קולר נ׳ קניג ואח׳

נתבע 1, מר נועם קניג – ישראלי שהוא גם אזרח-קנדה, יזם והקים שם חברת-הֶזנק בשם AerailX Drone Solutions Inc., היא נתבעת 2 בהליך זה. החברה רשומה במרשם-החברות הפדראלי של קנדה וכן במרשם-החברות הפרטני של מחוז British Columbia (הנספח הראשון לתצהיר-הנתבע; הנספח החמישי לתצהיר-התובע). הנתבע הוא המוציא והמביא העיקרי בה ועד שנת 2017 הוא החזיק, אישית, במניותיה (תחילה עם שותף ואחר כך בכל המניות לבדו). משנת 2017 רשומה חברה זו בבעלותה של חברת-החזקות – Triple KIN Holdings, Inc., שבעליה הם הנתבע ורעיתו.

2. בניסיון למצוא משקיעים ולקוחות פוטנציאליים למוצרים, שביקשה החברה לפתח – רחפנים למטרות של התגוננות ושל תקיפה – יצר הנתבע קשר עם אדם בשם אלון שדה אשר עבד, אז, בחברה הישראלית אלביט מערכות יבשה ותקשוב בע"מ. מר שדה הסתייע באותה עת בשירותי-הייעוץ של התובע, אלוף משנה במילואים שי קוּלר והוא בעל-היכרות וקשרים בְּתחומים אשר נוגעים בדבר. מר שדה הכיר בין הצדדים – התובע והנתבע – וכך נרקם בין השניים קשר עסקי-מקצועי.

בחודש אוקטובר 2018 החלו התובע והנתבע לעבוד יחד. התובע השקיע רבות ממרצו, מקשריו, מזמנו ומכספו בניסיון לחבֵּר בין הנתבע לבין גורמים, שיהיו מעוניינים במוצריה העתידיים של החברה ובטכנולוגיה שביסודם. התובע נסע לאורכה ולרוחבה של הארץ ואף נדרש לקשריו מחוץ לה. הוא קִיים מגעים ענֵפים עם נציגים של חברות רלוונטיות, עם "צרכני-קצה" פוטנציאליים ובהם גם גורמים בצה"ל ובמשרד-הביטחון ועם משקיעים אפשריים. עד למשטרה הלאומית של אוקראינה הוא הגיע. המאמצים הללו זיכו את מר קניג ואת החברה שהקים בחשיפה לגורמים חשובים בשוק אולם, לפי טענתם, הם לא הובילו לשכלולן של עסקאות-השקעה או רֶכש.

המחלוקת

3. ענין אחרון זה – הטענה שלא הבשילו עסקאות – הוא יסוד בעמדת-הנתבעים כי התובע אינו זכאי לכל תשלום שהוא בגין שירותיו. ההסכמה בין הצדדים, כך הנתבעים, הייתה לכונן בינם יחסים של חברת-הזנק ושל מאתֵּר ("Finder")תפקידו של מאתר הוא למצוא עבור החברה "קצות-חוט" ("לִידים") של מתעניינים בחברה ובמוצריה – במקרה זה: העתידיים, שכן באותה עת לא היה לחברה מוצר אשר חצה את קו-הסיום של מחקר ופיתוח ועמד בהצלחה בניסויים. מאמציו של מאתר עשויים להניב לו תגמול ניכר, המחושב דרך כלל באחוזים מרווחיה של החברה או מהכנסותיה מעסקאות, שהוא תרם לקשירתן. בד בבד, המאתר נוטל על עצמו סיכון גבוה כי אם מאמציו יעלו בתוהו הוא לא יתוגמל כלל.

התובע, שמכיר היטב את תחום-ההזנקים ושימש מאתֵּר בכמה הזדמנויות בעבר, גורס אחרת. לשיטתו, חלקו בפעילות היה מקיף בהרבה מזה של מאתר. הוא השקיע למעלה מאלף שעות מזמנו ואף מימן, מכיסו, הוצאות שנדרשו לאורך-הדרך, משום שהובטח לו כי תמורת-מאמציו הוא יקבל נתח בבעלות בחברה, ללא קשר לתגמול כספי אשר ישולם לו, בנפרד, כנגד עסקאות שיבשילו. בינו לבין הנתבע, טוען התובע בתוקף, נקשר הסכם אשר עיגן מתווה זה של שיתוף-פעולה ואת התמורה בגינו. אפילו, שנעשה בתקיעת-כף בלבד, אין כוחו של הסכם זה נופל מכוחו של חוזה בכתב – חוזה, שמכריו של התובע המליצו לו לערוך והוא מצר, בדיעבד, על כך שלא שעה לעצתם.

את ההסכם הזה, מוסיף התובע וגורס, הנתבע הפר. בהתקרב המועד הרלוונטי – ב-"money time" – החל הנתבע מתחמק. תחת, שיעביר לידיו של התובע – על דרך של מכירה מחברת-ההחזקות שבבעלותו – נתח ממניותיה של AerailX, הוא ניתק עמו קשר והמשיך לעשות בפעילות לבדו. טענתו של התובע כי הנתבע הפר, אישית, את החוזה עוברת – מוכרחה היא לעבור – בטענה כי הנתבע היה, בעצמו, צד לחוזה הזה ונטל על עצמו התחייבות אישית במסגרתו. לחלופין, ואפילו ייקבע כי לא נקשר הסכם, מייסד התובע את טרונייתו על טענה להפרתה של החובה לנהוג תום-לב במשא ומתן לקשירתו.  

4. היות, שהקשר בין הצדדים עלה, מזמן, על שרטון ושום תוחלת אין עוד לעשייה משותפת, אין התובע עותר לקיומו-בעין של ההסכם או לפיצויי-קיום. אף אין הוא מבקש לבטל את ההסכם הזה. יחידים מבקש התובע לפסוק לו פיצויי-הסתמכות – החזר כספי בגין השעות שהוא השקיע ובגין ההוצאות שהוציא. התובע מוסיף ועותר לחיֵיב את הנתבעים במתן-חשבונות בקשר לְעִסקה, שהתובע חושד כי החברה נקשרה בה והנתבע מכחיש.

5. הנתבע שולל את הטענה להפרתו של הסכם כנטען, מן הטעם הפשוט שהסכם כזה לא נקשר מעולם. הועלו רעיונות לאופן, שבו יתוגמל התובע מעֶבר לשכרו של מאתר, אולם אף לא אחד מאלה גובש כל צרכו וממילא לא קנה לו מאפיינים של התחייבות. הנתבע אינו מתכחש לזכותו של התובע לתגמול כספי כמאתר – "Finder's Fee" – אם AerailX תיקשר, אי-פעם בעתיד, בעסקה בזכות-מאמציו. בכל מקרה יהא זה תגמול מכספי-החברה ולא מכיסו האישי של הנתבע; שכן, אפילו שהוא בעלֵיה (בשרשור) של החברה ונושא-המשרה המרכזי בה, שום יסוד אין לחיובו האישי, כאילו אין מסך חוצץ בינו לבין התאגיד.

הסוגיות להכרעה

6. מאמצים רבים השקיעו הצדדים ובאי-כוחם הנכבדים בהגדרת-תפקידו של התובע בַּפעילות המשותפת; בהתחקות על מאפייני-עשייתו ובהוכחתו של הנהוג במקרים דומים ובשוק בכלל. אינני מוצא את הדבר נחוץ. ראשונה צריכה לפְנים השאלה כלום קמה למי מהנתבעים חבות מכוח-היותו צד לְחוזה, שנקשר עם התובע או שעתיד היה להיקשר עמו. בנסיבותיו של מקרה זה אין ההבחנה בין שתי החלופות הללו כה עמוקה, היות שבכל מקרה נסובה התשובה על העיקרון של תום-לב ומשום שהתובע, כפי שכבר כתבתי, לא עתר אלא לפיצויי-הסתמכות. שנית, אם יימצא כי הנתבע – שהוא בעל-מניות בחברת-ההחזקות ונושא-משרה בה ובחברה הנתבעת גם יחד – לא היה ולא נועד להיות צד לחוזה עם התובע, נדרש לברר אם קם יסוד לחייבו, אישית, לפי איזו מן הדוקטרינות הרלוונטיות מדיני-התאגידים.