סמדגה ואח' נ' אביב ואח'

תביעה של התובעים בה הם עותרים כדלקמן:

1. סעד הצהרתי לפיו הזכויות בנחלה 37 שייכת לתובעים

2. צו עשה המורה לנתבעות 3 ו-4 לרשום את זכויות התובעים בנחלה 37 במושב גיתית;

3. לחייב את הנתבעים 1 ו-2 בהוצאות עונשיות, בגין הטעיית בית המשפט, גרימת נזקים והטרדת התובעים.

    

   כללי:

   בעלי הדין:

   1. התובעת 2 היא בעלת נחלה 30 בנתבעת 3 ובנה, התובע 1, בשנת 2018 הגיע לגיל 18, וככזה התגורר במושב יחד עם הוריו. התובעת ובעלה הינם חברי האגודה ובעלי נחלה 30 באגודה, ובשנת 2013 חתמו קיבלו מהמושב את נחלה 37 עבור בנם עמיחי ככל חברי המושב והאגודה השיתופית. לטענת התובעים, הם שיפצו על חשבונם את הבית בנחלה 37, הרחיבו אותו, החליפו תריסים וחלונות, התקינו אמבטיה, התקינו מטבח חדש, החליפו את כל הצנרת בבית, בנו חדר נוסף, מרפסת, מחסן, מרפסת ופרגולה, התקינו בבית מזגנים, שיקמן את מערכת החשמל ההרוסה ושקמו את הגינה, הכל בעלות כוללת של למעלה מ- 200,000 ₪.

       

   2. הנתבעים 1 ו-2 הם תושבי המושב גיתית וחברי האגודה לשעבר, אשר עזבו את האגודה לפני כ-20 שנה, ואינם חברי אגודה שיתופית גיתית מזה כ- 20 שנה, אולם מחזיקים בית במושב גיתית, בנחלה מס' 39, אשר נמסרה להם בעת היותם חברי האגודה.

       

   3. נתבעת 3 היא האגודה השיתופית גיתית, המאגדת חברים, תושבים ובעלי משקים חקלאיים במושב, אשר לטענת התובעים מסרה לתובעים את הזכויות בנחלה 37 כבר בשנת 2013.

       

   4. נתבעת 4 היא ההסתדרות הציונית הממונית על רישום הזכויות, אשר לטענת התובעים התרשלה ולא רשמה את זכויות התובעים בנחלה 37, חרף העובדה שנמסרו לה כל המסמכים הנדרשים.

       

      ההליכים בין בעלי הדין :

   5. את ההליכים שהיו בעבר בין בעלי הדין סיכם כב' השופט גרוסקופף בהחלטתו מיום 7.6.20 ב- רע"א 2553/20, ופרק זה ברובו מבוסס על החלטתו הנ"ל, בתוספת דגשים שלי הנדרשים למתן פסק הדין.

       

   6. בני הזוג ירון ומלכה אביב (להלן-"אביב"), הם בעלי נחלה – יחידת משק חקלאית – במושב גיתית (להלן-"המושב"), ונמנים על דור המייסדים של המושב. במושב פועלת "אגודה שיתופית גיתית" (להלן-"האגודה"), אליה משתייכים חלק מהתושבים המתגוררים במושב. האגודה קיבלה מההסתדרות הציונית העולמית – החטיבה להתיישבות (להלן-"ההסתדרות"), את כל נכסי המושב, ובכלל זאת אדמות, מבנים ואמצעי ייצור.

       

   7. במושב קיימות 40 נחלות (1 עד 40) 20 מתוכן שייכות למשפחות ותיקות דוגמת התובעים וה"ה אביב.

       

      לצורך ריענון השורות במושב והצערת המושב החליטה האגודה למסור לכל בעל נחלה ותיקה נחלה נוספת לבן חוזר וכן 2 יחידות דיור.

       

      בישיבת ועד האגודה מיום 19.5.2013 החליט הוועד כדלקמן:

      "בית 37 משפחת סמדג'ה הביעה את התנצלותה וחוזרת בה מדברי ההכפשה כפי שנוסחו במכתבה לאגודה. לאור זאת לבקשת משפחת סמדג'ה – הוועדה דנה שוב בבקשתה לקבל את בית 37 המיועד לבן/בת חוזר.

      החלטה: היות שמשפחת סמדג'ה היא האחרונה מבין משפחות האגודה שנזקפת לזכותה העתידית קבלת בית עבור בן/בת חוזר/ת, לפנים משורת הדין נאות הוועד לבקשתם ויקצה את הבית למשפחה לאחר שייחתם הסכם מול המשפחה (הבית יושכר לטובת קליטה). את ההסכם ינסח עו"ד האגודה.

      לא יהיו למשפחה כל תביעות כספיות מהאגודה בגין דמי שכירות משנים קודמות.

      החלטה זו מבטלת החלטות וועד קודמות בנושא."

       

      בהתאם להחלטת וועד האגודה, ביום 5.8.2013 נחתם חוזה בין האגודה לבין התובע 1 בו התחייב התובע 1 להפנות לאגודה עד שנת 2018 את בנו עמיחי סמדג'ה (להלן-"עמיחי") על מנת שהאגודה תפנה אותו למוסדות המיישבים לשם הקצאת יחידה 37 על שמו, שכן בעת חתימת החוזה היה עמיחי קטין (16 1נים), וניתן היה להקצות נחלה לבן 18 ומעלה, ורק בשנת 2018 היה מגיע עמיחי לגיל 18.

       

      ביום 8.1.2014 שלח המושב למחלקת הגבייה ברשות המקומית מכתב שנוסחו כדלקמן:

      "לידיעתך, נכס 9127 בית שהתגוררה בו משפחת צורן עבר לרשות משפחת סמדג'ה יצחק ומתוקה.

      יש לציין שבית זה אינו מאוכלס ואמור לעבור שיפוץ."

       

      ביום 29.6.2014 דנה וועדה השגות בהסתדרות בהשגות האגודה בדבר חובות האגודה להסתדרות. האגודה ביקשה להפחית את הוצאות שיפוץ הבית בנחלה 37 מחובות האגודה להסתדרות. וועדת ההשגות לא הכירה בהוצאות שיפוץ הבית בנחלה 37, תוך שהיא מנמקת את החלטתה כדלקמן:

      "בית 37 לא שייך לחטיבה, ולכן אין למחוק".

       

      ביום 20.2.20 כתבה ההסתדרות (גב' איריס יצחקי מנהלת תחום רישום מבנים) מכתב למושב שנוסחו כדלקמן:

      "על פי הרישומים שבידינו יח"ד 37 שמוצבת ביישוב גיתית הינה בבעלות האגודה".

       

      ביום 1.3.2020 כתבה ההסתדרות (מר שלום נסימי מנהל חטיבת נכסים ואיכלוס) לאגודה מכתב אודות נחלה 37 שנוסחו כדלקמן:

      "בעקבות פנייתכם לחטיבת האכלוס בחטיבה להתיישבות בשאלת הבעלות על בית מס' 37 בישוב גיתית, נשלח אליכם מכתב מחטיבת האכלוס מיום 20.2.20 ולפיו יחידת דיור 37 שמוצבת ביישוב גיתית הינה בבעלות האגודה.

      ברצוננו להבהיר כי בעת מתן התשובה לא הייתה חטיבת האכלוס מודעת לעובדה שנחלה 37 ביישוב הוקצתה לגברת מטר אביב.

      משהובא לידיעתנו היום, כי הגברת מטר אביב חתמה על הסכם מר רשות עם החטיבה להתיישבות בנחלה 37, הרינו להבהיר כי מטר אביב היא בעלת הזכויות בנחלה בכלל זה בבית המגורים הבנוי בנחלה 37."

       

      במקביל, ביום 1.3.2020 שלחה עו"ד בשמת שלוש, היועצת המשפטית של ההסתדרות, מכתב לנתבעת 2, ובו נכתב כדלקמן:

      "לכבוד

      עו"ד מלכה אביב, שופטת (בדימוס)

      בדוא"ל

       

      שלום רב

      הנדון: מכתבך מיום 1.3.2020

      במענה למכתבך שבסימוכין ולאחר בדיקה שביצענו הבוקר, הריני להודיעך כי מכתב חטיבת האכלוס בחטיבה להתיישבות, מיום 20.2.2020, אשר צורף למכתבך נשלח בטעות שבתום לב.

      למותר לציין, כי המכתב לא עבר את אישור הלשכה המשפטית בטרם הוצא.

      מצ"ב מכתבו של מנהל חטיבת האכלוס אשר נשלח לאגודת גיתית והמדבר בעד עצמו.

      קבלי התנצלותנו על הטעות"

       

      השאלה הנשאלת היא כיצד יכולים לעמוד המכתבים של ההסתדרות מיום 1.3.2020 מול החלטת וועדת ההשגות מיום 29.6.14, בו וועדת ההשגות של ההסתדרות קובעת בעצמה שהבית מס' 37 לא שייך להסתדרות אלא לאגודה. ופי מכתבו של מר נסימי לעיל, כאשר מדברת ההסתדרות על בית או יחידת דיור, כוונתה למעשה לנחלה. בנוסף, מכתבים אלו של ההסתדרות לא יכולים לעמוד לאור עדותו של מר דוד עמר מהסתדרות שהעיד שבית מס' 37 אכן שייך לאגודה ולא להסתדרות.

       

      תביעת ה"ה אביב בתיק אז' 16144-11-15 בבימ"ש שלום בפ"ת:

   8. לטענת אביב, האגודה התנכלה להם ולילדיהם על רקע השתייכותם לזרם פוליטי השונה מזה של האגודה, עד שבאפריל 1983 האחרונה הוציאה אותם מחברות בה. לעמדת אביב, בשנת 2015 התברר להם כי האגודה מונעת מהם ומילדיהם זכויות שניתנות לכלל בעלי הנחלות הוותיקים במושב. זאת, לשיטתם, בניגוד להרשאה שקיבלה האגודה מההסתדרות, לפיה אין להפלות בין מתיישבים בעלי נחלות שאינם חברי אגודה לבין בעלי נחלות שהנם חברי האגודה.

       

   9. בעקבות האמור, הגישו אביב ביום 8.11.2015 תובענה לבית משפט השלום בפתח תקוה למתן פסק דין הצהרתי נגד ההסתדרות, האגודה ושני בעלי תפקידים בה, שעניינה קביעת זכאותם לכל הזכויות שניתנות לבעלי הנחלות הוותיקים במושב שהם חברים באגודה. כמו כן, עתרו אביב לקבלת פיצוי על סך של 50,000 ש"ח, בגין עוגמת הנפש שהסבה להם הפלייתם לרעה (ת"א (שלום פ"ת) 16144-11-15‏ אביב נ' אגודה שיתופית גיתית [פורסם בנבו] (13.6.2019). להלן-"ההליך בבימ"ש השלום").

       

   10. בסעיף 18.4 לתביעה המקורית עתרו ה"ה אביב לבית המשפט שיורה שתוקצה להם יחידת משק 19, ובלשונם:

       "כיוון שרק יחידה אחת לא הוקצתה עדיין, היא משק 19 (שהייתה שייכת למשפחה אשר עזבה את המושב לפני למעלה מ-10 שנים) וכיוון שהתובע אינו מעוניין לפגוע באנשים אחרים במושב, הרי שרק את יחידה זו ניתן להקצות לתובע."

        

   11. ה"ה אביב תיקנו את כתב תביעתם, ותבעו לקבל נחלה במושב לבן נוסף ושתי יחידות דיור, כאשר לא מיקדו את תביעתם לנחלה מסוימת. לאור זאת היה עליהם לצרף כנתבעים לכתב התביעה את כל מי שהיה עלול להיפגע מפסק הדין, דהיינו את כל בעלי הנחלות במושב. אך לא עשו כן, ובית המשפט שדן בתביעה לא עמד על צירוף כל מי שיכול היה להיפגע מפסק הדין בתביעה בבית משפט השלום בפ"ת. לאור זאת, פסק הדין של בית משפט השלום לא חל על כל מי שהיה עלול להיפגע מפסק הדין של בית המשפט השלום ולא היה בעל דין בתביעה זו,,לרבות התובעים שבפני בתביעה הנוכחית.

       סבור אני שלפחות גב' אביב, שהיא שופטת בדימוס, הייתה מודעת או הייתה צריכה להיות מודעת לעניין זה, ועל כך יש ליתן את הדעת בתביעה שבפני.

        

   12. ביום 13.6.2019 קיבל בית משפט השלום את הבקשה למתן פסק דין הצהרתי, וקבע כי אביב זכאים לכל ההטבות הכלכליות-קנייניות והזכויות שניתנו עד כה, ואלו שיינתנו בעתיד, לבעלי הנחלות הוותיקים במושב שהם חברי האגודה, לרבות הקצאת נחלה ושטחי חקלאות לבן חוזר, מתוך 40 הנחלות המקוריות שקיימות במושב וניתנות לבנים חוזרים אחרים. יחד עם זאת, בית המשפט נמנע מלהתערב בבחירת השטחים שיוקצו לילדי אביב (מעבר למגרש המוניציפלי שכבר הוקצה להם). בכל הנוגע לרכיב הפיצויים בגין עוגמת נפש, נדחתה תביעתם של אביב (להלן-"פסק הדין"). על פסק דין זה הגישה האגודה ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד (ע"א (מרכז) 25315-09-19 אגודה שיתופית גיתית, כפר שיתופי של משקי חירות בית"ר נ' אביב [פורסם בנבו]. המערערים הסכימו למחיקת הערעור לאחר שהובהר שפסק הדין אינו מתייחס לנחלה מס' 37.

        

   13. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 8.9.2019 ניתן בבית משפט השלום צו מניעה המורה לאביב ולבני משפחתם שלא להעביר את המקרקעין אשר יוקצו להם בהתאם לפסק הדין, ולא להקנות בהם זכויות מכל סוג שהוא, לצדדים אחרים, עד למתן פסק הדין בערעור (להלן: "צו המניעה").

        

   14. בעקבות פסק הדין שלחה גב' אביב מכתב דרישה להסתדרות להקצות לה את נחלה 37 ולרשום אותה על שם הבת שלה מטר אביב. ביום 20.1.2020, הקצתה ההסתדרות לבתם של אביב את הנכס מושא המחלוקת – נחלה מספר 37. בהמשך לכך, ביום 27.2.2020 פנו המשיבים 1 ו-2, עמיחי סמדג'ה ואמו מתוקה סמדג'ה (להלן-"סמדג'ה"), לבית משפט השלום בבקשה לביטול פסק הדין נוכח פגם היורד לשורש העניין, שכן לא צורפו כצד להליך, ולחלופין ביקשו לתקן את פסק הדין או ליתן הבהרה, בטענה כי הם בעלי הזכויות בנכס שהוקצה לבתם של אביב. בית משפט השלום דחה בקשה זו מן הטעם שעל סמדג'ה להגיש תובענה נפרדת נגד מי מבין הצדדים להליך שהתנהל בפניו. לצד זאת, הובהר כי אין בפסק הדין כל התייחסות לנכס ספציפי, ובכלל זאת לנכס הנדון או לכל מגרש אחר השייך לאביב או רשום על שמם (להלן-"ההבהרה מיום 27.2.2020"). יצוין כי ביום 10.3.2020 שב בית משפט השלום על הבהרה זו, עת שדחה את בקשתם של אביב לפי פקודת ביזיון בית משפט.

        

   15. הנתבעים 1 ו-2 סירבו לבקשת ב"כ התובעים לעין בתיק התביעה שהגישו בבית משפט השלום בפ"ת ובכך הוא יהווה ראיה בתיק שבפני, ובכך מנעו מבית המשפט לבדוק מה היו ההליכים בבית המשפט ולעמוד על מהותן האמתית של הבקשות וההחלטות שניתנו בבית המשפט ובאילו הליכים הוגשו מפות לבית המשפט בפ"ת. לאור זאת, בכל מחלוקת שבין הצדדים בדבר מהות ההליכים בבית המשפט בפ"ת, תתקבל עמדת ב"כ התובעים לאור ההלכה שבעל דין לא ימנע מבית המשפט כל ראיה שהיא לטובתו, ואם הוא לא מביא את ראיה זו לבית המשפט משמע שהיא פועלת כנגדו. ראה לעניין זה את ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651.

        

       תביעת סמדג'ה בתיק אז' 2056-03-20:

       טענות הצדדים:

   16. בהתאם להחלטת ההבהרה מיום 27.2.2020, הגישו סמדג'ה ביום 9.3.2020 לבית המשפט המחוזי מרכז תובענה נגד אביב, האגודה וההסתדרות, ובמסגרתה עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות בנכס (נחלה מספר 37), וכן למתן צו עשה אשר מורה לאגודה ולהסתדרות לרשום את זכויותיהם בו (להלן: "התובענה").

        

       התביעה הוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי מרכז, אך לאחר מתן ההחלטה בבקשה לצו מניעה זמני, הועברה התביעה לבירור בבית משפט השלום ברמלה.

        

       הנתבעים 1, 2 ו-4 טענו שיש לדחות את התביעה של התובעים מכיוון שההקצאה נעשתה כדין בהתאם לפסק הדין של בית המשפט בפתח-תקוה, וכי הנתבעת 2 לא הטעתה את הנתבעת 4 לגבי נחלה 37. כמו כן טענה הנתבעת 4 שמסמכי העברת הזכויות בנחלה לתובע 1 לא התקבלו אצלה באופן פורמלי. כבר עתה אציין שיש הבדל בין טענה שמסמכים לא התקבלו כלל או שלא התקבלו באופן פורמלי, שכן טענה שמסמכים לא התקבלו באופן פורמלי משמעה שמסמכים אכן נמסרו לנתבעת 4, אך לא הוחתמו בחותמת נתקבל. כמדומני שטענה זו נגועה בחוסר תום לב מובהק, טענה המצביעה על ליקוי חמור באופן קבלת מסמכים מגורמים שונים בנתבעת 4.

        

       הנתבעת 3 טענה שיש לקבל את התביעה, שכן נחלה 37 הוקצתה כבר בשנת 2013 לתובעים ולאור העובדה שההסתדרות דחתה בקשתה להכיר בהוצאות שיפוץ הבית בנחלה 37 ולהפחית את עלות השיפוץ מחובות האגודה להסתדרות בטענה שהבית לא שייך להסתדרות אלא לאגודה.

        

        

       הבקשה לצו מניעה זמני:

   17. בסמוך להגשת התובענה, ועובר לה, הגישו סמדג'ה לבית המשפט המחוזי מרכז "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד", על מנת למנוע מאביב לבצע כל דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בתובענה. לטענת סמדג'ה, החל משנת 2013 הם מחזיקים בנכס כדין, בעוד במסגרת ההליך בבימ"ש השלום אביב לא טענו לזכויות בנכס הנדון. עוד טוענים סמדג'ה כי חרף ההבהרה מיום 27.2.2020, עוד באותו יום פרצה גב' אביב לנכס וסירבה להתפנות ממנו, ואף דרשה משוכרי הבית מטעם סמדג'ה לפנותו, תוך גרימת נזקים כספיים לסמדג'ה. בעקבות זאת, ביום 28.2.2020 השוכרים אכן פינו את הנכס, ועד היום הוא נותר לא מאוכלס.

        

   18. הצדדים הגישו את תגובותיהם לבקשה. לעמדת האגודה דין הבקשה להתקבל, מכיוון שהנכס נמסר לסמדג'ה כשנה וחצי לפני שאביב הגישו את התובענה בהליך בבימ"ש השלום. לעומת זאת, אביב וההסתדרות סבורים כי יש לדחות את הבקשה, מן הטעם שהקרקע כבר הוקצתה לאביב בהתאם להוראות פסק הדין.

        

   19. ביום 9.3.2020, הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו ארעי האוסר על כל דיספוזיציה בנכס, עד למתן החלטה אחרת. זאת, מכיוון שמתגובות הצדדים הצטיירה תמונה כי לכאורה נעשות פעולות לרישום זכויות בתם של אביב בנכס שבמחלוקת, הן מול ההסתדרות והן מול רשויות המס. צו זה הוארך במסגרת החלטת בית המשפט קמא מיום 17.3.20

        

   20. לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, ביום 2.4.2020 קבע בית המשפט קמא כי דין הבקשה למתן צו מניעה זמני להתקבל, מכיוון שישנו סיכוי לא מבוטל כי התובענה שהגישו סמדג'ה תתקבל, ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתם. באשר לסיכויי התובענה, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין, קבע בית המשפט קמא כי עמדת האגודה, המסמכים שצורפו לתובענה, והעובדה כי סמדג'ה החזיקו בנכס עד שלהי חודש ינואר 2020 – תומכים במסקנה שהזכויות בנכס הוקצו לסמדג'ה. בנוסף, בית המשפט קמא הדגיש כי פסק הדין עליו הסתמכה ההסתדרות בהקצאת הנכס לבתם של אביב אינו קובע כל קביעה קונקרטית לגבי הנכס, וממילא מצוי כעת בבחינה בהליך הערעור. כמו כן, בית המשפט קמא סבר כי סיכויי התביעה להתקבל אינם מבוטלים אף מן הטעם שסמדג'ה לא היו צד להליך בבית המשפט קמא, ועמדתם לא נשמעה.

        

   21. לעניין מאזן הנוחות, קבע בית המשפט המחוזי כי קבלת הבקשה למתן צו מניעה זמני, שמשמעותה היא שמירה על המצב הקיים, היא מתבקשת ונדרשת בנסיבות העניין. זאת, מאחר שהמחלוקות העובדתיות בין הצדדים עדיין מצויות בבירור בפני ערכאת הערעור, הנכס שבמחלוקת איננו מאוכלס כיום, וכל צד טוען לבריונות וביצוע דין עצמי של הצד האחר. לצד זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי טרם התבררו תוקפן של הזכויות הנטענות על ידי אביב (בפרט, לאור ההבהרה מיום 27.2.2020) ודרך הקצאת הזכויות לבתם של אביב בנכס בתחילת שנת 2020.

        

   22. נוכח האמור, בית המשפט המחוזי האריך את הצו הארעי האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בזכויות בנכס, והאוסר על שינוי מצב השימוש או החזקה בו, עד למתן פסק דין בתובענה.

        

   23. להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט המחוזי סבר שבנסיבות המקרה היה ראוי לצרף את סמדג'ה כצד לתובענה בהליך בבימ"ש השלום.

        

       בקשת רשות הערעור של ה"ה אביב להחלטה מתן צו מניעה זמני:

   24. במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענים אביב כי ההחלטה ליתן צו מניעה זמני היא שגויה, הן במישור סיכויי התביעה והן במישור מאזן הנוחות.

        

   25. לעניין סיכויי התביעה, אביב מבססים את הבקשה על מספר טעמים: ראשית, בית המשפט קמא התעלם מטענות כבדות משקל שהעלו, ובכלל זאת: השיהוי שנפל בהגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני; העובדה שמדובר במעשה עשוי, מכיוון שההסתדרות (לה הסמכות להקצות קרקעות במושב, ולא לאגודה) כבר הקנתה את הזכויות בנכס לבתם והעסקה דווחה לרשויות המס; כי אין בינם לבין סמדג'ה יריבות משפטית, שכן הנכס הנדון ניתן לאביב בהתאם לפסק הדין של בית משפט השלום; וכי סמדג'ה מעולם לא גרו בנכס, ומכאן שפלישתם לנכס מהווה דין עצמי. שנית, בית המשפט קמא שגה בכך שביסס את קביעותיו על טענות סמדג'ה, שאינן נשענות על תשתית עובדתית מבוססת, ואף קיימת ביניהן סתירה פנימית, וכן נתן משקל רב מדי לעמדת האגודה, הפועלת במקביל לביטול פסק הדין. שלישית, על בית המשפט קמא היה להתייחס לפסק הדין כעובדה קיימת, מבלי להעניק לו פרשנויות ולגזור ממנו ממצאים, וכי עצם הליך הערעור על פסק הדין אינו פוגם בזכויות בתם של אביב בנכס. לבסוף, ההליך בבימ"ש השלום היה למתן צו הצהרתי כללי נגד האגודה, ללא קשר לקבלת נחלה ספציפית. לכן, לא הייתה הצדקה בשעתו לצירוף סמדג'ה להליך האמור.

        

       באשר למאזן הנוחות, אביב טוענים כי בתם לא צורפה כצד להליך בבית המשפט קמא, על אף שהיא בעלת הנכס לפי רישומי ההסתדרות, ומשכך לא נבחן הנזק הרב שנגרם לבתם של אביב ולבן זוגה, אשר נאלצים כעת לשכור דירת מגורים חלופית במקום לגור בנכס. לעומת זאת, אביב סבורים כי הנזק שייגרם לסמדג'ה הוא לכל היותר נזק כספי, בגין הפסד דמי השכירות של הנכס. בנוסף, נטען כי טרם פלישת סמדג'ה, הנכס היה ריק לשם כניסת בתם של אביב אליו. לכן, יש לשמר את המצב הקיים טרם הפלישה לנכס.

        

       למען שלמות התמונה יצוין כי אביב אינם מתנגדים כי צו המניעה הזמני יוותר על כנו ככל שהדבר נוגע לאיסור הדיספוזיציה הרישומית בנכס, אך מתנגדים לאיסור על שינוי מצב החזקה או השימוש בנכס עד למתן פסק הדין.

        

   26. בהחלטתו הנ"ל דחה כב' השופט גרוסקופף את בקשת רשות הערעור של ה"ה אביב ללא קבלת תגובת הצד שכנגד, מהנימוקים כדלקמן:

       1. לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, לאור יכולתה להתרשם באופן ישיר מהצדדים. משכך, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בעניין זה, אלא במקרים חריגים בלבד, והמקרה הנוכחי אינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור;

       2. בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי התביעה להתקבל הם טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני. בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות: ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר כך יש להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך;

       3. לעניין מאזן הנוחות, הלכה מושרשת היא כי צו עשה זמני אשר עשוי לשנות מן המצב הקיים לא יינתן על דרך השגרה, בטרם נערך בירור ראוי של טענות הצדדים. הן אביב והן סמדג'ה טוענים לזכויות קנייניות בנכס, ולפלישה של הצד האחר אליו. יחד עם זאת, הנכס מושא המחלוקת איננו מאוכלס כיום על ידי מי מהצדדים או גורמים מטעמם, ומעולם לא היה מאוכלס על ידי אביב או מי מטעמם. כמו כן, עולה מטיעוני אביב כי הנזק שייגרם לבתם מהותרת המצב על כנו – הצורך לשכור דירת מגורים חלופית – הוא כספי בעיקרו, וככזה הוא בר-פיצוי. במצב דברים זה, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת סמדג'ה בשל הצורך לשמר את המצב הקיים עד לבירור המחלוקות העובדתיות במסגרת ההליך העיקרי, והשאיפה להימנע ממתן יתרון לאחד הצדדים לאורך ההליך, כתוצאה מהתמשכות ההליך, ולעניין ההכרעה בהליך;

       4. אשר לסיכויי התביעה, ומבלי לטעת מסמרות בעניין, דומה כי לסמדג'ה עומדות טענות שלא ניתן לדחותן בקש. אכן, ההסתדרות ואביב טוענים כי הקצאת הנכס לבתם של אביב נעשתה על יסוד פסק הדין. ואולם, לפי ההבהרה מיום 27.2.2020, וכן מיום 10.3.2020, פסק הדין איננו עוסק בנכס מושא המחלוקת;

       5. כך גם לפי טענת אביב כי לא היה נדרש לצרף את סמדג'ה להליך בבימ"ש השלום מטעם זה. די באמור, בשים לב למעמד הבכורה שניתן למאזן הנוחות, כדי לקבוע שאין מקום להתערב באיזון שערך בית המשפט המחוזי בהחלטתו.

           

          העדויות:

   27. מטעם התובעים העידו העדים כדלקמן:

       1. התובע 1 מר עמיחי סמדג'ה אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על טענות המרמה שטענו התובעים נגד הנתבעת 2, והוסיף בתצהירו מיום 4.4.21 פרטים אודות מסמכים שמסר להסתדרות לצורך רישום זכויותיו בנחלה 37.

          "1. הנני בנם של יצחק ומתוקה סמדג'ה בעלי נחלה מס' 30 בישוב גיתית, ומתגורר עם אשתי ובתי בבית מס' 37 במושב גיתית.

          2.במסגרת תכנית המושב לבנים חוזרים ניתנה לנו בשנת 2013 נחלה מס' 37 ביישוב לבן חוזר. ...

          3.הואיל והבית במשק 37 היה מוזנח ובמצב גרוע ביותר, הורי שיפצו את הבית, הרחיבו אותו, החליפו תריסים וחלונות, התקינו אמבטיה, התקינו מטבח חדש, החליפו את כל הצנרת בבית, ובנו חדר נוסף וכן בנו מרפסת, מחסן ופרגולה, בנוסף התקינו בבית מזגנים, שיקמו את מערכת החשמל ההרוסה ושקמו את הגינה. דבר שעלה להם כסף רב.

          4.לאחר שחרורי מצה"ל בשנת 2018, פניתי להסתדרות הציונית לצורך שכלול זכויותי במשק 37, ובסמוך ליום 12.12.18 מסרתי אישית לאחראי רישום הזכויות מר משה חסן את מלוא המסמכים שנדרשו ממני על ידו.

          5.לאחר כיומיים התקשר אלי מר חסן וטען שאינו יכול להשלים את רישום הזכויות, מאחר וחסר לו "אישור קליטה" מטעם המושב (נתבע 3).

          6.ביום 19.12.18 קיבלתי ממשיבה 3 את "אישור הקליטה" החסר, ובו ביום מסרתי אותו באופן אישי למר משה חסן, ובכך הושלמו כל המסמכים שדרשה משיבה 4 לצורך רישום זכויותי בנחלה 37.

          7.המסמכים שנדרשו ממני ע"י ההסתדרות הציונית לצורך קבלת בר רשות היו: אישור קליטה במושב, אישור וועדת קליטה, אישור נוטריוני בלתי חוזר לטובת ההסתדרות הציונית, מסמכי שירות צבאי, טופס 2, שאלון למועמדים להתיישבות לצורך קבלת בר רשות על שמי, ובכך סיימתי ביום 19.12.18 את מלוא דרישות ההסתדרות הציונית לצורך קבלת בר רשות על שמי. ביום 21.1.19 נתבקשתי לחתום על מסמך אימות נוסף בפני מזכיר נתבעת (מוצג ח') לפיו קבלתי את המשק במושב.....

          8.טענת המשיבה כי לא התקבלו אצלה המסמכים "באופן פורמלי" לנוכח העדר חותמת נתקבל, אינה אמת, שהרי מסרתי למר משה חסן באופן אישי את כל המסמכים שביקש, והוא מעולם לא נתן לי חותמת נתקבל.

          9.מצורף לתצהירי כנספח כ"ז תצהיר גב' מרים סהר שעד לאחרונה עבדה כרשמת זכויות אצל הנתבעת 4, המדבר בפני עצמו וממנו עולה כי אין אמת בטענת נתבעת 4 לעניין העדר חותמת "נתקבל".

          10.היה על הנתבעת 4 לרשום את זכויותי בנחלה 37 כבר ביום 19.12.18 מיד עם קבלת מלוא המסמכים, ולא היה בסמכותה לעכב את רישום זכויותי בנחלה 37 ללא שום הוראה שיפוטית ספציפית.

          11.יתרה מכך, נתבעת 4 כלל לא הביאה לידיעתי את עניין תביעת נתבעים 1-2 כלפי נתבעת 3, ואם לא די בכך, נתבעת 4 כלל לא פנתה לבית המשפט לקבל הנחיות לביצוע פסק הדין.

          12.לאחר זמן נודע לי כי בהפתעה גמורה משוכרי הדירה במשק 37 שהגברת אביב (נתבעת 2) הגיעה אליהם והודיעה להם שהיא בעלת הזכויות החדשה בבית ועליהם לעזוב בתוך 30 יום.

          13. לא הייתי צד לשום הליך משפטי וכלל לא ידעתי על ההליך המשפטי שנקטו נתבעים 1-2 כנגד נתבעת 3. וכך נעשה לי עוול חמור, תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, בלי שניתנה לי זכות הטיעון והשימוע ואף לא ניתן לי יומי בבית המשפט. וכעת נודע לי שהסוכנות רוצה להעביר זכויותי בנחלה 37 לבתם של נתבעים 1-2.

          14.מתן שוויון לכאורה למשיבים 1-2 פגע מאד בזכויותינו בנחלה 37 וגרם לעדיפות משיבים 1-2 על פני משפחתי באופן שאינו הגון ואינו שוויוני.

          15.פסק הדין גרם לעיוות דין חמור כלפי כך שמצד אחד פסק הדין קובע שיוויון לנתבעים 1-2, אך בן בזמן פוגע בזכויותי בשוויון כלפי ובזכויות הורי, בלא דהיינו צד לשום הליך, ומשכך פנינו לבית משפט השלום בבקשה לביטול או תיקון פסק הדין, ובית המשפט נתן החלטה כי פסק הדין אינו נוגע לנחלה 37 ולזכויותינו....."

           

          תצהיר דומה עד לסעיף 15 נתן התובע בבקשתו למתן צו מניעה זמני.

          בדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני חקרה הנתבעת 2 את התובע ובה העיד התובע כדברים שהעיד בחקירה הנגדית בפני.

          בחקירה הנגדית לנתבעת 2 העיד מר עמיחי סמדג'ה כי תביעתו היא שנחלה 37 תירשם על שמו, ואם היא רשומה על שם מטר אביב, היא רשומה במרמה. לדעתו, הזכויות שלו נפגעו ולא של מטר אביב. בשנת 2013 היה בן 16 שנים. החוזה בשנת 2016 היה עם הוריו. יודע שזכויות בר רשות נרשמות בהסתדרות, אך במקרה הנוכחי זה לא המקרה. החטיבה לא סירבה לרשום אותו כבר רשות בשנת 2018, אלא שלחה אותו להביא עוד מסמכים. הוא לא נרשם כבר רשות בנחלה 37 כי מישהי אחרת נרשמה כברת רשות בנחלה זו. לאחר מכן היה שיח עם האגודה וההסתדרות, אך ההסתדרות לא השתכנעה לרשום את הנחלה על שמו. אמנם הוא חתום על טופס קבלת רכוש מהחטיבה, אך לא קיבל מהחטיבה כל רכוש בנחלה 37. לא קיבל מהחטיבה נחלה חקלאית, כי היא טוענת שאין לו נחלה במושב. נחלה 37 הייתה נכס שהיה שייך למושב, והמושב נתן לו את הזכות בנחלה. את השיפוצים בבית בנחלה 37 עשו הוריו לאחר שקיבלו את הנחלה מהמושב בשנת 2013. יש לו מושג מה נעשה בשיפוצים כי ראה מה עשו שם, והיה מעורב בשיפוצים. אף אחד לא פנה אליו להחזיר את החוב עבור שיפוץ בית 37. האחים שלו לא ביקשו נחלות מהנחלות הבנויות כי הם צעירים.

          לב"כ הנתבעת 3 לא הייתה חקירה נגדית לתובע, לאור החקירה הנגדית בהליך של צו המניעה הזמני.

          בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעת 4 העיד התובע כי לא קיבל מהחטיבה להתיישבות אישור של בר רשות בנחלה 37, אך התקבל אישור שהיא שייכת לאגודה. לא מודע לזה שלא ניתן להחזיק 2 נחלות. לא מודע לנהלים של החטיבה להתיישבות באזורי יהודה ושומרון, שהמושב מצוי באזורים אלו, והחטיבה לא עדכנה אותו בנהלים אלו. לא ידע כלל על צו המניעה שניתן בתביעה בפ"ת. כאשר בית משפט השלום בפ"ת אמר שיש להקצות לנתבעים 1 ו-2 נחלה פנויה מהנחלות הוותיקות הוא מבין שהכוונה לנחלה לא מאוכלסת.

           

          אציין כי החקירות הנגדיות של התובע התייחסו להליכים בבית משפט השלום בפתח-תקוה שלא הוא ולא הוריו היו צד להם, וכי הכרעות בית המשפט בפתח-תקוה אינן מחייבות אותו, וכי תביעת התובע הינה לשוויון בזכויות מכוח זכות הוריו בנחלה, ועל זכות השוויון לא נשאל העד מאומה.

           

       2. גב' מרים סהר, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו הצהירה כדלקמן:

          "1.הנני גמלאית של ההסתדרות הציונית, לאחר שעבדתי אצלה משנת 1988 ועד שנת 2019.

          2.במסגרת תפקידי הייתי אחראית על רישום הזכויות בישובים.

          3.ככל שהומצאו לי מלוא המסמכים הנדרשים ע"י המתיישב או מי מטעמו, לצורך רישום הזכויות, רשמתי את הזכויות על שם המתיישב באופן מיידי וללא עיכובים.

          4.המסמך העיקרי לרישום הזכויות הינו אישור מזכירות הישוב או האגודה לרישום הזכויות.

          5.חותמת "נתקבל" למסמכי הרישום לא ניתנה באופן קבוע, אלא רק למי שביקש זאת במפורש.".

           

          בחקירה הנגדית לנתבעת 2 העידה גב' סהר שאם יש צו מניעה במחשב היא לא יכולה להעביר זכויות בנחלה. גם אם שמים חותמת נתקבל זה עדיין לא מקנה זכויות בנחלה.

          בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעת 4 העידה גב' סהר כי היא לא טיפלה בנושא התביעה וכי נשאלה שאלה מקצועית האם כאשר מקבלים מסמכים שמים חותמת נתקבל. לא מכירה את העובדות בתיק. מאחר והיא מכירה את כל עוה"ד שבאים לעשות העברת זכויות בחטיבה להתיישבות, שאל אותה עו"ד צוריאל על הנושא של חותמת נתקבל. היא מטפלת ביישובים מסוימים, ומר משה חסן מטפל ביישובים מסוימים.

           

          עדותה של גב' סהר לא נסתרה בחקירת הנגדית.

           

          העדויות מטעם הנתבעים 1 ו-2:

   28. מטעם הנתבעים 1 ו-2 העידה גב' מלכה אביב, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזרה על הנטען בכתב ההגנה, תוך שהיא מסתמכת על החלטות בית המשפט בפ"ת ועל תצהירים שהוגשו לבית המשפט בפתח-תקוה.

        

       כבר עתה אציין שמאחר והתובעים בתביעה שבפני לא היו בעלי דין בתביעה בפ"ת, הרי שפסק הדין שניתן בפ"ת אינו חל עליהם, וכל תצהיר שהוגש בבית המשפט בפתח-תקוה אינו מהווה ראיה בתיק שבפני, ככל שאותם מצהירים לא הוזמנו לחקירה על תצהיריהם שהוגשו בבית המשפט בפ"ת. ויש לזכור שהנתבעים 1 ו-2 התנגדו לבקשת התובעים לעיין בתיק התביעה בפתח-תקוה, על כל המשמעויות הנגזרות מכך.

        

       הנתבעת 2 העידה גם בדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני, ובחקירה הנגדית לב"כ התובעים העידה כי בתחילה הגישה את התביעה בפ"ת רק בקשר לנחלה 19, אך לאחר מכן תוקן כתב התביעה כי במהלך הבקשה לצו מניעה התברר להם שנחלה 19 לא פנויה. ב-2015 היו 19 נחלות שלא חולקו. היא ידעה שנחלה 37 שייכת לתובעים רק כשהיא פלשו והיא הלכה לשוכרים, והשוכרים אמרו לה שהנחלה שייכת לתובעים. הם גרים במושב מזה כ- 40 שנה מאז שנת 1983. לגבי הטענה שהשכנים שלה בהרצליה שרפו לה את האוטו העידה כי הייתה אצל בנה בהרצליה (שבאותה עת שהה בחו"ל), אך לא הכחישה ששרפו לה את האוטו. היא ביקשה מהסוכנות 4 נחלות, כי פסק הדין קבע שמגיע לה נחלות כמו לכל חברי האגודה, וחברי האגודה מקבלים נחלות עבור בן שלישי ועבור בן רביעי , אז גם לה מגיע, אבל נחלה אחת בנויה עם בית בנוי. פסק הדין לא נתן לה 4 נחלות, אלא השוואת זכויות. הזכויות שלה לא צריכות להיות שוות לזכויות התובעים, כי היא וותיקה פי 3 מהתובעים והבת שלה יותר גדולה מעמיחי. לגבי הנחלות האחרות, יש עוד נחלות פנויות, ועמיחי ואחיו יכולים לקבל נחלות. כיום יש לה רק 3 נחלות, והן: הנחלה שהיא גרה בה ועוד 2 נחלות לא בנויות. צו המניעה היה לגבי 19 נחלות שלא חולקו, אל האגודה חילקה נחלות למרות צו המניעה, ונותרה רק נחלה 37. בקשר לשאלה האם החלטה של בית משפט השלום בפ"ת מיום 21.2.18 עמ' 4 שורות 10-11 מדברת על מגרש 37 באדמות נעמה על פי המפה שצורפה לבית המשפט ושרחוקה קילומטרים מהבית בנחלה 37 השיבה שההחלטה מיום 21.2.18 מדברת על נחלות, ובית המשפט מדבר על מגרשים ונחלות כמושגים דומים. לשאלת בית המשפט השיבה הנתבעת 2 כי אינה זוכרת אם לבימ"ש בפ"ת הוגשה מפה. אישרה כי דרשה מהנתבעת 4 לרשום את נחלה 37 על שם הבת שלה התבססה על ההחלטה מיום 21.2.18, ובנוסף לכך גם על כך שביררה אצל מר דוד עמר שאמר לה שנחלה 37 היא הנחלה הפנויה במושב. התשריט שהציג בפניה שהוגש לבית המשפט בפ"ת ועליו מסומן מגרש 37 היה בהליך בקשר לאדמות נעמה (בכך אישרה גב' אביב שמהגרש 37 עליו נסובה ההחלטה של בימ"ש שלום בפ"ת היה על מגרש 37 באדמות נעמה ולא על נחלה 37, ובמיוחד כאשר בית המשפט בפ"ת הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שפסק הדין וכל ההליך בפניו אינו מתייחס לנחלה 37, כך שהמצג שהציגה גב' אביב בפני כולי עלמא היה לא נכון בעליל). במהלך המשפט בפ"ת פנתה למר דוד עמר ושאלה אותו אלו נחלות הוקצו במושב גיתית, והוא שלח לה רשימת הקצאות. לא צרפה את כל מי שהיה יכול להיפגע מההחלטה כי לא ידעה מי היה יכול להיפגע (אך בתחילה טענה שהיה צו מניעה לאי הקצאת נחלות, ולכן היה עליה לצרף לכתב התביעה בפ"ת את כל חברי המושב. סבור אני שמדובר בתשובה מתחמקת, במיוחד של מי שהייתה שופטת בעבר, וחזקה עליה שהיא מכירה את הפסיקה היטב היטב). הילדים שלה לא הגישו את התביעה בפ"ת כי הזכות היא שלה ושל בעלה (דבר זה עונה לטענתה מדוע לא צירפו את הבת שלה מטר אביב לתביעה הנוכחית, שכן דנים בזכותה ובזכות בעלה מול הזכות של משפחת סמדג'ה, שכן הזכות של הבת שלה נובעת מכוח זכות הנתבעים 1 ו-2), והיא מפנה לנספח י"ט לתצהירה שהוא תצהיר האגודה לסעיף 21 שם נכתב ש-18 נחלות פנויות (דבר זה מוכיח שוב שעל גב' אביו ובעלה היה לצרף את כל חברי המושב כנתבעים בתביעה בפ"ת, ובכלל זה את התובעים שבפנינו). אין לה אסמכתא לדבריה שלפי הנהלים של האגודה יש לה זכות עוד לפני התובעים עצמם.

        

       בחקירה הנגדית לב"כ התובעים על תצהיר העדות הראשית שלה בתביעה הנוכחית העידה גב' אביב כי בעלה חתום על המסמך עם ההסתדרות על הקמת היישוב. היא ובעלה לא מעורבים במה שקורה ביישוב. היא ובעלה אינם חברים באגודה מאז שנת 1982-1983, ואין להם מושג מה קורה באגודה וביישוב, והם חיים את חייהם. כאשר שמעו שיש פרוגרמה חדשה לגיתית (כיצד שמעו על הפרוגרמה אם אין להם מושג מה קורה ביישוב?) הם פנו לאגודה ודרשו זכויות על פי אותה פרוגרמה, והאגודה אמרה שאין לה נחלות לתת לה אלא רק את נחלה 19 שהיא נחלה פנויה. כאשר הגישה את התביעה בשנת 2015 ידעה מה שהאגודה אמרה לה, ובמהלך הדיון בצו מניעה נודע לה שהיא הוטעתה על ידי האגודה. במסמכים שצירפה בתביעה הנוכחית צירפה רק את העמודים הרלוונטיים (בכך חטאה גב' אביב כלפי בית המשפט וכלפי הצדדים לדיון, כולל כלפי עצמה. בית המשפט אינו יכול להסתמך על מסמכים חלקיים או על הליכים חלקיים שהובאו בפניו, אלא יש להציג בפני בית המשפט את התמונה המלאה). אישרה שבבקשה לתיקון כתב התביעה בפ"ת ובתצהיר שצירפה לבקשה צו טענה והצהירה שנכון למועד הגשת תצהירה היו במושב 19 נחלות פנויות. פסק הדין בפ"ת לא מדבר על נחלה 37. היא הגיעה למסקנה שצריכה לקבל את נחלה 37, כי האגודה הבריחה את כל הנחלות ונותרה רק נחלה 37. במכתב להסתדרות שהיא מבקשת את נחלה 37 לא הטעתה את ההסתדרות. כאשר התכוונה לנחלה 37 התכוונה לבית ולאדמות. לגבי עדות מר עמר מטעם ההסתדרות שהעיד שהבית שייך לאגודה ולא להסתדרות השיבה כי מר עמר לא אמר את האמת. לא יודעת ש-3 נחלות מתוך ה-40 הינן נטושות. אמנם היא גרה ביישוב, אך לא בודקת מי גר ומי לא גר (תשובה זו לא מסתדרת עם ההיגיון, שכן מדובר ביישוב קטן, שבמבט לא מאומץ ניתן לראות את בית נטוש או מיושב). האגודה הבריחה ממנה את 19 הנחלות למרות צו המניעה (הנתבעת 4, ההסתדרות, הייתה נתבעת בתביעה בפתח-תקוה, וידעה על כל צווי המניעה שניתנו בתיק בפתח-תקוה, אם כן, נשאלת השאלה מדוע אישרה את הסכמי בר הרשות למרות צווי המניעה שניתנו? על כך לא מצאתי כל תשובה בטענות ה"ה אביב וההסתדרות. אילו ההסתדרות לא הייתה מאשרת את הסכמי בר הרשות לאחר צווי המניעה שניתנו בפ"ת, או אם הייתה פונה לבית משפט השלום בפ"ת לאחר שהתובע עמיחי סמדג'ה הגיש לה את המסמכים להכיר בו כבר רשות בטען ביניים כיצד לנהוג בנסיבות העניין, הייתה נחסכת תביעה זו. נשאלת השאלה היכן היה הייעוץ המשפטי של הנתבעת 4, ההסתדרות, שהוא שומר הסף במקרים מעין אלו, בכל הזמן הזה?). מסכימה שפסק הדין בפ"ת לא מדבר על נחלה 37. לא צירפה אף אחד מחברי האגודה כי היה מודבר בפסק דין הצהרתי (היא הנותנת, שמאחר ומדובר בפסק דין הצהרתי שיכולה להיות לו השפעה על כל חברי המושב, היה עליה לצרף את כל חברי המושב לתביעה בפ"ת). אין לה מסמך רפואי מדוע בעלה לא התייצב לדיון. לא היה לה הסבר של ממש מדוע בעלה לא הגיש תצהיר עדות ראשית. בעת שהגישה את כתב התביעה המתוקן 19 נחלות לא חולקו. רק בחודש 03/2019 ידעה שיש לתובעים אינטרס בנחלה 37. רק בחודש 02/2020, לאחר שקיבלו את הזכויות בנחלה דרשו להוציא את השוכרים מהבית בנחלה 37. כאשר האגודה פנתה אליהם להקצות נחלות אחרות לבעלי נחלות אחרות הם הסכימו (דבר זה אינו נכון, שכן ה"ה אביב הגישו בקשה לביזיון בית משפט נגד האגודה על הקצאת נחלות בניגוד להחלטת בית המשפט) ורק לנחלה 37 התנגדו. התחמקה ממתן תשובה לשאלה מה גודל המושב ולשאלה האם גרים מולה וממתן תשובה לשאלה מה המרחק מביתה לבית התובעים. אף פעם לא אמרה לה האגודה שהיא משכירה בתים. שיקרו אותם ברגע שאמרו להם בשנת 2015 שנחלה 37 שויכה. הילדים שלה לא גרים במושב, כי אין להם היכן לגור. הוויכוח שלה עם ההסתדרות הוא שההסתדרות אמרה שמגיע לה 3 נחלות ועוד מגרש מוניציפאלי, והיא טענה שמגיע לה עוד נחלה. למרות שקיבלה 5 נחלות ומשפחת סמדג'ה קיבלה נחלה אחת ועומדת על זכויותיה בנחלה 37, יש שוויון בין המשפחות כי מדובר בשוויון הזדמנויות, כי לא יחכו עד שילדי סמדג'ה יגדלו. התובע עמיחי יכול לקבל נחלה אחרת כי מרחיבים את היישוב (אם מרחיבים את היישוב, מדוע שהנתבעים 1 ו-2 לא יקבלו נחלה בהרחבה, כמו שטוענים כלפי משפחת סמדג'ה?). היא ביקשה 4 נחלות לילדים שלה, כי היא דרשה זאת מכוח הזכות שלה (כפי שציינתי קודם, אם הדרישה היא מכוח הזכות שלה, הרי בעת שדנים בזכות הנתבעים 1 ו-2, אין צורך לצרף את ילדיהם של הנתבעים 1 ו-2 לתביעה). לתובעים את אותה זכות כמו שיש לה, והיא לא לוקחת לסמדג'ה מה שקיבלו בשנת 2013, אלא לוקחת מה שמגיע לה (האם לא מדובר במוסר כפול?). בתצהיר האגודה בהליך הקודם כתוב שאחד הקריטריונים הוא שהבן החוזר הגיע לגיל 27, והבת שלה הגיעה לגיל 27 (אך מי שהצהיר מטעם האגודה לא הוזמנה להעיד בתיק שבפני, והנתבעים 1 ו-2 לא הסכימו שתיק התביעה בפ"ת יהיה ראיה בתביעה שבפני, ופסק הדין והראיות שהובאו בתביעה בפ"ת לא מחייבות את התובעים שבפני). אין שום משמעות לשאלה האם מגרש 37 באדמות נעמה אינו מתכוון לנחלה מכיוון שצו המניעה של בית המשפט היה גורף לגבי כל הקצאה. היו להם 2 בקשות לביזיון בית המשפט, האחת לגבי אדמות חקלאיות והשנייה לגבי הנחלות. עקב הסכסוך עם האגודה, האגודה לא הייתה מוכנה לחתום להם על הסכמתה שתועבר להסתדרות, ולכן פנו לבית המשפט, שהחלטתו באה במקום חתימת האגודה. פנתה למר דוד עמר לגבי נחלות שהוקצו לאחר מתן צו המניעה. בצו המניעה הראשון לא רשמה את השמות אליהם מופנה צו המניעה. גם בבקשה לביזיון בית המשפט לא פירטה את שמות האנשים להם הוקצו נחלות, ונדמה לי שזה מכיוון שמר עמר סירב לתת לה את שמות האנשים (כיצד תשובה זו יכולה לעמוד כאשר זמן קצר קודם לכן העידה שמר עמר שלח לה את מספרי הנחלות שהוקצו ולמי הוקצו הנחלות). הילדים שלה לא הגישו את התביעה בפ"ת כי הזכויות שלהם נובעות ממנה. הבת שלה יודעת שיש הליך בבית המשפט, והיא לא צריכה לבקש להצטרף להליך, והיא לא מעדכנת אותה מה קורה בתביעה הנוכחית (האמנם?, הרי מדובר בנכס מקרקעין אליו צמודים 80 דונם חקלאיים). הבת של לא שילמה על נחלה 37, כמו שאף אחד מהבנים החוזרים לא שילם עבור נחלה שקיבל כבן חוזר. הבת שלה מעולם לא גרה בנחלה 37. הבת שלה נולדה בגיתית, גדלה בגיתית ורוצה לחזור לגור בגיתית (אם נכונים דברים אלו, מדוע הבת שלה לא שכרה בית לגור בגיתית, באותם 300 בתים שקיימים במושב לטענת גב' אביב?) עדיין לא סיימו את הריב שלהם עם מושב גיתית, מכיוון שטרם קיבלו את 80 הדונם החקלאיים לנחלה 39 שהיא הנחלה שלהם, בנוסף לנחלה 37. כרגע יש הסכם פשרה, וכאשר יקבלו את האדמות הם יחלקו אותן בין הילדים (דרישה הנוגדת את כל כללי ההתיישבות העובדת, שכן לא ניתן לפצל נחלות). בנחלה מס' 14 גר לפני 30 שנה מר ארז כהן שכבר 30 שנה מתגורר באוסטרליה, אך אינה יודעת אם הנחלה שלו פנויה. נחלה 14 הובטחה לעבאדי, שאינה יודעת באיזו נחלה הוא מתגורר. בנחלה 9 התגוררו משפח' מעלומי שגרו בנחלה 9 לפני 50 שנה (דבריה אלו מעידים על כך שהיא מצויה היטב במה שורה במושב). לא פנתה להסתדרות לישים את פסק הדין על אחת הנחלות האחרות. היא חושבת שבית המשפט המחוזי טעה בעת שנתן את ההחלטה לצו מניעה זמני, למרות שבקשת רשות הערעור שהגישה לבית המשפט העליון נדחתה גם בלי לבקש את תשובת המשיבים בערעור.

       בחקירה הנגדית לב"כ האגודה העידה גב' אביב כי הבת שלה אביב מטר לא נקטה כל פעולה נגד האגודה כי היא סומכת עליה שהתביעה הנוכחית תידחה (זו סיבה נוספת מדוע יש לדחות את טענת הנתבעים 1 ו-2 לגבי אי צירופה של גב' אביב מטר כנתבעת נוספת בתיק זה). הבת שלה הגיעה לדיון בבית המשפט המחוזי, אך לא נתנו לה להיכנס בגלל הקורונה. היא מעדכנת את הבת שלה שההליך עוד לא הסתיים, וכשהוא יסתיים היא תעדכן אותה. יש הסכם פשרה שהיא ובעלה הסכימו לוותר על נחלה 37 תמורת קבלת נחלה אחרת ללא תשלום, ובזה הבת שלה הייתה מעורבת. היא ידעה על ההסכם, אך לא יודעת עד כמה, שכן היא אמרה לה שהיא סומכת על החלטתה (דהיינו, החלטת בית משפט השלום בפ"ת יכולה להיות ממולאת גם על ידי נחלה אחרת ולאו דווקא על ידי נחלה 37).

        

       כפי שציינתי לעיל, עדותה של גב' אביב הייתה רצופה תמיהות, לדבריה מגיעות לה ולבעלה כל הזכויות שבעולם גם אם לא מגיעות לה, ואילו לאחרים מגיע פחות. גב' אביב בחרה לצרף חלקי מסמכים מתיק תביעתה ותביעת בעלה בבית המשפט בפתח תקוה, ומנעה מהתובעים מבית המשפט לקבל תמונה אמתית ומלאה על אשר ארע בבית משפט השלום בפ"ת. ה"ה אביב לא טרחו לצרף את הנתבעים וחברי האגודה האחרים לתביעה בפ"ת, ונראה שהדבר נעשה במכוון על מנת לבצע מחטף של נחלות מתוך אי שוויון כלפי חברי האגודה או חלקם, על ידי הפעלת לחץ עם האגודה וההסתדרות על ידי צווי בית משפט, כאשר היה ברור שיהיה מי שייפגע על ידי צווים אלו, שקולו לא יישמע בבית המשפט, ועל כך עמדו בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בהחלטותיהם, גם אם גב' אביב חושבת שבית המשפט המחוזי טעה בהחלטתו. התנהלות זו מעוררת בלבי ספק רב בנכונות עדותה ובמהימנותה של גב' אביב.

        

       העדויות מטעם האגודה:

   29. מטעם האגודה העיד מר נדב גרול, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כדלקמן:

       "אנוכי שמשתי כמזכיר הנתבעת 3 בין השנים 2015-2019.

        

       העובדות נשוא ההליך ידועות לי מידיעה אישית וממסמכים שהוגשו בפני.

        

       בראשית דבר אציין כי הנתבעת 3 בעלת הזכויות בית 37 והיא זו אשר החליטה על העברתן לידי התובעים ואף התקשרה עמם בהסכם בשנת 2013. התובעים אף חתמו על כלל המסמכים הרלוונטיים הנדרשים על ידי הנתבעת 4, אולם הרישום טרם הושלם והתובעים טרם נרשמו כברי רשות במגרש. לראיה צירפו התובעים מסמכים למכביר המלמדים היטב אודות העברת הזכויות בבית אליהם.

       אין בכוונת הנתבעת 3 ליתן את הבית לידי הנתבעים 1 ו-2 והיא מעולם לא התכוונה לעשות כן. המדובר בבית השייך לתובעים והוא נמסר להם כשנה וחצי טרם הגשת תובענת הנתבעים 1 ו-2 כנגד הנתבעת 3, במסגרתה עתרו, בין היתר, כי תוקצה להם נחלה לבן חוזר, כפי שיפורט בהמשך.

       1.בחודש מאי 2013 קיבלה הנתבעת 3, במסגרת ישיבת ועד הנהלה, החלטה על פיה מגרש מס' 37 שהנו בבעלות הנתבעת 3 יימסר לתובעים (הנתבעת 4 מאשרת כי מגרש 37 שייך לנתבעת 3). מיד ובסמוך נחתם הסכם בין הנתבעת 3 ובין התובעים, ואלו אף חתמו על המסמכים הרלוונטיים שנדרשו על ידי הנתבעת 4 על מנת שזו תקצה להם את המגרש בספריה, והם יקבלו זכויות בר רשות (המסמכים צורפו כמוצגים א-ג תצהיר התובעים).

       2.התובעים ערכו שיפוץ רחב לבית ונהגו בו משך השנים מנהג בעלים. בעניין זה אציין כי נתבעים 1 ו-2 ידעו כי התובעים ערכו שיפוץ לביתם והם עושים בו שימוש עוד משנת 2013. גיתית הוא ישוב קטן והתושבים כולם מכירים את כולם, אולם חרף האמור פעלו כמו שפעלו.

       3.התובעים 1 ו-2 אינם בעלי זכויות במגרש ואלו שייכות לתובעים.

       4.בין לבין הגישו הנתבעים 1 ו-2 תובענה כנגד הנתבעת 3 (ת.א. 116144-11-15, אשר התנהל בבית משפט השלום בפתח תקוה בפני כב' השופטת ניצה מימון שעשוע), במסגרת עתרו בין היתר בסעיף 18 לכתב התביעה המקורי כי תוקצה להם יחידת דיור ומשק מס' 19, הוא המשק היחיד שנותר.

       5.רוצה לומר, בכתב התביעה המקורי, זה אשר הגישו הנתבעים 1 ו-2 כנגד הנתבעת 3 ביום 8.11.15, עתרו לקבלת משק 19, תוך שציינו כי ידוע להם שרק יחידה אחת (מתוך 40) לא הוקצתה. הנה כי כן, עת הגישו הנתבעים 1 ו-2 את כתב התביעה כבר ידעו היטב כי מגרש 37 שייך לאחר, ועל כן עתרו לקבל יחידה 19!! (למען הסר ספק, אף בכתב התביעה המתוקן לא עתרו לקבל את מגרש 37). בד בבד עם הגשת התובענה הגישו הנתבעים 1 ו-2 בקשה לצו מניעה זמני שעניינו שמירת שטח חקלאי זהה לשטחים החקלאיים שהוקצו לבנים החוזרים, גם לתובעים. ביום 20.12.15 בית המשפט הנכבד הוציא תחת ידו צו מניעה תוך שקבע שעל הנתבעת 3 לייחד ולשמור שטח חקלאי זהה גם לתובעים.

       6.ביום 31.1.18 הגישו הנתבעים 1 ו-2 בקשה למתן צו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט במסגרת ההליך העיקרי, לעניין השטחים החקלאיים המכונים אדמות נעמה. במסגרת הבקשה עתרו כי הנתבעת 3 תפסיק לבזות את החלטת בית המשפט (בפרט ההחלטה מיום 20.12.15) ובכלל זה "תפעל להקצות לאלתר עבור התובעים חלקה באדמות נעמה, הזהה לחלקות האחרות, כאמור בצו מיום 20.12.15 (שעניינו היה האדמות החקלאיות בלבד) ולהמציא מפה של אדמות נעמה בה מצויה ההקצאה האמורה על פי ההחלטה מיום 29.1.18.

       7.ביום 18.2.18 הגישה הנתבעת 3 תגובה לבקשה זו. בסעיף 11 לתגובתה, כמו גם בתצהיר שאני ערכתי וחתמתי עליו, פירטה הנתבעת 1 כי: "מכל מקום ולמען הסר ספק מוגשת בזאת מפה נוספת על גביה מסומן מגרש אותו ייחדה הנתבעת 3 לטובת התובעים, וזאת מבלי לפגוע מטענות הנתבעת 3 בדבר התשלום הנדרש ומעבר ועדת קבלה.

       העתק הבקשה והתגובה צורפו כמוצג 1.

       8.הקרקע החקלאית באדמות נעמה סומנה על גבי המפה במספר 37 - שכן שטחה הנו כ- 37 דונם! ביום 28.2.18 ביום 21.2.18 ניתנה החלטת בית המשפט הנכבד אשר קבעה כי האגודה ייחדה בשטחה מגרש המסומן 37 במפה שצורפה לטובת התובעים, המפה המסמנת את השטחים החקלאיים בלבד.

       העתק ההחלטה מיום 21.8.18 צורפה כמוצג 2.

       9.בתום הליך רווי בקשות ביניים, דיוני הוכחות ואינסוף כתבי טענות, ניתן ביום 13.6.19 פסק דין, במסגרתו קבע בית המשפט הנכבד, בין היתר, כי הנתבעים 1 ו-2 זכאים לכל הזכויות וההטבות הכלכליות קנייניות מהם נהנים בעלי הנחלות הוותיקים במושב, דהיינו: הקצאת נחלה מתוך 40 הנחלות המקוריות ושטח חקלאי זהה לבן חוזר.

       העתק פסק הדין מיום 13.6.19, צורף כמוצג 3.

       10.ככל הנראה הנתבעים מסרו בידי הנתבעת 4 ההחלטה מיום 21.2.18 זו בצירוף פסק הדין וכך הטעו אותו לחשוב ולהבין כי פסק הדין מורה על הקצאת מגרש 37 בגיתית לידיהם. על בסיס הצגת מצגי השווא וההטעיה, אוחזים היום הנתבעים באישור זכויות בקשר עם מגרש 37.

       11.עוד תוסיף הנתבעת 3, כי חרף העובדה שהתובעים כלל לא היו צד להליך שהתנהל בינה ובין הנתבעים 1 ו-2, הגישו הנתבעים 1 ו-2 בקשה בהולה למתן צו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, גם כנגדם (להלן: "הבקשה לביזיון") , מה שמלמד היטב כי התובעים אינם בוחלים באמצעים ויפעלו בכל דרך על מנת לנכס לעצמם הבית, שאיננו שלהם.

       12.במסגרת הבקשה לביזיון הנתבעים 1 ו-2 לא חסכו מבית המשפט שקרים חסרי בסיס תוך שחזרו שוב ושוב על טענה כי בית מס' 37 שייך להם מכוח פסק הדין שניתן בהליך זה ומכוח החלטה נוספת שניתנה ביום 21.8.18. לבקשה זו אף צירפו את התובעים, על אף שלא לקחו כל חלק בהליך.

       13.על מנת שתונח בפני בית משפט נכבד זה התמונה במלואה, מצורפת תגובת הנתבעת 3 לבקשת הביזיון , המפרטת היטב כי הנתבעים 1 ו-2 מעולם!! לא קיבלו את בית מספר 37 ואין בפסק הדין כל הוראה ו/או הקצאה כזו ואף לא בשום החלטה אחרת.

       14.הנתבעים בכוונת מכוון יצרו כאוס בין בית מס' 37 בגיתית ובין מגרש חקלאי באדמות נעמה אשר שטחו הנו 37 דונם. שטח זה אכן נשמר בעבורם, שטח חקלאי באדמות נעמה.

       15.הנתבעת 3 מעולם לא נתנה הסכמתה כי בית מספר 37 בו מתגוררים התובעים ונוהגים בו מנהג בעלים עוד משנת 2013, יוקצה לנתבעים 1 ו-2.

       העתק התגובה לבקשה הבהולה למתן צו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט צורף כמוצג 4.

       16.הנתבעת 3 הגישה ערעור אודות פסק הדין שניתן ביום 13.6.19, (להלן: "ע"א 25315-09-19). אולם בסופו של יום חזרה בה מהודעת הערעור ובשים לב להערות בית המשפט והערעור נדחה.

       17.הנתבעת 3 פנתה לנתבעת 4 ובקשה להבין כיצד זו הקצתה את מגרש 37 לבתם של הנתבעים 1 ו-2 בעוד שעסקינן במגרש השייך לה והיא זו אשר הקצתה אותו לידי התובעים. או אז מסרה הנתבעת 4 מכתב המלמד היטב כי מגרש 37 שייך לנתבעת 3 (וזאת נוכח העובדה כי טרם הושלמו הליכי הרישום על שם התובעים).

       העתק מכתב החטיבה להתיישבות מיום 20.2.20, המאשרת כי בית מס' 37 שייך לנתבעת 3 צורף כמוצג 5.

       18.המסמכים אשר הוצגו במסגרת הבקשה לצו המניעה נשוא התובענה דנן, לרבות פרוטוקול ישיבת ועד הנהלה, הסכם בין הנתבעת 3 לתובעים, חתימה על מסמכים מטעם הנתבעת 4, מלמדים היטב כי התובעים קבלו הזכויות בבית עוד בשנת 2013, ובהסתמך על כך אף ערכו שיפוץ כולל."

        

       בחקירה הנגדית לב"כ התובעים העיד מר גרול כי עבד כמזכיר האגודה מחודש מרץ 2015 ועד לחודש אוגוסט 2019 והיה עוד תפר של חודשיים. מכיר את התיק, ולא יודע אם הוא הסתיים בתקופתו. נחלה 37 ניתנה לתובעים על ידי האגודה, והבעלות על הבית והנחלה הייתה שייכת לתובעים. כאשר היו צריכים לרשום זכויות בר רשות בנחלה היו פונים למר משה חסן. הוא בהחלט זוכר את השיחה שלו עם מר משה חסן שהוקלטה ותומללה, אשר נסובה גם על הגשת המסמכים על ידי מר עמיחי סמדג'ה אודות רישום הזכויות שלו כבר רשות בנחלה 37. בעקבות התביעה של משפחת אביב ההסתדרות עשתה קשיים למושב, גם אם לא היה הדבר קשור למשפחת אביב. כבר אז אמר למר משה חסן וכך גם הוא סבור היום שאין כל קשר בין נחלה 37 לבין תביעת משפ' אביב. לפני פרשת אביב כל בקשה לרישום זכויות בר רשות עם הגשת המסמכים היו רושמים את הזכות מאד מהר, כשבועיים שלושה. נחלות 9 ו-14 הועברו לאנשים אחרים. היו מספר מקרים במשמרת שלו שהוצאו מחברות בעלי נחלות, והנחלות אלו הוקצו לאחרים, כגון המשק של משפחת שטיין למשפחה מוניציפלית שגרה במושב, אך היא לא בעלת נחלה, כי הבן החוזר שקיבל את המשק לא התגורר במשק, וזה היה בהתערבות האגודה. למיטב זכרונו גב' אביב פנתה אליו מספר פעמים בבקשה לקבל מידע איזה נחלות פנויות ביישוב וגם מי רשום על נחלה מסוימת. נראה לו מוזר מאד שמישהו לא יודע משהו, וגם לא צריך את המזכיר לקבל את האינפורמציה הזו. המידע גלוי לא רק בגיתית אלא בכל הבקשה אתה יכול לדעת כל בעל נחלה. לא יכול להיות מצב בו תושב אחד במושב לא יודע למי שייכת נחלה אחרת במושב. בשנת 2019 היה תקן הנחלות בגיתית 80. יש את 40 הנחלות הוותיקות, לאחרונה התחילו לפתח 20 נחלות נוספות שלא היו מאוישות, והיו 40 נחלות לא מאוישות. בנחלות הוותיקות כולם מכירים את כולם.

       בחקירה הנגדית לגב' אביב העיד מר גרול כי לא חתם על המסמך מ- 2013, אך המסמך מחייב אותו. החוזה עליו חתמו סמדג'ה והאגודה בשנת 2013 הוא חוזה סטנדרטי עליו מחתים המושב את כל בעלי הנחלות. הדברים שהיו בגיתית לפני ההרחבה של האוכלוסייה הדתית לא נסתרו מהעין של האנשים במושב. יש לגב' אביב קשר עם המושב ועם האגודה למרות שאינה חברה באגודה, ויש באגודה מדפים שלמים על גב' אביב. ההסתדרות נותנת זכויות בר רשות בהתאם להמלצה של האגודה, כי האגודה אינה אוויר שקוף במקרה של הקצאה. הבית בנחלה 37 נרשם על שם עמיחי כבר ב-2013, והחלטת הוועד מחייבת. מי שיכול לקבל נחלה זה מי שהוא נשוי או אם הוא בגיל 27, ותנאים אלו מדברים על קבלה לחברות. הוא ונציגי האגודה חתמו על המסמכים מחודש 12/2018 שהתובע הגיש להסתדרות. לפני שחתמו על המסמכים לעמיחי בחודש 12/2019 שלחו לה הודעות, ואם היא מכחישה זאת, היא טועה ומטעה. לא זוכר שהיה צריך לבקש ממנה אישור לחתום על המסמכים, אלא רק להודיע לה 30 יום מראש. ביום 13.8.2019 היה על מטוס לתאילנד, ובמשך חודשיים עבד מרחוק. בעת שטס לתאילנד הייתה עוד נחלה פנויה והיא הנחלה שהייתה של משפחת עבאדי. כאשר פנה למר חסן בענייניו של התובע לא היה כל צו שאוסר עליו לדבר עם מר חסן, ומר חסן היה יכול לומר שלא ירשום את זכויות התובע כבר רשות עקב צו המניעה, אך הוא לא עשה כן.

       בחקירה הנגדית לב"כ ההסתדרות העיד מר גרול כי לא שלחו להסתדרות כל מכתב שהוא, כי אין להסתדרות סמכות להקצות נחלות ללא הסכמת האגודה, ואם הם עושים זאת, שיקחו אחריות על ניהול המושב ל-50 שנה לאחור. לא המליצו על גב' מטר אביב כי היא הייתה צריכה לעבור הליך קליטה לפי טופס 2 שלהם, והיא סירבה לעשות כן, למרות שחובה לעשות כן. האגודה לא תסטה מהנהלים ומהחוקים, ולכן לא ניתן היה להמליץ על גב' מטר, ואם ההסתדרות עשתה מהלך חד צדדי, עליה להתמודד עם ההשלכות. ההחלטה של בית המשפט מחייבת. במענה לשאלתי לב"כ הנתבעת 4 האם ההחלטה של בית המשפט להקצות לגב' אביב נחלה מבין ה-40 נחלות פירושה שצריך לוותר על כל מערכת הקבלה, השיב ב"כ הנתבעת 4 בשלילה. באשר לטענה שהאגודה הפרה את צו המניעה, מי שהקצתה את הנחלות הייתה ההסתדרות, והאגודה בסך הכל המליצה על הקצאת הנחלות. ההסתדרות גבתה כל שקל בגין בניית הבית כולל רבית. כל מי שהיה מגיע להסתדרות לקבל נחלה היו מפנים אותו לאגודה שתמליץ, וההסתדרות היא זו שמקצה את הנחלות.

        

       עדויות מטעם ההסתדרות:

   30. מטעם ההסתדרות העיד מר דוד עמר, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על האמור בכתב ההגנה מטעם ההסתדרות. תצהיר זה לא ניתן מידיעה אישית אלא למיטב ידיעתו ואמונתו של המצהיר ו/או על פי ייעוץ משפטי שקיבל. מאחר והעד אינו מכיר את העובדות בתיק מידיעה אישית ונותן את תצהירו גם על פי ייעוץ משפטי שקיבל, משמע שהוא מצהיר על דברים ששמו בפיו.

        

       מר עמר נחקר בהליך של הבקשה למתן צו מניעה זמני.

       בחקירה הנגדית לגב' אביב העיד מר עמר כי הפעם ראשונה שראה את ההסכם משנת 2013 היה זה במסמכים שצורפו לתביעה. כל עוד לא קבעה ההסתדרות בר רשות בנחלה, האגודה יכולה להשתמש בבית לצורך קליטה. בנחלה שההסתדרות קבעה בר רשות, בר הרשות קיבל גם את הבית.

       בחקירה הנגדית לב"כ התובעים העיד מר עמר כי ההסתדרות לא אישרה את הזכויות של התובע בנחלה 37 כי הפקיד אמר לו יש צו מניעה והוא לא יכול לרשום הזכויות על שמו (המדובר בעדות שמיעה הסותרת את ההקלטה של מר גרול עם מר חסן, ואין לכך כל תימוכין אחרים. יחד עם זאת, מודה מר עמר שהתובע הגיש להסתדרות באמצעות מר חסן את כל המסמכים שהיו דרושים לצורך רישומו כבר רשות בנחלה 37). מבחינת רישומי החטיבה להתיישבות רק נחלה 37 בנויה, וכל הנחלות האחרות רשומות אצלם כנחלות מוקצות. בית המשפט הורה על אחת מ-40 הנחלות הוותיקות, וב-40 הנחלות הוותיקות רק נחלה 37 הייתה נחלה פנויה וכל השאר לא רלוונטיות. נחלה 14 רשומה על שם ארז כהן שנמצא באוסטרליה והיא בדיונים בלשכה המשפטית ונחלה 9 מוקצית לאדם בשם מעלומי שאין לו מושג היכן הוא. לא יודע כמה נחלות פנויות היו במושב בשנת 2015 בעת הגשת התביעה.

       בחקירה הנגדית לב"כ האגודה העיד מר עמר כי הוא מאשר שבית 37 לא שייך לחטיבה להתיישבות אלא לאגודה. כאשר מקצים נחלה מקצים גם את הבית, למרות שהבית שייך לאגודה. כאשר הקצה את נחלה 37 לגב' מטר למרות שהבית לא שייך להסתדרות כי היה הבדל בין נחלה 37 לאחרים, כי ב- 37 הייתה המלצה של האגודה ופה הייתה החלטה של בית המשפט שמבחינת ההסתדרות החליפה את המלצת האגודה (אך בית המשפט בפירוש קבע שפסק הדין אינו מתייחס לנחלה 37). במקרים אחרים מי שנתן את המלצה הייתה האגודה, כי היא הייתה הבעלים. החטיבה לא מכירה במושגים של בן ממשיך או בן חוזר. בהתאם לחוזה בר הרשות ההסתדרות רשאית לבטל את חוזה בר הרשות אם מישהו לא המתגורר ביישוב שנים רבות. אם היו מוסדרים החובות על הנחלות היו מפנים את מי שרשום כבר רשות ומקצים אותם לאנשים אחרים עליהם המליצה האגודה. יש הבדל בין נחלה לבין מגרש קהילתי. בנחלה יש הקצאה של כל הנחלה, ובמגרש קהילתי יש אך ורק את מגרש המגורים. מגרש 40 שקיבל אחד מבניה של גב' אביב מוגדר כנחלה. למרות שכתוב נחלה אחת והיתר כתוב מגרשים הקצו לה 3 נחלות, ויש לגב' אביב פרשנות לנחלה רביעית, שהם לא מסכימים לה. לא היה לו הסבר של ממש מדוע לא הקצו את נחלות 9 ו-14 לגב' אביב בתנאי של פרעון החוב והקצו דווקא את נחלה 37.

       בחקירה הנגדית לב"כ התובעים העיד מר עמר כי לא פנו לבית המשפט לקבלת הוראות לאחר שהתובע הגיש להם את כל המסמכים לרשום אותו כבר רשות בנחלה 37, כי היה ברור להם לאחר פסק הדין של בית המשפט בפ"ת שמדובר בנחלה 37 (סתם ולא פירש מדוע). הם לא פנו לבית המשפט בבקשה להוראות מכיוון שבעת שהגיע התובע עם כל המסמכים, טרם ניתן פסק דין (תשובה מוזרה, הרי ההסתדרות ידעה על צו המניעה, וידעה שהתובעים לא היו בעלי דין בתביעה בפ"ת, וידעו שיש לתובע ולגב' אביב אותן זכויות על פי הפרוגרמה, והיא הנותנת שעל ההסתדרות היה לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות, וכל ההליך שבפני היה נחסך, והיו נמנעות החלטות סותרות של בתי המשפט).

        

       מכאן נעבור לחקירה הנגדית של מר עמר בתביעה הנוכחית.

       בחקירה הנגדית לב"כ התובעים העיד מר עמר כי בית 37 שייך לאגודה, אך הבית יושב על נחלה. לנחלה 37 לא שויכו אדמות חקלאיות כי אין מי שיעבד אותם. מי שממליץ על מועמד לבר רשות זו האגודה. לא ידוע לו על שיוך בית 37 לתובעים. לא ידוע לו שלפני 2013 נחלה 37 הייתה של משפחת צורן, ולאחר מכן עבר הבית לתובעים. התובע לא הגיש להסתדרות את כל המסמכים הדרושים והוא שוחח עם מר חסן בנושא (סותר את עדותו בשלב של הבקשה לצו מניעה זמני). לא יודע לאיזה מסמך התכוון מר חסן שהיה על התובע להשלים. מזיכרונו הוא אומר שמר חסן הגיע אליו ואמר לו שהגישו מסמכים בקשר לנחלה 37, ואז אמר למר חסן שיש צו מניעה ואסור כרגע להקצות נחלות ללא אישור בית המשפט, אך לא זוכר תאריך (מעניין שבשיחה הטלפונית עם מר גרול מר חסן לא מתייחס כלל לדברי מר עמר, וכי ההסתדרות לא שלחה כל הודעה שהיא לתובעים בעניין זה. בנוסף לכך, הנתבעת 4 טענה בכתב ההגנה שהתובע לא מסר לה את המסמכים באופן פורמלי. הטענות השונות של הנתבעת 4 לא יכולות לדור בכפיפה אחת). לא ידוע לו שמאז השיחה עם מר חסן המסמך החסר הושלם בתוך 48 שעות. היו מקרים שהאגודה התנגדה ובית המשפט החליט בניגוד לעמדת האגודה. לא ידוע לו מדוע מר חסן לא הוזמן לעדות. יש לו תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים, אך הוא לא משפטן. כאשר אדם קנה זכויות בנחלה או בבית הוא רושם את הזכויות. אך אם קנה בית נוסף, למרות שעבר את כל הליך המכר לא ירשום את זכויותיו, כי אסור לו להחזיק 2 נחלות. את 19 הנחלות שהקצו זה לא היה בניגוד להחלטת בית המשפט (אך מתעלם מדבריו שהאגודה רק ממליצה והם אלו שמקצים זכויות). בהקצאות האחרות גב' אביב לא התנגדה, והיא התנגדה רק לנחלה 37 (האם מדובר פה בבחירה לפי בקשת גב' אביב, הרי פסק הדין של בית המשפט לא דיבר על נחלה מסוימת, וכיצד ההסתדרות נתנה לגב' אביב לבחור נחלה ולהפלות אחרים, והתובע בכללם, לעומתה, כאשר היא יודעת ומכירה את ערך השוויון?) הם הגישו בקשות על 6 הנחלות שהוקצו, ובית המשפט אישר זאת (אך הבקשות והחלטות בית המשפט לא הוגשו בדיון הנוכחי). אם היה ידוע לו שהתובע השלים את כל המסמכים להירשם כבר רשות, היו פונים גם בעניינו לבית המשפט. מר משה חסן לא בא והודיע לו על השלמת המסמכים. הוא בתפקיד משנת 2017 וההנחיה שלו היא לשים חותמת נתקבל על כל מסמך שמוגש להסתדרות. התחמק ממתן תשובה לשאלה האם הייתה התרשלות בכך שלא שמו חותמת נתקבל על המסמכים שהגיש מר סמדג'ה. בעת שאושרו 19 נחלות בתקופת צו המניעה בהסתדרות לא היו מודעים לכך שם לא יכולים להקצות. לשאלת בית המשפט אם בית המשפט יקבל את גרסת התובעים לעניין הגשת המסמכים, השיב שאם היו פונים לבית המשפט בבקשה מתאימה אין סיכוי בעולם שבית המשפט היה מקבל את הבקשה (מתשובתו של מר עמר עולה לטובת מי הייתה נטיית ההסתדרות, שכן ההסתדרות מעולם לא הייתה יודעת מה הייתה החלטת בית המשפט כאשר היה בא לאזן בין זכויות גב' אביב לבין זכויות סמדג'ה, ששניהם היו בעלי נחלות ותיקות, ולכך יש להוסיף שמר עמר העיד שאינו משפטן). הנחלה שייכת לחטיבה להתיישבות אך הבית שייך לאגודה. התחמק ממתן תשובה ברורה לשאלה האם שויכו קרקעות חקלאיות לנחלה 37. לפני שהתובע הגיש מסמכים ההסתדרות הקצתה 19 נחלות, ואחרי שהתובע הגיש מסמכים הקצו עוד 6 נחלות בהסכמת בית המשפט, אך בקשר לתובע לא פנו כלל לבית המשפט. מעלומי מכר מכר לצברי, אז הייתה העברת זכויות.

       בחקירה הנגדית לגב' אביב העיד מר עמר כי אותן 19 נחלות שהוקצו היו נחלות שבגללן הוגשה כנגד ההסתדרות בקשה לביזיון בית משפט (בכך הודה מר עמר שצו המניעה היה גם נגד ההסתדרות, וההסתדרות הפרה את צו המניעה, שכן ההקצאה נעשית על ידי ההסתדרות. בעניין זה אין ההסתדרות יכולה להסתתר מאחורי האגודה, שכן עליה יש חובה עצמאית לבדוק שהיא ממלאת אחר צו בית המשפט. דבר זה מסביר את היחס המועדף אותו קיבלה ומקבלת משפ' אביב מאת ההסתדרות). 6 הנחלות עליהם הסכימו גב' אביב היו מגרשים שהוכשרו, אך לא היו נחלות בנויות. בתחילה לא התנגדה גב' אביב להקצאת נחלה 37 לתובעים (דבריו מקבלים תמיכה מכתב התביעה המקורי של גב' אביב בבימ"ש בפ"ת). לגבי נחלה 37, אף אחד לא בא להסתדרות ולא שאל אותה, וההסתדרות לא יודעת אם גב' אביב התנגדה או לא התנגדה, וזה בא לפתח ההסתדרות רק לאחר שניתן פסק הדין לתת נחלה אחת מהנחלות הריקות , אז התחילה גב' אביב עם נחלה 37, וביזיון בית המשפט היה על כל הנחלות ולא רק על נחלה 37. הבת שלה מטר חתמה על חוזה ההתיישבות הוורוד. אמנם משרד השיכון בנה את הבתים אך הבעלות בבית עברה לאגודה. ההסכם של ההסתדרות עם הממונה על הרכוש הנטוש הוא רק לגבי קרקע ולא לגבי מבנים ונכסים. הקרקע היא של ההסתדרות אך לא הבתים שעומדים עליהם. למיטב ידיעתו אין צורך בהסכמת הממונה על הרכוש הנטוש להעביר המבנים לבעלות האגודה. המסמך בגין חיוב בשיפוץ הבית אינו מעיד על הבעלות בבית (אך דבריו אלו סותרים לחלוטין את דבריו שהבעלות בבית הועברה לאגודה).

       בחקירה הנגדית לב"כ האגודה העיד מר עמר כי בעת ההקצאה של נחלה 37 ידע שיש בית על הנחלה, וההתעקשות של גב' מטר על נחלה זו בגלל שהיה בית בנוי על המגרש עליו בנוי הבית. לא יכול לומר אם כל ההקצאות שנעשו לפי החלטת בית משפט היו הקצאה של מגרשים או משקים על בית ששייך לאגודה . אף אחד לא אמר לבית המשפט שעל מגרש 37 בנוי בית ובהחלטת בית המשפט לא כתוב שיש לתת בית, אך לדעתו זה ברור מכך שדיברו על נחלות ותיקות, ואף אחד לא שילם. האגודה חויבה בגין עלות הבית.

        

       לאור הערותי בסקירת עדותו של מר עמר עולה שיש קשיים רבים בעדותו של מר עמר, וממנה עולה רשלנות רבתי של ההסתדרות, לרבות בכך שלאחר קבלת כל המסמכים מהתובע לא פנתה ההסתדרות בבקשה מתאימה לבית המשפט. לאור דברים אלו קשה לי לקבל את עדותו של מר עמר ובמיוחד כאשר הוא מעיד על דברים שלא היה שותף להם, וכאשר הוא מעיד סמך פרשנות מסמכים וייעוץ משפטי שקיבל.

        

   31. לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

        

       דיון ומסקנות:

   32. במהלך הדיונים הכפישו הצדדים האחד את השני וטענו טענות הטעייה ומרמה. על מנת שלא להיגרר אחר התנהלות זו של הצדדים, אתייחס למהות הדברים מבחינת זכויות הצדדים והשוויון ביניהם.

        

       עקרון השוויון:

   33. אין מחלוקת בין הצדדים כי בכל הקשור לבנים חוזרים למושב יש לנקוט בעקרון השוויון.

        

   34. כמו כן אין מחלוקת שמשפ' אביב לא צירפה לתביעה בפ"ת את כל מי שהיה יכול להיפגע מפסק הדין של בית המשפט בפתח-תקוה ולא הביאה את ענייניהם של מי שהיה יכול להיפגע מפסק הדין, ובכך גרמה לחוסר שוויון בין ילדיה והבנים החוזרים של כלל בעלי הנחלות הוותיקות במושב.

        

   35. כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים שפסק הדין של בית המשפט בפ"ת לא דן בנחלה 37 או בכל נחלה אחרת.

        

   36. כמו כן אין מחלוקת שמשפ' אביב קיבלה כבר 3 נחלות נוספות, והמחלוקת בינה לבין ההסתדרות היא לגבי הנחלה הרביעית.

        

   37. כמו כן אין מחלוקת שמשפ' סמדג'ה לא קיבלה כל נחלה שהיא בגין בן חוזר.

        

   38. לאור נתונים אלו נמצא שיש חוסר שוויון בולט בין משפ' אביב לבין משפ' סמדג'ה לרעת משפ' סמדג'ה.

        

       שיוך הבית בנחלה 37 לאגודה:

   39. ההסתדרות כתבה מכתב לאגודה שהבית בנחלה 37 שייך לאגודה, ועקב כך בשנת 2014 סירבה הסתדרות להפחית מחובות האגודה את הוצאות שיפוץ הבית בנחלה 37.

        

   40. גם מר עמר בעדותו בבית המשפט אמר שהבית בנחלה 37 שייך לאגודה, וכי ההסתדרות גבתה מהאגודה את עלות בניית הבית, שלא היא בנתה, אלא משרד השיכון. כאשר מוכרים בית לאגודה, מן הסתם מוכרים גם את הקרקע עליה בנוי הבית.

        

   41. לאור הדברים הנ"ל אין בידי לקבל את מכתבה של היועמ"ש של האגודה שהמכתב בו נכתב שהבית שייך לאגודה ולא להסתדרות בטעות יסודו. מה עוד, שבמכתב זה לא מובהרת הטעות ומה סיבת הטעות, כאשר האיש המוסמך מטעם ההסתדרות בעדותו בבית המשפט אומר בפה מלא שהבית אכן בבעלות האגודה.

        

   42. לאור האמור לעיל, סבור אני שההסתדרות לא הייתה יכולה להקצות לגב' אביב ובאמצעותה לבתה את בית מס' 37, ועניין הבעלות של האגודה על הבית בנחלה 37 לא הובא לידיעת בית המשפט בפ"ת וגם לא מערכת ההסכמים בין האגודה לבין סמדג'ה. אילו היה בית המשפט בפ"ת מודע לעניין זה, ייתכן שהיה מחליט אחרת בהחלטותיו.

        

       לא מן הנמנע שבית המשפט בפ"ת היה מחייב את ההסתדרות לשלם לאגודה את שווי עלות בניית הבית כולל הריבית ששילמה האגודה להסתדרות בגין העברת הבעלות בבית לגב' מטר אביב.

        

        

        

       העברת הבעלות בבית למשפ' סמדג'ה:

   43. החוזה בין האגודה לבין משפ' סמדג'ה לעניין נחלה 37 הוא חוזה לטובת צד ג', שהוא בנם עמיחי של בני הזוג סמדג'ה. מאחר והבית היה בבעלות האגודה הרי שהייתה יכולה להעביר הבעלות בבית למר עמיחי סמדג'ה. זאת מכיוון שההסתדרות בעצמה עשתה הבחנה בין הבעלות על הבית לבין הבעלות על הקרקע, והיא מושתקת מלטעון שמי שהקרקע שלו, אזי גם הבית שלו, שכן טענה זו הינה בניגוד לפעולותיה בגביית כספים מאת האגודה.

        

   44. בהתאם לעדויות, משפ' סמדג'ה קיבלה את הבית כשהוא במצב גרוע, והשקיעה בו כספים רבים בשיפוצים, ומחזיקה בו עבור הבן עמיחי מאז 2013 ועד שחרורו מהצבא.

        

       רשלנות הנתבעת 4 - ההסתדרות:

   45. ההסתדרות ידעה על צו המניעה שניתן על ידי בית המשפט בפ"ת, ובכל זאת אפשרה את העברת הזכויות ב-19 נחלות וותיקות במושב. הטלת האחריות על האגודה להעברות אלו עקב המלצות האגודה, אינה פוטרת את הנתבע 4 מאחריותה להקצאת נחלות אלו, שכן הנתבעת 4 ידעה על צו המניעה, והייתה מוטלת עליה חובה לבחון כל הקצאה והקצאה והאם היא עומדת בתנאי צו המניעה, ואם הייתה מגיעה למסקנה שההמלצה לא הייתה עומדת בתנאי צו המניעה, היה עליה לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה.

        

   46. מהערותי לעיל לעדויות העדים עולה שאני סבור שהתובע עמיחי סמדג'ה מסר להסתדרות את כל המסמכים על מנת לרשמו כבר רשות. ההסתדרות לא החתימה את מסמכים אלו בחותמת נתקבל, דבר המהווה רשלנות בפני עצמה.

        

       בנוסף, לאחר שמר חסן קיבל את כל המסמכים מאת מר עמיחי סמדג'ה על מנת לרשמו כבר רשות, לא דיווח למר עמר על הגשת כל המסמכים, ולא שלח למר עמיחי סמדג'ה כל הודעה שהיא האם יירשם כבר רשות או לא, ואם לא, מדוע. כל אשר היה לאחר הגשת המסמכים הינה דממת אלחוט מוחלטת.

        

       בנוסף, עם הגשת כל המסמכים ע"י מר עמיחי סמדג'ה להסתדרות על מנת לרשמו כבר רשות בנחלה 37, היה על ההסתדרות לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה על מנת שיתן דעתו לזכויות שני הצדדים, ואז הייתה מגיעה לבית המשפט המחלוקת בין משפ' אביב למשפ' סמדג'ה ובית המשפט היה מאזן את הזכויות של שני הצדדים או מגיע לכל החלטה אחרת, כאשר זכויות וטענות שני הצדדים מונחות לפניו. הנתבעת 4 לא עשתה כן, ובכך התרשלה הן כלפי התובעים והן כלפי הנתבעים 1 ו-2.

        

        

        

        

       אי צירוף גב' מטר אביב לתביעה:

   47. התביעה של משפ' אביב והתביעה של משפ' סמדג'ה נובעות מזכויותיהם כמתיישבים וותיקים, וזכויות ילדיהם נובעות מזכויותיהם. על כן כאשר דנים בזכויות ההורים, ממילא משתלשלות זכויות ילדיהם.

        

   48. הנתבעת 2 העידה כי בתה גב' מטר אביב מודעת לתביעה הנוכחית (להבדיל ממשפ' סמדג'ה שלא ידעה על תביעת משפ' אביב) וכי היא סומכת על הנתבעת 2 שתפעל עבודה, וכי הנתבעת 2 מעדכנת אותה בדבר ההליכים המשפטיים.

        

   49. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שאין לייחס כל חשיבות שהיא לאי צירופה של גב' מטר אביב כנתבעת בתיק זה.

        

       איזון בין זכויות משפ' אביב ומשפ' סמדג'ה:

   50. לעיל נוכחנו לדעת שמשפ' אביב קיבלו מספר נחלות במושב ואילו משפ' סמדג'ה לא קיבלה כל נחלה שהיא כבר רשות ולא רשומה בהסתדרות כבר רשות בנחלה של בן חוזר.

        

   51. כמו כן נוכחנו לדעת שמשפ' סמדג'ה לא קיבלה מאומה בגין זכויות בן חוזר.

        

   52. בעדותה אמרה גב' אביב כי אם היא הייתה מקבלת נחלה עם בית בנוי הייתה מוותרת על נחלה 37. סבור אני שבכך מצוי הפתרון לסבך המשפטי אותו יצרה משפ' אביב בעת שלא צירפה לתביעה בפתח-תקוה את כל הצדדים שהייתה צריכה לצרף לאותה תביעה.

        

   53. בנסיבות אלו על מנת ששני הצדדים יקבלו את זכויותיהם מצד אחד, ומצד שני יקוים פסק הדין של בית המשפט בפ"ת, מן ראוי שהנתבעות 3 ו-4 ביחד ובמשותף יבנו בית בגודל המקורי של הבית שהיה בנוי על חלקה 37, ולאחר מכן תיערך הגרלה בין משפ' אביב למשפ' סמדג'ה איזו נחלה תקבל כל אחת מהמשפחות. ככל שמשפ' אביב תעדיף לקבל את הבית החדש שייבנה, יהיה זה בחלקה ואז לא תיערך הגרלה בין המשפחות, ואם תיערך הגרלה בין המשפחות ובחלקה של משפ' אביב תיפול נחלה 37, יהיה עליה לשלם למשפ' סמדג'ה עבור תוספות הבנייה שהוספו עד לסוף שנת 2018 בנחלה 37.

        

   54. סבור אני שיש לקצוב את מועד הבנייה לזמן ריאלי של קבלת היתר בנייה ובניית הבית, וסבור אני שתקופה של 3 שנים הינה תקופה סבירה.

        

   55. בתקופה זו של שלוש יש להשאיר את המצב הקיים על כנו, באופן שהרישום של הנחלה על שם גב' מטר אביב יישאר על כנו, ואילו החזקה בבית ובמגרש שסביבו תישאר בידי מר עמיחי סמדג'ה, במיוחד כאשר הוא מתגורר בבית מס' 37 יחד עם אשתו ובתו.

        

   56. את הנושא הכספי בדבר עלות בניית הבית יסדירו האגודה וההסתדרות ביניהם לאחר בניית הבית בנחלה החדשה.

        

       סוף דבר:

       לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:

       1. אני מורה לנתבעות 3 ו-4 ביחד ובמשותף לבנות בתוך 3 שנים מהיום בנחלה אחרת פנויה במושב גיתית (שכן לפי העדויות יש 80 נחלות במושב ויש כ-30 נחלות פנויות) בית בגודל המקורי של הבית שהיה בנוי על חלקה 37;

       2. מיד לאחר בניית הבית תיערך הגרלה בין משפ' אביב למשפ' סמדג'ה איזו נחלה תקבל כל אחת מהמשפחות.

          ככל שמשפ' אביב תעדיף לקבל את הבית החדש שייבנה, יהיה זה בחלקה ואז לא תיערך הגרלה בין המשפחות, ואז תירשם בספרי ההסתדרות הציונית העולמית כברת רשות בנחלה זו, והתובע עמיחי סמדג'ה יירשם בספרי ההסתדרות הציונית העולמית כבר רשות בנחלה 37.

          אם תיערך הגרלה בין המשפחות ובחלקה של משפ' אביב תיפול נחלה 37, יהיה עליה לשלם למשפ' סמדג'ה עבור תוספות הבנייה שהוספו עד לסוף שנת 2018 בנחלה 37. ואז הרישום של גב' מטר אביב בספרי ההסתדרות כברת רשות בחלקה 37 יישאר על כנו, והתובע עמיחי סמדג'ה יירשם בספרי ההסתדרות כבר רשות בנחלה בה ייבנה הבית החדש;

       3. בתקופה זו של שלוש השנים יש להשאיר את המצב הקיים על כנו, באופן שהרישום של הנחלה על שם גב' מטר אביב יישאר על כנו, ואילו החזקה בבית ובמגרש שסביבו תישאר בידי מר עמיחי סמדג'ה, כאשר על מר עמיחי סמדג'ה המתגורר בבית לשלם את כל המיסים המוניציפליים בגין מגוריו בבית במגרש 37 כל עוד הוא מתגורר בו או מחזיק בו;

       4. מאחר והנתבעים 1 ו-2 הם אלו שגרמו להליכים אלו שבפני עקב כך שלא צירפו את התובעים וגורמים נוספים במושב לתביעה שהגישו לבית המשפט בפתח-תקוה, ישלמו הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן:

          • את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

          • שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

             

            סיום 16.5.24 פרשתי לגמלאות, ופסק הדין ניתן במסגרת שלושת החודשים בהם אני רשאי להשלים את כתיבת פסקי הדין.

            ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ד, 02 מאי 2024, בהעדר הצדדים.