פלוני נ' גדיר ואח'

צד ג'

ס.ר. לבנייה ושיפוצים/סאלח גדיר

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי על נזק גוף (תאונת עבודה) לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

תמצית העובדות הרלוונטיות

1. ביום 28.9.2017 נפגע התובע בעין ימין בעת שעבד כרתך מטעם הנתבע 1, במפעל של הנתבעת 2 באזור חיפה. למען הנוחות יכונה הנתבע 1 – "הקבלן" והנתבעת 2 תכונה – "ביתנית".

    

   התיק נוהל תחילה ע"י כבוד השופטת לוקיץ ועם פרישתה עבר לטיפולי.

    

2. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין לקות בראיה ו-15% בגין מצב נפשי, סה"כ 32% נכות רפואית משוקללת. ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי, קבעה שיש להפעיל את תקנה 15 לתקנות הנכות בשליש והעמידה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 43% החל מיום 2.9.2020. (ראו: נספח ד' לתצהיר התובע)

    

3. התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעם ד"ר יצחק בירן- מומחה עיניים. ד"ר בירן ציין שהתובע עבר פציעה חודרת בקרנית ימין. לאחר סגירת הפצע, נותרה צלקת בקרנית שגורמת הפרעת "רפרקציה מסוג מיופיה בינונית עם אסטיגמטיזם משמעותי." לגישת המומחה, ההפרש הניכר בין העיניים אינו מאפשר תיקון במשקפיים והוא אינו מסוגל להרכיב עדשת מגע. לאור האמור, הנכות בגין ליקוי הראיה נקבעת על פי חדות הראיה, ללא תיקון אופטי.

    

   לפיכך סבר ד"ר בירן, שיש לקבוע לתובע נכות בשיעור 20% בגין ליקוי ראיה לפי תקנה 52(1)(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956. (להלן: "תקנות הנכות") (ראו: חוות דעת שהוגשה ביום 27.12.2018)

    

   נוסף על כך, התובע הגיש חוות דעת מטעם ד"ר קירש – מומחה בתחום הנפשי (פסיכיאטר). לגישת ד"ר קירש "מדובר בגבר צעיר, יליד 1994, ללא עבר פסיכיאטרי קודם. בעקבות התאונה הנדונה מיום 28.9.17 התפתחה הפרעה פוסט – טראומטית, עם מרכיב דכאוני בולט. הנני מעריך את נכותו הפסיכיאטרית בשיעור של 30% לפי סעיף 34(ב)4 לתקנות המל"ל. מאחר ולא חלה הטבה במצבו הנפשי, למרות הטיפולים הפסיכיאטריים, אותם עבר וחלפו מעל לשנתיים מאז אירוע התאונה, יש לקבוע נכות זו כנכות צמיתה." (ראו: חוות דעת שהוגשה ביום 2.2.2020)

    

4. ביתנית הגישה חוות דעת רפואית מטעמה, שניתנה ע"י ד"ר צבי סגל – מומחה ברפואת עיניים.

   לגישת ד"ר סגל "במקרה הנדון הירידה בחדות הראיה בעינו הימנית של פלוני נגרמה כתוצאה מהחבלה הנדונה, שכן טרם התאונה התיעוד הרפואי מצביע על ראיה 6/6 בעין זו."... "בבדיקתי חדות הראיה הייתה 6/60 ללא תיקון אופטי ו- 6/36 עם חריר או תיקון אופטי. במצבים כאלו, בהם קיימת אי סדירות של שטח פני הקרנית, התיקון הרפרקטיבי האופטימלי יושג בעזרת עדשת מגע המונחת ישירות על הקרנית לעומת משקפיים המרוחקות 12 מ"מ מהקרנית. לכן חדות הראיה אותה הציג פלוני עם או בלי משקפיים ירודה בהשוואה למצב בו היה משתמש בעדשת מגע. משכך, להערכתי חדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר בעינו הימנית של פלוני הינה 6/15-6/18 בהסתמך על שקלול בדיקות חדות הראייה השונות. נכות בגין חדות הראיה הזו הינה בשיעור 10%." (ראו: חוות דעת שהוגשה ביום 5.5.2020)

    

   כמו כן, הגישה ביתנית חוות דעת בתחום הנפשי, מטעם ד"ר אמיר בן אפרים (פסיכיאטר). ד"ר בן אפרים כתב בין השאר את הדברים הבאים: "בבדיקתי אבחנתי כי הנבדק אינו סובל מהפרעה נפשית. הנבדק חזר לעבוד במסגרות במשרה מלאה, נוהג, מתעמל, רוכב על סוסים, לפי מידע מפסיכיאטר התארס. אני מעריך כי לנבדק לא נותרה נכות נפשית כתוצאה מהתאונה..."(ראו חוות דעת שהוגשה ביום 28.6.2020)

    

5. ביום 4.8.2020, הגישה ביתנית הודעת צד ג' נגד הקבלן "ס.ר לבנייה ושיפוצים/ גדיר סאלח" הוא הנתבע 1 . (להלן ולשם הנוחות יקרא: "הקבלן ")

    

6. לאור הפערים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מינתה כבוד השופטת לוקיץ מומחים מטעם ביהמ"ש. ד"ר חנא גרזוזי – בתחום העיניים וד"ר ראסם כנעאנה – בתחום הנפשי.

    

   ד"ר גרזוזי מצא בבדיקתו כי התובע ראה 6/60 ועם תיקון "תשבורת לפי אוטורפרקציה ורטינוסקופיה הראיה נמדדה 6/30. הממצאים בעין (עכירות ואי סדירות בקרנית) מסבירים ליקוי זה בראיה. ייתכן ועם עדשת מגע קשה או לאחר השתלת קרנית מוצלחת הראיה תהיה טובה יותר אך צורת הצלקת והאי סדירות בקרנית יקשו מאוד על סבילות עדשת מגע קשה ועל השגת תוצאה מוצלחת בהשתלת קרנית."

    

   לאור האמור, העריך ד"ר גרזוזי את נכותו של התובע בשיעור 15% נכות צמיתה, לפי תקנה 52(1)ו1 לתקנות הנכות, בגין ליקוי בכושר הראיה בעין ימין.

    

   ד"ר כנעאנה סבר כי בהתאם לממצאי בדיקתו של התובע "עמדה והתנהגות המנעותית חלקית. אין עדות להפרעה דכאונית עמוקה. ניתן להצביע על שיפור מבחינת השתלבותו מבחינה תעסוקתית, אך גם לגבי הצמצום באורח חייו על רקע חרדתי פוסט – טראומטי. מדובר בצמצום בהיקף עבודתו אשר עיקרו קשור לתחום רפואת עיניים. בבדיקתו אין סימנים חרדתיים קשים. דעתי מביטויים של הפרעת הסתגלות עם ליווי חרדתי – דיכאוני מתון וסימנים חרדתיים חלקיים על רקע פוסט – טראומטי."

    

   לאור כל האמור סבר ד"ר כנעאנה, כי נכותו הפסיכיאטרית הצמיתה של התובע אשר קשורה סיבתית לתאונת העבודה הינה בשיעור 15% בהתאם לתקנה 34ב2-3 לתקנות הנכות (מותאם).

    

7. ביום 17.4.2024 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העידו: התובע, הקבלן, מר מאיר ממן – חוקר מטעם הנתבעת 2, גברת אירית וידר – מנכ"לית ביתנית, מר אייל סבג – מנהל בביתנית ומר יורם שושן – מחסנאי בביתנית.

    

   תמצית טענות הצדדים

    

   טענות התובע

    

8. התובע יליד X.X.1994. לטענת התובע ביום 28.9.2017 הוא עבד בתפקיד של רתך מטעם הקבלן בביתנית. תפקידו של התובע היה לרתך מסגרות של ברזל המשמשות לתליית חלונות בחדרי חשמל (חדר טרנפורמציה-ב'ב'). מסגרות הברזל מגיעות לביתנית לאחר גלוון, כשהן מחוברות בערימה וקשורות ע"י רצועת פח שמהדקת אותם לצורך הובלתם. לצורך נטילת מסגרות הברזל, "התובע נדרש ע"י הממונים עליו לחתוך את רצועת הפח באמצעות מספרי פח ידניים, ואז ליטול מסגרת אחרי מסגרת ולרתך אותן למקומן." (ראו: סעיף 4 לכתב התביעה)

    

   "בשעה 08:30 ועת חתך התובע את רצועת הפח בהתאם להנחיית הממונים עליו, הרצועה קפצה לאחר החיתוך ופגעה בעינו הימנית של התובע." (שם) (להלן: "התאונה")

   התובע ציין כי לא סופקו לו משקפי מגן בעת ביצוע עבודתו.

    

9. התובע טען כי התאונה אירעה בשל רשלנותה או חוסר זהירותה או הפרת חובה חקוקה של הנתבעים או מנהליהם או שלוחיהם. שכן, הנתבעים לא העמידו לתובע אמצעי בטיחות מספיקים לצורך ביצוע העבודה, לא פיקחו באופן שוטף על הנעשה ואפשרו עבודה במשטח עבודה מסוכן.

    

10. התובע סבר כי בהתאם להוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), יש להחיל על התביעה את הכלל לפיו "הדבר מדבר בעדו". כלל זה מעביר את נטל הראיה לנתבעים להוכיח שלא התרשלו בכל הנוגע לתאונה. לחילופין, יש להחיל את הכלל בעניין חובת הראיה לגבי דברים מסוכנים, לפיו על הנתבעים להוכיח שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות. (ראו: סעיף 38 לפקודת הנזיקין)

     

11. לדברי התובע, ממקום התאונה הוא הובהל לביה"ח רמב"ם, בשל כאבים חזקים בעין ימין. בבדיקתו בביה"ח התובע נאלץ להתאשפז לצורך ניתוח "אקספלורציה" דחוף, לצורך תיקון פצע חודר בקרנית ולצרציה מינימלית בסקלרה. כמו כן, נוצרה רביזיה של פצע חודר.

     

    ביום 13.12.2017 התובע אושפז בשנית בביה"ח רמב"ם לצורף הוצאת התפרים בעין ובוצע תפר חדש במרכז הקרנית. בעקבות התאונה שהה התובע באי כושר תקופה ממושכת והוא נותר כשהוא סובל מפגיעה קשה בעין ימין וירידה חדה בראיה. לאור כל האמור, ביקש התובע שביהמ"ש יחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום מלוא נזקיו.

     

    טענות הנתבע 1

     

12. הקבלן אישר שבינו לבין התובע התקיימו יחסי עובד – מעביד. לדברי הקבלן, התובע היה אמור לפעול לפי הוראות והנחיות הממונים עליו, אך הוא בחר שלא לעשות כן. התובע הציג עצמו כאדם מיומן ומנוסה, שמכיר היטב את מלאכתו. אדם שכזה אמור היה להימנע מכל דבר שעלול היה לסכן את גופו ובריאותו ובכלל זה לחבוש משקפי מגן, אך הוא לא עשה כן בצורה מכוונת. ראיה לכך היא שהמשקפיים נמצאו מונחות לידו בשעת התאונה (ראה ס' 6(א) לכתב ההגנה של הקבלן).

     

    הקבלן טען בס' 6(ה) לכתב ההגנה כי התובע לא רצה לחבוש את משקפי המגן בטענה שהוא אינו חותך ברזל באמצעות מכשיר דיסק, כך שלא ניתזות לעברו חתיכות ברזל והוא אינו צריך משקפיים.

13. התובע חתך את רצועות הפח בצד הלא נכון ולא כפי שהורה לו הקבלן ולא החזיק נכון ברצועה כדי למנוע את התכווצותה, בניגוד להוראות הקבלן ובניגוד לאופן בו היה עובד באופן שוטף.

     

14. התובע קיבל הדרכה חודשית מהקבלן וממנהל העבודה שלא היה מסכים להכניסו לשטח מבלי שיקבל הדרכה ראויה ויתחייב לעבוד בהתאם להוראות הבטיחות. התובע אף חתם על כך שעבר את ההדרכה הנדרשת והוא מתחייב לפעול על פיה.

     

    להשקפת הקבלן, לא יעלה על הדעת שבכל שעות היממה יתלווה לכל פועל מפקח או מנהל עבודה צמוד. לכן, עוברים העובדים הדרכה מראש ופועלים על פי הנחיות הבטיחות.

     

15. רשלנות התובע במקרה זה היא רשלנות פושעת ופזיזה ולכן הוא אינו זכאי לפיצויים כלל. מעבר לכך וככל שיקבע שהתובע זכאי לפיצוי כלשהו, הרי שעל חברת ביתנית לשלם את הפיצוי, שכן היא זו שביטחה את השטח והפועלים.

     

16. הקבלן אף הכחיש את רכיב הנזק וטען שמדובר בנזק מופרך ומוגזם ושהתובע מנסה להתעשר על חשבון אחרים.

     

17. כפי שצוין לעיל, הוגשה הודעת צד ג' כנגד הקבלן. במסגרת כתב ההגנה שהגיש הקבלן בהודעה לצד ג' , נטען כי בזמן התאונה לא היה ממונה בטיחות לשטח והשטח היה בשליטתה של ביתנית. יתרה מכך, גם הסחורה שפגעה בתובע, הייתה שייכת לביתנית.

     

    בנוסף, ביתנית התחייבה בפני הקבלן כי במידה ויגרם נזק למי מעובדיה, הרי שיש ביטוח שטח. לאחר התאונה, פנה הקבלן לביתנית בנושא הביטוח ונאמר לו שיש ביטוח שמצריך השתתפות עצמית על סך 20,000 ₪ שאף קוזזו מחשבונו של הקבלן.

     

    טענות הנתבעת 2

     

18. ביתנית הכחישה את אירוע התאונה וטענה כי גם ככל שיוכח שהאירוע אכן התרחש, הרי שיש להטיל את האחריות על התובע בשל רשלנותו ואשם תורם מכריע. לחילופין, יש להטיל את האחריות על הקבלן.

     

19. מעבר לכך, הכחישה ביתנית גם את הנזק שנגרם לתובע וטענה שמדובר בנזק מוגזם ומופרז שאין לו כל אחיזה במציאות.

20. במסגרת הודעת צד ג' שהגישה ביתנית לקבלן, נטען בין השאר כי בחוזה העבודה שנחתם בין ביתנית לקבלן, התחייב הקבלן למלא אחר התקנות, החוקים והנחיות הבטיחות באתר. (להלן: "חוזה העבודה") כן סוכם, כי הקבלן יהיה האחראי הבלעדי על האתר, בטיחותו ועל סדרי עבודה תקינים. במסגרת חוזה העבודה, סוכם כי ככל שיגרם נזק כתוצאה מהפרת התחייבותו של הקבלן, הוא מתחייב לשפות את ביתנית בגין הנזקים שיגרמו לה ככל שתתבע בגין נזק כלשהו.

     

    ביתנית הוסיפה כי אם תמצא אחראית כלפי התובע, הרי שחבותה זו מכוסה ע"י פוליסות שנרכשו ע"י הקבלן ובכל מקרה מתקיים כפל ביטוח לטובתה בפוליסות הביטוח שהוצאו על שם הקבלן.

     

21. לאור כל האמור, ביקשה ביתנית שביהמ"ש ידחה את התביעה.

     

    דיון והכרעה

     

22. מחומר הראיות עולה כי הצדדים חלוקים הן בנוגע לנסיבות התאונה והן בנוגע לשאלת האחריות והנזק. לאור האמור, אבחן תחילה את נסיבות התאונה ובהתאם לכך יבחנו שאר השאלות שבמחלוקת.

     

    נסיבות התאונה

     

23. בטרם אבחן את נסיבות התאונה ולהשלמת התמונה יש להבהיר את מהות העבודה שנדרש הקבלן לבצע עבור ביתנית. במסגרת חוזה העבודה ביניהם הוגדרה העבודה : "המזמין (ביתנית-ב'ב') מנהל עסק לייצור והקמת חדרים טרומיים, אשר עונים לדרישת חברת החשמל לישראל בע"מ להקמת חדרי טרנספורמציה .." כאשר על פי חוזה העבודה הקבלן נטל על עצמו את בניית חדר הטרנספורמציה. במסגרת יציקת החדר מוטמעות בו מסגרות ברזל המשמשות בהמשך להתקנת דלתות או חלונות. מסגרות הברזל מגיעות למפעל ביתנית בערימה של מספר יחידות כשהן מאוגדות ומהודקות ברצועת פח (בנד מתכת-ב'ב').

24. התובע טען ש"לצורך נטילת מסגרות הברזל נדרשתי ע"י המעסיק ומנהל העבודה של "ביתנית" לחתוך את רצועת הפח באמצעות מספרי פח ידניים ואז ליטול מסגרת אחר מסגרת ולרתך אותן למקומן." (ראו: סעיף 8 לתצהיר התובע)

     

    בהמשך, "תוך כדי עבודה, בעת שחתכתי את רצועת הפח, לפתע הרצועה קפצה לאחר החיתוך מעוצמת ההידוק וקצה הרצועה פגע בעינו הימנית. כתוצאה מכך נפגעתי בגופי במיוחד בעין ימין." (ראו: סעיף 9 לתצהיר התובע)

    גרסה זו של התובע הופיעה בכתב התביעה, בתצהיר ובמסגרת עדותו של התובע. (ראו: סעיף 4 לכתב התביעה; פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 11, ש' 15-16) במסגרת טופס "בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה" שהוגש למוסד לביטוח לאומי, נרשם: "במהלך עבודתי כרתך ומסגר סיב מתכת צלף בעין ימין ויצא." (ראו: נספח א לכתב התביעה)

     

    בטופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה" נכתב: "תוך כדי עבודת ריתוך סיב מתכת נכנס לעין ימין ויצא ופגע בה." (ראו: נספח ב לכתב התביעה" (ראו: נספח ב לכתב התביעה) במסמך הרפואי הראשון מיום התאונה נכתב "שעה טרם קבלתו במהלך העבודה, סיב מתכת צלף בעין ימין ויצא..." (ראו: נספח ג לכתב התביעה)

     

    אומנם בשאלת האחריות קיימת מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לשימוש במשקפי מגן, שיטת העבודה וסוג המספריים בהם השתמש התובע. אולם, לא הובאה כל ראיה הסותרת את טענת התובע בכל הנוגע לכך שבמהלך גזירת רצועת הפח, חלק מהרצועה קפצה ופגעה בעינו הימנית. עצם העובדה שפעם אמר התובע שנפגע מחלק של רצועה ופעם מסיב מתכת, אינה מהווה סתירה משמעותית המאיינת את גרסתו. יש לזכור שסיב במשמעותו הרחבה הוא חוט ארוך או קצר ויכול להיות מכל חומר שהוא כמו חוט מתכת או סיב אופטי וכיוצא בזה , אולם אין חולק שהאירוע ארע במקום בו היו מונחות מסגרת המתכת ולא במקום אחר, ראה עדותו של יורם המחסנאי –פ' עמ' 44 ש' 4-6.

    לאור האמור, אני מקבל את גרסתו של התובע בעניין אופן התרחשות התאונה.

     

25. בכל הנוגע לסוג המספריים בהם השתמש התובע בעת החיתוך, התובע טען כי השתמש ב"מספרי פח ידניים".(ראו: סעיף 4 לכתב התביעה) במסגרת תצהירו הוסיף התובע שלא סופקו לו "מגזרי פח" (מספריים) שאורכם כמטר על מנת לחתוך מבלי להיפגע. (ראו: סעיף 10 לתצהיר התובע)

     

    במסגרת עדותו , נשאל התובע לעניין המספריים:

     

    "ש. שנכנסת לחדר לקחת את המספריים כמה סוגי מספריים היו במקום?

    ת. היה מספריים אבל יש כמה צבעים אבל לא מספריים גדולות.

    ש. המספריים שלקחת הם הכי מתאימות לחיתוך אותו כבל?

    ת. כן. " (ראו: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 21, ש' 7-10)

     

    הקבלן אישר את גרסתו של התובע בכל הנוגע לצורך במספריים באורך של מטר. לדבריו ככל שהיה לתובע ביום התאונה מספריים באורך של מטר, התאונה לא הייתה מתרחשת. (ראו: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 25, ש' 1-2) מר אייל סבג ששימש במועד התאונה כמנהל במפעל, טען שהתובע לא השתמש במספריים אלא בצבת. (ראו: שם, בעמ' 38, ש' 19)

    אני סבור שבין אם התובע השתמש במספרי פח ידניים ובין אם בצבת, השאלה שיש לשאול היא: האם התובע השתמש בכלי מתאים לצורך העבודה שביצע והאם שימוש בכלי שונה, היה יכול למנוע את התאונה. נטל ההוכחה מוטל על התובע במקרה זה. שכן, הוא זה שטוען שלצורך ביצוע העבודה נדרש להשתמש במספריים באורך של יותר ממטר שהיה בכוחן למנוע את התאונה.

     

    אולם, התובע לא הביא ולו בדל של ראיה כדי להוכיח את טענתו. היה בכוחו של התובע להביא חוות דעת מקצועית בעניין הכלי המתאים לצורך ביצוע העבודה ולחילופין להעיד גורם מקצועי שעבד עמו ויכול להצביע על כלי מתאים. הקבלן לא נחשב לגורם מקצועי גם לטענתו שלו ובכל מקרה הוא בעל אינטרס. (ראו גם: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 28, ש' 9).

    יתרה מזאת, התובע העיד כאמור לעיל שמספרי הפח שהיו בידו מתאימות לחיתוך רצועת הפח ולמעשה גם הקבלן ציין בכתב ההגנה שהגיש (כתב ההגנה כנתבע 1-ב'ב') כי השימוש במספרי הפח הידניים זה הכלי הנכון לביצוע חיתוך רצועת מתכת (סעיף 6(ו) לכתב ההגנה מטעמו, יתר על כן, הקבלן טען בכתב הגנתו שהתאונה ארעה לא בגלל העדר מספרי פח אלא בשל אי שימוש במשקפי מגן וזלזול התובע בהוראות הבטיחות ובשיטת ההדרכה שקיבל לצורך חיתוך סרט המתכת, (ראה ס' 6 על כל סעיפי המשנה שבו לכתב ההגנה מטעם הקבלן), למותר לציין, שבהקשר לסוג הכלי שבו השתמש התובע גרסת הקבלן אינה אמינה והיא משתנה בהתאם לצורך ראה לצורך השוואה את ס' 10 לתצהירו לעומת האמור בס' 6(ו) לכתב ההגנה מטעמו, לאור האמור, אני סבור שהתובע לא הוכיח שהיה עליו להשתמש בכלי אחר מהכלי שבו השתמש בפועל, מספרי פח ידניים שהם מתאימים לביצוע עבודת החיתוך.

     

    בכל הנוגע לשימוש במשקפי מגן, אין מחלוקת שהתובע לא השתמש במשקפי מגן לצורך ביצוע העבודה וברי לכל כי היה במשקפים כאלה כדי למנוע לפחות חלק מהנזק שנגרם לתובע. על המשמעות הרחבה יותר לסיבה בעטיה לא השתמש התובע במשקפי מגן ראה בהרחבה בפרק האחריות.

     

    בכל הנוגע לשאלה האם היו עדים לתאונה, התובע העיד כי אף אחד לא ראה את רגע התרחשות התאונה ו"הם הגיעו לאחר התרחשותה." (ראו: סעיף 11 לתצהיר התובע"; פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 15, ש' 11-12)

     

    עם זאת, הקבלן טען שראה את התאונה מרחוק. לשאלת בית המשפט מה ראה מרחוק, השיב: "ראיתי שהוא חתך את הסרט הזה והוא עף עליו..." (ראו: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 23, ש' 12-15) עדות זו סותרת את גרסת הקבלן כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו: "הנני להצהיר כי לא הייתי נוכח באזור התאונה, ואולם משיחה שניהלתי עם המנהלים מטעמי, מתברר כי בזמן התאונה נכחו..." (ראו: סעיף 9 לתצהיר הקבלן)

     

    הקבלן נשאל על סתירה זו במסגרת עדותו והשיב שהתכוון שלא היה קרוב. (ראו: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 28, ש' 22) למעשה, הקבלן טען שעמד במרחק 50 מטר מהתאונה, ראה אותה מרחוק, אך לא חשב לציין זאת בתצהיר משום שזה לא היה מספיק קרוב. לדברי הקבלן, הוא לא ביקש מעורך דינו לדייק בסעיף 9 לתצהיר מאחר שבאותה עת אחד העובדים שלו נפטר. (ראו: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 29, ש' 4-5)

     

    יתרה מכך, בס' 9 לתצהירו ציין הקבלן שבשיחה עם מנהל מטעמו הוא מסר לו שמנהלי ביתנית היו נוכחים בזמן התאונה: יוסי דוד, יורם שושן ואייל סבג. גם גרסה זו עומדת בניגוד לגרסת התובע שטען שאיש לא היה עד לתאונה. (ראו: סעיף 9 לתצהיר הנתבע 1) וממילא סותרת את טענת הקבלן עצמו שטען שראה את התאונה ולכן יכול היה לדעת מידיעה אישית מי נכח במועד התאונה ואיפה. אלא שמעבר לסתירה זו גם הטענה ב' 9 ששוחח עם מנהלו אינה מדויקת בלשון המעטה שכן הקבלן העיד שאינו זוכר שהמנהל מטעמו מחמוד בשיר היה סמוך למקום התאונה. למעשה בעדותו הבהיר שכוונתו שהמנהלים היו בשטח הייתה שהיו באזור דהיינו בשטח המפעל שגודלו להערכת הקבלן כדונם (פ' עמ' 29 ש' 16-25) ובפועל גם המנהל מטעמו בשיר לא ראה את התאונה (פ' עמ' 29 ש' 26-31).

     

    עוד תמוה בעיני שהתובע לא מצא לנכון לציין כי הקבלן ומנהל הקבלן או מנהלי ביתנית היו עדים לתאונה, שהרי גרסת הקבלן בכל הנוגע לנסיבות התאונה זהה לגרסת התובע שכן לכאורה היה בכך לתמוך בגרסתו באשר לנסיבות התאונה.

    בנסיבות אלו אני מקבל את גרסת התובע כי לתאונה לא היו עדים. איני נותן אמון בגרסת הקבלן שראה את התאונה לא רק בשל ההסבר שנתן לשינוי בגרסתו בין האמור בס' 9 לתצהירו לבין עדותו אלא גם בשל היקף הזגזוג בגרסאות שמסר בכל כתבי טענותיו. לפיכך, אני קובע שלא הוכח שהיו עדים לתאונה.

     

    אחריות לאירוע התאונה

    בפרק זה תיבחן אחריות כל אחד מהנתבעים ו/או התובע לתאונה שארעה.

     

    אחריות הקבלן

26. בהתאם להלכה הפסוקה, "כל מעביד חב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי עובדיו. חובת הזהירות שהפסיקה הטילה על המעביד הינה חובה גורפת לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על העובד מפני סיכונים המצויים במקום או בתהליך העבודה. המעביד הינו האחראי על אופן עבודתו של העובד ועל סיכונים הקשורים לסביבת ותנאי העבודה הנתונים לפיקוחו ולשליטתו. על המעביד מוטלות חובות המתבטאות בצורך להזהיר עובד לגבי סיכונים קיימים, להדריכו ולפקח עליו, להסיר סיכונים ממקום העבודה ולספק ציוד נאות ומיגון, (ע"א 707/79 וינר נ' אמסלם, פ"ד לה(2) 209; ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו, פ"ד לו(2) 592; ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' נטליה דביר, פ"ד נג(3) 172).

     

    מהיקף הסיכון לו נחשף העובד נגזרות ההגנות ואמצעי ההגנה שעל המעביד לנקוט בהם. ככל שהסיכון בולט ומוחשי יותר תגבר הדרישה מהמעביד להסרתו, לאספקת אמצעי בטיחות, להדרכת העובד ולפקח עליו במהלכה של העבודה השוטפת, (ע"א 663/88 שירזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ פ"ד מז (3), 225; ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ פ"ד נט(3), 66, עמ'7)." (ראו גם: תא(עכו) 565-03-12 ראאד נ' חאג' (24.6.2016) וההפניות שם)

     

27. הקבלן נשכר ע"י ביתנית לצורך בניית "חדרי טרנספורמציה". הקבלן הוא שהעסיק את התובע לצורך ביצוע העבודה בביתנית והתקיימו ביניהם יחסי עובד – מעביד. אין חולק כי מעביד חב בחובת זהירות כלפי עובדיו ובאשר להיקף חובת הזהירות, נפסק כי מדובר באחריות מוגברת. (ראו גם: תא (ב"ש) 1309/07 עזבון המנוח סעיד ז"ל נ' רהט (17.10.2013))

     

28. "לחובת המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך את העובד ולפקח על עבודתו באופן שלא תרבץ סכנה לפתחו של העובד" ראה, בין היתר, ע"א 707/79 [1], בעמ' 211-212:

     

    "הלכה פסוקה היא, כי המעביד חב חובת זהירות לעובדיו, ותוכנה של חובה זו הוא, בין השאר, בדאגה לשיטת עבודה ופיקוח יעיל: .171/56חובתו של המעביד היא כפולה: להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה. עליו לרכז פיקוח ולוודא ביצוע...".

    וראה גם: ע"א 214/58 [2], בעמ' 1728, ע"א 284/64 [3]; בע"מ 376-77:

     

    "מעביד חייב להזהיר את עובדו על הסכנות הצפויות לו בעבודה ולהדריכו בדרכי עבודה נאותות, בייחוד כשהוא חדש ובלתי מנוסה.

    חוסר אזהרה והדרכה מתאימה, כשזו דרושה, מהווה רשלנות מצד המעביד". (ראו גם: ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה (28.3.1988))

     

29. במקרה דנן קיימת גם חובת זהירות קונקרטית: על הקבלן לצפות את התרחשות הנזק שנגרם בפועל ולמנוע אותו באמצעות מיגון ופיקוח מתאימים. בהתאם לכך, היה על הקבלן לדאוג שהתובע יעבור הדרכת בטיחות וככל שהוא סבר שחסר ציוד מגן כלשהו ולהשקפתו סיפוק הציוד אינו באחריותו, היה עליו להתריע על כך בפני ביתנית ולא לאפשר המשך עבודה ללא מיגון מתאים. בהתאם לכך, למרות שהקבלן טען שאספקת ציוד הייתה רק באחריות ביתנית ולמעשה ביתנית גרסה אחרת, איני סבור שזה מעלה או מוריד לעניין שאלת אחריות הקבלן.

     

    מעדותו של הקבלן עולה שאף אחד לא בדק את העובדים ולא היה כלל קצין בטיחות. יתרה מכך, הקבלן הודה שככל שהיה ציוד מתאים לצורך עבודת התובע, התאונה ככל הנראה לא הייתה מתרחשת. (ראו: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 25, ש' 1-3; 26-27)

     

30. מבלי למעט מהאמור, אני סבור שהקבלן ניסה להרחיק עצמו מאחריות לאירוע , כמעבידו של התובע ואם במהלך עדותו ניסה להצביע כי ביתנית אחראית לאירוע לאחר שלא סיפקה ציוד מגן או לא שמרה על כללי הבטיחות בשטח המפעל הרי שכתב ההגנה מטעמו של הקבל כל כולו הטלת אחריות על התובע בלבד כך למשל כונה התובע : "אדם לא אחראי, לא מציית להוראות ולהנחיות ומזלזל בהן"(ס' 4 לכתב ההגנה), התובע :"אדם שהציג את עצמו כאדם מיומן, מנוסה, מכיר טוב את מלאכתו ועבודתו, ובתור שכזה היה צריך להימנע מכל דבר שהיה מסכן את בריאותו ואת גופו , היה אמור וחייב ללבוש משקפי מגן, דבר שלא עשה במתכוון , ובראיה לכך שהמשקפיים נמצאו מונחים לידו עת התאונה"(ס' 6(א) לכתב ההגנה) . למעשה עיקר כתב ההגנה מטעם הקבלן נועד להצביע על הרשלנות של התובע ש"במקרה דנן הינה גובלת לרשלנות פושעת ופזיזה, כך שהתובע לא יהיה זכאי לפיצויים כלשהם מהנתבע עצמו..."(ס' 6(י"ד) לכתב ההגנה) למותר לציין, שבמסגרת כתב ההגנה ציין הקבלן במפורש כי הסביר והורה לתובע כיצד לחתוך את רצועת המתכת: "התובע עת שחתך את רצועת הפח משום מה חתך בצד הלא נכון ולא כפי שהורה לו הנתבע קודם לכן, לא החזיק נכון ברצועה בכדי למנוע את התכווצותה בניגוד מוחלט להוראות הנתבע, ובניגוד מוחלט למה שהיה עושה אצל הנתבע עצמו". כתב ההגנה מטעם הקבלן מהווה בהיבט המשפטי מעין טענת "הודאה והדחה" במובן שהנחיתי את העובד, סיפקתי ציוד מגן , הדרכתי אבל העובד "בחר לזלזל בהוראות הבטיחות ולצפצף עליהם" , בפועל הקבלן התעלם מהאמור בכתב הגנתו לגבי אחריות התובע הגיש תצהיר שלפיו האחריות לספק ציוד מגן מוטלת על ביתנית והוא למעשה לא סיפק ציוד מגן :

      

    יתרה מזאת, הקבלן הצהיר שהמספריים שנטל התובע מהמחסן לא היו מתאימות לחתוך:

    

    וזאת בניגוד גמור לנטען על ידו בכתב ההגנה.

     

    כפי שכבר ציינתי לעיל, עדותו של הקבלן ניתנה במגמה להרחיק עצמו מאחריות, היא אינה מהימנה עלי ואיני נותן בה אמון למעשה הקבלן לא הוכיח דבר וחצי דבר מגרסתו לא זו שבכתב הגנתו ולא זו שבתצהירו הרצופה סתירות כמפורט לעיל.

    על כן אני קובע שהמעביד הקבלן אחראי לתאונה.

     

    אחריות ביתנית

     

31. ביתנית חבה בחובת זהירות כלפי התובע, משום שהינה הבעלים והמחזיקה במפעל בו התרחשה התאונה. וכן, מאחר שהיא זו שהזמינה את העבודה. (ראו גם: ע"א 7436/13 מנורה נ' פלוני (18.2.2016); ע"א 1051/14 עדן בריאות נ' המוסד לביטוח לאומי (30.8.2015))

     

32. עם זאת, בעניינינו טענה ביתנית כי היא מסרה את ביצוע העבודה לנתבע 1 – קבלן עצמאי וערכה עמו חוזה עבודה. בהתאם לחוזה העבודה, הקבלן הוא האחראי הבלעדי לקיום סדרי הבטיחות. הקבלן הוא שאחראי לכל נזק שיגרם במהלך ביצוע העבודות ובמקרה שתוגש נגד ביתנית תביעה, הוא זה שאמור לפצותה. יתרה מכך, הקבלן אחראי לבטח את עצמו ואת עובדיו וכן כל צד שלישי בביטוחים מתאימים, בהתאם לסיכון הכרוך בביצוע הסכם זה מצדו. (ראו: נספח א לתצהיר ביתנית)

     

    ובלשון חוזה העבודה:

     

    

    

    ראה גם נספח ב' לחוזה העבודה:

    

     

     

    אין בידי להסכים עם טענתה של ביתנית לפיה כלל אינה אחראית לתאונה.

33. אין מחלוקת כי בניית חדרי הטרנפורמציה נעשו בשטח מפעל ביתנית בחיפה, אומנם כפי שציינו לעיל, ביתנית שכרה את שירותיו של הקבלן לביצוע בניית חדרי הטרנספורמציה ואף חתמה עמו על חוזה עבודה שכלל הבטיחות על עובדיו חלה על הקבלן . יחד עם זאת, לביתנית בתור הבעלים של המפעל וזו שפיקחה על התוצרת הייתה יכולת לחזות את הסיכונים הכרוכים בעבודה ולפעול למען הקטנתם. כמו כן, על ביתנית מוטלת חובה כללית להבטיח את שלומו ובטחונו של כל אדם שהיא צופה או צריכה לצפות שעשוי להיות מושפע מהמתרחש באתר, בין שהוא עובד מטעמה ובין אם לאו:

    "...אכן, הלכה פסוקה היא כי שליטה ופיקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין (ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה [33]; ע"א 683/77 ברוק נ' עיריית תל-אביב-יפו [34]; ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר [35]; ע"א 4597/91 הנ"ל [31]), עם זאת יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו אם הוא מוסר ביצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה. יפים לעניין זה דברי הנשיא ברק:

    "חובת הזהירות הקונקרטית עניינה נקיטה של אמצעי זהירות סבירים. לעתים אין לך אמצעי זהירות טוב יותר מהעברת ההפעלה לידיו של אדם מיומן. על-כן, עשוי תופס במקרקעין או במטלטלין לצאת ידי חובתו כלפי מבקר... על-ידי מינוי קבלן עצמאי מומחה..." (פרשת ועקנין [3], בעמ' 131. עוד ראו: א' ברק "אחריות למעשי הזולת" דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית [84], בעמ' 469)".

    (ראו : ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי ואח' (1.10.2003) להלן :"עניין סולל בונה")

    בעניין סולל בונה עלתה השאלה האם חב' אלתא שהיא בעלת המבנה שבו נפגע תנעמי חבה ברשלנות מכוח היותה בעלת המקרקעין. כב' הש' טירקל השיב לשאלה זו בשלילה מאחר ואלתא כבעלת המבנה הוציאה מידיה את הפיקוח והשליטה על הנעשה בשטח המבנה שלה והעבירה אותו לקבלני משנה:

    " בפרשה שלפנינו הוציאה אלתא מידיה את השליטה והפיקוח על הנעשה בשטח המבנה בכך שהעבירה למינרב את עבודות הקמת המבנה; מינרב נמצאה יומיום באתר הבנייה, ארגנה את העבודה ופיקחה עליה, והיא שהייתה אחראית לסידורי הבטיחות, ובידיה היו האמצעים והיכולת למנוע נזק (השוו א' ברק "אחריות בנזיקין של המחזיק במקרקעין" [87], בעמ' 123). במצב דברים זה אין לצפות שאלתא תנקוט אמצעי זהירות מצדה. גם לפי סעיף 15 לפקודת הנזיקין אין מעסיק אחראי לעוולה של קבלן עצמאי שנעשתה תוך כדי ביצוע העבודה שהוטלה עליו על-ידי המעסיק (בכפוף לחריגים שאינם חלים בענייננו. על כך ראו: ע"א 804/77 נימר נ' דיאב [36]; א' ברק "האחריות בנזיקין של המעסיק למעשיו של קבלן עצמאי" [88], בעמ' 370-369). מכאן, שאלתא לא התרשלה כלפי תנעמי", ראה עניין סולל בונה ס' 16 לפסק הדין.

     

    ולענייננו, ביתנית אכן שכרה את שירותיו של הקבלן לביצוע חדרי טרנספורמציה והאחריות לביצוע עבודה זו מוטלת במלואה על הקבלן לרבות נקיטת כל אמצעי הבטיחות והמיגון הנדרשים ממנו לספק לעובדיו. לו היה התובע נפגע במהלך עבודת הריתוך של המסגרות בחדר הטרנספורמציה יתכן והיה מקום לקבל את טענת ביתנית להעדר אחריות, ברם, מעת שהתאונה ארעה במהלך פירוק חבילת המסגרות על ידי חיתוך רצועת המתכת, פעולה שבה ביתנית מעורבת מעצם שליטתה באספקת המסגרות לצרכי בניית חדרי הטרנספורמציה. בנספח א' לחוזה העבודה הוסכם מה חלקו של כל צד באספקת הציוד לביצוע חדרי הטרנספורמציה :

     

    היוצא מן האמור, שבאחריות ביתנית היה בין היתר לספק את מסגרות הברזל, לצרכי עבודת הקבלן ומעת לעת גם ביתנית ו/או מי מטעמה עסק בפירוק חבילות מסגרות הברזל כך שלא ניתן לומר שביתנית ניתקה עצמה מכלל השליטה והפיקוח על העבודה הנדרשת וזאת לנוכח אספקת מסגרות הברזל.

    מבלי למעט מהאמור, יש לציין כי העבודה בשטח המפעל של ביתנית לא הייתה מיוחדת רק לבניית חדרי הטרנפורמציה אלא גם לעבודות אחרות שנעשו על ידי עובדי ביתנית שאינם עובדי הקבלן ולכן, היה על ביתנית לוודא שהוראות הבטיחות בשטח המפעל נשמרות ולו רק כדי להגן על עובדיה או הנמצאים בשטח המפעל מפעילות המתבצעת על ידי קבלני משנה. שוכנעתי כי מסקנות אלו מעוגנות בעדות עדי ביתנית כמפורט להלן:

34. אייל סבג מנהל מפעל ביתנית בחיפה במועד הרלבנטי לתאונה העיד כי מפקח מטעמו בדק את תוצרת העבודה של התובע והדבר מתיישב אף עם חוזה העבודה במסגרתו נקבע פיקוח מטעם המזמין. (ראו: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 37, ש' 11-12; סעיף 8 לחוזה העבודה)

     

    מעבר לכך, אייל סבג העיד שיתכן שהוא זה שהראה לתובע איך צריך לבצע את העבודה בפעם הראשונה. (שם, בעמ' 39, ש' 29-33) וכן, מי שראה את קצב העבודה והזמין חבילות חדשות (מסגרות הברזל-ב'ב') היה אותו אייל סבג. עם הגעת החבילות החדשות, עובד של ביתנית היה פורק אותן באמצעות מלגזה. (שם, בעמ' 40, ש' 23-32) משנשאל מי היה חותך את הסרט (ממתכת) העיד : "מי שצריך לקחת את זה או הקבלן או מי שצריך לבצע את העבודה . אם עכשיו צריך לבצע עבודה , צריך להביא את המסגרת היו שולחים (סאלח)" (פ' עמ' 40 ש' 29-31). בהקשר זה הודה אייל סבג שלא רק לסאלח הייתה גישה למסגרות אלו אלא לכל אחד שכן אין מה לעשות הם מונחים בשטח פתוח ומי שילך לפתוח את החבילה של המסגרות זה מי שבקשו ממנו, (פ' עמ' 41 ש' 1-2).

    כאמור גם מר שושן שהוא כאמור עובד של ביתנית אף אישר שפעמים רבות הוא היה זה שפרק את החבילות של המסגרות. (שם, בעמ' 44, ש' 21-22).

     

    כאמור לעיל, בביתנית עבדו בנוסף לעובדים מטעם הקבלן גם עובדים של ביתנית. לאייל סבג היה משרד בביתנית והוא אישר שהיה יוצא לסיור בין העובדים ורואה מה הם עושים.

    אייל סבג אף נשאל מה הייתה תגובתו אם היה רואה את הפועלים של הקבלן ללא ציוד או קסדה על הראש והשיב:

     

    "במקרה כזה מעירים לעובד ולקבלן היו מקרים כאלה. זה לא משהו שהוא מתוקף תפקידי לעשות, אבל בהחלט קרו מקרים כאלה אבל זה מטופל." (ראו: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 42, ש' 5-6)

     

    כמו כן, המחסנאי מטעם ביתנית מר יורם שושן העיד כי אם הקבלן "נתקע" ללא ציוד אפשר להשאיל לו ושזה קרה בעבר. (ראו: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 42, ש' 29-30; עמ' 45, ש' 1-2)) .

     

    הקבלן טען בתצהירו כי התנהלות ביתנית בשטח המפעל רשלנית ומנוגדת להוראת הבטיחות :

     

    אומנם אני ער לכך, שיש להתייחס לעדותו של הקבלן בספקנות נוכח חוסר מהימנותו למשל כאשר טען בכתב ההגנה מטעמו באותו הקשר : ".....כי בכל מקום בשטח המפעל רואים שלטים שמזהירים את הפועלים מפני הסכנות ומבקשים מהם ללבוש משקפי מגן וכובעי מגן וזה כדי להזכיר לתובע ולאנשים כמוהו להנחיות וחובת המיגון",(סעיף 6(ד) לכתב ההגנה) . מאידך, התמונות שצורפו לתצהיר הקבלן גם אם הן נכונות ליום צילום התמונות מספרות סיפור אחר שיש בו מימד של הפרת הוראות בטיחות למשל כאשר ניתן לראות עובד בגובה שאינו רתום ברתמה או שאינו חובש כובע מגן או אדם הנוהג במלגזה בכפכפים ללא נעלי מגן. אומנם יתכן ואין בכך כדי לשקף את אופן העבודה אך די בכך כדי להצביע שעל ביתנית מוטלת אריות על הנעשה בשטח המפעל שלה על עובדיה ועל אלו הנמצאים בשטח המפעל יהיה תפקידם אשר יהיה.

     

35. מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד על אחריותה של ביתנית לאירוע התאונה. מנהל העבודה מטעם ביתנית היה קשור לעבודת התובע. יתכן שהוא זה שנתן לו הדרכה ראשונית, הוא זה שבחן את קצב העבודה שלו ובהתאם הזמין מסגרות חדשות והוא אף סייר וראה את אופן עבודתם של העובדים בביתנית, לרבות עובדי הקבלן. מנהל העבודה אייל סבג אף אישר שקרו מקרים שהעיר על ענייני בטיחות גם לעובדי הקבלן, אף שזה לא היה מתוקף תפקידו. מעבר לכך, מאחר שעבדו בביתנית גם עובדים של ביתנית, היה מחובתו של מר סבג להעיר לעובדי הקבלן על ענייני בטיחות גם כדי לשמור על בטיחות עובדי ביתנית.

     

    כך למשל היה בכוחו של מנהל מטעם ביתנית להעיר לעובדי הקבלן ככל שהם לא שמרו על כללי הבטיחות וסיכנו את עצמם ואת שאר העובדים. יש לשים לב שבמקרה זה לא מדובר על מחזיק מקרקעין שמסר לקבלן מקצועי את כל העבודה כולל פיקוח ובכך יצא ידי חובתו. מדובר במפעל שהעסיק עובדים במקביל לעובדי הקבלן, היה אחראי בין היתר לפקח על התוצרת של עובדי הקבלן, העביר להם הדרכה ראשונית ולעיתים אף העיר להם ככל שהם לא שמרו על כללי הבטיחות. לאור האמור, ברי לכל שיש לייחס לביתנית אחריות לאירוע התאונה.

     

    בהקשר זה מצאתי לנכון לציין, כי מאחר שהוכח שהנתבעות הפרו את חובת הזהירות החלה עליהן בנסיבות העניין, אינני מוצא צורך לדון בשאלה האם הוכיח התובע את התקיימות התנאים להחלת חזקת "הדבר מדבר בעד עצמו" או חזקת "דבר המסוכן" לפי סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין.

     

    חלוקת האחריות

     

36. מאחר שקבעתי שביתנית והקבלן מעוולים במשותף, הרי שהם חבים כלפי התובע ביחד ולחוד. (ראו: סעיף 11 לפקודת הנזיקין)

     

37. בבואי לבחון את היקף האחריות של כל אחד מהנתבעים, מצאתי כי הכף נוטה בבירור כלפי הקבלן. הקבלן היה המעביד הישיר של התובע ואחראי עיקרי בנושא הבטיחות, בין השאר מכוח חוזה העבודה שנחתם בינו לבין ביתנית. בהקשר זה אציין שטענתו של הקבלן לפיה חוזה העבודה אינו תקף, שכן הוא הסדיר את יחסי הצדדים במפעל הקודם בפרדס חנה לא הוכחה ומכאן הרי שהיא נדחית.

     

38. לא רק שהקבלן לא שכר בעל מקצוע מתאים שיפקח על הבטיחות, אלא שהוא גם לא טרח לפקח על הבטיחות בעצמו במיוחד נוכח טענותיו כלפי התובע בכתב ההגנה שהגיש מטעמו.

     

    אני ער לכך, שהקבלן טען שהעסיק מנהל עבודה מוסמך לבטיחות אך זה לא הובא לעדות בשל גילו.

     

39. יתרה מכך, בעניניינו, נראה שדווקא ההסבר הכללי שניתן לתובע והעבודה הפשוטה שבה הוא עסק יצרו אצלו תחושת ביטחון, והיה ראוי שהקבלן יזהירו מפניה ומפני הסיכונים הכרוכים בה. (ראו: ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם (27.10.2004))

     

40. לאור האמור, מצאתי לנכון לקבוע כי הקבלן אחראי ל-85% מהנזקים ואילו ביתנית אחראית ל- 15% מהנזקים.

     

    אשם תורם

     

41. "מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד. יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו (ע"א 530/70; 147/54, בעמ' 1608; ע"א 250/64, בעמ' 32).

    עם זאת יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על-פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה. כבר היו דברים מעולם, שחרף המגמה הבסיסית הנ"ל הוטלה על העובד אחריות כבדה משל המעביד. גם לגישה זו יימצא אישור בפסקי-דין, שניתנו במקרים המתאימים (למשל, ע"א 227/67 (המ' 113/68), בעמ' 319; ע"א 53/57 וע"א 819/77)". (לעניין זה ראה גם: ע"א 110/80[10] בעמ' 457)."

     

    על בסיס גישה עקרונית זו תיעשה חלוקת האחריות בין המזיק לבין הניזוק, הנושא באשם תורם, על-פי המבחן של "מידת האשמה". עיקרו של המבחן הוא בהצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. מידת האשמה המוסרית עולה בעיקר מתוך בחינת התנהגותם של הנוגעים בדבר במקרה הקונקרטי, אשר נדון לפני בית המשפט, אם כי לעתים ייזקק בית המשפט למבחן חיצוני, המפנה אל רמתו של האדם הסביר (לעניין "מידת האשמה" ראה: ע"א 316/75 [11] בעמ' 305; ע"א 819/77 [12])."(ראו: ע"א 417/81 רמדה שלום נ' אמסלם (9.1.1984))

     

    בנסיבות העניין, לא מצאתי לייחס לתובע אשם תורם כלשהו. בשים לב לזמן הקצר בו עבד התובע אצל הנתבעות ושעה שהנתבעות הן שהעמידו את התובע בסיכון שבהתממשותו הוא נפגע – העדר אמצעי מיגון מתאימים והעדר פיקוח על אופן העבודה.

     

    התובע טען שהוא פנה הן ליורם המחסנאי מטעם ביתנית והן לקבלן בטענה שחסר משקפי מגן ואף הביא משקפי מגן משלו והם נשברו. (ראו: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 20, ש' 23-33; עמ' 21, ש' 1-2) הקבלן אישר שהתובע היה זקוק לציוד מגן לצורך עבודתו ולא היה לו והבהיר שלא הפסיק את עבודתו משיקולים כספיים. (ראו: שם, בעמ' 26, ש' 8-9) וכן, שלא היה קצין בטיחות או פיקוח כלשהו על בטיחות העובדים בעבודה. (ראו: שם, בעמ' 25, ש' 26-28)

     

    מר אייל סבג המנהל מטעם ביתנית, אישר שהיה מסתובב בין העובדים מפעם לפעם ורואה את פועלם, כך שככל שהעובדים לא השתמשו בציוד מגן ולא היה פיקוח מתאים על עבודתם, היה באפשרותו לדעת זאת. (ראו: שם, בעמ' 41, ש' 19-20) לאור כל האמור, אני סבור שהתובע עבד בהתאם לשיטת העבודה שהייתה נהוגה, ההנחיות שניתנו לו ובמסגרת תנאי העבודה שסופקו לו.

     

    אחריות צד ג' –הקבלן

    אין חולק שהקבלן וביתנית חתמו על חוזה עבודה לפיו התחייב הקבלן לדאוג לבטיחות עובדיו ובמקרה של תביעה של מי מעובדיו את ביתנית יהיה עליו לשפות את ביתנית.

    לא הוכח בפני שנחתם חוזה אחר שבו נקבעו תנאים שונים או שהתקבלו הסכמות שונות בניגוד לאמור בחוזה העבודה . ס' 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני מורה לנו:

     80.תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים או לשותפות, למוכסנות או להלוואות שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב, והעולות על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב.

    טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים, אף אם איננה עולה על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע".

     

    במקרה הנדון אין בפני כל ראיה בכתב שישבה כדי לסתור את נכונות ההסכמות בחוזה העבודה שבין הצדדים.

    הכיסוי הביטוחי:

    התובע טען טענה נוספת שעניינה הנושא הביטוחי שלפיה התחייבה ביתנית לבטח אותו ואף קיזזה מהסכומים המגיעים לו סך של 20,000 ₪ . טענה זו הוכחשה על ידי ביתנית.

    ובהקשר לחוזה העבודה , התחייב הקבלן בחוזה העבודה לבטח עצמו ואת עובדיו בביטוח שיש בו לכסות כל נזק שיגרם למי מהם בגין העבודה (ס' 14.6 לחוזה העבודה).

     

    בתצהירו טען הקבלן כי :

    

    ראשית, אין חולק שלא הוצגה לעיוני בכתב כל אסמכתא המעידה שביתנית הסכימה לוותר על הסעיף החוזי ולבטח את הקבלן ועובדיו .

    שנית, אין מחלוקת שאכן ביתנית קיזזה את הסך של 20,000 ₪ מתשלום ששלימה לקבלן על עבודתו והשאלה היא עבור מה ? האם כטענת הקבלן עבור ביטוח שערכה עבורה ועבור הקבלן או כהשתתפות בנזקיה הצפויים כתוצאה מהגשת תביעה .

    בעניין זה הצהירה גב' אורית וידר המשמשת כמנכלית ביתנית אז והיום:

    

    גב' וידר נחקרה על תצהירה וחזרה בעדותה על מהות הקיזוז שערכה מהקבלן ואף העידה שהקבלן לא היה חלק מהפוליסה של ביתנית. גב' וידר אף עומתה בחקירתה עם הקלטת שיחה בינה לבין הקבלן בנוגע לסך של 20,000 ₪ , ראה עדותה פ' עמ' 34-35. עדותה לא נסתרה . ובהעדר כל ראיה אחרת שיש בה כדי לסתור את מחויבותו של הקבלן לעשות ביטוח אין לראות את הקיזוז שנעשה כתשלום עבור ביטוח שעשתה ביתנית . מכל מקום פוליסת הביטוח של ביתנית לא הוצגה לעיוני ולכן, על פי התיעוד הקיים בפני אני דוחה את טענת הקבלן כצד ג' גם בהיבט הביטוחי. 

    על כן, על הקבלן כצד ג' לשפות את ביתנית בגין כל סכום ישולם על ידה כפיצוי לתובע .

     

    הנזק

     

    נכות רפואית

     

42. כפי שציינתי לעיל, כבוד השופטת לוקיץ מינתה את ד"ר גרזוזי כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום העיניים ואת ד"ר כנעאנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הנפשי. ד"ר גרזוזי קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% לפי תקנה 52(1)1 לתקנות הנכות בגין ליקוי בכושר הראיה בעין ימין. ד"ר כנעאנה קבע לתובע נכות נפשית בשיעור 15% לפי תקנה 34ב2-3 לתקנות הנכות.

     

    המומחים לא נחקרו בביהמ"ש והצדדים לא חלקו על קביעותיהם במסגרת הסיכומים שהוגשו. לאור האמור ובראי ההלכה הנהוגה בעניין המעמד שיש לחוות דעת מומחים מטעם ביהמ"ש, אני מאמץ את קביעות המומחים. (ראו גם: ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח (28.2.2005))

     

    לאור האמור, נכותו הרפואית הצמיתה והמשוקללת של התובע תעמוד על 27.75%.

    נכות תפקודית

     

43. התובע ביקש שביהמ"ש יקבע את נכותו התפקודית בשיעור של 40% לפחות, מאחר שמדובר באדם צעיר עם פגיעה באבר חיוני לצורך תפקודו היומיומי. לגישת התובע, פגיעתו מונעת ממנו לעבוד במספר רב של מקומות עבודה. יתר על כן, המקצוע של התובע רתך/ מסגר נשען בין היתר על ביצוע מדידות ודיוק בביצוע, דבר שלתובע יש קושי לבצע כעת. כמו כן, עם מרוץ השנים, ככל שהתובע יפגע בעינו השנייה, הוא עשוי לאבד את ראייתו.

     

44. מנגד טענה הנתבעות, כי 15% מתוך הנכות הצמיתה של התובע הינה נכות נפשית שאינה תפקודית כלל. יתרה מכך, מחומר הראיות עולה כי התובע מתפקד כרגיל בחיי היומיום, עובד בעבודות פיזיות ושכרו לא נפגע. לאור האמור, הרי שלא נותרה לתובע נכות תפקודית כלשהי.

     

45. לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו, אני סבור שמבחינת התפקוד היומיומי של התובע, התובע עובד כיום בהיקף שעות עבודה שלא שונה בהרבה מהיקף שעות התאונה שבו עבד קודם לתאונה. כך למשל ניתן לראות שבמסגרת עבודתו של התובע אצל הקבלן הוא עבד לרוב 96 שעות חודשיות שהתחלקו על פני 12 ימים. דהיינו שמדובר בממוצע של כ-8 שעות ליום. (ראו: נספח י לתצהיר התובע)

     

    לעומת זאת, לאחר התאונה, עבד התובע אצל "עמריה הנדסה" והיקף שעות עבודתו נשאר דומה. כך למשל בחודש ינואר 2019 עבד התובע 111 שעות עבודה שהתפרשו על פני 22 ימים. בחודש פברואר 2019 עבד התובע 95 שעות עבודה שהתפרשו על פני 12 ימים ובחודש מרץ 2019 עבד התובע 102 שעות שהתפרשו על פני 12 ימים. מדובר בממוצע של כ- 7.1 שעות עבודה ליום. (ראו: נספח יא לתצהיר התובע)

     

    כמו כן, התובע מנהל גם חיי משפחה. מאז התאונה התובע נישא ויש לו בת. (ראו: פרוטוקול דיון מיום 17.4.2024, עמ' 18, ש' 28-30) עם זאת, אני מקבל את טענת התובע שהעיניים הן איבר תפקודי ופגיעה בהן וודאי משליכה על יכולת תפקודו של התובע בעבודות מדויקות לאורך שעות ארוכות וכן מכבידה עליו בפעולות יומיומיות. מעבר לכך, איני סבור שנכותו הנפשית אינה תפקודית כלל, שהרי ד"ר כנאענה ציין במסגרת חוות דעתו שהוא סובל בין השאר מהתנהגות המנעותית חלקית. אומנם קיימת מגמת שיפור בהיבט התעסוקתי ונוכח הפערים בחוות הדעת בתחום הנפשי בין המומחים השונים לרבות הקביעה במוסד לביטוח לאומי אני סבור שיהיה זה נכון במקרה דנן לשקף את נכותו התפקודי בשיעור נכותו הרפואית בין בהסתמך על מסקנות מומחה בית המשפט בתחום הנפשי .

    ד"ר כנאענה קבע בפרק הסיכום בחוות דעתו כי :

     

    לאור האמור, אני מעריך את נכותו התפקודית של התובע בשיעור נכותו הרפואית, קרי בשיעור 27.75%.

     

    הפסדי שכר לעבר ולעתיד

     

    הפסד שכר לעבר

     

46. בסיס השכר: עובר לתאונה עבד התובע אצל הקבלן כ-4 חודשים החל מ-1.5.2017 ושכרו הממוצע עמד על סך 5036.5 ₪ (וללא החודש הראשון שבו השתכר 1,000 ₪) סך של כ-6,267 ₪ ברוטו. התובע סבר כי אין לקבוע בסיס שכר לפי סכום השתכרותו בפועל, מאחר שמדובר היה במשרה חלקית וזו המשרה שהיה לקבלן להציע לו.

    בסיכומיו טען התובע כי עבד במקביל בשתי עבודות (ס' 96 לסיכומיו) ולכן, ערך את חישוביו לפי שכר של 15,158 ₪ . אין בידי לקבל טענה זו.

    ראשית בתצהיר שהוגש מטעמו של התובע ביום 11.8.21 צורפו תלושי שכר (נספח י' לתצהיר זה), עיון בתלושי השכר מעלה כי התובע לא הביא כל ראיה לעבודה נוספת שעבד בה במקביל לעבודה אצל הקבלן סאלח גדיר.

    למותר לציין שהיה בכוחו של התובע לעבוד במקום נוסף, על מנת להגיע לאחוז משרה מלאה והוא בחר שלא לעשות כן.

    יתרה מזאת, בדו"ח הרציפות בעבודה שהונפק על ידי המל"ל כלל לא עולה שהתובע עבד בעבודה נוספת במקביל לעבודתו אצל הקבלן בכל שנת 2017. ברם, באותו דו"ח רציפות בעבודה שהגישה ביתנית ביום 3.7.22 עולה כי נכון לשנת 2017 בחודשים מאי ועד ספטמבר מועד התאונה אין אף אזכור לעבודת התובע אצל הקבלן סאלח גדיר .

     

    אף לא אחד מהצדדים הביא ראיות שיש בהן להסביר כיצד זה הוצגו תלושי שכר של התובע לחודשים 5/17 עד 9/17 ודיווחים אלו אינם מופיעים בדו"ח הרציפות בעבודה.

    יתר על כן, המוסד לביטוח לאומי קבע את השכר השכר הרבע שנתי בביטוח לאומי לצורך חישוב דמי פגיעה נכון ליום 8.7.2018 על בסיס השכר הרבע שנתי שקדמה לפגיעה הוא 23,500 ובהמשך נערך החישוב לתגמולי הביטוח על בסיס סך של 29,500 ₪ .

    גם במקרה זה לא הובא כל הסבר לבסיס השכר של המוסד לביטוח לאומי שהוא שונה משכרו של התובע בפועל למרות שניתן להניח שנוכח ימי העבודה החלקיים ערך הביטוח הלאומי השלמה לשכר חודשי על בסיס השכר היומי .

    בנסיבות אלו מצאתי לערוך את החישוב להפסדי עבר על בסיס השכר המתקבל מהשכר היומי כפול ימי העבודה המקובלים במשק קרי, 22 ימי עבודה ובסה"כ 8,800 ₪ לחודש, (ראה לעניין זה ת"א (מחוזי חיפה) 22/88 ציון אסולין נגד אזולאי פנחס, עמ' 17).

     

    לאחר התאונה, הגיש התובע תלושי שכר מחודש ינואר 2019. בהתאם לכך, שולמו לתובע דמי פגיעה ע"י המוסד לביטוח לאומי עד ליום 31.12.2018. הנתבעות טענו שהתובע חזר לעבוד כבר בחודש מאי 2018 לפי דו"ח רציפות בעבודה. אין בידי לקבל טענה זו. מדו"ח רציפות בעבודה ניתן לראות שהתובע עבד חודש אחד בלבד מתוך שנת 2018 ושכרו עמד על 2380 ₪. איני סבור שניתן להגדיר זאת כחזרה לעבודה. (ראו נספח ח לתיק מוצגי התובעת שהוגש ביום 3.7.2022) . עיון בדו"ח הרציפות ממועד החזרה לעבודה ועד 2021 , מצביע כי גם החזרה לעבודה אינה יציבה לאורך כל שנת העבודה, בהעדר ראיות שיש בהן כדי להצביע על עבודה אחרת שאינה מדווחת או על סיבות אחרות לחוסר היציבות התעסוקתי אני קובע שיש לפצות את התובע בגין הפסדי ההשתכרות בעבר כדלהלן:

     

    ממועד התאונה 28.9.2017ועד ליום 31.12.2018 –תקופת אי כושר מלא:

    8,800 ₪ X 15 חודשים = 132,000 ₪. 

    מינואר 2019 ועד מועד פסק הדין -6.3.2026 -66 חודשים לפי שיעור הנכות התפקודית:

     

    8,800ש"ח X 27.75%X 66 חודשים=  161,172 ₪

     

    הפסד שכר לעתיד

     

47. התובע ציין בעדותו כי עבד כרתך מסגר אצל הקבלן, מדו"ח הרציפות בעבודה עולה כי אכן עבר הכשרה מקצועית בשנת 2015 . מאחר והתאונה ארעה בשלהי שנת 2017 ניתן לומר שהתובע מיצה את יכולת הקידום המקצועי כרתך/מסגר ולכן, יש להניח ששכרו היה עולה במהל השנים. לכן, מצאתי לנכון לערוך את החישוב לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק העומד נכון להיום על סך של 13,153 ₪.

    התובע יליד X.X.1994 בן 30 ו-11 חודשים לערך, צפוי לעבוד בהעדר נתונים אחרים עד גיל 67 , מקדם ההיוון הוא 265.95 . נכות תפקודית בשיעור של 27.75% ולכן:

    13,153 ₪ X 27.75% X 265.95 = 953,234 ₪

     

    הפסד פנסיה

     

48. הפסד פנסיה = הפסד השתכרות לעבר+הפסד השתכרות לעתיד כפול 12.5%

    (953,234 ₪ + 132,000 ₪ + 161,172 ₪ ) X 12.5% = 155,801 ₪.

     

    כאב וסבל

     

49. בשים לב לגילו של התובע, מהות וחומרת הפגיעה, נכותו הרפואית (27.75%) משך אשפוזו ותקופת החלמתו, אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 120,000 ₪.

     

    עזרת צד ג לעבר ולעתיד

     

50. התובע הצהיר כי בעקבות התאונה הוא סבל מכאבים עזים, עבר ניתוח ובהמשך תיקון של חתך ניתוחי והוצאה של תפרים מעין ימין. לטענתו הוא נזקק לסיוע של בני משפחתו בביצוע פעולות יומיומיות. התובע לא הביא לעדות את בני משפחתו ולא הוצגה ראיה חיצונית להוכחת היקף העזרה הנטענת.

     

    יחד עם זאת, אין ספק כי לאור מהות הפגיעה וחומרתה, טענת התובע להיזקקות לעזרה מצד בני משפחתו היא סבירה והגיונית.

    התובע שהה באי כושר עד ליום 31.12.2018 וב-1.1.2019 החל לעבוד בעבודה פיזית גם אם שונה מעבודתו הקודמת במקצת.

     

    נוכח האמור, אני מעריך הוצאות אלו באופן גלובאלי לעבר ולעתיד בסכום של 40,000 ₪.

     

    הוצאות לעבר ולעתיד

     

51. התובע טען כי בעקבות התאונה הוא נדרש לשאת בהוצאות רפואיות והוצאות עבור נסיעות לבדיקות וטיפולים. התובע לא הציג אסמכתאות לצורך תמיכה בטענותיו. מכל מקום, מאחר ומדובר בתאונת עבודה, התובע זכאי לקבל החזר עבור הוצאותיו מהמוסד לביטוח לאומי. עם זאת, אני מוכן להניח כי בעקבות התאונה, התובע נזקק גם לטיפולים ותקופות אשר אינם מכוסים על פי חוק ולאור האמור אני מעריך ראש נזק זה באופן גלובלי לעבר ולעתיד בסכום של 20,000 ₪.

    סיכום

52. לאור כל האמור, הפיצוי בגין נזקיו של התובע הוא כדלקמן:

    293,172 ₪ - הפסד השתכרות לעבר

    953,234 ₪ - הפסד שכר לעתיד

    155,801 ש"ח - הפסד פנסיה

    120,000 ₪ - כאב וסבל

    40,000 ₪ - עזרת צד ג לעבר ולעתיד

    20,000 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד

     

    סה"כ – 1,582,207 ₪

    ניכויים

53. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ביתנית הגישה חוות דעת אקטוארית מטעם מר וליד דבור מיום 23.7.2023. (להלן: "חוות הדעת האקטוארית ") שאר הצדדים לא חלקו על חוות הדעת האקטוארית. על פי חוות הדעת האקטוארית, תגמולי המל"ל לעבר ולעתיד, מהוונים ליום 30.6.2023 עומדים על סך כולל של 1,288,734 ₪ משוערך להיום 1,348,236 (מעוגל).

     

    סוף דבר

     

54. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 233,971 ₪ ביחד ולחוד כאשר חלקו של הנתבע 1- הקבלן הוא 85% מהפיצוי וחלקה של הנתבעת 2 -ביתנית הוא 15% .

55. באותו יחס חלוקת אחריות יישאו הנתבעים בהוצאות משפט של התובע: החזר אגרות, תשלומי מומחים שנשא בהם התובע (צירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום ועד מועד פסק הדין) ובנוסף בשכר טירחת עורך דין בשיעור של 55,217 (כולל מע"מ) .

56. הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

57. ההודעה לצד ג' מתקבלת . הנתבע1 /צד ג' הקבלן יפצה את ביתנית בגין כל סכום ששילמה לתובע.

     

58. המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

    ניתן היום, ו' אדר תשפ"ה, 06 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.