ת"א 150986-09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' סאלח אבו סיאם ואח'

לפני תביעה כספית של הבנק, בסך של 172,094 ₪, כנגד שני הנתבעים, אשר ערבו להלוואה שנלקחה על ידי החייבים.

רקע

1. ביום 8.5.97 נטלו מר סמיר אבו סיאם וכן אשתו דאז (להלן: "החייבים"), הלוואה בסך של 122,000 ₪ מאת הבנק. כבטחון להחזר ההלוואה, משכנו החייבים את דירתם לבנק. כמו כן, הנתבעים חתמו כערבים על הלוואה זו. תשלומי ההלוואה עמדו תחילה על כ- 500 ₪ לחודש. לאחר כחצי שנה החלו הנתבעים לפגר בתשלומי ההלוואה.

    

2. לפי טענת הבנק, ביום 2.2.00, נשלח אל החייבים ואל הנתבעים מכתב התראה, שבמסגרתו צוין כי חוב הפיגורים בגין ההלוואה עומד על 16,423 ₪, נכון ליום 31.12.99, כי חרף פניות הבנק, לא סולק חוב הפיגורים, כי בהתאם לכך ניתנת הודעה על העמדת ההלוואה לפירעון מידי תוך 8 ימים וכי אם לא יסולק חוב הפיגורים תוך 7 ימים, יועמד החוב לפירעון מידי כאמור, חוב שעומד על כ- 144,130 ₪ נכון ליום 31.12.99, וכן ימומש במידת הצורך נכס המקרקעין שהועמד כבטוחה לתשלום ההלוואה.

    

3. משלא שולם החוב, מונה ביום 22.6.00, עורך הדין יונתן צבי, ככונס נכסים מטעם הבנק על זכויותיהם של החייבים בדירה. לפי טענת הבנק, הנכס לא היה רשום על שם החייבים, אלא על שם הבעלים הקודמים שמהם רכשו החייבים את הזכויות, ראש ההוצאה לפועל התנה את המשך הליכי המימוש ברישום הנכס על שם החייבים, אולם, בהעדר שיתוף פעולה מצד החייבים והבעלים המקוריים של הנכס, לא עלה בידי כונס הנכסים להשלים את הרישום ע"ש החייבים.

    

4. ביום 23.3.05 מונה עו"ד יצחק גיא ככונס נכסים, במקום עו"ד יונתן צבי. ביום 25.7.06, תפס הכונס את החזקה בדירה, חתם על הסכם שכירות עם השוכר ששהה בנכס באותה עת, הזמין בחודש יולי 2006 חוות דעת שמאית שלפיה שווי הנכס הוערך בין 18,000$ לבין 25,000$, פירסם בסוף שנת 2006 ובמחצית הראשונה של שנת 2007 הצעות לרכישת הנכס, קיבל בחודש אוקטובר 2007 הצעה מאת השוכר לקנות את הנכס בסכום של 23,000$, קיבל חוו"ד עדכנית מהשמאי שחזרה על הנתונים הקודמים שבחוות הדעת הראשונה, קיבל אישור מראש ההוצל"פ למכור את הנכס לשוכר בסכום של 23,000$, קיבל בהתאם לכך את סכום התמורה ולאחר הפחתת שכ"ט הכונס והוצאות הכינוס, העביר לחשבון ההלוואה בבנק 93,070 ₪.

    

5. ביום 15.4.08 שלח הכונס בדואר רשום מכתבים לכל אחד מהנתבעים, בגין יתרת החוב עבור ההלוואה, אשר לפי המכתב עמדה על 164,397 ₪ נכון ליום 13.4.08. המכתבים חזרו בסימן "לא נדרש".

    

6. ביום 13.7.08 הגיש הבנק בקשה למיצוי הליכים לראש ההוצאה לפועל ושלח במקביל את הבקשה וההחלטה על מתן תגובה עליה לנתבעים במסירה אישית, אולם אלו סירבו לחתום על אישור המסירה. בהעדר תגובה, ניתן אישור למיצוי הליכים כמבוקש.

    

7. ביום 8.1.09 הגיש הבנק את תביעתו דנא, לחיוב הנתבעים בגין ערבותם, בסכום של 172,094 ₪. בתצהירי הנתבעים למתן רשות להגן נטען כי הם אינם מתכחשים לקיום הערבות מצדם, אולם במשך 11 שנים ויותר שחלפו מיום חתימת הערבות, לא הגיעה אליהם כל פניה מאת הבנק, עם קבלת התביעה (מועד שבו שהה החייב במאסר), הסתבר להם כי השוכר של הדירה רכש אותה ב- 24,000$, כאשר ערכה המינימלי עמד על 40 אלף דולר לפחות, כי על הבנק לתת תשובה כיצד נותר חוב בסך של כ 172,000 ₪, בגין הלוואה על סך 122,000 ₪ כאשר הנכס המשועבד נמכר ותמורתו עברה לבנק וכאשר לפי הידוע להם, דמי השכירות ששילמו השוכרים הועברו לבנק לצורך תשלום החזרי ההלוואה, כי אין לנתבעים מידע מתי הפסיקו החייבים לשלם את תשלומי ההלוואה, מתי הבנק העמיד את ההלוואה לפירעון מידי, מדוע לא ניתנה להם הודעה על כך, מדוע לא אפשרו להם להמשיך בביצוע תשלומי ההלוואה, מדוע לא נודע להם על הליכי המימוש וכיוצ"ב שאלות. עוד לפי טענתם, הם היו מסוגלים בזמנו להמשיך בתשלומי ההלוואה, שעמדו על מאות שקלים בחודש וגם יכולים היו לרכוש בעצמם את הדירה. לפי טענתם, יש לפטור אותם באופן מוחלט מערבותם, נוכח כל האמור לעיל.

    

8. בתיק זה, שאגב נדון קודם לכן על ידי מספר מותבים אחרים, עד שהועבר אליי, שמעתי את עדותם של כונס הנכסים עו"ד גיא יצחק וכן של עו"ד סנדרה לוינסון, אשר נתנה תצהיר לגבי מכתבים שנשלחו לנתבעים בשנת 2000. כמו כן, שמעתי את עדותם של הנתבעים.

   דיון

9. אני מוצא לנכון לדון בראש ובראשונה בטענת הנתבעים, שלפיה לא הוכח החוב הנתבע. בתצהירי הנתבעים שתמכו בבקשת הרשות להגן ואשר הפכו לכתב הגנתם, הוכחש החוב במפורש. כך למשל, בסעיף 4 לתצהירי הנתבעים, נכתב: "תשובה לשאלה כיצד נותר חוב בסך של 172,220 ₪ בגין הלוואה ע"ס 122,000 ₪ כאשר הנכס המשועבד נמכר ותמורתו, ככל הנראה, עברה לבנק ונוכתה מסכום החוב ובכן שאלה זו מצריכה בירור עובדתי, במיוחד מאחר והבנק לא טרח לפרט דבר וחצי דבר בהקשר דנן, בכתב התביעה". בסעיף 5ט' לתצהירי הנתבעים נכתב: "הכיצד תפח סכום החוב הנטען כדי פי כמה מסכום שווי הדירה כאשר הבנק אינו מיידע אותי ו/או את המבקש מס' 2 בנוגע לכך?".

    

10. בסיכומיו של ב"כ הנתבעים נטען כי יש לדחות את התביעה בשל העובדה שהבנק לא הוכיח את סכום התביעה. לפי הטענה, כל שצורף לכתב התביעה המתוקן היה דף חשבון אחרון מחשבון ההלוואה המראה את השורה התחתונה של החוב ומעבר לכך לא צורפו ראיות נוספות לגבי סכום התביעה והדרך לחישובו, לא זומנו על ידי התובעת עורכי דף החשבון שצורף לתביעה או נציג אחר מטעם הבנק להוכחת סכום התביעה, כאשר עורכי הדין שהעידו מטעם הבנק בתביעה לא יכולים להיחשב כנציגים כאמור. עוד נטען, כי לא הוכח סכום התביעה, מקום שאין התייחסות לסכומים ששולמו על ידי הלווים, כמו גם השוכרים, שלהם הושכרה הדירה ע"י כונס הנכסים.

     

11. ב"כ הנתבע מפנה בעניין זה לת.א. 1257/03 הבנק הבינלאומי נ' מחשבת מ.ל. בע"מ ואח'-פורסם בנבו, בו קבע בית המשפט המחוזי בת"א, כי משלא הוכיח הבנק את סכום החוב בתצהירים ובראיות ואך צירף לכתב התביעה אסמכתא לגבי סכום התביעה בלבד, מבלי שהוכיח בתצהירים ובראיות, תוך התייחסות לסכומים ששולמו, את סכום החוב שנותר, דין התביעה להידחות.

     

12. ומן הכלל אל הפרט - אני סבור שניתן להגיע למסקנה זהה בתביעה דנא. כתב התביעה הוגש על סכום של 172,094 ₪. בכתב התביעה אין פירוט של החישוב שהביא לסכום הנ"ל. לכתב התביעה צורף שורה תחתונה בלבד של סכום החוב, שגם הוא לא מפרט את חישובו.

     

13. כתב התביעה גם לא מפרט את ההיסטוריה שקדמה להגשת התביעה, לרבות לא בהקשר של חישוב סכום החוב, כגון מה היה לוח הסילוקין של ההלוואה, מה היו תנאי ההצמדה ו/או הריבות של ההלוואה, מה היה סכום החוב בעת העמדת ההלוואה לפירעון מידי, מה היה סכום החוב קודם למימוש הנכס, הכל תוך פירוט מצד אחד את התשלומים ששולמו על חשבון החוב עד לאותו מועד ומצד שני, את חישוב החוב, לרבות הצמדה וריבית עד למועד הנ"ל ועד להגשת התביעה. הבנק גם לא פירט בכתב התביעה איזה סכום מתוך יתרת החוב נותר לאחר קבלת התגמולים בגין רכישת הדירה ואילו הפרשי הצמדה וריבית הצטברו על יתרת החוב מאז ועד להגשת התביעה.

     

14. הבנק אמנם לא היה מחויב להביא את הפירוט הנ"ל בכתב התביעה, אולם בוודאי שהיה מחויב לעשות כן במסגרת תצהירי העדות שלו וזאת במיוחד כאשר מדובר בחוב שמהווה יתרת חוב לאחר ביצוע תשלומים על חשבון החוב וכן לאחר קבלת תקבולים ממכירת הנכס ובמיוחד מאחר והנתבעים הכחישו את החוב בכתב ההגנה ואף טענו לצורך בהוכחת חישובו. בנסיבות שכאלה, יש להביא את מלוא התשתית העובדתית שתוכיח את ה"גלגול" של החוב על סכומיו לכל התקופה למן קבלת ההלוואה ועד הגשת התביעה.

     

15. סכום החוב הוכחש במפורש בכתב ההגנה ואף נטען על ידי הנתבעים למעלה מן הדרוש כי לא ברור כיצד חושב. תובע ובפרט בנק, שעותר לחייב ערב ביתרת חוב, לא יכול להסתפק לצורך הוכחת החוב, בצירוף שורה תחתונה של חוב בלבד (מסמך בן עמוד אחד המספיק לקיום תנאים של סדר דין מקוצר לכל היותר).

     

16. לא רק שהבנק לא צירף מסמכים שמעידים על גובה החוב לתקופה שלמן יום מתן ההלוואה ועד להגשת התביעה כנדרש (לוח הסילוקין של ההלוואה, מסמך המעיד על הריבית של ההלוואה ותנאי ההצמדה שלה וכו', דפי חשבון הבנק ממתן ההלוואה ועד הגשת התביעה, חישובים של סכומי החוב למועדי מכירת הנכס וכו'), אלא שהבנק אפילו נמנע מלהגיש תצהיר של נציג הבנק ביחס לסכום החוב וחישובו ויתרה מכך – גם בתצהירי שני העדים היחידים של הבנק (כונס הנכסים עו"ד יצחק גיא ועו"ד סנדרה לוינסון), אין כל התייחסות לסכום החוב וחישובו.

     

17. תצהיר הכונס מתאר את השתלשלות העניינים ממינויו ואת הפעולות שנקט להשכיר את הנכס לשוכר ששהה בו, לממש את הנכס ולקבל אישור על מיצוי הליכים. עו"ד לוינסון נתנה תצהיר קצר על משלוח המכתבים משנת 2000. אפילו דף החשבון האחרון שצורך לתביעה, לא צורף לתצהיריהם של הכונס או עו"ד לוינסון.

     

18. הבנק גם לא טרח להגיש סיכומי תשובה (למרות שהתרתי זאת מראש), כדי להתמודד עם טענות הנתבעים בסיכומיהם, אודות החסר הראייתי ביחס להוכחת סכום החוב.

     

19. בנסיבות אלה, אין מנוס מקביעה כי סכום החוב לא הוכח וכי יש לדחות את התביעה ולו בשל כך. ויודגש – אין כל מקום לקביעת סכום החוב לפי אמדנא דדיינא. אומדן כזה מותר אך ורק כאשר לא ניתן להוכיח את סכום החוב במדויק. ראה בעניין זה ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פד"י לה(2) 800, שם נקבע בהקשר של אומדנא דדיינא כי "...באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי".

     

20. לא יכולה להיות מחלוקת כי במקרה הנוכחי הדבר ניתן. אין כל הסבר מצד הבנק מדוע לא מצא לנכון להוכיח את סכום החוב.

     

21. שאלתי את עצמי, האם למרות הכל, ניתן והאם יש מקום, לכך שבית המשפט ינסה איכשהו לדלות בכוחות עצמו, על פי החומר שהוגש ועל פי חישובים שיערוך בעצמו, מה סכום החוב והגעתי למסקנה כי הדבר לא ניתן וגם אינו במקומו.

     

22. עם כל הכבוד, אין זה מתפקידו של בית המשפט לבצע עבודה המוטלת על בעל דין. אין זה מחובתו של בית המשפט לבצע הערכות וספקולציות כאלה ואחרות כדי להתגבר על חסר ראייתי, מקום שאין כל הסבר לחסר זה וניתן היה בקלות להביא את כל המסמכים ועדויות הנדרשות כדי להסביר עד לשקל האחרון כיצד סכום החוב בשנת 2009 הגיע לכדי 172,022 ₪, מקום שבשנת 1997 עמד על 122,000 ₪ ובדרך הצטרפו הפרשי הצמדה ו/או ריבית לקרן החוב ומנגד שולמו לפחות 93,000 ₪ בגין הנכס שנמכר ושולמו לכאורה גם דמי שכירות שהיו אמורים להיכנס לחשבון. ויודגש – אין באמור לעיל כדי לרמוז שהדבר לא היה אפשרי, אולם משניתן היה להוכיח את החוב כדבעי והדבר לא נעשה וללא הסבר מניח את הדעת, התוצאה הנה דחיית התביעה.

     

23. המסמך היחיד שרלוונטי לחישוב החוב, צורף לתצהירי הנתבעים דווקא. מדובר במסמך שכותרתו "תנועה כספית בהלוואה" ואשר צורף כנספח א' לתשובות הבנק לשאלון הנתבעים (שצורפו כנספח ג' לתצהיר הנתבעים).

     

24. מסמך זה מפרט את התקבולים שהתקבלו בחשבון ההלוואה מיום 1.7.97 עד 21.1.08 והשורה התחתונה שלו הנה כי שולמו 94,899 ₪ (מתוכם 93,070 ₪ בגין הנכס שנמכר).

     

25. דא עקא, לא די בנתונים האמורים כדי שאגיע למסקנה כי סכום החוב הוכח. מדובר בנתונים חלקיים ביחס לאלה הנדרשים להוכחת סכום החוב. לבד מכך שהמסמך לא צורף לתצהיר מי מעדי הבנק ועל כן לא ניתן היה לחקור מאן דהוא לגבי תוכנו, אלא שגם אם הוא מסמך מדויק ונכון, לא ניתן לחשב את החוב על פיו בלבד, שכן חסר הצד השני של המשוואה, שהוא חישוב קרן ההלוואה וההצמדה והריבית שחלו עליהם במשך השנים.

     

26. המסמך הנ"ל מפרט רק את הסכומים שיש להפחית מסכום ההלוואה המשוערך, אולם אינו נותן כל מידע על סכום ההלוואה המשוערך האמור. ויודגש – סכומי החוב שנזכרו במכתבי ההתראה של בא כוח הבנק ואשר נשלחו במשך השנים (ואשר לגבי אחד מהם – משנת 2000 - כלל לא הוכח כי נשלח לאחד הנתבעים), לא יכולים להוות תחליף ולא עומדים בנטל הבאת הראיות להוכחת החוב מתוך ספרי הבנק עצמם ובוודאי שלא יכולים להוות תשתית ראייתית להוכחת הגידול של החוב מסכום הקרן שנלקח בשנת 1997 ועד למועד הגשת התביעה, על הפרשי ההצמדה והריבית שהצטרפו לקרן.

     

27. אם לא די בכך, מעיון במסמך עצמו, עולה כי הוא נעדר נתונים כלשהם לגבי התקופה חודש אוקטובר 1999 עד חודש מאי 2004 וללא הסבר מדוע. לא ניתן להסביר חסר זה בטענה כי לא היו תקבולים בתקופה ההיא, שכן כעולה משאר התקופות הנזכרות במסמך, גם בחודשים שבהם לא היה תשלום (שהם מרבית החודשים הנזכרים במסמך), ישנו ציון של סכום חיוב בפלוס ולאחר מכן איפוס הסכום על ידי ציון סכום זהה במינוס.

     

28. העדר כל ראיה לגבי שיעור הריבית של ההלוואה, גם היא לא מאפשרת לבית המשפט לחשב את החוב, גם לו סבר שהיה זה נכון כי יעשה זאת במקום התובע.

     

    סוף דבר

    על רקע כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה וזאת משלא הוכח גובה החוב. בנסיבות, אני רואה עצמי פטור מדיון בשאר טענות ההגנה של הנתבעים.

    בנסיבות, ישלם הבנק לנתבעים שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ (תוך 30 יום מקבלת פסק הדין) וזאת בהתחשב בסכום התביעה, במשכם של הליכי המשפט ובכך שהתביעה נדחתה לחלוטין כאמור.

    ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ו, 27 יוני 2016, בלשכתי.