הנתבע רצה להפתיע את אשתו ולרכוש עבורה את הנכס היוקרתי, אך התחרט בשל בעיות מימון. בית המשפט קבע שלא נכרת הסכם מחייב
פושט רגל שתכנן להפתיע את רעייתו ולקנות לה נכס בקיסריה תמורת כ-6 מיליון שקלים, קיבל ברגע האחרון רגליים קרות. ערב החתימה על הסכם המכר הודיע האיש למוכרים שהוא יורד מהעסקה. בתגובה הגישו האחרונים תביעה לפיצויים על הפרת הסכם מכר – שכאמור כלל לא נחתם. השופטת עינב נהרי סנדלר מבית משפט השלום בחיפה דחתה אותה.
בתקופה הרלוונטית לתביעה היו התובעים בעלי הבית מושא ההליך, ברחוב השמש שבקיסריה. בשלהי 2020 הם ניהלו משא ומתן מול הנתבע למכירת הנכס עבור אשתו, הנתבעת, תמורת 5.9 מיליון שקלים. באותה תקופה היה הנתבע מצוי בהליך פשיטת רגל, עובדה אותה לא גילה למוכרים במהלך המשא ומתן. אחרי דין ודברים קבעו הצדדים מועד לחתימת הסכם המכר, אלא שיום לפני הודיע להם הנתבע כי העסקה מבוטלת.
בתגובה הגישו המוכרים את התביעה לבית המשפט נגד הנתבע ואשתו. הם טענו כי הגם שההסכם אינו חתום, הלכה למעשה נכרת בין הצדדים חוזה מחייב והם זכאים לפיצוי של 400 אלף שקלים על הפרתו.
מנגד טענו בני הזוג הנתבעים שעל התביעה נגדם להידחות, שעה שהסכם המכר לא נחתם ואף לא נוצר בין הצדדים חוזה משתמע. בטיעוניו כינה הנתבע את עצמו "פנטזיונר" חסר יכולת לרכוש את הנכס היוקרתי, שלא עבר אפילו את מבחן תשלום דמי הרצינות. הוא ביקש לראות בחזרתו מן ההסכם ברגע האחרון, כפעולה שנעשתה על ידו בתום לב.
"היו חריגות בנייה"
טענה נוספת שהעלה הנתבע הייתה שבשל חריגות בנייה נמנע מהצדדים גם ככה לחתום על ההסכם, אך השופטת נהרי סנדלר דחתה אותה: "אף לפי גרסתו של הנתבע כעולה מעדותו הוא 'התחרט' וחזר בו מהעסקה עקב בעיות מימון ולא בשל חריגות הבניה. לפיכך, אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי נושא חריגות הבניה היווה, כשלעצמו, מכשול לחתימה על ההסכם".
לגופה של תביעה קבעה השופטת שלא התקיימו ביחס לאף אחד מהנתבעים יסוד "גמירות הדעת", הנדרש לצורך הכרה בקיומו של חוזה מחייב בינם לבין התובעים.
כך, בנוגע לנתבעת שוכנעה השופטת כי ההרשאה שהעניקה לבעלה לפעול בשמה במסגרת העסקה – אחרי שעורכת הדין הסבירה לו שללא מעורבות אשתו אי אפשר להתקדם עם הרכישה – הוגבלה לשלב המשא ומתן הטרום חוזי בלבד, ולא לשלב החתימה על החוזה עצמו.
לגבי הנתבע השופטת קבעה שעצם דרישת המוכר כי ישלם לו "דמי רצינות", מלמדת על העדר גמירות דעת. "הנתבע הבטיח לתובע להעביר לו 'דמי רצינות' אך לא עשה כן בפועל. אני מתרשמת כי בעת שהתובע דרש מהנתבע להמציא לו 'דמי רצינות' טרם נוצר אינטרס ההסתמכות של התובעים על עסקה מנויה וגמורה. זוהי אינדיקציה להיעדר גמירת דעת מטעם שני הצדדים", כתבה.
לפיכך, משלא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, דחתה השופטת את תביעת המוכרים לפיצוי "בשל הפרתו".
- ב"כ התובעת: עו"ד אבנר רון
- ב"כ התובע: עו"ד רמי קרופניק
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אלה פרטוש
- ב"כ הנתבע: עו"ד עופר טל
עו"ד עוז רדיע
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.