שכר טרחת עורך דין.
תמצית טענות הנתבעת
3.הנתבעת דוחה את טענות התובעים מכל וכל.
הדירה נמסרה לבעלים הקודמים במאי 2007. כפי שעולה מפרוטוקול המסירה שנערך בעת מסירת הדירה, הדירה נמסרה לבעלים הקודמים ללא ליקויים וללא הערות לגבי מצב הדירה.
התובעים רכשו את הדירה בשנת 2009, כשהיא מוכנה, במצבה AS-IS, והצהירו במסגרת הסכם רכישת הדירה כי בדקו אותה וכי אין להם טענות בדבר מצבה של הדירה. עוד התחייבו התובעים בהסכם רכישת הדירה כי הם מוותרים על כל טענה לעניין מום, פגם או אי התאמה בדירה.
הנתבעת מציינת כי בהסכם רכישת הדירה צוינה רשימה סגורה של ליקויים אשר ביחס אליהם התחייבו הבעלים הקודמים לפעול מול הנתבעת לתיקונם. לטענת הנתבעת, מלבד ליקויים אלה, מצבה של הדירה היה ידוע לתובעים והיה לשביעות רצונם, כך שלכל היותר הם יכולים לכלול בתביעה זו את אותם ליקויים (מוכחשים) שצוינו בהסכם רכישת הדירה.
התובעים הם רוכשי יד שנייה אשר הגישו תביעתם ארבע שנים לאחר שרכשו את הדירה, ושש שנים לאחר שבנייתה הושלמה, והם מבקשים כיום לקבל פיצוי מהנתבעת שכלל לא התקשרה עימם בחוזה, ואין לה כל התחייבות כלפיהם. מדובר בניסיון חסר תום לב להתעשר שלא כדין.
הנתבעת ביצעה בדירה תיקונים לבקשת התובעים, לפנים משורת הדין.
למען הזהירות, טוענת הנתבעת כי לכל היותר רשאים התובעים לתבוע את תיקון הליקויים המפורטים בהסכם רכישת הדירה. בכל מקרה עומדת הנתבעת על הזכות הקנויה לה לתקן את הליקויים הנטענים, וטוענת כי התובעים אינם זכאים לפיצוי כספי.
הנתבעת טוענת כי הסכומים המצוינים בחוו"ד מומחה התובעים הינם מופרזים וחסרי כל אחיזה במציאות.
הנתבעת צירפה חוו"ד נגדית שערך מר מאיר ברכה, מומחה מטעמה (להלן: "חוו"ד מומחה הנתבעת" ו"מומחה הנתבעת"). מומחה הנתבעת קבע כי עלות תיקון הליקויים בדירה מסתכמת בסך של 9,500 ₪ (כולל פיקוח הנדסי, לא כולל מע"מ). עוד ציין מומחה הנתבעת כי לביצוע התיקונים לא יידרש פינוי התובעים מהדירה.
בתצהיר מטעמה טענה המצהירה מטעם הנתבעת, כי ביחס לחלק מהליקויים הנטענים ע"י התובעים חלפה תקופת האחריות של הנתבעת על פי חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר").
בסיכומים מטעמה, טענה הנתבעת, כי חוו"ד מומחה ביהמ"ש כוללת רכיבים שאת תיקונם העריך מומחה ביהמ"ש בסכום גבוה ממה שהעריך מומחה התובעים. מאחר שהתובעים לא תיקנו את תביעתם, אזי אין מקום לפצותם בסכומים החורגים מתביעתם. בנוסף, חולקת הנתבעת על קביעות מומחה ביהמ"ש, וטוענת כי חוו"ד מומחה ביהמ"ש "הינה מופרזת ואיננה אמינה בעליל, באופן שאין בה כדי להצדיק השתת חיובים כלשהם". (סעיף 43 לסיכומים הנתבעת). לאור האמור, טוענת הנתבעת, לחילופין ולמען הזהירות, כי אם ייקבע שאיבדה את זכות התיקון, אזי יש לחייבה לכל היותר בסך של 47,050 ₪.
חוות דעת מומחה בית המשפט
4.ביום 10.12.13 מונה מר יצחק חיט כמומחה מטעם בית משפט בתחום ההנדסה (לעיל ולהלן: "מומחה ביהמ"ש" או "המומחה חיט").
המומחה חיט הגיש את חוות דעתו שנערכה ביום 3.4.14 (להלן: "חוו"ד מומחה ביהמ"ש") בהמשך, ביום 16.5.14, השיב המומחה חיט לשאלות הבהרה מטעם הנתבעת (להלן: "התשובות לשאלות ההבהרה").
מומחה ביהמ"ש מצא ליקויים בדירה שעלות תיקונם הוערכה בסך של 92,450 ₪ (כולל פיקוח הנדסי) ובתוספת מע"מ (ששיעורו היה בזמן הרלוונטי 18%). בסך הכל עלות העבודה הוערכה בסך של 109,100 ₪. עוד קבע המומחה חיט כי משך הזמן הדרוש לביצוע תיקון הליקויים הוא 21 ימים וכי ניתן להמשיך ולעשות שימוש סביר בדירה בזמן ביצוע התיקונים.
בתשובות לשאלות ההבהרה תיקן המומחה חיט את אחת העלויות שנקבעו בחוו"ד מומחה ביהמ"ש, באופן שעלות ביצוע התיקונים הוערכה בסך של 90,930 ₪ (כאשר כאמור סכום זה כולל פיקוח הנדסי וללא מע"מ).
להשלמת התמונה יצוין כי בחקירתו ציין המומחה חיט כי במקרה דנן אין מקום להבחנה בין עלות לקבלן לבין עלות לתובעים (עמ' 15 שורות 29-31, עמ' 16 שורות 1-3).
ממצאי חוו"ד מומחה ביהמ"ש יפורטו בהמשך.
המסגרת הראייתית
5.מטעם התביעה הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע.
מטעם ההגנה הוגש תצהיר עדות ראשית של גב' חופית פרץ אמסלם, סמנכ"לית הנתבעת (להלן: "הגב' אמסלם").
במאמר מוסגר יצוין, כי תחילה הוגש מטעם הנתבעת תצהירה של הגב' מורן אבידן (מנהלת מחלקת שירות דיירים בנתבעת). בהמשך הוחלף תצהיר זה בתצהירו של מר ליאל בן חמו (מנהל מחלקת בדק בנתבעת), תוך שצוין כי הגב' אבידן לא עובדת עוד אצל הנתבעת. בהמשך נמסר, כי גם מר בן חמו אינו עובד עוד אצל הנתבעת, וחלף תצהירו הוגש תצהירה של הגב' אמסלם.
בדיון מיום 2.12.15 נחקרו מומחה ביהמ"ש והתובע. לאחר מכן הודיע ב"כ התובעים כי "בהמלצת בית המשפט אני לא עומד על חקירת העדה אשר ממילא לא היתה מעורבת, מבלי לפגוע בטענות כנגד התצהיר ומבלי שהדבר יהווה הסכמה לאמור בתצהיר". (עמ' 19, שורות 10-11).
דיון ומסקנות
זכות התביעה
6.לטענת הנתבעת "לתובעים אין זכות לקבלת פיצוי בגין הליקויים הנטענים בתביעתם. זאת מאחר ומדובר בדירה אשר נרכשה ע"י התובעים, מיד שניה, לאחר שהתובעים בדקו את מצב הדירה בעת הרכישה ובחרו לרכוש אותה כרוכשים "מיד שניה", במצבה כמות שהיא" (סעיף 1 לסיכומי הנתבעת).
אין לקבל את טענת הנתבעת.
7.תיקון מס' 5 לחוק המכר (דירות) התשל"ג-1973 (להלן: "התיקון לחוק המכר"), קובע כי אחריות מוכר דירה כלפי רוכש דירה, לפי סעיף 4 שעניינו "אי התאמה", חלה גם במישור היחסים שבין המוכר לבין קונה המשנה.
קונה המשנה מוגדר בסעיף 1 לחוק המכר כ"מי שרוכש דירה מקונה וכן חליפיו וחליפי הקונה". אין מחלוקת כי התובעים הינם בגדר "קונה משנה" לעניין הוראות חוק המכר.
אכן, התיקון לחוק המכר נכנס לתוקפו ביום 6.4.11, לאחר שבניית הדירה הושלמה והדירה נמכרה לבעלים הקודמים, ואף לאחר שהתובעים עצמם רכשו את הדירה.
יחד עם זאת, בתי המשפט שבו וקבעו, כי גם ביחס להסכמים שנכרתו עובר לכניסת התיקון לחוק המכר לתוקף, תעמוד לקונה המשנה עילת תביעה ישירה לפי חוק המכר כלפי מוכר הדירה (היא הנתבעת) בהתקיים תנאים מסוימים.
וכך קבע בית המשפט העליון בע"א 4720/10:
"כיום, בעקבות תיקון מס' 5 שנכנס לתוקף ביום 6.4.2011, קובע החוק באופן פוזיטיבי כי אחריות המוכר כלפי הקונה לפי סעיף 4 לחוק המכר (דירות), תחול – בשינויים המחויבים – גם כלפי "קונה משנה"... עם זאת, במועד הרלוונטי לענייננו, ההסדר הנוכחי טרם נכנס לתוקפו.
סוגיית הטלת אחריות על "מוכר" לפי חוק המכר (דירות) כלפי קונה משנה עובר לכניסת התיקון לתוקף עוררה שאלות עיוניות נכבדות ולא נידונה על-ידי בית משפט זה... בפסק דינו של כב' השופט י' עמית בעניין גינזבורג, נקבע כי גם לפני כניסת התיקון לחוק לתוקף, עומדת לקונה-המשנה עילת תביעה ישירה לפי חוק המכר (דירות) כלפי המוכר. המתווה שבו נעשה שימוש הוא של המחאת זכויות הקונה, במפורש או במשתמע, להגיש תביעה נגד המוכר... בנסיבות העניין, שבהן לא הוגשה תביעה מטעם הקונים המקוריים ואין חשש לכפל פיצוי, נדמה כי אין חשש להחיל את המתווה שהוחל בפסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים, ולפיו – כאמור – עילת התביעה של הקונה הראשון הוקנתה לקונה המשנה, ועומדת לו מול המוכר המקורי." (ע"א 4720/10 (וערעורים נוספים) אקרילית השקעות 1997 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רח' הנורית 19א' (16.4.2012), להלן: "עניין אקרילית").
8.יישום המבחנים שהותוו בעניין אקרילית, מטה את הכף לזכות התובעים:
בענייננו, בהסכם רכישת הדירה בין הבעלים הקודמים לבין התובעים הוסכם במפורש כי הבעלים הקודמים ממחים לתובעים "את מלוא זכויותיהם על פי הסכם רכישת הדירה עליו חתמו עם החברה המשכנת (פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ) לרבות את זכות התביעה כנגד החברה המשכנת..." (סעיף 14.9 להסכם רכישת הדירה).
בנוסף, לא הוכח (או למצער, לא נטען) כי הבעלים הקודמים זכו לפיצוי כלשהו מאת הנתבעת עבור ליקויי בנייה בדירה, כך שאין חשש לכפל פיצוי.
בנסיבות אלה, לתובעים, בהיותם בגדר "קונה משנה", עומדת עילת תביעה ישירה כנגד המוכר- הנתבעת.
9.הנתבעת ממשיכה וטוענת כי התובעים מושתקים מלהעלות טענותיהם שכן "הצהירו כי לא תהיה להם כל טענה בקשר עם מצב הדירה ולאחר שרכושה כמות שהיא" (סעיף 2 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת נסמכת בטענתה על סעיף 4.2 להסכם רכישת הדירה בו נקבע כי התובעים "מוותרים בזאת על כל טענה לעניין מום, פגם או אי התאמה בדירה, למעט טענות בגין פגמים ו/או מומים נסתרים, שהיו ידועים למוכרים בעת חתימת הסכם זה...ולא נמסרו לידיעת הקונים"
גם טענה זו אין לקבל.
10.עוד קודם לתיקון לחוק המכר נקבע בפסיקה, כי ויתור על כל תביעה בגין ליקויים ופגמים שלא פורטו בהסכם מכר עשוי להיות חסר תוקף. (ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נה(4) 213, 235-239 (2001); איל זמיר, חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 תשס"ב-2002, בעמ' 284-285).
עמדה זו עוגנה בהמשך בחקיקה, עת התקבל התיקון לחוק המכר, במסגרתו התווסף סעיף 7א הקובע כי:
"(א) אין להתנות על הוראות חוק זה, אלא לטובת הקונה או קונה המשנה.
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), ויתור, לרבות בכתב, על זכויות מצד הקונה או קונה המשנה בקשר לאי-התאמה או אי-התאמה יסודית, המהווה תנאי להעברת זכויות מקונה לקונה משנה, לביצוע תיקונים בדירה או להעמדת הדירה לרשות הקונה – בטל."
על כן אין בהוראת סעיף 4.2 להסכם רכישת הדירה, המהווה התניה לטובת המוכר, כדי למנוע זכות תביעה מהתובעים.
טענת ההתיישנות
11.בתצהיר הגב' אמסלם מטעם ההגנה (כמו גם בתצהירי ההגנה הקודמים) צוין בסעיף 13 כי: "ממילא חלפה תקופת האחריות של הנתבעת על פי חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973, ביחס לחלק ניכר מהליקויים הנטענים ע"י התובעים".
בסיכומי הנתבעת צוין "חלק ניכר של הליקויים הנטענים אף התיישן מעת שחלפה תקופת האחריות לפי חוק המכר, שהרי בנדון דידן, חלפו כמעט 7 שנים ממועד מסירת החזקה בדירה (מאי 2007) ועד להגשת התובענה דנא (ספטמבר 2013)" (סעיף 1 לסיכומי הנתבעת).
דינה של טענת ה"התיישנות" להידחות.
12.ראשית, מדובר בטענה אשר לא הועלתה בכתב ההגנה והינה בגדר הרחבת חזית אסורה.
13.בנוסף, ככל שהנתבעת מפנה לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), הרי היא עצמה טוענת כי חלפו "כמעט 7 שנים", כך שאף לשיטתה לא חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות.
ככל שהנתבעת מפנה לחוק המכר, הרי מדובר בטענה שנטענה על דרך הסתם, ללא הסבר, פירוט מינימלי או הפנייה לתקופות הבדק שנקבעו בתוספת לחוק המכר לעומת הפגמים הנטענים בדירה.
14.מכל מקום, דין הטענה להידחות גם לגופו של עניין.
בהתאם לפסיקה, יש להבחין בין תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות לבין תקופת הבדק והאחריות הקבועות בחוק המכר.
כך נקבע כי:
"תקופת האחריות אין משמעה תקופת ההתיישנות. תקופת האחריות מתייחסת לגרימתם של ליקויים ולא לתביעה בגינם. אכן, ניתן לתבוע רק בגין נזקים שנגרמו בתקופת האחריות אך הסעיף אינו מייתר את האמור בחוק ההתיישנות. דהיינו, מותר לתבוע בתקופה הנקובה בחוק ההתיישנות רק בגין נזקים שנגרמו בתקופת האחריות..." (ת"א (מחוזי חי') 34695-09-11 יעקב פריצקר ושות' חברה לבנין חיפה בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ (7.9.14)).
וכן נאמר:
"תקופת הבדק איננה תוחמת את פרק הזמן שבו על הקונה להגיש תובענה נגד המוכר ואפילו לא את פרק הזמן שבו על הקונה להודיע למוכר על גילוי אי ההתאמה. הנושא הראשון מוסדר בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 ובנושא השני עוסק סעיף 4א' לחוק" (זמיר, בעמ' 385-387).
עולה איפוא, כי אין מקום לקבל את פרשנות הנתבעת, הגורסת כי עם חלוף תקופות הבדק והאחריות מכוח חוק המכר (ואינני קובעת כי תקופות אלה חלפו במקרה דנן), תתיישן תביעה בקשר לליקויי בנייה. לא זו הייתה כוונת המחוקק עת קבע את תקופות הבדק והאחריות בחוק המכר. תקופות הבדק והאחריות מגבילות את אחריות הקבלן לנזקים שנגרמו בתקופות אלה ולא קובעות את המועד להגשת התביעה (בו עוסק חוק ההתיישנות).
לאור האמור, נדחית טענת ההתיישנות.
15.משנדחו טענות הסף, יש לבחון את התביעה לגופה.
ליקויים ואי התאמות
16.התובעים טוענים כי נמצאו בדירה ליקויים ואי התאמות.
התובעים פנו למומחה התובעים, אשר העריך כי עלות תיקון הליקויים בדירה הינה בסך של 180,068 ₪.
בסיכומים מטעמם ויתרו התובעים על דרישתם לחייב את הנתבעת בהתאם לקביעות חוו"ד התובעים, והעמידו ראש נזק זה בהתאם להערכת מומחה ביהמ"ש, אשר לשיטתם עומדת על סך 109,100 ₪.
גם הנתבעת זנחה בסיכומיה את העלויות שנקבעו בחוו"ד מומחה הנתבעת, ומיקדה טענותיה בזכות התובעים לתבוע, בזכות הקיימת לה לשיטתה לתיקון, ולחילופין בסכומים אותם קבע מומחה ביהמ"ש.
17.הכרעה בסכסוכים שעניינם ליקויי בנייה מחייבת בחינה מקצועית, חיצונית ואובייקטיבית של מומחה הממונה ע"י בית המשפט, אשר הינו מומחה ניטרלי שאין לו עניין בתוצאות הסכסוך בין בעלי הדין. חוות דעת מומחה בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד, שכן ברוב הפעמים היא קובעת את מסכת העובדות הרלוונטית, כמו גם את המסקנות המקצועיות העולות ממנה. (ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל פ"ד נב(4) 563, 567-568 (1998)).
בהתייחס לאימוץ חוות דעת מומחה בית המשפט, קבע בית המשפט העליון כי:
"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בנייה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כוח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא – במקרים כאלה – כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים." (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן (2.6.1996)).
18.עיון בחו"ד מומחה ביהמ"ש מלמד, כי מדובר בחוות דעת מקיפה ויסודית, הנפרשת על פני 35 עמודים וכוללת הסברים מפורטים ותמונות צבעוניות. על פניו, לא נראה כי קיימות נסיבות חריגות, אשר יצדיקו סטייה גורפת מקביעות מומחה ביהמ"ש. המומחה חיט נחקר ארוכות על חוות דעתו והשיב בצורה מקצועית לשאלות שהופנו לו. מצאתי כי המומחה חיט בקיא בנושאים שנסקרו בחוות דעתו וכן בממצאים שנקבעו על ידו.
לאור האמור, נוכח התרשמותי מאיכותה של חוות הדעת וממומחיותו של המומחה חיט, ובשים לב להלכה הנוהגת לפיה ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה אשר מונה על ידו בהיותו מומחה בלתי תלוי (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.88)), הריני מאמצת את ממצאי חוו"ד מומחה ביהמ"ש, בכפוף לאמור בהמשך.
19.בטרם אדרש לעלויות אותן קבע מומחה ביהמ"ש ולעמדות הצדדים בעניין זה, יש להכריע בסוגיית הזכות לתיקון.
סוגיית הזכות לתיקון
20.התובעים טוענים כי הנתבעת איבדה את הזכות לביצוע תיקונים בדירה, וזאת מאחר שלא תיקנה את הליקויים חרף פניות רבות של התובעים.
התובעים טוענים כי הנתבעת בחרה להכחיש חבות ומעבר לכך, להכחיש את הליקויים בדירה. לטענת התובעים, כבר שנים "שהתובעים "רודפים" אחרי הנתבעת בבקשות לתיקוני הליקויים, ובעיקר בנוגע לליקויים הקשים בדירה הפוגמים באיכות החיים" (סעיף 29 לסיכומי התובעים). עוד טוענים התובעים כי הנתבעת לא נתנה כל הסבר המניח את הדעת מדוע, חרף ההזדמנויות שניתנו לה, לא פעלה להביא את הדירה למצב תקין.
לאור האמור, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בפיצוי כספי ולדחות את טענתה כי שמורה לה הזכות לתיקונים. התובעים מוסיפים כי ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת יצריך פיקוח בהיקף בלתי סביר של בית המשפט ולא יביא לסיום הסכסוך וכן כי קיים חוסר אמון בין הצדדים שלא יאפשר ביצוע תיקונים ראוי.
21.מנגד, טענה הנתבעת כי לא קיבלה הזדמנות סבירה לתיקון הליקויים הנטענים והיא עומדת על הזכות הקנויה לה לביצוע התיקונים (סעיפים 18.7, 18.8 ו-23 לכתב ההגנה). יחד עם זאת טענה הנתבעת כי לכל היותר רשאים התובעים לדרוש את תיקון הליקויים המפורטים בהסכם לרכישת הדירה, שנחתם בין התובעים לבין הבעלים הקודמים (סעיף 13 לכתב ההגנה).
בתצהיר מטעמה ציינה הגב' אמסלם כי במהלך שנת 2010 ביצעה הנתבעת תיקונים בדירת התובעים, לפנים משורת הדין.
בסיכומים מטענה, ציינה הנתבעת כי התובעים נמנעו מלהעביר לנתבעת עותק של חוו"ד מומחה התובעים עובר למועד הגשת התביעה ובכך מנעו ממנה את האפשרות לבצע תיקונים. הנתבעת הוסיפה כי בכל מקרה, היה וייקבע כי התובעים זכאים לתיקון הליקויים "הרי שהנתבעת זכאית לתקן בפועל את הליקויים והתובעים אינם זכאים לקבל פיצוי כספי..." (סעיף 2 לסיכומי הנתבעת).
22.סעיף 4ב' לחוק המכר קובע כי:
"(א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר."
הפסיקה פרשה את סעיף 4ב' לחוק המכר כדלקמן:
"לפי סעיף 4ב לחוק המכר דירות, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור הליקויים, אם לא איפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, אין חל עוד על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות" (ת"א (מחוזי י-ם) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ (24.4.01)).
עוד נקבע, כי את הרצון לתקן את הליקויים על הקבלן לבטא עוד בטרם הגשת כתב התביעה. כמו כן, נקבע כי במידה שלא ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, יש מקום להעמיד את סכום הפיצוי על בסיס עלות לקבלן, היינו העלות לנתבעת, להבדיל מעלות קבלן מזדמן- העלות לדיירים. (ע"א 656/99 ד"ר בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 14 (2003)).
23.בענייננו, נראה, על פניו, כי הנתבעת לא קיבלה הזדמנות נאותה לביצוע תיקונים בדירה בטרם הגשת כתב התביעה, דא עקא, וכמפורט להלן, במקרה דנן, אין לקביעה זו משמעות אופרטיבית או כספית.
מן הראיות שבפני עולה כי התובעים לא מסרו הודעה מסודרת לנתבעת בדבר הליקויים שמצא מומחה התובעים בדירתם. למעשה, חוו"ד מומחה התובעים, עליה מבססים התובעים את תביעתם דנן, הומצאה לנתבעת לראשונה יחד עם כתב התביעה.
התובעים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי קודם להגשת התביעה, נשלחה לנתבעת פנייה כלשהי, ממנה ניתן ללמוד כי הליקויים עליהם מבססים התובעים את תביעתם הובאו לידיעת הנתבעת, באופן שהיה מאפשר לה לבדוק אותם ולהביע את רצונה לתקנם (קודם להגשת התביעה).
התובע אישר את הדברים בחקירתו הנגדית:
"ש. המצאת לנתבעת את חוות הדעת של המומחה מטעמך לפני הגשת התביעה?
ת. לא." (עמ' 18 שורות 7-8).
הריני ערה לכך , שהנתבעת תיקנה ליקויים בדירה במהלך שנת 2010 (כאמור בתצהיר הגב' אמסלם), אולם ליקויים אלה, אינם הליקויים עליהם מבססים כיום התובעים את תביעתם.
24.בחוו"ד מומחה התובעים צוין כי מומחה התובעים ביקר בדירה ביום 24.3.13 וערך את חוות דעתו ביום 22.4.13. התביעה דנן הוגשה ביום 9.9.13, דהיינו למעלה מ-4 חודשים לאחר עריכת חוו"ד מומחה התובעים. במילים אחרות, חוו"ד מומחה התובעים לא נמסרה לנתבעת והליקויים שפורטו בה לא הובאו לידיעתה, אלא לאחר כ-4 וחצי חודשים, במצורף לכתב התביעה.
הסתרת חוו"ד מומחה התובעים מהנתבעת במשך כ-4 וחצי חודשים מצביעה על כך שפניית התובעים למומחה התובעים לא נעשתה על מנת שחוות דעתו תהווה בסיס לביצוע תיקונים בדירה, אלא נועדה בכדי לבסס את תביעתם הכספית העתידית.
25.אשר על כן, הריני קובעת כי הנתבעת לא קיבלה הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים בדירה. יחד עם זאת, ובהתחשב בנסיבות המקרה שבפני, מצאתי כי אין מקום לאפשר לנתבעת לבצע בעצמה את התיקונים המצוינים בחוו"ד מומחה ביהמ"ש, ותחת זאת יש לזכותם בפיצוי כספי.
מקובלת עלי עמדת התובעים לפיה בין הצדדים "שוררים חשדנות וחוסר אמון מוחלט" , שלא יאפשרו את ביצוע התיקונים כראוי (סעיף 28 לסיכומי התובעים). זאת ועוד. טעם נוסף המצדיק פסיקת פיצוי כספי חלף תיקון בעין ע"י הנתבעת, הוא הרצון להביא את הסכסוך בגין ליקויי הבנייה לכדי סיום. לא מן הנמנע הוא כי אם הנתבעת היא שתתקן את הליקויים, הרי נוכח היחסים העכורים בין הצדדים, לא יהיה בכך כדי לסיים את הסכסוך.
26.כאמור לעיל, במקרים בהם נקבע כי לקבלן לא ניתנה זכות תיקון, ראוי להעמיד את סכום התיקון על בסיס עלות לקבלן (הנתבעת) להבדיל מעלות לקבלן מזדמן (העלות לתובעים).
בענייננו, מומחה ביהמ"ש קבע כי "העלות לנתבעת לתיקון הליקויים בדירה... מוערכת על ידי בסכום של..." (סעיף 48.2 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש), היינו מלכתחילה הסכומים שצוינו בחוו"ד מומחה ביהמ"ש הינם לפי עלות לקבלן-הנתבעת. בנוסף, בחקירתו הנגדית ציין המומחה חיט כי "במקרה הזה אין עלות תוספת לתובעים" (עמ' 15, שורות 29-30).
27.לסיכום פרק זה: הנתבעת לא קיבלה זכות לתיקון הליקויים. חרף זאת, אין מקום לאפשר ביצוע תיקון הליקויים על ידי הנתבעת. בנסיבות מקרה זה, החיוב הכספי יהיה בהתאם לחוות דעת מומחה ביהמ"ש בלא תוספת.
עלות התיקונים
28.מומחה ביהמ"ש בדק ומצא כי בדירה קיימים ליקויי בנייה. המומחה חיט נקב בעבודות אותן יש לבצע, והעריך את עלותן.
כאמור, הריני מאמצת את חוו"ד מומחה ביהמ"ש, ועל בסיסה ייפסק הפיצוי הכספי המגיע לתובעים.
מתוך עמדות הצדדים, כפי שהועלו בסיכומים מטעמם, נראה כי הצדדים חלוקים במספר סוגיות המתייחסות לחוו"ד מומחה ביהמ"ש, ובהן יתמקד הדיון, להלן.
הערכת עלות הליקויים ע"י מומחה ביהמ"ש אל מול הערכת מומחה התובעים
29.מומחה ביהמ"ש ערך את חוות דעתו תוך התייחסות לליקויים שפורטו בחוו"ד מומחה התובעים.
ביחס למרבית הסעיפים בחוו"ד מומחה התובעים, (9 מתוך 12), מצא מומחה ביהמ"ש כי לא קיים ליקוי. בנושאים בהם אישר מומחה ביהמ"ש כי קיים ליקוי, הוא העריך את עלות תיקון הליקוי, כאשר בשני סעיפים קבע עלות גבוהה יותר ממה שקבע מומחה התובעים.
30.התובעים מבקשים להסתמך על קביעות מומחה ביהמ"ש ועל העלויות בהן נקב.
מנגד, הנתבעת טוענת כי התובעים מנועים מלתבוע סכום מעבר לסכום שנתבע בכתב התביעה ביחס לכל ליקוי. לטענתה "התובעים מעולם לא ביקשו לתקן את כתב התביעה בעקבות חוות הדעת של המומחה חיט. משכך התובעים... מנועים ומושתקים מלתבוע את ההפרש הכספי בין הסכום שנתבע על ידם בפועל בכתב התביעה בגין שני רכיבי הנזק הללו, לבין הסכום הכספי שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש..." (סעיף 8 לסיכומי הנתבעת).
אשר על כן, טוענת הנתבעת, כי הסכום המקסימלי (המוכחש) אותו יכולים התובעים לדרוש בגין ליקויי בנייה, בסעיפים אותם אישר מומחה ביהמ"ש, צריך להיות בהתאם לקביעות מומחה התובעים ולא בהתאם לקביעת מומחה ביהמ"ש.
אין בידי לקבל את טענת הנתבעת.
31.אכן, התובעים לא ביקשו לתקן את כתב התביעה בהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנה 136"), המקנה זכות לתיקון התביעה לאחר קבלת חוות דעת מטעם מומחה שמונה ע"י בית המשפט. יחד עם זאת, במקרה הנוכחי, לא מצאתי כי יש בכך כדי לעמוד לחובת התובעים.
התובעים שילמו אגרה בהתאם לסכום התביעה אותו תבעו. הגם שמומחה ביהמ"ש העריך שני תיקונים בעלות גבוהה יותר מזו שקבע מומחה התובעים, עדיין עלות התיקונים הכוללת שנקבעה בחוו"ד מומחה ביהמ"ש היא נמוכה מעלות התיקונים הכוללת שנקבעה בחוו"ד מומחה התובעים, כך שבסופו של יום, לא נפסק לתובעים סכום "מעבר לסכום שנתבע בכתב התביעה".
ככל שהתובעים היו מתקנים את תביעתם, בהתאם לקביעות מומחה ביהמ"ש, על פי תקנה 136, היה עליהם להפחית את סכום התביעה, שכן מומחה התובעים העריך את עלות התיקונים בסך של 180,068 ₪ ואילו מומחה ביהמ"ש העריך את עלות התיקונים הכוללת בסך של 109,100 ₪ (בטרם תיקן את העלות). הווה אומר, התובעים היו זכאים לקבל החזר אגרה.
לאור האמור, ובשים לב לכך שממילא הייתה לתובעים זכות קנויה לתיקון התביעה על פי תקנה 136, הרי לא נפגע אינטרס ממשי של הנתבעת, לא מצאתי שלא לפסוק על פי העלויות אותן קבע מומחה ביהמ"ש.
32.למעלה מן הצורך, יצוין עוד, כי הנתבעת לא הוכיחה כי המומחה חיט טעה בהערכתו, וכי הסכומים שקבע הינם שגויים או חורגים בצורה יוצאת דופן מגדר הרגיל.
33.אשר על כן, ובהמשך לקביעתי בדבר אימוץ ממצאי חוו"ד מומחה ביהמ"ש, הריני קובעת כי הפיצוי לתובעים ייפסק בהתאם לעלויות אותן קבע המומחה חיט, בכפוף לאמור בהמשך.
סוגיית הפיקוח ועלויות בלתי צפויות
34.מומחה ביהמ"ש קבע בחוות דעתו עלות פיקוח הנדסי והוצאות בלתי צפויות ביחס לשני תיקונים גדולים שיש לבצע על מנת לפתור את נושא הרטיבות.
מומחה ביהמ"ש העריך את הפיקוח ההנדסי בסך של 6,000 ₪ לכל עבודה (סעיף 11.16.22 וסעיף 11.20.14 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש), ובסך הכל בסך של 12,000 ₪.
כמו כן העריך המומחה עלות בלתי צפויה מראש בסך כולל של 4,243 ₪: 2,086 ₪ (סעיף 11.16.23 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש) ו- 2,157 ₪ (סעיף 11.20.15 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש).
35.הנתבעת מתנגדת לעלויות אלה וטוענת כי "אדם סביר מן היישוב איננו משלם לקבלן עלויות שכאלו" (סעיף 36 לסיכומי הנתבעת).
אינני מקבלת את טענת הנתבעת.
36.המומחה חיט ציין בחקירתו כי אין הוא מתמחר פיקוח באחוזים משיעור העבודה, אלא מתמחר לפי שעות עבודה. כמו כן ציין המומחה כי "אין עבודה הנדסית שיכולים לתמחר אותה מראש ולדייק במחיר מראש", שכן תמיד ישנם דברים בלתי ידועים, והוא אף נתן דוגמא לכך (עמ' 10-11 לפרוטוקול).
עוד קודם לחקירתו הסביר מומחה ביהמ"ש בתשובות לשאלות ההבהרה כי "לדעתי המקצועית, יש פגם אתי-מוסרי בקביעת שכרו של מהנדס, בהתאם להיקף הכספי של העבודה שאותה הינו מתכנן או שעליה הינו מפקח. נדרש לנתק כל קשר בין שכרו של המהנדס... לבין השווי הכספי של העבודה שעליה הוא ממונה, כדי למנוע מלכתחילה כל טענה כלפיו בדבר הגדלה / ניפוח מלאכותיים של היקף העבודה ההנדסית." (סעיף 5 לתשובות לשאלות ההבהרה).
הסברו של מומחה ביהמ"ש מקובל עלי והריני מאמצת את חוות דעתו בעניין זה.
הגם שקיימים מקרים בהם ניתן לגזור את עלות הפיקוח משווי העבודות, לא ניתן לקבוע כי המומחה חיט טעה בקביעותיו ביחס לפיקוח ההנדסי וההוצאות הבלתי צפויות, ומשכך, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו המקצועי.
אשר על כן, אינני מוצאת מקום להפחית מחוו"ד מומחה ביהמ"ש בנושא זה.
סוגיית בור הניקוז בחצר (סעיף 41 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש)
37.בסעיף 41 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש קבע המומחה כדלקמן:
"חצר הדירה של התובעים הינה סגורה מכל עבריה... אשר על כן, מצאתי כי החצר איננה מנוקזת באופן תקין והערכתי שמי נגר עילי נקווים בפניה ונערמים.... לדעתי המקצועית, שיפועי הקרקע שתוכננו ואשר בוצעו בפועל בחצר ביתם של התובעים אינם מספיקים לצורך ניקוז פני הקרקע בגרביטציה... אשר על כן, נדרש היה מן הנתבעת לתכנן ולבנות מערכת ניקוז תת קרקעית לחצר התובעים..." (עמ' 32 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש).
מומחה ביהמ"ש העריך את עלות תכנון מערכת הניקוז בחצר בסך של 25,000 ₪.
38.הנתבעת מתנגדת לקביעת המומחה כי יש צורך בהתקנת בור ניקוז בחצר וטוענת בסיכומיה כי "כשל נוסף מופיע בסעיף 41.6 לחוות הדעת, שם המהנדס חיט "מעריך" על דעת עצמו, ללא כל עיגון בחוק, תקנה או תקן, כי נדרש לבצע בור ניקוז בחצר, וזאת ממראה עיניים בלבד... דרישה זו... לא בא זכרה בהסכם המכר של התובעים..." (סעיף 41 לסיכומי הנתבעת).
התובעים לא התייחסו באופן פרטני לסוגיית בור הניקוז (ויוער כי התובעים נמנעו מלהגיש סיכומי תשובה, על אף זכות התשובה שניתנה להם).
39.לאחר שעיינתי בחוו"ד המומחה, בחקירתו ובסיכומי הנתבעת, הריני מקבלת את עמדת הנתבעת בעניין בור הניקוז בחצר.
בחקירתו, אישר למעשה המומחה כי קביעתו לפיה יש צורך לבנות מערכת ניקוז תת קרקעית אינה מבוססת על תקן כלשהו. כשנשאל המומחה חיט על מה מבוססת הערכתו השיב: "אני מהנדס עם ניסיון משנת 1972. אני ראיתי לא בניין אחד ולא שניים ולא עשרים. ואני עוסק בזה יום יום. אני מסתכל על גינה ויודע אם היא מנוקזת או לא." (עמ' 15 שורות 3-7 לפרוטוקול).
מבלי שיהא בכך כדי להטיל דופי במקצועיותו של המומחה חיט ובניסיונו, לא מצאתי כי במקרה זה יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין אי התקנת מערכת ניקוז תת קרקעית בחצר.
התובעים לא הוכיחו כי הנתבעת לא עמדה בחובה המוטלת עליה להתקין בור ניקוז וכי מדובר באי התאמה או ליקוי בנייה. כאמור, התובעים כלל לא התייחסו לסוגיה זו ולא הפנו לתקנה, תקן או חובה בחוזה או בדין המחייבים את הנתבעת להתקין בור ניקוז בחצר הדירה, ומשכך, אין מקום לחייב את הנתבעת בעלות זאת.
40.זאת ועוד. בחוו"ד מומחה התובעים כל שצוין לעניין זה הוא כי "חסר בור ניקוז בחצר. נדרש לבצע בור ניקוז לשם ניקוז תקין של החצר" (עמ' 13 לחוו"ד מומחה התובעים), היינו גם מומחה התובעים לא הסביר מה מקור החובה להתקין בור ניקוז בחצר.
במאמר מוסגר, יצוין כי מומחה התובעים אף לא העריך את עלות התקנת בור הניקוז באופן פרטני, אלא כחלק מפרק שעניינו "עבודות פיתוח ושונות", וקבע כי עלות כל העבודות בפרק זה (6 רכיבים) הינה בסך כולל של 7,100 ₪ בתוספת מע"מ.
41.בנוסף, מתוך החומר שבפני עולה אפשרות לפתרון חלופי לבעיית הניקוז בחצר והוא תיקון השיפוע בחצר (מומחה הנתבעת העריך עבודה זו בסך של 500 ₪, עמ' 10 לחוו"ד מומחה הנתבעת). לעניין זה העיד המומחה חיט, כי לא ניתן לנקז בכוח הכבידה מחמת הדשא (אותו שתלו התובעים). לדבריו: "אי אפשר לנקז בכוח הכבידה כי אין מספיק שיפוע. זה דשא. אילו היו עושים שם ריצוף חלק ייתכן והיה די בשיפוע. את זה לא בדקתי." (עמ' 15 שורות 12-13 לפרוטוקול).
42.בנסיבות אלה, הן מאחר שלא הוכח בפני מקור חובתה של הנתבעת להתקין בור ניקוז בחצר, והן מאחר שלא מן הנמנע כי היה ניתן לפתור את הבעיה בעלות נמוכה לולא היו התובעים מתקינים דשא בחצר, הריני קובעת, כי אין מקום לחייב את הנתבעת בעלות התקנת מערכת ניקוז תת קרקעית בחצר.
אשר על כן, יש להפחית מחוו"ד מומחה ביהמ"ש סך של 25,000 ₪.
סוגיית הפשפש בכניסה לחצר (סעיף 46 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש)
43.בסעיף 46 ציין מומחה ביהמ"ש כי "הפשפש שבכניסה לחצר דירת התובעים נפתח מערבה, לכיוון שביל הגישה אל דלת הדירה וחוסם את המעבר... ברור שיש פגם תפקודי באופן שבו הותקן הפשפש, כשהוא חוסם את המעבר לשביל הגישה" (עמ' 33-34 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש).
המומחה קבע כי התיקון יבוצע ע"י היפוך כיוון פתיחת הפשפש בעלות של 2,500 ₪.
44.הנתבעת מתנגדת להשתת עלות זאת עליה וטוענת כי לא ידוע למומחה מי התקין את השער (סעיף 42 לסיכומי הנתבעת).
בחקירתו ציין המומחה חיט, כי לא זכור לו אם בדק בתוכניות המכר האם הנתבעת התחייבה להתקין שער והודה כי אינו יודע מי התקין את הפשפש. יחד עם זאת, חזר המומחה חיט על קביעתו כי הפשפש מותקן הפוך (עמ' 15 שורות 23-26 לפרוטוקול).
45.בסוגיה זו, הריני מקבלת את עמדת הנתבעת כי אין להשית עליה את עלות "תיקון" הפשפש, היינו הפיכת כיוון פתיחתו.
ראשית יצוין, כי אכן לא הוכח מי התקין את השער. התובעים לא טענו בתצהיר מטעמם דבר לעניין זה.
ככל שהתובעים או הבעלים הקודמים התקינו את השער בצורה זו, ברי כי אין להם להלין אלא על עצמם.
מעבר לכך, גם במידה שהנתבעת היא שהתקינה את השער בכיוון ההפוך (ואינני קובעת כי כך הדבר), הרי מדובר ב"ליקוי", הנראה לעין, אשר התובעים ראו אותו בעת שבחנו את הדירה טרם רכישתה ולמצער, יכולים היו לראותו. נושא התקנת השער לא צוין בהסכם רכישת הדירה כחלק מהליקויים עליהם הצהירו הצדדים (סעיף 3.2 להסכם רכישת הדירה), כך שיש להניח שלא התובעים ולא הבעלים הקודמים ראו בכיוון פתיחת השער כליקוי או פגם.
כאמור, העובדה כי הדירה נרכשה לאחר שכבר נבנתה והוצגה לרוכש, אינה פוטרת את המוכר מאחריות לליקויים הקיימים בה. עם זאת, יש מקום לאבחנה בין ליקויים שונים כאשר יש חשיבות לשאלה אם מדובר ב"ליקוי שקוף" או בליקוי שנראה גם לעיניו של אדם בלתי מקצועי. (ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ, פד"י נו(5) 198 (2002)).
בענייננו, בהבדל מכלל הליקויים, אשר לגביהם אין מקום לפטור את הנתבעת מאחריות, הרי אופן פתיחת השער לחצר הדירה, היה ניתן לזיהוי על ידי התובעים, מיד עם הגיעם לדירה בפעם הראשונה.
משרכשו התובעים את הדירה לאחר שבדקו אותה, ולא העלו ב"זמן אמת" כל טענה ביחס לכיוון פתיחת השער, ובשים לב לכך שנראה כי אופן התקנת השער אינו מונע מהתובעים לעשות בו שימוש, מצאתי כי אין מקום לחייב את הנתבעת בעלות שינוי כיוון פתיחת השער.
אשר על כן, יש להפחית מחוו"ד מומחה ביהמ"ש סך של 2,500 ₪.
סיכום ביניים
46.על יסוד המקובץ, הריני קובעת כי סכום עלות תיקון הליקויים בדירה, כולל פיקוח הנדסי, הוא 63,430 ₪. סכום זה בתוספת מע"מ (בשיעורו כיום), עומד ע"ס: 74,213 ₪.
דיור חלופי
47.מומחה ביהמ"ש קבע כי "למרות ההפרעה שתיגרם לתובעים במהלך ביצוע התיקונים הנ"ל הנני מעריך שהם יוכלו להמשיך ולעשות שימוש סביר בדירתם...ניתן יהיה לבצע ולהשלים את כל התיקונים הנ"ל תוך 21 יום מיום שיוחל בביצועם" (סעיפים 18.3-48.4 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש).
התובעים טוענים כי על אף קביעת המומחה חיט, "לא ניתן לחייב אותם... להתגורר בדירה אשר הופכת לאתר עבודה עם פועלים מרעישים לכלוך, חומרי עבודה וכד'" (סעיף 40 לסיכומי התובעים). לאור האמור, מבקשים התובעים לפסוק לזכותם פיצוי בגין דיור חלופי בסך 15,000 ₪, הכולל עלות דיור חלופי, וכן עלויות אריזה, אחסנה ומעבר.
לשיטת הנתבעת, לא עומדת לתובעים הזכות לקבל תשלום כלשהו עבור דיור חלופי, שכן מומחה ביהמ"ש ציין בחוות דעתו כי יוכלו להמשיך ולעשות שימוש סביר בדירתם (סעיף 33 לסיכומי הנתבעת).
48.בנסיבות העניין, ובשים לב לקביעת המומחה חיט כי אין צורך בפינוי התובעים מדירתם בזמן ביצוע התיקונים, לא מצאתי מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין דיור חלופי.
יחד עם זאת, יש ליתן את הדעת לכך שהמומחה חיט העריך את משך זמן ביצוע התיקונים ב-21 ימים, דבר אשר ללא ספק יגרום אי נוחות לתובעים ולמשפחתם, ועל כן נתון זה יובא בחשבון בפסיקת הפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה (ותיגרם) לתובעים.
עוגמת נפש
49.התובעים טוענים כי נגרמה להם "עוגמת נפש רבה בשל התנהגות הנתבעת בכל הקשור לבניית הבית, הליקויים הרבים וחוסר הנכונות לתקנם" (סעיף 44 לסיכומי התובעים). התובעים מציינים כי בעת ביצוע התיקונים תיגרם להם אי נוחות נוספת וכי בעבר כבר נגרמה להם עוגמת נפש, טרחה, אי נוחות ואובדן ימי עבודה בשל הליקויים שנתגלו בדירתם.
התובעים מעריכים את נזקיהם בגין סעיף זה בסך של 15,000 ₪.
בכתב ההגנה התנגדה הנתבעת לכל פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש (סעיף 21 לכתב ההגנה). בסיכומים מטעמה לא התייחסה הנתבעת לרכיב זה.
50.במסגרת הדיון בשאלת עצם הפיצוי בגין עוגמת נפש, כמו גם בשיעורו, בהקשר לליקויי בניה, נקבע כי:
"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421)." (עניין סגל, פסקה 16 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל).
בפסיקת הפיצויים הריני מביאה בחשבון כי ליקויי הבניה, ובעיקר בעיית הרטיבות, פגעו ופוגעים באיכות חייהם של התובעים ובמידת הנאתם מהנכס שרכשו. כמו כן, יש ליתן משקל לפגיעה בתובעים בעצם ביצוע התיקונים הנוספים שיהא עליהם לבצע, ובזמן שיידרש לשם ביצועם, כאמור בחוו"ד מומחה ביהמ"ש.
בהתחשב במכלול הנסיבות, הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים בגין עוגמת נפש סך של 5,000 ₪.
51.יצוין, כי למעט הסוגיות שנדונו לעיל, לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
52.בסיכומים מטעמם, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים:
-
1,521 ₪ - החזר תשלום שכ"ט מומחה התובעים.
-
2,950 ₪ - החזר תשלום שכ"ט מומחה ביהמ"ש.
-
5,257 ₪ - בגין אגרות בית משפט.
-
שכר טרחת עורך דין.
סך הכל, מעמידים התובעים את כלל הוצאותיהם על סך 9,728 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד.
53.הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו. (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330 (1992)). עוד קובעת ההלכה הפסוקה, כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (2005)). יחד עם זאת, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשאלת חיוב ההוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים רלוונטיים, על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת בכל מקרה ומקרה.
לאור הסכומים שנקבעו לעיל, נראה כי התביעה מוצדקת באופן חלקי. כמו כן, יש ליתן את הדעת לפער הגדול בין סכום התביעה (210,068 ₪) לבין סכום הפיצוי שנפסק לתובעים בסופו של יום (79,213 ₪).
בנסיבות העניין הריני מעמידה את סכום ההוצאות על סך של 5,000 ₪ ואת שכר טרחת עו"ד על סך 11,700 ₪.
סוף דבר
54.הנתבעת תשלם לתובעים כדלקמן (הסכומים כוללים מע"מ):
-
סך של 74,213 ₪ בגין עלות תיקון הליקויים בדירה.
הסכום הנקוב בסעיף א' יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות דעת מומחה ביהמ"ש (3.4.14) ועד התשלום בפועל.
-
סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
-
הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪.
-
שכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,700 ₪.
הסכומים הנקובים בס"ק ב'-ד' יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י"ג אב תשע"ו, 17 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.
