ניתוח מתקן עשוי לשפר את מראה ומבנה השדיים.
13. ניתוח מתקן עלול להיות כרוך בסיבוכים מעבר לאלו שהיו כרוכים בניתוח הראשוני"
32. המומחה נחקר על חוות דעתו וציין כי עמד בפניו טופס הסכמה לניתוח הקטנת שדיים (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 7.4.24 ש 23-24). ואישר כי חתימת התובעת מופיעה עליו (עמ' 4 ש' 2-3).
המומחה התייחס לסירוב התובעת לביצוע ניתוח מתקן ואמר כי לדעתו סירוב לניתוח כזה הינו מוצדק כי כל ניתוח עלול להיות כרוך בסיכונים שגם לא הופיעו בניתוח הראשוני.
ראה דברי המומחה בעמ' 11 ש' 29-38.
"עו"ד דרורי: נכון, אז אדוני האם יש איזושהי הצדקה לסירוב של התובעת לבצע ניתוח מתקן?
העד, ד"ר טופז: בוודאי, כל ניתוח עלול להיות כרוך בסיכונים שגם לא הופיעו בניתוח הראשוני, ובמיוחד בניתוח מתקן כזה שהבעייתיות בו היא שאספקת הדם לפטמה בשלב שלאחר הניתוח מגיעה ע"י מתלה שמוצאו בחלק התחתון של השד, והוא אמור להזין את הפטמה, וזה שונה ממצב רגיל שאספקת הדם אל הפטמה מאזורים נוספים, כך שאם חלה פגיעה בניתוח המתקן, חלה פגיעה בפדיקל, במתלה שמזין את הפטמה ואת העטרה, יכול גם להיווצר מצב של פגיעה בפטמה, נמק, מעבר למה שהיה בניתוח הראשוני וזה ברור,
עו"ד דרורי: זאת אומרת, שהסיבוכים בניתוח השני הם גדולים יותר מהסיבוכים בניתוח הראשון? כך כתב אדוני בחוות הדעת,
העד, ד"ר טופז: יכולים להיות,"
33. כאשר נשאל המומחה לעניין גובה הפטמות האופטימלי שהיה צריך להיווצר שאז הפטמות לא היו יוצאות מגובה החזיה ענה כי מקור הבעיה הינה בתכנון. ראה עמ' 13 ש' 28-30, עמ' 14 ש '14-16
"עו"ד דרורי: גובה הפטמות אצל התובעת כשבדקת אותה היה 21.5 ס"מ, יאמר לנו אדוני מהו הגובה האופטימלי שהיה צריך להיווצר לא הגובה הגבוה, מה הגובה האופטימלי שאז הפטמות לא היו יוצאות מגובה החזייה?
העד, ד"ר טופז: אז כן, אז אני אומר לך, זה לא אופטימלי באופן כללי, זה אופטימלי מבחינתה, אז אני אומר היום כשאני מסתכל על צילום ה' וצילום ו', אני אומר שאם בתכנון זה היה ס"מ וחצי יותר למטה, אז כל הבעיה הזאת לא הייתה קיימת,".
לגבי הצלקות חזר המומחה על חוות דעתו והסביר בעמ' 16 ש' 34-39, עמ' 17 ש' 1-25.
"העד, ד"ר טופז: אני אסביר, ראשית, ההתייחסות שלי הייתה לגבי צלקות שהן חורגות ממראה של צלקת, הרי אם היא הייתה עוברת ניתוח הקטנת שדיים מוצלח והכל היה בסדר היו נשארות אותן צלקות, אני מתייחס לדלתא, ואני מתייחס יותר בעניין המיקום של הפטמה כאן, כי אחרת מבחינת הצלקות עצמן אין לי מה להעיר,
העד, ד"ר טופז: היא מותאמת למיקום הפטמות, כי מבחינת הצלקות אין לי שום דבר לומר,
עו"ד דרורי: עמוד 7 לחוות הדעת שלך אדוני, שורות 3 עד 4, זה מתחיל אפילו משורה 2, 'קאפה אמור להיות ממוקם קדמית לפסגת השד, אחת הסיבות למיקום גבוה מדי של הפטמות על דופן החזה, ופניה מעלה של הקאפה הינה ליקוי בתכנון מוקדם של מתווה הניתוח', אגב, אדוני הסכים עם המומחה ז"ל שכמובן נפטר ועל כן אני לא יכולה להתייחס, אבל אדוני למעשה בחוות דעתו כותב שהוא מסכים עם הטענה שהתכנון היה לקוי, אם כן, ליקוי בתכנון מוקדם מה ההשפעה שלו למעשה? את התוצאה אנחנו יודעים, האם במקרה הזה, עצם התכנון הראשוני שהיה לקוי בתכנון המוקדם, הוא למעשה מה שהביא את התובעת למצב שהיא נמצאת בו היום?
העד, ד"ר טופז: אני הסברתי את זה גם קודם, בעיקרון, מבנה השדיים לפני הניתוח היה גדול וצנוח, גדול זה מבחינת המשקל שהוסר, צנוח זה בשרטוט שעמד לעיוני שראיתי, זה היה המרחק בין האזור הזה לבין קצה הפטמה, שהיה 33 באחד ו-32 בשני, זה אומר שהמיקום היה נמוך, בתכנון שאנחנו עושים אנחנו בעצם אמורים למקם או לצפות את מיקום הפטמה במצבה החדש, אתה צריך להביא בחשבון שכאשר אתה מסיר את המשקולת הזאת של 800 גרם רקמת השד תעלה כלפי מעלה, בכמה היא תעלה? זה קשה מאוד להניח, אם השארת את זה טיפה ארוך מדי אז הפטמה מסתכלת כאילו למטה, אתה שם את זה קצר מדי הפטמה מסתכלת למעלה, או היא גבוהה מדי, כך שיש פה את הטווח, כמובן שאם השדיים הם יחסית קטנים ואתה מסיר שם 300 גרם, הצפי לטעות הוא הרבה יותר קטן, כאשר השדיים מאוד צנוחים ובתכנון המוקדם שוב אתה עומד אתה מצייר את המרחק הזה שבו אתה תרצה למקם את הפטמה תמיד יכולים להיות שינויים, כך שאמרתי אם התכנון המקורי היה בס"מ או בס"מ וחצי היה נמוך יותר, לא הייתה כאן שום בעיה, הפטמות היו חבויות בתוך החזייה ולא היו רואים שום דבר"
כאשר נשאל המומחה באופן מפורש אם התכנון היה לקוי ענה בעמ' 18 ש' 15 -16 ש' 30-36:
כב' השופט גזית: "... האם התכנון היה לקוי כן או לא?
העד, ד"ר טופז: במבחן התוצאה זה שגוי זה לא, אמרתי ודייקתי, תמקם את זה ס"מ למטה,
כב' השופט גזית: "...עכשיו אתה להגיד האם התכנון היה לקוי, כן או לא? לא במבחן התוצאה, במבחן עכשיו רופא בא לתכנן ניתוח, במבחן התוצאה כל אחד יכול לומר,
העד, ד"ר טופז: מכיוון שאתה מכוון אותי לקיר אז אני אומר בצורה יותר נחרצת, הדברים האלה היו צריכים להיות ואני אמרתי אותם, אם אתה בא ואתה רואה זה מיד לאחר הניתוח, והצלקות והפטמות גבוהות חד משמעית או-קיי בסדר זה היה ליקוי בתכנון...,"
המומחה היה צריך לצפות כי תכנון מוקדם לקוי יביא לתוצאה שנגרמה.
קיים קשר סיבתי בין בתכנון המוקדם הלקוי לנזק.
34. המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטריה לא נחקר על חוות דעתו.
35. המומחים הרפואיים אשר בדקו את התובעת, מונו ע"י בית המשפט, ולפיכך אין להם כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.
יפים לסוגיה זו דבריו של כב' השופט ש. אלוני ז"ל בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (פורסם בנבו 23.4.1990), בפיסקה 4 של פסק-הדין):
”משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.
בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט".
לחוות דעתוֹ של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט קיים מעמד מיוחד. לעניין זה ראה דברים שכתב כב' השופט ס. ג'ובראן בע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו ואח' (פורסם בנבו) (מיום 28.11.2007):
”בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת "אל נא תעזב אותנו... והיית לנו לעיניים" (במדבר, י, לא). המשנה אומרת "אין מודדין אלא מן המומחה" (משנה עירובין, ה). רוצה לומר, כי מדידת התחום נעשית על ידי מומחה הבקי בתחום.“
36. לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתם של המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט וקובע כי הנתבע התרשל כלפי התובעת בתכנון הניתוח וגרם המיקום השגוי של פטמות ומאמץ את שיעור הנכויות אותה קבעו המומחים מטעם בית המשפט בחוות דעתם.
קבלת הסכמה מדעת
37. לצורך ביצוע טיפול רפואי וטרם ביצועו על המטפל לקבל מהמטופל הסכמה מדעת. על המטפל להציג לפני המטופל את מכלול המידע שאדם סביר היה נדרש לו כדי לגבש החלטה מושכלת אם להסכים לטיפול המוצע. ביצוע הטיפול הרפואי תוך הפרת חובת הגילוי שחב המטפל למטופל ואי מסירת מלוא המידע הרלוונטי לטיפול מהווה הפרת חובת הזהירות שחב המטפל למטופל.
38. חובה זו מעוגנת לגבי טיפול רפואי בחוק זכויות החולה תשנ"ו- 1966 (להלן: "חוק זכויות החולה") הקובע בסעיף 13 (א) "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת ..."
39. הנתבעים צירפו טופס קבלת הסברים לניתוח וטופס הסכמה לניתוח חתומים ע"י התובעת (נספח 2 לתצהירי הנתבעים עמ' 12-14)
משקבע מומחה בית המשפט כי התובעת חתמה על טופס הסכמה בחתימתה, ומשקיבלתי את טענת הנתבעים כי התובעת קבלה הסברים על הסיכונים והסיבוכים לא מצאתי כי הניתוח בוצע ללא הסכמה מדעת של התובעת.
הנתבע טוען כי טופס ההסכמה לא אמור להכיל את כל פרטי התיק הרפואי כי אחרת לא היה צורך בתיק הרפואי (עמ' 46 ש' 15-16). הנתבע חזר על כך שהתובעת קיבלה הסברים מלאים גם שאינם מובאים בטופס ההסכמה (עמ' 46 ש' 22-26).
המומחה חזר על כך שטופס ההסכמה ניתן לתובעת ביום הייעוץ על מנת שיהיה לה מספיק זמן לעבור עליו (עמ' 45 ש' 6-7).
40. יש לציין כי המוצגים הנ"ל, קרי טופס ההסכמה וטופס קבלת ההסברים, הוגשו גם ע"י התובעת עצמה (נספח 3 לתצהיריה), מה שמעיד על הסכמתה לתוכנם. אמנם התובעת טענה בחקירתה כי לא בטוחה כי החתימות שלה אך יחד עם זאת אמרה במפורש כי אינה טוענת לזיוף.
(ראה עמ' 33 ש' 17 -27)
"עו"ד שוייצר: זה חתמת כשקיבלת את התיק?
העדה, התובעת: נכון,
עו"ד שוייצר: ולצד זה, זה לא חתימתך?
העדה, התובעת: לא,
עו"ד שוייצר: וגם בטופס השני זה לא חתימתך לצד 25/02/2016 אין פה חתימה שלך?
העדה, התובעת: יכול להיות שכן, אני לא יודעת,
עו"ד שוייצר: כשקיבלת את התיק זה לפני שהוגשה התביעה, נכון?
העדה, התובעת: כן,
עו"ד שוייצר: והמסמכים האלה את אומרת קיבלתי אותם כשקיבלתי את התיק,
העדה, התובעת: הם היו בתוך התיק, כן,
עו"ד שוייצר: אמרת לעוה"ד שלך שזייפו את החתימה שלך?
העדה, התובעת: אמרתי לה שזאת לא החתימה שלי, אני לא אמרתי זייפו אני אמרתי שזאת לא החתימה שלי, אני לא חוקרת חתימות,"
וכן עמ' 34 ש' 20-21:
" עו"ד שוייצר: אבל אם זה לא שלך, זה מזויף אם זה חתימה,
העדה, התובעת: אבל אני לא יודעת אם היא מזויפת או לא, אני לא חוקרת חתימות,"
41. באשר לטענת התובעת כי החתימה אינה חתימתה ,למען הזהירות אציין כי על הטוען טענת זיוף הלכה היא, כי טענת זיוף, או טענות מרמה אחרות, מחייבות פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל במיוחד (ראה, למשל, ע"א 8393/00 מי גולן בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 728; ע"א 5663/90 הספקה חב' מרכזית בע"מ (בפירוק) נ' גרוס, פ"ד מח(4) 866, 875.
אף על פי כן, עיון בטפסי ההסכמה מצביע כי הסיבוכים מסוג "DOG EAR" ומסוג BOTTOMING OUT " לא מופיעים, סיבוכים שמן הראוי היה לציין.
כמו כן עסקינן בתובעת קטינה כבת 17 שנים באותם הימים ואין לצפות שתדע לשאול על סיבוכים שלא מוזכרים בטפסי ההסכמה.
הנתבע הסביר לתובעת על הניתוח ועל עוד כל מיני דברים אבל לא הוכיח שהסביר על הסיבוכים הנ"ל.
פגיעה באוטונומיה
42. עילת הפגיעה באוטונומיה כרוכה בעילה של היעדר הסכמה מדעת. כאשר לא נמסר למטופל המידע הדרוש טרם ביצוע הטיפול הרפואי, מחדל זה כשלעצמו יכול להוות עילה להכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה, ללא קשר לשאלת הנזק שנגרם מאותו טיפול וללא צורך להוכיח קשר סיבתי בין אי קבלת הסכמת המטופל לטיפול ובין הנזק. במקרה דנן מצאתי כי לא ניתנה הסכמתה מדעת באופן מלא.
רישום לקוי
43. התובעת טוענת כי המנתח לא תיעד כדבעי את ביקוריה אצלו לאחר הניתוח מלבד מסמך כשנתיים לאחר מועד ביצוע הניתוח.
לעומת זאת טוען הנתבע כי המעקב בוצע במסגרת המרפאה וקופת החולים וכי התובעת דיווחה שהיא חשה בטוב. כן הוסיף כי יש דברים שלא נכתבו והם נובעים משגרת עבודתו (עמ' 44 ש' 26-27).
כשעומת עם הטענה אם כל מה שנכתב בתצהירו הוא הסקת מסקנות והסתמכות על שגרת עבודתו ענה שבפירוש לא. (עמ' 44 ש' 19-21).
הנתבע חזר על כך שראה את התובעת כעשר פעמים לאחר הניתוח (עמ' 56 ש' 25-26), לאחר מכן טען כי אינו זוכר אך בדק שהכל היה בסדר. (עמ' 57 ש' 6-7).
המומחה הודה כי יתכן וחלק מהדברים לא נרשמו עמ' 57 ש' 9-10:
"עו"ד דרורי: אני אומרת לך שלא ראית
ד"ר וולף: את אומרת אבל אני לא בטח בכך בכלל, כי רוב הסיכויים שכן ראיתי,
עו"ד דרורי: אבל זוכר את התיק רק מהרשימות,
ד"ר וולף: רוב הסיכויים שכן ראיתי, יכול להיות שחטאתי בלא לרשום את זה אבל רוב הסיכויים שראיתי,..."
כמו כן הנתבע טען כי בדק את התובעת לאחר הניתוח אך הרישומים מתייחסים לבדיקה לפני. (עמ' 28-35).
הנתבע חזר על דבריו כי ההסכמה מכילה את מה שההסכמה צריכה להכיל ואילו התיק הרפואי מרחיב על כך עשרות מונים . (עמ' 63 ש' 25-27).
44. בכל מקרה גם אם אקבל שנפלו פגמים אילו ואחרים בעריכת התיעוד הרפואי הרי שמשמעות מחדל זו הוא שבמקרה כזה עובר נטל השכנוע לגבי אותן עובדות, שלו היו רשומות רפואיות כנדרש קל היה לבררן, אל הרופא או המוסד הרפואי. ע"א 6330/96 אורנה בנגר קטינה נ' בית החולים הכללי ע"ש ד"ר הלל יפה חדרה, נב(1) 145 (פורסם בנבו 26.1.98)
כפי שקבעתי לעיל סבורני כי הייתה התרשלות של הנתבע 2.
נכותה הנפשית של התובעת
45. כפי שפורט לעיל אני מעמיד את נכותה הנפשית של התובעת בגין אירועי מושא תביעה זו על 5% כקביעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.
סוגיית הנזק
נכות תפקודית
46. על מנת לזהות ולקבוע את שיעור הנזק שנגרם לתובעת, עלינו לבחון את השלכות המקרה הן על נכותה התפקודית הן על השתכרותה של התובעת לעומת מצבה לפני הניתוח. בנקודה זו נזכיר כי אחת המטרות העיקריות, תכלית התכליות של דיני הנזיקין, היא "השבת המצב לקדמותו" (אהרן ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" עיוני משפט ט (1983) 243, 251-249 (1983).
47. ממכלול הראיות שהובאו לפני עולה כי לאירועים מושא תיק הייתה השפעה תפקודית על חיי היום יום של התובעת.
48. אכן התובעת סובלת מנכות צמיתה בתחום הנפשי והן בתחום האסתטי. לטענתה רק בעתיד תוכל לדעת כיצד ישפיע על מהלך חייה, מציאת זוגיות והחיים האינטימיים שלה והיא עותרת לנכות תפקודית בשיעור 100%.
49. לעומת זאת הנתבעים טוענים כי עוד לפני הניתוח בילדותה סבלה התובעת מדימוי גוף נמוך וכן מעקמת אשר גרמו לה לא ללכת לבריכות להתבייש בגופה ולא להשתתף בפעילויות חברתיות. כמו כן טוענים הנתבעים כי התובעת עובדת במשרה חלקית במקום עבודה אשר מרוצים ממנה והיא מרוצה ולפיכך לא נגרמה לה כל נכות תפקודית או פגיעה בכושר עבודתה.
50. אכן נכויותיה של התובעת הינן אסתטית בשיעור 10% ונכות נפשית בשיעור 5%.
יובהר כי הנכות בתחום הכירורגי נקבעה כזמנית אך מאחר ואין בדעת התובעת לעבור ניתוח מתקן הנכות הפכה לקבועה.
לגבי קטינים וצעירים קיימת זהות בין הנכות הרפואית לזו התפקודית ובין שתי אלה לגריעה מכושר ההשתכרות (לסקירת הפסיקה ראו: ע"א 9873/06 כלל נ' פפו [פורסם בנבו] (22.3.09)); חריגה מכלל זה שמורה למצבים שבהם ברור שהנכות אינה תפקודית (ראו לדוגמא: ע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר [פורסם בנבו].
51. בענייננו כאמור, יש מקום לסטייה משיעור הנכות הרפואית המשוקללת, שכן אין לטעמי ליתן לנכות האסתטית משמעות תפקודית מלאה. כמו כן ממילא היו נותרות צלקות אך הצלקות במקום אינטימי. לעניין זה נקבע בעניין גירוגיסיאן, כי במקרה של צלקות נרחבות בגוף "הנכות הרפואית לפי התוספת לתקנות הנ"ל היא בשיעור של 20%, על אף שיתכן שלא יהיה בהן הפרעה תיפקודית כלשהי, או שזו תהיה בשיעור הנמוך מ-20%" (ראו גם ע"א 7991/96 אלקבהא נ' קוטייבה כנעאן [פורסם בנבו] (ניתן ביום 12.1.00); ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור [פורסם בנבו] (1.2.09), כן ראו: תא (מחוזי, י-ם) 7173-05 אדם אשר לוי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול [פורסם בנבו] (14/2/12).
עוד יצויין כי המומחה הרפואי בתחום הנפשי קבע שהנכות אינה תפקודית. פרופ' לבקוביץ קבע בחוות דעתו "לסיכום מדובר באשה צעירה בת 24 שחוותה אכזבה בשל תוצאות ניתוח הקטנה והרמת שדיים וחווה קשיי הסתגלות. מחוות הדעת של עמיתי, מהחומר הרפואי שהוצג בפניי ומהבדיקה שערכתי, התרשמתי שלהפרעת ההסתגלות סימנים קליניים שארתיים קלים, אובייקטיבים וסובייקטיביים המגבילים באופן קל את תפקודה ואת התאמתה של גב' __, ללא פגיעה בכושר העבודה.
52. לפיכך מצאתי לנכון להעריך את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור 5% בלבד.
חובת הקטנת הנזק.
53. לטענת הנתבעים יש להטיל על התובעת אשם תורם בהתאם לעקרון אי הקטנת הנזק בכך שלא מבצעת ניתוח מתקן.
54. לטענת התובעת הרי עפ"י חוות דעת מומחה בית המשפט ועפ"י עדותו ניתוח מתקן אינו חף מסיכונים ולפיכך סרובה לבצעו מוצדק.
55. בחוות דעת מומחה בית המשפט, ד"ר טופז, נכתב:
" 11. ניתוח מתקן עשוי לשפר את מראה ומבנה השדיים.