוח בהראל, לפי לשונה, נועדה לכסות "עבודות בניה", ואין להחילה באופן מלאכותי על האירוע דנא, אשר במסגרתו בוצעה החלפה של כבל תקשורת, הא ותו לא. מדובר באירוע החורג ממובנו הסביר של המונח "עבודות בניה" לפי הפוליסה.
אשר לטענת הראל שלפיה נוכח העובדה ששמעון דוד שימש בכובע כפול, הן בסטיל רולינג והן במכון הרישוי, אין לראות במכון הרישוי משום מזמין, שכן העבודה במקום בוצעה ללא תמורה – אין בידי לקבל טענה זו. יש לקרוא את המונח "מזמיני עבודה" בפוליסה במונחו הפשוט: הגורם שהזמין את ביצוע העבודה. לא נדרש בפוליסה כי הזמנת העבודה תבוצע בתשלום והפוליסה אינה כוללת כל סייג בעניין עבודה שאינה מבוצעת בתשלום. בהקשר זה יש להדגיש כי על המבטח, המנסח את הפוליסה, להגדיר את החריגים לכיסוי בצורה המדויקת ביותר, על מנת שניתן יהיה להסיק היעדר כיסוי ביטוחי. מכל מקום, לאחר שהגעתי למסקנה שלפיה אין למכון הרישוי כיסוי ביטוחי בהראל, מתייתר הצורך להוסיף עוד בעניין זה.
בסיכומם של דברים: משנתגלתה בעיית חשמל ותקשורת במכון הרישוי, נשלח המנוח למקום על ידי מעסיקתו לצורך תיקון התקלה. החלפת כבל תקשורת אינה נופלת לקטגוריה של "עבודות בניה", כנדרש בפוליסת הראל. בנסיבות אלה, אינני סבור שמדובר בפעילות החוסה תחת התחייבותה של הראל לכסות את מכון הרישוי, מזמין העבודה, במקרה שהאחרון יידרש לשלם פיצויים לצד ג'. אשר על כן, לאור כללי הפרשנות של פוליסת הביטוח, אני קובע כי עבודת החלפת כבל התקשורת שביצע המנוח אינה נכללת במסגרת פוליסת ביטוח עבודות קבלניות של הראל.
משלא מצאתי כי קיים כיסוי ביטוחי לסוג העבודות שביצע המנוח בפוליסה של הראל, מתייתר הצורך לדון בשאלה נוספת שהתעוררה בעניין דיווח המבוטח על ביצוע העבודות כתלות בסדר גודל העבודה והיקפה הכספי. ממילא שמתייתר גם הצורך לדון בשאלת כפל הביטוח.
סיכום:
אשר על כן, אני קובע כי שיעור אחריותם הנזיקית של הצדדים הוא כמתואר לעיל:
המעסיקה – אחריות בשיעור 75%.
מכון הרישוי – אחריות בשיעור 25%.
עוד אני קובע כי פוליסת הביטוח שהנפיקה "הראל" חברה לביטוח בע"מ, אינה מכסה את אחריותו הנזיקית של מכון הרישוי כלפי המנוח בגין אירוע התאונה נושא התביעה.
הצדדים העמידו את נזקם של התובעים בעקבות התאונה בה נהרג המנוח על סך כולל של 1,900,000 ₪. מתוך סכום הפיצוי, תישא המעסיקה באחריות ל- 75% מסכום הפיצוי, בעוד שמכון הרישוי יישא באחריות ל- 25% מסכום הפיצוי.
בהתחשב בכך שעל כל צד הוטלה אחריות חלקית, בשיעורים שנקבעו לעיל, והואיל והמחלוקת שנותרה בין המבטחות, בינן לבין עצמן, הייתה מחלוקת כנה ומצומצמת לאחר שגובש הסכם פשרה לקיבוע נזקי התובעים, אני סבור כי על כל צד לשאת בהוצאותיו בגין ההליך, לרבות בגין ההודעה לצדדים שלישיים.
אשר ליתרת האגרה בתביעה העיקרית, אני פוטר את הצדדים מתשלום יתרת האגרה בתביעת התובעים, זאת להבדיל מיתרת האגרה בהודעה לצדדים שלישיים, שתשולם על ידי הנתבעים 1 ו- 3 מצד אחד והנתבעים 2 ו- 4 מצד שני, לפי חלקם היחסי.
הסכומים ישולמו לתובעים, באמצעות בא כוחם, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין ולפי המפורט בהסכם הפשרה שגובש ביום 5.11.24, שאם לא כן – יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י"ב שבט תשפ"ה, 10 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
