פלונית נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

תמצית המחלוקת

1. מעשה שהיה, כך היה. במסגרת עדכון שינויים שבוצע על ידי חברת הביטוח הנתבעת באופן יזום בנוסח פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל ("שיר לנוסע"), שמכילה הרחבה של ביטוח תאונות אישיות (להלן: "הפוליסה" ו-"הרחבת תאונות אישיות" או "נספח ההרחבה" - בהתאמה), נפלה טעות בנוסח הפוליסה שהוצאה לשוק לשיווק ביום 3.1.18. בדיעבד מתברר כי נמצאה עוד טעות אחת לפחות בנוסח שהוצא, אך מושא התביעה הנדונה הוא טעות מסוימת אחת.

2. הטעות התבטאה בהוספת הספרה "0" לסכום הביטוח שהיה מצוין בפוליסה (ברשימה) טרם עדכונה. היינו, סכום הביטוח במקרה של מוות בתאונה בחו"ל (המשולם גם בגין נכות שנגרמה בשיעור 100%) המפורט ברשימה לגבי ההרחבה של "תאונות אישיות" שהיה מצוין קודם לעדכון בדף ריכוז המידע בעמ' 2 לפוליסה, המכונה בפוליסה "הרשימה" (להלן: "הרשימה"), שונה - בטעות -בפוליסה המעודכנת שהוצאה, מסך של 20,000 דולר - לסך 200,000 דולר. זאת - כאשר בנספח ההרחבה הרלוונטי - נותר סכום הביטוח כפי שהיה טרם העדכון - 20,000 דולר בלבד.

3. הטעות לא התגלתה מידית, כך שהפוליסה בנוסחה המעודכן (והשגוי) מיום 3.1.18 שווקה ונמכרה לאלפי אנשים במשך כשלושה שבועות (כשניתן להניח, שמאות מהם רכשו יחד עם "פוליסת הבסיס" גם את "הרחבה לתאונות אישיות"); אך כאשר הטעות התגלתה - החליטה חברת הביטוח לא לשתף את הרוכשים הרלוונטיים בידיעה על עצם קיומה של תקלה זאת, והסתפקה בתיקון של נוסח הפוליסה המשווקת על ידה – להבא (הטעות בנוסח המשווק תוקנה ביום 22.1.18).

4. כפי שניתן היה לחשוש שיקרה, מקרה ביטוח שבמהותו מזכה את המבוטח בגין ביטוח התאונות האישיות – קרה, כאשר מבוטח שרכש את הפוליסה בנוסחה השגוי נהרג בתאונה בחו"ל (כחמישה וחצי חודשים לאחר שטעות אותרה, אך לא דווחה למבוטחים, כאמור); מה שהוביל למחלוקת הנדונה בענייננו. נסיבות המקרה בענייננו גם כוללות שיווק הפוליסה למבוטח על ידי נציגת מכירות שאיננה מועסק על ידי הנתבעת, שעסקה בתיווך ביטוח מטעם "גוף חיצוני" ל"גוף המפוקח" (חברת הביטוח), למרות שאיננה בעלת רישיון של סוכן ביטוח, וללא תיעוד בכתב או הקלטה של פעולותיה מול המבוטח.

5. השאלה הנשאלת בנדון היא: מה דינה של תביעה של מי שתובע מכוח ההתחייבות או המצג המקופלים בסכום השגוי שנכתב בפוליסה בענייננו, כאמור - בגין מקרה ביטוח שארע מספר חודשים לאחר גילוי הטעות על ידי המבטחת (טעות, שכאמור, הוסתרה מידיעתו של המבוטח); וביתר ספציפיות: מה דינה של תביעה מטעם מוטבת על פי הפוליסה, שהיא אמו, יורשתו, של בנה, המבוטח, שלהבתה - מקרה הביטוח שאירע הוא מותו בתאונה בחו"ל; הכל - בהתחשב בנסיבות.

6. ובתמצית, פסק דין זה דן ביישום הדין במענה לשאלה: האם טענת "טעות סופר" הנטענת מטעם המבטחת, הנתבעת, מתקבלת בנסיבות ענייננו; ואם לא – מהי חובתה וחבותה של הנתבעת כלפי התובעת, המוטבת בפוליסה.

7. אם כן, לפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין מקרה מוות "ליורש החוקי של המנוח" מכוח הפוליסה או התחייבות המבטחת או מצג שווא (שלטענת התובעת מקים – השתק ומניעות) שהציגה, בגין פוליסה ששווקה ונמכרה למנוח כביטוח נסיעות לחו"ל שמוציאה הנתבעת. לחילופין, התובעת מייחסת לנתבעת חבות בפיצויים בגין עוולות נזיקיות שגרמו לנזק בגין ההסתמכות על מצגי הנתבעת.

8. התובעת היא אמו של המנוח המבוטח בפוליסה בענייננו (להלן: "המבוטח" או "בנה" או "הבן"), שבדמי ימיו קיפח את חייו בתאונת אופנוע עליו רכב משך קרוב לחצי שנה במהלך טיול במדינה, שלפחות בכל הקשור לתעבורה בה - נחשבת "מדינת עולם שלישי", בה הדרכים מאוד צרות ומשובשות, חלקן ארוכות מאוד ומפותלות, והתנועה בהן - קשה ומסוכנת (להלן: "הארץ הזרה").

9. יצוין כי הנתבעת פעלה לשלם בנדון לתובעת סך בשקלים שווה ערך ל-20,000 דולר, למרות שהתובעת צירפה לדרישת התשלום שהציגה לנתבעת כמוטבת על פי הפוליסה – פוליסה, שכאמור, מעיון ברשימה שלה - לבדה, עולה שהיא זכאית כמוטבת, במקרה של מוות המבוטח, לתגמולים בסך 200,000 דולר.

10. מעשית נדרשת בנדון הכרעה במחלוקת סביב המענה לשאלה: האם כטענת התובעת, בנסיבות, המבטחת חייבת לתובעת את מלוא סכום הביטוח על פי מה שנכתב ברשימה של הפוליסה (200,000 דולר, ולא - 20,000 דולר); או, לחילופין – האם הנתבעת חייבת בפיצויים לתובעת, פיצויי הסתמכות בגין התנהלות של הנתבעת, שלפי הנטען גרמה למבוטח ולאמו, המוטבת - מששכלה אותו, להסתמך על מצגים מטעם הנתבעת, תוך שהם מרעים את מצבם; ומה שיעורם של פיצויים אלה.

11. במסגרת הדיון ייבחן גם המענה לשאלה הנלווית: גם אם לשיטתה של המבטחת התגלתה בפוליסה בה התחייבה כלפי המנוח "טעות סופר" לא מחייבת, האם כטענת התובעת, יש בהתנהלות הנתבעת לאחר גילוי הטעות כדי להקים עילת תביעה לתובעת. זאת, כאשר לטענת התובעת, בהימנעותה המכוונת של הנתבעת לאחר גילוי הטעות, ממתן מצג מבהיר למבוטחיה, ובתוכם – המנוח, לגבי עצם קיומה של "טעות הסופר" (כהגדרתה), הטעתה את המנוח ואמו, ומנעה מהם את ההזדמנות לפעול להקטנת הסיכונים - בהוצאת ביטוח מתאים; כשמדובר באותם סיכונים שלנתבעת נודע (בסמוך לאחר הוצאת הפוליסה) שבעצם (בגלל טעות שנחזה שגם יש בה להטעות) – המבוטח והמוטבת שלו נותרו חשופים להם. מה שהוביל לכך, שמה שנחזה היה בעת פעולת הקיבול של הצעת הביטוח (שהתבטא במסירת או משלוח הפוליסה מטעם המבטחת - למבוטח, המנוח) להיות מגן צינה (תרתי משמע), מתגלה - לאחר קרות מקרה הביטוח, במפתיע, כמשענת מגן רצוץ (בהשאלה).

12. אקדים ואומר כי, כפי שיפורט להלן, בסוף דבר - מצאתי שבענייננו מן הצדק לחייב את המבטחת, הנתבעת, לשלם למוטבת, התובעת, פיצוי בגין נזקי ההסתמכות שנגרמו לה בנדון; זאת - מדין צדק הנתמך בחלק מעילות התביעה הנדונה.

    הממצאים העובדתיים

    1. גרסת התובעת לגבי התכנון של בנה לטיול בחו"ל, רכישת הפוליסה והיציאה לטיול, ולגבי השיחות שלה עם הבן טרם הרכישה של הפוליסה ואחריה - מובאת בעדותה בלבד. התובעת מציגה את הפוליסה שנשלחה בדואר אלקטרוני (אי-מייל) מהמבטחת אל בנה - כ-30 שעות טרם הטיסה לחו"ל, ועוד באותו ערב הועברה גם אליה; וכן - התכתבויות עם הנתבעת והמנכ"ל שלה ממועדים שלאחר קרות מקרה הביטוח, מותו הטרגי של בנה.

    2. לגרסת התובעת, בשלהי 2017 [לפי עדותה לפניי - כחודשיים לפני טיסתו לחו"ל] סיפר לה בנה כי הוא מתכנן טיול על גבי אופנוע לתקופה של שישה חודשים בחו"ל בארץ הזרה, כאמור, עם אפשרות להארכה לשנה (להלן: "הטיול"). היא היתה מוטרדת מאוד מהסיכון של תאונות או בעיות בריאות אשר עלולות להתרחש במהלך תקופה ארוכה כזאת, בעיקר בגין הרכיבה על האופנוע בדרכים המסוכנות באותה מדינה. התובעת מצהירה כי דיברה עם בנה, שאמר לה שהוא מודע לסיכונים, ובין היתר, כי ידאג לרכוש פוליסת ביטוח טובה, עם כיסויים גבוהים.

    3. בשעות אחה"צ ביום 11.1.18, הגיע הבן לסניף של ממסי שירותי דרך וגרירה בע"מ (להלן: "ממסי"), ובשעה 16:38 התקבלה בתא הדואר האלקטרוני (במייל) שלו הפוליסה שרכש, היא הפוליסה מושא ענייננו. לגרסתה של התובעת בתצהירה, התקשר אליה בנה סמוך לאחר הרכישה ואמר לה שרכש פוליסה עם כיסויים מצוינים [לפי עדותה לפניי, הבן הודיע לה "הוצאתי את הפוליסה הכי טובה שיש"]. אעיר כי הנתבעת לא מצאה להגיש ראיות לענין הפרמיה שבפועל שולמה על ידי המנוח על מנת שהפוליסה תופק עבורו, ואף לא לענין התמורה שנתן המנוח ל-ממסי בגין העסקה שהתקיימה מולו. בהימנעות זו יש לערער את הסצנריו שנראה שהנתבעת מציעה בסיכומיה שיקבע כממצא, היינו - שמדובר בעצם ברכישה אגבית של ביטוח לצד בירורים או רכישות נוספות שהמנוח ביצע באותה הזדמנות ב-ממסי.

    4. מאוחר יותר באותו יום, בשעה 23:46, העביר הבן לאמו, התובעת, את המייל שקיבל מאת המבטחת בשעות אחה"צ, המצרף את הפוליסה, כאמור.

    5. עיון בפוליסה שמציגה התובעת, שהוצאה לתקופה של 180 יום, מעלה שבעמוד השני לפוליסה מופיע ריכוז של כל הכיסויים שמקנה הפוליסה, על הרחבותיה, ובטבלת ההרחבות מופיע גם תמצית הכיסוי בגין הרחבת תאונות אישיות, כך: בטור 'תיאור הכיסוי' נרשם "תאונות אישיות – בהתאם לטבלה בהרחבה", בטור 'גבול האחריות' נרשם "מוות/נכות – 200,000 $", ובטור 'Cover description' נרשם: "Personal accident". אבהיר כבר עתה, כי - עיון בנספח ההרחבה עצמו מגלה שתגמולי הביטוח ליורשים החוקיים של המבוטח (המשמש גם כסכום שממנו נגזרים התגמולים במקרה של נכות בהתאם לאחוז הנכות) עומד על 20,000 דולר בלבד.

    6. התובעת מצהירה: "עיינתי בפוליסה ונרגעתי, כאשר ראיתי, בעמוד הראשון של הפוליסה, בדף הרשימה, כי הפוליסה כוללת כיסוי להוצאות רפואיות בחו"ל בסכום מרבי של 1,600,000 דולר ארה"ב ("דולר"), וכן כיסוי לתאונות אישיות בסך 200,000 דולר למקרה של תאונה או מוות" [סעיף 6 לתצהירה].

    7. בענין גרסתה לגבי העיון, כאמור, נחקרה התובעת ארוכות מטעם הנתבעת. היא השיבה בפתח הדברים: "אני זוכרת שהפוליסה הגיעה, נכנסתי למייל, הסתכלתי דף ראשון, דף שני, זה מה שאני זוכרת". בחקירתה, התעקשה התובעת, שעיינה בשני העמודים הראשונים בפוליסה בלבד, ו"הסתכלתי על הסכומים בלבד".

    8. קו החקירה שננקט מטעם הנתבעת מול התובעת בהמשך הדברים ביקש להציג, שלשיטת הנתבעת לא בוצע על ידי התובעת טרם התאונה כל עיון בפוליסה, ולחילופין - לא סביר שבוצע. ובכן, לאחר עיון שבצעתי אני במכלול הראיות והעדויות בתיק זה, אני מאמין לתובעת, שמודה בחקירתה כי טרם אותה נסיעה לא עיינה בפוליסות ביטוח נסיעות לחו"ל שהיא או בנה רכשו לקראת נסיעותיהם, אך "מכיוון שידעתי שבטיול הזה, הוא טיול יוצא דופן, ש[הבן] הולך לרכוש לו אופנוע, ולנסוע על אופנוע, לכן כל ההתנהגות שלי הייתה כזאת, הסתכלתי מה יהיה במקרה של נכות, ידעתי שאם הוא יחליק בדרכים המפותלות שם וישבור יד או רגל, יש כיסוי, על זה חשבתי. זאת התשובה שלי".

    9. אני מוצא גם סבירות בגרסת התובעת, שלא נחזית בעיני מומצאת לצורך הדיון, כטענת הנתבעת. המנוח רכב על אופנוע גם בארץ טרם יציאתו לטיול, והסיכון של אופנוען להיפגע בתאונות הוא סיכון ידוע, שניתן להניח שנכלל בדאגותיה היומיומיות של האם, התובעת. מכל מקום, בעיני התובעת מוחזקת כמי שמודעת לעצם הסיכון הכרוך בשימוש באופנוע - גם בישראל, לחובה שקיימת בדין בישראל לבטח את השימוש בכלי רכב, ולחשיבות של קיום חובה זו במיוחד - בענין השימוש באופנוע.

    10. אני מוצא כי "האדם הסביר" החיי בארץ ישראל שהוא הורה לילד מגילו מתקרב לגיל 30 ועושה שימוש תחבורתי באופנוע, מודע לכך שרכישת ביטוח שמקטין סיכונים במקרה של פגיעת גוף בתאונת דרכים הוא גם חובה וגם חיוני; גם נהיר לו שהסיכונים שמוקטנים על ידי ביטוח החובה הנהוג בישראל יכולים להתבטא בהוצאות של סכומים משמעותיים במקרה של נכות כבדה.

    11. התובעת הבהירה בעדותה לפניי, שבאותו שלב נמנעה מלהעסיק את מחשבותיה בחשש ממקרה של מוות, והתרכזה בחשש מפגיעת גוף שתותיר נכות. מעדותה אני מתרשם שהיא בהחלט חששה מהסיכון (שאולי בעקיפין, אך במידה לא מבוטלת - נוגע גם לה) המקופל באפשרות שבנה יפצע בתאונה בעת רכיבתו על האופנוע בטיול בחו"ל, מה שעלול לדרוש הוצאות רפואיות נכבדות וגם עלול להותיר בו נכות משמעותית; וכדי להתמודד עם חשש זה, פעלה "להסתכל על הסכומים" (סכומי הכיסוי המכסימלי) שברשימה של הפוליסה, לראות אם יש בהם ליתן מענה, ולו חלקי – לחשש שלה.

    12. אעיר, כי גם אם התובעת עיינה בסכומים "בלבד" (שמופיעים בעמוד הרשימה, העמוד השני), כעדותה, ולא בחנה אחד לאחד איזה הרחבות בפועל אכן נרכשו (בעמוד הראשון של הפוליסה), עדיין סבירה בעיני גרסתה שעיינה ברשימה (בעמוד השני של פוליסה) תוך חיפוש הסכומים של כיסוי הוצאות רפואיות ושל נכות בגין תאונה, שבהם מענה לליבת החשש במקרה שבנה יפגע בתאונה. התובעת הסתפקה בסכומים שראתה ברשימה, ולא פעלה להוסיף ולהשקיע בהקטנת הסיכונים בהקשר של הטיול המיועד לחו"ל, בין היתר, לאחר שהבן שלה הודיע לה כי רכש את הפוליסה "הכי טובה שיש".

    13. להשלמת התמונה, אעיר כי גרסת התובעת שהעיון שלה הוגבל בפועל לשני העמודים הראשונים – היא גם סבירה בעיני. התובעת מקבלת מבנה מייל קרוב לחצות, בעקבות דווחו: "הוצאתי את הפוליסה הכי טובה שיש". לא נטען שהמסמך שקיבלה הודפס; היא מעלה את הפוליסה ומסתכלת על "סכומים". מעדותה עולה שהיא מבינה שהסכום שהיא רואה בשורה בטבלה שבה נרשם "תאונות אישיות - בהתאם לטבלה בהרחבה" הוא הסכום המכסימלי שניתן לקבל בגין נזק גוף בתאונה. בשלב הזה, די לה בידיעה של הסכום המכסימלי, וסביר בעיניי שאין לה ענין לבחון איך נקבעת הנכות ומה שיעור הנכות המיוחסת לכל מקרה. מבחינתה סביר היה לשער באותו לילה, שממילא אין מדובר בנתון שיש לה שליטה בעיצובו או בתיקונו; וגם לא בשיעור התגמול שייגזר בגין נכות כזו או אחרת. ומכאן, סביר שהעיון הוגבל לעמודים הראשונים, כאמור.

    14. מועד העיון העולה מעדותה - כ-24 שעות טרם הטיסה לחו"ל, סביר בעיני אף הוא. מבחינתה, סביר היה לחשוב באותה שעה שבה פתחה את הפוליסה ועיינה בעומדים הראשונים שלה, שמבחינת לוח הזמנים - ניתן עדיין לתקן, לשנות או להוסיף רובד ביטוחי טרם הטיסה, אם בעקבות עיונה יתברר לה שהסכומים נחזים לה שסכומי הכיסוי נמוכים מדי. זאת - גם אם יכול שהתובעת לא ידעה במועד העיון בפירוט - מה בפועל יידרש על מנת לתקן ולהשלים מבחינת ביטוח משלים, לצורך הקטנה נוספת של הסיכונים הכרוכים בפגיעה בתאונה.

    15. הסבירות של התנהלות התובעת בהקשר של העיון, מועדו, ומסקנתה שלאותו רגע - די בסכומים שראתה, נתמכת גם מעצם העובדה, שגם עולה שהנתבעת לא חולקת, שבפועל למי שמתכנן טיול לחו"ל לחצי שנה, יכול עקרונית להתארגן כך שמעבר לכיסוי שניתן לו בגין תאונות אישיות בפוליסת נסיעות לחו"ל (שלפי הפוליסות שהוצגו לי – מגיע אצל מבטחת מסוימת לסך של 50,000 דולר) שהוא רכש, הוא יכול עקרונית לרכוש ביטוח נוסף של תאונות אישיות או ביטוח חיים עם מרכיב של ביטוח נכות - בהתאם לצרכיו ולהערכתו כמה כדאי או נכון להשקיע בהקטנת הסיכון (גובה הפרמיה). העדה מטעם הנתבעת מנהלת מחלקת ביטוח נסיעות לחו"ל, מאשרת בעדותה כי ניתן לרכוש ביטוח תאונות אישיות שיכסה תאונות בחו"ל - גם דרך קישור באינטרנט.

    16. אמנם בניגוד לפוליסת נסיעות לחו"ל, ברכישת ביטוח נוסף מסוג זה (נקראת גם "פוליסת ריסק"), יש צורך במילוי הצעת ביטוח והצהרת בריאות, אך "במידה ואין שאלות חיתומיות שהן הצהרת בריאות שיש בה איזה שהוא, בעיה בריאותית שצריך לקבל עליה תעריף שונה או כל מה שיהיה מול חברת הביטוח, אם אין בעיה חיתומית, זה גם יכול להיות באותו יום. אם אין בעיה חיתומית, אין בעיה לעשות באותו יום, פוליסות ריסק" [עדותה של העדה הנוספת מטעם התובעת, שנתנה בנדון עדות במומחיות מטעמה (להלן: "החתמת")]. בענייננו, המנוח השיב לשאלון בריאות, שהנתבעת בחרה לא להציג; בהיעדר ראיות אחרות, אין לי אלא להניח שסביר שהמנוח לא היה נתקל בבעיה חיתומית להוצאת פוליסת תאונות אישיות, אם בארץ – ביום שנותר לו לאחר רכישת הפוליסה בענייננו, ואם מחו"ל, לו היו מודיעים לו שנפלה טעות בסכום הביטוח שמצוין בפוליסה.

    17. ראיתי את טענות הנתבעת לגבי אמינותה וכישוריה של עדה זו מטעם התובעת, החתמת; ואני מודע לכך שהחתמת מסרה בתחילה עדות בתצהיר, ורק בעקבות החלטתי בנדון - מסרה גם חוות דעת שנתנה. ובכן, אפנה לכך שלפי הדין זהותו של מומחה שנותן חוות דעת מטעם מי הצדדים היא לשיקולו, ואין לפסול עדותו של מומחה מטעם צד - רק משום שהוא סיפק או מספק לצד שהביא אותו שירות (במיוחד, כשהשירות שסופק משך השנים הוא בנושא שונה, ולא קשור כלל להוצאת הפוליסה בענייננו). בכל הקשור למומחיות שאיננה ברפואה, הפסיקה איננה דווקנית לגבי הכישורים שנדרשים למומחה למתן חוות דעת בתחום מסוים.

    18. אכן, מתברר כי אף שהעדה מסרה חוות דעת לענין מה סביר שסוכן ביטוח שהיה יושב מול המנוח היה מייעץ לו או מציע לו לתווך לענין ביטוח להקטנת סיכוניו בטיול המתוכנן, היא - איננה סוכנת ביטוח (אין טענה בתצהיר או בחוות הדעת שהיא סוכנת ביטוח), אלא – חתמת. ואף מתברר שהיא עצמה לא שיווקה פוליסות ביטוח לחו"ל או פוליסות תאונות אישיות, אלא נהגה להפנות לקוחות במידת הצורך לסוכן הביטוח שבסוכנות בה עבדה. אך התרשמתי, שמדובר בחתמת בעלת ניסיון ובקיאות בשוק הביטוח בכלל, שכן נתנה ייעוץ הכוונתי ללקוחות הסוכנות בה עבדה, לרבות - מתי חיוני לפנות לסוכן ביטוח ובאיזה הקשר במדויק. אמנם החתמת הציעה לתובעת לסייע בפנייתה לנתבעת בתחילת הדרך, אך בשל כל האמור לעיל, אינני מוצא כי יש בטענות הנתבעת בסיכומיה כדי להצדיק פסילה גורפת של חוות דעתה או עדותה של החתמת לפניי או התעלמות ממנה; זאת - להבדיל משאלת המשקל שיש לייחס לנקודה זו או אחרת בעדותה, כשבעת בחינתה יש לזכור שהנתבעת לא מצאה להביא חוות דעת מטעמה על מנת לנגוד או לסתור את דעת החתמת המובאת מטעם התובעת.

    19. בנוסף לאמור, אזכיר כי היקף וטווח הסיכונים הכספיים שמקימה פגיעת גוף קשה בתאונת דרכים לישראלי שגילו פחות משלושים שמרכז חייו בישראל הם בבחינת ידיעה שיפוטית שבית המשפט רשאי לעשות בה שימוש; אין כל צורך בחוות דעת להוכיח ענין זה שהורתו בדין. מכאן הדרך קצרה גם להבין מה הסיכון הכרוך בהתעלמות או באי-השקעה בהקטנת הסיכונים הללו באמצעות רכישת ביטוח.

    20. לסיכום ביניים: בשל האמור, ובתמיכת חוות הדעת מטעם התובעת, אני מוצא ש"סוכן הביטוח הסביר" שהמנוח היה פונה אליו ומבקש את שירותיו לקראת נסיעתו היה מוצא להבהיר למנוח שהיה מבקש את שירותיו, שלא די בסכום של 20,000 דולר כסכום הביטוח למקרה של נכות או מוות, כדי להקטין את נזקיו במידה מספקת למקרה של נזק גוף משמעותי שיגרם בתאונה בחו"ל.

    21. הנתבעת הקדישה מאמץ בחקירה מטעמה להראות שהתובעת לא פעלה בפועל לברר את האופציות העומדות לרשותה להרחיב את הכיסויים שעומדים לבנה במקרה של תאונה. ובכן, אינני מחזיק נגד התובעת שלא בדקה בכלל אם ניתן למנוח לקנות פוליסה לביטוח השימוש ברכב מנועי בארץ הזרה (לכשיגיע לשם), או - מה היקף הכיסוי של פוליסה כזאת. להתרשמותי, התובעת ביקשה לוודא שבזמן שבנה עדיין בארץ ימוצו על ידו כל האפשרויות להשגת כיסוי סביר שיש בו להקטין את הסיכונים, כאמור. כל ביטוח שניתן יהיה להשיג בארץ הזרה (לכשבנה יגיע לשם) הוא מבחינת התובעת, באותו שלב, "בונוס" שאין לה כל שליטה לגבי קביעת גודלו או עצם הבטחתו.

    22. מכל מקום, אני מוצא כי משהמספרים שהתובעת ראתה נחזו לה סבירים, ובהתאם - לא היה הגיון מבחינתה להיכנס לבדיקה מה האפשריות של הביטוח בארץ הזרה, או לבדיקה של האפשרויות בארץ להגדיל את הסכומים שנחזו לה שעונים לצרכיו של המנוח, וחו"ח (במקרה שהטיפול והסיוע לבנה בעקבות פגיעת גוף קשה - יהיה הנטל שלה) – גם לצרכיה.

    23. אעיר, כי לא מצאתי שקו חקירת התובעת לגבי הביטול היזום של הכיסוי של חבות כלפי צד שלישי (יזום - על ידי בנה) מובילה לערעור אמינות גרסתה של התובעת. ראשית, כאמור, התובעת הביטה על סכומים, ולא בדקה אלו הרחבות נוספו לפוליסה, ואלו כיסויים נגרעו ממנה (מה שמפורט בעמוד הראשון לפוליסה); כך שנראה שכלל לא היתה מודעת לביטול הכיסוי הזה על ידי בנה. שנית, בזהירות אומר, כי אינני מוצא שבפוליסה הנדונה קיים כיסוי של חבות כלפי צד שלישי בגין נזק שנגרם לו בתאונה בה המבוטח רכוב על אופנוע [הוראת ס' 8 לפוליסה]. כיסוי לנזק גוף שנגרם לצד שלישי בתאונת אופנוע ניתן לפי הפוליסה כשהחבות המבוטחת היא לפי פקודת הנזיקין (ולא נכתב - חוק הפלת"ד) – ס' 8.2.1 לפוליסה; והעיקר, על פי הפוליסה, המבטח החריג מתשלום - נזק (גם נזק גוף) שנגרם בגין: "חזקה שימוש או בעלות בכלי רכב, כלי שיט או כלי טיס" – סעיף 8.3.2 לפוליסה]. אגב, האמור יכול להיות הסבר סביר לכך שהמנוח, למרות מודעתו לסיכונים של פגיעה בתאונה בחו"ל באחרים, מצא לנכון שלא לכלול ברכישתו את הכיסוי הזה, שככלל ממוקם בפוליסת הבסיס, אך, כאמור נראה שאין בו לסייע למנוח כשהוא רכוב על אופנועו בחו"ל.

    24. שלישית, הנתבעת לא הוכיחה שניתן לרכוש בשוק הביטוח הישראלי, פוליסה המכסה חבות כלפי צד שלישי בנזק גוף בגין תאונת דרכים בחו"ל. מדובר בביטוח שבארצות רבות ממילא כלול בפוליסת החובה, שבמרבית המקרים, היא ממילא תנאי לשימוש ברכב מנועי בהן. הפוליסות שהוציאו חברות אחרות לביטוח נסיעות לחו"ל שצירפה הנתבעת כמוצגים מטעמה - לא צורפו בשלימותן, ועיון במה שצורף איננו מאפשר את בדיקת תנאי הפעלת ביטוח חבות לצד שלישי – לאשורו. ודוק; בעדותה של העדה הנוספת מטעם התובעת, החתמת, יש כדי לחזק את האפשרות שאכן מוצר כזה לא מוצע בשוק הביטוח הישראלי: "לא נתקלתי בשום תביעה צד ג' בחו"ל. בוא נגיד ככה. בכל 30 שנה, לא נתקלתי בתביעה שטיפלנו בכיסוי צד שלישי שמישהו פגע במישהו בחו"ל", והיא מפנה לכך שבעת שכירת רכב בחו"ל, ממילא חברות ההשכרה מחייבות את השוכר לבטח חבות כלפי צד שלישי.

    25. לסיכום ביניים: אף שלכאורה עדות התובעת היא "עדות בעל דין יחידה", בנסיבות המיוחדות של המקרה בו העד המרכזי נפטר, משמצאתי כי עדותה של התובעת אמינה, בסיוע של הסבירות המאפיינת את מכלול התנהלותה למול עובדות רבות שכפי שפורט לעיל הם בידיעת הציבור, אני מוצא כי התובעת הרימה את נטל הראיה הראשוני להוכיח שהיא הסתמכה על סכומי הכיסוי ברשימה של הפוליסה (לרבות - סכום הביטוח בגין תאונות אישיות), וכי מנגד - הנתבעת לא הרימה את הנטל המשני שעבר אליה לערער קביעה זו.

    26. לגבי הבן, בנסיבות פטירתו, איננו יודעים מה ראה, מה בדק, ומה שקל בעקבות עיון בפוליסה, ככל שעיין בה, ועל מה התבססה אמירתו: "הוצאתי את הפוליסה הכי טובה שיש". אך, כל מה שציינתי לגבי שיקול הדעת שמצאתי שהתובעת הפעילה כשהחליטה לפתוח ולעיין ברשימה, ושבעקבות העיון נחה דעתה שדי בהיקף הסכומים שהפוליסה מבטיחה - יכול להיות בדיוק התהליך שעבר הבן (עיון חלקי – שני העמודים הראשונים בפוליסה), לפני שהודיע לאמו באותו יום שרכש את הפוליסה "הכי טובה שיש". בהמשך אתייחס למחלוקת בין הצדדים לגבי השאלה: מה סביר שמנוח ראה, שקל והבין – בכל המהלך לפני שנכנס לסניף ממסי, בתוך הסניף, ועד שהודיע לאמו על רכישת הפוליסה "הכי טובה שיש".

    27. ביום 12.1.18, היינו - למחרת יום הוצאת הפוליסה, קרוב לחצות, טס הבן לחו"ל.

    28. כפי שיפורט בהמשך, עשרה ימים לאחר מכן, ביום 22.1.18, תוקנה הטעות בנוסח הפוליסה ששווק בשוק משך כשלושה שבועות, הוא הנוסח שהופק גם למנוח. אך הנתבעת בחרה במודע לא לדווח למבוטחיה על גילוי הטעות, ולא טרחה לתקן ולעדכן את הפוליסה שהונפקה ונמסרה להם.

    29. למרבה הצער במהלך הטיול בארץ הזרה כאשר רכב על אופנוע שרכש שם, נהרג בנה של התובעת בתאונת דרכים שארעה ביום 28.6.18, כחמישה וחצי חודשים לאחר מועד רכישת הפוליסה, כחמישה חודשים לאחר גילוי הטעות.

    30. התובעת, כיורשת של בנה, שנהרג בנסיבות שהן מקרה ביטוח על פי הפוליסה, היא המוטבת היחידה על פי הפוליסה. כאמור, תביעתה על פי הפוליסה נענתה רק בחלקה.

    31. נעבור לבחון אלו ממצאים ניתן לקבוע בעקבות עיון בפרשת ההגנה. הנתבעת זימנה בנדון שתי עדות מטעמה; האחת – נציגת מכירות פרונטליות ב-ממסי (להלן: "נציגת ממסי"), שהנתבעת טוענת שהיא הנציגה שבפועל "הנפיקה את פוליסה עבור המנוח". העדה העידה לפניי ללא תצהיר מקדים ובלי הצגת מסמך שקושר אותה אישית לביצוע העסקה מול המנוח. העדה השנייה היא מנהלת מחלקת ביטוח נסיעות לחו"ל אצל הנתבעת (להלן: "מנהלת המחלקה בשירביט"), שנתנה תצהיר בנדון, שאליו היא מצרפת כנספח את נוסח הפוליסה בענייננו כפי שאושר על ידי המפקח על ביטוח, וכן - דוגמת טופס שכותרתו "מחירון ביטוח נסיעות לחו"ל – שירביט חברה לביטוח – מהדורת ספטמבר 2017", שמולא על ידי נציגה אחרת ב-ממסי, כשחלקים בו מודגשים במרקר צהוב (להלן: "טופס הצעת מחיר"); טופס, שלפי הנטען ממולא ב-ממסי מול כל לקוח המבקש לקבל הצעת מחיר לרכישת ביטוח נסיעות לחו"ל.

    32. מעדות נציגת ממסי לפניי, עולה כי איננה זוכרת את המנוח או את שיחת ההתמחרות אתו, מאחר ועבדה במקום שנה ומשהו, מקיץ 2017 עד לקראת סוף 2018, ועברו אצלה מאות אנשים ביום; וכבר חלפו מאז מספר שנים. ודוק; מתברר שעד שפנו אל העדה הזאת מטעם הנתבעת למתן עדות בנדון (כחודשיים טרם מתן עדותה בפועל) היא גם לא ידעה ולא שמעה על עצם קיומה של טעות כלשהי בפוליסה, אף שכאמור הטעות נודעה למנהלת המחלקה בשירביט כבר בינואר 2018 – לאחר שהעדה כבר עבדה במקום כחצי שנה, והמשיכה לעבוד שם עד שלהי 2018.

    33. נציגת ממסי מתארת בעדותה שהיא אחת משלוש נציגות שעבדו באותה שנה כצוות בסניף המדובר של ממסי, תחת ניהול מנהלת, "שהמטרה שלנו היא בעצם לאייש את הסניף על מנת להנפיק רישיון בינלאומי מה שבעצם ממסי מחזיקים, ובנוסף לזה בסניף היו כל מיני מוצרים נוספים שהם עוזרים לטיסה, שזה באמת מזוודות, ייעוץ על מסלולים, מפות, וגם הצעה בעצם לביטוח נסיעות מטעם שירביט".

    34. בכל הקשור להצעה לביטוח, מבהירה בעדותה הנציגה, שכל נציגה מארבעת הנציגות במקום יוזמת פניה אל כל לקוח שמגיע מולן לרכישה או לשאלה, לברר עמו האם כבר הצטייד בביטוח נסיעות לחו"ל, "ובמידה ועונים לנו שלא, אז אנחנו אומרים שאנחנו מציעים פה אפשרות לעשות ביטוח נסיעות לחו"ל מטעם חברת שירביט, ואנחנו מוציאים בעצם איזה שהוא תדפיס, ושואלים מה הייתם בעצם רוצים שייכלל בעצם בהצעה לביטוח. אנחנו עושים רק הצעה של מחיר. אנחנו כמובן לא סוכנים, קיבלנו הכשרה נטו על מחירים ועל עבודה עם המערכת של הנפקת הפוליסות. שואלים אם אנחנו רוצים שיהיה בפנים תאונות אישיות, אם אנחנו רוצים כבודה, אם אנחנו רוצים ספורט אתגרי, במידה ואחרי שהלקוח בעצם עונה על כל השאלות האלה, אנחנו מוציאים לו באמת את התדפיס הזה, אחרי שהמערכת נתנה לו בעצם איזה הצעת מחיר".

    35. לעדותה, בתדפיס הזה, שגם הוצג לעדה בטופס הצעת מחיר שכאמור הוצג מטעם הנתבעת, "ממרקרים את כל מה שהוא ביקש להוסיף להצעת המחיר... וזהו. ואחרי זה אנחנו כותבים מה זה כולל, מה המחיר של הפוליסה...". הנציגה מאשרת שהתדפיס הזה לא נשמר אצל ממסי, וככלל, נמסר ללקוח. הלקוח יכול היה לבחור: או - להפיק את הפוליסה באמצעותה של הנציגה שמולו (ואז המכירה נרשמת על שמה של הנציגה, ונכנס בטבלת אקסל – ונכלל במסת מכירת הפוליסות שלה, שיכולה להשפיע על קבלת בונוס חצי שנתי מ-ממסי), או – לראות בהצעה שקיבל מעין שיחת ייעוץ, ואז לפנות ולרכוש בעצמו את הפוליסה בעצמו בבית, בהקשת מקשי המחשב שיפתחו לו רכישה באתר האינטרנט של הנתבעת; או - לוותר על הרכישה מאת הנתבעת.

    36. מכל מקום, ב-ממסי לא היו שומרים עותק של הצעות המחיר. מנהלת המחלקה בשירביט, שהעידה שהיתה אמונה באותה תקופה לתת לעובדי ממסי הדרכות לעובדים החדשים, והדרכות ריענון, והיתה הכתובות שאליה פונים בכל שאלה בוערת שצצה בהקשר של שיווק הפוליסות או תוכנן, אישרה בעדותה לפניי שהיא היתה מודעת לכך שההצעות לא נשמרו, וכי לא הנחתה את נציגי ממסי לשמור ולתייק את ההצעות.

    37. נציגת ממסי העידה "אני לא הייתי מדפיסה פוליסות", באשר ממילא הלקוח שרוכש את הפוליסה מקבל אותה מידית במייל, מיד בסמוך לביצוע ההפקה של הפוליסה. עם זאת, לעדותה, היו מקרים שבהם הודפסה פוליסה לבקשת לקוח שביקש זאת. היא לא זוכרת שדבר כזה בוצע על ידיה. בהתאם, אמנם היא איננה זוכרת את המקרה של המנוח, והיא איננה יכולה לאשר או לשלול את האפשרות שהמנוח ביקש ממנה להפיק לו את הפוליסה במקום. גם מנהלת המחלקה בשירביט מסכימה, שהפוליסה לא בהכרח מודפסת במקום, אך גורסת שאם הלקוח מבקש זאת, נעשה כבקשתו.

    38. עוד מעידה לפניי נציגת ממסי: "כן. אנחנו לא מורשים להתעסק עם הפוליסה. אנחנו לא יודעים בכלל מה נמצא בתוך הפוליסה, אני אף פעם לא קראתי את הפוליסה במלואה. לא מדפיסה אותה", וכי בהתאם, איננה מכירה את הסייגים ואת הנקודות הרגישות בפוליסה.

    39. מנהלת המחלקה בשירביט, איננה זוכרת מי וכיצד "עלה" על הטעות; בתחילה ביקשה לייחס זאת למי מאנשי ממסי, אך לאחר מכן הבהירה שבאותה מידה זה יכול להיות מי מאנשי הנתבעת.

    40. בעדותה של מנהלת המחלקה בשירביט, מתברר לראשונה, שהוא בחרה להותיר את הטעות ותיקונה בידיעת צוות מצומצם במחלקה שבניהולה, ולא דיווחה לדרג שמעליה או להנהלת הנתבעת על ההתרחשות הזאת, לרבות לא – לגבי החלטתה שלא לדווח ולעדכן את מבוטחים. אעיר, כי הייתי מצפה שעניין הותרת הטעות בידיעת הצוות המצומצם, לאחר החלטה שלא לעדכן לא את המבוטחים ולא את ההנהלה כלפי מעלה, תהיה חלק מהעדות הראשית של העדה. יש להחזיק נגד הנתבעת את ההתפתלות של העדה מטעמה, שנדרשה חקירה נגדית מאומצת על מנת לחלץ ממנה שאף אחד מהמבוטחים לא עודכן בענין הטעות, ושבעצם אי-עדכון המבוטחים היתה החלטה מכוונת.

    41. לא מצאתי בעדות העדה מטעם הנתבעת תשובה ברורה מדוע הוחלט על הסתרת גילוי הטעות, כאשר כל שענתה היתה הפניה לכך שממילא מדובר בביטוחים קצרי טווח שמרביתם הסתיימו; היינו – טענה תועלתנית, המתעלמת מהעובדה שחלק מהביטוחים הללו – לא הסתיימו.

    42. ובכן, יום ההחלטה שלא לעדכן מי מהמבוטחים, הוא, לכל המאוחר, יום התיקון של הפוליסה – 22.1.18. מהראיות והעדויות שלפניי, עולה כי באותו יום היו "פתוחות" עדיין עשרות אם לא מאות, פוליסות שכוללות הרחבה של תאונות אישיות, שחלק ניכר מהן הוא גם לתקופות ארוכות יותר מהחופשה הסטנדרטית (4 עד 14 יום). כך, שגם אם לצורך הדיון, לא אקבל את טענת התובעת שבהחלטה שהנתבעת מציגה כתועלתנית גרידא, כרוכה מחשבה זדונית של הסתרה – שבבסיסו ניסיון למנוע עלויות של הוצאות עסקה, של התדיינויות (מיותרות מזווית מבטה של הנתבעת); היינו, לא אקבל את ההשערה שמדובר בניסיון למנוע מצב בו לקוחות (שבעקבות הדיווח על הטעות, עיניהם "הוארו" לענין קיום הסכום "החריג") יתבעו במקרה של נכות או מוות על בסיס הסכום טרם תיקונו (200,000 דולר ולא – 20,000 דולר); הרי, אני עדיין מוצא שאין להתעלם מכך שבהחלטה זו הופגנה מטעם הנתבעת אדישות מוחלטת לכך שיכול שמי מהמבוטחים הסתמך על הסכום שמצוי ברשימה של הפוליסה.

    43. אין מחלוקת כי הפעולות שבוצעו על ידי נציגת ממסי במסגרת השירות שניתן למנוח ב-ממסי, שכלל את הפקת הפוליסה הנדונה לתקופה של 180 יום, ככל הנראה - לאחר שיחת התמחרות עם נציגת ממסי, שאין בידה רישיון של סוכן ביטוח, לא תועדו בכתב (בנוסף לתשובות שנתן התובעת לשאלות שאלון בריאות שככל הנראה - הוקלדו ישירות למחשב; בתיעוד שהנתבעת מסוגלת להציג), ולא הוקלטו.

    44. מדובר בפעולות שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות הדין [הוראת סעיפים 24(א)(1) ו-41 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח") וחוזרי המפקחת על שוק ההון הביטוח והחיסכון באותם מועדים]. הצדדים חלוקים בענין פרשנות פסיקת בג"צ 8973/14 התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל נ. הממונה על שוק ההון ואח' מיום 29.5.17. לענייננו, אני מוצא כי, בכל מקרה, פסיקה זו איננה פוטרת מי את חברות הביטוח (הגוף המפוקח לפי החוק) מקיום הוראות הוראות חוק הפיקוח, כפוף למה שמאפשרים חוזרי המפקחת – ככל שלפי ספק הדין מי מהם בתוקף. ולכן, די שאפנה לכך שמנהל המחלקה בשירביט מאשרת בעדותה ש-ממסי היא בעצם סוכן, שמשווק או מתווך בעסקי ביטוח, וכי גם לפי החוזרים למיניהם חל באותה עת לשווק באמצעות גוף חיצוני גם את פוליסת המדף מסוג ביטוח נסיעות לחו"ל – בה תקופת הביטוח עולה על 30 יום. זאת כאשר מעדות מנהלת המחלקה בשירביט עולה כי לא נתנה לנציגות ממסי הנחיות בענין מידע מיוחד נוסף שיש למסור למי שמבקש הצעה לביטוח לתקופה ארוכה, לשנה, ולא הנחתה את הנציגות לברר עם הלקוחות האם הם מתעתדים לרכב על אופנוע בחו"ל, ואף הבהירה: "אנחנו לא בנויים לפוליסות מוצ'ילרי".

        תמצית טענות הצדדים כעולה מסיכומיהם

        1. בעקבות אירוע מקרה הביטוח בענייננו במותו של בנה של התובעת בתאונת אופנוע בארץ הזרה, מציגה התובעת בתביעה הנדונה פוליסה בה היא מוטבת, ותובעת מהמבטחת, התובעת (מעבר למה שכבר שולם לה, בסכום שווה ערך ל-20,000 דולר), סכום שיש בו להשלים את תשלומם של התגמולים, בהתאם לסכום הביטוח המצוין ברשימה של הפוליסה – לסך 200,000 דולר.

        2. הנתבעת מודה ומדיחה. לטענתה, אכן נרשם ברשימה סכום ביטוח בגובה 200,000 דולר, אך אין מדובר בסכום שמחייב את הנתבעת, כי הוא לא הוסכם. לטענתה, מדובר במקרה של "טעות סופר", שלפי הדין איננה מקנה למי מהצדדים את הזכות לדרוש את ביטולו את חוזה, אך מפקיעה את כוחה של ההתחייבות הלכאורית - שנרשמה בחוזה בטעות. בהתאם, את מה שהוסכם, הנתבעת קיימה ושילמה.

        3. לא סביר שהמנוח לא היה מודע לכך שמדובר בטעות, ומכל מקום, לו היה המנוח מקיים את החובה שבדין לקרוא את הפוליסה כולה (ולא חלקית בלבד - כפי שהתובעת גורסת שהיא בחרה לעשות; מה שמוכחש מטעם הנתבעת - בהיעדר ידיעה), אזי - היה נוכח שבעצם הסכום לחיוב הנתבעת במקרה של 100% נכות או מוות בגין תאונה בחו"ל - הוא 20,000 דולר בלבד, כפי מופיע בנספח ההרחבה.

        4. התובעת טוענת בתשובה לטענות הנתבעת כי:

           • הנתבעת היא חברת ביטוח שפעלה (ופועלת) בניגוד לחוק ולהוראות המאסדר של תחום הביטוח, בכך שהפוליסה תווכה למנוח או שווקה לו שלא על ידי סוכן ביטוח, ומבלי שהשיווק תועד בכתב או הוקלט.

             • הגנת "טעות סופר" איננה חלה בנסיבות ענייננו. אין קובעים את אומד דעת הצדדים באופן חד-צדדי על פי מה ש"ברור" לכאורה לנתבעת, והמבחן האובייקטיבי מלמד על הסכמה לסכום 200,000 דולר.

             • בנסיבות ענייננו, בהן נפטר המבוטח, על הנתבעת להוכיח שהיתה הסכמה של המבוטח על סכום שונה מזה שמופיע ברשימה של הפוליסה. לא הוכח מפגש רצונות לגבי כיסוי בסכום של 20,000 דולר בלבד.

             • לפי הפסיקה זכותו של המבוטח על פי הפוליסה איננה פוקעת אוטומטית בכל מקרה בו לא עיין בפוליסה לעומקה, בוודאי – מקום בו הוטעה ברשלנות או במזיד על ידי המבטחת.

             • בכל מקרה, למען הזהירות יובהר – כי לא עומדת לנתבעת הזכות לבקש לבטל את הפוליסה בטענת טעות מצידה, זאת – כי בנסיבות ענייננו אין זה מן הצדק לבטל את החוזה.

             • בעצם ההחלטה של הנתבעת שלא להודיע למבוטח, המנוח, או לאמו, המוטבת, שבעצם, לעמדת הנתבעת הסכום בסך 200,000 דולר – איננו מחייב אותה, יש משום הטעייה מכוונת, שמזכה את המנוח, או במקרה שלנו - מי שהחוזה לטובתו - גם בזכות לאכוף את החוזה שנקשר.

             • לחילופין, יש בעצם ההחלטה שלא להודיע למבוטח, המנוח, או לאמו, המוטבת, שבעצם, לעמדת הנתבעת הסכום בסך 200,000 דולר – איננו מחייב אותה, משום מצג מטעה (מצג של שתיקה, שמצביעה על הסכמה), שעצם הצגתו (הפסיבית) מהווה רשלנות, הפרת חובה חקוקה ומצג שווא, שבהתחשב בהסתמכות של המנוח ו/או של אמו על המצג הזה - גרמו לנזק שאמו של המנוח, המוטבת בפוליסה, זכאית לפיצוי בגינו.

             • לתובעת נגרמה בפרשה עוגמת נפש גדולה, שהיתה נחסכת אילו היתה הנתבעת פועלת על פי חובתה כצד להסכם - בתום הלב שנדרש ממנה בנסיבות, ומעדכנת את המנוח על קיומה של הטעות; עוגמת נפש שהועצמה בעצם גרירת התובעת להתדיינות משפטית ממושכת. התובעת מבקשת שבית המשפט יפסוק בגינה של עוגמת הנפש פיצוי בסך 50,000 ₪.

        5. הנתבעת טוענת מנגד עוד כי:

           • לא הפרה את הוראות הדין החוק והוראות שהוציא המאסדר, וכי מכל מקום אין קשר סיבתי בין טענה זו לבין נסיבות ענייננו, שעניינם טעות שנעשתה בתום לב בהדפסת הפוליסה, כאמור.

           • מדובר במוצר מדף, שאין אפשרות לעשות בו שינויים, ועל כן, לא ניתן לחייב את הנתבעת בגין התחייבות לכאורה, שאין לה כל סבירות.

           • לא ניתן ליישם התחייבות חוזית שלכאורה הינה לטובת צד שלישי, כשמתברר כי ההתחייבות בבסיסה איננה מבוססת על הסכמה וגמירות דעת של הצדדים לחוזה.

             דיון והכרעה

             1. על פי המוצהר על ידיו, בית המשפט מחויב "לשפוט משפט צדק" [סעיף 6 לחוק יסוד: השפיטה]. השגת פתרון צודק משמש גם אחת המטרות המרכזיות של ההליך השיפוטי, כפי שגם מפורש במטרה המוצהרת של תקנות סדר הדין שהותקנו, "להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך" [סעיף 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018]. הפניתי תחילה מבט – לבסיס הדין, כי אני מוצא שהסוגיה בענייננו מערבת, בכל עילה שנבחן - הפעלת שיקולי צדק, בעיקר בהקשר של הסעד וגובה הפיצוי.

             2. אקדים ואומר כי, המורכבות בענייננו נובעת מכך, שמיחד - לא הוכחה תכלית סובייקטיבית משותפת של הצדדים לחוזה הביטוח, ומאידך - מצאתי כי המבוטח והמוטבת הסתמכו על המצג האובייקטיבי שהציגה המבטחת בחוזה, כאשר המבטחת בהתנהלותה לאחר איתור השגיאה במצג האובייקטיבי הזה, לא פעלה להבהיר למבוטח, כי אין להסתמכותו על מה שתסמוך. בהתנהלות זו, הרעה המבטחת את מצבם של המבוטח, ובסופו של יום, בפועל – גם של המוטבת, בכך שמנעה מהם מידע חיוני ומהותי, שהיה בגילויו כדי לאפשר למנוח (ובפועל – גם לאמו, המוטבת) לאתר ולרכוש תחליף לביטוח בכיסוי של 200,000 דולר; שהוא סכום הביטוח, שבגין טעות המבטחת – סברו המבוטח והמוטבת "בזמן אמת" (מאז קבלת הפוליסה לידיהם) שבו המבטחת התחייבה בפוליסה.

             3. אני מוצא כי שמבחינת סיווג הדין, להכרעה בענייננו נדרשת הפעלת ״דיני הסתמכות"; שהוא המטבע שטבעו המלומדים פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן לענין יישום דין במקרה של ארוע מהסוג שהכרעה בו מצריכה בעיקר עיון במשקלם של ההבטחה, ההשתק והמניעות שיש לייחס בנסיבותיו; דינים "שמיקומם בין דיני חוזים לדיני נזיקין" [דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך א', מהד' 2, 2018) בעמ' 96].

             4. נבחן תחילה את טבעה של ההתחייבות בחוזה ביטוח. ככלל, חוזה ביטוח בא לעולם כאשר המבטחת מסכימה להצעה שהמבוטח הציע לה לבטח אותו [ע"א 846/76 יהודית עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ פ"ד לא(2) 780 (1977) (להלן: "ענין עטיה"; ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שנייה, 2009), עמ' 291 (להלן: "אליאס בספרו")]. מקובל שקיבול זה נעשה על פי הפרטים שמילא המבוטח בטופס הצעת ביטוח (שכשגרה מנוסח על ידי המבטחת), כשהמבוטח מוחזק כמי שהסכים לתנאי הפוליסה שבפועל הוצאה או הופקה לו. כפי שמציין המלומד אליאס בספרו, בהסתמכו על העולה מענין ת"א (השלום ב-ת"א) 16138/96 חזן נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ דינים שלום כרך יד 953 (1998): "המבטח מייעד למבוטח את מעמד המציע. אך זהו מעמד מלאכותי, שכן תוכן ההצעה מוכתב על ידי המבטח".

             5. בהקשר רלוונטי לענייננו, מבהיר אליאס בספרו (בעמ' 295): "אם כן, לפי התבנית הטיפוסית של ההתקשרות הביטוחית, המבוטח הוא המגיש את הצעת הביטוח, והמבטח הוא הניצע. עם זאת, קיימים מקרים לא מעטים שבהם מתהפכות היוצרות באופן שהמבוטח הוא הנדרש לקבל את הצעתו של המבטח. למשל, בנמלי תעופה רבים הוצבו בעבר מתקנים אוטומטיים למכירת פוליסות ביטוח לנוסעים לחו"ל. אדם שרכש פוליסה כזו "קיבל" למעשה את הצעת המבטח. תשלום פרמיית הביטוח היווה את מעשה הקיבול".

             6. בענייננו, לא הוצג לבית המשפט טופס הצעת ביטוח (גם לא - מה שמילאה הנציגה בעניינו של המנוח במחשב, לרבות לא - תשובות המנוח לשאלות בריאות שהציגה לו על פי שאלון), והמבוטח, אם כמציע ואם כניצע, הלך לעולמו באופן המהווה מקרה ביטוח על פי הפוליסה. אקדים ואציין, כי, לטעמי, גם כאשר אדם רוכש פוליסה באינטרנט לבדו מול המחשב, כשהוא לוחץ על המקש המאשר בחירה לרכוש את הפוליסה - הוא יכול להיחשב כמציע ההצעה, ורק כשחברת ביטוח מוסרת לו את הפוליסה (במקרים רבים באמצעות מייל לתיבת הדואר האלקטרוני של המבוטח, לפחות – תחילה; ובחלק מהמקרים - כנגד גבייה בו-זמנית של כל הפרמיה), נקשר חוזה הביטוח. אם כך, ואם כך - מה שכתוב בפוליסה מחייב את שני הצדדים רק מרגע קבלתה אצל המבוטח. במקרה של פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל, יש להניח שמבחינה טכנית חברת ביטוח לא תוציא פוליסה מחייבת טרם קבלת התמורה – תשלום הפרמיה, והואיל ונחזה שמדובר בפעולות המבוצעות כמעט בו-זמנית, ניתן לראות את המציע והניצע בשתי האפשרויות, כאמור.

             7. מכל מקום, אם כך ואם כך, הכלל המקובל בבחינת אומד דעת הצדדים במקרה של חוזה ביטוח, הוא ששליטתו של המבטח בהליך כריתת החוזה מצדיקה להטיל עליו אחריות בגין אי-ודאות ביחס לעצם כריתת החוזה או לתוכנו [אליאס בספרו, בעמ' 292], ובמקרה בו המבטחת ניסחה רשימה בה התנאי שמופיע איננו תואם את הצעת הביטוח ומחמיר לעומתה, נפסק: "התובעת (המבטחת – מ.ת.ב) שהיא זו שניסחה את ההצעה ואת הרשימה ויצרה את פער הזמנים בין משלוח הרשימה לחתימת ההצעה ולפיכך יש מקום להטיל עליה את האחריות בגין אי הודאות ביחס לעצם כריתת החוזה ותוכנו" [ת"א (ת"א) 29260/03 הדר בע"מ - חברה לבטוח נ' נהרדע חיים (פורסם; 7.12.05)].

             8. בענייננו, אין חולק כי מדובר בפוליסת מדף שהנתבעת ניסחה, ומטבעה - איננה נתונה למשא ומתן מול המבוטח. אפילו בשאלה שלכאורה מערבת שיקולי חתמות ספציפיים, בהקשר של רמת או בעיות הבריאות של המבוטח, קיימים בפוליסה שלושה מסלולים מובנים של תשובות לשאלון רפואי, שמקטלגים את המבוטח במידי במסלול סיכון משלו, ומאפשרים הוצאת הפוליסה - ללא דיחוי. המבטחת היא שניסחה את הפוליסה בענייננו, ולמבוטח אין אלא לבחור מה ממרכיבי הקטנת הסיכונים בפוליסה (מה מהכיסויים המובנים בפוליסה) הוא בוחר לרכוש.

             9. לא התייחסתי בפרק הממצאים העובדתיים לעיל - למה שעבר על המנוח בסניף ממסי, באשר לא מצאתי כי ניתן לקבוע ממצא פוזיטיבי בענין, למעט - השעה בה הועברה הפוליסה למנוח באמצעות מייל לתא הדואר האלקטרוני שלו בשעה 16:38; להלן אפרט מדוע.

             10. בענייננו, ככל הנראה, ישבה מול המבוטח ב"שיחת התמחרות" נציגה המועסקת על ידי ממסי, חברה מסחרית, שעל פי הסכם מסחרי עם הנתבעת, וכנגד תמורה, שיווקה לציבור שנכנס לסניפיה באותה תקופה - פוליסות ביטוח נסיעות לחו"ל. ההסתייגות לעיל - "ככל הנראה" - מקורה בעובדה שלא הובאו לפניי ראיות לסיוע, שדווקא הנציגה שהעידה לפניי היתה זו שישבה מול המנוח; וכן - בהיעדר מסמכים כלשהם לגבי ההתמחרות הנטענת ספציפית מול המנוח, שהנציגה איננה זוכרת. היינו, אני מוצא כי קיימת אפשרות שהמנוח עיין בפוליסה קודם שפנה לנציגה, ולכשפנה אליה, כבר ידע למנות לה מה הוא מבקש; ובהתאם - לא נערכה מולו "שיחת התמחרות"; או שנערכה מולו שיחת התמחרות כשהרשימה מול עיניו.

             11. גם אם אקבל שמול המנוח ישבה לשיחה הנציגה שהעידה, מעיון במכלול הראיות והעדויות, עולה כי אין בידינו מסמכים "מזמן אמת", להוציא - הפוליסה. ואכן, כטענת התובעת, היעדרו של תיעוד או הקלטה של פעולות תיווך הביטוח שנטען שביצעה הנציגה מול המנוח, גם נוגד את הוראות הדין כפי שהיו בתוקף במועד שיחת ההתמחרות האפשרית הזאת, כאשר, כאמור, גם מנהלת המחלקה בשירביט, מאשרת בעדותה שאישור המאסדר - הוא לשווק פוליסה עד 30 יום; מה שאיננו מתיר את שיווק הפוליסה שהוצאה בענייננו (ל-180 יום).

             12. אינני מסכים לחלוטין עם טענת הנתבעת שלעצם העובדה שנציגת ממסי איננה סוכן ביטוח אין קשר והשפעה לענייננו. אני מוצא כי "סוכן הביטוח הסביר" היה טורח לברר מול לקוח סטנדרטי שנכנס אליו בסניף ממסי את צרכיו בכל הקשור להקטנת הנזק (הכיסויים) הדרושים לו. בענייננו, בשל המשך הארוך של תקופת הביטוח המבוקשת, של 180 יום, והעובדה שמדובר בטיול בארץ הזרה רכוב על אופנוע, כזה סוכן היה מוצא לציין למנוח, שהפוליסה המדוברת, פוליסת ביטוח הנסיעות לחו"ל שמוציאה שירביט, איננה מספקת מבחינת המענה שנדרש בהקשר של הקטנת הסיכונים הכרוכים בטיול כזה, וכי לא די בסכום של 20,000 דולר כסכום הביטוח למקרה של נכות או מוות. הסוכן היה מציג למנוח את האפשרויות של רכישת ביטוח אחר או משלים, והמנוח יכול היה להפעיל שיקול דעת, בהתחשב במחירי הכיסויים המוצעים, מהי מבחינתו הקטנת סיכונים מספקת בנסיבות.

             13. גם אם הסוכן היה מונחה מטעם ממסי לספק ללקוחות שירות מצומצם - לענין הפוליסה המוצעת בלבד, מצופה ממנו, בגין מומחיותו, וככל שניתן ללמוד מתכלית חוק הפיקוח וחוזרי המפקחת - להבהיר ללקוח כזה, שהפוליסה איננה מתאימה ל"טיולי מוצ'ילרים" [ראה עדות מנהלת המחלקה משירביט], וכי בנסיבות הטיול המתוכנן, לא די בתגמולים שהפוליסה מבטיחה, במיוחד - בכל הקשור למענה למקרה של נכות משמעותית ומוות (כשיש להניח שסוכן כזה מודע לפיצויים המשולמים על פי פוליסת חובה בגין תאונות דרכים בארץ, כבסיס להבנה שנדרש ללקוח המטייל בחו"ל חצי שנה על אופנוע ביטוח מסיבי הרבה יותר בהקשר של נכות או מוות - מאשר כיסוי של 20,000 דולר).

             14. בכל מקרה, בשיח מול סוכן ביטוח, משום שמאוד סביר שהיתה עולה התייחסות לגובה הכיסויים, כאמור, קיים סיכוי גדול יותר שדבר קיומה של הטעות היה מתגלה כבר בשלב המו"מ מול המנוח או מול לקוחות אחרים (מאז 3.1.18 – מועד תחילת הטעות).

             15. לפי הראיות והעדויות שהוצגו לי, ככל שהתקיימה מול המנוח "שיחת התמחרות" מול הנציגה, סביר שבמהלך השיחה שימש את נציגת ממסי - הטופס שכותרתו "מחירון ביטוח נסיעות לחו"ל – שירביט חברה לביטוח – מהדורת ספטמבר 2017", מה שכינינו לעיל "טופס הצעת מחיר". על גבי טופס זה סביר שסימנה הנציגה בחלק העליון (שבו מפורטת התוספת לפרמיית הבסיס בגין כל הרחבה) במרקר צהוב - אלו הרחבות מתוך הפוליסה המנוח מבקש לרכוש (מעדותה עולה כי, כשגרה, הטופס הזה שימש כלי עזר עבורה לריכוז מה שבוחר המבוטח להוסיף או להחסיר מהפוליסה הבסיסית – לקראת הקלדתו לתוך התוכנה במחשב שלפניה).

             16. על גבי הטופס הזה היתה נוהגת הנציגה לסכם גם בכתב ידה בכתב ידה את: ההרחבות שמבקש הלקוח לרכוש, את הכיסויים שהוא מבקש לבטל, את משך הנסיעה, את המחיר (גובה הפרמיה) ואת שם הנציגה שטיפלה בלקוח, מיקום הסניף, ומספר הטלפון שניתן להשיג את הנציגה. אך, הנציגה לא הונחתה לשמור טופס זה, ולא לרשום את שם הלקוח עליו, ובפועל, כשגרה, לאחר סיום ההתמחרות הטופס היה נמסר - לידי הלקוח. לעדות הנציגה - מעשית, כשגרה - הטופס היה נמסר ללקוח, כאמור.

             17. בחלק השני של טופס הצעת המחיר (בעמוד השני) מצוינים בטור "סכום כיסוי מירבי" סכומי הכיסוי לגבי רכיבי הפוליסה השונים, לרבות - לגבי ההרחבה של תאונות אישיות, שמולה נרשם: 20,000 דולר (בלבד). אמנם הנציגה העידה שהיא היתה קוראת ללקוח מתוך טופס הצעת המחיר כי "אנחנו תמיד עובדים עם המחירון מול העיניים", אך, להתרשמותי, עדותה זו מתייחסת בעיקר לגבי התוספת לפרמיה בגין ההרחבות ואו ההפחתה בפרמיה בגין רכיבים שניתן לוותר עליהם מפרמיית הבסיס, ופחות - לגבי גובה הכיסוי שכל רכיב מקנה. זאת גם שורת ההגיון; מבחינת הנציגה, איזו סיבה נכון להוציא זמן בשיחת התמחרות בסניף שבו יכול שעוד לקוחות ממתינים, על פירוט סכומי הכיסוי, אם ממילא - סכומי הכיסוי המירבי - זמינים לעיון בטופס?!

             18. מכל מקום, לפי עדות הנציגה, לא כל הלקוחות מתעמקים במידה שווה בפרטי הכיסויים. אני מתרשם מעדותה, שהואיל וממילא מדובר ב"פוליסת מדף", שבה, בכל מקרה, אין ללקוח חופש לשקול או לבחור את גובה הכיסוי בגין רכיב זה או אחר בפוליסה (להבדיל – מלשקול את עצם הכללתו בהצעתו למבטחת), השיח הכללי מול הלקוח נעשה על פי החלק העליון בטופס הצעת המחיר (בעמוד הראשון). אני מוצא כי מוזכרים בשיחה כזאת, בראש ובראשונה - הרכיבים שהלקוח מבקש לבטל או להוסיף, ולעיתים רחוקות מציינים את סכומי הכיסויים, שכאמור, לכאורה, זמינים לעיון הלקוח. הנציגה, שעבדה במקום למעלה משנה, גם לא זכרה במדויק מה גובה הכיסוי בגין הרחבת תאונות אישיות.

             19. מכל מקום, אדגיש כי הנציגה אישרה שאיננה זוכרת את המנוח או את שיחת ההתמחרות מולו, והיא לא גרסה בעדותה, שהיא מפנה כל לקוח לסכום הכיסוי לגבי הרחבת תאונות אישיות, ולא - שבכל שיחה מול כל לקוח סכום הכיסויים עלה לדיון.

             20. לו היה המקרה בענייננו מקרה של פציעה והמבוטח היה נותר בחיים וכשיר להעיד, ניתן היה להציג לו את סכומי הכיסוי המופיעים בטופס הצעת המחיר (בהנחה שלאחר שמיעת כל העדויות היה מורם הנטל להוכיח שגם מולו ישבה נציגה שמילאה טופס כאמור), ולחקור אותו מדוע, למרות סכום הפיצוי המכסימלי המופיע בנספח ההרחבה של תאונות אישיות, עדיין סובייקטיבית – לגרסתו המצג שהוצג לו לגבי הסכום המכסימלי לכיסוי בפוליסה היא – הרשימה של הפוליסה, בלבד.

             21. משנפטר המבוטח בענייננו, והפוליסה מקנה לאמו, המוטבת, תגמולים בגין מקרה מוות בתאונה, בנסיבות בהן אין בידי הנתבעת כל תיעוד בכתב משיחת ההתמחרות מולו שהיא יכולה להציג, הנטל הוא על הנתבעת להוכיח מספר דברים: שהייתה שיחת התמחרות מלאה מול המנוח, שמולא מולו במהלך השיחה טופס הצעת מחיר, שהטופס נמסר לו לידיו, שהיתה התייחסות של הנציגה בשיחת ההתמחרות גם לענין גובה הכיסוי הרלוונטי; וגם - שיש לייחס למנוח ידיעה בפועל של הכתוב בנספח ההרחבה.

             22. הנתבעת מביאה ראשית ראיה בלבד לאופן ההתנהלות המקובל של שיחת התמחרות מול לקוח; ראיה שמצביעה שיכול להיות שהיתה שיחת התמחרות עם הלקוח, המנוח, ויכול להיות שבעת שיחת ההתמחרות החזיקה הנציגה בידיה טופס הצעת מחיר. כאשר, בכל מקרה - טופס ההצעה נחזה כמסמך שאיננו מחייב; על פי הראיה של הדוגמא מטעם הנתבעת, הטופס לא נחתם על ידי הלקוח, וגם שמו של הלקוח/המבוטח לא מופיע עליו.

             23. התובעת מצביעה על כך שבהיעדר מסמכים, אי-אפשר לסמוך לענייננו על מה שזוכרת הנציגה, שבגילוי לב מודה - שאיננה זוכרת. כפי שעולה מסיכומי התובעת, יכול שבעת שהמנוח ישב מול הנציגה - כבר היה בידיו נוסח מודפס של הפוליסה. הנציגה אישרה שעבדו בסניף נציגות שכשגרה הדפיסו את הפוליסה; וכי - לבקשת לקוח, גם היא עצמה היתה מדפיסה את הפוליסה.

             24. דווקא משום שמעדות התובעת עולה שנכון להחזיק את המנוח כמי שמחפש להקטין סיכונים בגין תאונת רכיבה אפשרית על אופנוע בארץ הזרה אליה הוא מתעתד לטוס, אני מוצא כי לא ניתן לשלול את השתלשלות הדברים האפשרית הבאה: המנוח מדפיס לעצמו בבית את הפוליסה ומעיין בכיסויים שהיא מציעה על פי הרשימה, ומגיע לסניף של ממסי (אם לצורך רכישת מוצרים נוספים, ואם כדי לברר דבר לגבי הכיסויים, למשל – שאלת הכיסוי לחבות כלפי צד שלישי שדנתי בה לעיל) כשהפוליסה כבר בידיו. או - המנוח מגיע לסניף של ממסי, בלי שעיין קודם לכן בפוליסה, ונוטל לידיו פוליסת דוגמא המונחת בסניף, אם - אקראית, ואם – במכוון, כדי שהלקוחות יוכלו להתרשם. או - המנוח מבקש מהנציגה להדפיס לו פוליסה טרם שיחת ההתמחרות ביניהם, וגם אולי מעיין בפוליסה טרם שהוא מתיישב לשיחת ההתמחרות, או - במהלכה.

             25. ודוק; בכל האפשרויות שהצעתי לעיל, המנוח יושב מול הנציגה כשבידיו הפוליסה, ולמול עיניו - הרשימה, ומה שנותר לו לשקול הוא - איזה מההרחבות שלפניו הוא מוצא לרכוש, ואילו מהכיסויים הכלולים בפוליסת הבסיס הוא מעונין לבטל. אני מפנה לניתוח שעשיתי בפרק הממצאים העובדתיים, לגבי עיון התובעת בפוליסה באותו יום בו הוצאה, שלטעמי, יכול להתאים במרכיביו ומסקנותיו - גם לגבי עיון המנוח בפוליסה.

             26. כעולה מהאמור, אינני מוצא כי הנתבעת הוכיחה כי, כטענתה בסיכומיה: "הטעות נולדה על גבי המסמך המודפס לאחר ההצעה והקיבול". הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שעיון ברשימה של הפוליסה, לא שימש את המנוח - כבר בעת ששקל האם לרכוש את הפוליסה וההרחבה של "תאונות אישיות".

             27. עוד אינני מקבל כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח שכטענתה בסיכומיה: "לא מדובר במי שבא ובקש לרכוש פוליסת נסיעות לחו"ל עם גבול כיסוי כאמור של 200,000 $". הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח זאת – ברמה הנדרשת בדין. הוכח שהמנוח נכנס לסניף ממסי ביום 12.1.22, ואחה"צ הופקה הפוליסה הנדונה בענייננו. כל היתר, הוא ראיות חלקיות לענין כיצד נהוג היה על ידי נציגת ממסי - לפעול מול לקוח סטנדרטי במהלך שיחת ההתמחרות ולאחריה, ומה נהגו לומר לו ולהציג לו; היינו, לכל היותר, בבחינת – אפשרי בלבד.

             28. להשלמת סיפור המעשה האפשרי שמצאתי להציע לצורך ההמחשה, אוסיף: בסיום שיחת ההתמחרות מונפקת למנוח פוליסה בצורת משלוח דואר אלקטרוני לתיבת הדואר שלו, שמודפסת (כבר בסניף של ממסי, לבקשתו, או - בבית) או לא; וגם אם נמסר לידיו טופס הצעת המחיר, הרי שבאותו שלב כבר אין לו סיבה טובה לעיין בו או לשמור אותו, כי ממילא באותו שלב בו מופקת הפוליסה ומועברת במייל לתא הדואר האלקטרוני שלו, הוא כבר אוצר בידיו או ברשותו את ההתחייבות הסופית של המבטחת (הפוליסה); כאשר, בכל מקרה – טופס ההצעה נחזה כמסמך שבמהותו איננו מחייב, כאמור.

             29. על מנת להבהיר את שיקולי, אפנה גם לכך שאין מדובר בענייננו ברכישת מוצר מוחשי. ככלל, "ללקוח הסביר" (לא מי שהוא בהכשרתו א מקצועו - חתם או סוכן ביטוח) שמחפש לרכוש את המוצר הזה שנקרא פוליסת ביטוח (היינו, מחפש לרכוש ביטוח להקטנת הסיכונים שלפניו בהקשר לנסיבות אפשריות מסוימות), אין מושג או כלים - לדעת מה עלותו הסבירה של המוצר הלא מוחשי הזה (מה הפרמיה בגינו). אין מדובר בענייננו במקרה שדומה למקרה של לקוח שפועל לרכוש מוצר מוחשי, בעין; למשל, לקוח שיוצא מחנות מוצרי חשמל עם טלוויזיה שאך זה הרגע – רכש. שהוא לקוח שאולי, במקרים מסוימים, ניתן לטעון נגדו שכ"לקוח סביר" ידע או היה עליו לדעת ששילם רק כעשירית ממחיר המוצר, וכי על פניו "טעות סופר" הובילה לכך "שיצא בזול".

             30. כאמור, הנתבעת לא מצאה להציג בענייננו ראיות בענין הסכום שהמנוח שילם בפועל כפרמיה בגין הפוליסה שהוצאה לו, וגם לא – לגבי מה היתה עלות הפרמיה אילו היה פונה לרכוש את הביטוח הזה בנפרד (לכיסוי בגובה 200,000 דולר). יש לזכור, שגם אם בפועל בענייננו לא נגבתה מהמנוח - בהקשר של ביטוח תאונות אישיות - פרמיה בגין יותר מהכיסוי בסך של 20,000 דולר, הרי שמדובר ברכיב אחד בלבד מתוך מספר רכיבים שבגינם נגבית הפרמיה, וכפי שמציגה הנתבעת, הוא רק רכיב נלווה לעיקר מטרתה של הפוליסה, ולפי המוצג לפניי הפרמיה בגינו נטמעת בפרמיה הכוללת שמוצעת ללקוח כסכום כולל בתום ההתמחרות. מכל מקרה, לא נטען ולא הוכח בענייננו, שהיה בהפרש המחיר הלכאורי הזה בעת רכישת ביטוח לחצי שנה, כדי לעורר את תשומת לב המנוח שמדובר בטעות.

             31. בענייננו מדובר במכר של התחייבויות ביטוחיות, שהן תלויות מקרה ביטוח, שהערטילאיות של החתמות שקובעת את מחירן (לפחות – בעיני מי שאיננו איש מקצוע), היא אחת הסיבות שתחום שיווק הביטוח הוסדר בדין תחת פיקוח והכוונת מאסדר, וההתלבטות לענין אופן הסדרת העיסוק בו, היא הליך מתמשך ובלתי פוסק, המתבצע גם בהנחייתו ובהתווייתו של המאסדר. כפי שמצאתי, היה על הנתבעת לאכוף על "הגורם החיצוני" להציב בעמדות המכירה סוכני ביטוח; ניתן להניח שסוכן ביטוח מיומן היה בעל סיכוי רב יותר "לעלות" על הטעות, כבר בעת ביצוע המכר. משלא פעלה הנתבעת להבטיח שיישמר תיעוד בכתב או הקלטה של פעולות הנציגה מול המנוח, ניתן להניח קיומו של קשר סיבתי, היינו שהיעדרו של סוכן ביטוח בתמונה, תרם לאי-מניעת התממשות מכר פוליסה שגויה לבין.

             32. גם מסיבה זאת, אני מוצא שהנטל על מבטחת הטוענת לכך שהיה ידוע למבוטח בענייננו, או שהמבוטח יכול היה לדעת, שהטעות בפוליסה שהיא ניסחה והציעה לו כמוצר מדף, היא "אך" "טעות סופר" - הוא כבד יותר.

             33. בענייננו נראה שהנתבעת ביקשה באמצעות חקירת התובעת להציג את המנוח, כלקוח מתוחכם שעשה סקר שוק בין כל האופציות של פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל, ומסיכומיה עולה כי לעמדתה יש להחזיקו כמי שידע בעת רכישת הפוליסה הנדונה, שמכסימום הכיסוי בגין תאונות אישיות בפוליסת נסיעות לחו"ל שניתן להשיג בשוק הביטוח הישראלי, הוא בגובה 50,000 דולר.

             34. אך, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח טענה זו. לא הובאו לפניי נוסחי פוליסות נסיעות לחו"ל שהמנוח רכש בעבר, ולא ידוע מה תכולתן. כך או כך, לא הוצג לי בסיס לפיו יש להחזיק את המנוח כלקוח מתוחכם. ממכלול העדויות והראיות אני מתרשם שיש להחזיקו כלקוח שלראשונה יוצא לטיול ארוך על אופנוע בחו"ל, כשבנסיבות יש לייחס לו את הידיעה והחשש שבארץ הזרה מדובר במדינה שהסיכון התעבורתי בה גבוה, חשש שהתובעת העידה שגם מצדה - לחצה להטמיע בבנה טרם הנסיעה.

             35. בהקשר זה, אזכיר כי הפסיקה מורה, שבחתירה להתחקות בדיעבד אחר אומד דעת הצדדים בעת ההתקשרות בחוזה ביטוח, יש לזכור את היעדר השוויון בין המבטחת לבין המבוטח: "אין לראות ביחסים שנוצרים בין החברה המבטחת ללקוח יחסים חוזיים רגילים הנוצרים על-פי דיני המכר. קיים הבדל בסיסי בין שני המצבים: באחרון אנו מייחסים לרצון הצדדים גבולות רחבים ביותר, ובהתחקות אחר אומד דעתם בזמן מפגש הרצונות אנו רואים אותם כשווים. כפי שכבר צוין לעיל, לא כך הדבר שעה שמדובר בחוזה שנכרת בין חברת הביטוח ללקוח" [ע"א 4819/92  אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר פ"ד מט(2) 749 (1995)].

             36. סיכום ביניים: לא מצאתי שהנתבעת הרימה את הנטל להוכיח את טענתה, שלמנוח היו בעת ישיבתו מול הנציגה (או בתקופה שחלפה עד לתאונה) כלים להבין, שכטענת הנתבעת - מהותית הסכום שנרשם ברשימה איננו מתיישב עם הכיסויים המקובלים בהקשר של ביטוח תאונות אישיות כנספח לפוליסת נסיעות לחו"ל או עם הפרמיה ששילם בפועל.

             37. גם אינני מוצא כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח שיש לייחס למנוח ידיעה סובייקטיבית שסכום הכיסוי שמצוין ברשימה שגוי או שהוא נסתר על ידי מצג אחר מטעם הנתבעת.

             38. אמנם עיון בנספח ההרחבה של ביטוח תאונות אישיות, מעלה כי סכום הביטוח המצוין בו הוא 20,000 דולר בלבד; ולפי הדין ככלל המבוטח, מחויב לעיין בפוליסה שקיבל. אך יש לזכור, שכאמור, הפוליסה מהסוג שבענייננו יכולה היא עצמה להיחשב כהצעה מטעם הנתבעת (בהיותה "פוליסת מדף"), ועל כן, ההיגיון שהוביל את הפסיקה שמצאה את המבוטח שלא עיין בפוליסה כהלכה - רשלן, פחות רלוונטי לענייננו - בו המציעה, המבטחת, ניסחה פוליסת מדף שלא בהתאם להצעת ביטוח מקדימה מטעם המבוטח; ואינני משוכנע כלל שבנסיבות כאלה - "תפקידו" של המבוטח בעת שהוא מעיין בפוליסה "לאתר" עבור המבטחת סתירות, רשלניות, שמקופלות בתוכה.

             39. מכל מקום, לטעמי יש לבחון את משקלה של טענת הנתבעת לענין הפרת המנוח את חובתו לעיין בפוליסה ולעניין ייחוס ידיעה סובייקטיבית לגבי הטעות, ובכלל - לבחון את טיב ומארג החיובים בענייננו, רק לאחר - התבוננות בבחירת הנתבעת שלא להודיע למבוטחיה על גילוי הטעות.

             40. כפי שתיארתי בפרק הממצאים העובדתיים בנדון, הנתבעת בחרה "לא לעורר גלים". היינו, אף שבידיה היו מעני הלקוחות בצורת כתובות תיבות הדואר האלקטרוני של כל מי שרכש ממנה פוליסה, לרבות – המנוח (כתובות - שבאמצעותן מתקשרת המבטחת עם הלקוחות בחוזה ביטוח – בקיבול הצעת המבוטח, במשלוח הפוליסה אליו מיד בעקבות ביצוע התשלום), בחרה הנתבעת להחריש.

             41. אני מוצא שהתנהלות זאת של הנתבעת הינה טעות נוספת שעשתה הנתבעת בענייננו, טעות בשיקול דעת, שאין בה למלא אחר חובת תום הלב - בנסיבות; ובכל מקרה, מדובר בבחירה במתווה של שתיקה והסתרה, שהוא רשלני בהתעלמו מאינטרסים, שאני מוצא שהיה על הנתבעת לדעת או לצפות שקיימים אצל מבוטחי ומוטבי הפוליסות השגויות שהוציאה, כפי שהתברר בענייננו.

             42. בהתנהלות של שתיקה והסתרה מכוונת זו, מנעה הנתבעת אפשרות לברר מול המנוח – טרם אירוע מקרה ביטוח - מה היה אומד דעתו בעת קשירת החוזה, ומה עמדתו למול הבהרת הנתבעת, שבעצם טעתה "טעות סופר". בכך, גם אם בדיעבד, הקשתה הנתבעת על איתור של נקודת מפגש רצונית בנדון.

             43. מכל מקום, לפי הדין שתיקת מבוטח במהלך קיום חוזה ביטוח, מקום בו הנתבעת בוחרת שלא להפנות את תשומת ליבו של המבוטח לגבי טעות מתמשכת בגובה הפרשותיו לתשלום הפרמיה – איננה מהווה אינדיקציה לאומד דעתו של המבוטח בהקשר החוזי [ת"א (בשלום ב-ת"א) 47764-07-16 מ' ב ' ח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 14.11.17).

             44. באשר לדין בהקשר זה, אזכיר, כי בענין עטיה מובהר כי גם אם נראה במבוטח כמציע בעסקה שתוצאתה הוצאת פוליסה, בשל דרישת "הגינות אלמנטרית" - עדיין חלה חובה על המבטח, הניצע, "לגלות עיני המציע" שקיים הבדל בין מה שהציע לבין מה שבפועל התקבל בקיבול ההצעה: "עם כל הכבוד עלי לחלוק כאן על השופטת המלומדת. ודאי, הרשות בידי החברה שלא לקבל את ההצעה במלואה, אך ההגינות האלמנטרית דורשת - בפרט כשמדובר כאן בחוזה "UBERRIMAE FIDEI" - לגלות עיני המציע ולהסביר לו את ההבדל בין מה שביקש מהחברה ומה שזו קיבלה. אם יש צורך באסמכתה, הרי לך הוראתו המפורשת של סעיף 12 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973...".

             45. בענין ע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ פ"ד לז(3) 589 (1983), קיבל בית המשפט את ערעורו של מבוטח, שתוקף את אופן הכללת הפגיעה בשבר ברגלו עליה דיווח בטופס הצעת הביטוח – בחריגי הפוליסה עצמה; זאת, אף שהמבוטח גרס, שטרם מקרה הביטוח כלל לא פתח את המעטפה שבה התקבלה הפוליסה. באותו ענין קובע בית המשפט, בעצם, שבמקרה בו פועלת המבטחת באופן שאיננו תואם את "לא את כללי ההיגיון ולא את הדרישה לביצוע חוזים בתום-לב (על-פי הוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973)", לא יראו בהיעדר עיון בפוליסה משום רשלנות שמפקיעה מהתובע יכולת לטעון בהקשר להיקף הסכמתו בעסקה.

             46. בענין זה, ראוי להפנות שלמול קביעת כבוד השופטת ארבל: "אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך עליו הוא חותם, ומי אשר לא טרח לקרוא הסכם עליו חתם, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד... יזהר החותם, ויזכור כי באם אכן לא יקרא את החוזה לא תעמוד לו, בדרך כלל, הגנת ההטעיה, כאמור לעיל" [ע"א 99/1513 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נד(3) 591 (1999)], עדיין המלומדים פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן בדעה, ש"הדברים ש"אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך עליו הוא חותם" משקפים כמובן את הדין, ומשמעותם היא שהצד השני יכול לסמוך על כך שהחותם יודע על מה חתם. אין פירוש הדבר שאדם חופשי להטעות את חברו בעניין תוכנו של מסמך שהצד השני אמור לחתום עליו. מי שהטעה את חברו בעניין תוכנו של המסמך איננו זכאי לסמוך על החזקה 'שהחותם יודע על מה חתם'" [דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך ב', מהד' 2, 2020) עמ' 161, ה"ש 29].

             47. ובכן, בבחירתה זו של הנתבעת שלא לעדכן את המבוטח על הטעות שלעמדתה נפלה ברשימה של הפוליסה ששווקה בינואר 2018, נמנעה הנתבעת מהבהרה פוזיטיבית, "בזמן אמת", שבסכום 200,000 דולר שברשימה, מדובר לשיטתה ב"טעות סופר", והיא נחזית כמי שחוששת שמהבחינה הסובייקטיבית של המבוטחים התקיימה הסתמכות (גם אם לעמדתה – ללא בסיס). התובעת מציגה אפשרות שהנתבעת חששה שאם יוודא למי מהמבוטחים דבר הטעות, הם עלולים לבוא בטענות ותביעות (להבנתי, להבדיל - מתשלום התגמולים על בסיס כיסוי של 20,000 דולר, מבלי להציג את הפערים, תוך תקווה – להיעדר מחאה).

             48. מכל מקום, אני מוצא שיש בבחירתה זו של הנתבעת, בעיקר, כדי להטעות את מי שהרשימה שימשה אותו גם בעת רכישת והפקת הפוליסה (ומבחינתו – זאת ההצעה שבגינה ניתן הקיבול), שהוא חופשי להמשיך ולהסתמך על מה שידוע לו סובייקטיבית מעיון בפוליסה. בגין בחירת הנתבעת כאמור, לצד המבוטח הוטעתה גם התובעת, שכאמור הסתמכה על חוזה הביטוח שהוצג לה.

             49. אם כן, בהחלטה שלא לגלות למבוטחיה, כאמור, מדובר בהתנהלות חד-צדדית, נטולת "הגינות אלמנטרית" מצד הנתבעת, טעות בשיקול דעת. בחירת הנתבעת שלא לעדכן את המבוטח בדבר הטעות, גם מפקיעה כל טענה אפשרית שבשתיקתו (הנחזית "מתמשכת") של המנוח (או התובעת) – עד לקרות התאונה, ניתן לראות מצג להסכמה לתוכנה "החדש" של הפוליסה, בתיקונה.

             50. לאור כל האמור לעיל, הואיל וקבעתי שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שאומד דעתו הסובייקטיבי של המנוח בהתקשרותו כלל הבנה שיכול שמדובר בטעות (כפי שהיא בעצם טוענת בענייננו), אני מוצא לשאוב את אומד דעתו של המנוח בעת התקשרותו בחוזה הביטוח, מסכום הכיסוי בו התחייבה המבטחת ברשימה של הפוליסה שנמסרה למנוח. מדובר במסמך בכתב שהוא לב הפוליסה, שמרכז עבור המבוטח את כל סכומי הכיסוי על פי הפוליסה. המסמך מדבר בעד עצמו, והעדויות שהובאו מטעם הנתבעת, אינן מרימות את הנטל להוכיח שהמנוח לא הסתמך על הסכום הזה בהתקשרו בחוזה מול הנתבעת, בנסיבות של הטיול רב הסיכונים אליו יצא.

             51. בהתאם אינני מקבל את טענת "טעות סופר" מטעם הנתבעת. סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע: "נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בזה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה".

             52. במסגרת ה"פ (המחוזי ב-ת"א) 1840-09 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' מרתון השקעות בע"מ (פורסם; 19.12.2012), התייחס כב' השופט עמירם בנימיני לשאלה כיצד יש לבחון האם אמנם נפלה טעות סופר ובמיוחד על ההבחנה בין טעות סופר לבין טעות עליה חל סעיף 14 לחוק החוזים(חלק כללי),תשל"ג - 1973: "כאשר מועלית טענה של טעות סופר, ברי כי אין דרך לבחון אם אמנם נפלה טעות כזו אך ורק באמצעות פנייה ללשון ההסכם עצמה, שהרי לא ניתן לגלות את הטעות מתוך ההוראה המוטעית עצמה. על הטוען לטעות סופר להוכיח כי הכתוב בהסכם איננו משקף את הסכמת הצדדים".

             53. כפי שהבהיר כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ב-ע"א 8091/03 תאומים תחנות דלק (1984) בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל ( 10.12.08) - המבקש להוכיח טעות סופר "לא ייצא ידי חובתו אם יוכיח כי הסכמתו בחוזים האמורים נבעה מטעות או מחוסר תשומת לב..."; עליו להראות כי מה שנרשם בחוזה שונה ממה שהצדדים התכוונו אליו בעת שחתמו על ההסכם. לצורך כך יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים להסכם, תוך בחינת לשון ההסכם בכללותו, וכן ראיות חיצוניות כגון, טיוטות ומסמכים שהוחלפו בין הצדדים.

             54. פרופ' פרידמן ופרו' כהן חדים באבחונם: "סעיף 16 לחוק החוזים לא יחול מקום שמדובר בטעות חד-צדדית, שלא הייתה ידועה לצד השני. כגון, כאשר א׳ הציע ל-ב׳ נכס במחיר 10 אלפים שקל. בניסוח ההצעה נפלה טעות ולמעשה התכוון א׳ לרשום ״דולר״, אך שגה ורשם ״שקל״. ב׳ קיבל את ההצעה מבלי שידע על טעותו של א. במקרה כזה נקשר, מכוח המבחן האובייקטיבי, חוזה במחיר 10 אלפים שקל. א׳ שטעה אך אין הוא זכאי 540 יכול לבקש את ביטול החוזה במסגרת סעיף 14(ב) לחוק החוזים, להסתמך על סעיף 16 לחוק ולכפות על ב׳ הסכם במחיר 10 דולר, כאשר ב׳ מעולם לא הסכים לקנות במחיר זה" [דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך ב', מהד' 2, 2020) עמ' 130].

             55. בהתאם אני קובע – שבענייננו לא הושגה הסכמה בהסכם הביטוח שלכאורה נקשר בין הצדדים.

             56. על כן, למרות שהצדדים מצדדים שניהם בדעה שהסעד המתאים לענייננו הוא סעד האכיפה, כל אחד כהבנתו את חוזה הביטוח (והסכום המחייב בו), ואף שסעד האכיפה הוא הסעד הראשוני והמועדף, לא ניתן לעקוף את קביעתי לעיל שלא היה מפגש רצונות בענייננו [הפסיקה המובילה מזהירה את בית המשפט מלהפוך למעין "צד" לחוזה, ומפני שִכְתוּב החוזה על ידי בית המשפט]; ועל כן - דינו של חוזה הביטוח בענייננו להתבטל.

             57. ודוק, משיקולי צדק [ראה, בהיקש, הוראת סעיף 14(ב) לחוק החוזים] אין מדובר בבטלות מעיקרא. אין מדובר בענייננו בטעות הדדית גרידא, שלעיתים תוצאתה בטלות מעיקרא. ביטול ההסכם הוא בגין מצג שווא והטעיה שמקורם - בעיקר - בהחלטת הנתבעת שלא לגלות למבוטחיה על כך שמדובר במצג שגוי. לפי הדין, הטעיה, "לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן" מזכה את מי שהוטעה בזכות לבטל את החוזה, ולצד חובת ההשבה ההדדית, הוא זכאי לפיצויי הסתמכות.

             58. החוזה בענייננו מבוטל כתוצאה מהתעקשות הנתבעת לא לגלות למבוטח שיש פער שלא ניתן לגישור בין מה שהציגה לו תחילה כהיקף התחייבותה כלפיו וכלפי המוטבת, לבין ההסכמה שלה בנוסח הסטנדרטי, טרם הטעות.

             59. לענין סמכותו של בית המשפט להעניק במקרים מתאימים סעד שלא נדרש במפורש בתביעה, אפנה לכך שלפי הדין "בנסיבות מיוחדות רשאי בית-המשפט היושב לדין ליתן סעד שלא התבקש לו מפורשות, אם ראה כי הדבר מתחייב מן הרצון להגיע לתוצאה צודקת, או מתוך צורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת". סכמות זו כפופה לכללים מסויימים, שלטעמי התקיימו בענייננו [ע"א 69/98 נהאד מחמד אסעד מחאג'נה נ' לביבה מחאג'נה (פורסם; 8.6.05)]. בנסיבות המתאימות, ניתן לעשות זאת ללא צורך בתיקון כתב התביעה [ע"א 67/84 מרים בכר נ' חביב בכר פ"ד לח(3) 764 (פורסם; 30.10.84); וכן - ע"א 359/79 יפה אלחנני נ' מרגליט רפאל פ"ד לה(1) 701 (פורסם; 15.12.80), המפנה לפסק דינו של כב' השופט לנדוי בענין בענין ע"א 4/62].

             60. לצד ביטול החוזה, כאמור, אני קובע כי היתה בענייננו הסתמכות של המנוח ושל התובעת על מצג שווא, בתחילה – רשלני, ולאחר מכן מכוון, והיתה בהתנהלות הנתבעת משום הטעייה; וכאן באים לידי מימוש "דיני ההסתמכות".

             61. בענייננו מושתקת הנתבעת מלטעון להיעדר חבות, גם אם חלק מהמצג שהציגה היה בשתיקה; בספרות המשפטית מכונה השתק זה "השתק מחמת רשלנות". "ההשתק מושתת על כך שנעשה מצג. אולם פעמים די לשם הפעלתו בשתיקה, כלומר במחדל המתבטא באי-גילוי. זהו ״השתק מחמת שתיקה״. מדובר במצב שבו צד אחד בנסיבות בהן מוטל על הצד האחר להבהיר לו את העובדות לאמיתן פועל על יסוד הנחה מוטעית. אם נמנע האחרון מלעשות כן, והצד האחד פעל על סמך ההנחה המוטעית ושינה מצבו לרעה, יהא הצד האחר מנוע מלכפור באותן עובדות. תנאי ל״השתק מחמת שתיקה", הוא קיומה של חובת גילוי. חובה כזו עשויה לקום לאור יחסי הצדדים, בעיקר כאשר ביניהם יחסי אמון, אך לעיתים תיווצר החובה כאשר בין הצדדים יחסים חוזיים רגילים. כך, ביחסי לקוח... ובמקרים נוספים שבהם היה קשר חוזי בין הצדדים. בלשון כללית יותר ניתן לומר כי כאשר אדם (א') יודע שזולתו (ב') פועל עקב טעות, והטעות נוגעת לזכויות כלפי א' או ביחס לרכוש השייך ל-א' מוטל על א׳ להעמיד את –הטועה (ב') על העובדות לאמיתן. אם לא עשה כן והזולת (ב') שינה עקב כך מצבו לרעה, יחול על א' דין ההשתק. זוהי, למעשה, הדוקטרינה האקויטבילית של ״הסכמה בשתיקה" .(acquiescence) עקרונית חל הדין בדבר השתק מחמת אי-גילוי כאשר העובדות היו ידועות לצד המושתק והוא נמנע מלגלותן אולם יש והדוקטרינה הורחבה למקרים שבהם יכול היה לגלותן, אך מחמת התרשלותו לא נעשה הדבר. במקרים אלה זכתה הדוקטרינה לכינוי ״השתק מחמת רשלנות" (ההדגשה בקו – הוספה) [דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך א', מהד' 2, 2018) עמ' 92-93].

             62. אני מודע לכך שמסיכומיה של הנתבעת עולה שעמדתה היא שהיא לא ידעה שהמנוח "פועל עקב טעות"; אך אינני מקבל שזו טענת הגנה בנסיבות בענייננו. מדובר בנתון שהוא מהותי מדי ומרכזי מדי, מכדי שלאחר שהתגלה - ניתן היה להותירו להשערת הנתבעת שהמנוח הבין שמדובר בטעות. זאת במיוחד שהמוצר שהנתבעת משווקת הוא התחייבויות מותנות, היינו חוזה ביטוח עצמו הוא המוצר, וקבעתי כי בנסיבות לא הורם הנטל להוכיח בידי המנוח היו הכלים לדעת שממילא מדובר בסכום שגוי.

             63. בנסיבות ענייננו, בהיות הטעות "בענין מהותי" (במיוחד - מרגע שהנתבעת גילתה את הטעות ולא תיקנה אותה מול המנוח), עומדת לתובעת חזקת הקשר הסבתי בין ההטעיה לבין קשירת החוזה. "הוכיח הניצג כי ההטעיה על ידי המתקשר השני או מטעמו היתה במרמה או כי התייחסה לעניין מהותי (קל וחומר אם הוכיח הן מרמה והן מהותיות), יצא לכאורה ידי חובתו, והנטל עובר לצד השני להראות כי למרות זאת אין קשר סיבתי בין ההטעיה לקשירת החוזה או כי קשר זה נותק... וכך אמר השופט זוסמן: ״מקום שאדם הוטעה בעניין מהותי, בנוהג שבעולם מתחייבת המסקנה, באין ראיה לסתור, כי הטעות פעלה ככוונת המטעה, ולכאורה יצא בזה התובע ידי חובתו״" [דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך ב', מהד' 2, 2020) עמ' 243].

             64. עילה נוספת שאני מוצא שיש בה לחייב את הנתבעת בנזקיה של התובעת בהסתמכותה על הפוליסה, היא - הבטחה. בספרות המשפטית מובהר: "על יסוד דין ההסתמכות ניתן, עקרונית, לפצות אדם, שהסתמך על הבטחה החורגת מתחום דיני חוזים, בגין נזקי ההסתמכות שנגרמו לו, כאשר ההבטחה לא קוימה. בעיקרו של דבר ניתן לומר כי מערכת הדינים שפורטה לעיל מצביעה על התפתחות של מה שניתן לכנות כ״דיני הסתמכות", שמיקומם בין דיני חוזים לדיני נזיקין" [דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך א', מהד' 2, 2018) עמ' 96].

             65. ההבטחה, וודאי ביחסי מבטחת - מבוטח, או מבטחת - מוטב, יוצרת השתק. לפי הספרות המשפטית, "המוסד של השתק ההבטחה בעטיפה הישראלית" מאפשר לעשות בו שימוש כעילת תביעה. כלשון פרופ' פרידמן ופרופ' כהן: "דרך פרשנות זו מאפשרת לנו לקלוט את המוסד של השתק ההבטחה בעטיפה ישראלית. קליטת המוסד באמצעות עקרון תום הלב היא רצויה וברוכה, שכן היא ממשיכה לשמור על קיומו של המוסד, אך עושה זאת במנותק מההבחנות המכבידות שנמתחו במכורתו (למשל, ההבחנה בין השתק כטענת הגנה לבין השתק תביעה). כך מציין השופט ברק כי ".. הדרך הראויה לקליטת השתק ההבטחה במשפטנו היא באמצעות תום הלב...". עם זאת, אין מניעה לשמור על קיומו העצמאי של המוסד על ידי סיווגו כהבטחה שאינה חוזה. לקיומו העצמאי יתרון בכך שמדובר במוסד מגובש, שזכה לעיצוב בשיטה האנגלו-אמריקאית, שהיא שיטה המוכרת לנו" [דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך א', מהד' 2, 2018) עמ' 633].

             66. הואיל ומדובר בענייננו בביטוח תאונות אישיות (שמצוי בהרחבה לפוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל) שקיימת אפשרות להוסיף לצידה ביטוח נוסף של תאונות אישיות או ביטוח חיים עם מרכיב של ביטוח נכות - בהתאם לצרכיו ולהערכתו של המבוטח כמה כדאי או נכון להשקיע בהקטנת הסיכון (גובה הפרמיה), הרי שבפועל מנעה המבטחת בענייננו מהמבוטח, את ההזדמנות להבין - שבעצם – קיימת טענה של המבטחת שהוא הסתמך עד היום על מצג שגוי; ואז - לעיין שוב בפוליסה ולראות שבנספח ההרחבה – סכום הביטוח שונה, ואז - להשתכנע או לא שמדובר ב"טעות סופר". כאמור, בנסיבות בהן במכוון נמנעה מהמנוח הידיעה על הטעות, ונמנעה ממנו ההזדמנות לתקן ולחשק את עצמו בביטוח משלים אחר, אין ממש בטענה בענייננו שיש להחזיק נגד המבוטח שלא עיין בפוליסה לעומקה בשלב ההתמחרות או לאחריה.

             67. אני מוצא כי, בנסיבות, לנתבעת אשם מלא ביצירת מצג, לפיו המנוח זכאי לכיסוי מכסימלי בגין תאונות אישיות בסך 200,000 דולר, כשבפועל הסכימה לכיסוי בסך 20,000 דולר בלבד. ניתן היה, אולי בשלבים הראשונים להוצאת הפוליסה, לייחס למנוח חלק באשם הזה (למשל, בכך שאולי לא פעל לקרוא בפוליסה עד תומה), אך מרגע שהנתבעת בחרה להתעלם מחובתה החוזית מול המנוח, ולא לגלות, ולמעשה – להתריע, לו שבעצם הוצג לו מצג שגוי, הרי בהתנהלותה היא הופכת את המצג - למצג שווא, ונוטלת על עצמה את האשם במלואו, בהיותו גורם זר מתערב שהנתבעת בחרה להטיל לזירה (בהמנעות).

             68. הדברים מקבלים משנה תוקף, מקום בו מי שבפועל נפגע הוא המוטבת בפוליסה, שבמשך כל זמן קיום החוזה, הסתמכה אל המצג שהוצג לבנה, ועומדת לה עילה ישירה מול המבטחת, כמוטבת על פי מצג זה, שהוטעתה.

             69. אבהיר כי אני מוצא, שבנסיבות ענייננו - חובת המצג וההשתק הנובע ממנו חלה גם ביחסים בין המבטחת לבין המוטבת, שהיא צד שלישי להתקשרות שהתבררה להיות מבוססת על מצג שווא. אפנה שלפי הספרות המשפטית, כדי שתהיה עילה לצד השלישי: "מצג השווא צריך להיעשות כלפי המתקשר השני (או שלוחו). לדעתנו די בכך שלאור הנסיבות היה סביר שהמצג יגיע למתקשר השני (או לשלוחו) וכי הלה יסתמך עליו. אך נקודה זו איננה ברורה לחלוטין. אם פלוני אמר דבר שקר לאלמוני וכעבור פרק זמן כרת חוזה עם צד ג', אין צד ג' יכול להסתמך על אותו מצג שווא. אולם לדעתנו יש להתיר לו לעשות כן, אם היה זה סביר שפלוני יבין כי צד ג׳ אכן יסמוך על מצג זה" (ההדגשות בקו -הוספו) [דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך ב', מהד' 2, 2020) עמ' 161].

             70. בעקבות אי-מילוי הנתבעת אחר הוראות חוק הפיקוח או חוזרי המפקחת, כאמור, ובגין הטעות המהותית בפוליסה, ובגין ההחלטה להסתיר את הטעות מהלקוח – חייבת הנתבעת גם בנזיקין כלפי התובעת - בהתרשלות שגרמה לנזק לתובעת. אזכיר כי גם פעולה מכוונת (שבמקרה שלנו גם קבעתי שהיא מהווה טעות בשיקול דעת של הנתבעת), יכולה לחייב ברשלנות ("ידע או היה עליו לדעת"), וכן, כי נקבע כי בעל מקצוע שמספק מצג שמוזמן ממנו (המקרה בפסיקה – חוות דעת הנדסית), יחוב בנזיקין כלפי כל מי שניתן היה לצפות שיסתמך על המצג [ה"מ 106-54צבי וינשטיין נ'קדימה אגודה שיתופית להספקת מים בע"מ, בכפר קדימה, ו2 אח' פ"ד ח 1317 (1954)].

             71. בגין המצג מטעם הנתבעת, שהוא מצג שווא רשלני, הורע מצב המנוח והורע גם מצב התובעת. הרעת המצב נבחנת לעומת מצבם של המנוח ו/או אמו, טרם המצג המטעה, ובענייננו – טרם ההחלטה על הסתרת קיומה של הטעות שהתבררה. בעצם נמנע מהם מידע שקבעתי כי בנסיבות - חובה היתה על הנתבעת למסור למנוח. מדובר במידע שהיה בו להבהיר להם (למנוח ולאמו) שחיוני עבורם להמשיך ולפעול להיערך להקטנת הסיכונים הכרוכים בנהיגה באופנוע בארץ הזרה, הקטנה – שהפוליסה שהוצאה לו, בעצם - לא מקנה. היינו, הנתבעת יצרה במצגיה מצב שבו, נותרו המבוטח והמוטבת מבלי שיש בידם כלי להבטיח שבמקרה של נכות משמעותית (או מוות) שיגרמו בתאונה במהלך הרכיבה באופנוע משך לפחות חצי במדינת הזרה - יתקבלו תגמולים בהיקף כזה שיש בו תמיכה ממשית למנוח או לאמו.

             72. ודוק; אין מדובר בענייננו במוטבת אקראית, אלא במי שהיא אמו של המבוטח, שמעדותה עולה שהיא רואה בעצמה מי שעלולה להיות אחראית לטיפול בו ולסיוע לו במקרה של תאונה. כפי שציינתי בפרק הממצאים העובדתיים, מעדות התובעת ניתן היה להתרשם שהיא בהחלט חששה מהסיכון המקופל באפשרות שבנה יפצע בתאונה בעת רכיבתו על האופנוע בטיול בחו"ל, מה שעלול לדרוש הוצאות רפואיות נכבדות, וגם עלול להותיר בו נכות משמעותית. מדובר בסיכון, שאולי בעקיפין, אך במידה לא מבוטלת - נוגע גם לה.

             73. אם כן, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצויים בגין ההבטחה שיצרה הנתבעת ובגין מצג השווא שהציגה בהתנהלות רשלנית שיש בה גם הטעיה, שבנסיבות, מאז הגילוי החד-צדדי של הטעות במצג - גם לא ממלאת על דרישות חובת תום הלב בדין.

             74. את הנזק בגין עוולה המבוססת על מצג שווא רשלני יש לבחון "בהתאם לשאלה מה היה המצב לולא הוצג מצג השווא ולא בהתאם לשאלה מה היה קורה לו הדברים שנאמרו היו אמת" [ע.א 5460/94 הכס מפעלי מזון בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (29.6.97). בענין ע"א 5610/93 יוסף זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נא (1) 68 (07.04.1997) דן בית המשפט העליון באמות המידה לקביעת נזק זה וקבע כי אמת המידה בנוגע לפיצוי בגין מצג השווא אינה מגנה על מלוא אינטרס הציפיות של הנפגע, דהיינו אין היא באה להעמידו במקום בו היה לו היה המצג אמיתי, אלא היא מתמקדת בהגנה על אינטרס ההסתמכות דהיינו – יש לבחון את החובה לפצות, על מנת להשיב את המצב לקדמותו למצב שקדם להיגד הרשלני.

             75. בנסיבות, אין לנו אלא הסכום שעליו הסתמך המנוח והסתמכה אמו, כשלא פעלו להשלמתו בביטוחים משלימים. כאמור המצג הרשלני התקבע בענייננו, רק כאשר בחרה הנתבעת שלא לדווח למנוח שסכום הכיסוי שגוי. ועל כן, בנסיבות ענייננו צודק יהיה לבחון את "המצב שקדם להיגד הרשלני" – כאותו מצב שקדם להסתרה המכוונת.

             76. אין מחלוקת בין הצדדים, שלו רצו המבוטח ואמו לפעול לרכוש עבורו ביטוח תאונות אישיות בנפרד מהפוליסה, למשל – לו הנתבעת היתה מודיעה למנוח בשלהי ינואר 2018, שסך הכיסוי הוא, בעצם, 20,000 דולר בלבד, עקרונית - היה בידם לעשות כן. כפי שניתן לראות, המנוח בוטח בפוליסה במסלול של "בריא", ולא נטען ולא הוצגו ראיות שהיה צפי לבעיות חתמות בגין שאלון הבריאות שהיה מוצג למנוח, שיכול היה לפנות לרכישת פוליסה מסוג זה באמצעות האינטרנט.

             77. משיקולי צדק נכון יהיה להניח שבנסיבות, לו היתה הנתבעת מגלה לו שלעמדתה סכום הכיסוי שגוי, היה המנוח פועל כדי להביא את עצמו למצב שהיה בו להבנתו טרם הגילוי, היינו - להניח שהמנוח היה רוכש ביטוח תאונות אישיות בפוליסה שמשלימה לו את הכיסוי בגין התאונות האישיות מ-20,000 דולר ל-200,000 דולר, ותנאיה דומים להרחבה של הפוליסה הנדונה, המזכה את התובעת כמוטבת, בהיותה יורשת המנוח. אין סיבה להניח שהמנוח היה מציע פוליסה כזאת מבלי שהתובעת תירשם בה כמוטבת.

             78. עוד אציין כי אמנם מדובר בענייננו בפיצוי הסתמכות המשתווים לסך פצויי הקיום; אך אינני מוצא בכך קושי, באשר חוזה ביטוח הוא מסוג החוזים שהמוצר שבמהות מקופל בהם - זה מתן אפשרות להסתמך על הבטחות המבטחת. כך שמצג שווא מטעה גורם לנזק הסתמכות שמשתווה לנזק שנדרם בהיעדר קיום.

             79. אם כן, לו היתה הנתבעת מגלה למנוח טרם התאונה כי מדובר בסכום שגוי, אנו מניחים שבמועד פטירתו, היתה אמו זכאית לקבל על פי שתי פוליסות – הפוליסה בענייננו, וגם - פוליסה משלימה מסוג ביטוח תאונות אישיות המקנה כיסוי במקרה של מוות בסך של 180,000 דולר.

             80. כאמור, הנתבעת הקדימה וביום 25.2.2019 שילמה לתובעת כתגמולי ביטוח סך של 20,000 דולר. לפי קביעותי לעיל, ניתן לראות בתשלום זה הקדמת תשלום של חלק מהפיצויים להם זכאית התובעת בנדון.

             81. סכום הפיצויים שנותר לתשלום הוא 180,000 דולר, שהפוליסה הנוספת היתה משלמת (נניח - ביום 25.2.2019). לפי שער יציג של 3.61 ₪ לדולר [השער היציג ביום 25.2.2019 - בו שילמה הנתבעת לתובעת 20,000 דולר], הם סך 649,800 ₪.

             82. צודקת הנתבעת בטענתה כי עקרונית מסכום זה יש לנכות דמי השתתפות עצמית מתאימים ודמי פרמיה שבפועל לא שולמו. הקושי הוא ששיעורם של סכומים אלה לא הוכח. בכל הקשור לפרמיה בגין הפוליסה הנוספת, העדה הנוספת מטעם התובעת, החתמת, העידה "אני על ריסק שלי משלמת כמעט 900-800 שקל בחודש... על סכום של 2 מיליון שקל". כך שאם ניטול יחס זה, לצורך חישוב אומדני פשוט ומהיר בענייננו, בהתחשב בסכום שבענייננו, והמשך של כחצי שנה (180 יום), ניתן לייחס, בקירוב, כ-1,800 ₪ בגין הפרמיה שהיתה נגבית כנגד הפוליסה הנוספת.

             83. בכל הקשור להשתתפות עצמית, בפוליסה מושא ענייננו לא נקבעה בהרחבה של תאונות אישיות השתתפות עצמית נפרדת, ולא הוצגה לי דוגמת פוליסת תאונות אישיות אחרת, שיש בה ניכוי השתתפות עצמית במקרה של מוות.

             84. אך אניח כי אם בגין 20,000 דולר נקובה בפוליסה הבסיסית הנדונה 50$ - כסך השתתפות עצמית בהפעלתה, אזי בפוליסה אחרת שהיתה מופקת (בגין תאונות אישיות) שהיא פי תשע בכיסוי שלה (180,000 דולר), תהיה ההשתתפות העצמית סך של 450$. היינו, ניתן להשתמש באומדן להשתתפות עצמית - בסך 1,625 ₪[3.61X450].

             85. על מנת ליתן מענה אומדני, שאני מעריך שיהיה בו לתת מענה מספק לטענות הנתבעת לגבי הפחתות נדרשות, בנסיבות, המפורטות בסעיפים האחרונים, אעמיד את הפיצויי לו זכאית התובעת בענייננו על סך של 645,000 ₪.

             86. בנסיבות, בהיות המחלוקת חוזית בבסיסה, ובשל מורכבותה של ההנמקה העובדתית והמשפטית, לא מצאתי לקבוע בנדון פיצויי לתובעת בגין עוגמת נפש.

                 סוף דבר

                  

                 לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי –

                  

                 • התביעה הנדונה מתקבלת כך שלסילוקה תשלם הנתבעת לתובעת סך 645,000 ₪.

                 • בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת בגין הוצאות משפט – שכר טרחת עו"ד בשיעור 150,930 ₪, וכן - החזר הוצאותיה בגין שני חלקי האגרה ששילמה בתיק זה, והחזר הוצאותיה בגין שכר העדה המומחית בו נשאה, לפי קבלות; הכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומי האגרה והוצאותיה – ממועד תשלומן ועד ליום מתן פסק הדין.

                 • הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 יום; שאם לא כן, יישאו ריבית והצמדה כדין, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

                    

                   זכות ערעור – כדין.

                    

                   המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים - כמקובל.

                   5129371

                   ניתן היום, א' אלול תשפ"ב, 28 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.