ת"א 2306-11-12 נוהד השקעות בע"מ נ' רוטמן

מבוא

1. בפני תביעה כספית על סך 109,905 ₪ (קרן), המבוססת על שלושה שיקים שנחזים להיות משוכים וחתומים על ידי הנתבעת ואשר הוחזרו על ידי הבנק מהסיבה א.כ.מ. (אין כיסוי מספיק) ואלה השיקים:

   שיק אחד על סך 20,000 ₪ משוך ליום11/8/12

   שיק שני ע"ס 59,948 ש"ח ז.פ. 10.8.12 ושיק שלישי ע"ס 29,957 ₪ ז.פ. 25.8.12.

    

   הרקע העסקי

2. התובעת היא חברה סיטונית המספקת סחורות לחנויות מכולת, לרבות "מינימרקט לימור" במעלה אדומים. המינימרקט שייך לשאול יצחקיאן, הוא ניהל אותו קודם לכן בשם "מניום דגנים בע"מ", בתקופה הרלוונטית לתביעה זו הועבר תיק עוסק מורשה וחשבון הבנק על שם הנתבעת שעבדה בעסק.

   לאחר פחות משנה פרשה הנתבעת ויצחקיאן חזר וניהל הסופרמרקט, הפעם תחת השם "שאולזול נכסים והשקעות בע"מ" (פרו' מיום 16/12/12 עמ' 2 ש' 28)

    

3. בתווך בין התובעת לבין המינימרקט פעל סוכן מכירות בשם אורן נידם, אשר הנתבעת ויצחקיאן הכירו שנים קודם לכן. ("ש.ת. עבדתי עם לימור שנתיים וחצי. את שאול אני מכיר 14 שנה. אני גר במעלה אדומים, היה לשאול עסק במעלה אדומים וכשעבדתי במי עדן הייתי גם סוכן שלו" (עדות אורן נידם בפרו' מיום 16/12/12 עמ' 7 ש' 15-16).

    

4. בעסקאות נשוא השיקים שחזרו ובעסקאות אחרות, אורן נידם הועסק כסוכן מכירות של התובעת, אולם כעבור תקופה קצרה פוטר והוחשד כי גנב מהתובעת סחורה בשווי 1,300,000 ₪. מנהל התובעת-אייל גור הסביר בעדותו כיצד פעל אורן נידם:

   "המעילה הייתה בשתי דרכים עיקריות שלו, דרך אחת הוא באמת יצר לקוחות פיקטיביים, החשבונית הייתה תקינה ושילמנו אפילו את המע"מ, אפילו שהיו לנו צילומי תעודות זהות ונפתחו כרטיסי לקוח והכול היה תקין, ואז הוצאנו חשבוניות שהיו תקינות לחלוטין והוא לקח את הסחורה וסיפק לעצמו. דרך שניה, הוא עשה דילים עם כל מיני לקוחות קיימים, הוא רצה לעזור לחברים שלו, זה דופק את הלקוח, הוא היה עושה כל מיני דברים, אמר לי לספק סחורה והאדם בכלל לא קיים ולא הזמין את הסחורה. את המחיר אנחנו קבענו.

   ש.כ.ה. באיזה דרך נוספת הוא עשה דילים.

   ת. הוא פשוט גנב סחורה מתוך המחסן בלי קשר להנהלת החשבונות.

   ש. בסעיף 22 לתצהירך אמרת שמדובר בחשבוניות פיקטיביות, הפוך ממה שאמרת.

   ת. החשבונית תקינה לחלוטין, אבל יצאה ללקוח פיקטיבי. כדי שהפרק יהיה ברור, כל החשבוניות האלה כולל החברה עברה בדיקה מדוקדקת במע"מ, יצאתי זך ונקי ומע"מ אף החזיר לי כ – 60,000 ₪ בעקבות ביטול חשבוניות. " (פרו' מיום 27/12/15 ש' 4-11).

    

5. אורן נידם לא הוזמן להעיד ולא הובאה בפני ראיה לכך שאכן הורשע בעבירות בהן הוא חשוד, או שתלוי ועומד נגדו תיק פלילי, יחד עם זאת לצורך הדיון שלפני, די אם אומר כי לחשדות הללו וחשדות נוספים, כמו גם לחוסר מהימנותו, היו שותפים כל הצדדים שהופיעו בפני לרבות באי כוחם. (לטענת הנתבעת נתקלה בו עוד כמה פעמים בעבודתה הנוכחית "כשהוא ניסה לגנוב שתי עגלות, מקום העבודה שלי קופאית ראשית ביינות ביתן" ראו פרו' עמ' 22 ש' 24 וב"כ התובעת סיפר כי שודרה כתבה על מעלליו בתכנית "כלבוטק". (עמ' 31 ש' 3)

    

6. עד מרכזי נוסף שלא הובא להעיד הוא הבעלים והמנהל האמיתי של הסופרמרקט – שאול יצחקיאן, אשר יחד עם אחיו הפעילו את המקום קודם לכן תחת השם "מניום דגנים בע"מ" ולאחר שהסתבך בחובות והפך למוגבל בבנק, ביקש מהנתבעת שעבדה אצלו בסופר 11 שנים, שתפתח עוסק מורשה על שמה. הנתבעת הסכימה והסבירה:

   "זה היה לצורך מס הכנסה ואני קיבלתי משכורת אפילו מתחת למינימום גם כשזה היה על שמי"...

   ש. תסכימי איתי שמניום דגנים הפך להיות סופר לימור רוטמן, העניין טכני ולמעשה המנהל בפועל היו שאול יצחקיאן.

   ת. נכון. " (פרו' עמ' 19).

    

   טענות הצדדים

7. הנתבעת מודה בקבלת סחורה, שחשבוניות לגביה מציינות את שלושת השיקים נשוא תביעה זו. הנתבעת מודה בחתימתה על גבי השיק הראשון שמוזכר לעיל, על סך 20,000 ₪, אולם כופרת בחבותה בגין שני השיקים האחרים בטענה כי מסרה אותם ריקים לביטחון לידי אורן נידם.

8. כנגד השיק הראשון טוענת הנתבעת טענות קיזוז בגין עסקה אחרת שם שילמה 70,845 ₪ בגין 7,200 בקבוקי שמן קנולה ש"שוריינו" עבורה להבטחת המחיר, כך הוסכם עם אורן נידם, ולטענתה הבקבוקים לא סופקו. (לענין השיריון, ראה כתב יד של אורן נידם על גבי חשבונית מס 044 מיום 25/3/12 , נספח א' 1 לתצהיר הנתבעת).

    

9. התובעת טוענת בתמצית כי היות שאין מחלוקת שסיפקה סחורה בגין שלושת השיקים שחזרו, היא אוחזת בהם כשורה, את השיקים קיבלה כשהם מלאים וחתומים, הטענה שחתימתה זויפה לא אמינה (לא הגישה תלונה במשטרה והשיקים עצמם חזרו אכ"מ), ואם הנתבעת לא חתמה על שני שיקים, הרי משמסרה אותם ריקים, הרשתה לאחר להשלימם במידת הצורך, ולכן יש לחייבה בגינם.

10. לגבי טענת הקיזוז - התובעת טוענת כי הסחורה יצאה ממנה, הראיה לכך היא עצם הנפקת החשבונית שמוצאת יום קודם להוצאת הסחורה מהמחסנים, שעה שהשיקים שנמסרו היו מעותדים (ראה קבלה 006), היא סבורה כי הנתבעת שותפה לרמייה ולנוכלות של אורן נידם, וזאת היא למדה בין היתר מכך שאורן נידם הפקיד בחשבונה של הנתבעת סך של 35,000 ₪ 3 ימים קודם למועד פרעונו של שיק דחוי שמסרה הנתבעת בסכום זהה בגין עסקת השמן. (השווה דפי חן נספח ד' עמ' אחרון לעומת קבלה בגין קבלת השיקים נספח א'2).

     

    דיון בראיות

11. מטעם בית המשפט מונתה מומחית לכתב יד הגב' סימה אנקונה אשר בחנה את שלושת השיקים נשוא תביעה זו בהשוואה לדוגמאות כתב יד וחתימות של הנתבעת וקבעה כדלקמן:

    "הרישומים" (פרט לחתימות) בשלושת השיקים "לא נכתבו על ידה", לגבי החתימה המופיעה בשיק על סך 20,000 ₪ "קיימת אפשרות שהחתימה נכתבה על ידה", לגבי החתימות בשני השיקים האחרים מדובר "בשירבוטים השונים בצורתם מדוגמאות חתימה בשם לימור רוטמן, אך לא אוכל לחוות דעה באם הן נכתבו על ידה או על ידי כותב אחר".

    איש מהצדדים לא ביקש לזמן המומחית להיחקר על חוות דעתה. המשמעות לגבי שני השיקים שהנתבעת כופרת בחתימתה עליהם, שעל הנתבעת נותר הנטל להוכיח כי זו אינה חתימתה. המומחית כאמור לא יכלה לחוות דעתה בענין זה.

     

12. מטעם התובעת העיד מנהלה – אייל גור כשלתצהירו צורפו כרטסת, חשבוניות מס ודפי חשבון בנק של אורן נידם מהם עולה העברה בנקאית לח-ן הנתבעת על סך 35,000 ₪ ביום 19/4/12 (נספח ד'). עדותו של העד היתה סדורה, עקבית והגיונית. חקירתו הנגדית לא הניבה כל סתירה, כרטסת הלקוח והחשבוניות שהוציאה החברה תאמו את השיקים שניתנו בתמורה.

13. על פי תצהירו ועדותו, אורן נידם כסוכן המכירות היה מביא הזמנות מלקוחות שונים, לגבי לקוחות חדשים, מציג צלום תעודת זיהוי שלהם לצורך פתיחת כרטיס לקוח. בדיעבד כשהתגלתה המרמה, הסתבר כי חלק מהלקוחות היו פיקטיביים, התברר כי כלל לא הזמינו ולא קיבלו סחורה ואף לא הזדכו על חשבונית המס שהוצאה להם, ולכן, לאחר תקופה לא קצרה ביטלה התובעת את חשבונית המס, באישור מע"מ. מי שקיבל הסחורה ולא שילם ננקטו נגדו הליכים, כדוגמת הנתבעת. עוד העיד כי הנהלת החשבונות מוציאה חשבונית מס, יום קודם להעברת הסחורה ללקוח. בחשבונית מפורטת הסחורה, קבלות מוצאות לשיקים הדחויים תוך הפניה לאיזו חשבונית עסקה הם משויכים. כשמגיעה הסחורה ליעדה, בדרך כלל הלקוחות היו חותמים על קבלתה במקום המיועד לכך, "לפעמים לא היו חותמים כי לא היו במקום" (פרו' עמ' 13 ש' 1) ואכן, עיון בחשבוניות שצורפו לתצהירו מגלה כי על חשבונית 101 אין כל חתימה והנתבעת אישרה בעדותה שהסחורה הגיעה למינימרקט. על חשבוניות אחרות מופיעים שרבוטים שונים ולא ברור מי המקבל של הסחורה (ראו חשבוניות 123, 111 ו- 109). לחתימת המקבל על גבי החשבונית, אם היא מלמדת על זיהוי המקבל, יכולה להיות משמעות, מקום בו לא שולם בגין הסחורה, אולם מקום בו הסחורה הגיעה למעלה מחודש לפני מועד פרעון השיק, מקבל הסחורה יכול בכל רגע נתון לבטל השיק, בטרם ייפרע, אם נוכח לדעת שלא קיבל הסחורה.

14. משנשאל נציג התובעת לגבי העסקה של אספקת 7,200 בקבוקי שמן – העסקה שמבוקש קיזוז לגביה, כיצד בחשבונית 044 לא מופיעה חתימת המקבל, השיב כי הוא יודע שהסחורה הגיעה ו"השיק הוא האסמכתא" (פרו' עמ' 13 ש' 11). לענין הטענה כאילו מדובר בסחורה ששוריינה עבור הנתבעת אך לא סופקה, הכחיש מכל וכל ואמר:

    "לא יודע מה המילה הזאת, לא עשינו שריונים, אין דבר כזה" (עמ' 13 ש' 29) . אגב ההערה בכתב יד מופיעה אך ורק בהעתק שהחזיקה הנתבעת ולא בזה של התובעת (השווה אותה חשבונית שצורפה לתצהירי התובעת לעומת זו של הנתבעת).

     

15. מטעם הנתבעת העידה הנתבעת לבדה. עדותה היתה רצופה בשקרים וחוסר הגיון עסקי (רובם צוטטו בעיקרי הטיעון בכתב שהציג ב"כ התובעת). השקרים של הנתבעת התייחסו למידת מעורבותה בפעילות העסקית במינימרקט ומול אורן נידם. לא ניתן להבין מעדויותיה, האם היתה כל היום בעסק מהבוקר עד 10 בלילה, או לא היתה בחנות רוב הזמן (עמ' 2 ש' 18), ). האם הנתבעת רק חתמה על השיקים ולא התנהלה מול אורן (פרו' עמ' 21 ש' 1 ), או היתה עמו "בקשר יום יומי" (עמ' 5 ש' 19), האם השיקים נמסרו על ידי יצחקיאן או על ידה (פרו' עמ' 2 ש' 21) , האם ידעה עבור מה כל שיק ושיק נמסר לאורן נידם או בחרה שלא להתערב (פרו' עמ' 22 ש' 5-7), "לא הבנתי את ההתנהלות עם אורן, אורן אמר שהוא מנהל את כל ההתנהלות בחשבוניות מול שאול ואני הייתי בחדר, נוכחת ושומעת את מה שנאמר ביניהם". (עמ' 19 ש' 6 )

    גם בנוגע לשני השיקים לגביהם טענה כי לא חתמה ומסרה אותם לאורן, במטרה שישמשו כבטחון או להבטחת אשראי, זכרה כל פעם בוודאות משהו אחר שרשמה בספחים. בחקירתה הראשונה ב16/12/12 נשאלה:

    "ש. יש לך את הספחים שעל השיקים (שנטען כי נמסרו ריקים-מ.ק.( ומה רשום בהם.

    ת. כן יש לי אותם, רשום עליהם "לנוהד השקעות, פתוח" (פרו' עמ' 3 ש' 9-10),

     

    לעומת זאת בחקירה האחרונה שלוש שנים לאחר מכן, השיבה:

    "בספחי השיקים רשמתי שאלו שיקים שנתתי לאורן להגדלת האובליגו בנוהד.

    ש.כ.ה. את זוכרת שזה מה שרשמת.  

    ת. ב-99% כן" (פרו' מיום 27/12/15 עמ' 22 ש' 2-4).

     

16. משלל תשובות הנתבעת אני למדה אחת משתיים: או שלא היה לה מושג בגין מה כל שיק ושיק נמסר ופשוט חתמה "על החלק" ומי שהיה מוציא השיקים הוא יצחקיאן, או שהיא ידעה גם ידעה שהשיקים נחתמו ונמסרו בגין הסחורה הרשומה בחשבונית, בשתי האפשרויות התוצאה המתבקשת היא שהנתבעת שיקרה. בעת שנחקרה לראשונה, נראה כי תיאמה גרסה זו עם אורן נידם שנחלץ אז לעזרתה ונעלם במועד ההוכחות. בחקירתם לפני שלוש שנים התגלו סתירות: אורן העיד כי הנתבעת סירבה לחתום על השיקים הפתוחים, ואילו הנתבעת טענה שאורן אמר לה למסור כך את השיקים "לביטחון" והיא הסכימה. בחקירתה השניה אמרה שהשיקים נועדו להגדלת ה"אובליגו" (פרו' האשראי) אולם מכרטיס הלקוח לא הבחנתי כי התובעת אפשרה למינימרקט להיות ביתרת חובה קבועה. יתרת החובה נוצרה רק בעקבות החזרת השיקים. כיצד שיק ריק יכול להגדיל את האשראי? באיזה סכום יגדל האשראי? ואם לביטחון נמסרו השיקים, נשאלה הנתבעת - מה ייעשה עם השיקים במקרה של חוב והיא השיבה: "במידה ויהיה חוב הוא יקבל את הסכום" (פרו' עמ' 3 ש' 12), משמע – ניתנה הרשאה מראש לשימוש בשיקים למקרה שיהיה חוב.

     

17. סעיף 92 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע כי

    "מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו."

     

    ההרשאה לחתום במקום הנתבעת נלמדת מכך שהסכימה שישתמשו בשמה, בחשבונה ובשיקים שלה לטובת עסק שהכנסותיו לא הגיעו לידיה. הנתבעת לא היתה נוכחת בעסק באופן רציף, היא לא היתה מעורה בעסקיו של יצחקיאן מול אורן נידם, כתב היד השונה שנמצא גם על השיק על סך 20,000 ₪ בו הודתה הנתבעת כי הוא תקין מלמד אף הוא על הרשאת הנתבעת להשלים הרישום בשיק במקומה, והרי אם הקפידה לבדוק כל שיק וכל סכום, כפי שהעידה, מדוע לא מילאה כל השיק בכתב ידה ורק חתמה עליו?? (ראו חוו"ד המומחית לכתב יד לגבי קביעתה הנחרצת שהחתימה שלה לא כן יתר הרישומים בשיק).

     

18. הנתבעת יצרה בהתנהגותה הרשאה, הסחורה התקבלה במינימרקט ועל כן היא מנועה מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, וחל בענייננו האמור בסעיף 23 (א) לפקודת השטרות, וכך נאמר:

    "23(א) חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו.

     

    בע"א 4085/07 דבורה אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994)בע"מ מיום 4/10/09 (פורסם בנבו) דובר בבני זוג שהתחייבו במסגרת הסכם להעביר למשיבה המחאה, אחד מבני הזוג חתם בשתי חתימות ונקבע כי בן הזוג שלא חתם מנוע לטעון כי בן הזוג השני חתם במקומו בהעדר הרשאה. גם שם אגב טענה הזוכה טענות בדבר עוקץ או ניסיון מכוון להכשיל את התביעה השטרית, בדרך של עשיית פגם מכוון, כשהצד הנתבע משתף פעולה ומחריש.

19. מיותר לציין כי השיקים לא נגנבו מהנתבעת, היא מסרה אותם מרצונה החופשי על מנת שייעשה בהם שימוש במידת הצורך ולכן בין אם חתמה "על חלק" ובין אם מסרה אותם לאורן נידם על מנת שהוא או אחר ימלא ואף יחתום, היא מנועה מלטעון כנגד כשירות השטר.

     

    סיכום ביניים

20. שלושת השיקים נשוא תביעה זו ניתנו בתמורה לסחורה שסופקה. הנתבעת לא שכנעה אותי כי חתימתה זויפה בשני שיקים. חוו"ד המומחית לא מסייעת לה בענין זה, ובכל מקרה, גם אם הנתבעת לא חתמה על שני השיקים, אלא אחר, מן הסתם זה שרשם את יתר הפרטים בשיק (סכום בספרות, במלים ותאריך), אותו אחר עשה זאת בהרשאה כללית שנתנה לו הנתבעת.

    העובדה שלא הובאו ראיות להצביע מי רשם השיקים - יצחקיאן או אורן נידם (לשניהם היתה גישה לשיקים), אינה מונעת את הקביעה כי הדבר נעשה בהרשאת הנתבעת. אני מאמינה לאייל גור שהשיקים הגיעו מלאים להנהלת החשבונות של התובעת, כך שהאפשרות כי התובעת עשתה שימוש בלתי מורשית בשיקים אינה סבירה בעיני.

21. בנוסף על כל אלו, משהתקבלה הסחורה במינימרקט ע"ש הנתבעת, שוות ערך לשלושת השיקים נשוא תביעה זו, הרי שחיוב הנתבעת בסכומי שלושת השיקים היא תוצאה מוצדקת גם מנקודת מבט של אי עשיית עושר שלא במשפט ולא רק מבחינת דיני השטרות.

     

    טענת קיזוז?

22. לאחר שקבעתי כי לתובעת מגיע סך 109,905 ₪. נותרה ההכרעה בשאלה האם הנתבעת זכאית לקזז מסכום זה סך של 70,485 ₪ ששולמו עבור 7,200 בקבוקי השמן שלטענת הנתבעת לא סופקו (חשבונית מס 044 ). טענת קיזוז כנגד תביעה שטרית, בין שני צדדים קרובים לשטר, אפשרית, אולם היא דרושה הוכחה במאזן ההסתברויות, בדיוק כמו כל תביעה כספית. נטל ההוכחה הוא על הנתבעת, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

     

    האם הסחורה סופקה?

23. ב"כ הנתבעת שם את כל יהבו על העדר חתימת מקבל על חשבונית מס 044 וממנה הוא לומד על אי הספקת הסחורה. כאמור לעיל, העדר חתימה אינה ראיה מספיקה במע' היחסים בין הצדדים, נוכח העובדה כי ישנן חשבוניות שהסחורה סופקה ואעפ"י כן לא מופיעה חתימת מקבל, ובמקומות שהופיעה חתימה, לא ברור מי חתם.

24. פרעון שיק אחד ותשלום במזומן!! תמורת השיק השני שחזר (ראה קבלה 025), יחד עם העדר כל שיחה/מכתב/פקס על אי קבלת סחורה בזמן אמת, מהווים בעיני ראיות מספקות לכך ש- 7,200 בקבוקי השמן סופקו על ידי התובעת. אוסיף עוד ואומר כי אני מסופקת אם הנתבעת יכולה לטעון לקיזוז נוכח החשד שהכספים בגין סחורה זו כלל לא שולמו על ידה: שיק על סך 35,000 ₪ נמשך מחשבונה אולם קודם לפרעונו הופקד סכום זהה על ידי אורן נידם (הטענה שזו הלוואה פרטית לא סבירה נוכח סמיכות הזמנים והעדר הוכחה של מתן ההלוואה אלא רק של "ההחזר"), ושיק שני על סך 35,845 ₪ שחזר ולא נפרע, נפדה במזומן. (השווה קבלה 006 ו-025).

25. לא זו אף זו, העובדה שהטענה בדבר אי קבלת סחורה הועלתה לראשונה רק במסגרת טענת קיזוז כנגד שיקים שלא כובדו על ידי הנתבעת, 6 חודשים לאחר ביצוע התשלומים, ו-8 חודשים לאחר הספקת הסחורה לכאורה, אף היא אומרת "דרשני".

     

26. עדותה היחידה הבלתי עקבית ובלתי מהימנה אינה מספיקה להטות כף המאזניים לטובתה. כאן נזקקה הנתבעת לתמיכה מאורן נידם ושאול יצחקיאן, הראשון כסוכן מכירות שיעיד כי הסחורה לא יצאה כלל ממחסני התובעת והשני שיתמוך בעדותה כי הסחורה לא הגיעה למינימרקט, אולם שניים אלו לא הוזמנו להעיד מהחשש כי יעידו נגד הנתבעת, ב"כ הנתבעת ציין זאת בבקשתו לזמנם כעדים (בכתב – לגבי אורן נידם, ובע"פ בדיון ההוכחות – לגבי יצחקיאן , ראו פרו' עמ' 18 ש' 6-10).

     

27. טוען ב"כ הנתבע כי המחירים הגבוהים של השמן בהם התובעת כסיטונאי מכרה לנתבעת, עולים על המחיר שנמכר לצרכן ומכאן ניתן ללמוד על כך שמגיע לנתבעת החזר ביחס למחיר מקובל בשוק. הוא מפנה לקבלות שצורפו לתצהיר הנתבעת מבתי עסק אחרים כמו של "רמי לוי" ו"שופרסל דיל" על כך השיב לו נציג התובעת כי מחירי השמן תואמו עמו, המחירים סבירים ורשויות מזון מוכרות שמן במחיר הפסד, בדיוק כמו שרמי לוי מוכר עוף בשקל ואין בכך כדי ללמד שזה מחירו האמיתי. לטענתו מכירות בהפסד הביאו רשתות מזון כמו "מגה" לפשיטת רגל (פרו' עמ' 17 ש' 17-18).

     

28. ב"כ התובעת מפנה לחוסר הסבירות בקיום עסקה נוספת לשמן, אם קודמתה לא בוצעה. תשובת הנתבעת היתה שאורן אמר "שאם נוציא הזמנה נוספת אולי יגיע השמן הקודם... את ההסבר אני שמעתי במו אוזני, ישבתי במשרד. זה לא היה הסבר סביר בעיני...." (פרו' עמ' 21 ש' 5-7). אם ההסבר אינו סביר בעיני הנתבעת, מדוע בוצעה עוד הזמנה והוגדל הסיכון? אין זאת כי אם אחת משתיים: שיחה כזו לא היתה ולא נבראה או שלנתבעת ממילא לא היה כל שליטה על הוצאת השיקים והגעת הסחורות, היא היתה כחומר ביד היוצר – שאול יצחקיאן (יחד עם אורן נידם ובלעדיו).

     

29. עוד טוען ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי המחיר הגבוה שבו נמכר לכאורה השמן מלמד על כך שהתובעת היא זו שעשתה יד אחת עם אורן נידם "לא יכול להיות שבעל הבית של התובעת לא ידע על עובדיו" (עמ' 29 ש' 7). עוד טען כי אורן נידם סייע בידי התובעת, באמצעות מכירת סחורה במחיר גבוה להציג לרשויות מע"מ תנועה של סחורה כדי להצדיק קיזוז מס תשומות (שם ש' 9-19) ובמלים אחרות טען ב"כ הנתבעת כי התובעת הוציאה חשבוניות מס פיקטיביות כדי לרמות את רשויות המס. לטענה זו אין ידיים ורגליים בחומר הראיות, נציג התובעת השיב כי בעקבות תלונתם במשטרה ספרי הנה"ח של החברה עברו בדיקה מדוקדקת של מע"מ והוא יצא "זך ונקי ומע"מ אף החזיר לי כ 60,000 ש"ח בעקבות ביטול חשבוניות" (של לקוחות פיקטיביים שלא עשו שימוש בחשבונית המס שהוצאה על ידי התובעת)

     

30. לסיכום עסקת השמן אומר כי מחומר הראיות והעדויות שהוצגו בפני, לרבות מהימנות עד התובעת וחוסר מהימנות הנתבעת ועדיה שלא התייצבו, אני קובעת כי הסחורה סופקה ואין עילה לקיזוז סכומה מסכום השיקים בהם חייבת הנתבעת. איני פוסלת את האפשרות כי אורן נידם ויצחקיאן עשו יד אחת, כפי שחושדת הנתבעת והעלימו סחורה, בין אם לפני שהגיעה למינימרקט ובין לאחר מכן, כשלא נכחה במקום, וכך בעצם רימו גם אותה, אולם גם אם השערה זו נכונה, אין בה כדי להביא לחיוב התובעת בסכום העסקה, באשר היא מצידה מילאה את חלקה וסיפקה את הסחורה.

     

     

     

     

     

    סוף דבר

31. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה ודוחה את טענת הקיזוז, באשר הוכח לי כי הסחורה סופקה ע"י התובעת ותמורתה שולמה כדין.

32. הנתבעת הסכימה לשתף פעולה עם אדם שהסתבך בחובות (יצחקיאן) והציגה מצג שווא לפיו העסק הוא שלה, אינה יכולה להלין אם נדרשת היא לעמוד אחרי אותו מצג ולשאת בחובות המינימרקט ואין כל חשיבות לשאלה האם התמורה שקיבלה הנתבעת להסכמתה זו היתה אותה משכורת מינימום ששולמה לה קודם לכן כשכירה של יצחקיאן. הנתבעת שימשה "קוף" למעשי עבריינות של אנשים שהכירה, חוסר ידיעה או שליטה בכל הנעשה במינימרקט אינם יכולים לפטור אותה מאותה אחריות שנטלה על עצמה.

33. אשר על אני מחייבת את הנתבעת לשלם סך של 109,905 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד משיכתו המקורי של כל אחד משלושת השיקים שחזרו ועד התשלום בפועל.

    בנוסף אני מחייבת את הנתבעת, הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

     

     

    זכות ערעור כדין, מיום קבלת פסק הדין .

     

    ניתן היום, כ' טבת תשע"ו, 01 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.