1.כאשר פלוני ז"ל (להלן: המנוח), אביהם של התובעים, הגיע ביום 12.4.2011 אל סניף של הנתבעת מס' 1 (להלן: הבנק) בטבעון, הוא נפגע מדלת הכניסה שנפתחה כלפיו וגרמה לנפילתו על הקרקע (אירוע זה ייקרא להלן: התאונה). בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה הגיש המנוח ביום 13.11.2013 תביעת פיצויים נגד הבנק ומבטחתו, הנתבעת מס' 2. לאחר פטירתו ביום XX.X.XXXX בגיל 93, הפכו התובעים, יורשיו על-פי צו ירושה, לתובעים בתביעה זו, מכוחה של תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ועל-פי החלטתי מיום 1.2.2016.
כתבי הטענות
2.בכתב התביעה נטען כי כאשר הגיע המנוח ביום 12.4.2011 בסמוך לשעה 10:00 בבוקר לסניף הבנק בו מתנהל חשבונו, "בעודו מתקרב לדלת הכניסה כדי לפתחה, נפתחה הדלת מחלקה הפנימי ונהדפה בחוזקה כלפיו תוך הטלתו בחוזקה על הרצפה". הודגש כי במועד התאונה לא היה מעצור לדלת, והוא הותקן רק לאחר מכן. בכתב התביעה צוין כי בעקבות התאונה חש המנוח כאבים בראשו ובצידו השמאלי של גופו, וסביב עינו השמאלית נוצרה המטומה. הוא פונה לחדר מיון בבית החולים "בני ציון" בחיפה, שם אובחן אף כסובל משבר באפו, ושוחרר לביתו עם המלצה לטיפול סימפטומתי נגד כאבים והמשך מעקב. לכתב התביעה צורפו חוות דעת של רופא עיניים ד"ר אליעזר קראוס, אשר בדק את המנוח וקבע כי הפגיעה בעין בתאונה הייתה גורם מזרז להחמרה בראייתו של המנוח בעינו השמאלית, וכי נכותו הינה בשיעור 30%, וחוות דעת של האורתופד ד"ר דניאל משה, אשר בדק את המנוח וקבע כי עקב כאבי גב תחתון והגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני מאז מועד התאונה, דרגת נכותו הינה 20%.
עוד נטען כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנות של הבנק, אשר, בין היתר, לא התקין מעצור בדלת הכניסה לסניף, לא מנע פתיחת הדלת מבפנים רק לכיוון היוצא, לא יצר פתחי כניסה ויציאה נפרדים, יצר מכשול בפני לקוחות הבנק ואורחיו, לא הציב שלטי אזהרה ולא פעל כפי שבנק או מחזיק מקרקעין סביר היה פועל.
הבנק ומבטחתו נתבעו לשלם נזק מיוחד (עזרה לזולת, הוצאות בגין טיפולים רפואיים ועלות חוות דעת המומחים הרפואיים) ונזק כללי (נסיעות והוצאות רפואיות בעתיד, עזרה לזולת וכאב וסבל).
3.בכתב ההגנה נטען כי התאונה אירעה באשמו של המנוח, כי פגיעת המנוח כתוצאה מהתאונה הייתה מזערית, כי לפגיעה בתאונה לא הייתה השלכה תפקודית וכי לא הייתה התרשלות מצד הבנק, ולחילופין - לא מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק.
מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת של רופא עיניים ד"ר צבי סגל, אשר בדק את המנוח וקבע הנכות בעין שמאל הינה 30% וכי אינו פוסל את האפשרות שהתאונה עלולה הייתה להיות אחד המנגנונים להופעת אקסודציה ובצקת במקולה בעין שמאל, אך לנוכח גורמי סיכון נוספים רבים, לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין התאונה לבין הופעת הבצקת. כן הוגשה חוות דעת של האורתופד ד"ר שי פריימן, אשר בדק את המנוח וקבע כי ספק אם התאונה גרמה להחמרה בכאבי הגב של המנוח, לאור גילו ומצבו הקודם, וככל שקיימת הגבלה בתנועות הגב, הרי שהיא נבלעה בתוך נכותו הכללית.
הכרעה בשאלת האחריות
4.באת-כוח התובעים טענה בסיכומיה כי אחריותו של הבנק לשמירת ביטחון המבקרים נובעת מהיותו הבעלים או המחזיק או בעל השליטה היחידה על דלת הכניסה לסניף. נטען כי חובת הזהירות הקונקרטית התקיימה במועד התאונה, כאשר דלת הכניסה לבנק נפתחה באופן בלתי שגרתי, מהצד הפנימי כלפי חוץ, וכי חובה זו הופרה עקב היעדרו של מנגנון בלימה או ויסות, באופן שנוצר סיכון בלתי רגיל שאינו נמנה עם הסיכונים הרגילים הנובעים מעצם בואו של לקוח לסניף בנק. כתוצאה מהפגם במעצור שהותקן בדלת הכניסה, היא הוטחה בפניו של המנוח וגרמה לנזקיו.
5.באת-כוח הנתבעות טענה בסיכומיה כי לא ברורה מהי ההתרשלות המיוחסת לבנק על-ידי התובעים - מעצור בלתי תקין או עצם פתיחת הדלת כלפי חוץ. נטען כי על התובעים הנטל להוכיח שבמועד התאונה הייתה תקלה בדלת אשר גרמה לתאונה, וכי לא עלה בידיהם להרים נטל זה.
6.התובעים טענו כי הנזק נגרם מדלת הכניסה לסניף, אשר לבנק שליטה מלאה עליה, אולם לא טענו באופן ישיר להיפוך נטל השכנוע מכוחו של הכלל "Res Ipsa Loquitor", המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). ברע"א 7699/12 המרכז הרפואי א.ג.מ מדיקל סנטר באר שבע נ' אלפסי (פורסם בנבו, 13.11.2012) הובהר כי הפסיקה אימצה את "הגרסה החזקה של הכלל, שלפיה הנטל המועבר מכוחו אל הנתבע הוא נטל השכנוע (ולא נטל הבאת הראיות), כך שאם כפות המאזניים נותרו מעויינות, תוטל אחריות על הנתבע. בענייננו, יש מקום להחיל כלל זה, מאחר ושלושת התנאים שנקבעו להחלתו של סעיף 41 לפקודה מתקיימים בענייננו: התנאי הראשון מתקיים - למנוח לא הייתה ידיעה או לא יכול היה לדעת מהן הנסיבות שהביאו לפגיעתו מדלת הכניסה לסניף. כך עולה מתצהירו של המנוח מיום 28.7.2012 (ת/6), בו נכתב:
"בעודי מתקרב לדלת הכניסה לסניף כדי לפתחה נפתחה הדלת מחלקה הפנימי ונהדפה בחוזקה כלפיי תוך הטלתי בחוזקה על הרצפה".
דברים אלו אומתו בבית המשפט בעדותו של בנו של המנוח, התובע מס' 1, שסיפר על נסיבות ההתרחשות כפי שתיאר בפניו אביו:
"אבי אמר לי 'פעלתי כמו בכל יום רגיל', אחרי שאכל את ארוחת הבוקר שלו, הלך לבנק בשעות הבוקר, 9:30 בבוקר כמדומני, היה יום סגרירי עם רוחות. אומר: 'ניגשתי לפעולה שגרתית לפתוח את דלת הבנק, כאשר הדלת עפה עלי, לא יודע למה, הפילה אותי. אני בנפילה אחורה נפלתי על הצד ונחבלתי'" (עמ' 23).
נסיבות אלו אף אומתו בעדותו של עומר כעביה, שהיה המאבטח בסניף במועד התאונה, וראה אותה במו עיניו. הוא העיד כי כאשר אחד מהמבקרים ששהו בתוך הסניף היה בדרכו לצאת מהדלת, ו"שם את היד שלו על הדלת", אזי "מהרוח דחף אותו הדלת ונפל", דהיינו - הדלת נפתחה כלפי חוץ, ומעוצמת הרוח הוטחה אל גופו של המנוח, שביקש להיכנס דרכה אל תוך הסניף (עמ' 13, 19 ו-20). (וראו עדותו של יניב שוורץ, סגן מנהל סניף הבנק, שהעיד (בעמ' 55) כי מדובר בדלת כניסה סטנדרטית מזכוכית שנפתחת החוצה). התנאי השני, לפיו גרימת הנזק הייתה על-ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הבנק, מתקיים אף הוא. התנאי השלישי - אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהבנק התרשל מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - מתקיים אף הוא, לאור דו"ח תקלות ותיקונים של הדלת (ת/9), בו נרשם אירוע מס' 1104-1456 ביום 12.4.2011, יממה לאחר התאונה:
"דלת הכניסה ללא בוכנה, עפה ברוח, פגעה בלקוח שפונה לבי"ח. יש למצוא פתרון".
מדו"ח זה אנו למדים כי לאירוע האמור קדמו שלושה אירועים מחודש מרץ 2014, בהם נרשם כי "דלת הכניסה חורקת", "דלת חורקת, לא תקוע כלום, כנראה ירדה מהמשקל" ו"תיקון חוזר לדלת. לא נסגרת".
7.נטל השכנוע עבר לכתפי הבנק לא רק מתוקף תחולתו של סעיף 41 לפקודה, אלא אף לאור הנזק הראייתי שנגרם לתובעים על-ידי הבנק. מסתבר שעל אף שמצלמות האבטחה בסניף הבנק צילמו את התאונה, ועל אף שסגן מנהל הסניף - שהעיד כי ראה את המנוח בתוך הסניף דקות אחדות לאחר פציעתו - הודה שמדובר ב"אירוע חריג" (עמ' 60), לא טרח הבנק לשמור את סרט הצילום, ובכך פגע ביכולתם של התובעים להוכיח את אחריות הבנק לתאונה. בעדותו אמר סגן המנהל:
"לשאלת בית המשפט - האירוע צולם. הכל מצולם. לשאלת בית המשפט כמה זמן סרט שמצולם מחזיק מעמד - אני משער חודש. אני לא זוכר. זה היה לפני שש שנים, אני לא עוסק בזה אלא הביטחון, הביטחון של הבנק" (עמ' 59).
"לשאלה אם אני ראיתי את הסרט הזה, סביר להניח, כי כל אירוע חריג חוזים בסרט. האמת שאני לא זוכר, אבל סביר להניח שכן" (עמ' 59).
הפסיקה קבעה שבנסיבות מתאימות, נזק ראייתי כזה יצדיק העברת נטל השכנוע אל הנתבע על מנת להוכיח את העובדות אשר היו מתבררות ללא התנהגותו העוולתית (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539, 552-550 (2001)).
8.הגעתי למסקנה כי נטל השכנוע לאי-קיומה של רשלנות רובץ על הבנק. עליו להוכיח שלא התרשל. הבנק לא הרים נטל זה, מאחר ולא הביא ראיות לכך שלא נפל פגם בדלת הכניסה, אשר הוטחה במנוח כתוצאה משילוב של פתיחתה כלפי חוץ על-ידי "זה שיוצא" עם הרוח החזקה שנשבה באותו יום. העד היחיד מטעם הבנק היה סגן מנהל הסניף, שהעיד כי איננו זוכר אם לדלת היה מעצור בעת פתיחתה (עמ' 58). הבנק לא העיד את איש התחזוקה שהגיע לסניף למחרת מועד התאונה על מנת לתקן את הדלת (כפי שנרשם בדו"ח התקלות והתיקונים - ת/9). בבית המשפט העיד אמיל אמויאל, שהעניק לבנק שירותי אחזקה במועדים אחרים, וגרס כי הרישום "דלת ללא בוכנה" בדו"ח אירוע מיום 12.4.2011 נעשה על-ידי "פקיד שלא מבין" (עמ' 69), וכי "לא קיימת מילה כזו בוכנה, יש משאבה ריצפתית" (עמ' 69). משלא הובאה על-ידי הבנק כל עדות שהיא לגבי מצב הדלת במועד התאונה ולגבי טיב התקלה שתוקנה למחרת היום, לא הורם הנטל להוכחת היעדר התרשלות. נותרנו, איפוא, עם הקביעה שהבנק התרשל, והתרשלותו - שהתבטאה במצבה הפגום של דלת הכניסה - היא שגרמה לנזקי גופו של המנוח (קשר סיבתי). לא מצאתי מקום בנסיבות התאונה וגילו של המנוח, להטיל עליו אשם תורם. אפנה עתה לדון ברכיב הנוסף של עוולת הרשלנות - הנזק.
הנזק
הוצאות ועזרת צד שלישי
9.בסיכומיה טענה באת-כוח התובעים כי בעקבות התאונה נגרמו למנוח הוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים, תשלום עבור מגן דוד אדום, תשלום לרופא שיניים, הוצאות מטפלת אישית, הוצאות אשפוז במוסדות סיעודיים ועלויות בגין הכנת חוות דעת רפואיות. להוכחת הוצאות המנוח הפנתה באת-כוח התובעים לתחשיב הנזק שהגישה ולמסמכים ת/45 - ת/82 בתיק המוצגים שהגישה , והעמידה את התביעה לפיצוי בגין ההוצאות בסך 300,506 ₪ (לא כולל עזרת צד שלישי). בנוסף, נטען כי המנוח נזקק לשירותי סיעוד כדי לסייע לו בתפקוד היום יומי וכי בנו נאלץ להיעדר מעבודתו כחמישים פעמים. היא הפנתה למסמכים ת/40 - ת/43 בתיק המוצגים והעמידה את התביעה לפיצוי בגין עזרת צד שלישי בסך 40,000 ₪.
10.בסיכומיה טענה באת-כוח הנתבעות שאין לפצות בגין הוצאות רפואיות מעבר לסכום שנתבע בכתב התביעה, וכי תחשיבי הנזק אינם מהווים ראיה קבילה. עוד נטען שהוצאות ועזרה לצד שלישי הינם נזק מיוחד שיש להוכיחו, לרבות הקשר בינם לבין התאונה. צוין שלא הוכח הקשר בין האישפוזים הסיעודיים ושכר המטפלת לבין התאונה, ולא הוגשה חוות דעת לגבי הפגיעה בשיניים של המנוח. עוד נטען כי המנוח לא קיבל עזרת צד שלישי בתשלום, כי מדובר בטרחת בני משפחה שאינה מחייבת פיצוי וכי באפשרות בנו של המנוח, שלא הוכיח הפסדי שכר, להגיש תביעה נפרדת כמיטיב.
11.להוכחת רכיב ההוצאות ועזרה לצד שלישי הפנתה באת- כוח התובעים למסמכים בתיק המוצגים. מדובר בשלל מסמכים המתייחסים לטופסי הערכת תלות בביטוח הלאומי, קבלות עבור אביזרים רפואיים, טיפולי שיניים ובדיקות רפואיות, חשבוניות עבור תשלום על דיור מוגן ומגורים למבוגרים. לא הוסבר בגין מה נדרשה כל הוצאה והאם היא כלולה בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994.
12.בדו"ח מגן דוד אדום (ת/2) מיום התאונה נכתב: "... כבן 89 במצב קל הסובל מפציעה קלה... נפיחות בפנים צד שמאל וחתך באף ומעל עין ימין". במכתב שחרור מיום התאונה צוין שהמנוח נמצא במצב טוב ובהכרה מלאה, וכי הודגם שבר באף בבדיקת CT ללא ממצא חבלתי תוך גולגלתי. בבדיקת רופא עיניים צוין קיומה של המטומה שמיצרה את מפתח עין שמאל ללא טשטוש בראיה וללא צורך בהתערבות דחופה. מומחים מטעם התובעים קבעו כי התאונה היוותה גורם מזרז להחמרה בראייתו של המנוח וכי מאז התאונה הייתה לו מגבלה בעמוד שדרה. לעומת זאת, מומחים מטעם הנתבעות קבעו שלא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין מצב העין לבין התאונה נוכח גורמי סיכון נוספים, וכי קיים ספק אם התאונה גרמה להחמרה בכאבי הגב של המנוח, לאור גילו ומצבו הקודם.
13.מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו למוצגי הצדדים עולה כי לפני התאונה סבל המנוח מכאבי גב וכתף, קושי בראייה ובעיות קרדיולוגיות ובעורקים. אין תיעוד רפואי משמעותי סמוך לאחר התאונה ממנו ניתן לקשור את מצבו הסיעודי של המנוח לתאונה. בטופס הערכת תלות במוסד לביטוח לאומי מחודש יוני 2011, שנערך כחודשיים לאחר התאונה, עולה כי המנוח היה עצמאי בניידות ובמרבית פעולות היום יומיות וכי הוא צלול וזקוק למעט סיוע בחלק מהפעולות. בתיאור מגבלותיו נרשם שהוא סובל ממגבלה קבועה בגין אי ספיקת לב ו-glaucoma. התדרדרות במצבו הרפואי של המנוח באה לביטוי כשנה לאחר התאונה. בטופס הערכת תלות מחודש יוני 2012 צוין כי מדובר בחולה קרדיאלי קשה שלאחרונה התאשפז פעמיים עקב החמרה קרדיאלית, שני אירועים מוחיים בעבר ועיוורון בעין שמאל. בחודש יולי 2012 הושם לו מסתם בצינתור. מטופס הערכת תלות מחודש ינואר 2013 נלמד כי יש התדרדרות נוספת, וכי המנוח סובל ממחלת ריאות. בחודש מאי 2013 הוא אושפז בבית החולים לאחר חבלת ראש. בסיכום אשפוז צוין שהוא סובל ממחלת לב ומדווח על נפילות רבות וכי קיימת בעיית בילבול. בסוף שנת 2013 נזקק המנוח לאשפוז במוסד סיעודי. דברים דומים נלמדים מתעודת עובד ציבור מיום 20.3.2017 של המוסד לביטוח לאומי, בה נכתב כי בקשתו הראשונה של המנוח לגמלת סיעוד שהוגשה בחודש מאי 2011 נדחתה בשל תלות נמוכה בזולת, בקשתו הנוספת מיוני 2012 אושרה והוא נמצא זכאי לגמלת סיעוד של 100% ובקשה נוספת מחודש דצמבר 2012 אושרה בוועדת ערר, שהגדילה את הגימלה ל-150%. בחודש נובמבר 2013 עבר המנוח למוסד סיעודי.
14.בשים לב לעברו הרפואי של המנוח לפני התאונה, לגילו המתקדם ולכך שהוא שוחרר מבית החולים ביום התאונה מבלי שהתלונן על פגיעה בגב ולתפקוד יחסית עצמאי כחודשיים לאחר התאונה, לא סביר לייחס את כל בעיותיו הרפואיות והצורך באשפוז במוסד סיעודי כשנתיים וחצי לאחר התאונה, לתאונה עצמה. לעומת זאת, ניכר כי החמרה משמעותית במצבו החלה במהלך שנת 2012 בגין בעיות קרדיולוגיות וביתר שאת במהלך שנת 2013 לאחר חבלת ראש, זאת ללא קשר לתאונה. נוכח האמור לעיל, נכון יהיה לפסוק במקרה זה פיצוי בגין הוצאות ועזרת צד שלישי על דרך האומדנה בסך 20,000 ₪.
כאב וסבל
15.בסיכומי באת-כוח התובעים נטען כי התאונה קטעה את מהלך חייו של המנוח שעד התאונה היה אדם עצמאי ובריא ואילו לאחר התאונה נזקק לאשפוז סיעודי וקוצרה תוחלת חייו. בסיכומי באת-כוח הנתבעות נטען כי המנוח נפטר ללא קשר לתאונה עקב בעיותיו הבריאותיות וגילו המתקדם בחלוף שלוש וחצי שנים לאחר התאונה. צוין כי בחודש מאי 2013 הפך המנוח לסיעודי בעקבות אירוע מוחי ונפילה.
בהתחשב בנסיבות התאונה, גילו של המנוח בעת התאונה ומצבו הרפואי לפני ואחרי התאונה, הנני קובע פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין כאב וסבל.
התוצאה
16.לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעות (ביחד ולחוד) לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
(1)60,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל;
(2)אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד הוצאתה ועד לתשלום המלא בפועל;
(3)שכר הטרחה ששולם למומחים הרפואיים מטעם המנוח, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועדי התשלום ועד לתשלום המלא בפועל;
(4)שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ל' סיוון תשע"ח, 13 יוני 2018, בהעדר הצדדים.