חאיק ואח' נ' רשות הדואר-בנק הדואר סניף כפר יאסיף ואח'

צדדי ג'

1.סביח שאדיה 

2.שאדי מרקוס 

3.מוניר מרקוס

ע"י ב"כ עוה"ד מאג'דה ג'ובראן - מרקוס

פסק דין

1.תביעה זו הוגשה תחילה על ידי המנוח מר חאיק רשיד ז"ל (להלן: "המנוח"). במהלך ניהול התביעה נפטר המנוח, כתב התביעה תוקן כך שהתביעה המשיכה להתנהל על ידי יורשיו, ילדיו.

2.המנוח ניהל חשבון בבנק אצל הנתבעת חברת דואר ישראל בע"מ (לשעבר רשות הדואר) (להלן: "הדואר"), מספר חשבון ******* . התובע טוען כי ביום 28.4.04 עמדה יתרת הזכות בחשבונו על סך של 63,366 ₪ ואילו בחודש 7/04 התברר לו כי יתרת זכות זו נמשכה בשבע משיכות בתקופה שבין 10.5.04 לבין 13.5.04. לאחר שקיבל לידיו את שוברי המשיכה התברר לו כי מדובר במשיכות עם חתימות מזויפות. כמו כן חלה הכבדה על אופן ניהול חשבונו שכן הדואר דרש כי כל משיכה תבוצע עם אימות חתימה על ידי עורך דין והוא נאלץ לבסוף לעבור לנהל את החשבון במקום אחר.

התביעה טוענת לרשלנותה של פקידת הדואר בסוכנות כפר יאסיף.

התביעה הינה להשבת הסך של 63,366 ₪ שנלקחו מהחשבון, השבת הוצאות חוות דעת גרפולוגית וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪.

3.הדואר הגיש כתב הגנה בו טען כי פקידת הדואר אשר נטען כי התרשלה כלל איננה עובדת של חברת הדואר אלא מפעילת סוכנות עצמאית על פי חוזה התקשרות משנת 1999. הדואר הכחיש כל אחריות שילוחית או אחרת למעשיה ומחדליה. עוד טען כי לא הייתה כל רשלנות או מחדל וכן כי המנוח עצמו בצע שתי משיכות כספים, בהן הוא מודה, במהלך התקופה בין קיומה של היתרה להעלמה הנטען.

הדואר הגיש הודעת צד ג' כנגד מפעילת הסוכנות הגב' סבית שאדיה (להלן: "הגב' שאדיה") וכנגד שני ערבים להתחייבויותיה לדואר ה"ה שאדי מורקוס ומוניר מורקוס, אשר חתמו על ערבות להתחייבויותיה של גב' שאדיה עד לסכום קרן של 50,000 ₪ .

בהודעת צד ג' טוען הדואר כי הגב' שאדיה התרשלה בכך שלא בדקה את החתימה על גבי טופסי המשיכה בהתאם לנהלי הדואר, אותם התחייבה לקיים.

4.צדדי ג' טענו בהגנתם כי הגב' שאדיה פעלה בהתאם לנהלים וזיהתה את המושכים בהתאם לנדרש. באשר לערבות נטען כי לא הייתה בתוקף בזמן הרלוונטי וכן כי אינה חלה על המקרה.

ההליכים בתיק זה

5.מונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת החתימות על גבי טופסי המשיכה השנויים במחלוקת. המומחה מר יעקב יניב קבע בחוות דעתו המנומקת כי סביר מאוד שהחתימות שבמחלוקת לא נכתבו על ידי המנוח.

6.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של ארבעה עדים, כאשר בסופו של יום העידו שני עדים ושני התצהירים הנותרים נמשכו חזרה. נותרו אם כן תצהיריהם ועדותם של ה"ה עיסא סמיר חאיק נכדו של המנוח ומר חנא מוסא מועלם חברו של המנוח. מטעם הדואר הוגש תצהירו של מר יניב צוברי, מנהל תחום שירות אשנב בדואר, אשר נחקר בחקירה נגדית. מטעם צדדי ג' הוגש תצהירה של הגב' שאדיה אשר נחקרה חקירה נגדית.

לאחר ישיבת הוכחות הוגשו סיכומי טענות הצדדים בכתב.

הרקע להתרחשות

6.המנוח היה אלמן אשר התגורר בגפו במשך שנים רבות כאשר ילדיו ונכדיו רחוקים ממנו (תצהירו של מר מוסא ס' 4). המנוח החליט לעבור להתגורר בבית אבות בכפר ירכא. מר מוסא הוא אשר ליווה את המנוח לבית האבות, אם כי אינו יודע את שמו של המקום. בכתב התביעה צוין כי מדובר בבית אבות ס.נ.א בע"מ (ס' 6). על פי תצהירו ועדותו של מר מוסא המנוח הסכים עם מנהלי בית האבות כי תמורת שהותו שם יעביר להם את כספי קצבת הזקנה שקיבל.

על אשר התרחש בעת קבלתו לבית האבות הצהיר מר מוסא (ס' 8)-

"הנני להצהיר כי האחראי מטעם בבית החולים ירכא לקח ת.ז. של המנוח ועוד 300 ש"ח שהיו אתו לשים במשמורת שלו ואני השארתי אותו שם וחזרתי."

בחקירתו הנגדית בבית המשפט הרחיב מעט יותר-

"ש.מה סוכם. כאשר הוא הגיע לבית האבות והחליט להשאר, מה סוכם לגבי התשלום?

ת.אמרו לו ככה, אתה פה אתה לא יוצא לא הולך לאף מקום. לקחו ת.ז. והיה לו 300 ש"ח לקחו אותם ושמו אותם בארון. אמרו לו שהתשלום זה קצבת הזקנה, ככה אמרו לו. אני לא יודע איך הוא משלם ככה אמרו."

(פרוטוקול עמ' 2 ש' 19-22)

מר מוסא גם העיד כי לא נחתם כל הסכם, לא ניתן כל הסבר מדוע נדרשת תעודת הזהות וכן לא נדרש להביא כל מסמך אודות גובה קצבת הזקנה או מסמכים מהבטוח הלאומי. עוד הוסיף והעיד כי נאמר למנוח כי הוא לא יוצא מן המקום לשום מקום (הכל ראה עמ' 3 לפרוטוקול).

7.השהות בבית האבות הייתה קצרה. מר מוסא מעיד כי כחודשיים לאחר מכן הגיע אליו המנוח " ... אמר לי אני לא נהנתי שם. הם שם אנשים לא טובים ואמר שהוא לא רוצה לחזור יותר. אמר לי התייחסות לא טוב שם." (פרוטקול עמ' 3 ש' 22-23).

8.המנוח שהה בבית האבות תקופה של כחודשיים. במהלך תקופה זו לא יצא ככל הנראה מבית האבות, שכן על פי עדות חברו יציאה זו נאסרה עליו. החבר מר מוסא מצהיר כי הביא את המנוח לבית האבות ככל הנראה ביום 4.5.04. באותו מעמד נמסרה תעודת הזהות של המנוח למנהלי המקום. כמו כן סוכם, ללא כל מסמך בכתב כי קצבת הזקנה תשמש כתמורה לשהותו שם. לא הוסדר אופן ביצוע התשלום. כאשר יצא מבית האבות בחודש 7/04 התברר לו כי יתרת הזכות בחשבונו בבנק הדואר, אליו מופקדת קצבת הזקנה, נמשכה בשבע משיכות בתקופה שבין 10.5.04 לבין 13.5.04.

9.פעמיים יצא ככל הנראה המנוח מכותלי בית האבות במהלך שהותו שם. אומנם, בשל פטירתו לא מונח לפנינו תצהירו של המנוח, אולם סעיף 7 לכתב התביעה מציין פעמים בהם משך התובע את כספי קצבת הזקנה על מנת לשלם לבית האבות –

" התובע יטען כי בזמן שהותו בבית חולים משך פעמים קצבת הזקנה דהינו סך של 1775 ₪ ביום 28/5/04 ו- 1777 ₪ ביום 28/6/04 מבנק הדואר סניף כפר יאסיף ... ובתורו העביר לבית החולים את הסכומים כמוסכם ביניהם."

מאחר ולא קיימת לפנינו עדותו של המנוח, אזי אין אלא להסיק את אופן ביצוע משיכות אלו מן החשבון מן הנסיבות בלבד. ראשית, התביעה אינה חולקת על דבר אמיתות חתימותיו של המנוח על מסמכי משיכה אלו. מכאן ניתן להסיק כי המנוח נכח במקום בעת ביצוע המשיכות. יחד עם זאת הנני מסיקה גם כי המנוח לא היה לבד, ראשית נדרש הוא לתעודת הזהות אשר הייתה מופקד אצל מנהלי בית האבות. שנית, כפי שעולה מן התצהירים מטעם התביעה, הרי המנוח בחר ללכת לבית אבות כי לא הצליח להסתדר לבד ונדרש לסיוע. כך שסביר יותר הוא כי מי מטעם בית האבות נלווה אליו בפעמים כאשר הגיע לדואר לפדות את מלוא קצבת הזקנה ולהעבירה לידי בית האבות.

עוד אוסיף כי תמוה הוא כי באותם שני מועדים, בהם הגיע למשוך את קצבת הזקנה, שניהם לאחר מועדי משיכת כספי החשבון מיום 10.5.04 ועד 13.5.04 לא גילה כי חשבונו רוקן. מידע זה נודע לו רק כאשר הגיע ללא בן לוויה בחודש 7/04 לאחר שכבר עזב את בית האבות.

10.מהלך דברים זה מעלה תהיות שונות באשר לשאלה מי הוא אשר נושא באחריות להוצאת כספי החשבון. אולם, בכל מקרה מוצאת אני כי גם המנוח נושא באחריות למצב. המנוח בחר למסור את תעודת הזהות שלו לאחרים. תעודת הזהות משמשת אמצעי זיהוי של אדם. כאשר מוסר הוא את התעודה לאחר, מאפשר הוא לאחר להזדהות בשמו וליטול זהותו בפני צד שלישי. אם לאחר מכן נכשל מי מהצדדים בזיהוי זהותו של מי שמשך את כספי חשבונו של המנוח, ולא ידע כי לא מדובר במנוח, הרי המנוח עצמו איפשר לאחד מאמצעי הזיהוי המרכזיים לצאת מרשותו.

לפיכך, הנני מוצאת לנכון להשית על המנוח עצמו אחריות בשעור של 20%.

משיכות הכספים

11.המדובר בחמש משיכות כספים-

ביום 10.5.04 סך של 10,000 ₪ ועוד 10,000 ₪ במשיכה נוספת.

ביום 11.5.04 סך של 10,000 ₪ ועוד 10,000 ₪ במשיכה נוספת.

ביום 12.5.04 סך של 10,000 ₪ ועוד 10,000 ₪ במשיכה נוספת.

ביום 13.5.04 סך של 3,350 ₪.

12.התובעים מפנים את תשומת הלב לשני ליקויים אותם ניתן ללמוד לכאורה רק מעיון בשוברי המשיכה.

האחד הוא כי אין הגיון ברצף המספר הסידורי לעומת רצף המועדים בהם בוצעו המשיכות. הסבריה שלה גב' שאדיה ביחס לכך נמצאו סבירים בעיני. הגב' שאדיה הבהירה כי אין למספרים הללו חשיבות (פרוטוקול עמ' 13 ש' 6) הפנקסים מגיעים בחבילות וניתן לעשות שימוש בו זמנית בכמה חבילות של שוברים וכן להשתמש באותה חבילה לאחר שחצו אותה (המשך עמ' 13 ). פעולה הגיונית על מנת לתת שרות במספר עמדות. לא הובהר אכן מה משמעות המספרים.

על שני שוברים נרשם מספר תעודת הזהות של האישה המנוחה, שותפתו של המנוח לחשבון. גב' שבאטיה מסרה הסבר גם ביחס לכך. היא מציינת כי תחילה היא בודקת את תעודת הזהות. משנבדקה תעודת הזהות ונמצאה מתיאמה לפרטי החשבון היא משיבה את תעודת הזהות ואז לאחר מכן כמסיימת את כל הבדיקות ומעתיקה מן המחשב את מספרה של תעודת הזהות לשובר. במקרה שיש חשבון משותף, לעיתים בטעות מועתק מספר תעודת הזהות של השותף לחשבון, מאחר ואינם מופיעם בצמוד לשם (ראה סעיף 7 לתצהירה של הגב' שאדיה). גם הסבר זה סביר בעיני לאור העובדה כי הדברים מבוצעים במסגרת עבודה שותפת.

האם קוימו נהלי הדואר במשיכות הכספים?

13.אין מחלקות בין הדואר לגב' שאדיה כי הנהלים הרלוונוטיים הם אלו אשר הוצגו בתצהירו של מר צוברי, נספח ב לתצהיר.

ביחס לששת המשיכות הראשונות יש לבחון, לכאורה, את נהלי הדואר באשר למשיכות כספים מסכום של 500 ₪ עד לסכום של 10,000 ₪.

14.על פי הנהלים מיום 2.1.04 מדובר בשלוש פעולות אותן נדרש האשנבאי לבצע לזיהוי המושך-

א.בדיקת הפרטים המופיעים בתעודת הזהות למול הפרטים המופעים במסך בתוכנית J120. (סעיף 2.1.1.)

ב.אימות והשוואה של חתימת הלקוח מול החתימה במערכת הדוגמאות הממוחשבת באמולציה (סעיף 2.1.3)

ג.ללקוח מזדמן שאינו לקוח בסניף, יבדוק המנהל בנוסף לפרטי הזיהוי גם את חתימת הלקוח בנוכחות המנהל מול מערכת דוגמאות חתימה. (סעיף 2.2)

ד.ללקוח מזדמן שאינו קבוע בסניף המנהל יבדוק במערכת המחשב כי הפעולה אינה מהווה פעולה חריגה בחשבון הלקוח (תואמת לסכומי משיכות קודמות). במקרה והפעולה חריגה, יש להתקשר לשירות הבנקאי לבירור. (סעיף 2.3)

15.האם התובע היה לקוח מזדמן? הוא מאשר שהוא פעמים פנה לסניף הזה על מנת לבצע משיכה של קצבת הזקנה שלו- משיכה 1,775 ₪ מיום 28.5.04 ו- משיכה 1,777 ₪ מיום 28.6.04. אלו שתי משיכות מאוחרות יותר למשיכות נשוא הדיון אשר לפני. אין עדות לכך כי טרם ביצוע המשיכות אשר "רוקנו" את החשבון" היה התובע ז"ל לקוח של אותה סוכנות דואר. לפיכך, לכאורה חלות הוראות סעיפים ג ו-ד לעיל. יחד עם זאת מקובלת עלי טענתה של גב' שבאטיה כי מאחר ומדובר בסוכנות דואר ולא בסניף דואר אזי אין מנהל או שהיא המנהלת. על כן אין משמעות לסעיפים ג ו-ד הנ"ל. יש לבחון את התקיימותם של סעיפים א ו-ב לעיל בלבד. יחד עם זאת ביחס לסעיף ג, יש לקיימו, אולם ללא נוכחות אדם נוסף, קרי יש לבדוק האם לא מדובר בפעולה חריגה בחשבון.

16.באשר לבדיקת פרטי תעודת הזהות, לא ניתן לקבוע כי הגב' שבאיטה לא קיימה דרישה זו, שכן כאמור תעודת הזהות הוצאה מרשותו של התובע ז"ל. הב' שבאיטה גם העידה "כשאדם מתייצב עם ת.ז. ואני מזהה אותו עם ת.ז. ..." (פרוטוקול עמ' 13 ש' 22). לפיכך יש לקבוע כי דרישה זו קוימה במשיכות המדוברות.

17.בהתאם לנהלים, על הגב' שבאיטה היה לבדוק את חתימת הלקוח. כאמור, על פי חוות דעת מומחה בית המשפט סביר מאוד כי החתימות אינן של התובע ז"ל. בקביעה זו יש די על מנת לקבוע כי אכן הייתה תרמית ומי שמשך את הכספים אינו המנוח, התובע ז"ל. אולם, אין די בקביעה זו של המומחה, אשר ערך חוות דעתו לאחר בדיקה ודרישה ושימוש במומחיותו כדי להשית אחריות על הנתבע, על הדואר ועל צד ג'. לצורך דיון בשאלת אחריותם יש לבחון, האם פקיד דואר סביר, היה מזהה כי לא מדובר באותה חתימה, וזאת לאחר, כדרישת סעיף ג' בדיקת חתימת הלקוח מול מערכת דוגמאות החתימה. שנים נדרשו לכך בחקירתם הנגדית- הגב' שבאיטה ומר צוברי.

18.בפני מר צוברי הוצגו שתי חתימות והוא נשאל האם הוא יכול לומר האם יש הבדל ביניהן. המדובר בדוגמת החתימה שבמערכת וכן בחתימה על גבי אחד משוברי המשיכה. העד השיב כי מעיון בחתימות על פניו יכול להיראות איזה שהוא הבדל. אז נשאל על ידי האם כעובד דואר היה רואה הבדל בין החתימות והסביר כי "אני לא בטוח שעל גבי המסך זה נראה אחרת." לפרוטוקול נוספה גם הערתי כי "הוצגו לעד חתימות מוגדלת מאוד." (פרוטוקול עמ' 6 ש'10-15). החתימות אשר הוצגו לעד לא רק היו מאוד מוגדלות אלא גם סומנו בהן בעיגולים גדולים ההבדלים ביניהן. (פרוטוקול עמ' 6 ש' 19-20). לפיכך נכון לבדוק האם בדיקת החתימות על ידי פקיד דואר סביר, ולא בתנאי המעבדה או בהגדלות תוך הפניית תשומת הלב להבדלים, ניתן להבחין בהבדלים. על כך העיד מר צוברי שהיה מצפה מפקיד דואר לשים לב להבדיל שהוא בבחינת משהוא חריג בין דוגמת החתימה לבין זו שנערכת בפועל. ביחס לדוגמאות שהוצגו לו הוא מעריך כי "... אפילו אם לא היית מצביע לא הייתי שם לב בשנייה אחת של פעולה." (פרוטוקול עמ' 7 ש' 24-26).

19.בפני הגב' שבאיטה הוצגו גם כן שתי דוגמאות החתימה. הגב' שבאיטה מדגישה בתשובותיה כי בעת ההשוואה שתי החתימות מונחות לפני, הדוגמא והחתימה שיש לבדוק. במקרה כזה, היא כן ראתה שבשתי החתימות ניתן לזהות את שמו של התובע ז"ל, הגם שבזו שנבחנה אין הוא מציין את הנקודות המהוות חלק מן האותיות בשפה הערבית (פרוטוקול עמ' 12 ש' 20-19).

20.על פי התרשמותי, הגם שערבית אינה שפת אמי, ההבדלים בין החתימות אינם כה מודגשים, שלא בהגדלה ובהפניה אליהם על ידי מומחה, שניתן לקבוע כי פקיד דואר סביר היה אמור לשים לבו לכך כי מדובר בזיוף ולא בשינויים קלים בחתימה. (ראה ת/1 ו- ג/1).

21.סעיף ד מחייב לבדוק האם מדובר בפעולה חריגה בחשבון. הגם שהגב' שבאיטה מאשרת כי מקרה בו עד היום כל חודש היה מושך בעל חשבון סך של 1,700 ₪ ופתאום מבקש הוא למשוך 20,000 ₪ מדובר בפעולה חריגה (פרוטוקול עמ' 11 ש' 18-20), הרי שבמקרה זה אין מדובר בפעולה חריגה. הגב' שבאיטה מסבירה זאת בכך כי מדובר במקרה בו הפעולה החריגה לחשבון היא כנסתו של תקבול גדול לחשבון. מרגע שהתקיימה פעולה חריגה כזו בחשבון, אזי אין מדובר בפעולה חריגה כאשר מבקש הוא למשוך את אותו הסכום או חלקו "קודם כל אני רוצה להגיד כי המקרה החריג הוא בזה שנכנס לו סכום כסף גדול. הוא בא למשוך חלק מהכסף. אני בודקת תעודת זהות, דוגמת חתימה ומאשרת לו משיכה. " (פרוטוקול עמ' 11 ש' 25-26). על כן גב' שבאיטה מעידה כי לא מצאה לנכון לבצע בירורים שכן, משנכנס הכסף אין מדובר בפעולה חריגה. גב' שבאיטה מסבירה כי לאנשים נכנס לפעמים סכום כסף גדול מביטוח לאומי, פיצוי בגין תאונה או ירושה, ואז כניסת הכסף מוגדרת כאירוע חריג אשר בעקבותיה צפוי כי תתבצע משיכה חריגה. על כן המשיכה אינה פעולה חריגה(פרוטוקול עמ' 12 ש' 3-9). הגב' שבאיטה חוזרת על תשובותיה גם כאשר מעומתת היא עם התמונה הכוללת.

"ש.אדם הזדמן ואת לא מכירה אותו, הגיע אלייך, משך 20,000 ₪ באותו מעמד, למחרת הגיע עוד 20,000 ₪ ויום לאחר מכן עוד 20,000 ₪ האם את לא מתחילה לחשוב אולי צריך לבדוק את העניין?

ת.אני חוזרת על תשובותיי."

(פרוטוקול עמ' 13 ש' 25-28).

22.לעניות דעתי ספק אם ניתן להסכים עם עדותה של הגב' שבאיטה כי לא מדובר בפעולות חריגות. אולם, איני נדרשת להכרעה לעניין זה, שכן, לטעמי ברי הוא כי בשלושה ימים רצופים נמשכו מהחשבון בכל יום 20,000 ₪. למרות שנמשכו 20,000 ₪, בוצעו פעולות הנדרשות לצורך משיכת 10,000 ₪ בלבד, וזאת באמצעות פיצול כל משיכה שכזו לשתי משיכות כל אחת בת 10,000 ₪ ופריסת המשיכות על פני שלושה ימים. ברי הוא כי יש כאן ניסיון מוצהר לעקוף את המגבלות על משיכת 60,000 ₪ בפעם אחת או למצער על משיכת 20,000 ₪ בפעם אחת.

הגם שלא ברי האם באותו מועד יכלה לדעת הגב' שבאיטה האם יום קודם לכן בוצעה משיכה שכזו (אף ספק אם א הייתה זוכרת) (ראה עדותו של מר צוברי פרוטוקול עמ' 9 ש' 4-9), אזי ברי הוא כי באותו מעמד שיתפה פעולה עם משיכה כפולה של 10,000 ₪, על מנת לעקוף את הוראות הבנק אשר אינן מאפשרות משיכה בסך של 20,000 ₪ באותם תנאים.

23.הוראות אלו של בנק הדואר מטרתן בין היתר להגן בדיוק על לרוחות כמו המנוח, על מנת שלא תבוצענה בחשבונו פעולות חריגות בסדר גולד שכזה, ואם בוצעה טעות כלשהיא או פעולת מרמה מכוונת, להגביל את הנזק הנגרם הן ללקוח והן לבנק עצמו או לצדדי ג'. עקיפת הוראות אלו, הינה פעולה המטילה אחריות על הנתבע, בנק הדואר, אשר פעל באמצעות הסוכנת שלו, וחב באחריות שלוחית כלפי צד ג', התובע המנוח ויורשיו.

24.לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי הנתבע, בנק הדואר חב בגין הנזק שנגרם לתובע המנוח ז"ל, אשר בנעליו נכנסו יורשיו. הכל בניכוי רשלנות תורמת כפי שקבעתי לעיל.

הודעת צד ג'.

25.על אף שקבעתי כי הגב' שבאיטה לא פעלה על פי נהליו הכתובים של הנתבע, שולח הודעת צד ג', הרי שאיני מוצאת כי יש לקבל את הודעת צד ג' כנגדה. לכאורה דין הוא לקבל את הודעת צד ג'. אולם, לא כך חשב הדואר עצמו.

26.מר צוברי מאשר כי הדואר חקר את המקרה –

"ש.לגבי המקרה הספציפי של תביעה זו, הרי בדואר חקרתם את המקרה.

ת.נכון"

וממשיך ומציין כי הדואר לא מצא כי נפל פגם בפעולתה של הגב' שבאיטה ולא נקט כנגדה בכל הליך-

"ש.אחרי המקרה הזה לא ראיתם לנכון לנקוט בשום פעולה

ת.ממה שאני הבנתי המגורמים שציינת מקודם, שהגב' פעלה בהתאם לנוהל. לא מצאנו לנכון לנקוט שום פעולה בעניין."

(פרוטוקול עמ' 9 ש' 23-27)

27.משמעות הדבר היא כי הדואר מצא כי הגב' שבאיטה לא חרגה מן המצופה ממנה על ידו, לא חרגה מהנדרש. הדבר מחזק את טענתה כי כך היה נהגו לעשות, כך הנחו אותה והיא פעלה על פי דרישות הדואר ממנה וכפי שנהגו לעשות כאשר לקוח ביקש למשוך סכום העולה על 10,000 ₪.

28. מכאן, כי במסגרת מערכת היחסים בין הדואר לבין המנוח ז"ל, הרי שהופרה חובת הזהירות והנהלים שבאים להגן על המנוח כבעל חשבון. במסגרת היחסים בין הדואר לבין צד ג', הסוכנת, מצא הדואר עצמו כי לא הופרו דרישותיו, קרי ככל הנראה, אול לפחות הוכח כך במידה הנדרשת במשפט אזרחי, קיימות היו ההוראות בכתב והנוהג בע"פ.

29. על כן הודעת צד ג' נדחית.

הנזק

30.כאמור נמשכו מן החשבון 63,366 ₪ וזאת במשך שלושה ימים מיום 10.5.04 ועד 13.5.04. מסכום זה יש לנכות 20% רשלנות תורמת. סך הכל 50,693 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.5.04 ועד היום, סך של 84,188 ₪.

31.לפיכך, הנתבע ישלם לתובעים, יחד ולחוד, סך של 84,188 ₪.

עוד יש לפסוק פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה סך של 8,000 ₪.

בצירוף הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

32.כמו כן הנתבע/ שולח הודעת צד ג', ישלם לצדד ג', יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

33.כל הסכומים ישולמו בתוך 60 יום מיום המצאת פסק דין זה שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א חשוון תשע"ח, 31 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.