פלונית נ' החברה לפיתוח ובינוי אופקים ומרחבים בע"מ ואח'

לפניי תביעת התובעת, ילידת 1944, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה שהתרחשה ביום 16/05/17 באולם אירועים בעיר אופקים (להלן – התאונה).

הנתבעת 1 היא הבעלים של אולם האירועים בו, על פי הנטען, אירעה התאונה.

הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסת אחריות לנזקי צד ג'.

הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

דיון והכרעה בשאלת החבות

השאלות שבמחלוקת

הצדדים אינם חלוקים על כך שאירעה לתובעת תאונה במהלך אירוע שהתקיים באולם האירועים של הנתבעת 1, אך חלוקים ביחס לנסיבות התרחשות התאונה.

למעשה, המחלוקת מתמצה בשאלה האם התובעת נפלה כתוצאה ממפגע בגרם מדרגות המוביל מרחבת האולם לבמה עליה ניצבו שולחנות עבור אורחי האולם, כפי טענת התובעת, או מסיבה אחרת, עלומה, כפי טענת הנתבעת.

ככל שייקבע כי נפילת התובעת נגרמה ממפגע בגרם המדרגות, הצדדים חלוקים גם בשאלת מידת האשם התורם של התובעת להתרחשות התאונה.

הראיות בתמצית

התובעת הגישה תיק מוצגים והעידה בבית המשפט. כן העידו מטעמה בתה ועדת ראיה לאירוע.

הנתבעות הגישו, אף הן, תיק מוצגים, ומטעמן העיד מי ששימש במועד התאונה מנהל האירוע באולם האירועים של הנתבעת 1.

נסיבות התרחשות התאונה

התובעת תיארה בסעיפים 4 ו – 5 לתצהיר עדותה הראשית את נסיבות נפילתה באולם האירועים של הנתבעת, כמצוטט להלן:

"לדאבוני, בעודי יורדת מהבמה לפתע כיבו את כל האורות באולם ונהיה חושך מוחלט!

אציין כי הבמה הייתה ללא מעקה לצד המדרגות וללא תאורה לכיוון המדרגות. כמו כן, לא היו כל סימנים זוהרים או שלטי אזהרה במדרגות ולא יכולתי לראות היכן עלי להניח את רגלי. כתוצאה מרצף האירועים המצער כשלתי במדרגות ונפלתי נפילה חזקה אל הרצפה".

באופן דומה תיארה התובעת את נסיבות נפילתה גם בחקירתה הנגדית בבית המשפט:

"ש.איך נפלת בעליה למדרגות בירידה מהמדרגות?

ת.חיפשנו מקום לשבת האולם היה מפוצץ, אמרנו בוא נעלה לבמה אולי יש מקום שם היו המורות, לא מצאנו עמדנו לרדת לחפש כיבו את האורות של האולם ושמתי את הרגל לא היה איפה לתפוס ונפלתי ישר למטה.

ש.נפלת במדרגה ראשונה שנייה?

ת.יש שתי מדרגות קטנות, לא מעדתי לא זכוכית לא כלום.

ש.איפה נפלת בראשונה או באחרונה?

ת.נפלתי מכולם. באתי לשים את הרגל על המדרגה מעדתי."

(עמ' 5 שורות 5-12).

מקריאת דברי התובעת המצוטטים לעיל, כפשוטם, עולה, כי הסיבה לנפילתה איננה סיבה עלומה או איבוד שיווי משקל מקרי, אלא פער גבהים בין מדרגה למדרגה שאת קיומו היא לא יכלה לראות, בשל החשיכה ששררה באולם באותה עת, היעדרם של סימנים זוהרים בגרם המדרגות והיעדר מעקה אחיזה שיכול היה למנוע את הנפילה.

עדותה של התובעת הותירה בי רושם מהימן ביותר, היא חזרה בעקביות על גרסתה, וניכרה הכנות והאותנטיות שבה.

העדה, חרף גילה, וחרף החקירה הנגדית הארוכה שעברה, ושהיתה על גבול המציקה, ידעה לשמור על הומור, אולי אף ציניות.

כך למשל, כאשר נשאלה אם התלבשה בלבוש חגיגי לאירוע, היא השיבה:

"הלכתי עם שמלה של האירוע, שמתי מעטפה ויצאתי לבית חולים". (עמ' 4 שורה 31).

כך גם למשל, כאשר התובעת, העובדת בניקיון בתי ספר (חרף גילה), נשאלה אם יש לה תואר בהנדסה (כך ממש בלשון השאלה), היא השיבה:

"הנדסה וניקיון (הומור)." (עמ' 5 שורה 4).

אופן מסירת התשובה על ידי העד הוא אחד מסממני האמת המאפשרים הערכת מהימנות. כשם שהססנות והשתהות בדיבור יכולות להעיד על חוסר מהימנות, הומור יכול להעיד על אותנטיות וכפועל יוצא על מהימנות.

חיזוק משמעותי למסקנה שהתובעת נפלה כתוצאה ממפגע בגרם המדרגות מצאתי בעדותה של עדת הראיה, הגב' א' כ', שאין לה כל קשר משפחתי לתובעת (הגב' כ' עבדה כמורה בבית הספר בו עבדה התובעת בעבודות ניקיון).

הגב' כ' סיפרה, כי היא ראתה את התובעת ובתה יורדות מהבמה, לאחר שלא מצאו מקום ישיבת בשולחנות שעל הבמה, כשתוך כדי ירידה במדרגות מהבמה, כבו האורות באולם והתובעת נפלה.

הגב' כ' הסבירה, כי המדרגות היו באותו גוון ובשל החושך ששרר באולם בעת התאונה, לא ניתן היה להבחין אם יש פער בין מדרגה למדרגה (עמ' 18 שורות 15-18 ועמ' 19 שורות 23-24). בנוסף, לא היה מעקה לצד המדרגות (עמ' 18 שורות 19-20, עמ' 19 שורות 20-21, עמ' 21 שורה 3).

עדותה של הגב' כ' הותירה בי רושם מהימן, וכלל לא היתה מגמתית, כפי שניסתה הנתבעת לטעון.

טענתה של העדה, כי היה קושי להבחין בפער גבהים בין מדרגה למדרגה בשל הגוון של המדרגות והיעדר תאורה, אכן לא נטענה בתצהיר עדותה הראשית והיא נמסרה רק בחקירתה הנגדית. עם זאת, אין בכך כדי להוביל למסקנה שהעדה מגמתית, או שעדותה שקרית. מקריאת פרוטוקול עדותה של הגב' כ' עולה, כי דבריה בנוגע לחוסר היכולת להבחין בפער גבהים בין מדרגה למדרגה לא נמסרו מיד בתחילת עדותה, באופן שיכול להוביל למסקנה כי היא התכוננה מראש להגיד את הדברים, אלא עסקינן בדברים שנאמרו דרך אגב תוך כדי מתן תשובה לשאלה הנוגעת למיקומה בעת האירוע (עמ' 18 שורות 13-20), ובאופן המצביע דווקא על אותנטיות בדבריה.

כמו כן, אינני שותף להתרשמות הנתבעת מכך שעדותה של הגב' כ' לא היתה חד משמעית. הגב' כ' העידה בביטחון רב והדגישה שעמדה בסמוך לתובעת ולבתה בעת שאירעה התאונה (עמ' 18 שורה 15), כך שהיא ראתה את האירוע ויכולה להעיד עליו. העובדה שהיא לא זכרה אם בתה של התובעת ירדה בגרם המדרגות לפני התובעת או אחריה, אינה מובילה למסקנה שהעדה לא ראתה את האירוע שכן יוזכר כי מאז האירוע חלפו למעלה מארבע שנים ומחצה ואין לצפות מאדם שיזכור פרט שולי שכזה.

עדותה של הגב' כ' מחזקת באופן משמעותי את גרסת התובעת ואת המסקנה שנפילת התובעת נובעת ממפגע בגרם המדרגות.

חיזוק נוסף לעדות התובעת מצאתי בעדות בתה, הגב' נ' ב'.

הגב' ב' סיפרה, כי עת אמה החלה לרדת מהבמה, נעשה חושך באולם ובשל כך שגם לא היה מעקה ולא היו סימנים זוהרים במדרגות או שלטי אזהרה, אמה מעדה ונפלה. גם הגב' ב' הדגישה, כי בעת התאונה היה חושך מוחלט באולם, או כלשונה "חושך מצריים" (עמ' 14 שורה 33), כך שהיא אפילו התקשתה לראות את אמה שעמדה לפניה (עמ' 15 שורה 2).

הגב' ב' שללה את טענת הנתבעת, לפיה הנפילה נגרמה לאחר שאמה נתקלה בחפץ כלשהו תוך כדי ירידה במדרגות (עמ' 15 שורה 14).

חיזוק לעדות התובעת מצאתי גם בעדותו של עד הנתבעת, מר בני עזרא.

מר עזרא שימש בעת הרלוואנטית מנהל אירועים באולם של הנתבעת 1 ולאחר התרחשות התאונה הוא הגיע למקום התאונה ונתן לתובעת לשתות כוס מים.

בסעיף 10 לתצהיר עדות ראשית טען מר עזרא כדלקמן:

"המדרגות שהובילו לבמה הקודמת בעת אירוע התאונה, היו מדרגות תקינות, נבנו מחומר מונע החלקה, עם רוחב, שלח ורום מדרגות אחידים".

עם זאת, כאשר התבקש העד להסביר את המילים "רוחב, שלח ורום", שמופיעות בתצהירו, הוא השיב שהוא בכלל לא מבין את משמעות המילים הללו.

בשל חשיבות הדברים אביא להלן ציטוט מדברי העד:

"אני לא נגר אני לא מבין מה המשמעות של המילים שכתובות בסיפא בסעיף 10. אני אחדד, מדרגה תקינה בשבילי זה מדרגה שאני עולה בה אני לא מכון התקנים". (עמ' 22 שורות 31-33).

לא זו בלבד שמר עזרא לא הבין את מה שנכתב בתצהירו ולא זו בלבד שהוא אישר כי אין לו ידע לקבוע אם המדרגות באולם היו תקינות אם לאו, בהמשך חקירתו הנגדית הוא אישר כי במדרגות לא היו פסים למניעת החלקה, לא היתה תאורה כלשהי, לא היו מחזירי אור וגם לא היה מעקה (עמ' 22 שורות 19-28).

בנוסף, בחקירתו החוזרת, אישר מר עזרא כי הוא כלל אינו זוכר אם הרוחב והאורך של המדרגות היה זהה (עמ' 23 שורות 4-9).

מר עזרא אף הגדיל לעשות עת אישר בתצהירו, כי חודשים ספורים לאחר התאונה, אולם האירועים, לרבות במת הישיבה, שופצו באופן דרסטי, והדבר עולה גם מתמונות שצירפה התובעת מלפני השיפוץ ולאחריו (נספחים 8 ו – 9 לתיק מוצגי התובעת). אמנם, העד טען כי השיפוץ לא נעשה בקשר לתאונה, אולם לא הציג כל אסמכתא לתמוך טענתו, לפיה אין קשר בין התאונה לבין השיפוץ. העובדה שהבמה שופצה סמוך לאחר התאונה בהחלט מתיישבת עם האפשרות שהיה מפגע בגרם המדרגות המוביל לבמה.

מר עזרא אישר אפוא, בעדותו כי המדרגות בהן אירעה התאונה היו לקויות והיוו מפגע.

בעל דין אינו מחויב להביא את כל הראיות האפשריות הקיימות כדי להוכיח את עילת תביעתו ודי לו להביא ראיות שיש בהן לגבש הוכחה של עילת תביעתו על פי הנטל המוטל עליו. במקרה שלפני התובעת מסרה גרסה מהימנה ביותר וזו נתמכה בראיות מחזקות אובייקטיביות של עדים מטעמה ומטעם הנתבעת עצמה. במצב דברים זה, לא ראיתי מקום לזקוף לחובתה את העובדה שהיא לא ביררה אם התאונה תועדה על ידי הצלם שתיעד את אירוע השמחה שהתקיים באולם באותו מועד, או את העובדה שהיא לא הציגה תמונות של גרם המדרגות, או את העובדה שהיא לא העידה את בעלי האולם "זאביק", לו, לטענתה, דיווחה על התאונה מספר ימים לאחר התרחשותה.

מעבר לצורך אציין, כי ככל שיש מקום לזקוף לחובת מי מהצדדים את העובדה שלא הובא הצילום של האירוע הוא דווקא לחובת הנתבעת, שכן אם היא סבורה שהסרטון תומך בגרסתה לפיה התאונה לא התרחשה בשל כשל במדרגות, היה מצופה שהיא תעמת את התובעת והעדות מטעמה עם הסרטון.

גם העובדה שהתובעת לא הגישה חוות דעת של מומחה בטיחות להוכחת טענתה בדבר מפגע בגרם המדרגות אינה ממובילה למסקנה שלא עלה בידיה להוכיח את עילת תביעה, שכן קיימות נסיבות שבהן אין צורך להיות בעל תואר בהנדסה, או להצטייד בחוות דעת של מומחה בתחום הבטיחות כדי להבין שמדרגות הן לקויות ומהוות מפגע. נסיבות כאלו מתקיימות כאשר המדרגות צבועות באופן שלא ניתן להבחין אם יש פער בין מדרגה למדרגה, במיוחד במצב של תאורה חלשה או היעדר תאורה; נעדרות סימנים זוהרים; נעדרות שלטי אזהרה; ואינן נתמכות במעקה, כפי שאירע במקרה שלפניי.

היטיבה לבטא זו העדה הגב' א' כ':

"(אני – ת.א.) לא מהנדסת אבל אני יודעת שהסתכלתי על המדרגות מהגובה שלי אי אפשר להתחיל (צ"ל "להבחין – ת.א.) בעובדה שקיימות בכלל מדרגות בעומק" (עמ' 19 שורות 23-24).

עוד אשוב ואפנה בהקשר זה לדברי עד הנתבעת עצמו:

"אני לא נגר אני לא מבין מה המשמעות של המילים שכתובות בסיפא בסעיף 10. אני אחדד, מדרגה תקינה בשבילי זה מדרגה שאני עולה בה אני לא מכון התקנים". (עמ' 22 שורות 31-33).

הנתבעת ביקשה להסתמך על דו"ח אירוע שבו תואר המקרה באופן הבא:

"לטענת בתה של התובעת – בסביבות השעה 21:00 איך שנכנסה לאולם מעדה וקיבלה מכה ביד ימין".

לטענת הנתבעת, האמור בדו"ח סותר את גרסת התובעת והעדות מטעמה.

דא עקא, המסמך אינו קביל, ולמצער משקלו אפסי, שכן הוא נערך על ידי גורם כלשהו אצל הנתבעת, וגורם זה לא הובא כלל לעדות.

לסיום פרק החבות, ולמעלה מן הצורך, אתייחס לטרונייתה החוזרת של הנתבעת לכך שבית המשפט, לאחר ששמע משך כמעט 40 דקות את עדות התובעת והתרשם כי העדה מעידה באופן אותנטי ומהימן וכי היא נשאלת שאלות על גבול המציקות ו/או המעליבות (כמו למשל אם יש לה תואר בהנדסה על אף שהיה ידוע לנתבעת כי התובעת עובדת בניקיון בתי ספר) – הציע לנתבעת, מטעמי יעילות, להסכים לקיומה של חבות ולהתמקד בשאלת הנזק. טרונייתה החוזרת של הנתבעת אינה נהירה לי, שהרי בגין הצעתי האמורה נתבקשה פסילתי מלהמשיך ולדון בתיק , אלא שהבקשה נדחתה בהחלטה מנומקת, הנתבעת לא הגישה ערעור על החלטה זו והתיק המשיך להתנהל. משוויתרה הנתבעת על זכותה להשיג על ההחלטה בבקשת הפסלות היא אינה יכולה לשוב ולטעון בעניין זה.

עוד אציין, וזאת כדי להפיס את דעתה של הנתבעת, כי שמעתי את כל העדויות בנפש חפצה ואולם גם לאחר ששמעתי את כל העדויות וקראתי את סיכומי הצדדים, התרשמותי ממהימנותה הגבוהה של התובעת נותרה בעינה ואף התחזקה, במיוחד לאחר שמיעת עדות עד הנתבעת (עדות זו היטיבה עם התובעת ולא עם הנתבעת). כזכור, עד זה אישר כי הוא לא מבין את המילים שמופיעות בתצהיר עדותו הראשית, ללמדנו כי הוא חתם על התצהיר מבלי שכתב אותו ומבלי שהבין מה כתוב בו.

מכל המקובץ שוכנעתי, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי התובעת נפלה במדרגות המובילות מהבמה שהיתה מוצבת במקום לבין רחבת האולם, זאת בעת שהאולם הוחשך לפתע.

עוד שוכנעתי, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי נפילתה של התובעת אירעה בעקבות מפגע בדמות מדרגות לקויות: כאלה שבעת חשיכה או תאורה חלשה לא ניתן להבחין בפער גבהים בין מדרגה למדרגה, שאין בהן סימנים זוהרים להארה, שאינן מוארות, שאינן נתמכות במעקה בטיחות ושנעדרות שלטי אזהרה.

החבות הנזיקית

שלב ראשון בבחינת שאלת האחריות בעוולת הרשלנות הוא קביעת קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית. במסגרת קביעת קיומה של חובת זהירות נבחנים מהות יחסי הצדדים וסוג הפעילות שבמוקד הדיון וכן שאלת צפיות הנזק שאירע (רע"א 5695/06 בהא סייף נ' פוזי מרעי (21/09/09)). מבחן הצפיות מורכב הן מצפיות טכנית (היכולת לצפות) והן מצפיות נורמטיבית (הצורך לצפות). עניינה של חובת הזהירות המושגית הוא האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק, בהתחשב בסוג המזיק, סוג הניזוק, סוג הפעילות וסוג הנזק. עניינה של חובת הזהירות הקונקרטית הוא לא בבחינה כללית – קטגורית, אלא ביחס לנסיבות הספציפיות של המקרה העומד למבחן. הכלל הוא כי מקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית המצדיקים צמצום החובה או שלילתה (ע"א 8146/13 ד"ר סולימאן ג'ושה נ' בית החולים אלדג'אני (בפירוק) ואח' (21/07/16)).

כבר נקבע, בשורה של פסקי דין, כי אולם אירועים חב חובת זהירות מושגית כלפי האורחים הפוקדים אותו. מתחמים המזמינים קהל למקרקעין שבחזקתם, לשם השתתפות באירועים, חבים כלפיהם בחובה למניעת סיכונים, ובכלל זה עליהם לדאוג שדרכי הגישה בתוך האולם יהיו דרכים בטיחותיות (ע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה, פ"ד ל (1) 141, 155; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 122; ת"א (שלום – חי') 50374-11-13 ד.מ. נ' אולמות המילניום בע"מ (20/03/16)).

שוכנעתי כי הנתבעת הפרה את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלות עליה כלפי התובעת. באולם האירועים נבנה גרם מדרגות המוביל לבמה עליה ניצבים שולחנות ישיבה המיועדים לקהל המוזמנים לאולם. גרם המדרגות האמור נבנה באופן לקוי והוא מהווה מפגע: בעת חשיכה או תאורה חלשה לא ניתן להבחין בהפרשי הגובה בין מדרגה למדרגה. המדרגות עצמן אינן מוארות, לא הותקנו עליהן סימנים זוהרים להארה, לא הותקנו עליהן פסים למניעת החלקה, והמדרגות אינן נתמכות במעקה אחיזה.

שומה היה על הנתבעת לוודא כי גרם המדרגות תקין ואינו מהווה מפגע לעוברים ושבים, בהיותו מעבר ציבורי לאזור ישיבה באולם האירועים, ואולם היא כשלה בכך.

כמו כן, בשים לב למצב התאורה באולם – שלעיתים מוחשך, ובשים לב לכך שהמדרגות אינן מוארות ויש קושי לראות פערי גובה בין מדרגה למדרגה במצב של חושך, ראוי היה להתקין מעקה אחיזה ופסים זוהרים, שמהווים אמצעי בטיחות פשוטים אך יעילים למניעת סכנת נפילה (ת"א (חי') 50374-11-13 ד.מ. אולמות המילניום בע"מ (20/03/16); ת"א (שלום ת"א) 19520-09-15 פלונית נ' אולמי ארמונות רויאל בע"מ (26/05/21)).

מכל המקובץ שוכנעתי, כאמור, כי הנתבעת הפרה את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית המושתות עליה, וכי הפרת חובות הזהירות המושגית והקונקרטית הן אלו שגרמו לנפילת התובעת.

אשם תורם

לא מצאתי מקום לייחס לתובעת אשם תורם וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, גרם המדרגות שבו נפלה התובעת לא היה מוכר לה מביקוריה הקודמים באולם האירועים והיא התוודעה לגרם מדרגות זה, לראשונה, רק באירוע נושא כתב האישום (עדות התובעת עמ' 3 שורה 28). עדות התובעת לא נסתרה והיא הותירה בי רושם מהימן.

שנית, התובעת לא נעלה נעליים עם עקב גבוה, אלא עם עקב קטן של לא יותר מ – 5 ס"מ (עמ' 5 שורות 1-2).

שלישית, התובעת לא החזיקה תיק בידיה, כך שלא היה מה שיערער את שיווי משקלה (עמ' 7 שורות 16-17).

רביעית, בעת שהתובעת ירדה במדרגות, האולם היה חשוך (עדות התובעת עמ' 4 שורה 11; עדות בתה של התובעת עמ' 14 שורה 20; עדותה של עדת הראייה עמ' 19 שורות 6-7), כך שהיה לה קושי לראות לאן היא הולכת.

חמישית, התובעת הלכה לאט בגרם המדרגות (עדות עדת הראייה עמ' 19 שורות 11-12).

שישית, התובעת נפלה מיד עם תחילת הירידה במדרגות (עדות התובעת עמ' 5 שורה 17; עדות בתה של התובעת עמ' 15 שורות 9-12).

שביעית, מדובר במפגע שאינו בולט לעין (עדותה של עדת הראיה, עמ' 18 שורה 18).

סיכום שאלת החבות

מכל המקובץ אני קובע, כי הנתבעות נושאות באחריות נזיקית לפיצוי התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה.

עתה אעבור לדון בשאלת הנזק, ככל שנגרם.

דיון והכרעה בשאלת הנזק

המצב הרפואי

בעקבות התאונה, פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "סורוקה", שם אובחן אצלה שבר ללא תזוזה של ראש עצם זרוע ימין.

נכות רפואית צמיתה

הצדדים הסכימו להעמיד את הנכות הרפואית שנותרה אצל התובעת בעקבות התאונה על שיעור של 14.7%, לפי הפירוט כדלקמן:

• 12.5% בגין מגבלת תנועה בכתף (מגבלה בהרחקת זרוע ימין עד גובה השכם).

• 2.5% בגין שבר בחוליה.

   

   

  הנכות התפקודית

   

הלכה היא, שהפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (08/06/95); ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ (21/12/92); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23/08/10)).

הנכות הרפואית שנותרה לתובעת בעקבות התאונה היא נכות אורתופדית, בעיקר בגין מגבלה בתנועת הכתף, כאשר הפגימה היא ביד הדומיננטית של התובעת.

"בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי – כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792, 799).

התובעת סיפרה בתצהיר עדותה הראשית, כי עד לתאונה, וחרף גילה המתקדם (73 שנים) היא עבדה בעבודות ניקיון בבית ספר כדי לכלכל את ביתה ולשמור על נפש בריאה, וכי בשל מגבלות התנועה והכאבים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה היא נאלצה להפסיק את עבודתה האמורה וכל עבודה פיזית אחרת (סעיפים 10 ו – 11).

על גרסתה זו חזרה התובעת גם בעדותה בבית המשפט. התובעת סיפרה כי עד לתאונה, וחרף גילה (73 שנים), היא עבדה, באופן סדיר ורציף משך שש שנים, בעבודות ניקיון בבתי ספר (עמ' 8 שורות 13-14), כאשר בבית הספר האחרון החלה לעבודה ביום 15/08/15 בהיותה בת 71 שנים. שעות העבודה של התובעת היו מ - 10:00 עד 13:00 ומ - 15:00 ועד 19:00 בימים א עד ה (עמ' 7 שורות 25-29). עוד סיפרה כי בעקבות התאונה היא הפסיקה לעבוד (עמ' 8 שורה 6) וכי מזה 3 שנים שהיא אינה מתפקדת (עמ' 8 שורות 29-32).

כאמור, עדותה של התובעת הותירה בי רושם מאוד מהימן.

עדותה של התובעת, לפיה נאלצה להפסיק לעבוד בעקבות התאונה, מקבלת חיזוק מראיות נוספות, כמפורט להלן:

1. העדה הגב' א' כ' סיפרה בעדותה, כי התובעת הפסיקה את עבודה כמנקה בבית הספר בו עובדת גם הגב' כ' עצמה, וזאת בעקבות התאונה (עמ' 19 שורות 31-32).

    

2. רופא תעסוקתי, שבדק את התובעת ביום 15/10/17, אף קבע כי נוכח מצבה לאחר התאונה היא אינה מסוגלת לעבוד בעבודות ניקיון או בכל עבודה אחרת (נספח 5 לתיק מוצגי התובעת).

    

3. הוצג אישור מאת המעסיק האחרון של התובעת ובו נכתב כי התובעת הודיעה למעסיק כי אין עוד ביכולתה לבצע את עבודתה, שהינה עבודה פיזית, וזאת בעקבות פגיעתה בתאונה (נספח 7 לתיק מוצגי התובעת).

    

כמו כן, לא נדרשת מומחיות כדי להסיק שפגיעה בתנועות הכתף משליכה על היכולת לבצע עבודות ניקיון, וודאי עבודות ניקיון מאסיביות משך מספר שעות.

כפי שניתן להיווכח, לתאונה היתה השלכה ישירה ומשמעותית על יכולתה של התובעת להמשיך ולעבוד בעבודות הניקיון אותה ביצעה שש שנים עובר לתאונה.

לא רק יכולתה של התובעת לעבוד נפגעה בעקבות התאונה אלא גם תפקודה הכללי בבית נפגע.

התובעת סיפרה כי לפני התאונה היא תפקדה היטב וכלשונה: "אני תפקדתי כמו שור" (עמ' 11 שורה 16) ולאחר התאונה "הגוף שלי קרס" (עמ' 11 שורה 18). סיפרה כי לאחר התאונה היא כבר לא שוטפת את הרצפה בבית, אלא בנותיה עושות זאת ובעלה אחראי לתלות ולהסיר כביסה (עמ' 11 שורה 20).

התובעת הוסיפה וסיפרה כי התאונה גם פגעה בה מבחינה נפשית:

"אני מתקשה גם מבחינה נפשית מאחר שמאישה חרוצה ועובדת עם עיסוקים רבים, פתאום בגיל 76 הפכתי לאישה שמעבירה את רוב זמנה בבית בחוסר מעש". (סעיף 25 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת).

בתה של התובעת תיארה את מצבה של התובעת לאחר התאונה, כדלקמן:

"אמא שלי אישה בריאה, פעילה, עבדה יצאה לטיולים דאגה לנכדים, אירחה אותנו ולאחר המקרה היא פשוט הפכה להיות אישה תלותית. היתה אישה עובדת מארחת מכינה מסתדרת בעצמה פעילה מאוד יוצאת לטיולים ולאחר המקרה היא פשוט הפכה להיות תלותית אנו מסייעים לה בהכל, מתחלקות בינינו. אשתו של אחי גם עוזרת. ניקיון של הבית." (עמ' 16 שורות 9-13).

הדברים מדברים בעד עצמם.

בתה של התובעת הוסיפה ואישרה כי לאחר התאונה התובעת אינה שוטפת עוד את רצפת הבית (עמ' 16 שורות 21-22).

גם אם התובעת סבלה מבעיות רפואיות חולפות כאלה ואחרות עובר לתאונה, הדבר לא מנע ממנה לעבוד בעבודות ניקיון בבית ספר, וכלשונה:

"ברוך השם טפו טפו עד עכשיו לא סבלתי מכלום. הייתי אישה חזקה, עבדתי תפקדתי בבית, טיפלתי בנכדים הכל היה טוב מאז הנפילה הגוף שלי קרס. אני שלוש שנים בבית לא מתפקדת" (עמ' 8 שורות 29-31).

עדותה של התובעת היתה, כאמור, אותנטית והותירה בי רושם מהימן.

התובעת הכחישה את הנטען בתיעוד רפואי שנערך לאחר התאונה ולפיו היא נפלה בביתה תוך כדי שטיפת רצפה. הכחשת התובעת הותירה בי רושם מהימן, ומכל מקום מי שתיעד את הדברים במסמך הרפואי לא הובא לעדות כך שלא ניתן לתת כל משקל לתיעוד האמור.

הפסדי שכר

על אף שהתובעת חצתה זה מכבר את גיל הפרישה לפנסיה, היא המשיכה לעבוד בעבודות פיזיות עוד שנים רבות עד התאונה.

שוכנעתי, כי התובעת נאלצה להפסיק לעבוד בעקבות התאונה, הכל כפי שפורט לעיל.

בעת התאונה היתה התובעת בת 73 שנים, וכיום היא בת 76 שנים.

במכתב שכתב המעסיק של התובע (נספח 7 לתיק מוצגי התובעת) הוא ציין את הדברים הבאים:

"אילולא הייתה העובדת שבנדון מודיעה לחברה על סיום העסקתה כאמור, לא היתה מניעה מצד החברה, במועד הרלוואנטי, להמשיך להעסיקה בחברה באותו תפקיד".

התובעת עצמה סיפרה בעדותה כי לא היתה מניעה שהיא תמשיך לעבוד אף עד הגיעה לגיל 80 שנים (עמ' 8 שורות 16-22).

מנגד, אביא בחשבון גם את מצבה הרפואי הקודם של התובעת והשלכותיו הפוטנציאליות על גיל הפסקת העבודה.

על פי עדות התובעת, שלא נסתרה, היא השתכרה סך של 4,000 בחודש בעבודתה בניקיון בית הספר (עמ' 9 שורות 2-3).

על סמך מכלול הנתונים דלעיל, מצאתי לפסוק לתובעת, על דרך האומדנה, את הפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, ולהעמיד פיצוי זה על סך של 60,000 ₪.

כאב וסבל

בעקבות התאונה, התובעת פונתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים סורוקה. היד שלה קובעה במתלה והיא עברה סדרה של טיפולי פיזיותרפיה.

קבעתי לעיל כי נכותה הרפואית של התובעת בעקבות התאונה היא בשיעור של 14.7%.

בהתאם לנתונים דלעיל, בהיעדר ימי אשפוז ולאור גילה של התובעת זכאית התובעת לפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 25,000 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעה עבר ועתיד

בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, עתרה התובעת לפיצוי בסך של 214,000 ₪ על דרך האומדנה. הנתבעת, מנגד, טענה כי עזרת צד ג' הוא רכיב נזק הטעון הוכחה מיוחדת אך זו לא הוצגה, ולחילופין יש לפסוק לזכות התובעת פיצוי שלא עולה על סך של 10,000 ₪ בגין עזרת צד ג', וזאת על דרך האומדנה.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 15,000 ₪.

סוף דבר

מכל המקובץ אני פוסק לתובעת פיצויים בסך של 100,000 ₪, שישולמו על ידי הנתבעות, לפי הפירוט כדלקמן:

א.הפסד שכר לעבר ולעתיד – 60,000 ₪.

ב.כאב וסבל – 25,000 ₪.

ג.עזרת צד ג' + הוצאות רפואיות/נסיעה – 15,000 ₪.

סה"כ:100,000 ₪.

על הסכום שנפסק לעיל, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ, עלות חוות דעת מטעמה (נספח 4 לתיק מוצגי התובעת), והוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ (עבור העדת שני עדים) וכן האגרה ששולמה בעת פתיחת ההליך. על ההוצאה בגין האגרה, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום בקופת בית המשפט ועד לפירעון בפועל.

מזכירות בית המשפט תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ב, 26 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.