בנק הדואר אישר משיכות חשודות – קצבת הזקנה נעלמה

קשיש שהתגורר בבית אבות הגיע לבנק הדואר כדי למשוך את קצבת הזקנה שלו וגילה כי נמשכו מחשבונו כ-63 אלף שקל ללא ידיעתו. בתום 12 שנים של הליכים – בנק הדואר חויב בפיצוי.

בית משפט השלום בעכו חייב באחרונה את בנק הדואר לפצות את יורשי הקשיש ביותר מ-100 אלף שקל לאחר שאפשר לאלמונים למשוך מחשבונו עשרות אלפי שקלים. השופטת שושנה פויינסוד-כהן – שפסק דינה ניתן אחרי שהקשיש כבר נפטר –  קבעה כי הבנק הפר את הנהלים שהיו אמורים להגן על הלקוח, אם כי פסקה כי גם הקשיש אשם חלקית בתקרית הלא נעימה.

הלקוח – אלמן קשיש שעבר ב-2004 להתגורר בבית אבות בכפר ירכא –  הלך באותה שנה למשוך את קצבת הזקנה שלו מחשבונו בבנק הדואר וגילה לתדהמתו כי כל כספו נמשך בשבע פעולות משיכה שונות שנפרסו על פני שלושה ימים. בסך הכל נמשכו מחשבונו 63,366 שקלים.

לאחר שערך מול הבנק בירור הסתבר לו כי חתימתו על גבי שוברי המשיכה זויפה, אך כשדרש מהבנק שישיב לו את כספו, הבנק סרב לדרישתו.

בשנת 2005 הוא תבע בשל כך את הבנק, שמצידו הטיל את האחריות על הפקידה שאישרה את המשיכות והגיש נגדה הודעת צד שלישי. בתגובה להודעה הפקידה עמדה על כך שאימתה את זהות המושך ואת החתימה בהתאם לנהלי הבנק.

זמן מה לאחר שהתביעה הוגשה, הלקוח נפטר ויורשיו המשיכו לנהל את התביעה במקומו.

הייתה כאן נורה אדומה

פסק הדין בתביעה ניתן באחרונה – כ-12 שנים אחרי שהוגשה – ובמסגרתו השופטת פויינסוד-כהן מינתה גרפולוג שקבע כי ישנה סבירות גבוהה שחתימות הקשיש זויפו.

עם זאת, השופטת מצאה כי הקשיש הפקיד את תעודת הזהות שלו בידי צוות בית האבות, שככל הנראה סייע לו בביצוע פעולות שונות, כולל משיכת כספים מהחשבון. בהתחשב בכך, היא קבעה כי לקשיש 20% אשם תורם לגניבת זהותו כיוון שאפשר לתעודת הזהות שלו להתגלגל לידיים זרות.

באשר לבנק, השופטת ציינה כי המשיכות בוצעו מסניף שאינו "סניף האם" של הקשיש – כך שפעולת המשיכה הייתה של "לקוח מזדמן". במקרה כזה – שבו "לקוח מזדמן" מושך כספים בסכומים משמעותיים הבנק צריך לאמת את זהותו וחתימתו, ולבדוק האם מדובר בפעולה חריגה בחשבון.

בהקשר זה השופטת קבעה כי אין להאשים את הפקידה כיוון שההבדלים בין החתימה של הקשיש במחשבי הבנק לבין החתימות על שוברי המשיכה "אינם כה מודגשים", אך עם זאת, העובדה שעל פני זמן קצר בוצעו משיכות גדולות ורבות בחשבון הייתה צריכה להדליק נורה אדומה בבנק ולגרור בירור מיידי – מה שלא נעשה.

"הוראות אלו של בנק הדואר מטרתן בין היתר להגן בדיוק על לקוחות כמו המנוח, על מנת שלא תבוצענה בחשבונות פעולות חריגות בסדר גודל שכזה" כתבה השופטת וציינה כי אילו הנהלים היו מבוצעים כהלכה, ייתכן שהנזק ללקוח היה קטן.

לבסוף, מאחר שממצאי החקירה הפנימית של הבנק העלו כי לא נפל פגם בהתנהלות הפקידה, השופטת קבעה כי הבנק הוא שאחראי ברשלנותו לתקרית.

משכך ההודעה נגד הפקידה נדחתה והבנק חויב לשלם לה 15,000 שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. באשר לתביעה העיקרית, נפסקו ליורשי התובע 92,188 שקלים שהם 80% מהסכום שנגנב בתוספת ריבית ופיצוי על עגמת נפש, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 28 אלף שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד עלי עראף
• ב"כ הנתבע: עורכי דין לוי מידן ושות'
• ב"כ צד ג': עו"ד מאג'דה ג'ובראן - מרקוס

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.