עם שובו לישראל לאחר 15 שנים בחו"ל, נדהם התושב החוזר לגלות שעומדות נגדו תביעות כספיות רבות. בירור שערך גילה כי בנק לאומי אפשר לאדם אחר להשתמש בזהותו כדי לפתוח חשבון ולפזר שיקים רבים ללא כיסוי. הבנק חויב לפצות אותו ב-65,000 שקל.
לפני 15 שנים עזב האיש לקנדה לצורך לימודי תואר שני. עם שובו ארצה בשנת 2007, הוא גילה שיש לו נושים רבים שמחזיקים בשיקים שלא כובדו, ונמשכו מחשבון שנפתח על שמו בסניף עמק רפאים בירושלים של בנק לאומי.
לייעוץ בתחום:
עורך דין בנקאות
האיש, שלא הבין כיצד ואיך נקלע למצב הבעייתי, הגיע לסניף כדי לעשות סדר בדברים, ומצא עצמו מובל לחקירה על ידי שוטרים כשהוא אזוק ומושפל. מאוחר יותר התברר שפקידי הבנק הזעיקו את השוטרים בשל חשד במעורבותו בפרשת הונאה שהתרחשה במספר בנקים באזור.
אלא שהחקירה המשטרתית העלתה כי האיש לא היה אחד העבריינים אלא אחד מקורבנות הפרשה. הוא שוחרר, והצליח לקבל פסק דין הצהרתי שקבע שהוא אינו הבעלים של החשבון ממנו נמשכו השיקים.
בשנת 2013 הוא הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה לפיצויים על הנזקים שנגרמו לו עקב מחדליו של הבנק, שאפשר לאדם אחר לפתוח חשבון מזויף על שמו ולמשוך משם שיקים רבים.
התובע סיפר על הקשיים הרבים שעבר כאשר נאלץ להתמודד עם התביעות הרבות שהוגשו נגדו בשל עבירות ההונאה והמרמה – שהבנק אפשר לבצע ברשלנותו.
לדבריו, אילו נציגי הבנק היו מבצעים בדיקה מול רשם האוכלוסין, הם היו מגלים שכלל אינו מתגורר בארץ ושכתובת המגורים שלו שונה מזו שצוינה בתעודת הזהות המזויפת שהוגשה להם. עוד הוא הפנה לסימנים נוספים שהבנק היה צריך לשים לב אליו, כמו הכיתוב "רווק" בתעודת הזהות המזויפת בזמן שהיה נשוי וכן היעדר המילה "היהודי" בלאום.
התובע הדגיש את עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל מעצרו כאחרון העבריינים ועקב הגבלת השימוש בכרטיסי האשראי שלו בעקבות שרבוב שמו לפרשה.
מנגד, הבנק כפר בטענות התובע, והסביר כי תעודת הזהות שהוצגה לנציגיו בזמן פתיחת החשבון נחזתה להיות שלמה ואותנטית, עם תמונה ברורה של האדם שפתח את החשבון. לעמדת הבנק, הוא אינו מחויב לערוך אימות מול מרשם האוכלוסין בכל פעם שלקוח פותח חשבון. עוד נטען כי אפשר משיכת שיקים רק לאחר שבמשך חודשים הופקדו בחשבון כספים.
הבנק טען כי לא ניתן להטיל עליו אחריות בשל רשלנות, שעה שגם הוא נפל קורבן לפרשיית ההונאה המתוחכמת שפגעה במערכת הבנקאית באזור בירושלים באופן כללי.
לא נצמד לנהלים
אלא שהשופט הבכיר יעקב וגנר חשב אחרת. לדבריו, מלבד העובדה שהבנק היה צריך להימנע מפתיחת החשבון, הוא נכשל במעקב אחר התנועות בחשבון וכך אפשר לזייפן למשוך שיקים ב"כמות לא הגיונית". התנהלות זו מצביעה על אחד משניים: היעדרם של נהלי בקרה או לחילופין התעלמות גורפת מנהלים קיימים.
השופט הדגיש כי מחדלי הבנק הם שהביאו לכך שהתובע נאלץ להיאבק בכמה חזיתות לטיהור שמו ולהתגונן מפני תביעות כספיות על לא עוול בכפו, וזאת מעבר להשפלה ולעגמת הנפש שהסבו לו העיכוב והמעצר הפומביים.
לפיכך, השופט קיבל את התביעה נגד הבנק וחייב אותו לפצות את התובע בסך של 65,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט בשיעור של 15% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד אלדד בן הרוש, עו"ד סרור בן הרוש
- ב"כ הנתבע: עו"ד אסף סמואל, עו"ד יערית שטרית
* עורך דין יפתח אבן-עזרא עוסק בדיני בנקאות
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.