א"ד נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

תביעת א"ד, יליד XX.XX.1973, לפיצויים בגין שתי תאונות אופנוע, האחת ביום 24.9.2019 (התאונה הראשונה) והשנייה ביום 6.3.2021 (התאונה השנייה).

קורות ההליך

1. ביום 24.9.2019 התובע, בעודו נוהג באופנוע (מ.ר. XXX) שאותו ביטחה הנתבעת, איבד שליטה על רכבו, נפל, והאופנוע נפל על רגלו. כתוצאה מכך נפגע התובע בכף רגלו השמאלית, באצבעות אותה כף רגל, ובברכו השמאלית. במהלך אשפוז של חמישה ימים בבית החולים נערך ניתוח לתיקון שברים בכף רגלו ובקרסולו. מאז התאונה הראשונה מתלונן התובע על כאבים ומגבלות בברכו השמאלית, על הגבלת תנועה ותחושת שריפה בבוהן ובכף רגל שמאלו, וכן על חרדות והפרעות שינה.

2. בכתב תביעתו הראשון, שאותו הגיש ביום 07.01.2020, ביקש ב"כ התובע למנות מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, הפסיכיאטריה, והנוירולוגיה.

3. ביום 6.3.2021, בעוד מתנהלת תביעתו לפיצויים בגין התאונה הראשונה, נהג התובע באופנוע אחר (מ.ר. 36082201) ,שגם אותו ביטחה הנתבעת, כאשר אירעה תאונת דרכים עם אופנוע נוסף, המבוטח אף הוא אצל הנתבעת. הפעם נפגע התובע בעמוד השדרה הצווארי והתחתון, בבית החזה, בראשו, ביד ימינו ובאצבעותיה.

4. ברשות בית המשפט תיקן התובע את כתב תביעתו כדי שיתייחס גם לתאונה שנייה זו.

5. שלושה מומחים בדקו את התובע: בתחום האורתופדיה ד"ר לבני (אשר הגיש שלוש חוות דעת), בתחום הפסיכיאטריה ד"ר ששון, ובתחום הנוירולוגיה פרופ' ורדי.

6. אין כיום חולק על חבות הנתבעת בפיצויים בגין שתי התאונות. מחלוקת הצדדים היא אפוא רק באשר להיקף הפיצויים המגיעים לתובע.

7. בית המשפט ינמק להלן בקצרה את פסק הדין על פי הסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

   הנכות הרפואית

8. על סלע המחלוקת מהם אחוזי הנכות הרפואית שיש לקבוע לתובע?

9. ב"כ התובע טוען שיש לקצוב לתובע בסך הכול 49.5% נכות רפואית משוקללת. מהתאונה הראשונה 10% בעבור שבר בקרסול ו-10% נוספים בעבור שבר בבוהן שמאל, 10% בעבור פגיעה נפשית (הפרעות שינה ושינויים בתפקוד החברתי המפריעים לתובע להשתלב מחדש בשוק העבודה), 10% בעבור פגיעה נוירולוגית הכוללת תחושת לחץ ושריפה בקרסול, בבוהן, ובכף רגל שמאל. סה"כ אחוזי נכות צמיתה משוקללים לתאונה הראשונה – 34.5%.

10. מהתאונה השנייה: 10% בעבור פגיעה בשורש כף יד ימין דומיננטית ו-5% בעבור הפגיעה באצבע 4 באותה יד, 10% בעבור מגבלת טווח תנועות בעמוד השדרה הצווארי, סך הכול 23% נכות צמיתה משוקללת.

11. ב"כ התובע מוסיף וטוען, בנוסף על קביעות נכות אלה, שהיה על ד"ר ששון לקבוע פגיעה נפשית נוספת גם בעבור התאונה השנייה.

12. ב"כ הנתבעת חולק על שלושה ממרכיבי הנכות הרפואית שלהם טוען ב"כ התובע:

13. לגבי 10% הפגיעה בצוואר, ב"כ הנתבעת טוען שקביעתו של ד"ר לבני הייתה מאוחרת, שבתיעוד הרפואי של התובע לאחר התאונה השנייה אין רצף משמעותי של תלונות וטיפולים בצוואר, ושממצאי הCT- מצביעים על שינויים ניווניים ולא חבלתיים, כך שלא התאונה גרמה להם.

14. לגבי 10% הפגיעה הנפשית, ב"כ הנתבעת טוען שהם נקבעו בגין תסמינים בתר חבלתיים קלים בלבד – הפרעות בשינה והימנעות מרכיבה על אופנוע. הפרעות השינה הן סובייקטיביות, שכן ד"ר ששון למד עליהן רק מפי התובע. ההימנעות מרכיבה התבררה כמדומה בלבד, שכן התובע שב לרכוב על אופנוע לאחר התאונה הראשונה, ולבסוף בתאונה השנייה נפגע בעודו רוכב. התמונה הנפשית הקשה שמציג התובע אינה תואמת לא את חוות דעתו של ד"ר ששון ולא פגיעה של 10% בלבד.

15. את 10% הפגיעה הנוירולוגית בשל התאונה הראשונה מכחיש ב"כ הנתבעת, שכן לטעמו יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר לבני, שבדק את התובע סמוך הרבה יותר לתאונה (ביום 07-09-20), על פני חוות דעתו של פרופ' ורדי, המבוססת על בדיקה ביום 28-06-23. לחלופין, אם ימצא בית המשפט לקבל את חוות דעתו של פרופ' ורדי, יש לקבוע שמרב הנכות נקבעה בשל חולי העצבים ההיקפיים (נוירופתיה) הסוכרתי שאליה התייחס פרופ' ורדי, ולא עבור התאונה.

    ממצאי בית המשפט:

16. ככלל, בית המשפט לא יסטה מקביעות המומחים מטעמו ללא נימוק משכנע לכך (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (נבו 31.12.1988)).

17. בעניין הפגיעה בצוואר לא ראה בית המשפט לסטות מקביעות ד"ר לבני. לא ברור מה עוצמתו של ה"רצף המשמעותי" של תלונות וטיפולים החסר לדעת ב"כ הנתבעת, אך כבר בסיכום הביקור במרפאה מיום 29-09-21 שהגיש התובע נכתב שהוא מתלונן על "קושי בהנעת הצוואר", ובבדיקה גופנית עלה שאכן קיימת בצווארו "הגבלת תנועה, ביחוד לסיבוב צדדי". תיאור זה תואם היטב את קביעת ד"ר לבני שלפיה "קיימת הגבלה בטווח התנועה של עמוד השדרה הצווארי.... היישור עד 40°, הטיות עד 30°, רוטציות עד 60°." הנזק לצוואר היה אפוא עקיב, ואינו מבוסס רק על קביעה מאוחרת.

18. באשר לממצאי בדיקת ה-CT, תחלואה דיסקלית היא אמנם לרוב תוצאה של ניוון ממושך, אך בית המשפט לא ראה בעובדה זו, הידועה גם למומחה, כנימוק מספק לסטייה מקביעת המומחה שאין בכך למנוע קביעת נכות כתוצאה מהתאונה על יסוד סדר הזמנים של התלונות לאחר התאונה.

19. בעניין הפגיעה הנפשית מוצא בית המשפט לדחות את טענת ב"כ הנתבעת. חוות דעתו של ד"ר ששון מפורטת ומבוססת היטב, בין השאר על מכתבים וסיכומי ביקורים מפסיכולוגים ופסיכיאטרים שהתובע ביקר אצלם קודם לכן. ביניהם בולט הפסיכיאטר ד"ר רודריגו, שטיפל בתובע הן לפני והן אחרי בדיקתו של ד"ר ששון. כולם מלמדים שהתובע סבל מהפרעות שינה, מירידה בתיאבון, פלאשבקים מהתאונה הראשונה, ובפגיעה בתפקודו החברתי. על בסיס כל אלה אבחן ד"ר ששון את התובע ב-PTSD וקבע לו 10% נכות צמיתה הנובעת מהתאונה הראשונה.

20. בהסתמך על חוות דעת זו וכן על תשובות ד"ר ששון לשאלות הבהרה ששאל אותו ב"כ התובע, יש לדחות גם את טענות זה האחרון שלפיהן התאונה השנייה החמירה את מצבו הנפשי של התובע, ועל כן יש לקבוע לו נכות נוספת.

21. בעובדה שהתובע המשיך להחזיק אופנוע וביטוח תקף בין התאונה הראשונה לשנייה יש כדי להחליש את קביעת ד"ר ששון בפרט כאשר מדובר בבדיקה פסיכיאטרית החיה מפי התובע לבדו ולא נסמכת על בדיקות עזר או ממצאי מעבדה.

22. גרסת התובע, שלפיה נמנע לאחר התאונה הראשונה מרכיבה באופנוע ורק ביום התאונה השנייה נעתר להפצרות חבריו לשוב לתחביבו מגובה בחוות הדעת, בעדות חברו לרכיבה מר לוגשי ובעדות התובע עצמו, אך לכל היותר יכולות גרסאות אלה להצביע על קיומה של מגבלה זמנית שחלפה. החזקת אופנוע לרבות רישוי וביטוח (וחידושם) היא עניין יקר הדורש טרחה ואף רכיבה אל מבחני הרישוי. עובדה זו מתוספת להיותו של התובע אדם השרוי במצב כלכלי דחוק ומצוי "בין עבודות". הואיל וד"ר ששון ראה במגבלה זו, ובצדק, מגבלה משמעותית ובהינתן ראיות המצביעות כי זו איננה מגבלה צמיתה, מצא בית המשפט להכיר בנכות רפואית פסיכיאטרית בסך 5%.

23. בעניין הפגיעה הנוירולוגית יש לקבל חלקית את טענת ב"כ הנתבעת. כפי שהשיב בצדק ב"כ התובע, יש להעדיף חוות דעת מקיפה של מומחה בתחומו על פני אמרת אגב של רופא שאינו מומחה בתחום זה. מה גם שבניגוד לטענת ב"כ הנתבעת, ד"ר לבני לא שלל בעדותו קיומה של חלי עצבי היקפי אצל התובע בעקבות התאונה הראשונה. בעדותו אמר ש"יש מקום שייבדק [התובע] על ידי מומחה בתחום סכרת ונוירופתיה... זה [עדות לפגיעה משמעותית] תואם את הנוירופתיה" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 11-01-23, שורות 14-19). אין בכך אף קשירה פוזיטיבית של הפגיעה הנוירופותית לסכרת הנעורים שממנה סבל התובע, בניגוד לפרשנות ב"כ הנתבעת.

24. אלא שמסקנת 5% נכות נוירולוגית נגזרת ישירות מחווה"ד של פרופ' ורדי עצמו :

    "התאונה מ-24/9/2019 גרמה לנגע נוירופתי חבלתי ולנוירומה ככל הנראה על רקע נורופתיה סוכרתית. (ראה 1,3, 5 ברשימת עו"ד כהן) הנכות הצמיתה הנגזרת מהנוירופתיה החבלתית ומהנוירומה הינה שיעור של 10% על פי סעיפים 32(6)(א)(1) ו-32(2)(א)(1), מוסבים ומותאמים לסעיף 29(6) II לתקנות מל"ל." לאמור, כי המומחה עצמו ראה את הגורמים לנכות הן בנוירופתיה והן בנוירומה, והנוירומה מקורה בסכרת ולא בתאונה. כיוון שהמומחה לא נחקר על חוות דעתו מניח בית המשפט לטובת התובע כי מדובר באחוזים שווים בין הנוירומה לנוירופתיה, ומשכך יש להכיר ב-5% נכות נוירולוגית כתוצאה מן התאונה.

25. המסקנה היא שיש להעמיד את אחוזי הנכות הרפואית של התובע על 26.9% בגין התאונה הראשונה ו-23.05% בגין התאונה השנייה, סה"כ 43.75%.

    הנכות התפקודית

26. על סלע המחלוקת אילו אחוזי נכות תפקודית יש לקבוע לתובע?

27. ב"כ התובע טען שיש לקבוע לתובע 55% נכות תפקודית, שכן נכותו הרפואית היא רב מערכתית: הפגיעות השונות שהוא סובל משתלבות זו בזו ומונעות ממנו לעסוק במכירות, תחום עבודתו לפני התאונות. עבודתו הייתה עבודה "על הרגליים" הכרוכה בנסיעות ממושכות ברחבי הארץ, הליכה ועמידה, ועבודה מול קהל. בא כוחו הפנה לעדות התובע עצמו ולעדויות חבריו, שלפיהן בעקבות התאונות גם בריאותו הגופנית אינה מאפשרת לו לעבוד במכירות, כפי שנוכח התובע לדעת כאשר ניסה את מזלו לתקופה קצרה בהפעלת גלידריה, וגם מצב נפשי מפריע לו לעבוד מול קהל.

28. ב"כ הנתבעת לעומתו הצביע על עובדות שמהן ניתן ללמוד שהפגיעה בתפקוד התובע אינה כה חמורה: הוא עומד והולך על רגליו, נוהג ברכב פרטי, מחזיק דירה בתל אביב ואף תיקלט במסיבת ריקודים. מכאן שגם מצבו הנפשי אינו "כצעקתה”. התובע מגזים בתלונותיו כדי לזכות בפיצוי גבוה. לא הפגיעה בבריאותו מונעת ממנו לשוב ולמצוא עבודה, אלא הגמלה על ביטוח אובדן כושר עבודה שהוא מקבל, השווה פחות או יותר למשכורת שהיה מרוויח לו היה טורח וחוזר לעבוד.

29. ממצאי בית המשפט:

    כידוע, הנכות התפקודית היא עניין לקביעת בית המשפט, ואינה זהה בהכרח לנכות הרפואית (ראו רע"א 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690 (1986), וכן רע"א 8532/11 קרקובסקי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (נבו 25.03.2012)). כשמה כן היא – היא משקפת את הגריעה מכושר השתכרותו של הנפגע, שעשויה לעלות על מידת הפגיעה הפיזית והנפשית. (ראו אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 584 (מהדורה חמישית 2020), להלן: ריבלין).

30. בעניינו, התובע וחברו מר לוגשי העידו שעבודתו לפני התאונה הראשונה הייתה כרוכה בנסיעות רבות וארוכות ברחבי הארץ ומפגשים רבים עם לקוחות, כלומר עבודה בתנועה מתמדת. גם ניסיונותיו להשתלב בעבודה בגלידריה לא עלו יפה בשל מצבו הבריאותי. לא עלה בידי הנתבעת לסתור עדויות אלו. היא אמנם הגישה חקירה מטעמה של אחי התובע שממנה עולה לכאורה שהתובע מתקלט במסיבות טבע, אך התובע העיד (ועדותו לא נסתרה) שהמדובר באירוע בודד שבמהלכו עמד התובע על רגליו לא יותר משעה או שעה וחצי, ופעילותו הסתכמה בהשגחה על מחשב. (פרוטוקול הדיון מיום 11-01-23, עמ' 17 שורה 19 – עמ' 18 שורה 6). לא ניתן להקיש מאירוע חד פעמי כזה לעבודה במשרה מלאה שבה עבד במשך יותר מעשור.

31. בית המשפט מצא לדחות גם את יתר הטענות שבאמצעותן מבקשת הנתבעת להמעיט בנכות התפקודית של התובע. אכן, למרבה השמחה הוא אינו מרותק למיטתו ומסוגל להחזיק דירה בתל אביב, אך אין בכך סתירה לנכות תפקודית גבוהה .

32. מכל האמור לא מצא בית המשפט לנכון לחרוג מן החזקה לפיה יש להשוות את הנכות התפקודית לנכות הרפואית. המדובר בנכויות הפוגעות באופן ישיר ביכולתו של התובע לעסוק במכירות בהיקף נרחב.

33. המסקנה היא שיש לייחס לתובע נכות תפקודית בשיעור של 43.75% והיא כנכות הרפואית שנקבעה לו כתוצאה מן התאונות.

     

    הפסדי שכר בעבר ובעתיד

34. על סלע המחלוקת בסיס השכר.

35. ב"כ התובע טען שבסיס השכר צריך להיות 25,000 ₪ ברוטו, ובניכוי מס – 19,500 ₪ נטו. שכרו החודשי הממוצע ברוטו של התובע היה 22,000 ₪ בשנת 2018, ובשנת 2017 – 26,000 ₪. יש לשערך את שכרו מהשנים 2018 ו-2019. התובע היה צעיר בעת התאונות, ונכונו לו עוד שנים רבות להשבחת שכרו. התובע העיד שבין פיטוריו לתאונה הראשונה קיבל הצעות עבודה בתחום המכירות, וזהו התחום היחיד שהוא יודע. מכאן שהתובע היה צפוי לשכר העולה על מה שקיבל בעבודתו הקודמת, לולא התאונה.

36. באשר לפיצויים, יש לחלק את תקופת הפסדי העבר לשתיים: תקופה ראשונה מיום התאונה הראשונה (24-09-19) ועד יום 31-12-20, בסך 121,000 ₪ , ותקופה שנייה מיום התאונה השנייה (06-03-21) ועד יום הגשת הסיכומים (29-10-23).על שלושת החודשים הראשונים שלאחר התאונה השנייה מבקש ב"כ התובע פיצוי מלא, ולאחר מכן מבקש הוא פיצוי בהתאם לנכות תפקודית של 55%, סה"כ 348,000 ₪ .

    סה"כ הפסדי שכר לעבר בסך של 469,000 ₪ ולכך טען כי יתוספו הפרשי ריבית והצמדה אותם חישב התובע לפי שיעור לא ברור ולא עקיב .

37. באשר להפסדי העתיד מבקש ב"כ התובע 1,716,000 ₪ על בסיס הנכות התפקודית, שכר בסיס של 19,500 ₪ נטו, עד גיל 67. יש להוסיף גם פיצוי של 12% בשל הפסדי פנסיה, המסתכם ב-206,000 ₪.

38. ב"כ הנתבעת השיב שאין לחשב את בסיס השכר לפי השנים שקדמו לתאונה הראשונה. בשנים אלו היה התובע בירידה מתמדת בתעסוקה שהסתיימה בפיטורים ואבטלה ממושכת עוד חודשים לפני התאונה, ולכן בעת התאונה הוא היה חסר כושר השתכרות. ספק אם היה מצליח להשתלב מחדש במעגל העבודה בגילו המבוגר. שכרו בעבודתו הקודמת התבסס על ותק של 14 שנים שצבר שם, ולכן לא יכול היה התובע לצפות לרמות שכר דומות בעבודה חדשה בגיל 50, במיוחד כאשר פיטוריו נבעו מחוסר תפקוד בעבודתו. לבסוף, שכרו של התובע כלל גם בונוסים ופרמיות שיווק, שהן תנודתיות מטבען ודרשו מהתובע לבנות תיק לקוחות במשך זמן. על כן יש לאמוד את בסיס השכר על סך 13,000 ₪ נטו.

39. הפסדי עבר הם נזק מיוחד שיש להוכיח באופן מפורט. בעת התאונה הראשונה התובע היה מובטל לאחר פיטורים בשל חוסר תפקוד. אין זה ודאי שלולא התאונה היה מוצא עבודה חדשה מיד בתום תקופת האבטלה. התובע לא הוכיח שעשה צעדים ממשיים למציאת עבודה לא לפני התאונה ולא לאחריה. התובע מקבל קצבת ביטוח פרטי על אובדן כושר תעסוקה כבר מחודש 01-21, עוד לפני התאונה השנייה. התובע הוא שהחליט שלא לעבוד, ולכן אין מקום לפסוק לו פיצויים בגין הפסד שכר בעבר. לחלופין, יש לנכות פיצוי בגין 7 ימי עבודה ראשונים בגין כל אחת מהתאונות, שכן מדובר בפנסיית השתתפות עצמית.

40. באשר לאובדן כושר השתכרות לעתיד, יש לפסוק פיצוי גלובלי סביר על סך 450,000 ₪.

     

     

     

41. ממצאי בית המשפט:

     בתלושי השכר שהגיש התובע ניכרת עליה צנועה 5.6% בשכר החודשי בשנים 2017-2016, וירידה צנועה ( 9.3% ) מהממוצע בשנים 2017 – 2018 עדיין מצוי הדבר במסגרת הסטייה הסבירה שאומד בית המשפט בהעדר נתונים נוספים שדי בהם לבחינת מדדים סטטיסטיים לפיזור סביב הממוצע ( - עיין משנה בבא מציעא ד ג).

    לכן יש לדחות את טענת הנתבעת שהתובע היה בתהליך ברור של ירידה בשכרו. כשם שיש לקבל את טענתה באשר לתנודתיות הבונוסים, שכן הם שולמו רק במענקים בודדים מבין החודשים. בשנת 2018 לא שולם בונוס כלל.

42. אכן, לדברי התובע בעדותו, לאחר פיטוריו "פנו אלי, הייתי בעל שם בענף, הרשיתי לעצמי להתפנק, חיפשתי מקום שאני אוכל לעבוד במשכורת הרבה יותר גבוהה עד הפנסיה" (פרוטוקול הדיון מיום 11-01-23, עמ' 15 שורות 27-28) . גם חברו מר אפטר העיד בתצהירו כי התובע "היה בעל כישורים מעולים בתחום המכירות... הוא היה חברותי ויצר קשר עסקיים בקלות" (סע' 3). אך לדעת בית המשפט אין בכך כדי להוכיח במידה הנדרשת במשפט אזרחי שהתובע היה צפוי לשכר גבוה משמעותית בעבודה חדשה לולא התאונה, גם אם נדחה את טענת הנתבעת שהוא פוטר בשל "חוסר תפקוד".

43. בית המשפט ראה גם לקבל את טענת ב"כ הנתבעת שיש להתעלם משכרו של התובע בשנת 2019, שכן בחודש פברואר כולל השכר פיצויי פיטורין ושאר תשלומי פרישה.

44. יש לדחות את טענת ב"כ הנתבעת שהתובע לא יכול היה לצפות לשכר דומה בעבודה חדשה בשל דרישות הוותק. אדם אינו שוכח את ניסיונו המקצועי ברגע פיטוריו. התובע רשאי היה לצפות שמעסיק חדש ייקח בחשבון את ניסיונו במשא ומתן על שכרו.

45. משכך מצא בית המשפט כי יש להעמיד את בסיס השכר על ממוצע תלת שנתי 2016- 2018 ולא מצא תשתית ראייתית כי לקבל טענה בדבר מגמת עליה מובהקת ולא מגמת ירידה מובהקת שיש בה כדי להצביע על קביעת בסיס השכר לחישוב.

46. בית המשפט בחן את טפסי 106 של התובע ומצא :

    א. בשנת 2016 היה שכרו השנתי של התובע 290,379 ₪ והוא שילם מתוכם מס הכנסה בסך של 56,581 ₪ שכרו החודשי לאחר ניכוי עמד אם כן על סך של 19,483 ₪

    ב. בשנת 2017 היה שכרו של התובע סך של 308,621 ₪ והוא שילם מתוכם מס הכנסה בסך של 61,822 ₪ שכרו החודשי לאחר ניכוי מס הכנסה כחוק עמד על 20,566 ₪

    בשנת 2018 היה שכרו השנתי של התובע 263,607 ₪ והוא שילם מתוכם מס הכנסה בסך של 45,897 ₪ שכרו החודשי לאחר ניכוי עמד אם כן על סך של 18,142 ₪

    בין הניכויים החודשיים רק מס ההכנסה הוא בר קיזוז והמס במקרה זה נמוך מ 25% הסטטוטוריים ולפיכך בר קיזוז.

    בסיס השכר החודשי הממוצע לאחר ניכוי המס הינו, אם כן, סך של 19,397 ₪. 

     

47. הפסדי עבר הם נזק מיוחד שיש להוכיח באופן מפורט (ראו ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד ל"ה(2) 800, 809 (1981)), ואכן הגיש ב"כ התובע תלושי שכר לשנים 2015-2018 לתמיכה בטענותיו.

48. בתעודת ביטוח הרכב שצורפה לכתב התביעה המקורי כתוב במפורש "השתתפות עצמית בנזק שאינו נזק ממון עד 25,000 ₪, ואובדן השתכרות עד 7 ימי אובדן השתכרות". על כן יש לקבל את טענת ב"כ הנתבעת בעניין זה. הדעה בפסיקה היא כי הניכוי ייעשה מהפיצויים על שתי התאונות ולא על כל אחת בנפרד (כפי שטען ב"כ הנתבעת). כך פסק לאחרונה בית המשפט העליון במקרה דומה (ע"א 4425/23 פלוני נ' הפול- המאגר הישראלי לביטוחי רכב, פס' 9 (נבו 05.05.2024)). אלא שב"כ התובע לא טען טענה זו והסתפק בטענה של אי-הצגת מלוא הפוליסה. לעניין זה מצא בית המשפט כי:

    • די ברשימת הביטוח על מנת לבסס את הקשר החוזי המחייב את ההשתתפות העצמית

      משכך יש להכיר בהשתתפות העצמית הרשומה ברשימת הביטוח כפי שהיא ולא בשערוך כפי שטען ב"כ הנתבעת. מקור השערוך הוא כפי הנראה בתנאים הכלליים של הפוליסה שאכן לא הוגשו.

    • אין מקום ליזום עבור ב"כ התובע טענה שלא נטענה על ידו. משכך, נקבעת בזאת יש להכיר בהשתתפות העצמית כפי שנכתבה בתנאים הכלליים שהוצגו בתעודות הביטוח שהוצגו בסך 25,000 ₪ לכל תאונה לבדה.

    • חישוב 7 ימי עבודה ראשונים לניכוי :בהתאם לחוזה הביטוח ינוכו לכל אחת משתי התאונות מהפסדי השכר 7 ימי עבודה המשקפים = 0.28 מסך ימי העבודה החודשיים (כולל ימי שישי נוכח אופי העבודה)

    • כפי שאמר ב"כ הנתבעת, בעת התאונה הראשונה היה התובע מובטל ואין לדעת אם היה מוצא מיד עבודה לולא התאונה. עם זאת, התובע וחברו העידו שהוא ניסה למצוא עבודה חדשה הן לפני והן אחרי התאונה (ראה פס' 39 לעיל) ובכך הרימו את הנטל לאובדן כושר השתכרות שמנע מציאת עבודה, והנתבעת מצידה לא הביאה ראיה לסתור לשכנע אחרת. יש אפוא מקום לפסוק לו פיצויי אובדן כושר השתכרות לעבר לפי החישוב הבא:

      • תקופת ההחלמה מיום התאונה הראשונה ( 24-12-19 >= 24-09-19 ) על בסיס 100% לחודשיים הראשונים ו-52.5% לחודש השלישי :

        בסך הכול סך נכון לתקופתם.

        ובצירוף ריבית והצמדה כחוק ממחצית התקופה עד ליום פסה"ד סך של: 53,553 ₪.

      • התקופה מתום החודש השלישי ועד לתאונה השנייה ( 25-12-19 => 06-03-21 ) על בסיס 26.9% סה"כ 14.5 חודשים

        נכון לתקופתם.

        ובצירוף ריבית והצמדה ממחצית התקופה עד ליום פסה"ד: 93,053 ₪.

      • תקופת ההחלמה שלאחר התאונה השנייה : כעולה מן התעודות הרפואיות סבל התובע מאובדן כושר עבודה זמני מלא בתקופת שלושת החודשים שלאחר התאונה השנייה: ( 06-03-21 == > 06-06-21 )

        נכון לתקופתם.

        ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממחצית תקופה עד ליום פסה"ד : 63,849 ₪

      • לאחר התאונה השנייה קבע בית המשפט מקדם נכות של 43.75% מיום התאונה ועד ערב הגשת סיכומי התובע. כלומר מיום 07-06-21 ועד 29-10-23 סה"כ 28.73 חודשים.

        - נכון לתקופתם. 

        ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממחצית התקופה סך של 273,505 ₪

        הפיצויים על הפסדי שכר בעתיד, בנכות תפקודית של 43.75% עד גיל 67 (שכן התובע היה שכיר), בתוספת 12.5% הפסדי פנסיה ובהיוון ב-3% ריבית יעמדו על 1,539,427 ₪ לפני ניכויים.

49. המסקנה היא שיש לשלם פיצויים בסך 483,960 ₪ על הפסדי שכר בעבר, ו- 1,539,427 ₪ פיצויים על הפסדי שכר בעתיד.

     

    כאב וסבל

50. על סלע המחלוקת הפיצויים בגין כאב וסבל.

51. ב"כ התובע טוען שבהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 (להלן: התקנות), יש לפצות את התובע בסך 59,200 ₪ בגין הכאב והסבל שגרמה התאונה הראשונה, ובגין התאונה השנייה – 37,400 ₪.

52. ב"כ הנתבעת טוען שיש לנכות 25,000 ₪ בגין נזק לא ממוני על כל תאונה, שכן מדובר בפוליסת השתתפות עצמית. סה"כ הפיצוי צריך לעמוד על 22,595 ₪ לתאונה הראשונה ולתאונה השנייה – 11,462 ₪ .

53. ממצאי בית המשפט:

    משקיבל בית המשפט את אחוזי הנכות הרפואית שלהם טען ב"כ התובע, יש לחשב גם את פיצויי הכאב והסבל בהתאם. ב"כ התובע לא פירט כיצד הגיע לסכומים שלהם טען.

54. לגבי התאונה הראשונה, החישוב לפי התקנות הוא:

55. 216,642.85 x 0.002 x 5+(0.01 x 216,642.85 x26.9x 0.85)= 51,702 ₪.

56. לאחר התאונה השנייה התובע לא אושפז, ולכן החישוב יהיה לפי תקנות 2(א)(2) ו-3 בלבד: 0.01 x 216,594.86 x 23.05 x 0.84 = 40,826 ₪.

57. טענת ההשתתפות העצמית נכונה גם כאן (בסייג המוזכר בסעיף 46 לעיל), ולכן יש לנכות 25,000 ₪ מהפיצויים בגין כל תאונה.

58. המסקנה היא שיש לפצות את התובע בסך 26,702 ₪ בגין כאב וסבל מהתאונה הראשונה, ובגין התאונה השנייה – 15,826 ₪.

     

    הוצאות רפואיות, עזרת הזולת וניידות

59. על סלע המחלוקת האם ולאילו פיצויים זכאי התובע בגין הוצאות רפואיות, עזרת זולת, והוצאות ניידות?

60. ב"כ התובע טוען שהתובע זקוק לטיפולי פיזיותרפיה, מעקב אורתופדי, ולרכישת משככי כאבים בעקבות התאונות. אמנם אין בידו אסמכתאות לכל ההוצאות, אך אין בכך כדי לשלול את זכאותו לפיצוי בסך 50,000 ₪ לעבר ו-70,000 ₪ לעתיד.

61. כמו כן, בשל התאונות נזקק התובע לעזרה ביתית ולסיעוד גם זמן רב לאחריהן, הן מבני משפחה ומחברים והן מעובדת זרה. הוא נזקק לכ-5 שעות עזרה קבועות בשבוע, בעלות של 300 ₪ לשעה. על כן יש לפצותו ב-70,000 ₪ לעבר וב-155,000 ₪ לעתיד.

62. לבסוף, נכותו של התובע מגבילה אותו בנהיגה, והוא נדרש ויידרש לנסוע לטיפולים רפואיים רבים. על כן יש לפצות אותו ב-150,000 ₪.

63. ב"כ הנתבעת משיב שהטיפולים והתרופות כלולים בסל הבריאות, וב"כ התובע לא טען או הוכיח שהם חורגים ממנו. הוא גם לא הציג אסמכתא לכך שהתובע לא קיבל החזר הוצאות מביטוח רפואי או מקופ"ח. נזק בעבר הוא נזק מיוחד שיש להוכיח בפירוט. התובע מיוצג כבר מהחודשים הראשונים אחרי התאונה הראשונה, אך הקבלות שהציג מסתכמות ב-700 ₪ בלבד.

64. באשר לעזרת הזולת, נכות התובע אינה מצריכה עזרה בבית, שכן הוא גר בדירה קטנה ויכול לבצע את כל מטלות הבית לבדו. הפיצוי לעבר הוא נזק מיוחד שלא הוכח בפירוט, והראיות לעזרה בעבר הן עדות יחידה של התובע ועדות של מר לוגשי על פעם אחת שעזר לו. גם אם ניתנה או תינתן עזרה, אין לפסוק פיצוי כל עוד אינה חורגת מהחובה המוסרית הקיימת בין בני משפחה, ולא זה המקרה בענייננו. בתי המשפט אינם פוסקים פיצויי עזרה לעתיד גם בדרגות נכות גבוהות יותר אם מהות הנכות אינה דורשת עזרה.

65. לתובע היו הוצאות ניידות עוד לפני התאונות, וגם כיום הוא מחזיק ברכב. הוא לא הוכיח שפגיעותיו הגדילו את הוצאות הניידות.

66. ממצאי בית המשפט:

67. ב"כ התובע הגיש קבלות ודו"ח צריכת תרופות של התובע מיום התאונה הראשונה ועד אוגוסט 2022. מהקבלות ומהדו"ח עולה שהתובע הוציא כ-700 ₪ על תרופות וטיפולים שנדרש להם כתוצאה מהתאונות. לעלויות הרפואיות הצפויות בעתיד בשל התאונה לא הוגשו אסמכתאות. הלכה היא שאין בכך לשלול מניזוק פיצוי סביר בגין הוצאות אלו על כן רואה בית המשפט לקבוע פיצוי גלובלי של 20,000 ₪ על הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד שרוב מניינן בנסיעות וכלכלה סביב הטיפול הרפואי.

68. באשר לעזרת הזולת, אמנם נפסק שניזוק זכאי לפיצויים גם על עזרה בידי בן משפחה, אך צודק גם ב"כ הנתבעת שהפיצויים על עזרה מבני משפחה מותנים בכך שהעזרה תחרוג בהרבה מן העזרה הרגילה שמעניקים בני משפחה זה לזה מכל מקום, שימוש בעובדת ומתן שכרה לא הוכח במשפט.

69. האם העזרה שמקבל התובע ממשפחתו ומחבריו אכן חורגת מהעזרה הרגילה בקשרים אלו?

    מעדותו של התובע עולה שהעזרה שהוא מקבל מצומצמת: "ת. אבא שלי בא לעזור לי או ששולח מישהי שתעזור לי בניקיון, עובדת זרה אבל אני לא משלם. ש. כל כמה זמן מגיעה עובדת כזו? ת. בד"כ בימי שני, אבל זה לא עקבי. אני מעדיף להישאר עם עצמי ולא רוצה שיבואו." (פרוטוקול הדיון מיום 11-01-23, עמ' 13, שורות 31-33). וכן: "ש. יוצא לך להגיע לשם לעשות קניות? ת. השלמת קניות. הקנייה המרכזית אבא שלי מביא לי מתי שאני צריך." (עמ' 19, שורות 18-19).גם מר לוגשי העיד: "לפני 4,5 חודשים בערך הייתי אצלו בבית לעשות לו שינוי בחדר ולעזור לו עם הארון. ש. חוץ מהפעם ההיא עם הארון היית אצלו בבית בשנה האחרונה? ת. בכללי לא הייתי אצלו הרבה בבית." (עמ' 7, שורות 22-25).

70. אמת, אין זה מן הרגיל שאדם (ככל הנראה מבוגר) מנקה בבית בנו בן ה-50 ועורך עבורו את רוב הקניות. אך החריגה קטנה. איננו עוסקים באב שכל חייו מוקדשים לטיפול בבנו. העזרה שמקבל מחברו התובע קטנה עוד יותר. משכך מעריך בית המשפט את ההוצאות בגין עזרת צד ג' לפי המפתח הבא:

    • תקופת ההחלמה מיום 23-09-19 עד 23-12-19, 3 שעות עזרה ליום בעלות של 50 ₪ לשעה – 13,500 ₪.

    • עזרה בעבודות בית חריגות בסך ממוצע של שעתיים בחודש עד תום תוחלת חיים, בעלות של 50 ₪ לשעה = 25,046 ₪.

       

71. התובע אכן החזיק מכונית לפני התאונות ועודנו מחזיק, ובא כוחו לא הראה שהוצאות הניידות שלו אכן עלו בעקבות התאונות. לא נקבע ע"י מי ממומחי בית המשפט כי מגבלותיו של התובע מסכלות נהיגה. משכך נדחית התביעה בגין ראש הנזק של פגיעה בניידות.

72. המסקנה היא שיש לשלם לתובע פיצויים בסך 20,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ו-38,546 ₪ בגין עזרת צד ג'.  

    הקפאת תשלומים עד למיצוי זכויות בביטוח הלאומי

73. על סלע המחלוקת האם יש להקפיא חלק מהפיצויים עד שימצה התובע את זכויותיו בתביעה מענף נכות כללית של המוסד לביטוח לאומי, ואם כן – כמה?

74. ב"כ הנתבעת טוען שאם מצבו של התובע אכן כה קשה, עם נכות רפואית מעל 40% ומצב נפשי מורכב, תמוה הוא שלא תבע קצבה מענף נכות כללית של המוסד לביטוח לאומי. לטענת ב"כ הנתבעת, ייתכן שהתובע מחכה להכרעה בתביעה בבית משפט זה, ורק אחר כך מתכנן לפנות לביטוח הלאומי כדי לקבל כפל פיצוי. לכן יש להקפיא חלק מהפיצויים שיפסקו לו עד שימצה את זכויותיו בביטוח הלאומי לפי חוות דעת אקטוארית שהוגשה.

75. ב"כ התובע טוען שזוהי "הרחבת חזית" אסורה, שכן טענה זו נטענה רק בשלב הסיכומים. אילו הייתה מועלית הטענה בשלב מוקדם יותר, היה עומד על חקירת עורך חוות הדעת האקטוארית מטעם הנתבעת.

76. הכרעת בית המשפט:

77. כבר בסעיף 50 לכתב ההגנה המתוקן טען ב"כ הנתבעת ש"על התובע היה לגלות בכתב התביעה ולציין , האם הוגשה תביעה למוסד לביטוח לאומי ו/או גוף אחר הקובע נכות על פי דין ואם כן – למי הן ומה הן תוצאות התביעה; אם לא הוגשה תביעה –על התובע לפרט מה הסיבה. יש לנכות מכל סכום שייפסק את הסכומים שנתקבלו ו/או יתקבלו ע"י התובע בעקבות התאונה ו/או הסכומים הצפויים או שהיו צפויים להשתלם לו היו ננקטים כל ההליכים הנאותים, ובמועד, בין היתר על ידי הגשת התביעה כדין ו/או במועד ו/או על ידי הגשת ערר." בכך יש טענה מפורשת שעל התובע למצות את זכויותיו, בין היתר, במוסד לביטוח לאומי, ולנכות מהפיצויים את הסכומים שיקבל או היה מקבל לו היה פונה במועד.

78. הכוונה בסעיף 50 הינה במפורש לנכות כללית, שכן סעיפים אחרים בכתב ההגנה המתוקן עוסקים בבירור זכאות לקצבת נכות מעבודה. מכאן שיש לדחות את טענת ב"כ התובע שזוהי "הרחבת חזית".

79. הואיל וזו הייתה הטענה היחידה, ולא הוכחש כלל כי יש מקום למיצוי זכויות במל"ל או שנעשה מיצוי זכויות כזה הרי יש לקבל את טענת ב"כ הנתבעת בעניין הניכוי הרעיוני שאמור להתבטא בהקפאת חלק מהפיצויים עד למיצוי הזכויות.

80. לגופה של טענה, לתובע נקבעה נכות של 43.75% בשל התאונות. אם יגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ויימצא זכאי לקצבת נכות כללית, הראתה הנתבעת במאזן ההסתברויות שאם ימצה התובע את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי עשויה להיקבע לו נכות של 60%. בכך יזכה לקצבה חודשית של 2,476 ₪, ובהיוון מיום התאונה הראשונה על יסוד חישובו של האקטואר מטעם הנתבעת הכלול בסיכומיה. – 275,074 ₪ - ועל ידו יוקפא שיעור שכ"ט בשיעור המרבי בהתאםלכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977  

81. סכום זה יוקפא עד שימצה התובע את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי ויעשה בו סדר הדין הבא :

    • היה ותוך שנה מהיום יגיש התובע תביעת נכות כללית, בתום לב ובדרך מקובלת - למל"ל, ימשיך הסכום להיות מוקפא עד להכרעה חלוטה בתביעתו זו והצדדים ינהגו בו כמתחייב מהחלטת המל"ל. התובע יעביר העתק מכל מסמכי תיק המל"ל לנתבעת בתוך 30 יום מיום הגשתם או קבלתם.

    • היה ונמצא או הוסכם כי על המשיבה להעביר את הסכום המוקפא כולו או מקצתו לתובע, הוא יוחזר כשהוא נושא ריבית והצמדה כדין מיום פסק הדין.

    • אם לא תוגש עתירה למל"ל תוך פרק הזמן של שנה, או ימצא חלילה שההליך נוהל שלא בתום לב או בדרך מקובלת יראו את הסכום המוקפא כסכום שיש לנכותו מסך הפיצוי.

    • ב"כ הצדדים רשאים לפנות לבית המשפט בכל עניין שיתעורר בסוגיית הכספים המוקפאים בבקשה למתן הוראות עד 12 חודשים מן היום שבו התקבלה הכרעה חלוטה בתביעה למל"ל לאחר מכן – לא תשמע כל בקשה והפיצויים המוקפאים עם שכה"ט שהוקפא עמם - יעברו להיות רכושו של הצד המחזיק בהם בתום השנה.

      תוצאות והוצאות.

      • הפסדי שכר בעבר – 483,960 ₪ (לאחר ניכוי השתתפות עצמית)

      • הפסדי שכר ופנסיה בעתיד – 1,539,427 ₪

      • כאב וסבל – 42,528 ₪ (לאחר ניכוי השתתפות עצמית)

      • הוצאות רפואיות – 20,000 ₪

      • עזרת צד ג' – 38,546 ₪

        סה"כ פיצוי – 2,124,461 ₪

      • מתוך פיצוי זה רשאית הנתבעת להקפיא בידיה עד 275,074 ₪, עד למיצוי זכויות התובע במוסד לביטוח לאומי על פי הסדר האמור בסעיף 81 לפסה"ד ועמו סכום השווה לשכה"ט בשיעור המרבי על פי הכללים מן הסכום המוקפא .

      • הנתבעת רשאית לנכות כל סכום אשר שולם כתשלום תכוף מן הנתבעת לתובע בקשר עם התאונות.

    • הנתבעת תשלם שכ"ט בשיעור המרבי בהתאםלכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977

    • הנתבעת תישא בהוצאות אגרה, עדים ומומחים לפי קבלות שתוצגנה בפניה.

    • זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים במועדים הקבועים בתקנות.

       

       

      ניתן היום, י"ט אלול תשפ"ד, 22 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.