1.התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבע (להלן: "הבנק" או "הנתבע") בעילה נזיקית, בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו, ממעשה ומחדל מצד עובדי הנתבע שאפשרו למאן דהוא לפתוח חשבון מזויף על שמו בבנק וסיפקו למזייף שיקים מחשבון זה שגרמו לתובע לנזקים רבים. כל הפרשה אירעה שעה שהתובע, עובד בנק הפועלים בע"מ (להלן :"בנק הפועלים") משנת 2001 במסלול של עתודה ניהולית, שהה בחו"ל, בקנדה, לצורך לימודים לתואר שני וזאת במסגרת חופשה ללא תשלום מבנק הפועלים.
2.לטענתו, עם שובו ארצה בשנת 2007 גילה דבר קיומם של נושים רבים המחזיקים בשיקים שלא כובדו, המשוכים מחשבון אשר נפתח אצל הנתבע על שמו וזאת בסניף 914 של התובע (סניף עמק רפאים בירושלים), כאשר הפרטים על גבי השיקים הם פרטיו. מכיוון ששיקים מחשבון זה שנפתח ע"י מאן שהוא, שאיננו התובע לא נפרעו, הוגשו הליכי הוצאה לפועל ותביעות נגד התובע עימם הוא אולץ להתמודד. יצוין כי מלבד החשבון שנפתח אצל הנתבע נפתח גם חשבון נוסף על שמו תוך כדי כך שזויפה זהותו גם בבנק דיסקונט לישראל (להלן: "בנק דיסקונט").
3.כבר בתחילה, כשנודע לתובע דבר הזיוף ופתיחת החשבון אצל הנתבע הוא הגיע לסניף הבנק בעמק רפאים , ותוך כדי שהותו שם הופיעו שוטרים אשר הוזעקו על ידי פקידי הבנק, לכדו את התובע ההמום והובילוהו אזוק ומושפל, לטענתו, לחקירה בתחנת המשטרה. לטענתו שגו בכך נציגי הנתבע שכן, ידעו או היה עליהם לדעת כי הוא הקורבן של הנסיבות שנוצרו ולא העבריין ולכן במקום להזעיק משטרה היה עליהם לעשות עמו בירור דיסקרטי בבנק במקום הליך המעצר שהיה מיותר. ואומנם התמונה התבהרה ובסופו של דבר, התברר כי נעשה שימוש בלתי חוקי בפרטיו האישיים לצורך ביצוע עבירות הונאה, מרמה וזיוף ופתיחת החשבון המזויף בסניף הבנק הנ"ל. לטענתו, כאמור, מי שהתחזה להיות התובע ביצע עסקאות שונות ופיזר שיקים רבים ללא כיסוי, אשר בגינם נפתחו כנגדוהליכי גבייה רבים, בפניהם נאלץ להתגונן.
עובדי הבנק, כך נטען, ידעו מהרגע הראשון ואף נכחו בחקירתו במשטרה, כי הוא קורבן נסיבות המקרה ולא מבצע העבירה. למרות זאת המשיכו נציגי הבנק "לרדוף" אותו חודשים ארוכים, תוך ניהול הליכים משפטיים כנגדו וגרימת נזקים כפי שתיאר בכתבי הטענות.
4. כדי להתמודד עם המצב שנוצר, התובע נאלץ להגיש בקשה למתן פסק דין הצהרתי כנגד בנק דיסקונט והנתבע שיצהיר כי הוא איננו הבעלים של החשבונות המזויפים.
ביום 3.7.08 ניתן פסק דין הצהרתי חלקי בהסכמה הקובע כי התובע אינו הבעלים של החשבון בבנק דיסקונט. התובע טען בדיון בפני, כי ההסכמה למתן פס"ד בנוסח הנ"ל, לפיו הוא מוותר על תביעות וטענות כנגד בנק זה, ניתנה ע"י ב"כ ושלא בידיעתו והסכמתו.
ביום 7.7.08 ניתן חלקו השני של פסק הדין, בו נקבע כי התובע אינו הבעלים של חשבון מספר XXXXXבסניף XXXשל הנתבע, הוא החשבון נשוא הדיון, וכי הוא אינו חייב לפרוע כל שיק שנמשך מחשבון זה.
5.התובע טען כי הנתבע התרשל בכך שפתח חשבון שלא בנוכחותו והעניק אין ספור פנקסי שיקים למשיכה מאותו חשבון מבלי לבצע בדיקה פשוטה שתאמת אם המתחזה שבא לפתוח את החשבון אכן התובע, אם לאו. לטענתו בדיקה פשוטה הן מול רשם האוכלוסין במועד פתיחת החשבון היתה מגלה כי מי שנחזה להיות הוא, נמצא באותה עת בחו"ל.
עוד טען התובע כי הנתבע מסיבותיו לא הציג בתצהירי המצהירים מטעמו את ההנחיות המפורטות לפתיחת חשבון חדש ואת ההנחיות לביצוע בדיקות המדויקות שעל נציג הנתבע לבצע טרם פתיחת חשבון בבנק חדש. כמו-כן לא סיפק הנתבע כל אסמכתא לבדיקות שביצע בהתאם להנחיותיו.
6. עוד טען כי אילו היה פקיד הנתבע בודק מול רשם האוכלוסין, יכול היה לראות כי כתובתו של התובע רשומה באותה עת בה נפתח החשבון XXXולא ברח'/// כפי שצויין על גבי התעודות המזויפות. כמו-כן היה הנתבע מגלה כי התובע שוהה בחו"ל וכי אין התאמה בנוגע מצבו האישי שהוא רשום כנשוי בעוד שבתעודה המזויפת כתוב שהוא רווק. כמו כן בתעודת הזהות רשום התובע כיהודי ואילו בתעודת הזהות המזויפת לא מופיעה זהותו כיהודי. וכן מונה התובע בסיכומיו פריטים נוספים שאילו נבדקו ע"י הנתבע, כל הענין האמור היה נמנע. התובע טען כי הנתבע סיפק לזייפן כ- 130 שיקים שחוללו בהעדר כיסוי וזו כמות בלתי נתפסת של שיקים.
לפיכך טוען התובע כי לאור ריבוי המקרים בו זוייפה חתימתו וזהותו והכל באחריות הנתבע נגרמה לו עוגמת נפש בגין חקירות המשטרה, תיקי הוצל"פ, הגבלת חשבונו האמיתי, אי יכולת להשתמש בשיקים וכרטיסי אשראי והשפלתו בכך שהובל באזיקים מסניף הבנק, לאחר שהוזעקה ע"י עובדי הבנק ולפיכך יש לפצותו במלוא הסכום שנקבע בהסדר הדיוני ואף מעבר לכך. כמו כן יש לפסוק לו הוצאות ושכ"ט עו"ד.
7.הבנק כפר בטענות התובע ובנסיבות כפי שפורטו על ידו וטען כי חלק מטענות התובע בסיכומיו חורגות בכתב התביעה ומהתצהיר וכן כי התובע הוסיף הבדלים לכאורה בפרטי הזיהוי שלא פרטה התביעה שהן בגדר הרחבת חזית לה מתנגד הבנק.
לטענתו פתיחת החשבון, שלאחר מכן התברר כחשבון מזויף, התאפשרה לאחר שאדם הציג תעודת זהות שנחזתה להיות שלמה אותנטית עם תמונה ברורה המזהה לאדם שנכח בסניף שבו נפתח החשבון. הן הכתובת המגורים והן הכתובת למשלוח דואר היו בירושלים באופן שלא עורר כל חשד וספק לגבי עצם ההחלטה לפתוח חשבון בסניף ירושלים של הבנק.
8. נטען כי, הלקוח שפתח את החשבון על שם התובע, היה בסניף ואישר שהכספים שיופקדו בחשבון מקורם במשכורת וגם מטעם זה לא התעורר כל חשד בפתיחת החשבון. עוד טען הנתבע כי השינויים יכול ויתאפשרו בספח תעודת הזהות הניתנים לשינוי בכל עת והתובע אף אישר כי בתעודת הזהות המקורית הופיעה כתובת טשרניחובסקי בירושלים ורק לאחר מכן שחזר מחו"ל שינה את כתובת בכתובת עדכנית בחיפה.
9. באשר לנהלי הבנק, נטען כי מדובר בנהלים פנימיים שהתובע איננו יכול להבנות עליהם. מעבר לכך, נטען שעובדת הבנק שפתחה את החשבון איננה עובדת בבנק מזה שנים ולא ניתן לבדוק אם אכן ערכה אימות מול מרשם האוכלוסין. בנוסף נטען כי אין כל חובה לפתוח את החשבון מול פרטים שבמרשם האוכלוסין. גם הפרטים הנוספים כמו מעמדו האישי או כניסה ויציאה מישראל אלה דברים שניתנים לשינוי והתובע איננו יכול להתלות בהם.
לכן לטענת הבנק, לא הוכחה כל רשלנות בפתיחת החשבון. מדובר בפרשה שכונתה בשם פרשת פרופלקס שהיתה פרשת הונאה רחבת היקף שפגעה בכלל המערכת הבנקאית באיזור ירושלים שבמסגרתה ביצעו מעשי זיוף מתוחכמים שהנתבע לא הצליח לנטר ואין מדובר ברשלנות של כל הבנקים בירושלים.
10. באשר לטענת התובע כי מדובר בעשרות רבות של שיקים, נטען כי טענה זו לא נטענה ולא הוכחה. עוד נטען כי החשבון המזויף התנהל במשך חודשיים באופן תקין ושגרתי תוך שמופקדות אליו משכורות ונמשכות ממנו כספים, כך שלא היתה כל מניעה למסור "לבעל החשבון" פנקס המכיל 25 שיקים. לטענת הנתבע הסיבה היחידה לפיה הוגשה התביעה היתה מעצרו של התובע בעת שהתייצב בבנק ואולם הוכח באופן ברור וחד משמעי כי חשבונות שנפתחו בבנק לאומי היו קשורים לפרשת ההונאה הנ"ל ששיטתה והיקפה תוארו ע"י המשטרה בהליך קודם וכי מחומר החקירה נראה כי מרבית הבנקים בירושלים נפלו קורבן למרמה הנ"ל. מכיון ששמו של התובע הופיע ברשימות המשטרה כאשר המשטרה ביקשה כי אם מי מהאנשים יתייצב באחד הסניפים יש לפנות למשטרה אשר תחליט כיצד עליה ועל הבנק לפעול, פעלו עובדי הנתבע בהתאם בהתאם להנחיה זו, וכאשר התובע הגיע לסניף פעם ראשונה, לא היה מוכר לעובדי הנתבע, לכן הוזמנה המשטרה. הבנק טען כי אלמלא הוזמנה המשטרה, יכול היה הבנק להיחשב כמשבש מהלכי חקירה. במילים אחרות טוען הבנק כי דיווח הבנק למשטרה היה מחויב במציאות ובנסיבות ומאותו רגע שהגיעה המשטרה לסניף כאשר היא מחליטה לעכב ולקחת את התובע ברכב משטרתי למשטרה, זו היתה החלטתה בהתאם לנסיבותיה והנתבע לא אחראי לכך.
11. עוד נטען ע"י הבנק כי ההליכים שנקט התובע כלפי בנק דיסקונט בשנת 2008 יכול היה התובע לנקוט בד בבד עימם גם בהליך ביחס לנתבע שהיה משתף עימו פעולה, הן בנושא הסרת ההגבלה שהוטלה בשל השיקים שהיו במערכת וסורבו והן ביחס להגעה להסדר עם הנתבע כפי שהתובע הגיע להסדר עם בנק דיסקונט. הנתבע טען כי טענות התובע ביחס להסדר שהגיע עם בנק דיסקונט משונות, שגם שם היו עשרות שיקים בתיקי הוצאה לפועל ועם זאת חתם התובע פשרה עם בנק דיסקונט. למעשה וויתר על כלל טענותיו כלפי בנק ואין לקבל את טענות התובע כלפי העורך דין שייצג אותו כי ההסדר לא היה על דעתו של התובע אלא על דעת עורך הדין בלבד . התובע נכח בדיון ביום 7.7.08 בסוגיית הפשרה עם בנק דיסקונט שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 3.7.08 והדברים עולים מהחומר וכתבי הטענות. עוד לטענת הבנק
התובע טען ולא הוכיח כי שיקים נוספים שמשוכים על החשבון המזויף נשוא הדיון ממשיכים להגיע. וכל מה שהראה היה שיק של בנק דיסקונט מדצמבר 2007.
12.באשר לנזקי התובע, רוב נזקו הנטען היה בשל חזרתו מלימודים מקנדה ובשל כל הפרשה לא חזר לעבוד בבנק הפועלים כפי שתכנן וגם לא במקומות אחרים. אלא לטענת הנתבע התובע לא הוכיח טענותיו אלה אף לא הוכיח שבנק הפועלים סרב לחזרתו בשל אירועי התביעה. כמו-כן התובע לא הוכיח מדרגות השכר או מה הוא הפסיד כתוצאה מהפרשה. מעדותו של התובע דווקא התברר כי הסיפור של דבר עזיבתו את הארץ לקנדה על מנת לשוב לתפקיד ניהולי בבנק הפועלים בשכר גבוה יותר הוא לא יותר מאשר סיפור שנבנה לצורך התביעה כאשר ברור כי העזיבה לקנדה היתה קשורה בעיקרה לבת זוגו של התובע שרצתה להשתקע שם ורק לאחר שהם נפרדו חזר התובע לארץ. לפיכך לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה.
13.הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין עפ"י סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984 עם סכומי ריצפה ותיקרה (בין אפס ₪ ל – 120,000 ₪) וזאת לאחר הגשת הסיכומים והמסמכים מטעם כל אחד מהם.
לאחר שהוגשו הסיכומים הובא התיק לפני למתן פסק דין.
14.לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, בשים לב לעובדה כי בקרה והצמדות ונהלים יתכן והייתה מונעת את פתיחת החשבון האמור או בקרה לגבי התנועות בחשבון או משיכת שיקים מחשבון זה בכמות לא הגיונית מצביעה על העדר נהלים או אי קיום נהלים, בשים לב לראשי הנזק הטרדותיו של התובע בגין שיקים שנרשמו בשמו והצורך בהגשת בקשות והליכים משפטיים, לרבות עיכובו או מעצרו (איזוקו בבנק בעת ביקורו שם, והובלתו לתחנת משטר בין בדרך של עיכוב או מעצר ע"י שוטר) של התובע וכל יתר טענותיו לגבי חישוב הפסדיו והדרך שבה ביקש להוכיחם והסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים לרבות סכומי הרצפה והתקרה, הנני פוסק לתובע את הסך של 65,000 ₪ ₪ בתוספת שכ"ט והוצאות (לעניין נזק בלתי ממוני בשל עיכוב התובע או מעצרו השוו: תא (חי') 15042/95 יוסי מלכה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ – פרשה של שטר דולר ארה"ב מזויף שנמצא בידיו של התובע שם בגינו נעצר במצרים. ביהמ"ש זה פסק לו סכום בגובהה מסוים בגין הפרשה שכללה גם אובדן הטיול לו ולמשפחתו ואולם בערכאת הערעור הוגדל סכום הפיצויים).
15.אשר על כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 65,000 ₪ בצירוף אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים
ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ו, 20 יולי 2016, בהעדר הצדדים.
