בורוכוב ואח' נ' שידלובי ואח'

לפני תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם מכר מקרקעין שהוגשה בסך של 400,000 ₪.

במקרה זה מתעוררת השאלה הראשונה והיא - האם נכרת בין הצדדים חוזה בעל תוקף מחייב, אף שאין חולק כי נוסח חוזה שנערך באמצעות באי כוח הצדדים לא נחתם על ידי הצדדים. אם התשובה לשאלה הראשונה תמצא חיובית, תתעורר השאלה השנייה והיא - האם הופר החוזה על ידי הנתבעים באופן המקנה לתובעים זכות לקבלת פיצויים.

נסיבות המקרה וטענות הצדדים

1. התובעים היו במועדים הרלוונטיים לתביעה בני זוג נשואים, בעלי הזכות להירשם כבעלים של מגרש, עליו בנוי בית מגורים, ברח' השמש 56, קיסריה (להלן: "הנכס").

2. התובעים הציעו את זכויותיהם בנכס למכירה, באמצעות מתווך מקרקעין, מר בן יעקב (להלן: "המתווך").

3. הנתבעים הינם והיו בזמנים הרלוונטיים לתביעה בני זוג נשואים.

4. במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 2020 נוהל משא ומתן בין התובע 2 (להלן: "התובע"), בשמם של התובעים, לבין הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), בשמה של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), לרכישת הנכס אשר עתיד היה, לבקשת הנתבע, להירשם על שם הנתבעת.

5. אין חולק כי הנתבע מסר לתובע כי הוא מבקש לרכוש את הנכס עבור רעייתו, הנתבעת וכי הוא מבקש כי הנכס יירשם על שם הנתבעת בלבד. אין גם חולק כי התובעים או מי מהם מעולם לא נפגשו או שוחחו ישירות עם הנתבעת וכי כל המגעים שנעשו בין הצדדים לעניין עסקת המכר נעשו מול הנתבע בלבד, שפעל בשמה של הנתבעת, בסיוע עורכי דין מטעם כל אחד מהצדדים ובסיועו של מתווך.

6. במהלך החקירה הנגדית של הנתבע התברר, לראשונה, כי בעת שהנתבע ניהל את המשא ומתן מושא התביעה עם התובע, היה מצוי הנתבע בהליך פש"ר מס' 44287-06-19 שהתנהל נגדו, לאחר שנפתח מיוזמתו, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. הליך הפש"ר האמור בוטל ביולי 2021 (כעולה ממוצג ת/1; עדות הנתבע בע' 42-43 לפרוט'). עובדה זו לא גילה הנתבע לתובעים במהלך המשא ומתן.

7. התובעים טוענים כי הנתבע הציג כלפיהם מצגים לפיהם כל פעולותיו הן על דעת רעייתו, הנתבעת ובהסכמתה וכי הוא רוכש את הבית ביחד עמה. לטענת התובעים עו"ד הדר גריידי הירשברג (להלן: "עו"ד גריידי") הציגה עצמה כמי שמייצגת את הנתבעים, כמי שמוסמכת לפעול מטעם הנתבעת ואף שלחה לב"כ התובעים צילום תעודת הזהות של הנתבעת.

8. התובעים טוענים כי בין הצדדים סוכמו מלוא פרטי עסקת המכר, לפיה הנכס, לרבות פרטי תכולת הנכס, יימכרו לנתבעת בתמורה לסך כולל של 5,900,000 ₪ (סך של 5,350,000 ₪ עבור הנכס וסך של 550,000 ₪ עבור התכולה), כי בהמשך לכך נוסחו ונערכו על ידי באי כוח הצדדים מסמכי עסקה סופיים אשר סוכמו והוסכמו על ידי באי כוח הצדדים ונקבע מועד לחתימת ההסכם ליום 26.10.20.

9. התובע טוען כי בתאריך 25.10.20, יום לפני תאריך החתימה המיועדת על ההסכם, הודיע לו הנתבע כי הנתבעת "התחרטה" ולא מוכנה לחתום על ההסכם.

10. התובע טוען כי אף על פי כן, טען הנתבע בפניו כי הנתבעת תשנה את דעתה והבטיח לשלם לתובעים "דמי רצינות" על מנת שלא תבוטל העסקה, אך אלו לא שולמו לתובעים למרות הבטחות הנתבע.

11. התובעים טוענים כי על אף שלא נחתם ההסכם שנוסחו גובש בין הצדדים, בנסיבות העניין נכרת בין הצדדים הסכם בעל תוקף חוזי מחייב, משהתקיימו, לטענתם, היסודות הנדרשים בדין לשם כך - מסויימות וגמירות דעת ביחס לעסקה.

12. התובעים טוענים כי ההסכם הופר על ידי הנתבעים ומשכך, נטען, כי על הנתבעים מוטלת החובה לפצותם בגין ההפרה.

13. התובעים טוענים כי משהופר ההסכם הודיעו לנתבעים, באמצעות באי כוח הצדדים, על ביטול ההסכם במכתב מיום 1.11.2020.

14. לטענת התובעים נגרם להם נזק בגין הפרת ההסכם שכן במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 2020, עקב המשא ומתן שקיימו עם הנתבעים והסיכום שהושג בין הצדדים, התובעים נמנעו מלפרסם את הנכס ודחו פניות מתווכים שביקשו להראות את הנכס לרוכשים פוטנציאליים.

15. התובעים טוענים כי לאחר הפרת ההסכם על ידי הנתבעים, המשיכו התובעים במאמצים למכירת הנכס.

16. התובעים טוענים כי רק בתאריך 5.5.21 עלה בידם למכור את הנכס, כולל התכולה, לצד ג', בתמורה נמוכה יותר מזו שסוכמה עם הנתבעים, בסך של 5,300,000 ₪.

17. כעולה מסעיף 31 לכתב התביעה, התביעה הכספית נשענת על עילה חוזית אשר יוצאת מנקודת מוצא לפיה החוזה השתכלל ולפיה, התובעים עותרים לקבלת פיצוי מוסכם בשיעור של 10% מסכום התמורה (ללא רכיב התכולה), כפי שצוין בסעיף 10 לנוסח ההסכם שגובש בין הצדדים, כנטען, אך לא נחתם (נספח 4 לתצהיר התובע) – בסך של 535,000 ₪. (ראו גם ס' 21 לתצהיר התובע).

18. כעולה מסעיף 32 לכתב התביעה, לחילופין – נתבעים פיצויים חוזיים לפי הוראות סעיפים 10 ו-11 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"). אם כן גם התביעה בסעד החילופי נשענת על נקודת המוצא לפיה החוזה השתכלל, אף שלא נחתם.

    סכום הנזק הנטען בעילה החילופית הנ"ל, חושב לפי ההפרש בין הסכום שאמורים היו הנתבעים לשלם לתובעים, לפי ההסכמות שגובשו, כנטען (5.9 מלש"ח), לבין הסכום שבו נמכר הנכס בפועל (5.3 מלש"ח) – בסך של 600,000 ובתוספת סך של 14,040 ₪ אשר לטענת התובעים שילמו לבא כוחם בגין הטיפול במו"מ (ראו גם ס' 23 לתצהיר התובע).

19. בסעיף 39 לכתב התביעה נטען כי "משיקולי אגרה" מעמידים התובעים את תביעתם על סך של 400,000 ₪ בלבד.

20. התביעה שלפני הוגשה ביום 12.1.22. ביום 20.3.22 הגישו התובעים בקשה למתן פסק דין כנגד הנתבעים בהיעדר הגנה. פסק דין בהיעדר הגנה ניתן כנגד הנתבעים ביום 20.3.22 על ידי כב' הרשם הבכיר, ב' בן סימון ובוטל על ידי כב' הרשם הבכיר, לבקשתם של הנתבעים, ביום 29.9.22, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות.

21. הנתבעים הגישו כתבי הגנה נפרדים והם מיוצגים בהליך זה בנפרד.

22. לטענת הנתבעת היא מעולם לא פגשה בתובעים, לא שוחחה איתם, לא ביקרה בנכס, לא הסכימה לרכוש את הנכס ולא חתמה על כל מסמך לצורך קידום הסכם המכר עם התובעים. הנתבעת טוענת כי לא היתה לה כל ידיעה בזמן אמת לגבי העסקה הנטענת מול התובעים ולגבי המו"מ שניהל בעלה, הנתבע, עם התובעים.

23. הנתבעת מאשרת כי אמנם התעניינה באופן כללי ברכישת נכס, אולם בעלה, הנתבע, פעל ללא ידיעתה וללא הסכמתה במו"מ לרכישת הנכס של התובעים.

24. הנתבעת טוענת כי במהלך שנת 2020 במועד שאינו זכור לה הגיעה יחד עם הנתבע למשרדה של עו"ד גריידי וחתמה על יפוי כח לטובת עו"ד גריידי המסמיך אותה לייצג את הנתבעת בעסקה לרכישת נכס מקרקעין בלתי מסויים. יפוי כח בחתימת הנתבעת לא הוצג כראיה במשפט על ידי מי מהצדדים.

25. הנתבעת טוענת כי כל הפעולות והמצגים שנקט הנתבע מול התובעים לא היו על דעתה ואינם מחייבים אותה. לטענת הנתבעת לא ידעה על קיומה של טיוטת הסכם מכר שנערכה מול התובעים ולא ידעה כי נקבע באמצעות באי כוח הצדדים מועד לחתימה על הסכם מכר.

26. הנתבעת מכחישה כי הודיעה שהיא מסרבת לחתום על הסכם המכר עם התובעים ולטענתה כל שרשרת האירועים הנטענת בכתב התביעה נודעה לה לראשונה רק לאחר הגשת כתב התביעה.

27. הנתבעת טוענת כי לא נוצרה גמירות דעת מבחינתה בנוגע להסכם עם התובעים וכי אין תוקף מחייב לטיוטת ההסכם שגובשה.

28. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת לתיק ביום 24.11.22 הביאה לידיעת בית המשפט כי הנתבע מצוי בהליך חדלות פירעון וכי ביום 7.11.22 ניתן נגדו צו פתיחת הליכים (בתיק חדל"פ מס' 6763-10-22) (להלן: "הליך החדל"פ השני").

    ביום 4.3.23, לבקשת התובעים כאן, ניתנה החלטת בית המשפט בהליך החדל"פ השני לפיה נעתר בית המשפט לבקשה להמשיך בניהול הליך זה כנגד הנתבע, כך שצו עיכוב ההליכים בהליך החדל"פ השני לא יחול על ההליך כאן.

    יוער כי ביום 16.5.24 ניתנה החלטת בית המשפט בהליך החדל"פ השני לפיה בוטל הליך החדל"פ השני כנגד הנתבע, בין היתר, עקב אי מילוי החובות המוטלות על הנתבע במסגרת הליך החדל"פ השני, אי שיתוף פעולה עם הנאמן בחקירותיו ומסירת מידע לא מדויק לנאמן.

29. ביום 4.4.23 הגיש הנתבע כתב הגנה בתיק זה. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי מעולם לא הסכים לרכוש את הנכס, כי עסקה לא נחתמה וכי לא התגבשה גמירות דעת לגבי רכישת הנכס.

30. הנתבע טוען כי ניהל עם התובעים משא ומתן בתום לב, כי "התחרט" טרם החתימה על הסכם המכר, פעולה שנעשתה על ידו בתום לב. הנתבע טוען בתצהירו כי הבין שלא יוכל לעמוד בתשלום התמורה בגין הנכס ועל כן הודיע לתובעים כי העסקה מבוטלת. בחקירה הנגדית טען הנתבע כי: "עסקה שהיתה אמורה לצאת לפועל, לא יצאה לפועל. ש. עסקה שממנה היית אמור לקבל כסף? ת. שווי כסף, כסף בוודאי.." (עמ' 39 ש' 34-36 לפרוט'). כאשר נשאל לגבי ניסיונותיו המאוחרים יותר לחזור מול התובעים למסלול העסקה, השיב: "חשבתי שעוד נוכל להציל אבל זה לא הלך... חשבתי שהעסקה שאני הייתי אמור, כן תצא לפועל... בסוף היא נפלה טוטאלית... אני לא זוכר תאריכים..." (עמ' 40 ש' 15-28).

31. הנתבע טוען כי עקב מצבו הכלכלי הרעוע ביקש כי הנתבעת תהיה צד יחיד לעסקה. הנתבע טוען כי היה זכאי להתחרט טרם חתימת הסכם מחייב.

32. הנתבע טוען כי התקיימה מניעה לחתימה על ההסכם עקב חריגות בניה בנכס שלא טופלו על ידי התובעים.

33. הנתבע טוען כי משלא נחתם ולא נכרת הסכם, ממילא לא הופר כל הסכם. כן נטען כי לתובעים לא נגרם נזק ו/או כי התובעים לא פעלו להקטין את נזקם הנטען.

34. הנתבע טוען כי כל הסתמכות שהיתה לתובעים על ההסכם הנטען הינו סיכון שנטלו על עצמם, המגלם אשם תורם מצדם לנזק הנטען, בשיעור של 100%.

35. ביום 14.3.24 התקיימה בפני ישיבת הוכחות במסגרתה נשמעו כל עדי הצדדים. מטעם התובעים העידו התובעים, עו"ד גריידי והמתווך. מטעם הנתבעים העידו הם עצמם.

36. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

    דיון והכרעה

37. המדובר בעסקת מקרקעין הטעונה דרישת כתב בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), שאלו הוראותיו:

    "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".

38. בפסיקה נקבע כי חתימה על הסכם מכר מקרקעין, מצד שני הצדדים לעסקה, מהווה גורם ראייתי כבד משקל שיש בו ללמד על גמירות הדעת של הצדדים להתקשר בעסקה. כן נקבע כי רק במקרים חריגים ונדירים יוכל בית המשפט להשתכנע, על סמך חומר הראיות שלפניו, כי אף שנעדרת החתימה על ההסכם, השתכלל הסכם מחייב.

39. בע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' דינה ג'רבי, פ"ד לז(1) 589, נדונה השאלה האם התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, שנעשתה במסמך בכתב ואיננה נושאת את חתימתו של המוכר, עונה על דרישת הכתב בסעיף 8 לחוק המקרקעין. בעמ' 604-605 לפסק הדין, נקבע כך:

    "..בה בשעה שעצם קיום המסמך בכתב הוא תנאי הכרחי ומהותי לתקפותו של הסכם לעיסקת מקרקעין, הרי החתימה על ההסכם, הן מצד הקונה והן מצד המוכר, מהווה גורם ראייתי בלבד, אם כי כבד משקל, אשר בא להוכיח את גמירות הדעת בין הצדדים ולאשר, שאמנם אלה הם תנאי החוזה שהוסכם עליהם.

    בהעדר ראיה זו יצטרך בית המשפט לבדוק בדיקה קפדנית, שמא מוכחות העובדות הנ"ל על-ידי ראיות אחרות... אין להסיק מכאן, שמזלזל אני בחשיבותה של החתימה על גבי חוזים מהסוג הנדון. אין ספק, שצדדים לחוזה, המהווה עיסקת מקרקעין,  ולמעשה הצדדים לכל חוזה הנערך בכתב, נוהגים לחתום על החוזה בטקס יותר או פחות חגיגי, ורוב האנשים לא יראו את עצמם קשורים בהתחייבויות ההדדיות, שהתכוונו לקבל על עצמם בכתב, כל זמן שלא חתמו שני הצדדים על החוזה. על-כן, אם נתקלים אנו בחוזה בלתי חתום, ואחד הצדדים לחוזה הכתוב יטען, כי לא הגיעו הצדדים לגמירות דעת ועל-כן אין תוקף לנוסח החוזה, הרי תהיה בהעדר החתימה בדרך כלל משום הוכחה מרחיקת לכת, ואולי כמעט קונקלוסיבית, לטובת גירסתו. אך ייתכנו יוצאים מן הכלל, אם כי נדירים, בהם ישתכנע בית המשפט, על סמך חומר הראיות המובא לפניו, שאמנם הייתה גמירות דעת בין הצדדים, למרות העובדה, שחתימתם או חתימת אחד מהם חסרות על גבי ההסכם הכתוב."

40. נבחן, אם כן, האם עלה בידי התובעים להציג ראיות מספקות להוכחת גמירות דעת, חרף היעדר החתימה של הנתבעת על הסכם המכר, שיהיה בהן כדי להקים את החריג הנדיר לכלל האמור.

    האם נכרת חוזה בין הצדדים

41. לענייננו, בראש ובראשונה, יש לשים לב לעילות התביעה כפי שנתבעות בכתב התביעה כלפי שני הנתבעים. המדובר בעילות תביעה חוזיות הנשענות על טענה בדבר הפרת הסכם מחייב שנכרת בין הצדדים. כך גם נטען בתצהיר התובע (בס' 21). במסגרת התביעה לא נכללה כלפי הנתבעים או מי מהם עילת תביעה טרום חוזית, שעניינה ניהול משא ומתן שלא בתום לב, לפי ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים כללי") ואף לא עילות נזיקיות.

42. משכך, בפסק דין זה אדון בפלוגתאות כעולה מכתבי הטענות שהגישו הצדדים, בעילות החוזיות הנטענות על ידי התובעים.

43. באשר לנתבע, אין מחלוקת בין הצדדים כי היה ברור לתובעים כי הוא פועל בשם רעייתו הנתבעת וכי היא זו שאמורה לחתום על הסכם המכר. כלומר, בעת שנוהל המשא ומתן התובעים הסכימו לכך שהנתבעת בלבד תחתום על הסכם המכר כרוכשת של הנכס. בנסיבות אלה התובעים מנועים מלהעלות כלפי הנתבע עילה בגין הפרת חוזה בעל תוקף מחייב, בהיותו מיופה כוחה של הנתבעת בלבד ולא מי שאמור להיות צד ישיר לחוזה.

44. מכאן שאף שהנתבע היה הרוח החיה לגבי המגעים שנעשו בין הצדדים, יש לדחות את התביעה כלפיו בעילה בדבר הפרת חוזה מחייב.

45. אעיר כי בנסיבות העניין, יתכן שאפשר היה להעלות כלפי הנתבע עילה בדבר ניהול משא ומתן שלא בתום לב לפי ס' 12 לחוק החוזים כללי ואז לדון בה, אולם זו לא נטענה בכתב התביעה ומשכך, אין לדון בה. דברים אלו יפים גם כלפי הנתבעת, בהיותו של הנתבע מי שפעל במשא ומתן בשמה. אתייחס עוד בהמשך לטענות הצדדים שעלו בסיכומיהם בעניין זה.

46. כעת אעבור לבחון את טענת התובעים כי נכרת הסכם מחייב מול הנתבעת, בהיותה רוכשת הנכס המיועדת והצד המיועד לחתימה על החוזה.

47. הנתבעים מאשרים וכך גם העידה עו"ד גריידי, כי הנתבעת חתמה במשרדה של עו"ד גריידי על יפוי כח בלתי חוזר המסמיך את הנתבע לפעול בשמה לצורך ניהול משא ומתן לרכישת נכס מקרקעין בלתי מסוים.

48. יוער כי בס' 26 לתצהיר שתמך בבקשה לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה שהגישו הנתבעים (מוצג ת/2) לא כפרה הנתבעת בכך שניהלה משא ומתן עם התובעים לרכישת הנכס ואף אישרה זאת. גם בסעיף 28 לאותו תצהיר מאשרת הנתבעת כי ניהלה ביחד עם הנתבע משא ומתן עם התובעים וטענה כי הדבר נעשה "בתום לב, ובכוונה טובה ונכונה". טיעון זה מנוגד לחלוטין לגירסת הנתבעת בכתב ההגנה, בעדותה ובסיכומיה, שם טענה כי לא ידעה על קיומו של המשא ומתן המתנהל וכי זה נעשה על ידי הנתבע מאחורי גבה ובלי ליידע אותה.

49. עו"ד גריידי העידה כי הנתבע מסר לה שהוא מבקש להפתיע את הנתבעת ולרכוש לה נכס במתנה (עמ' 12 ש' 8-9 לפרוט'). לדבריה, משמסרה לנתבע כי לא ניתן לרכוש נכס במתנה עבור אדם אחר, אם רוצים לרשום את הנכס על שמו, הגיעה אליה הנתבעת לפגישה במסגרתה חתמה יפוי הכוח.

50. עו"ד גריידי העידה לגבי יפוי הכח עליו חתמה הנתבעת, לטובת הנתבע, כך: "זה היה ייפוי כוח בלתי חוזר כדי לאפשר לו לרכוש נכס או נכסים אחרים, מה שיהיה... ולי היה חשוב גם לפגוש, לראות שהיא מבינה וכמובן חתמה" (עמ' 12, ש' 18-21 לפרוט'). "לא עשינו אותו נוטריוני, כי בסוף העסקה לא יצאה לפועל, זה היה מיותר" (עמ' 12 ש' 27 לפרוט'). "המסר ממנה היה שהוא מטפל והוא הדומיננטי מבחינתה, והוא עושה עבורם את הדברים והיא סומכת עליו" (עמ' 12 ש' 33-34 לפרוט').

51. ייפוי הכוח עליו חתמה הנתבעת לא הוצג על ידי הנתבעים ולא הוגש כראיה בתיק, אף שהוא מסמך רלוונטי ומהותי שהיה על הנתבעים לגלות בגילוי המסמכים מטעמם. הנתבעים לא הסבירו בשום שלב מדוע מסמך זה לא גולה על ידם.

52. יוער כי הטענה בסעיף 36 לסיכומי הנתבעת כי ייפוי הכח לא הוצג ולא קיים עומדת בסתירה לעדות עו"ד גריידי בדבר החתימה על ייפוי הכוח, שהיא עדות בלתי תלויה, המקובלת עלי ולפיכך, טענה עובדתית זו שעלתה בסיכומי הנתבעת, נדחית.

53. על סמך האמור לעיל ובחינת מכלול הראיות שהונחו לפני אני קובעת כי המצגים שעשה הנתבע כלפי התובעים בשלב הטרום חוזי נעשו גם בשמה של הנתבעת ובהסכמתה שניתנה מראש, בהיותו של הנתבע שלוח ומיופה כוחה של הנתבעת.

    על רקע קביעה זו אבחן את טענות התובעים הנטענות במישור החוזי כלפי הנתבעת.

54. להלן אבחן האם התקיימו יסודות המסויימות וגמירות הדעת בין התובעים לבין הנתבעת, הרוכשת על פי החוזה הנטען, לצורך בחינת טענת התובעים כי נכרת בין הצדדים חוזה מחייב.

    יסודות המסויימות וגמירות הדעת

55. על מנת שהמסמך הבלתי חתום שנערך בין הצדדים יחשב חוזה מחייב, על התובעים להוכיח קיומם של שני יסודות מצטברים – מסויימות וגמירות דעת.

56. ראו לעניין זה בספרם של פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן, "חוזים" (כרך א', מהד' 2018), בעמ' 300: "שני היסודות, גמירת הדעת והמסוימות, הם נפרדים, עצמאיים ומצטברים. הצדדים יכולים להצהיר כי הם גמרו בדעתם לכרות חוזה, אך אם אין הוא מפורט דיו, לא יחשב לחוזה. מן הצד האחר, אפילו קיים בן הצדדים מסמך מפורט ומלא, הוא לא ייחשב לחוזה, אם יסתבר כי הצדדים עדיין לא גמרו בדעתם לכרות חוזה".

57. בין הצדדים הוחלפו מספר טיוטות הסכם מכר ובשלב מסוים עורכי הדין של הצדדים אישרו כי הטיוטות בשלות לצורך קביעת מעמד לחתימת הצדדים על ההסכם, שנקבע ליום 26.10.20. עיון בטיוטות ובתכתובות של באי כוח הצדדים שהוגשו לתיק מלמד כי מתקיים יסוד המסויימות בהסכם וכי הפרטים המהותיים הרלוונטיים לעסקה סוכמו בין הצדדים, באמצעות באי כוחם.

58. כך, בהודעת המייל ששלחה עו"ד גריידי לב"כ התובעים מיום 18.10.20 נכתב כך: "רמי צהרים טובים, הנוסחים נראים תקינים. אנא עדכן כשיגיע אישור זכויות עדכני ונתאם חתימות הצדדים – לפי "נוהל קורונה". במקביל, אני אשוחח עם אפרת – כהמלצתך" (נספח 2 לתצהיר התובע). התובעים טוענים כי העבירו אישור זכויות עדכני וכי תואם מועד לחתימה בין עורכי הדין ליום 26.10.20 בשעה 18:00 במה שכונה על ידי הצדדים "נוהל קורונה" שבו כל צד חותם בנפרד על החוזה ומעביר את העותק והמסמכים הנדרשים לחברו.

59. אינני סבורה כי הודעת המייל של המתווך מיום 10.9.20 (נספח 1 לתצהיר התובע) מקיימת את יסוד המסויימות, כנטען על ידי התובעים, אולם אינני נדרשת לכך משקבעתי כי בהמשך המשא ומתן, שהתקיים בשבועות שלאחר מכן, עם התקדמות החלפת טיוטות החוזה בין הצדדים והגעה לנוסח אחרון שלפני תיאום מעמד החתימה, התקיים יסוד המסויימות.

    רק אציין, בהקשר זה, כי, למשל, בהודעת המייל של המתווך מיום 10.9.20 צוין כי הרכישה תיעשה על ידי "משפ' שידלובי" בעוד שבשלבים מתקדמים יותר במשא ומתן סוכם בין הצדדים כי הרוכשת תהיה הנתבעת לבדה. עוד יצויין, למשל, כי במייל של המתווך צויין כי "אדוארד ידאג להסדרת חריגות הבנייה והחזרת הנכס למצבו הנוכחי" בעוד שבשלב מתקדם יותר במשא ומתן הצדדים ניסחו נספח מיוחד להסכם, העוסק בחריגות הבניה.

60. באשר לטענת הנתבע בדבר חריגות הבניה אשר היוו מניעה לחתימה על הסכם המכר, אינני מקבלת את הטענה, שכן כעולה מהטיוטות שהוחלפו בין הצדדים, עניין זה הוסדר בין הצדדים, באמצעות באי כוחם, במסגרת ניסוח נספח מיוחד להסכם שמטרתו להסדיר את נושא החריגות, במועד שלאחר חתימת הצדדים על ההסכם (נספח 14 לתצהיר התובע).

    אף לפי גרסתו של הנתבע כעולה מעדותו הוא "התחרט" וחזר בו מהעסקה, עקב בעיות מימון ולא בשל חריגות הבניה (ס' 5 לתצהירו, עדותו בעמ' 39 לפרוט'). משכך, נראה כי הנתבע היה מוכן שרעייתו, הנתבעת, תחתום על ההסכם כפי שגובש, אילו היה משיג את המימון, לטענתו. לפיכך, אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי נושא חריגות הבניה היווה, כשלעצמו, מכשול לחתימה על ההסכם.

61. אם כן, אני קובעת כי נכון לערב התאריך שנקבע לחתימת ההסכם – 26.10.20, התקיים יסוד המסויימות בעסקה.

62. כעת אעבור לבחינת התקיימות יסוד גמירות הדעת שיש לייחס לרוכשת, הנתבעת.

63. מנסיבות העניין והראיות שהונחו לפני, ניתן ללמוד כי יש לראות בהרשאה שהעניקה הנתבעת לנתבע, לפעול בשמה, ככזו המוגבלת לשלב המשא ומתן הטרום חוזי ולא לשלב החתימה על החוזה עצמו. שהרי אין מחלוקת בין הצדדים כי לפי הסיכום ביניהם במעמד החתימה על החוזה הנתבעת אמורה היתה לחתום על החוזה כרוכשת. התובעים עצמם טוענים כי מה שהכשיל את החתימה על החוזה והביא לכך שהתובעים הודיעו על ביטול החוזה, הוא ההודעה של הנתבע כי הנתבעת מסרבת לחתום על החוזה.

64. בנסיבות אלה אני סבורה כי לא ניתן לייחס לנתבעת גמירות דעת בנוגע לחתימה על החוזה. ויודגש כי הן לפי גירסת הנתבעת כי לא ידעה כלל על המשא ומתן המדובר ועל המועד שנקבע לחתימה על החוזה ובין לפי גרסת התובעים לפיה הנתבע מסר להם ערב המועד שנקבע לחתימה שהנתבעת "התחרטה" ולא מסכימה לחתום על החוזה – אינני רואה לנכון לייחס לנתבעת גמירות דעת בעניין החתימה על החוזה.

65. נראה שדי בכך כדי לדחות את התביעה כנגד הנתבעת.

66. יחד עם זאת, על מנת שהדיון יהיה שלם, לא אסתפק בכך ואוסיף לבחון את יסוד התקיימות גמירות הדעת של הנתבע, כמי שפעל במשא ומתן בשמה של הנתבעת ובהסכמתה.

67. הנתבע טוען כי ערב המועד שנקבע לחתימה "התחרט" ונסוג מההסכם, בשמה של הנתבעת, מכיוון שלא הצליח לגייס את הכספים לצורך עמידה בתשלומים על פי הסכם המכר.

    עולה השאלה האם בנקודת זמן קודמת לכך, התקיים יסוד גמירות הדעת מצד שני הצדדים.

68. בסיכומיו הנתבע מכנה את עצמו: "פנטזיונר שהיה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה חסר כל יכולת לרכוש נכס בסכום של 5.9 מיליון ₪, ואף הרבה פחות מכך. הוא השלה את עצמו כי בכוחו לרכוש את הנכס נשוא התביעה, אולם לא עבר, ומעולם לא יכול היה לעבור, כל מבחן של תשלום דמי רצינות, המהווים תנאי ראשון ובסיסי לקיומה של עסקת מקרקעין" (ס' 2 לסיכומי הנתבע).

69. ככלל, עקרונות היסוד של דיני החוזים מאפשרים לצד להסכם לסגת ממנו, כל עוד לא הופכת הסכמת הצדדים למחייבת. עצם קיומו של משא ומתן איננו מטיל חובה על הצדדים לכרות חוזה. אין צורך לומר כי כל צד הנכנס למשא ומתן נוטל על עצמו את הסיכון כי המשא ומתן לא יניב בסופו חוזה.

70. מבחן גמירות הדעת בדיני החוזים הינו חיצוני - אובייקטיבי [ראו, פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן בספרם "חוזים" (כרך א', מהד' 2018), בעמ' 711; ע"א 7021/14 אמיר ילינק נ' יוסף אורנשטיין (פורסם בנבו, 31.10.17), בעמ' 14].

71. קיומה ומהותה של גמירות הדעת נמדדים באבן הבוחן של האדם הסביר, על רקע הדברים שנאמרו או נכתבו והנסיבות שבגדרן הוצגו עמדת הצדדים [ראו ע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' – חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' אליהו גת (פורסם בנבו, 10.12.89), פס' 12].

72. בפסיקה התגבשה התפיסה לפיה ישנם יחסי גומלין בין יסוד המסויימות ליסוד גמירות הדעת: "כך שראיות משמעותיות על גמירות הדעת, יכולות "לפצות" על חוסרים מסוימים בדרישת המסוימות, ולהפך... יסוד המסוימות, שבתחילת דרכה של הפסיקה הישראלית נתפס כאחד משני עמודי התווך שעליו נבנה החוזה, ירד מגדולתו, והפך משני לעומת יסוד גמירות הדעת" [ראו ע"א 1456/22 איברהים עג'מי נ' וואחת אל סאלם נווה שלום (פורסם בנבו, 28.2.24), פס' 29].

73. חתימה על חוזה מהווה ראיה לגמירות דעת הצדדים. היעדר חתימה הוא ראיה לכאורה להיעדר גמירות דעת והנטל להוכחת גמירות הדעת מוטל על מי שטוען אחרת, ובענייננו – על התובעים.

74. בבחינת טענות התובעים לגבי המועד שבו, לשיטתם, השתכלל חוזה מחייב, ניתן למצוא את טענתם האחת כי החוזה נכרת ביום 10.9.20 עם משלוח הודעת המייל של המתווך (ס' 8 ו- 33 לסיכומי התובע) וגם את טענתם השניה כי ההסכם התגבש כאשר הצדדים הגיעו לכדי טיוטה סופית לחתימה (ס' 33 לסיכומי התובע).

75. לעניין זה ראו את פסק הדין שניתן בע"א 7189/09 גילי הלר נ' ציון כהן (פורסם בנבו, 6.6.12), שם נקבע בעמ' 9: "נקודת הזמן לבחינת התקיימות הסכמת הצדדים לחוזה איננה בהכרח במועד כריתת החוזה – או במועד חתימתו בידי חלק מהצדדים – אלא, וכאן הדגש, במועד יצירת אינטרס ההסתמכות של הצד השני".

76. בבואי לבחון את כלל הנסיבות אל מול נקודת הזמן שבה טוענים התובעים כי נוצר מבחינתם אינטרס הסתמכות על החוזה, על רקע כלל הראיות שהונחו לפני, אני מוצאת כי הדרישה של התובע כי הנתבע ימציא לידיו "דמי רצינות" בסמוך לאחר שחלף המועד שתואם לחתימת החוזה, מלמדת על היעדר גמירות דעת. הנתבע הבטיח לתובע להעביר לו "דמי רצינות" אך לא עשה כן בפועל. אני מתרשמת כי בעת שהתובע דרש מהנתבע להמציא לו "דמי רצינות" טרם נוצר אינטרס ההסתמכות של התובעים על עסקה מנויה וגמורה. זוהי אינדיקציה להיעדר גמירת דעת מטעם שני הצדדים.

77. בהודעת מייל של ב"כ התובעים שהופנתה לב"כ הנתבעים מיום 26.10.20 (נספח 6 לתצהיר התובע), ציין ב"כ התובע : "..אתמול הודעתם במפתיע כי הקונה התחרטה. מצאנו עצמנו בסטטוס לא ברור... אתמול, חרף הודעתו כי אשתו אינה מוכנה לחתום על ההסכם, מרשך הבטיח להפקיד בחשבון המוכרים דמי רצינות לקיום העסקה. מצאתי לנכון להודיעך כי מרשיי ימתינו לביצוע העברה לחשבונם עד 12:00 ביום חמישי (29/10) ואם לא תבוצע העברה, יראו עצמם חופשיים להתקדם למציאת קונה אחר ויפעלו להקטנת הנזק".

78. בס' 10 לתצהיר התובע העיד התובע כי ביום 1.11.20 הנתבע הציע להעביר שיקים עד ליום 6.11.20 וכי התובע הודיע לו כי עליו להביא שיקים ביום המחרת לאותה התכתבות - 2.11.20 (התכתובת בנספח 8 לתצהיר התובע).

79. כאמור, נקודת הזמן לבחינת התקיימות הסכמת הצדדים וגמירות דעתם בנוגע לכריתת החוזה איננה בהכרח המועד שתואם ונקבע לחתימת החוזה אלא במועד יצירת אינטרס ההסתמכות של הצד השני על רקע נסיבות המקרה. לאור מכלול הראיות שלפני, אני קובעת כי לא עלה בידי התובעים לעמוד בנטל המוטל עליהם, בהיעדר יסוד החתימה, להוכיח כי נוצר אינטרס הסתמכות יש בו לקיים את יסוד גמירות הדעת בעסקה.

80. משכך, אני דוחה את הטענה כי נכרת חוזה מחייב מול הנתבעים.

    טענה בדבר ניהול מו"מ שלא בתום לב – הרחבת חזית

81. התובע טוען בסעיף 34 לסיכומיו, לשיטתו, "למעלה מן הדרוש", כי הנתבעים ניהלו עם התובעים משא ומתן בחוסר תום לב. בסעיף 44 לסיכומי התובע מתייחס התובע לטענה זו כטענה הנטענת "לחילופין". יוער כי התובע לא מציין בסיכומיו מהו סכום הנזק הנתבע בגין עילה זו.

82. הנתבע טוען בסיכומיו כי מדובר בטענה שלא נטענה בכתב התביעה, המהווה הרחבת חזית אסורה וכי אין לדון בה.

83. אקדים ואומר כי מצאתי שיש צדק בטענות הנתבע בסיכומיו כי מדובר בהרחבת חזית אסורה מצד התובעים. כאמור לעיל, עיון בכתב התביעה מגלה כי הסעדים כפי שנתבעים בכתב התביעה קשורים קשר ישיר לנקודת מוצא היחידה של התובעים לפיה נכרת בין הצדדים חוזה מחייב, אף שלא נחתם. העילות והסעדים הכספיים שבכתב התביעה נשענים על תוכן נוסח החוזה (סעיף הפיצוי המוסכם) ועל הוראות סעיפים 10 ו-11 לחוק החוזים תרופות. סעיף 12 לחוק החוזים כללי כלל לא נזכר בכתב התביעה. לראשונה נזכר סעיף 12 לחוק החוזים כללי בסעיף 41 לסיכומי התובע.

84. ערה אני לכך כי בסעיף 28 לכתב התביעה נטען כך: "התובעים יטענו כי הנתבעים פעלו כלפיהם בחוסר תום לב, בהציגם כלפיהם מצגי שווא ופעולותיהם גרמו להם נזק כבד".

    אולם, אין די בנטען בפיסקה זו כדי להקים בכתב התביעה עילה נטענת לפי הוראות סעיף 12 לחוק החוזים כללי, שכלל לא נזכר בכתב התביעה. פיסקה זו איננה עומדת בחובת פירוט הסעדים והטענות בכתב טענות, כנדרש על פי הדין. יתרה מזו, בכתב התביעה אף לא מופיע סעד כספי התואם את העילה הטרום חוזית, שכן, כאמור, הסעדים הכספיים כפי שנתבעים בכתב התביעה קשורים קשר ישיר לעילות חוזיות המתייחסות לשלב שלאחר כריתת חוזה ולא לשלב הטרום חוזי. אם כן עילה זו לא נטענה בכתב התביעה, לא נתבע כל סעד מתאים בצידה והיא הועלתה לראשונה בסיכומים.

85. אם כן, מדובר בטענה מהותית שהיה על התובעים לטעון באופן מפורש וברור בכתב התביעה, תוך הפניה להוראת הדין בגינה היא נטענת ותוך הסבר מהו הסכום הנתבע מכוח עילה נפרדת זו. כל אלו לא נעשו בכתב התביעה.

86. משמדובר בניסיון להרחיב את חזית המחלוקת, אין לדון בטענה זו ולא ניתן לקבלה.

    סוגיית הנזק

87. לאור הקביעה כי לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים, אין צורך להמשיך ולדון בטענות הנזק שהעלו התובעים.

    משלא נכרת הסכם, לא ניתן לחייב את הנתבעים בפיצוי חוזי מוסכם כפי שהופיע בנוסח ההסכם שגובש.

88. מעבר לדרוש, אתייחס בקצרה לסוגיית נזקי ההסתמכות שנתבעים כסעד חלופי לתביעה לפיצוי מוסכם.

89. טענת הנזק נסמכת על הטענה כי בעת שנוהל המשא ומתן, התובעים, באמצעות המתווך שסייע להם, לא הראו את הדירה למתעניינים אחרים.

90. ניתן לומר כי החלטת התובעים שלא להראות את הדירה למתעניינים בזמן ניהול המשא ומתן היא סיכון שנטלו התובעים על עצמם שאיננו מחויב המציאות שכן כל עוד התנהל עם הנתבע משא ומתן ולא נכרת הסכם מחייב, לא היתה מניעה מבחינת התובעים להמשיך ולהראות את הנכס למתעניינים נוספים.

91. זאת ועוד. לא הוכח בפני כי התובעים דחו פניות מתווכים להראות את הנכס, כנטען, וכי במהלך המשא ומתן לא הראו את הדירה למתעניינים אחרים או כי לא פרסמו את הדירה בזמן המשא ומתן שהתנהל עם הנתבע. כך, התובעים אשר נסמכים על עדות המתווך בעניין זה לא הציגו הסכם בלעדיות עם המתווך. המתווך אשר העיד מטעם התובעים לא ציין בעדותו כי קיבל בלעדיות בעסקה ובסעיף 9 לתצהירו אף ציין כי הבית נמכר בסופו של דבר בסיועו של מתווך אחר. התובעת העידה כי יותר ממתווך אחד הציע את הנכס למכירה (עמ' 5 לפרוט').

92. כמו כן, כעולה מנספחים 7 ו-9 לתצהיר התובע, בו ביום שבו נשלח על ידי ב"כ התובעים לב"כ הנתבעים מכתב המודיע על ביטול ההסכם, בתאריך 1.11.20, כבר הועברה טיוטת הסכם מכר למתעניינים אחרים בנכס.

93. אם כן, למעלה מהדרוש אציין כי לאור מכלול הראיות שהונחו בפני, התרשמתי כי לא עלה בידי התובעים להוכיח קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת לבין נזקי הסתמכות שנגרמו להם, כנטען.

    סוגיית פסיקת הוצאות

94. הנתבעים הם בני זוג נשואים המנהלים משק בית משותף ויש להם אינטרס משותף בהדיפת התביעה.

95. חרף התוצאה אליה הגעתי, עקב התקיימות הנסיבות החריגות הבאות, אינני רואה לנכון לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים. להלן אפרט את השיקולים שהביאו אותי לקבוע כך.

96. ראשית, התגלתה סתירה בגרסאותיהם של הנתבעים, בינם לבין עצמם. בעוד שהנתבע 1 טוען שהנתבעת 2 "התחרטה" בעת שהחליטה שלא לחתום על החוזה, הנתבעת 2 טוענת כי כלל לא ידעה על העסקה ועל קיומו של הנכס וכי בעלה הנתבע הסתיר ממנה את המגעים ואת המשא ומתן.

97. שנית, התרשמתי כי בזמן אמת, בעת ניהול המשא ומתן מול התובעים, הנתבעים פעלו בצוותא על מנת לנסות לסייע לנתבע להתחמק מנושיו ומפירעון חובותיו, בהיותו של הנתבע בהליך פשיטת רגל באותה עת וכי לשם כך הנתבעת התבקשה על ידי הנתבע ואף הסכימה לחתום בפני עו"ד גריידי על יפוי כח בלתי חוזר המסמיך את הנתבע לנהל משא ומתן בשמה, לרכישת נכס מקרקעין אשר עתיד היה להירשם על שם הנתבעת בלבד. הנתבע עצמו העיד בחקירה הנגדית באשר לחתימת הנתבעת על יפוי הכח בפני עו"ד גריידי, כך: "היא עשתה לי טובה" (עמ' 47 ש' 3 לפרוט'). הנתבעת העידה בעמ' 55 ש' 23-27 לפרוט' באשר לנסיבות חתימתה על יפוי הכח בפני עו"ד גריידי, כך: "שבמידה ותצא איזושהי עסקה ומאחר ומצבו הכלכלי ידוע לי כי אני לצידו כל החיים... אז אני חותמת על יפוי כוח שאני יהיה בפרונט".

98. כמו כן ומעבר לניסיונו הפסול של הנתבע להתחמק, שלא כדין, מתשלום חובותיו לנושיו, אני לוקחת בחשבון את התנהלות הנתבע כלפי התובעים, עת ניהל משא ומתן עם התובעים לרכישת הנכס מבלי לחשוף את העובדה שהיה מצוי באותה עת בהליך פשיטת רגל (כעולה ממוצג ת/1 שהוגש ואושר במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ביום 16.7.21, בהליך פש"ר 44287-06-19). בהקשר זה, אני מקבלת את עדות התובע כי הנתבע הסביר את הדרישה כי הנתבעת תהיה חתומה על הסכם המכר ברצון של הנתבע "לעשות מתנה לאשתו" (עמ' 29 ש' 13 לפרוט') "בהפתעה" (עמ' 32 ש' 14 לפרוט'; ראו גם עדות הנתבע בעמ' 45 ש' 30-31 לפרוט') וכי הנתבע לא שיתף את התובע בסיבה האמיתית לכשלון המשא ומתן והיא קושי כלכלי מצד הנתבעים לעמוד במימון העסקה המדוברת, בין היתר על רקע הליך פשיטת הרגל המתנהל כנגד הנתבע, הגם שהקושי היה ידוע וברור לנתבע.

99. באשר לנתבעת עוד אוסיף כי בהחלטתי שלא לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת לקחתי בחשבון גם את התנהלות הנתבעת בכל הנוגע להגשת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדה בתיק זה בהיעדר הגנה, בתאריך 20.3.22. בעניין זה התגלתה סתירה בגרסתה של הנתבעת באשר למועד בו קיבלה את כתב התביעה, כאשר בעוד שבתצהירה מיום 31.8.22 אשר תמך בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה (מוצג ת/2), טענה כי דבר הגשת התביעה נודע לה רק ביום 17.7.22, עת קיבלה את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי התובעים למימוש פסק הדין; בעדותה בחקירה הנגדית מסרה גרסה שונה, לפיה קיבלה את כתב התביעה כשערכה ניקיונות לחג הפסח באותה שנה וגילתה את כתב התביעה "בארון למעלה" (עדותה בעמ' 50 לפרוט'). בעמ' 51 העידה באשר למועד בו גילתה את כתב התביעה: "חודשיים לפני פסח, זה יכול להיות פברואר גם". גרסה שלישית מופיעה בס' 23 לסיכומי הנתבעת שם נטען כי "מצאה הנתבעת את המסמכים סמוך לחג הפסח אשר חל ביום 15.4.22".

100. כן לקחתי בחשבון את הסתירה, עליה עמדתי לעיל, בין גרסת הנתבעת כפי שמופיעה בתצהירה שתמך בבקשה לביטול פסק הדין (מוצג ת/2) לבין עדותה בשלב ההוכחות.

     התוצאה האופרטיבית

101. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

102. בנסיבות המיוחדות המתוארות בס' 94-100 לעיל, אין צו להוצאות.

      

     ניתן היום, י' חשוון תשפ"ה, 11 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.