לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, האוסר על המבקשת לחתום על הסכם עם המשיבה 19 ועל כל המסמכים מכוחו בקשר לביצוע פרויקט תמ"א 38 מסוג "פינוי בינוי" בבית המשותף הידוע כחלקה 313 בגוש 6214 בהתאם לפסק הדין של המפקחת על המקרקעין מיום 27.6.2024 בתיק 5/1529/2023 (להלן: "פסק הדין"); לאסור על עורכי הדין שמונו בפסק הדין לחתום בשם המבקשת על כל המסמכים הדרושים לביצוע הפרויקט לחתום בשם המבקשת על מסמכים; וכן לאסור מימושו של פסק הדין.
הבקשה הוגשה ביום 9.9.2024 בד בבד עם כתב תביעה לביטול פסק הדין שניתן על ידי המפקחת על המקרקעין, ובמהותה הינה בקשה לעיכוב פסק הדין.
המבקשת והמשיבים הם בעלי זכויות בבית המשותף, המשיבה 19 היא החברה היזמית עמה התקשרו בעלי זכויות בבית המשותף בהסכם לביצוע פרויקט תמ"א 38 מסוג "פינוי בינוי". המבקשת סירבה לחתום על מסמכי ההתקשרות ויתר המסמכים הנלווים לצורך ביצוע הפרויקט.
תביעה למתן צו עשה לאישור פרויקט התמ"א הוגשה למפקחת על המקרקעין. פסק הדין ניתן בהסכמה על ידי המפקחת על המקרקעין מכוח סמכותה על פי סעיף 74 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. המבקשת חתמה על פסק הדין ש. בפסק הדין שניתן ביום 27.6.2024 נקבע בהסכמה, בין היתר, כי המבקשת תחתום תוך 7 ימים ממתן פסק הדין על ההסכם לביצוע הפרויקט וכל המסמכים מכוחו וככל שלא תעשה זה הוסמכו עו"ד רענן בלטנר ו/או עזר אברהמי ו/או יינון לקס המייצגים את יתר בעלי הדיירים לחתום בשם המבקשת על כל המסמכים.
המבקשת טוענת, בתמצית, כי פסק הדין (שניתן בהסכמתה) הוא בלתי חוקי וסותר את תקנת הציבור מאחר והמפקחת על המקרקעין התעלמה מטענת המבקשת בכתב ההגנה כי המבקשת היא "קשישה" כהגדרת מונח זה בחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידת אדמה), תשס"ח -2008 (להלן: "חוק הפינוי") ומכך שתוכנית חיזוק הבניין אינה תכנית המיטיבה עם המבקשת, לא מונה שמאי לבדיקת הכדאות הכלכלית של התוכנית ולא הוצעו למבקשת החלופות הנדרשות - ועל כן סירוב המבקשת לחתום על המסמכים לביצוע פרויקט התמ"א הוא סירוב סביר ולא ניתן לאכוף על המבקשת לחתום על ההסכם והמסמכים לביצוע הפרויקט.
דיון
בחנתי את הבקשה ואת כתב התביעה על צרופותיו והגעתי לכלל דעה שאין מקום למתן צו במעמד צד אחד וכי מדובר באותם מקרים מיוחדים בהם דין הבקשה לסעד זמני להידחות לגופה, בלא הידרשות לתגובת המשיבים וללא דיון. כל זאת מהטעמים המצטברים הבאים:
שיהוי: לשיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני יש משמעות לצורך בחינת השאלה אם מתן הסעד הזמני צודק וראוי בנסיבות העניין. שיהוי עשוי להשפיע על שיקולי היושר והצדק וכן להשליך על שיקולי מאזן הנוחות. זאת מאחר שמטבע הדברים, התנהלות הנגועה בשיהוי חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד, והיא סותרת את הטענה בדבר חיוניותו ונחיצותו המידית במטרה למנוע נזקים מהמבקשת (ראו: רע"א 1162/23 עצמאות ניהול מלונות בע"מ נ' פלטרין השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 26.3.2023); רע"א 5841/11 אקסלרוד איטה נ' בנק מזרחי, (פורסם בנבו, 20.9.2022); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 28.6.2010)). בענייננו יש שיהוי בהגשת הבקשה חודשיים וחצי לאחר מועד מתן פסק הדין שאת ביצועו מבוקש לעכב.
סיכויי התביעה: בזהירות הנדרשת בשלב זה של ההליך ובהינתן התשתית העובדתית שהוצגה בכתב התביעה ובבקשה, קיים ספק של ממש להצלחת התביעה לביטול פסק הדין שניתן בהסכמה.
ראשית; פסק הדין שעיגן את הסכמת הצדדים ניתן על ידי המפקחת על המקרקעין מכוח סמכותה הייחודית על פי סעיף 72(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, וזאת עד להכרעה בתביעה לביטול פסק הדין שהוגשה לבית משפט זה. על פי הפסיקה הסמכות לדון בתביעה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה, מסורה לבית המשפט שנתן את פסק הדין (ראו; ע"א 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי, פ"ד מח(4) 689 (1991)). התביעה לביטול פסק הדין מוגשת לבית המשפט השלום, ולא למפקחת על המקרקעין. הוראת סעיף 74 לחוק המקרקעין כי למפקח על המקרקעין מוקנים סמכויות של שופט בית משפט השלום, ספק רב אם פירושה כי המפקחת על המקרקעין הוא בית משפט השלום לצורך הגשת תובענה לביטול פסק דין שניתן על ידי המפקחת.
שנית; בחינת טענות המבקשת ביחס לפסק הדין, מעלה כי מדובר בטענות שבמהותן הן טענות "ערעוריות", הגם שהן מוצגות באיצטלא של טענות כנגד הפן ההסכמי של פסק הדין. בהתאם לסעיף 77 לחוק המקרקעין, בית המשפט המוסמך לדון בערעור על החלטות המפקח על המקרקעין הוא בית המשפט המחוזי. בהתאם לסעיף 77(ד) לחוק הגשת ערעור על החלטת המפקח אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה, אלא אם ציווה על כך המפקח או בית המשפט שלפניו הוגש הערעור.
שלישית; מדובר בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים להליך, והמבקשת בכלל זה. לגבי טענות הנוגעות לפן ה"הסכמי" של פסק-הדין אותו מבוקש לבטל מחמת פגמים שנפלו בכריתתו, גישת הפסיקה היא שרק טעמים כבדי משקל עשויים להצדיק ביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, כאשר טענה לפגם שנפל בכריתתו של הסכם פשרה תיבחן בזהירות ולא תתקבל בנקל. זאת, בשל האינטרס הציבורי בעידוד פשרות בהליכים משפטיים ועל מנת שלא לערער את הוודאות והסופיות של הסכם פשרה המגלם וויתורים הדדים של הצדדים לו ובדרך זו לפגוע בצפייה סבירה שהסדר הפשרה שאושר בפסק דין ימנע התדיינויות נוספות (ראו; רע"א 5872/19 יונייב נ' אביטן (פורסם בנבו, 17.11.2019); ע"א 11750/05 שמר נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 15.11.2007); ע"א 7666/13 דדון נ' חדד (פורסם בנבו, 29.4.2013))..
לעניין החשיבות שיש לייחס לעקרון סופיות הדיון מקום בו עסקינן בתובענה לביטול פסק דין שאישר הסכמת צדדים, נקבעו בעניין ע"א 647/20 טאמז אלישקוב נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (פורסם בנבו, 2.9.2021) הדברים הבאים:
"אם כן, בסיכומו של דבר, אני סבורה כי קבלת טענות המערער במקרה זה עלולה לרוקן מתוכן את השימוש בכלי הפשרה, ובפרט פשרה בחסות שיפוטית המקבלת תוקף של פסק דין. אל לנו לשכוח מושכלות יסוד. מוסד הפשרה נועד, בין היתר, לאפשר לבעלי דין לפתור את הסכסוך ביניהם במהירות וביעילות. ההסכמות שאליהן מגיעים הצדדים במסגרת הסכם פשרה משקפות הקצאת סיכונים שבמסגרתה כל אחד מהם עשוי "לוותר" על טענות שהוא בטוח בצדקתן. פתיחת הדלת לבחינה מדוקדקת של הסכמי פשרה ביחס לאופן החלתן של הוראות הדין הרלוונטיות על התשתית העובדתית המונחת ביסוד ההסכמים עלולה בסופו של יום לפגוע בבעלי דין המבקשים לפתור את הסכסוך ביניהם מבלי להידרש להליך משפטי מלא. חברי השופט אלרון ביסס את פסק דינו על שיקולים של צדק והגינות. אולם, ההיבט של סופיות הדיון, על אחת כמה וכמה מבחינת בעלי דין מיוצגים שהיו להם מספר הזדמנויות להעלות טענות, אף הוא חלק מהצדק וההגינות שעליהם אמון בית המשפט" (פסקה 15).
המבקשת בענייננו, בזהירות הנדרשת בשלב זה של ההליך, ספק רב אם היא עומדת בנטל המכביד המוטל עליה לביטול פסק הדין שניתן בהסכמה מחמת פגמים בכריתתו. המבקשת אינה מצביעה בכתב התביעה על פגמים בפן ההסכמי של פסק הדין, ואינה טוענת לפגם מחמת טעות או הטעייה או חוסר רצון בהסכמה שאושרה בפסק הדין. טענתה היא כי פסק הדין התעלם מטענותה בכתב ההגנה להיותה קשישה ומכך שסירובה לחתום על המסמכים הוא סירוב סביר, ועל כן מדובר בפסק דין בלתי חוקי הנוגד את תקנת הציבור. עיון בכתב התביעה מעלה כי עילת התביעה, למרות הטענה לאי חוקיות, היא רשלנות וחוסר תום לב.
מאזן הנוחות: טענת המבקשת בבקשה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו, נטענת בעלמא ללא פרוט מהות הנזק הנטען. גם אם לא ניתן להתעלם מגילה של המבקשת ואי הנוחות העלולה להיגרם לה בעקבות ביצוע פרויקט התמ"א ומטענת המבקשת כי עיכוב פסק הדין יאפשר לה להמשיך ולהתגורר בדירתה, ואף אם יש ממש בטענת המבקשת כי פסק הדין טרם בוצע לא ניתן לקבוע כי למשיבים לא ייגרם נזק. מדובר בפרויקט פינוי בינוי מכוח חוק הפינוי, המלמד על צורך בחיזוק הבניין המשותף. לא ניתן להתעלם מזכויותיהם של יתר בעלי הזכויות בבית המשותף לביצוע עבודות החיזוק של הבית המשותף, מכך שעניינה של המבקשת נדון והוכרע בפני המפקחת על המקרקעין, ומהאינטרס הציבורי בכיבוד פסק דין שניתן בהסכמה.
חוסר ניקיון כפיים: על מבקש סעד זמני לפרוס בפני בית המשפט את כל המידע הרלבנטי. סעד זמני לא יינתן למי שבא לבית המשפט שלא בניקיון כפיים ומסתיר עובדות מהותיות (ראו; רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433 (2001)). בבקשה לא מצוין באופן ברור ומפורש כי מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה, גם כאשר המבקשת מצטטת את פסק הדין. המבקשת הטוענת כי פסק הדין התעלם מטענות שהעלתה בכתב ההגנה, אף אינה מצרפת את כתב ההגנה ואת הפרוטוקול המלא בדיון בפני המפקח לבחינת טענותיה.
כוחם של שיקולים אלה יפה גם לבקשה לסעד הזמני ומטעמיהם, הבקשה לסעד זמני נדחית לגופה.
משלא נדרשת תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.
אשר הליך העיקרי, עד ליום 30.9.24 תבהיר המבקשת מדוע אין להורות על סילוק התביעה על הסף משזו לא הוגשה למפקחת.
תז"פ 1.10.24
ניתנה היום, י"ב אלול תשפ"ד, 15 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
