י.צ. נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"

התובע, יליד 1977, נפגע בשתי תאונות דרכים. התאונה הראשונה הינה מיום 9.10.15 (להלן: "התאונה הראשונה") והתאונה השנייה הינה מיום 7.9.16 (להלן: "התאונה השנייה"). התביעה הוגשה כנגד המבטחת של האופנוע עליו רכב התובע בשתי התאונות וזאת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ועל כן המחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה והנכות

בתאונה הראשונה נפגע התובע בשורש כף היד השמאלית. הוא הובא לבית חולים מאיר ועבר ניתוח. לאחר מכן הומלץ על ניתוח חוזר לתיקון עמדת השבר אותו עבר בבית חולים שיבא, תל השומר.

בתאונה השנייה הובא התובע לבית חולים בילינסון ללא הכרה. נמצא שהוא סובל מפגיעה בחזה, באזור הקלביקולה מימין, קרע של העורק האקסילרי, שברים בהומרוס ובקלביקולה מימין ואיסכמיה של יד ימין. כמו כן נמצאו שברים בטרנברס פרוצס בחוליות 3L-4L.

הוא נותח מיד ועבר מספר ניתוחים נוספים בניסיון להציל את היד הימנית אך הניסיון לא צלח ובסופו של יום בוצע קטיעה של הגפה הימנית העליונה מעל המרפק.

התובע נדרש לשיקום שאותו עבר בבית חולים שיבא כשהוא סובל מכאבי פנטום ומטופל במרפאת כאב. הוא המשיך טיפולים גם לאחר האשפוז הן במרפאתו של ד"ר אדהאן והן במרפאת כאב בבי"ח בילינסון. במסגרת הטיפולים טופל בתרופות שונות, בקנאביס רפואי, בלוק חוסם ולאור חוסר היעילות בוצע ניסיון להשתלה של קוצב לגירוי חשמלי בעמוד השדרה הצווארי. כמו כן טופל בפיזיותרפיה ושיחות עם פסיכולוג.

בעניינו של התובע מונו 3 מומחים רפואיים בתחום האורתופדי, בתחום הפסיכיאטרי ובתחום רפואת הכאב.

בתחום האורתופדי

בתחום האורתופדי מונה פרופ' ישראל דודקביץ. המומחה בדק את התובע ביום 2.1.18. בבדיקתו מצא כי ההליכה תקינה, עובר ללא קושי בין עמידה, ישיבה ושכיבה. מתקשה קלות בחליצת ונעילת הנעליים ובפשיטת בגדיו.

בבדיקה גופנית נמצאו צלקות מפוזרות בכל פלג הגוף העליון, שאינן משתלבות בצבע העור והן רגישות. ביד ימין קטיעה של כתף ימין עם קצה בולט ורגיש של עצם הבריח. בהדמיה נראה קיבוע של השבר בעצם הבריח בעמדה טובה עם הסתיידות באזור השבר. ביד שמאל קיימת רגישות והגבלת תנועה בכף יד שמאל. ההדמיה מלמדת על קיבוע של השבר בכף יד שמאל (מפרק הרדיוס הדיסטלי) בעמדה תת מיטבית.

התובע התלונן בפני המומחה על כאבים באזור הגדם, כאבי פנטום ביד ימין, כאבים והגבלת תנועה בשורש כף יד שמאל וירידה קשה בתפקודי היום-יום.

את נכותו העריך המומחה כך:

בגין התאונה הראשונה – 10% נכות בגין מצב שלאחר שבר תוך מפרקי ברדיוס הדיסטלי ביד שמאל עם רגישות והגבלה קלה בתנועות, בהתאם לסעיף 35(1)ב' למבחני הנכות;

בגין התאונה השנייה – 80% נכות בשל מצב לאחר קטיעה דרך מפרק הכתף ביד ימין בהתאם לסעיף 40(12)א' למבחני הנכות; 20% נכות בשל צלקות מרובות שאינן משתלבות ורגישות בהתאם לסעיף 75(1)ג' למבחני הנכות; 0% נכות בשל מצב לאחר קיבוע שבר בעצם הבריח בהתאם לסעיף 39(1) למבחני הנכות.

נכויות זמניות –

בגין התאונה הראשונה - 3 חודשי אי כושר מלא ולאחר מכן 3 חודשים נוספים של נכות בשיעור 20%.

בגין התאונה השנייה – אי כושר מלא לתקופה של שנה מן התאונה.

כמו כן המליץ על מינוי מומחה בתחום רפואת הכאב.

המומחה לא זומן לחקירה ולאחר שעברתי על חוות הדעת אני מקבלת את חוות דעתו באשר לשיעורי הנכות הרפואית שנותרו לתובע בעקבות הפגיעה בתאונות נשוא התביעה.

בתחום הפסיכיאטרי

בתחום זה מונה פרופ' משה קוטלר. המומחה בדק את התובע ביום 25.1.18. בבדיקתו את התובע מצא כי התובע אינו מדווח על תסמינים פוסט-טראומטיים אלא על קושי להסתגל לנכותו בגין הקטיעה והסבל מן הכאבים שהביאה למצב רוח ירוד, אובדן התחביב של רכיבה על אופנועים, הפרעות שינה, פיטורין וכן לעיתים להפרעות בריכוז בשל הכאבים החזקים.

המומחה מצא לציין כי במהלך הבדיקה ניכרה הגנה מאנית ונדמה כי התובע מנסה לצמצם את ההשלכות הנפשיות מהן הוא סובל מאז התאונה השנייה.

המומחה העריך כי בעקבות הפגיעה בתאונה הראשונה לא נותרה נכות בתחום הנפשי.

בעקבות הפגיעה בתאונה השנייה העריך המומחה כי התובע סובל מהפרעת הסתגלות מלווה בתסמינים דיכאוניים וחרדתיים.

את הנכות העמיד על 15% נכות בהתאם לסעיף 34ב' (2)-(3) מותאם. המומחה הוסיף כי התובע זקוק לטיפול ומעקב פסיכיאטרי כולל איזון תרופתי וכן המשך טיפול פסיכולוגי.

המומחה לא זומן לחקירה וראיתי לקבל את חוות דעתו.

בתחום רפואת הכאב

בתחום זה מונה ד"ר ארנולד שטיין. המומחה בדק את התובע ביום 7.5.19.

בבדיקתו מצא רגישות קלה עד בינונית של גדם הכתף הימנית עם בלט של האקרומיון. רגישות בחזה קדמי מימין ובצוואר. יד שמאל ללא ממצאים. צלקות מרובות בכל הגוף.

בעקבות הפגיעה בתאונה הראשונה לא נותרה נכות בתחום הכאב.

בעקבות הפגיעה בתאונה השנייה סובל מתסמונת שלכאבי פנטום המתבטאת בתחושות לא נעימות עם מנח מעוות של הגפה וכאבים נוירופטיים קשים, גרד, זרמים והתכווצויות. בנוסף סובל מכאבים בצוואר בעצם הבריח ובחזה מימין.

התובע יידרש להמשך טיפולים במרפאת כאב כולל קנאביס רפואי ותרופות נוספות לפי הצורך. ככל הנראה יזדקק גם להמשך טיפולים שיקומיים כדי לשפר את תפקודו ובמיוחד ללמד אותו להשתמש בידו השמאלית. מאד ייתכן שיזדקק לפרוטזה שלמה של הגפה הימנית עם כל הטיפולים הנלווים.

את נכותו העמיד באופן זמני לחמש שנים ממתן חוות הדעת בשיעור של 50% בהתאם לסעיף 31 מותאם, שכן ידוע שכאבים ותחושות פנטום יכולים להשתנות עם הזמן ותיתכן הקלה בחלוף השנים. בתום תקופה זו קבע כי יש לבצע הערכה חדשה.

שיעור הנכות בגין הכאב הוא בנוסף לכל נכות אורתופדית או נוירולוגית שנקבע לתובע בגין הקטיעה של ידו הדומיננטית.

המומחה זומן לחקירה על ידי ב"כ התובע.

בחקירתו נדרש המומחה לקביעתו את הנכות כזמנית. מתוך חקירתו עלה כי אכן לא ניתן לדעת האם התובע ירגיש שיפור או הקלה בכאבים בחלוף זמן נוסף. יחד עם זאת אישר המומחה כי ככל שהקטיעה גבוהה יותר משך הכאבים יכול להיות ארוך יותר וחומרתם גבוהה יותר. כן אישר שהקטיעה במקרה כאן, שנעשתה דרך מפרק הכתף, היא קטיעה קשה. הסיכוי לשיפור, במקרים שנותרו כאבי פנטום קשים לאחר חמש שנים הוא מועט. משנשאל כיצד הוא צופה את השינוי שעשוי להתרחש בחלוף השנים השיב כי לא היה מצפה לשינויים דרסטיים בשיעור הנכות שקבע.

עוד אישר המומחה כי בדרך כלל גם ההשפעה של השתלת אלקטרודה פוחתת עם השנים ואם הומלץ לתובע להוציא את האלקטרודה משמע היא אינה מספקת את התוצאה המקווה.

באשר לטיפול בקנאביס הסביר שיותר משהוא משפיע על הכאב הוא נותן רוגע ושיפור ה/שינה וזה מאד משפיע על הכאבים וקצת על מצב הרוח.

בחקירה לב"כ הנתבעת אישר כי כאב אי אפשר למדוד בכלים אובייקטיביים. הוא ציין כי אינו יכול לענות על השאלה האם ניתן להשתתף במרוצי מכוניות עם כאבי פנטום. מצד אחד אם האדרנלין גבוה זה יכול לטשטש את הכאב ומצד שני כאבים מפלחים באמת יכולים להסיח את הדעת.

באשר לשיעור הנכות הסביר המומחה כי מידת התפקוד היא חלק מקביעת נכות שנובעת מכאב. כאשר קבע נכות בשיעור 50% מכוח סעיף 31 יכול היה לקבוע גם נכות גבוהה יותר של 70% ובכל זאת מצא להתאים נכות בשיעור 50%. הגם שהפגיעה בתפקוד קשה ביותר. הכוונה היא כמה הכאב מפריע לתפקוד. יחד עם זאת ציין כי הוא מניח שעבודה משרדית או עבודה שדורשת ישיבה היא עבודה שניתן לעשות עם יד קטועה.

בהמשך החקירה ציין כי ייתכן שהאינטרפרטציה שלו שהנכות עומדת על 50% אולי הייתה לא נכונה ואולי נכון יותר היה להעמיד את הנכות בגין הכאבים על 30% נכות. את הנכות הזו קבע שיש לאמץ לצמיתות. המומחה ניסה להסביר את השינוי בשיעור הנכות בכך שזו הנכות שנותנים בדרך כלל לתסמונת CRPS.

המומחה לא קיבל את טענת ב"כ הנתבעת כי הנכות בגין קטיעת הגפה כולל בתוכו גם את הכאב. הוא ציין שהדבר לא מופיע בסעיף ולכן בגין הקטיעה ניתנת נכות אחת ובגין כאבי הפנטום נכות נוספת. בנכות בגין הכאב לא הובא בחשבון מצב נפשי.

עוד הבהיר כי עצם העובדה שהתובע עושה היום שימוש בקנאביס, ונדרש להתייצב אחת לשלושה חודשים לצורך חידוש הרישיון, מלמד כי מיצה את כל האפשרויות הטיפוליות האחרות. בשלב זה אין טעם לרוץ למרפאת כאב כל פעם מחדש ולכן אין ללמוד מכך שאינו הולך לרופאים שהכאב חלף או השתפר.

מבלי לקבוע מסמרות לגבי מקרים אחרים, נחה דעתי שבמקרה שבפניי נכות בשיעור של 30% בשל כאב בלבד שמצטרפת לנכות בגין הקטיעה הינה קביעה סבירה.

סה"כ נכותו הרפואית של התובע עומדת על 91.5% נכות במעוגל.

הנכות התפקודית

תפקוד התובע לפני ואחרי הפגיעה

התובע בוגר 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה. לאחר שירותו הצבאי למד תכנות והחל לעבוד כמתכנת החל משנת 1999. עובר לתאונות נשוא התביעה עבד התובע כמהנדס תוכנה ומנהל מערכות מחשוב בחברה שעוסקת במסחר אלוגריתמי בבורסה. מתוך העדויות עלה כי הוא היה עובד מוערך מאד שניהל צוות תחתיו וכן היה אחראי על הטכנולוגיה בחברה. התובע עבד שעות ארוכות ולעיתים אף 12 שעות ביום.

לאחר התאונה הראשונה נעדר לתקופת מה ושב לעבוד עד לפגיעה בתאונה השנייה.

לאחר התאונה השנייה ניסה מעסיקו להשיבו לעבודה ולבנות לו סדר יום ואופי עבודה שיתאימו למצבו. הקושי בהקלדה, התסכול וחוסר האונים הביאו לכך שעבודתו לא הייתה אפקטיבית והתובע נאלץ לעזוב את העבודה. מדובר בתקופה של כ – 9 חודשים לאחר התאונה השנייה. מאז לא חזר לעבוד בכל עבודה שהיא.

בחקירתו נשאל התובע האם עשה ניסיון למצוא פתרון לקושי בהקלדה בשתי ידיים, כמו עם מקלדת מותאמת או תוכנת דיבור, והוא השיב כי הניסיון להשתמש בתוכנת דיבור לא צלח שכן דיבורו לא ברור והתוכנה לא מבינה אותו. גם ניסיון לעבוד בעבודה שהיא יותר עם אנשים ודורשת פחות עבודה מול מחשב לא צלח והכישלון תסכל אותו מאד.

במסגרת ניסיון שיקום במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הוצע לו לעבוד כטלפן אך הוא לא קיבל את ההמלצה שכן בהכירו את עצמו וחוסר היכולת שלו לדבר עם אנשים ובתוספת הכאבים מהם הוא סובל, הוא דחה את ההצעה. ניסיון נוסף לא נעשה.

עובר לתאונות נהג התובע לרכב על אופנועי שטח וזה היה תחביבו. לאחר התאונה השנייה לא שב לרכב על אופנועים אך החל להשתתף, מספר פעמים בשנה, בנהיגה במסלולי רכבים כספורט. לשם כך יש ברשותו שני רכבים שמוגדרים כרכבי ספורט. התובע הסביר שאין מדובר בתחרות אך מתוך עדותו עלה כי מדובר בנהיגה ספורטיבית על כל המשתמע מכך.

מתוך העדויות עלה כי עובר לתאונה ולאור עיסוקם של התובע ואשתו, הם נדרשו לעזרה בטיפול בבנם שניתנה להם על ידי שני זוגות הוריהם. כך גם העסיקו עוזרת בית בתדירות לא קבועה ל – 3-4 שעות כל פעם. את הטיפול בגינה עשה התובע. לאחר התאונה הם נדרשו לעזרה רבה יותר בשל חוסר יכולתו של התובע לתפקד והצורך שלו עצמו בעזרה. הם מעסיקים עוזרת בית בתדירות של פעם בשבועיים ואת יתרת עבודות הבית ביצעה אשתו של התובע. כמו כן הם נעזרים בהורי התובע שמגיעים מספר פעמים בשבוע לטפל בנכדם ואף עוזרים בעבודות הבית.

מתוך העדויות עלה כי לאחר התאונה הפך התובע חסר סבלנות ומתוסכל. הכאבים מקשים עליו לישון בלילות והוא עצבני ביותר. מערכת היחסים שבין בני הזוג התערערה עד שאשתו של התובע עזבה את הבית במהלך אפריל 2020 וכעת התובע מתגורר לבדו בבית. כשנשאלה מה הייתה סיבת העזיבה העידה: "כי זה היה, זה נהיה בלתי נסבל בחברתו של י."

מתוך עדות התובע אכן התרשמתי שדיבורו לא ברור. מכאן שעבודה שדורשת דיבור רב כטלפן למשל אכן אינה מתאימה. כך גם שימוש בתוכנת דיבור לצורך הקלדה תהיה בעייתית. עוד התרשמתי שהוא מאד כאוב והכאב מעסיק אותו כל הזמן. האפשרות להקליד ביד אחת במקלדת מותאמת קיים תיאורטית, אך הקושי שבכך לצד הכאבים הקבועים ומצבו הנפשי מלמדים כי לא יהיה די במקלדת כאמור כדי להשיב את התובע לעבודתו הקודמת.

הכאבים לצד אובדן היד מלמדים על פגיעה משמעותית בכושר התפקוד. אני סבורה כי התובע נדרש לעזרה רבה במשק הבית ובטיפול בבנו, כשהוא אצלו. לא ניתן לאורך זמן לסמוך על עזרת ההורים שכן היא לא תינתן לעולם.

בתחום התעסוקתי אכן לכאורה יכול היה התובע לעבוד בעבודה חלקית שאינה דורשת ריכוז לאורך זמן. זאת מחמת הכאבים שמפריעים להתרכז. התובע אכן לא עשה די ניסיונות למצוא לו עיסוק אחר. מקובלת עלי הטענה כי שיקום על דרך היותו טלפן אינו תואם את מצבו. יחד עם זאת נכון היה לתובע למצוא לו עיסוק שישכיח ממנו ולו במעט את הכאבים וייתן משמעות לחייו. ראו לעניין זה דבריו של פרופ' קוטלר בחקירתו.

אני מניחה שהעובדה שהתובע מקבל תגמולי ביטוח מכוח פוליסות אובדן כושר עבודה היו גורם נוסף לכך שהתובע לא עשה מאמצים גדולים למצוא לו עבודה אחרת שתתאים למצבו. יחד עם זאת אין בידי להסכים לטיעונה של הנתבעת כי שיעור נכותו התפקודי עומד על 40%. יש לבחון, ללא כל קשר לקיומם של ביטוחים, מהו שיעור ההשתכרות שאליו יכול היה להגיע התובע במצבו לו היה מתאמץ למצוא לו עבודה אחרת. איני סבורה שהוא יכול להשתכר סך של כ – 15,000 ₪ (שמהווים כ – 60% משילוש השכר הממוצע במשק) נכון למצבו היום, כפי טענת הנתבעת.

ברי שעיקר כושר ההשתכרות של התובע נפגע. במצבו לא יוכל לשוב לשיעורי ההשתכרות אותם השתכר עובר לתאונה.

כאמור, עובר לתאונה השתכר התובע למעלה מן השילוש של השכר הממוצע במשק.

בנסיבות אלו אני סבורה כי נכון יהיה להעמיד את הפגיעה בכושר ההשתכרות על – 85%.

דיון בראשי הנזק

הפסד השתכרות בעבר

פרופ' דודקביץ העריך את הנכויות הזמניות לאחר התאונה הראשונה ב – 3 חודשים אי כושר מלא ולאחר התאונה השנייה - שנה מלאה.

בפועל נעדר התובע רק חודשיים לאחר התאונה הראשונה וקיבל את שכרו על חשבון ימי מחלה.

ב"כ התובע מבקש לפסוק מחצית משווי האובדן אילולא התקבל שכר על חשבון ימי מחלה ללא כל הסבר מדוע. עיון בתלושים מלמד כי קיבל שכר מלא. גם לא הובאה כל עדות לפיה התובע יכול היה לפדות את ימי המחלה עם פרישתו מהעבודה.

הנכות בשיעור 10% שנקבעה לתובע כתוצאה מהפגיעה בתאונה הראשונה לא הותירה אצלו השפעה על כושר ההשתכרות עד לפגיעה בתאונה השנייה.

מכאן שלאחר התאונה הראשונה לא נגרם לתובע נזק בשל הפסד השתכרות בעבר.

לאחר התאונה השנייה קיבל התובע שכר למשך 3 חודשים. ניסיונו לשוב לעבוד התרחש 7 חודשים לאחר התאונה כך שיש לחשב 4 חודשי אי כושר מלא שבהם לא קיבל שכר.

חישוב של 4 חודשים במכפלת שילוש השכר הממוצע במשק כפי שהוקפא בהוראת השעה עומד על - 97,316 ₪. ובתוספת ריבית מאמצע תקופה 102,580 ₪.

בתקופה של 9 חודשים בהם ניסה התובע לעבוד יש לחשב את ההפסד בפועל שנגרם לו שכן שכרו קטן משכרו עובר לתאונה כאשר התקרה לחישוב היא שילוש השכר הממוצע במשק.

סה"כ הנזק בתקופה זו עומד על - 132,824 ₪. ובתוספת ריבית מאמצע תקופה 139,286 ₪.

לתקופה שמחודש 12/17 ועד היום - מדובר בתקופה של 53 חודשים. חישוב ההפסד בהתאם לקביעתי את שיעור הנכות התפקודית הינו: 24,329 ₪ X 85% X 53 = 1,096,021 ₪. ובצירוף ריבית מאמצע תקופה 1,121,143 ₪.

סה"כ הפסדי השתכרות בעבר – 1,363,000 ₪ במעוגל.

הפסד כושר השתכרות בעתיד

כאמור ראיתי להעמיד את הפגיעה בכושר ההשתכרות על 85%. התובע כיום בן 45 שנים בקירוב.

ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי יש לחשב את הפגיעה בכושר ההשתכרות עד לגיל 75 לאור עיסוקו של התובע כמהנדס תוכנה בשוק הפרטי. הנתבעת דוחה טענה זו בהיות התובע שכיר עד לפגיעה בתאונה ועל כן סבורה כי יש לחשב את הפיצוי עד הגיע התובע לגיל 67.

שוק ההייטק מאופיין במשכורות גבוהות לעובדים בו ומצד שני פיטורין מוקדם מגיל הפנסיה הרגיל. הוא מחויב בחדשנות ולעיתים קרובות מעדיפים בו עובדים צעירים על פני הוותיקים. יחד עם זאת איני סבורה כי התובע היה פורש לחלוטין מעבודה בגיל 67. גם אם לא היה ממשיך להרוויח את אותם סכומים באותו היקף משרה היה מוצא עבודה אחרת בוודאי עד גיל 70-75.

משכך החישוב ייעשה כך שעד לגיל 67 ייערך חישוב אריתמטי של 85% משילוש השכר המוצע במשק ובהיוון מתאים ולסכום זה יתווסף סכום נוסף עבור השנים הבאות.

סה"כ ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד על 4,100,000 ₪.

הפסדי פנסיה

סה"כ הפסדי השכר של התובע לעבר ולעתיד עומדים 5,463,000 ₪. שיעור של 12.5% מהם מביאים להפסדי פנסיה בשיעור של 682,875 ₪.

עזרת הזולת בעבר ובעתיד

ב"כ התובע טוען כי התובע קיבל עזרה מאשתו ומהוריו כל תקופת אשפוזו לאחר התאונות. כתוצאה מכך נגרמו להם הפסדים כספיים שכן אשתו נדרשה לדחות את מועד קבלת רישיון הרפואה שלה והוריו שהו במלונית לידו תקופה ממושכת ונדרשו לנסיעות מביתם לבית החולים.

לאחר שחרורו של התובע לביתו הוא נזקק לעזרה רבה בפעולות כמו במקלחת, החלפת תחבושות, לבוש ועוד, וזו ניתנה לו על ידי אשתו. כך גם נדרשה אשתו לפעולות במשק הבית שלא נדרשה להן קודם מחמת שהתובע ביצע אותן. אביו של התובע העיד כי לאחר הפגיעה בתאונה עלתה העזרה שהם נותנים לתובע לעומת זו שנתנו לו ולאשתו קודם.

היום הוא נזקק לסיוע של הוריו כאשר הוא כבר גר בגפו ובמיוחד בימים שהוא עם בנו.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי ההורים ואשתו של התובע לא סבלו הפסדי שכר ועל כן אין התובע זכאי לפיצוי כלל. מדובר בעזרה שהיא למעלה מזו המצופה מבן משפחה ברגיל. התובע נפצע פציעה קשה שהצריכה הסתגלות ובוודאי שבתחילה הוא נדרש לעזרה רבה בכל פעולות היום-יום. התובע זכאי לפיצוי בגין הדלתא שבין העזרה שניתנה לו ולאשתו עוד עובר לתאונה מההורים לזו שניתנה לאחר מכן וכן לפיצוי בגין העזרה שניתנה על ידי אשתו. אלה יחושבו באופן גלובלי.

התובע העיד כי פעם בשבועיים הוא מעסיק עזרה. אכן גם עובר לתאונה העסיקו התובע ואשתו עזרה ספורדית אלא שעתה מדובר בעזרה הכרחית שכן אין חולק שהתובע אינו מסוגל כלל לבצע עבודות משק בית מסוימות ובאחרות הוא נדרש לעזרה.

ב"כ הנתבעת טוענת כי אם התובע יכול להשתתף במרוצי מכוניות ולהוציא את כלביו לטיול, כי אז העזרה לה הוא נדרש אינה גבוהה. אין בידי לקבל את הטענה. מעדות התובע עלה כי הוא משתתף במרוצים כאלו מספר פעמים בשנה. זו היא אהבה גדולה שלו אחרי שנאלץ לוותר על תחביבו של רכיבה על אופנועים. אין בכך שהתובע עושה מאמץ ונוהג ביחד אחת ואפילו באופן ספורטיבי מספר פעמים בשנה כדי ללמד על העדר צורך קבוע בעזרה שוטפת. הוא הדין כאשר התובע מוציא את כלביו החוצה כאשר מדובר בבית פרטי.

את העזרה לעבר ולעתיד אני מעמידה על - 900,000 ₪.

הוצאות אחזקת רכב

התובע טוען כי עובר לתאונה התנייד עם האופנוע ובעקבות הפגיעה בתאונה נדרש לרכוש רכב. את העלויות העודפות של אחזקת הרכב הוא מעמיד על 400 ₪ לחודש וזאת עד הגיעו לגיל 60 מתוך הנחה שלאחר גיל זה היה עושה שימוש ברכב.

הנתבעת טוענת מנגד כי התובע בוחר משיקוליו הוא להחזיק בשלושה רכבים על כל העלויות הכרוכות בכך וגם עובר לתאונה היה לו רכב. עוד היא טוענת כי התובע לא פנה למל"ל בתביעה לענף ניידות ומכל מקום מכונית פרטית היא חלק מהווי ארצנו ומרבית התושבים בארץ מחזיקים רכב.

התובע העיד כי לאחר התאונה ועזיבתו את העבודה נלקח ממנו רכב החברה שהיה ברשותו ולשימושיו. הוריו עזרו לו לרכוש רכב מסוג ג'יפ פאג'רו. רכב זה משמש אותו לצד רכב הסיאט שמוחזק כרכב ספורט. יחד עם זאת העיד כי את ילדו הוא לוקח מהגן עם רכב הסיאט.

העובדה שהתובע מחזיק היום שלושה רכבים שמתוכם שניים משמשים אותו לספורט המוטורי שהוא אוהב אינה מלמדת כי אין מקום לפיצוי כאשר עובר לתאונה עשה התובע שימוש או באופנוע שלו או ברכב החברה שקיבל במסגרת עבודתו.

ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין הוצאות אחזקת הרכב לעבר ולעתיד על סך – 60,000 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

ב"כ התובע מסכם את הוצאותיו הרפואיות החודשיות של התובע בסך של למעלה מ – 3,200 ₪. הן כוללות את עלות ההשתתפות העצמית ברכישת תרופה מסוג סרנדה, עלות הטיפול הפסיכולוגי בתדירות של פעם בשבועיים, עלות הצריכה של הקנאביס הרפואי, וטיפולים אלטרנטיביים.

ב"כ הנתבעת טוענת מנגד כי כל הטיפולים להם נזקק התובע מצויים בסל הבריאות. התובע בחר לפנות למומחה כאב באופן פרטי לצורך חידוש מרשמים וכך גם בחירתו לפנות לטיפול פרטי פסיכיאטרי. באשר לשימוש בקנאביס לא עלה הצורך בטיפול זה בחוות הדעת שניתנו בעניינו של התובע ועל כן אין לפסוק בגין השימוש שהתובע עושה בקנאביס. יתרה מכך התובע עצמו העיד כי בזמן הנהיגה הספורטיבית הוא אינו עושה שימוש בקנאביס ומכאן שאין מדובר בשימוש יום-יומי.

הנתבעת מעריכה את ההוצאות הרפואיות בסך של 50,000 ₪.

באשר לבחירת התובע לקבל טיפולים במרפאת כאב פרטית אכן ניתן לקבלם גם במסגרת סל הבריאות. ואכן התובע קיבל טיפול במרפאת כאב בבית חולים בילינסון.

בכל הנוגע לטיפולים הפסיכולוגיים אף אותם ניתן לקבל בעלות מופחתת במסגרת קופת החולים אם כי למספר מוגבל של טיפולים.

פרופ' קוטלר קבע בחוות דעתו כי על התובע להוסיף ולקבל טיפול פסיכולוגי. מכאן שהצורך בטיפול קיים ויש להביאו בחשבון לצד העובדה שהתובע יכול היה תיאורטית לקבל מספר טיפולים במסגרת סל הבריאות.

באשר לשימוש בקנאביס. התובע קיבל רישיון לשימוש בקנאביס והעיד כי הדבר מקל עליו. אין בעובדה שהתובע אינו עושה שימוש בקנאביס לפני נהיגה ספורטיבית כדי ללמד שהוא אינו עושה בו שימוש או שאינו נדרש לו. ראשית ממילא חל איסור לנהוג תחת השפעת קנאביס וזאת באופן כללי. שנית בעת הנהיגה הספורטיבית מדובר בזמן מוגבל מספר פעמים בשנה שבהם יש להניח שהאדרנלין עולה והכאב מורגש פחות (ראו גם תשובתו של ד"ר שטיין לשאלתי בעניין בעמ' 8 לפרוטוקול).

לצד אלו עלה מחקירתו של ד"ר שטיין כי הוא אינו שולל את השימוש בקנאביס תוך שקבע: "אני לא מומחה לקנאביס אבל ההשפעה של קנאביס על כאב לדעתי היא לא מאד מאד גבוהה. זה נכון שזה עוזר יותר טוב לכאבים נוירופטיים, אבל לדעתי רוב ההשפעה שלו היא בתחום של רוגע, שיפור שינה באופן כללי, זה מאד משפיע גם על הכאבים, זה קצת משפיע על המצב רוח." (עמ' 6 לפרוטוקול).

בהמשך הוא מסביר כי טיפול בקנאביס ניתן בדרך כלל כאשר כל הטיפולים האחרים מוצו ולא צלחו (ראו עדותו בעמ' 9 לפרוטוקול).

מכאן שאני סבורה שיש מקום לפיצוי התובע בגין עלות השימוש בקנאביס רפואי שעומד נכון לקבלות שהומצאו על ממוצע של 800 ₪ לחודש לאחרונה.

בבואי לשום את ההוצאות הרפואיות ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד על סך – 500,000 ₪.

כאב וסבל

לתובע 10% נכות בגין התאונה הראשונה והוא היה מאושפז במשך 8 ימים. על כן הפיצוי בראש נזק זה עומד על - 21,032 ₪. לאור חובת השתתפות עצמית על פי הפוליסה - אין מקום לפיצוי בראש נזק זה בגין התאונה הראשונה.

בגין התאונה השנייה נקבעו לתובע 90.48% נכות. הוא היה מאושפז במשך 77 ימים. מכאן שהפיצוי עומד על 188,570 ₪. בניכוי השתתפות עצמית בסך 25,000 ₪ עומד הסכום על 163,570 ₪.

ניכויים

מסכום הפיצוי יש לנכות תשלומים תכופים ששולמו לתובע. סכומים אלו ינוכו לאחר תוספת הפרשי הצמדה וריבית מתוך סכום הפיצוי לאחר תוספת שכר טרחת עו"ד שכן הם כוללים גם שכ"ט עו"ד בגין התשלומים התכופים.

עוד יש לנכות את גמלאות המל"ל המשולמות לתובע בהתאם לחוות הדעת האקטואריות שהוצגו בסך של 985,000 ₪ במעוגל.

סוף דבר

ראיתי להעמיד את נזקו של התובע בגין פגיעתו בשתי תאונות הדרכים נשוא התביעה שבפניי על סך -7,779,445 ₪.

מסכום זה יש לנכות את גמלאות המל"ל כמפורט בסעיף 85 לעיל.

על הסכום שיתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

מהסכום שיתקבל יש לנכות את התשלומים התכופים כשהם צמודים למדד ונושאים ריבית.

כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט בהתאם לקבלות שיוצגו לה.

המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ב, 28 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.