החברה העבירה את זכויותיה בפרויקט ליזם אחר. זמן קצר קודם לכן היא התחייבה לפצות בני זוג בשל גריעה משטח דירתם. בית המשפט חייב אותה לקיים את התחייבותה
השופט גד מינא קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד חברת "ח.א. אנגל אחזקות" וחייב אותה לשלם להם כ-350,000 שקל. החברה חתמה עם דיירי הבניין של התובעים על הסכמי תמ"א, וכן על הסכם פיצוי פרטני מול התובעים בגין גריעה משטח דירתם. לאחר שהסבה את זכויותיה ליזם אחר היא התכחשה להתחייבות. השופט קבע שהסכם הפיצוי לא בטל ושהתובעים מעולם לא ויתרו עליו.
חברת "ח.א. אנגל אחזקות" חתמה ב-2016 על הסכם לביצוע פרויקט תמ"א מסוג חיזוק מול בעלי הדירות בבניין ברחוב מרמורק בתל אביב.
בני הזוג הם בעלים של דירה ברחוב. ב-2020 חתמה מולם החברה על הסכם בו התחייבה לשלם להם 300,000 שקל עקב יצירת מעבר מהמעלית לחדר המדרגות שגורע משטח דירתם.
שתי דקות אחרי שהחברה חתמה על ההסכם ושלחה אותו לבני הזוג היא שלחה להם וליתר הדיירים מייל בו הם התבקשו לאשר בכתב כי הם מסכימים שהיא תסב את התחייבויותיה על פי הסכם התמ"א ליזם אחר בשם "ר.ב. בצור ירום אחזקות". בהודעה הובהר שהיזם החדש נכנס בנעליה לכל דבר ועניין.
למחרת בבוקר נתנו בני הזוג במייל חוזר את הסכמתם להסבת הזכויות.
ביוני 2020 נחתם הסכם המחאת זכויות ליזם החדש עליו חתמו כל בעלי הדירות בבניין, חברת אנגל והיזם החדש.
בין חברת אנגל לבני הזוג התעוררה מחלוקת מה גורלו של הסכם הפיצוי. אנגל טענה כי בחתימה על הסכם ההסבה, שלא כלל את הסבת הסכם הפיצוי ליזם החדש, ההסכם עבר מהעולם.
טענתה המרכזית של אנגל הייתה שמכיוון שהסכם הפיצוי קבע שהתשלום לבני הזוג יהיה במעמד עלייה לשטח על ידי הקבלן המבצע של פרויקט התמ"א, למעשה התשלום הותנה בכך שהיא זו שתבצע את הפרויקט.
בני הזוג טענו כי אנגל מחויבת להסכם וצריכה לפצות אותם. הם הדגישו כי בשום שלב לא ויתרו על זכותם לקבל פיצוי ואין גם היגיון שיוותרו.
הסתירה את ההסכם
השופט גד מינא מבית משפט השלום בתל אביב קבע שהסכם הפיצוי לא פקע. הוא ציין שהסכם ההסבה כלל החרגה שלפיה הצדדים מצהירים שלא יבואו בטענות או דרישות כלפי אנגל, למעט בגין התחייבויות של אנגל מול מי מיחידי הבעלים שלא במסגרת הסכם ההתקשרות או ההסכמים הפרטניים.
השופט ציין שמהעדויות עלה שלא היו בעלי דירות אחרים בבניין, מלבד הנתבעים, שהייתה כלפיהם התחייבות של אנגל שלא הוכנסה תחת ההגדרה של ההסכמים הפרטניים שהוסבו ליזם החדש. לדבריו, אנגל לא הצליחה להסביר את מה או את מי באה לשרת אותה החרגה להסכם.
באשר לטענת אנגל כי הסכם הפיצוי היה כפוף לכך שהיא תבצע את הפרויקט, ציין השופט שאנגל טענה כי מלבד הסכם ההסבה לא נחתם על ידה כל הסכם מול היזם החדש. עם זאת, בחקירתה הנגדית הסתבר שקיים הסכם נוסף בכתב בינה לבין היזם החדש, שנחתם לפני הסכם ההסבה.
השופט ציין כי ככל הנראה, כשאנגל חתמה על הסכם הפיצוי היא כבר התקשרה מול היזם החדש ובכל מקרה הייתה קרובה לכך. הוא הוסיף שאנגל הסתירה את ההסכם, שייתכן שיש בו התייחסות להתחייבותה מול הנתבעים, והדבר פועל לחובתה.
בנסיבות אלה התזה שבבסיס הטענת המרכזית של אנגל, לפיה הסכם הפיצוי כפוף לכך שהיא תבצע בעצמה את הפרויקט, קורסת.
השופט הורה לאנגל לשלם לבני הזוג סך של 304,717 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 40,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד לידור שלוש
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דודי פרחיה
עו״ד יהונתן שפי
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.