ח.א אנגל אחזקות בע"מ נ' גינדי ואח'

פתח דבר

תביעה ותביעה שכנגד שעניינם בהתחייבות התובעת לשלם לנתבעים סך של 300,000 ₪. התובעת יזמית נדל"ן. הנתבעים בעלים של דירה בבניין שהתובעת התקשרה עם כלל הבעלים בו בהסכם תמ"א 38/1. התובעת חתמה עם הנתבעים על התחייבות לפצות אותם בסך של 300,000 ₪ בגין גריעת חלק משטח דירתם כתוצאה מתכנון הפרוייקט. התובעת הסבה את זכויותיה על פי הסכם התמ"א בהסכמת כל הבעלים, ליזם אחר. השאלה בתיק הזה היא האם התובעת נותרה חייבת לנתבעים את תשלום הפיצוי עליו הסכימו בהסכם נפרד.

רקע עובדתי

1. התובעת והנתבעת שכנגד, ח.א אנגל אחזקות בע"מ (להלן: "אנגל") היא חברה יזמית. הנתבעים והתובעים שכנגד, מר מוטי גינדי וגב' מורן גינדי (להלן: "גינדי") הם בעלים של דירת מגורים בבניין ברחוב מרמורק 28 בתל אביב (להלן: "הבניין" ו- "הדירה").

    

2. ביום 3.3.16 נחתם בין אנגל לבין בעלי הדירות בבניין (כולל גינדי) הסכם לביצוע פרוייקט תמ"א 38/1 (חיזוק) (להלן: "הסכם התמ"א").

    

3. ביום 25.5.20 נחתם בין אנגל לבין גינדי הסכם על פיו התחייבה אנגל לשלם לגינדי, במעמד תחילת העבודות על ידי הקבלן המבצע של פרוייקט התמ"א, סך של 300,000 ₪ (להלן: "הסכם גינדי") (נספח 1 לתצהיר גינדי). על פי האמור בהסכם גינדי, הרקע לחתימתו הוא יצירת מעבר מהמעלית לחדר המדרגות אשר גורע משטח הדירה של גינדי. הצדדים הסכימו על פיצוי לגינדי כאשר ההסכם גם כולל התחייבות לשמור את פרטיו בסודיות. יצויין – ויש לכך חשיבות – שאנגל חתמה ושלחה את ההסכם לגינדי בדוא"ל ביום 1.6.20 (נספח 1 לתצהיר גינדי).

    

4. שתי דקות בדיוק לאחר משלוח הדוא"ל עם הסכם גינדי (וגם לכך יש חשיבות), שלחה אנגל לגינדי דוא"ל (שאותו נוסח שלו נשלח כפי הנראה גם ליתר הבעלים בבניין) שבו התבקשו גינדי (ויתר הבעלים בבניין) לאשר בכתב כי הם מסכימים שאנגל תסב את התחייבויותיה על פי הסכם התמ"א או כל תוספת לו ליזם אחר בשם ר.ב בצור ירום אחזקות בע"מ (להלן: "היזם החדש"). באותה הודעה הובהר שהיזם החדש נכנס בנעליה של אנגל "לכל דבר ועניין". אבהיר כי הסכמת הבעלים ובכלל זה גינדי להסבת הזכויות ליזם החדש נדרשה בהתאם לסעיף 23 להסכם התמ"א שמחייב את הסכמת הדיירים והנציגות למהלך מסוג זה.

    

5. למחרת בבוקר, 2.6.20, נתנו גינדי, בדוא"ל חוזר, את הסכמתם להסבה (נספח 2 לתצהיר גינדי).

    

6. ביום 30.6.20 נחתם הסכם המחאת זכות שהצדדים לו הם: (1) כל בעלי הדירות בבניין (כולל גינדי); (2) אנגל; (3) היזם החדש (להלן: "הסכם ההסבה") (נספח 3 לתצהיר גינדי). בהסכם ההסבה הוסכם על המחאת הסכם התמ"א והסכמים פרטניים ספציפיים עם חלק מהבעלים ליזם החדש. ההסכמים הפרטניים שהוסכם להסב ליזם החדש אינם כוללים את הסכם גינדי.

    

7. השאלה המרכזית בתובענה זו היא מה גורלו של הסכם גינדי – האם כפי טענת אנגל בחתימה על הסכם ההסבה, שלא כלל את הסבת הסכם גינדי ליזם החדש, עבר מן העולם הסכם גינדי או שמא – כפי טענת גינדי, אנגל נותרה חייבת לגינדי על פי הסכם גינדי.

   טענות הצדדים והראיות

    

8. ההליך נפתח בתביעה לסעד הצהרתי שהגישה אנגל שבו התבקשה הצהרה לפיה אנגל אינה חייבת לשלם לגינדי 300,000 ₪ או כל סכום אחר מכוח הסכם גינדי. נטען על ידי אנגל כי אנגל מכרה את הפרוייקט וכי הסכם גינדי קובע כי התשלום יהיה כאשר אנגל תעלה על הקרקע וכאשר נחתם הסכם ההסבה גינדי כבר ידעו שאנגל לעולם לא תעלה על הקרקע; שהעובדה שחלק מההסכמים עם בעלים אחרים צורפו להסכם ההסבה מחזקת את טענת אנגל שלמעשה גינדי ויתרו על זכויותיהם מכוח הסכם גינדי; שמר גינדי חתם על הסכם ההסבה גם מתוקף היותו חבר הנציגות; שסעיפים 3.12 ו- 3.12 להסכם ההסבה – סעיפי ויתור טענות – חוסמים את דרכם של גינדי.

    

9. גינדי מצידם הגישו תביעה שכנגד שבה מבוקש לחייב את אנגל לשלם לגינדי את אותם 300,000 ₪ (שעומדים, על פי כתב התביעה, נכון ליום הגשת התביעה, על סך של 304,717 ₪). בהגנתם ובתביעה שכנגד טוענים גינדי כי לאור הגריעה הצפויה משטח דירתם התנהל משא ומתן עם אנגל שהסתיים בחתימה על הסכם גינדי; כי ברור שהתביעה העיקרית הוגשה כצעד טקטי; כי בשום שלב לא ויתרו גינדי על זכותם לקבלת פיצוי וכי אין גם כל היגיון שיוותרו; כי סעיף 3.13 מחריג במפורש מויתור הטענות כלפי אנגל התחייבות של אנגל מול מי מיחידי הבעלים שלא במסגרת הסכם התמ"א או ההסכמים הפרטניים שצורפו להסכם ההסבה.

    

10. התובענה התנהלה בפני כבוד השופטת איילה גזית ועברה לטיפולי בנובמבר 2022 בעקבות פרישת המותב הקודם.

     

11. מטעם אנגל הוגשו שני תצהירים: האחד, תצהירה של הגב' חמדה אנגל (מבעלי אנגל) (להלן: "גב' אנגל") והשני, תצהירה של עו"ד עדי מנדלוביץ, היועצת המשפטית ומי שהיתה מנהלת הפרוייקט מטעם אנגל (להלן: "עו"ד מנדלוביץ"). עו"ד מנדלוביץ היא הבת של הגב' אנגל. מטעם גינדי הוגש תצהירו של מר מוטי גינדי (להלן: "מר גינדי").

     

12. דיון ההוכחות נערך ביום 25.6.23 ובסיומו סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

    דיון והכרעה

     

13. לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים וראיותיהם והקשבתי בקשב רב לסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה שדין תביעתה של אנגל להידחות ודין תביעת גינדי להתקבל. כפי שאראה להלן, ברור שהסכם גינדי מעולם לא פקע; כי הסכם גינדי לא היה מותנה בכך שאנגל תבצע בעצמה את הפרוייקט וכי הסכם ההסבה החריג במפורש מוויתור הטענות כלפי אנגל התחייבויות של אנגל כלפי מי מיחידי הבעלים שלא באו בגדר ההסכמים הפרטניים שצורפו להסכם ההסבה – והסכם גינדי נופל בדיוק להגדרה זו.

     

14. כאמור, אנגל סבורים שבהסכם ההסבה ויתרו גינדי על זכויותיהם מכוח הסכם גינדי. אינני מקבל טענה זו. סעיף 3.12 להסכם ההסבה עוסק בהסכמת הבעלים להסבה וכל אחד מיחידי הבעלים הצהיר והתחייב שלא תעמוד לו כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כלפי היזם החדש ו/או כלפי אנגל אלא על פי הסכם התמ"א וההסכמים הפרטניים שצורפו להסכם ההסבה. לכאורה, אם סעיף 3.12 היה עומד בפני עצמו היתה בפני גינדי משוכה לא פשוטה לשכנע מדוע, למרות האמור בסעיף, יש להם זכות תביעה כלפי אנגל מכוח הסכם גינדי.

     

15. אלא שסעיף 3.12 להסכם ההסבה אינו עומד בפני עצמו. לאחריו נקבע בסעיף 3.13 כך: "הצדדים מצהירים כי לא יבואו בכל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כלפי אנגל למעט בגין התחייבויות של אנגל מול מי מיחידי הבעלים שלא במסגרת הסכם ההתקשרות ו/או ההסכמים הפרטניים והכל בכפוף לקיום התחייבויותיה ו/או הצהרותיה של אנגל ע"פ נספח זה". סעיף 3.13 מחריג מוויתור הטענות כלפי אנגל "התחייבויות של אנגל מול מי מיחידי הבעלים שלא במסגרת הסכם ההתקשרות ו/או ההסכמים הפרטניים".

     

16. עו"ד מנדלוביץ העידה שלא היו בעלים אחרים בבניין, מלבד גינדי, שהיתה כלפיהם התחייבות של אנגל שלא הוכנסה תחת ההגדרה של ההסכמים הפרטניים שהוסבו ליזם החדש בהסכם ההסבה (עמ' 38 שורות 8-7). עו"ד מנדלוביץ, שהעידה שהיתה שותפה להכנת הסכם ההסבה, לא ידעה להסביר מדוע צריך היה את ההחרגה בסעיף 3.13 להסכם ההסבה (עמ' 37 שורות 33-11 ועמ' 38 שורות 10-1). ההסבר היחיד שמצאה עו"ד מנדלוביץ להחרגה בסעיף 3.13 משרת בדיוק את טענת גינדי (עמ' 38 שורות 8-3):

    "כב' הש' מינא:אז אני שואל אותך, מה הייתה, אני לא מצליח להבין מה הייתה הכוונה, על מה בא סעיף 3.13 לכסות? איזה מקרה הוא בא לכסות? אם הכול עובר ליזם החדש ואין יותר הסכמים, למה צריך את 3.13? למה צריך את ההחרגה הזאת?

    העדה, גב' מנדלוביץ': אז אני אומרת. כי אם אני אמכור לגינדי דבר שהוא מסוים והוא יכול לבוא לתבוע אותי. לזו הכוונה..."

     

17. במילים אחרות, לא היה לאנגל כל הסבר את מה או את מי באה לשרת ההחרגה בסעיף 3.13 להסכם ההסבה וההסבר היחיד שנמצא מהצד של אנגל הוא התחייבות למכור לגינדי דבר מה. גב' חמדה אנגל טענה בעדותה שההחרגה נועדה לשרת הסכם ג'נטלמני בעל פה עם אחד הבעלים שבו התחייבה אנגל לסייד לו את הדירה (עמ' 23 שורות 4-1 ושורת 31-25). מדובר בטענה תמוהה שלא רק שלא עולה בקנה אחד עם סעיף 3.13 אלא שאם ההחרגה של הוויתור כלפי אנגל משרתת הסכם ג'נטלמני בעל פה לסיוד דירה, מדוע שאותה החרגה לא תשרת התחייבות ברורה בכתב מול גינדי על פי הסכם גינדי.

     

18. גם בא כוח אנגל אישר בסיכומיו שסעיף 3.13 להסכם ההסבה משאיר לכאורה פתח להסכמים קיימים שלא הומחו ליזם החדש (עמ' 66 שורות 2-1). אלא שלטענת אנגל מדובר ב"פתח ניסוחי צר" שלא ניתן "להעמיס" דרכו את הסכם גינדי שענייננו בהתחייבות כבדת משקל לתשלום של 300,000 ₪. אינני סבור שמדובר בפתח צר. מדובר בפתח ברור ובנסיבות בהן לא ניתן על ידי אנגל כל הסבר לאותו פתח – קרי – מה לשיטת אנגל היתה כוונת הצדדים באותו פתח. די בכך כדי לדחות את טענות אנגל.

     

19. טענה מרכזית של אנגל היתה שהסכם גינדי קובע שהתשלום לגינדי יהיה "במעמד עלייה לשטח על ידי הקבלן המבצע של פרוייקט התמ"א" וכי מכאן ברור, לשיטת אנגל, שרק אם אנגל תבצע את הפרוייקט בעצמה היא תידרש לשלם. לשיטת אנגל – היא הקבלן המבצע. מעבר לעובדה שאנגל מוגדרת בהסכם גינדי כ"יזם" או "החברה" (ולא כקבלן המבצע ואין לאנגל סיווג קבלני – עמ' 28), הרי שלשיטת אנגל, במעמד חתימת הסכם גינדי, אנגל עמדה בפני צומת: אפשרות אחת היתה שתמשיך בעצמה את הפרוייקט. אפשרות שניה היתה שתסב את ההסכם לצד שלישי כאשר, לטענתה, באותו שלב וקודם לכן ניהלה משא ומתן עם מספר צדדים שלישיים. אין בידי לקבל את טענת אנגל ממספר טעמים שאפרט להלן.

     

20. ראשית, אם אכן כטענת אנגל היא עמדה בפני צומת בנקודה בה נחתם ההסכם גינדי, מדוע לא דאגה לכתוב במפורש בהסכם גינדי שהוא יחול רק אם אנגל תבצע בעצמה את הפרוייקט ואם בסופו של דבר תסב אנגל את התחייבויותיה, הסכם גינדי יפקע. ההסבר שניתן על ידי גב' אנגל היה: "כנראה שהייתה פה טעות ניסוח" – עמ' 17 שורה 9.

     

21. שנית, כאמור לעיל, באותו יום בו חתמה אנגל על הסכם גינדי, שלחה אנגל לגינדי וליתר הבעלים הודעה שבה התבקשה הסכמת הבעלים להסבת הסכם התמ"א ליזם החדש. הדעת נותנת שאנגל לא היתה שולחת הודעה כה דרמטית לבעלים לפני שסיכמה את הדברים עם היזם החדש. וכאן אנו מגיעים להסתרה מצד אנגל ולהצהרה מצידה שהסתברה כהצהרה שאינה אמת.

     

22. בתצהיר גילוי מסמכים ספציפיים הצהירה גב' אנגל כי מלבד הסכם ההסבה לא נחתם על ידי אנגל כל הסכם עם היזם החדש. בחקירתה הנגדית של עו"ד מנדלוביץ הסתבר כי קיים גם קיים הסכם בכתב בין אנגל לבין היזם החדש (מלבד הסכם ההסבה) – עמ' 33 שורות 15-7. עו"ד מנדלוביץ לא זכרה להגיד מתי חתמה אנגל על הסכם עם היזם החדש, אך אישרה שהוא קודם מן הסתם להסכם ההסבה (עמ' 33 שורות 15-14). כשנשאלה עו"ד מנדלוביץ האם ההסכם עם היזם החדש נחתם לפני ה- 1.6.20 (המועד בו חתמה אנגל על ההסכם עם גינדי והמועד בו שלחה אנגל לבעלים הודעה שמתבקשת הסכמתם להסבת הסכם התמ"א ליזם החדש) השיבה: "אני לא זוכרת" (עמ' 34 שורות 5-7).

     

23. גב' אנגל בעדותה ניסתה להתחמק ממתן תשובה לשאלה אם קיים הסכם בין אנגל לבין היזם החדש, מלבד הסכם ההסבה והשיבה תשובות שונות כמו: "אני לא זוכרת", "היה איזה הסכם הבנות", "אני לא זוכרת אם רשמנו את זה כהסכם או כזיכרון דברים. אני צריכה לבדוק את זה" – עמ' 12. כשנשאלה אם היא זוכרת מתי היה אותו הסכם, השיבה בסביבות ינואר, פברואר – כלומר לפני הסכם גינדי (עמ' 13 שורה 1 ועמ' 13 שורות 10-7).

     

24. השורה התחתונה היא שאנגל הסתירה במכוון את ההסכם שנחתם בינה לבין היזם החדש (ובסיכומים מטעמה אישרה אנגל שהיתה זו "טעות" שלא להציג את ההסכם עם היזם החדש). ממכלול הראיות ניתן לקבוע שהיה הסכם כזה ושההסכם קדם להסכם ההסבה וכפי הנראה אף קדם לחתימת אנגל על הסכם גינדי. לכן, כאשר חתמה אנגל על הסכם גינדי, ככל הנראה כבר נחתם גם הסכם בין אנגל לבין היזם החדש וגם אם לא, אנגל והיזם החדש היו מאד קרובים לחתימה על הסכם כזה ולכן גם הודיעה אנגל לבעלים בהודעה רשמית ביום 1.6.20 על הרצון להסב את ההסכם ליזם החדש.

     

25. חשיפת ההסכם בין אנגל לבין היזם החדש היתה שופכת אור על מועד חתימתו המדוייק ויתכן גם שיש בהסכם הזה (שכאמור הוסתר על ידי אנגל) התייחסות להתחייבות אנגל מול גינדי בהסכם גינדי. אנגל לא רק נמנעה להציג ראיה שהיתה ברשותה אלא הצהירה בתצהיר הצהרה שאינה אמת בניסיון להסתיר את אותה ראיה. לא ניתן להתעלם מכך והדבר עומד לחובתה. וראו למשל, ע"א 6460/21 טובי פרץ נ' יגאל כהן (18.6.23):

    1. "בעל דין אשר בחר להסתיר מבית המשפט, ביודעין, עובדות מהותיות או מסמכים בעלי חשיבות, אשר יכלו לשפוך אור על העובדות מושא המחלוקת – יסיק בית המשפט לחובת אותו בעל דין את המסקנות המתבקשות מכך, קרי: שהחומר שהוסתר מבית המשפט שולל את טענותיו של בעל הדין ותומך בעמדת יריבו (ראו, מני רבים: ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט(1) 450, 457 והאסמכתאות שם (1995)). בעל דין שמסר לבית המשפט, ביודעין, עדות שאינה אמת בנושא מרכזי למשפט – יחרוץ בית המשפט את הדין לחובתו (ראו: ע"א 765/18 חיון נ' חיון, פסקאות 35-26 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (1.5.2019) (להלן: עניין חיון או הלכת חיון)).

       ובהמשך:

        

       דברים אלה חלים ביתר שאת כאשר אחד מבעלי הדין שניצב לפני בית המשפט – תובע, נתבע או צד שלישי – נמצא משקר בעדותו בעניין מהותי או מסתיר מבית המשפט, ביודעין, מידע או מסמך בעל חשיבות רבה, קל וחומר – מרכזית ומכרעת. סבורני כי לבעל דין כזה אין, וגם לא יכול להיות, פתחון-פה נגד החלטת בית המשפט לקבוע עובדות ולהכריע בסכסוך בהישען על הדינים שמניתי – דינים שמספקים לבית המשפט קיצור-דרך הכרחי ומוצדק למתן פסק הדין. בעלי הדין בהליך אזרחי חבים לבית המשפט חובת-אמת. חובה זו דורשת מכל אחד מבעלי הדין לפרוש בפני בית המשפט את מסכת העובדות הרלבנטיות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו, באופן מלא וללא כחל ושרק"

        

        

26. לאור האמור, ונוכח ההסתרה המכוונת מצד אנגל אין לי אלא לקבוע שההסכם בין אנגל לבין היזם החדש נחתם ביום 1.6.20 או לפני כן. לפיכך, התזה שבבסיס טענת אנגל קורסת ואין גם ממש בטענות אנגל לפיהן הכוונה בהסכם גינדי היתה שאנגל תשלם אך ורק אם היא עצמה תבצע את הפרוייקט.

     

27. טעם נוסף לדחיית טענות אנגל שמחזק את מסקנתי, מעבר לכל האמור לעיל, הוא תגובת אנגל בזמן אמת לדרישת גינדי לביצוע התשלום. אסביר. ביום 5.4.21 שלחה ב"כ גינדי מכתב לעו"ד מנדלוביץ ובו דרישה לביצוע התשלום (נספח 4 לתצהיר גינדי). במכתב נטען שבימים אלו החלו העבודות ולכן קמה זכאות גינדי לתשלום מכוח הסכם גינדי. במכתב התשובה של עו"ד מנדלוביץ מיום 7.4.21 (נספח 5 לתצהיר גינדי) נטען שטענות גינדי שגויות וחסרות כל ביסוס וכי "נכון למועד משלוח מכתבי זה, לא החלו עבודות תמ"א 38 במרמורק 28 תל אביב". אם אכן לשיטת אנגל הסכם גינדי אינו בתוקף או שגינדי ויתרו על טענותיהם מכוחו, כפי שאנגל טוענים היום, מדוע השיבה אנגל שהעובדות (שהם הטריגר לתשלום על פי הסכם גינדי) טרם החלו. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור עדות הגב' אנגל לפיה אנגל היו "בשוק" מעצם דרישת התשלום של גינדי (עמ' 24 שורה 31). כאמור, אם אכן אנגל היו כה מופתעים והדרישה נפלה עליהם כרעם ביום בהיר – קל וחומר שמתבקש היה שאנגל ישיבו שאין כל הסכם בתוקף (ולא ישיבו שהעבודות לא החלו – תשובה שמתייחסת למועד התשלום בהסכם גינדי). עו"ד מנדלוביץ השיבה לתהייה שעולה מתשובתה בזמן אמת כי "בדיעבד אולי לא ניסחתי את זה נכון" (עמ' 39 שורות 6-5) וכי היתה "עסוקה" (עמ' 39 שורה 23). הרושם המתקבל הוא שהטענות של אנגל בהליך זה נוצרו בדיעבד בניסיון להתחמק מהתשלום עליו התחייבה אנגל.

     

28. הנתבעת העלתה בסיכומיה תהיה כיצד גינדי לא תהו בזמן אמת (עם ההסבה ליזם החדש) מה יעלה בגורל ההתחייבות כלפיהם. גינדי לא היו אמורים לתהות. בתחילה הוצג להם מצג בהודעת הדוא"ל מיום 1.6.20 (נספח 2 לתצהיר גינדי) כאילו כל ההתחייבות יוסבו ליזם החדש. בהמשך, וקודם לחתימה על הסכם ההסבה הצהיר מר גינדי שנערכה שיחת ועידה בהשתתפות בא כוחו של היזם החדש, בא כוח הדיירים, אנגל ומר גינדי שבה הובהר לו שאנגל תשלם לו את הפיצוי שיגיע לו מכוח הסכם גינדי. עדות מר גינדי אמינה בעיני ומתיישבת עם יתר הראיות ובמיוחד עם סעיף 3.13 להסכם שכאמור מחריג מוויתור הטענות התחייבויות של אנגל כלפי מי מיחידי הבעלים שאינן תחת הסכם ההסבה, כאשר לשיטת אנגל לא היו התחייבויות כאלה מלבד ההתחייבות כלפי גינדי.

     

29. הנתבעת גם טענה שיש לזקוף לחובת גינדי את אי הבאתו לעדות של בא כוח הדיירים שהיה שותף לאותה שיחת ועידה וכן לניסוח הסכם ההסבה. אני דוחה טענה זו. בנסיבות בהן אנגל עצמה לא ידעה לספק כל הסבר לשם מה נועדה ההחרגה שבסעיף 3.13 להסכם (וההסבר היחיד שנמצא משרת את גינדי) ובנסיבות בהן סעיף 3.13 להסכם מדבר בעד עצמו, אינני סבור שיש לזקוף לחובת גינדי את אי הבאתו לעדות של בא כוח הדיירים.

     

30. לא מצאתי גם ממש בטענת אנגל לפיה אין מקום לאכיפת ההסכם שכן גינדי לא נתנו לאנגל דבר תמורת התשלום. גינדי הסכימו שחלק משטח דירתם יגרע. כנגד ההסכמה לתשלום הפיצוי לגינדי, ניתן היה לקדם את הפרוייקט. העובדה שהפרוייקט הוסב ליזם אחר אין משמעותה שגינדי לא נתן דבר. זאת ועוד, לא ניתן כל הסבר הגיוני או אחר, מדוע שגינדי יסכימו סתם כך לוותר על הפיצוי שהובטח להם. אין גם כל טענה שקיבלו תמורה אחרת במקום אותו פיצוי.

     

31. גם הטענה של אנגל לפיה כביכול גינדי היו יכולים לתבוע את היזם החדש אין בה ממש. אנגל אישרה בסיכומיה שהסכם גינדי לא הוסב ליזם החדש. תביעה לפיצוי כנגד היזם החדש, שלא מכוח הסכם גינדי, היתה מוקשית לכאורה לאור ההסכמות בהסכם ההסבה בדבר ויתור על טענות כלפי היזם החדש, למעט טענות מכוח הסכם התמ"א (סעיף 3.12 להסכם ההסבה).

     

32. מכל הטעמים המפורטים לעיל, מצאתי שיש לדחות את טענות אנגל ולקבל את תביעת גינדי.

    התוצאה

     

33. התביעה של אנגל נדחית.

     

34. התביעה של גינדי מתקבלת – אנגל תשלם לגינדי סך של 304,717 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הגשת התביעה שכנגד (5.9.21) ועד התשלום המלא בפועל. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

     

35. בנוסף, אנגל תשלם לגינדי הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

     

36. זכות ערעור כדין.

     

     

     

     

     

    ניתן היום, ט"ז תמוז תשפ"ג, 05 יולי 2023, בהעדר הצדדים.