ההליכים
1.ענייננוּ בתביעה כספית שהוגשה בתאריך 1.5.2011 על-ידי התובעת (להלן: "התביעה הראשית"), אופטיקה הלפרין בע"מ (להלן: "אופטיקה הלפרין"), כנגד הנתבעים: לוכסויז'ן בע"מ (להלן: "לוכסויז'ן"), ארז אבנר (להלן: "אבנר") ועמי לפידות (להלן: "לפידות").
התביעה הוגשה בעקבות מכתבים וּפרסומים של הנתבעים כנגד אופטיקה הלפרין בשנים 2010-2011. לטענת התובעת, נגרמו לה, כתוצאה ממעשים אלו, נזקים; ועל-כן, יש לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך 10,000,000 ₪.
לוכסויז'ן הגישה תביעה שכנגד בתאריך 30.5.2011, לחיוב אופטיקה הלפרין לשלם סך של 200,000 ₪, בשל ארבעה פרסומים שביצעה בחודש אפריל 2011 (להלן: "התביעה שכנגד"). לגירסת לוכסויז'ן, אופטיקה הלפרין כינתה אותה בכינויים המהווים לשון הרע, וכן בכינויים כוזבים וּפוגעים. לוכסויז'ן עותרת לחיוב אופטיקה הלפרין בגין הנזק הכללי שנגרם לה בגין הפרסומים שהפיצה, בסכום הפיצוי המקסימאלי הקבוע בסעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") כפיצוי בּלֹא הוֹכחת נזק.
עילות התביעה המרכזיות בתביעה הראשית
2.אופטיקה הלפרין טוענת לפרסום לשון הרע מצד הנתבעים: פנייה אישית ללקוחותיה והצגת מצג שִׁקרי, לפיו עדשות-הראייה מסוג "צייס" המשׁוּוקות על-ידי אופטיקה הלפרין, "אינן מקוריות" ו"מזויפות". נטען, כי המצגים השִׁקריים נעשו גם באמצעי התקשורת. מעשי הנתבעים גרמו, כך התובעת, לנזקים כבדים בגין פרסומי לשון הרע וּפגיעה במוניטין וּבשמה הטוב של אופטיקה הלפרין.
3.גרם הפרת חוזה שבין התובעת לבין אל-על נתיבי ישראל לאוויר בע"מ (להלן: "אל-על") והמשביר לצרכן החדש בע"מ (להלן: "המשביר לצרכן").
4.עשיית עושר ולא במשפט מצד הנתבעים.
בעלי-הדין
5.התובעת - אופטיקה הלפרין, הינה חברה פרטית שעוסקת בייבוא וּבשיווק מוצרים אופטומטריים שונים, ביניהם, בין היתר, עדשות-ראייה מוּלטיפוֹקל, הנושאות את המותג 'צייס' הגרמני.
הנתבעת 1 - לוכסויז'ן, הינה יבואנית של עדשות 'צייס' המשׁוּוקות בארץ.
הנתבע 2 - אבנר, הינו מנכ"ל לוכסויז'ן והפועל בשמה. בשלב מאוחר יותר נמחק מההליך.
הנתבע 3 - לפידות, הינו דירקטור בלוכסויז'ן ויו"ר קבוצת לפידות, שלוכסויז'ן הינה אחת החברות המרכיבות אותה.
טענות מרכזיות ועובדות רלוונטיות
6.לטענת אופטיקה הלפרין, הפניות האישיות והפרסומים הכוזבים נשלחו למספר גורמים:
א.בתאריך 22.12.2010 פנה אבנר באמצעות המייל לאל-על, וּמבלי להציג את עצמו כאורגן בלוכסויז'ן, והודיע שבפרסום המבצע שבין אלעל לבין אופטיקה הלפרין יש הפרה של קניין רוחני, וכי תעודת האחריות אינה מוּכּרת בחברת צייס (נספח ו' לכתב-התביעה; סעיף 92 לתצהיר הלפרין ונספח כ"א לתצהיר).
ב.בתאריך 13.4.2011 פנו הנתבעים באמצעות בא-כוחם לרשת המשביר לצרכן בכתב, וטענו כי "צייס אינטרנשיונל ביטלה את זכויות הייצור והשיווק של חברות הודיות, שמהן רוכשת אופטיקה הלפרין את העדשות, המוצעות במבצע", וכן, שלא רק שהעדשות מיובאות ללא רישיון, אלא שבדיקה שבוצעה לעדשות מעלה ממצאים חמורים לגבי מקוריוּת העדשות (נספח ט' לכתב-התביעה; סעיף 106 לתצהיר הלפרין ונספח כ"ה לתצהיר).
ג.פנייה לעובדי אופטיקה הלפרין במכתב, שכותרתו: "הודעה על ביטול הסכמים", בו נדרש מהם להפסיק באופן מיידי ממכירת ורכישת עדשות צייס (נספח י"א לכתב-התביעה; סעיף 114 לתצהיר הלפרין ונספח כ"ז לתצהיר).
ד.פרסומים כוזבים וּמטעים בעיתונות וּבאתרי האינטרנט שנוגעים למקוריוּת המוצרים שמשׁוּוקים על-ידי אופטיקה הלפרין (נספח י"ב לכתב-התביעה; סעיף 124 לתצהיר הלפרין ונספחים כ"ט ו-ל"א לתצהיר):
"יבואנית צייס: אופטיקה הלפרין מוכרת עם אל-על עדשות מהודו. הרשת: הן מקוריות";
ונכתב בכּתבה כי:
"צייס גרמניה אינה עומדת מאחורי המבצע, ותעודת האחריות אינה בהרשאתה."
(כותרת של ידיעה שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" במדור "ממון" מתאריך 2.2.2011, עמ' 8).
"אשליה אופטית? החברה הגרמנית צייס: אופטיקה הלפרין מוכרת עדשות "של צייס" שאינן מקוריות"
(כותרת של ידיעה שפורסמה בעיתון "The Marker" מתאריך 13.4.2011, עמ' 32).
7.מִנֶגד, טענו הנתבעים בכתב-הגנתם מתאריך 30.5.2011 מצד אחד, כי אינם אחראים לכתבות שנערכו וּפורסמו על-ידי אמצעי התקשורת השונים, וּלפיכך אין כל בסיס לתביעה של לשון הרע ודינה להידחות; מצד שני, טענו הנתבעים כי מדובר בפרסומים נכונים שהתבססו על נתונים וּמסמכים שהתקבלו מצייס גרמניה, ולכן, עומדת לנתבעים הגנת "אמת דיברתי".
הנתבעים מכחישים את הנזק שנגרם לאופטיקה הלפרין. לדבריהם, אופטיקה הלפרין גרמה לעצמה נזק זה, וזאת נוכח הפרסומים הלא-נכונים בדבר מקור העדשות אותן היא משווקת. בהתנהלות אופטיקה הלפרין יש משום הסתכנות מרצון או אשם תורם, באופן ששולל זכויותיה לכל פיצוי או סעד (סעיפים 8.8-8.9 לכתב-ההגנה; סעיף 18 לתצהיר לפידות).
בכתב-התביעה שכנגד, שהוגש על-ידי הנתבעים - התובעים שכנגד, בתאריך 30.5.2011, עותרים התובעים שכנגד לפיצוי כספי בסך 200,000 ₪ בעילת לשון הרע בגין הפרסומים שנעשו על-ידי אופטיקה הלפרין.
8.הצדדים העלו מספר רב של טענות שהתייחסו לנושאים רבים ושונים: פסקהדין בהודו, היחסים בין הנתבעים לבין היצרן ההודי, ההזמנות שביצעה לוכסיז'ן מהיצרן ההודי, פירוק השותפות בין צייס גרמניה לצייס מזרח-התיכון וכן, היחסים שבין צייס גרמניה לצייס מזרח-התיכון וההסכמים שנחתמו ביניהם. אינני רואה מקום להתייחס לכל הטענות משום שאין צורך בהכרעה בהן במסגרת הנוכחית.
דיון והכרעה
השותפות העיסקית בין צייס גרמניה לבין צייס המזרח-התיכון
9.אופטיקה הלפרין, כחברה פרטית העוסקת בייבוא וּבשיווק מוצרים אופטומטריים שונים, החלה לייבא וּלשווק את העדשות הנושאות את שם המותג "צייס - Zeiss" והלוגו,
לישראל, דרך יצרן הודי. מדובר במפעל שהקימה חברת-האם צייס מגרמניה –
Carl Zeiss Vision International Gmbh (להלן: "צייס גרמניה").
ביום 27.2.2008 נכרת ונחתם הסכם להקמת המיזם המשותף (להלן: "Mena") בין צייס גרמניה לבין חברת GKB HI-Tech Lenses Private Limited (להלן: "צייס מזרח-התיכון"), חברה פרטית שהתאגדה על-פי החוק ההודי. ההסכם האמור צורף כנספחים א'-ב' לכתב-התביעה.
על-פי ההסכם (בפרק המבוא וּבסעיף 1), חברת צייס מזרח-התיכון תהיה רשאית לייצר משקפי-ראייה ועדשות-מגע מהמותג "צייס", וּלהפיצם במדינות המזרח-התיכון, לרבות בישראל.
בין הצדדים, קרי צייס גרמניה ו-צייס מזרח-התיכון, התגלעו חילוקי-דעות, דבר שהוביל להתדיינות משפטית בבתי-המשפט בהודו. בסופו של ההליך החליטו הצדדים לפרק את השותפות העִסקית ביניהם, במסגרת הסדר שנכנס לתוקף באוקטובר 2011.
10.הסכסוך בין היצרן ההודי, צייס מזרח-התיכון, לבין צייס גרמניה לא הגיע עד לדרגה שמי שהיה מורשה לייצר את העדשות בהודו אינו מורשה לכך יותר או שבפעילותו עבר עבירת זיוף. מהתיעוד שהוגש עולה, כי צייס גרמניה הסכימה במידה כזאת או אחרת לייצור עדשות של המותג צייס בהודו וּמכירתן במדינות המזרח-התיכון על-ידי מפיצים מקומיים (סעיף 1 להסכם Mena).
המצהירים מטעם הנתבעים (ריימונד היינן (להלן: "היינן"), ששימש כסמנכ"ל תפעולי שאחראי על ייצור והפצה; ו-דוויד ריטבלט (להלן: "ריטבלט"), ששימש כסמנכ"ל וּמנהל כללי בצייס גרמניה, ושלא נחקרו בחקירה-נגדית, אישרו את שיתוף-הפעולה בין צייס גרמניה לצייס מזרח-התיכון ואת זכות ההפצה שקיבלה השנייה על-פי הסכם Mena. יתרה מזאת, לא הובאה בפניי ראיה, כי צייס גרמניה נקטה בפעולה כלשהי למנוע שיווק עדשות צייס המיוצרות בהודו, בישראל, או במדינה אחרת. צייס גרמניה לא פנתה לגורם כלשהו בישראל, או לבתי המשפט כאן, בטענה כי הופרו זכויותיה כאן. היא אינה צד להליכים הנוכחיים, ונושא-משרה מוסמך מטעמה לא התייצב בבית-המשפט כאן כבעל-דין או עֵד. אדגיש, כי בזמן שהתגלעו חילוקי-דעות בין החברה הגרמנית לחברה ההודית, השנייה היא זאת שיזמה ונקטה בהליכים משפטיים כנגד הראשונה, ולא להיפך (סעיפים 12-13 לתצהיר היינן; סעיפים 15-16 לתצהיר ריטבלט).
אני סבור, כי ניתן לראות בייבוא וּבשיווק עדשות צייס שמתוצרת חברת צייס מזרח-התיכון משום ייבוא מקביל, שלא דרך היבואן ה'רשמי', אשר איתו קשורה חברת צייס מזרח-התיכון במערכת חוֹזית שמעניקה לו את הזכות הבלעדית לשווק מטעמו את סחורתו באותה מדינה.
לעניין זה, יפים דבריה של השופטת ד' ברק-ארז ב-ע"א 7629/12 סוויסה נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC, פיסקה 17 (פורסם ב'נבו', 16.11.2014):
"...יבוא מקביל, קרי יבוא שלא דרך היבואן "הרשמי" אשר איתו קשור היצרן במערכת חוזית ובמקרה הרגיל אף מעניק לו את הזכות הבלעדית לשווק מטעמו את סחורתו באותה מדינה. היבואן המקביל, לעומת זאת, רוכש את סחורתו המקורית של היצרן בחו"ל (בדרך כלל מגורם שלישי אשר רכש את הסחורה מן היצרן) ומייבא אותה לישראל, וכך מתחרה ביבואן הרשמי. התחרות נובעת מכך שהן היבואן הרשמי והן היבואן המקביל מוכרים אותם מוצרים או מוצרים דומים ביותר. תחרות זו מכונה לעתים "תחרות פנימית" או "תחרות תוך-מותגית", להבדיל מתחרות חיצונית בין מותגים שונים (ראו: איריס סורוקר "ייבוא מקביל של מוצרים המוגנים בסימן מסחר - הפתרון החוזי" עיוני משפט כז 257, 259 (2003) (להלן: סורוקר))."
ביטול ההסכמים עם אל-על והמשביר לצרכן
ההסכם עם אל-על
11.בין אופטיקה הלפרין לבין אל-על נחתמו מספר הסכמים בשנים 2009-2010 (שצורפו כנספח ל"ז לתצהיר יעקב הלפרין מיום 4.4.2012, שהוגש מטעם אופטיקה הלפרין; להלן: "הלפרין"). אתייחס לשני הסכמים בלבד שהינם רלוונטיים למועד התביעה.
ההסכם הראשון נחתם ביום 18.11.2010 (להלן: "ההסכם הראשון"); וההסכם השני נחתם ביום 21.12.2010 (להלן: "ההסכם השני").
בהסכם הראשון, התחייבה אל-על לחלק לנוסעים במחלקות היוקרה במטוסיהּ בטיסות החוזרות לישראל, שוברי הטבה לרכישת עדשות צייז אצל אופטיקה הלפרין. על-פי סעיף 2.2 להסכם הראשון, נקבע כי השוברים יחולקו בתקופה שבין 1.12.2010 ועד ל-30.1.2011.
בהסכם השני נאֱמר, כי אל-על תפרסם במהלך ינואר 2011 את קיומו של שיתוףהפעולה בינה לבין אופטיקה הלפרין, במסגרתו תוענק הטבה לרכישת עדשות בחנויותיה. מימוש ההטבה יהיה עד ליום 28.2.2011.
במהלך החקירות הנגדיות והסיכומים, התייחסו הצדדים רק להסכם הראשון עם אל-על.
ביום 22.12.2010, נשלח מייל מטעם לוכסויז'ן (על-ידי אבנר - הנתבע 2) לאל-על (נספח כ"א לתצהיר הלפרין):
"דנה וענת שלום,
מצב הצעת הרכש של רשת אופטיקה הלפרין ואל-על ללקוחות חברת אל-על.
יש כאן הפרה של קניין רוחני בעצם הפרסום, הבטחה שאין לה אחיזה במציאות המקצועית של 99.9%, תעודת אחריות של צייס שאינה שלנו כיבואן רשמי ובלעדי ואינה מוכרת בצייס וכמובן שאל-על שותפה להצהרות ולהצעות.
מסמך זה הועבר לצייס למחלקה המשפטית ואני סבור שכדאי לטפל באירוע מוקדם ככול שניתן.
אודה לתשובתך,
תודה,
ארז אבנר."
בנוסף למייל הנ"ל, נשלח ביום 19.1.2011 מכתב מטעם לוכסויז'ן (נספח כ"ב לתצהיר הלפרין), למנכ"ל אל-על, שעניינוֹ "מבצע אופטיקה הלפרין - "צייס" בשיתוף פעולה בין אופטיקה הלפרין לאל-על", בצירוף מכתב מטעם צייס גרמניה.
להלן המכתבים:
"הנדון: מבצע אופטיקה הלפרין - "צייס" בשיתוף פעולה בין אופטיקה הלפרין לאל-על
1.אני פונה אליכם בשם מרשתנו לוכסויז'ן בע"מ, המפיצה הבלעדית של עדשות חברת צייס גרמניה בישראל.
2.מצ"ב מכתב חברת קרל צייס ויז'ן (צייס גרמניה), המדבר בעד עצמו.
3.מכתב חברת צייס גרמניה מתייחס למבצע משותף שלכם עם חברת אופטיקה הלפרין, במסגרתו נמסרת תעודת אחריות, לכאורה בשם חברת צייס גרמניה, כאשר המבצע כולל טענות שונות, שוב לכאורה בשם חברת צייס גרמניה.
4.כפי שניתן להיווכח מהמכתב המצורף, חברת צייס גרמניה אינה עומדת מאחורי המבצע, תעודת האחריות אינה בהרשאתה או בהסכמתה, והטענות הכלולות במסמך המבצע אינן על דעתה.
5.בין היתר נאמר במכתבה של חברת צייס גרמניה כלהלן:
5.1כי המכתב בחתימת מר שוביט גופטה, לכאורה בשמה של חברת צייס גרמניה, וה"אישור" לגבי "מעמדה" של אופטיקה הלפרין כ"דילר" של חברת צייס גרמניה, אינם מסמכים שהוצאו על-ידי צייס גרמניה.
5.2כי מר גופטה איננו דירקטור בחברת צייס גרמניה ואיננו מוסמך לייצג או לדבר בשמה של חברת צייס גרמניה, וממילא ברור שאין כל תוקף למסמכים שיצר שלא בסמכות ולא בהרשאת חברת צייס גרמניה.
5.3כי טענתו של מר גופטה בדבר אחריות לעדשות, לכאורה של חברת צייס גרמניה, אינה נכונה, ולעדשות אין אחריות של חברת צייס גרמניה.
5.4כי האישור שהוצג על-ידיכם לא הוצא על-ידי צייס גרמניה, ומר גופטה החתום לכאורה מטעם חברת צייס גרמניה, אינו דירקטור בחברת צייס גרמניה.
5.5כי ההבטחה המופיעה במכתבו של מר גופטה בדבר שיפור הראייה של 99.9% לא ניתנה על-ידי חברת צייס גרמניה, וחברת צייס גרמניה אינה מאשרת שימוש בשמה בקשר עם טענה שכזו.
6.התמשכות המבצע שעל-פי פרסומים שלכם עתיד להסתיים בסוף חודש פברואר, יהיה בה כדי להמשיך את הפגיעה החמורה שכבר נגרמה לעסקיה של מרשתנו.
7.לנוכח כל האמור לעיל, הנכם נדרשים להפסיק לאלתר את המבצע עם אופטיקה הלפרין בכל הנוגע לעדשות של חברת צייס גרמניה, ולפרסם ברבים ובכל האמצעים העומדים לרשותם, לרבות פניה יזומה שלכם לכל נוסעי אל-על שנחשפו לפרסום, כי הפסקתם את המבצע ומה הסיבה לכך.
8.כמובן שאין באמור לעיל בכדי לגרוע מזכויות ו/או מטענות כלשהן של מרשתנו."
לוכסויז'ן דורשת מאל-על הפסקת המבצע עם אופטיקה הלפרין ולאלתר, בכל הנוגע לעדשות צייס, לרבות, הפסקת הפרסום בקרב נוסעיהּ של אל-על וּפנייה יזומה לכל נוסעי אל-על שנחשפו לפרסום (סעיף 7 למכתב). לטענתה, התמשכות המבצע עם אופטיקה הלפרין פוגעת בעסקיהּ של לוכסויז'ן שהינה הייבואנית הרשמית והבלעדית לעדשות צייס גרמניה, ועל-כן יש להפסיק את המבצע, ובאופן מיידי.
ביום 24.1.2011 נשלח מכתב תשובה מאל-על ללוכסויז'ן בצירוף מכתבה של צייס מזרח-התיכון (נספח 8 לתצהיר מר לפידות). במכתבה של צייס מזרח-התיכון היא מציינת כי מדובר בעדשות צייס תוצרת הודו, על-פי הסכם עם חברת צייס הגרמנית וכי ידועה לצייס גרמניה העובדה שהעדשות מיוצרות בהודו על-פי ההסכם עימה, ואשר עומד בכל התקנים הנדרשים על-ידה.
המכתב של אל-על:
"הנדון: אופטיקה הלפרין - לוכסויז'ן
בשם מרשתי, אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, הריני לאשר קבלת מכתבך שבסימוכין ולהשיבך כדלקמן:
1.מצורף כנספח א' למכתבי זה, העתק מכתב שנמסר למרשתי על-ידי אופטיקה הלפרין - המכתב חתום על-ידי דירקטור בחברת Carl Zeiss Vision Middle East FZE ונושא התאריך 19.1.2011.
2.בשלב זה, נודה לקבלת התייחסותכם בדחיפות לטענות נשוא המכתב הנ"ל על מנת שמרשתי תוכל לכלכל את המשך צעדיה.
3.אין באמור במכתבי זה או בכל דבר החסר בו כדי לגרוע ו/או למצות מכל טענה ו/או זכות."
המכתב של צייס מזרח-התיכון:
ביום 10.2.2011 שלחה לוכסויז'ן לאל-על מכתב תגובה (נספח 13 לתצהיר לפידות), ובו היא מציינת בפני אל-על, כי ההסכם בין צייס גרמניה לבין צייס מזרחהתיכון בוטל, ועל-כן נדרשת אל-על להפסקת המבצע עם אופטיקה הלפרין:
"... מודיעה צייס גרמניה במכתבה המצ"ב על ביטול כולל של ההסכם שבינה לבין החברות קרל צייס ויז'ן מידלאיסט, וג'י.קי.ב הייטק, מהן, לפי המידע שברשות מרשתנו, מייבאת הלפרין את העדשות שבמבצע.
מרשתכם, נדרשת בזאת, פעם נוספת, להפסיק מיידית את המבצע, ולחדול מיידית מכל שיתוף פעולה ישיר או עקיף עם הלפרין, שיש בו כדי לאפשר מכר עדשות צייס שלא על-ידי ו/או בתיאום עם מרשתנו (ההדגשות במקור - ג. ג.)."
ביום 13.2.2011 נשלח מכתב תשובה אחרון מאל-על ללוכסויז'ן (נספח 14 לתצהיר לפידות), שבו ציינה אל-על כי המבצע עם אופטיקה הלפרין הסתיים, ולפיכך, אין כל בסיס לדרישות לוכסויז'ן בעניין זה.
לטענת אופטיקה הלפרין, הרי בעקבות פניותיה ומכתביהּ של לוכסויז'ן, הפסיקה אל-על את המבצע, וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים רבים בסך של כ2,515,000 ₪ בגין ביטול ההסכמים וביטול עסקאות עתידיות עם אל-על.
12.לעניין מועד ביטול ההסכם הראשון עם אל-על וסיום המבצע, העיד הלפרין בחקירתו הנגדית כי המבצע הסתיים בסוף חודש דצמבר 2010 (פט. עמ' 60, שו' 12-14), כשבפועל, היה אמור להסתיים בסוף חודש ינואר 2011. לפיכך, טוענת אופטיקה הלפרין כי יש לחייב את הנתבעים בגין גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").
לטענת הנתבעים, אין מדובר בהפרת חוזה: אל-על לא הפסיקה את ההסכם כעולה ממכתבי התשובה שנשלחו מטעמה. באף מכתב תשובה לא ציינה אל-על כי המבצע הופסק. רק במכתב האחרון, מיום 13.2.2011 (נספח 14 לתצהיר לפידות), צויין, שבפועל, המבצע הסתיים ביום 30.1.2011, קרי המועד שנקבע בהסכם הראשון.
מקובלת עליי גירסתו של הלפרין לעניין מועד ביטול ההסכם הראשון. העובדה שאל-על לא ציינה במכתבה הראשון (נספח 8 לתצהיר לפידות) כי המבצע הופסק, אינה שוללת את גירסתו של הלפרין, שהמבצע בפועל הסתיים בסוף חודש דצמבר 2010, חודש לפני המועד הקבוע בהסכם הראשון.
13.האם בענייננוּ גרמו הנתבעים להפרת החוזה שנכרת בין אופטיקה הלפרין לאלעל?
סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, שעניינוֹ גרם הפרת חוזה, קובע:
"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על-ידי כך נזק ממון."
חמישה הם יסודותיה של עוולת גרם הפרת החוזה, הקבועה בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין: חוזה מחייב כדין, הפרת חוזה, גרימת הפרה ביודעין, והיעדרו של צידוק מספיק:: ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' אריאל מקדונלד, פיסקה 63 לפסק-דינו של השופט א' ריבלין (פורסם ב'נבו', 30.3.2004).
בין אופטיקה הלפרין לאל-על נחתם חוזה מחייב כדין, קרי, ההסכם הראשון.
לוכסויז'ן פנתה בכתב לאל-על ודרשה ממנה הפסקת המבצע ולאלתר. המבצע הופסק, ואל-על ביטלה את ההסכם כפי שנקבע לעיל. אין חולק, כי הקשר הסיבתי מתקיים.
לעניין המודעוּת לגרימת ההפרה - לוכסויז'ן ידעה על קיומו של המבצע של אופטיקה הלפרין ואל-על. הדרישה של לוכסויז'ן לביטול המבצע מעידה על המודעוּת.
לעניין היעדרו של צידוק מספיק - לטענת לוכסויז'ן המבצע הנ"ל נעשה שלא בתיאום עימה, בד בבד עם מצגים והבטחות לגבי העדשות, תוך רמיזה שהעדשות מיוצרות בגרמניה; עובדה שאינה נכונה מאחר והעדשות מיוצרות בהודו ולא בגרמניה. לא הוּכח שמדובר בעדשות מזויפות או בייצור עדשות ללא ידיעתה או אישורה של צייס גרמניה. להיפך. הסכם Mena (נספח י' לתצהיר הלפרין), שנכרת בין צייס גרמניה לבין צייס מזרח-התיכון, מאשר פעולות ייצור העדשות והפצתן במדינות מזרח-התיכון.
המסקנה - לאחר ניתוח חמשת יסודותיה של עוולת גרם הפרת החוזה שמתקיימים בענייננוּ - היא, שניתן לקבוע כי לוכסויז'ן גרמה להפרת החוזה עם אלעל, ולסיום המבצע בטרם מועדו כפי שנקבע בהסכם.
נזק
14.לעניין הנזק בגין ביטול ההסכם עם אל-על וביטול עסקאות עתידיות, טענה התובעת בסעיף 92 לכתב-התביעה לגובה נזק בסך 2,515,000 ₪. להוֹכחת נזקיהּ, צירפה אופטיקה הלפרין את חוות-דעתו של ד"ר רועי שלם בתחום הכלכלה, מתאריך 2.7.2012 (להלן: "המומחה" ו"חוות-הדעת" בהתאמה).
המומחה קבע בחוות-דעתו, בעמ' 15-20, את גובה הנזק שנגרם לאופטיקה הלפרין כתוצאה מביטול ההסכם עם אל-על, אובדן השקעות בקידום הפרויקט עם אל-על וביטול עסקאות עתידיות.
לצורך חישוב הנזק שנגרם לאופטיקה הלפרין עקב סיום המבצע עם אל-על בטרם מועדו, אמד המומחה את הרווח התפעולי שהיה צפוי לנבוע ממבצע אל-על, בהתבסס על מספר המעטפות הצפויות להיות מחלוקות במבצע, ועל שיעור ההיענות למעטפות.
כעולה מחוות-הדעת, הרי לצורך הכנתה הוצגו בפני המומחה המסמכים הבאים: כתב-תביעה, תצהיר הלפרין, דו"חות כספיים מהשנים 2007-2011, דו"חות מכירת עדשות מולטיפוקל, נתוני הלשכה המרכזית וסקרי שוק שונים.
לצורך קביעת מספר המעטפות שצפויות היו להיות מחולקות, הסתמך המומחה על תצהיר הלפרין ועל כתב-התביעה בלבד, בכדי לחשב את הרווח התפעולי הצפוי. כך כתב המומחה בסעיף 14.1 לחוות-הדעת:
"מכתב-התביעה עולה, כי במסגרת מבצע אל-על תוכננו להיות מחלוקות כ- 30 אלף מעטפות המכילות שוברים לרכישת משקפי מולטיפוקל צייס בקרב הלקוחות העסקיים של חברת אל- על. טיוטת תצהיר הלפרין מתקנת מספר זה ומעמידה את המספר המתוקן על 60 אלף מעטפות."
בחקירתו הנגדית של הלפרין, הוא טען כי מספר המעטפות שתוכננו להיות מחלוקות, יותר מ-60 אלף. מדובר בכ-90 אלף מעטפות (פט. עמ' 50, שו' 1-21). לתמיכת טענתו, מתבסס על נספח ל"ו לתצהירו, שכולל שתי חשבוניות:
הראשונה - מתאריך 24.11.2010, המעידה על רכישת 44,496 מעטפות בסך 4,662.11 $ (ארה"ב).
השנייה - מתאריך 27.11.2010, המעידה על רכישת 45,399 מעטפות בסך 2,887.08 $ (ארה"ב).
בסעיף 2.4 להסכם הראשון, נקבע מספר המעטפות או השוברים שיוחלקו בתקופת המבצע:
"החברה תספק לאל-על 30,000 שוברים בחבילות של 16 שוברים לחבילה במועדים כפי שיוסכמו בין החברה לאל-על."
בשים-לב לגירסאות השונות שהוצגו מטעם אופטיקה הלפרין ביחס למספר המעטפות שצפויות היו להיות מחולקות בתקופת המבצע של אל-על, נראה לי כי המספר הנכון, הוא זה שנקבע בהסכם האמור. לא נראה לי ששתי החשבוניות שהוצגו (נספח ל"ו) כראיה, תומכות בטענותיה של התובעת. שתי החשבוניות הונפקו בסוף חודש נובמבר 2010, ואִילו תחילת המבצע היא ב-1.12.2010. ספק אם מדובר באותן מעטפות הקשורות למבצע אל-על. אם מדובר במעטפות המבצע של אל-על, הרי אין היגיון להזמין אותן שבוע לפני תחילת המבצע, במיוחד כשמדובר בהזמנה שאמורה להגיע מהודו הרחוקה.
אני סבור, שמספר המעטפות שתוכננו להיות מחולקות הוא המספר הנקוב בהסכם הראשון, קרי, 30 אלף מעטפות, ולא כפי שטוענת התובעת.
לעניין שיעור ההיענות למבצע אל-על - קבע המומחה שיעור של 5% ממספר המעטפות, בהתבסס על תצהיר הלפרין, שחישב את שיעור ההיענות על-פי 2,500 מעטפות שחולקו בתחילת המבצע עם אל-על. מתוך 2,500 מעטפות, 70 לקוחות נענו למבצע ורכשו עדשות מולטיפוקל:
"מטיוטת תצהיר הלפרין עולה כי ב-36 חנויות מתוך 120 חנויות הרשת הייתה הענות של 70 לקוחות ביחס ל-2500 מעטפות שחולקו בפועל. מנתון זה ניתן היה לצפות, אם כן, על-פי חישוב יחסי כי שיעור ההיענות עומד על 9.33%."
(סעיף 14.1 לחוות-הדעת).
תחשיב זה אינו נכון בעליל. מדובר בחישוב מופרך של נזקים שאין להם בסיס ראייתי. אני דוחה, לכן, את הסכומים שהגיע אליהם המומחה.
פירוט:
הלפרין העיד כי המבצע של אל-על הסתיים בסוף חודש דצמבר 2010 (פט. עמ' 60, שו' 12-14), קרי חודש מתחילת המבצע. תקופת המבצע של אל-על לפי ההסכם הראשון היא לחודשיים (מ-1.12.2010 ועד ל-31.1.20100). במהלך החודש הראשון חולקו 2,500 מעטפות בלבד, על-אף שמספר המעטפות שהונפקו למבצע הינו 30 אלף. מתוך ה-2,500 שחולקו, נענו 70 לקוחות.
המסקנה היא, שבתקופה של חודשיים, מספר הלקוחות שצפוי להיענות הוא כפול. דהיינו: (140 = 2 X 70). בפועל, אופטיקה הלפרין הפסידה חודש מתקופת המבצע מאחר והמבצע הסתיים בסוף דצמבר. לכן, לצורך חישוב הרווח התפעולי הצפוי, יש להכפיל את מספר הלקוחות הצפוי עם הרווח הממוצע שהיה צפוי לנבוע מלקוח בכל התקופה (סעיף 14.5 לחוות-הדעת), קרי: 67,998 = 485.7 X 140. לאחר מכן, יש לחלק את הסך 67,998 לשניים, דהיינו: 33,999 ₪ הוא הסכום שהפסידה אופטיקה הלפרין מביטול ההסכם בטרם מועדו.
15.לענייו הנזקים שנגרמו כתוצאה מביטול שיתופי פעולה אחרים עם אל-על ועסקות עתידיות, הרי דין התביעה בגינם להידחות.
מדובר בנזקים בסכומים גבוהים, שלא נתמכו בראיות של ממש לצורך הוֹכחתן. המומחה ציין בחוות-דעתו כי לצורך אומדן ראש נזק זה, הסתמך על העובדות שבכתב-התביעה (סעיף 15 לחוות-הדעת), מסקנה שרחוקה מאוד מלהתקבל, ולכן גורלה להידחות.
ההסכם עם המשביר לצרכן
16.במהלך החקירות שכנגד (פט. עמ' 108, שו' 3), הוגש הסכם עם המשביר לצרכן (נ/4). ההסכם נחתם ביום 6.6.2005 בין המשביר לצרכן לבין ד.י הלפרניס בע"מ. לפי סעיף 11.1, תוֹקפּוֹ של ההסכם הוא לתקופה של שנה מיום חתימתו. להסכם מצורף "נספח להסכם משגור (קונסיגנציה) תנאים מסחריים 2011", חתום מיום 26.7.2011.
ביום 13.4.2011 שלחו הנתבעים מכתב לרשת המשביר לצרכן (נספח כ"ה לתצהיר הלפרין), וטענו כדלקמן:
"...צייס אינטרנשיונל ביטלה את זכויות היצור והשיווק של חברות הודיות, שמהן רוכשת אופטיקה הלפרין את העדשות, המוצעות במבצע.. יתרה מזאת, מתברר שלא רק העדשות מיובאות ללא רישיון... אלא שבדיקה שבוצעה לעדשות... מעלה ממצאים חמורים לגבי מקוריות העדשות...
הנכם נדרשים להפסיק לאלתר את המבצע עם רשת אופטיקה הלפרין בכל הנוגע לעדשות של חברת צייס... (ההדגשות אינן במקור - ג. ג.)"
בתגובה למכתב הנ"ל, שלחה אופטיקה הלפרין מכתב ביום 14.4.2011 לרשת המשביר לצרכן (נספח כ"ו לתצהיר הלפרין), שבו דחתה את טענותיהם של הנתבעים וציינה בפני המשביר לצרכן כי "הינה מורשת לשווק את עדשות צייס מטעם הסניף ההודי" וכי העדשות הינן "באיכות ובטיב מעולים, על-פי כל ההוראות ובקרת האיכות הנדרשים ע"י צייס גרמניה".
על-אף מכתבה של אופטיקה הלפרין, שלחה רשת המשביר לצרכן שני מכתבי תשובה באותו יום לאופטיקה הלפרין, ובהם היא מודיעה כי עד לסיום הבדיקה בעניין, עדשות המולטיפוקל של צייס יורדו מהמדפים בסניפי הרשת, וכן, כי הוחלט על הפסקת המבצע לגבי עדשות אלה.
לאור זאת, טוענת התובעת כי מעשי הנתבעים גרמו להפרת ההסכם שנכרת עם המשביר לצרכן, לפי סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין.
17.נראה לי, שאין צורך להיזקק ולדון בעוולת "גרם הפרת החוזה", הקבועה בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין ולנתח את כל חמשת יסודותיה של העוולה גם בהקשר הנוכחי. התובעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק, שהוא, כזכור, מיסודותיה של עוולה זו. לתובעת היו רווחים לא-מבוטלים גם במועדים הרלוונטיים לפרק זה של תביעתה.
בעמ' 7 לנספח מ"ח לתצהיר הלפרין, נמצאת טבלת השוואת מכירות של עדשות מולטיפוקל. הטבלה מראה עלייה במכירות במהלך שנת 2011, במיוחד בחודשי מאי, יוני, יולי, אוגוסט,- חודשים סמוכים לפניית הנתבעים,- כאשר כמות המולטיפוקל שנמכרו בסך הכל בשנת 2011 מסתכמת ב-37,412, לעומת סך הכל של 36,263 בשנת 2010. עלייה של 3.17%.
זאת ועוד: ההסכם בין התובעת לבין המשביר לצרכן נחתם ב-26.7.2011, קרי לאחר התרחשות האירועים והפּניות למשביר לצרכן. לתקופה מסוימת, עדשות המולטיפוקל שסופקו למשביר לצרכן על-ידי התובעת כנראה ירדו מהמדפים, אך לא ברור משך התקופה שהמשביר לצרכן נמנעה ממכירת המוצרים הנדונים של התובעת. התובעת לא טרחה להציג ראיה תומכת לתמיכת טענותיה בכל הקשור להחרמת מוצריה במשביר לצרכן והנזק שנגרם בעקבות פניות הנתבעים, דבר שמעיד על היעדר הנזק שנטען, במיוחד לאור אחוז המכירות הגבוה של עדשות המולטיפוקל בשנת 2011 לעומת שנת 2010 (נספח מ"ח לתצהיר הלפרין).
משלא נמצא נזק ממוני - אחד היסודות של עוולת הפרת החוזה - אני דוחה את טענות התובעת בכל הקשור לעוולה זו לעניין היחסים עם המשביר לצרכן.
לשון הרע
18.סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") קובע:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
בסעיף זה "אדם" - יחיד או תאגיד;
"מוגבלות" - לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית."
סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע קובע כי:
"פרסום לשון הרע לאדם אחר או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית."
על-מנת שתקום אחריות בגין פרסום לשון הרע, על הנפגע להוכיח "פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק הנ"ל:
"(א)פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב)רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1)אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2)אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."
השאלה אם הביטוי בו נקט הנתבע הינו משפיל, פוגע או מבזה, מוכרעת בדרךכלל בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר: א. שנהר, "דיני לשון הרע" 122 (1997) (להלן: "שנהר").
ביטוי כאמור, ינותח בארבעה שלבים, כאשר בשלב הראשון תבורר המשמעות העולה מן הביטוי, בהתאם לאמוֹת-המידה המקובלות על האדם הסביר. יש לפרשׁ את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת (שנהר, עמ' 109-110).בשלב השני, יש לברר האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק וּבהתאם לתכלית החוק. בשלב השלישי יש לברר, האם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 13-15 לחוק. בשלב האחרון, אם נקבעה חבות, אזי יבחנו הפיצויים (ע"א 7380/06 חטר-ישי נ' גילת, פיסקה 37 לפסק-דינה של השופטת מ' נאור {פורסם ב'נבו', 2.3.2011}).
19.בענייננוּ, קשה לחלוק שהמכתבים והפרסומים שנשלחו על-ידי הנתבעים והמכוּונים כנגד אופטיקה הלפרין, טומנים בחוּבּם יסודות ברורים של לשון הרע, שכּן יש בהם כדי להשפילה, לבזותה ולפגוע במשלח-ידה.
כך למשל, הפרסום שנעשה ביום 2.2.2011 בעיתון "ידיעות אחרונות", הוכתר בכותרת:
"יבואנית צייס: אופטיקה הלפרין מוכרת עם אל-על עדשות מהודו. הרשת: הן מקוריות"
וּבכּתבה נכתב:
"צייס גרמניה אינה עומדת מאחורי המבצע, ותעודת האחריות אינה בהרשאתה"
בפרסום נוסף מיום 13.4.2011 במוסף הכלכלי של "הארץ" "The Marker", נכתב:
"אשליה אופטית? החברה הגרמנית צייס: אופטיקה הלפרין מוכרת עדשות "של צייס" שאינן מקוריות"
בפרסום שנעשה ביום 14.4.2011 באתר האינטרנט "Ynet" נכתב, כי:
"בעקבות מכתב מחברת לוכסוויז'ן שמפיצה את עדשות המולטיפוקל של צייס בארץ, רשת המשביר לצרכן עוצרת את המבצע של אופטיקה הלפרין בסניפיה."
בהמשך הכּתבה, ייחסה לוכסויז'ן לאופטיקה הלפרין פעולה ללא רישיון ושיווק עדשות מולטיפוקל לא מקוריות.
לוכסויז'ן לא הסתפקה בפרסומים השונים שנעשו בעיתונות, אלא שפּנתה ביום 13.2.2011 לעובדי אופטיקה הלפרין במכתב חתום בידו של אבנר, מנכ"ל לוכסויז'ן. כותרת המכתב היא: "הודעה על ביטול הסכמים" (נספח י"א לכתב-התביעה). במכתב ציינה לוכסויזי'ן כי:
"חברת צייס אינטרנשיונל ביטלה, בתוקף מיידי, את ההסכם שיאפשר הפצה למזרח-התיכון, צפון אפריקה, ובכלל זה לישראל, על-ידי חברות קרל צייס ויז'ן מידלאיסט וג'י.קי.בי הייטק.
צייס אינטרנשיונל אסרה על החברות הנ"ל לייצא עדשות צייס לטריטוריות הנ"ל. ובכלל זה לישראל ואסרה עליהן למכור עדשות צייס לגופים בטריטוריות הנ"ל ובכלל זה לישראל... (ההדגשות אינן במקור - ג. ג.)."
במכתב הנ"ל דרשה לוכסויז'ן "לחדול מיידי מפעילות הרכישה וממכר עדשות צייס מהחברות הנ"ל".
עוד מכתב נשלח מטעמה של לוכסויז'ן, חתום בידי מנכ"ל החברה, לחנויות האופטיקה ביום 13.4.2011 (נספח י"ב לכתב-התביעה). במכתב האמור, כמו בשאר המכתבים והכתבות, ציינה לוכסויז'ן כי אופטיקה הלפרין מוכרת עדשות מולטיפוקל שאינן מקוריות.
עוד יש להפנות גם בהקשר הנוכחי למכתבים ולדרישות שנשלחו מלוכסויז'ן לאל-על ולרשת המשביר לצרכן, ושתוכנם הובא בפירוט לעיל.
20.בענייננוּ, דבריה של לוכסויז'ן כלפי אופטיקה הלפרין זכו לפרסום רחב, ביזמתה של לוסויז'ן, ולא נשלחו לרשימה מצומצמת. המכתבים, הכתבות והפרסומים הופנו לציבור הרחב. לוכסויז'ן שלחה מכתבים לאל-על ולמשביר לצרכן, דאגה לפרסום כתבות בעיתונות וברשת האינטרנט, וכן פנתה לחנויות אופטיקה בארץ ולעובדי אופטיקה הלפרין בסניפים השונים. הפרסומים ברשת האינטרנט ניתנים לאיתור באמצעות מנועי חיפוש עד היום. ראו, למשל: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4030064,00.html.
אין ספק, שתוכנם של הדברים ודרך הפצתם, נושאים עימם נזק משמעותי לשמה הטוב של התובעת. מדובר באמירות שקובעות עוּבדות חד-משמעויות לעניין מקוריוּת העדשות והאחריות עליהן, וכן לגבי ייבוא עדשות ללא היתר. ללא ספק מדובר באמירות הכוללות פוטנציאל ממשי לפגיעה בשמה הטוב של התובעת. התובעת מוצגת כמי שמציעה למכירה עדשות אופטיות, תוך ציון נתונים שאינם נכונים לגבי איכות העדשות. לא למותר לציין כי ראוי לקרוא את כלל הפירסומים על רקע כלל נסיבות העניין ולהימנע מבחינה של משפט בודדים בכל אחד מאלה. ניתן לגזור גזירה שווה לענייננו מדברי השופט ג' בך בעניין ע"א 809/89 לוטפי משעור נ' אמיל חביבי פ"ד מז(1) 1, 11ז' (1992): "מי שמעיין בכתבה הנדונה לא יוכל אלא להסיק שהכתבה כולה ובשלמותה נכנסת לתחום ההגדרה האמורה, ופיצול הדברים למשפט זה או אחר ולפעולת המשיב המוזכרת בו, נראית בעיני, בנסיבות העניין, מיותרת."
בנסיבות המקרה שבפנינו מתקיימים, אפוא, התנאים הקבועים בסעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע.
האם עומדת ללוכסויז'ן אחת ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע?
21.חוק איסור לשון הרע מונה מספר הגנות, אשר הוכחתן על-ידי מי שמפרסם לשון הרע, פותרת אותו מחבוּת (ע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, פיסקה 27 לפסקדינו של השופט א' ריבלין {פורסם ב'נבו', 12.11.2006}).
סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע - "הגנת אמת הפרסום", הידועה גם כהגנת "אמת דיברתי" קובעת:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."
ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק זה, כוללת שני יסודות: היסוד הראשון נוגע למידת האמיתות של הפרסום המהווה "לשון הרע". היסוד השני נוגע למידת ה"עניין הציבורי" שבאותו פרסום.
קיים הבדל מהותי בין שני היסודות.
היסוד הראשון הוא עובדתי בעיקרוֹ, והוא נוגע להשוואה בין הפרסום לבין המציאוּת העובדתית. היסוד השני עוסק בשאלה, האם קיימים לפרסום יתרונות חברתיים המצדיקים אותו, למרות לשון הרע שבו (שנהר, עמ' 125).
ראו דבריו של המשנה לנשיא ש' לוין ב-דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות נ' קראוס, פ"ד נב(3) 1, פיסקה 22 (1998), לענייו אמיתות הפרסום:
"עמדת החוק בדבר אמיתותם של פרסומים היא אחד מן הצמתים שבהם נעשה האיזון העדין בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. בחקיקת חוק איסור לשון הרע בוטלה עמדת הדין המקומי אשר קדם לחוק, ואשר לפיו אמיתות הפרסום הייתה הגנה מלאה בפני תביעה אזרחית בלשון הרע. נדחתה העמדה, שלפיה יש זכות ראויה להגנה לשם טוב רק מקום שבו מדובר בפרסומים כוזבים. בחוק איסור לשון הרע ניתן משקל רב יותר לזכות לשם טוב. העמדה העקרונית העולה מן החוק היא, כי פרסום שכולו אמת עשוי לפגוע בשם הטוב, ועשוי להצדיק הטלת אחריות בגין הוצאת לשון הרע. המחוקק לא התנה את קיומה של עילה בלשון הרע בכך שפרסום אינו אמת."
לעניין היסוד השני, "עניין ציבורי בפרסום", יסוד זה מחייב את בית-המשפט לבחון אם קיים עניין ציבורי בפרסום אשר מתייחס רק לפרסום המביא תועלת לציבור, ולא די שיש בפרסום משום "עניין לציבור" (ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808, פיסקה 14 לפסק-דינו של השופט ג' בך (1994).
22.עיקר הפרסומים והכּתבות הינו בקביעה החד-משמעית של לוכסויז'ן, לפיה אופטיקה הלפרין מוכרת עדשות צייס שאינן מקוריוֹת, כאשר תעודת-האחריות אינה בהרשאתה של צייס. קביעה נוספת של לוכסויז'ן היא שאופטיקה הלפרין מייבאת וּמוכרת עדשות צייס ללא רישיון.
נתבע, המבקש להתגונן מפני תביעה בגין פרסום לשון הרע בטענה של "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, עליו נטל הראיה:
"נטל הוכחת ההגנה של "אמת הפרסום" מוטל על המפרסם, וכאשר מוכיח התובע או המאשים את פרסום לשון הרע צריך המפרסם להביא ראיות "אפירמטיביות" להוכחת אמיתות הפרסום. נתבע או נאשם המבקש להסתמך על הגנת סעיף 14 חייב להוכיח את אמיתות הפרסום בדרכי ההוכחה הרגילות." (שנהר, עמ' 246).
לגבי המכתבים שנשלחו לאל-על: בתצהיר עדותו הראשית של לפידות מ-25.6.2013, הוא טען כי במהלך חודש דצמבר 2010 נודע לו על המבצע של התובעת ואל-על בקשר לעדשות מולטיפוקל של צייס. לגירסתו, הפרסום עורר דאגה אצל לוכסויז'ן, שהעניין לא אושר ולא תואם עימה, כיבואנית בלעדית בישראל של עדשות צייס. עוד טען, כי הפרסום נעשה תוך רמיזה שהעדשות מיוצרות בגרמניה (סעיפים 16-18 לתצהיר לפידות).
בחקירתו מיום 12.12.2013 העיד לפידות שההצהרות וההבטחות שבמסגרת מבצע אל-על מסוכנות, לגירסתו, שכן, לדבריו, אף-אחד אינו יכול לעמוד בהבטחה של 99.9% אחוז הסתגלות של הראייה לעדשות מולטיפוקל (פט. עמ' 177, שו' 12-17). כמו-כן טען, כי על-פי ההסכם של לוכסויז'ן עם צייס גרמניה, מחוייבת לוכסויז'ן להודיע לצייס גרמניה על כל פרסום או אירוע שמעלה חשש באמיתוּת תוכנו לעניין עדשות צייס (פט. עמ' 179).
לא הוגש תיעוד מלא של ההתכתבות של הנתבעים עם צייס גרמניה בהקשר הנוכחי. הוגש תצהיר מטעם ריימונד היינן שעבד בצייס גרמניה אך לא נחקר בחקירה נגדית. המצהיר לא הכחיש את שיתוף הפעולה בין צייס גרמניה לבין צייס מזרחהתיכון, אך נטענו טענות לגבי האחוזים הגבוהים של ההסתגלות לעדשות (מסוג פלוני).
למותר להדגיש, כי צייס גרמניה אינה בעל-דין בהליכים הנוכחיים. עֵד מטעמה לא התייצב, כאמור, על דוכן העדים כאן. עיון במכתבים מטעמה (שהובאו לעיל), מראה כי היא תוך התמקדות בדקדוקי עניות, תוך יצירת רושם של תמיכה מלאה בעמדת לוכסויז'ן.
אם היה ממש בטענה של הנתבעים לגבי פגם ב"מקוריוּת" העדשות שהוצעו במבצעים השונים של התובעת, או בכל הקשר אחר שעניינוֹ הפעילות הרלוונטית של התובעת, הרי ניתן היה לצפות למעורבות של צייס גרמניה בהליכים. הזכות למונופולין בסימן הידוע היא שלה, ולא של היבואן בישראל: רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו, פ"ד מד(2) 309, 317ד', 318ז'-319א' (1990, להלן: "פרשת ליבוביץ'") ע"א 7629/12 סוויסה שאוזכר לעיל (סעיפים 17-22, 27 ו-29 לפסק-דינה של השו' ד' ברק-ארז).
http://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/12076290-a10.doc
היבואן "הרשמי" אינו רשאי למנוע יבוא מקביל של המוצר המיובא, שם, פרשת ליבוביץ, עמ' 319ב'. ראו גם: איריס סורוקר, "ייבוא מקביל של מוצרים", עיוני משפט, כרך כז (תשס"ג-תשס"ד), 257; דניאל פרידמן, "דיני עשיית עושר ולא במשפט", כרך א' 68-66 (מהדורה שנייה, 1998); וכן את פסק-דיניּ בעניין: ת.א. (מחוזי-חיפה) 1089/05 Dyson נ' י. שלום, סעיפים 8-15 (פורסם ב'נבו', 14.11.2007):
http://www.nevo.co.il/psika_word/mechozi/m05001089-343.doc
ראו בהקשר זה גם את פסק-דינו של בית-המשפט העליון של ארצות-הברית מחוֹדש מארס 2013, הדן בנושא מההיבט של זכויות יוצרים:
Kirtsaeng v. John Wiley & Sons, Inc., No. 11-697 (U.S. Mar. 19, 2013)
http://www.supremecourt.gov/opinions/12pdf/11-697_4g15.pdf
המכתב לאל-על שבו מבקשת לוכסויז'ן מאל-על הפסקה של המבצע, נשלח עוד טרם הפּנייה לצייס גרמניה. לוכסויז'ן האשימה את אופטיקה הלפרין בהאשמות שלפיהן צייס גרמניה אינה עומדת מאחורי המבצע, וכי תעודת האחריות אינה בהרשאתה של צייס גרמניה, עובדה חמורה, שמשליכה על מקוריוּת העדשות, בנוסף לטענות נוספות לעניין ייבוא עדשות צייס בלי רישיון וביטול השותפות העִסקית עם היצרן ההודי. דברים אלה נכתבו קודם שהייתה נגד עינֵי הכותבים עמדת צייס גרמניה בנושא. ראו בהקשר זה גם דברי לפידות בפט. עמ' 197, שו' 14-18, המובאים להלן בסעיף 29, מהם עולה שגם לדעתו בזמן הרלוונטי, הגורם שהיה אמור לפעול הוא צייס גרמניה, ולא היבואן בישראל.
בענייננוּ, אין מדובר בעדשות צייס שאינן מקוריות או מזויפות, אלא מדובר בסיטואציה של ייבוא מקביל של עדשות צייס, שיוצרו בהודו בהסכמת בעלי המותג קרי צייס גרמניה. הסכסוך שהתגלע בין החברה הגרמנית לבין היצרן ההודי, אינה מצדיקה את פנייתה של לוכסויז'ן לאל-על ודרישתה להפסקת ההתקשרות עם אופטיקה הלפרין תוך ציון עובדות שאינן נכונות. הגנת "אמת בפרסום" לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע אינה עומדת, אפוא, לנתבעים.
קביעה זו חלה גם על פניית הנתבעים למשביר לצרכן, וכן, על הפרסומים והכּתבות השונות שפורסמו על-ידי הנתבעים באתרי האינטרנט והעיתונות, שתוכנם פורט לעיל.
הגנת תום-הלב
23.על-פי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, נתבע ייהנה מהגנת תום-הלב בהתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון - כי עשה את הפרסום בתום-לב; השני - שיוכל להצביע על כך שעשה את הפרסום באחת מהנסיבות הקבועות בסעיף 15 לחוק (שנהר, עמ' 250; ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד לא(2) 281, 300 {1977}; שלומי ויינברג, מורה דרך לתביעות לשון הרע, {2015}, פרק ד' עמ' 135 ואילך).
הנתבעים טוענים כי הדברים והפרסומים שנעשו על-ידיהם, חוסים תחת ההגנות שבסעיפים 15(2), 15(3) ו-15(10) לחוק לשון הרע.
סעיף 16(1) לחוק איסור לשון הרע מקים חזקת תום-הלב, כאשר הפרסום נעשה באחת הסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק והפרסום לא חרג מהתחום הסביר.
הנתבעים טוענים להגנות הבאות:
"15(2)היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום.
15(3)הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי כשר.....
15(10)הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן."
24.לפידות הצהיר, כי הפרסומים באמצעי התקשורת נעשו על-ידי משרד יחסי הציבור של לוכסויז'ן לעיתונאית "ידיעות אחרונות" (סעיף 25 לתצהיר); ואִילוּ הפּניות לחנויות אופטיקה הלפרין, נעשו מטעם הנהלת לוכסויז'ן (פט. עמ' 318, שו' 17-22; עמ' 319, שו' 2-5).
ספק רב אם הפרסומים באמצעי התקשורת והפּניות האישיות לסניפי אופטיקה הלפרין השונים ברחבי הארץ, וכן, על-ידי הנתבעים, היו בתום-לב ובתחום הסָביר.
תוכנם של הפרסומים והפּניות כללו עוּבדות בלתי-נכונות, הן לעניין מקוריוּת העדשות והן לעניין האחריות של צייס; עוּבדות שהיו ידועות היטב לכותבי המכתבים ולאלה מטעם הנתבעים שיזמו את הפרסומים השונים. הקְשׁרים ארוכי-הטווח שבּין צייס גרמניה לבין המפעל בהודו, שהביאו לכך שעדשות מהמותג צייס יוצרו בהודו בהסכמת וברשות צייס גרמניה - היו ידועים היטב לנתבעים. גם אם היו עליות ומורדות בקשרים אלה, שכּללו גם הליכים משפטיים בהודו, הרי לא היה מקום להצגת התובעת כאחרון מזייפי סימני המסחר הידועים.
מסקנתיּ, המושתתת על הראיות שהובאו בפניי ובכלל זאת על הערכתיּ את עדויות עדי הנתבעים, היא - כי הנתבעים לא הוכיחו שהפרסומים והפּניות נעשו בתוםלב.
אני דוחה, אפוא, את טענת ההגנה המסתמכת על סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.
סעדים
25.בכתב-התביעה טענה אופטיקה הלפרין לפיצוי בסך העולה על 10,000,000 ₪, אך לאור שיקולי אגרה, העמידה את סכום התביעה על 10,000,000 ₪.
להלן פירוט הנזקים כפי שנקבעו בתצהירי התובעת: סך 2,750,000 ₪ בגין הפרת ההסכם עם אל-על; החזר הוצאת הפקת ערכות השיווק והפסד עסקאות עתידיות עם אל-על (סעיפים 127-135):
א.סך 1,788,447 ₪ בגין ביטול ההסכם עם המשביר לצרכן (סעיפים 136-144);
ב.1,000,000 ₪ בגין ביטול הדיוור הישיר (סעיפים 148-150);
ג.1,196,500 ₪ בגין פרסומים מתקנים שנאלצה אופטיקה הלפרין לפרסם (סעיף 152);
ד.סך 4,000,000 ₪ בעילת עשיית עושר ולא במשפט (בעקבות אובדן הוצאות פרסום עדשות מולטיפוקל ועדשות מגע) (סעיפים 154-158 וסעיפים 166-172);
ה.סך 366,417 ₪ בגין פנייה ליועץ תקשורת (סעיפים 161-165);
ו.סך 5,000,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע והפגיעה במוניטין שנגרמו לה על-ידי הנתבעים.
26.סעיף 7א. לחוק איסור לשון הרע קובע:
"(א)...
(ב)במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.
(ג)במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק..."
הוראות סעיף 7א. לחוק איסור לשון הרע מקנה ל"נפגע", פיצוי בגין לשון הרע. אמנם החוק לא הגדיר מיהו נפגע, אולם החוק הגדיר "אדם" כ"יחיד" או "תאגיד", שעלול להיות נפגע מפרסום לשון הרע (סעיפים 1 ו-4 לחוק איסור לשון הרע). לעניין הפגיעה, אין הבדל בין אדם לתאגיד לעניין סעיף 7א. לחוק האמור, שכן הפגיעה בשמו הטוב של תאגיד עלולה לגרום נזק. נזק זה עשוי להצדיק תשלום פיצויים בגין לשון הרע גם לתאגיד.
במקרה שבפנינו, הנפגעת היא חברה. חברה זכאית לתבוע סעד בעוולת לשון הרע וזכאית להיפרע את נזקיה, ממְעוול שפּגע במוניטין שלה וּבשמה הטוב. כפי שציינה השופטת א' פרוקצ'יה ב-ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פיסקה 49 (פורסם ב'נבו', 4.8.2008). לעניין השיקולים בקביעת נזק בלתי ממוני ראו: רע"א 3832/11 אמיר פישביין נ' אילן בומבך (פןרסם ב'נבו' 18.01.12).
לאור זאת ועל-פי הוראות סעיף 7א. לחוק איסור לשון הרע, זכאית התובעת לפיצוי בגין פרסום לשון הרע בּלֹא הוֹכחת נזק.
לקחתי בחשבון שהיו לתובעת הזדמנויות נאותות להגיב על הפרסומים נגדה, וששׂגשׂוּגה המסחרי נמשך.
אני פוסק לזכוּת התובעת פיצוי בסך 50,000 (חמישים אלף) ₪, למועד הגשת התביעה, בגין לשון הרע, לרבות פגיעה במוניטין.
פיצוי בגין פרסומים מתקנים
27.לטענת התובעת, בתקופה שבין ה-1.1.2010 ל-15.4.2011, הוציאה סך של 8,510,299 ₪ בעבור הפרסומים לעדשות המולטיפוקל ועדשות המגע של צייס, בשל מעשיהם ופרסומיהם של הנתבעים, שאילצו אותה להגדיל את היקף הפרסומים.
התובעת לא תבעה את כל הסכום, וזאת לאור טענתה כי הפרסומים זיכו אותה בתמורה נכבדה; וּבשל כך - העמידה את סך נזקיה בגין ראש נזק זה על-סך 4,000,000 ₪.
הנתבעים טוענים, כי הפרסומים הנטענים לא הוצגו לבית-המשפט כראיה ולא הוצגו כל נתונים לגבי פגיעה בשיווק או במכירות, כאשר התובעת מבקשת לחייב אותם בכל עלויות הפרסום בגין צייס מתחילת שנת 2010, עוד לפני התרחשות האירועים נשוא התביעה.
לעניין רכיב זה, אני מסכים עם טענת הנתבעים שמדובר בטענה כללית וסתמית, שאין לה בסיס לחיוב בדין, וּממילא לא הוּכח רכיב זה. נהפוך הוא. הלפרין אישר בחקירתו הנגדית שתקציב הפרסום בשנת 2010 זהה לתקציב הפרסום של שנת 2011, עם הסתייגות בכך שעלוּת הפרסום בגין צייס אינה זהה, טענה שלא נתמכה בראיות:
"ש.אתה יודע שתקציב הפרסום לפי המסמכים שצירפת ב-2010 וב-2011 זהה?
ת.הוא לא זהה על צייז, אולי הוא זהה אבל לא על צייז, צייז קפץ לאין ערוך."
(פט. עמ' 125, שו' 16-19).
אינני מקבל, אפוא, בהעדר ראיות, את טענת התובעת בנקודה זו.
עשיית עושר ולא במשפט
28.התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בסך 4,000,000 ₪ בגין אובדן הוצאות הפרסום לטובת הנתבעים. לגירסתה, בעקבות מעשיהם של הנתבעים, הם ניכסו לעצמם את השקעותיה של אופטיקה הלפרין בפרסום ובקידום עדשות המולטיפוקל ועדשות המגע מהמותג צייס, כאשר הכנסות אלה אינן כדין.
מִנֶגד, טוענים הנתבעים כי לא הוּכחוּ שלושת התנאים המנויים בסעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"), ולכן - דין הטענה להידחות.
טענת התובעת מתבססת על חוק עשיית עושר. על-מנת לזכות בסעד המבוקש, על התובעת להוכיח קיומם של שלושת התנאים הבאים, לפי סעיף 1(א) לחוק הנ"ל:
א.קיומה של התעשרות;
ב.ההתעשרות באה לזוכה מן המזכה ועל חשבונו;
ג.התעשרות שלא כדין.
התובעת לא פירטה, מדוע היא זכאית להשׁבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. שלושת התנאים של סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר אינם מתקיימים בענייננוּ, כאשר התובעת לא הוכיחה אותם.
אני דוחה את טענות התובעת ככל שאלֶּה מתבססות על חוק עשיית עושר.
תביעה אישית נגד לפידות
29.אופטיקה הלפרין טוענת לחיוּב לפידות באופן אישי, מחמת,-
א.הרמת מסך או הטלת חבות אישית;
ב.גרם הפרת חוזה מכוח סעיף 62 לפקודת הנזיקין;
ג.עוולת תיאור כוזב לפי חוק עוולות מסחריות, ואיסור הטעייה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981;
ד.עוולת שקר מפגיע ולשון הרע מכוח סעיף 58(א) לפקודת הנזיקין;
ה.עשיית עושר ולא במשפט.
לטענת התובעת, לפידות היה מעורב באופן אישי בפעילות לוכסויז'ן מתוקף תפקידו כדירקטור בחברה, ועל-כן יש לחייבוֹ באופן אישי בגין נזקיה של אופטיקה הלפרין.
אין מקום לדון בטענות אופטיקה הלפרין בכל הקשור לטענת הרמת מסך, מהסיבה, שהעילה של הרמת מסך נטענת כנגד בעלי מניות בחברה, ולא כנגד נושא משרה בחברה (סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").
תיקון מס' 3 לחוק החברות, משנת 2005, קובע כי הרמת מסך במקרים המנויים בסעיף 6 לחוק החברות, יוחדה לבעלי המניות בחברה, ואין להרים את מסך ההתאגדות כלפי נושאי משרה (ראו: ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פיסקה יא(4) לפסק-דינו של השופט א' רובינשטיין (פורסם ב'נבו', 16.10.2005); ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט, פיסקה 32 לפסק-דינה של השופטת ד' ברלינר (פורסם ב'נבו', 20.9.2007).
אין ספק כי תיקון החוק האמור חל בענייננוּ, ולפיכך דין הטענות להרמת מסך להידחות.
האם מכוח היותו דירקטור בלוכסויז'ן ויושב-ראש קבוצת לפידות, ניתן להטיל על לפידות אחריות אישית?
נושא משרה של תאגיד נושא באחריות אישית לעוולות נזיקיות של התאגיד, אם הוא באופן אישי היה זה שביצע את מעשה העוולה בשמו של התאגיד. לפיכך, אין מניעה להטיל אחריות נזיקית על נושא משרה בתאגיד, בגין מעשה העוולה שביצע בשמו של התאגיד.
לעניין זה, ראו ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661 (1992), פיסקה 18, לפסק-דינו של הנשיא מ' שמגר:
"דגם אפשרי אחר לבחינת האחריות הנזיקית של אורגן או של נושא משרה בחברה הינו מודל האחריות האישית. על-פי מודל האחריות האישית, "היותו של פלוני בין השאר אורגן של החברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין..."
ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ואח' נ' אורן ואח' (להלן - עניין בריטיש קנדיאן [2], בעמ' 256).
אף לשיטת דגם חסינות האורגן, עצם היות פלוני אורגן, אינה מקנה לו חסינות. מודל חסינות האורגן גורס כי החסינות מוקנית לאורגן כל אימת שהאורגן פעל בשם החברה. אם האורגן פעל כאדם פרטי, הרי שהוא יחוב ככל פרט אחר. אולם אם פלוני פעל בכושרו כאורגן, החברה עשויה לשאת בתוצאות העוולה. האורגן חסין. מודל האחריות האישית דוחה תיזה זו:
"...אין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של החברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו."
בריטיש קנדיאן [2], שם.
מודל האחריות האישית הינו עקרון יסוד במשפטנו האזרחי:
"אורגן ותאגיד עשויים לחוב שניהם בגין מעשה נזיקין של האורגן. האורגן אחראי אישית למעשיו הוא והתאגיד אחראי אישית למעשה האורגן."
-
ע"א 324/82 עיריית בני-ברק נ' רוטברד, פ"ד מה(4) 102, בעמ' 130.
בענייננוּ, לא מצאתי מקום לקבוע כי יש להטיל על לפידות אחריות אישית, שכּן לא הוכח כי הוא ביצע מעשה כלשהו מתוקף תפקידו המהווה עילה לחיובו באופן אישי. לא הובאה כל ראיה היכולה להצדיק הטלת אחריות אישית על לפידות או לתמיכת בטענותיה של התובעת כלפיו. התובעת לא הצליחה להוכיח מעורבותו האישית של לפידות במהלך החקירות. לפידות ציין כי הפּניות לאל-על נעשו על-ידי מר אבנר - מנכ"ל החברה (פט. עמ' 197, שו' 14-18):
"...אני לא פעלתי מול אל-על בנושא של MISLEADING, רמייה, הטייה וכל הדברים האלה מול אל-על, אלא אני הייתי צריך לקבל מאל-על קודם כל שהם יודעים איפה הם נמצאים, להעביר את זה ל-ZEISS, ו-ZEISS היו אמורים לפעול בנושא, כי אני, אין לי יכולת וסמכות בנושא איכות... (ההדגשה אינה במקור - ג. ג.)"
אני מקבל את גירסת לפידות כי לא הוּכחה אחריותו האישית לעניין הפרסומים והפּניות שנעשו מטעם לוכסויז'ן כנגד התובעת, נספח 5 לתצהיר לפידות (המייל של אבנר לאל-על) והנספחים 7 (המכתב לאל-על) ו-14 (המכתב למשביר לצרכן) ושאר ההתכתבויות נעשו בידי ב"כ לוכסויז'ן, ראיות שתומכות בעמדת לפידות לאי-הטלת אחריות אישית עליו.
התובעת בתצהירים ובסיכומים לא הצביעה על מעשה אחד לפחות שמוכיח את מעורבותו האישית והישירה של לפידות בכל הקשור לעניין הפרסומים והפּניות. בסיכומים, הקדישה התובעת לנושא פרק מיוחד "עילת התביעה האישית נגד עמי לפידות" - עמ' 67-73; אך על-פני הדברים, מדובר בטענות בעלמא, אשר אין להן כל תימוכין בראיות.
לפיכך, דין הטענות שנטענו כלפי לפידות בהקשר הנ"ל - להידחות.
התביעה שכנגד
30.בכתב-התביעה שכנגד שהוגש בתאריך 30.5.2011 על-ידי התובעים שכנגד (הנתבעים), נטען כי יש לחייב את אופטיקה הלפרין בתשלום פיצוי ללא הוֹכחת נזק, בסך 200,000 ₪, לפי חוק איסור לשון הרע, וזאת בגין הפרסומים שנעשו על-ידי אופטיקה הלפרין.
מִנֶגד, טוענת הנתבעת-שכנגד, כי יש לדחות את התביעה שכנגד, לאור קיומן של הגנת אמת בפרסום (סעיף 14 לחוק לשון הרע) והגנת תום-הלב (סעיף 15 לחוק הנ"ל). כמו-כן, טענה אופטיקה הלפרין כי הפרסומים אינם עולים כדי לשון הרע, וכי מדובר בפרסום שמשקף את התחרות העִסקית, כפי שזו מתנהלת בכל תחום.
במרכז המחלוקת עומדים שני פרסומים (נספחים 36-41 לתצהיר לפידות):
כותרתה של הכּתבה הראשונה, שהתפרסמה בעיתונים "הארץ", "The Marker", "ידיעות אחרונות" ו-"מעריב", במועדים שונים במהלך חודש אפריל 2011, הייתה כדלקמן:
התובעים שכנגד טענו, כי הדברים נאֱמרו בתגובה על מחיריה של לוכסויז'ן לעדשות המולטיפוקל צייס.
המודעה השנייה, שהתפרסמה בעיתונים הנ"ל וגם ב"ישראל היום", במועדים שונים בתקופה שבּין 18.4.2011 ל-24.4.2011, זהה בעיקרה למודעה הנ"ל, שכותרתה, כאמור: "רק מי שרוצה להרוויח כמו חזיר מוכר מולטיפוקל ביוקר", בתוספת הכותרת הבאה: "הם מפחדים! שנגלה לכם את האמת".
לטענת התובעים שכנגד, בכתבת הפרסומת השנייה העלימה הנתבעת את תגובת לוכסויז'ן, בכך שתוכן הכּתבה התייחס לדברים שנאֱמרו על-ידי הנתבעת שכנגד בלבד.
31.אני סבור, שאפשר לראות בפרסומים משום הבּעת דעה של הנתבעת שכנגד על פעילותה של התובעת שכנגד.
הגנת אמת בפרסום, הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, דורשת, כאמור, הוֹכחתם של שני תנאים מצטברים: האחד - כי הפרסום הוא אמת; והשני - כי מתקיים עניין לציבור בפרסום (שנהר, עמ' 216).
האם ניתן לומר כי במקרה שבפנינו מדובר בפרסום אמת?
נזכיר ונֹאמר, כי משמעות הפרסום נקבעת על-פי מבחן אובייקטיבי, דהיינו, על-פי המבחן הטבעי והרגיל של המילים בעינֵי הקורא הסביר, וכי לצורך פּרשנות הפרסום אין רלוונטיוּת לכוונת המפרסם (שנהר, עמ' 217).
32.האם הפרסומים והכתבות חוסים תחת אחת ההגנות המנויות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, שקובע כדלקמן:
"15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
...
(10)הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן;
(11)הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה באמצעי התקשורת;"
אופטיקה הלפרין טענה להגנת תום-הלב מכוח שני הסעיפים הקטנים דלעיל.
סעיף 15(10)
33.תנאי מקדמִי לתחולת הגנת סעיף 15(10) הוא, שלפרסום שבמחלוקת קָדם פרסום מסוים, וכי אותו פרסום קודם אכן מהווה לשון הרע. למפרסם (בענייננוּ הנתבעת שכנגד), תעמוד במקרה כזה הגנת סעיף 15(10), בתנאי שמדובר בתגובה מסוג "גינוי" או "הכחשה" של לשון הרע שפורסם קודם לכן (שנהר, עמ' 300-301).
אני מקבל את טענת הנתבעת שכנגד, לפיה שני הפרסומים שנעשו על-ידיה בוצעו לאחר שהתובעים שכנגד פירסמו במועד מוקדם יותר את הכּתבות והפרסומים שהובאו לעיל בסעיפים 30-32. הפרסומים שנעשו על ידי התובעים שכנגד היו בתקופה שבין 2.2.2011 ועד ל- 14.4.2011 ואילו, הפרסומים שנעשו על ידיה של הנתבעת שכנגד היו בתקופה בין 14.4.2011 ועד ל- 27.4.2011, סעיף 19 לעיל, בנוסף לשליחת המכתבים לגורמים שונים. לפיכך אני קובע, כי התנהלות התובעים שכנגד כלפי הנתבעת שכנגד, היא שגרמה להתנהגותה ולהתבטאויותיה. עומדת, אפוא, לנתבעת שכנגד, הגנת סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע.
סעיף 15(11)
34.לטענת הנתבעת שכנגד, כל חלקהּ היה במסירת ידיעה לאמצעִי תקשורת כדי שיבחן את שאלת פרסומה באמצעֵי התקשורת, כך שתוֹכנן של מודעות הפרסום אינן עולות כדי לשון הרע, שכּן בפרסומיה של הנתבעת שכנגד, ביקשה היא לעמוד על הפרשׁי המחירים שבּין הייבואנים השונים בלבד, וכי פרסום זה משקף את התחרות העִסקית, כמו בכל תחום אחר.
כותרתה של הכּתבה "רק מי שרוצה להרוויח כמו חזיר מוכר מולטיפוקל ביוקר", נושאת בתוכה ביטויים "גסים", שלא ניתן לראות בהם ככאלה שנמסרו לצורך בחינת פרסומם; אלא, שתוכן הכּתבה מתייחס להפרשׁי המחירים של עדשות המולטיפוקל שנמכרות בשתי החברות, כאשר אצל אחת מהן היבוא הוא מצייס גרמניה, ובשנייה, מצייס המזרח-התיכון.
מִטֶבע הדברים, פרסומים באמצעי התקשורת השונים נועדו לשמש כשׁוֹפָר לפרסום דברים. זו המטרה המרכזית הטמונה בו, בכדי "לסייע" לקוראים. בדרך-כלל, מי שפונה לאמצעי התקשורת, עושה זאת במטרה לפרסם את הדברים שהוא מתכוון לפרסמם; כך שהמסקנה היא, כי רצונה של הנתבעת שכנגד היה בהדגשת העניין התחרותי במחירים בין שתי החברות, ובהפצתם ברבים.
לפיכך, עומדת לנתבעת שכנגד הגנת סעיף 15(11) לחוק איסור לשון הרע.
35.סעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע קובע, כי אם עשה הנתבע את הפרסום באחת מהנסיבות האמורות בסעיף 15 לחוק, וכאשר הפרסום לא חרג מתחום הסָביר, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום-לב.
ממכלול הראיות כפי שהובאו בפני בית-המשפט, עולה כי התנהלות הנתבעת שכנגד לא חרגה מהתנהלות סבירה בנסיבות המקרה דנן, וזאת לאור הפּגיעה שנגרמה לה על-ידי התובעים שכנגד. כך, שהפעולות היחידות שנעשו מטעם הנתבעת שכנגד בניסיון להציל את שמה וּמעמדה בשוק, הינו בפרסום שתי כּתבות שהתייחסו לפער המחירים בין שתי החברות המתחרות בשיווק העדשות נושאות המותג הגרמני צייס. כותרותיהן של שתי הכּתבות כללו מילים "לא עדינות", אך אין ספק, שתוֹכנן התייחס למחלוקת שעלתה בין הצדדים ולפער המחירים בין שתי החברות.
לאור זאת, ניתן לקבוע כי חלה בנסיבות המקרה דנן חזקת תום-הלב המנויה בסעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע, שכן הנתבעת שכנגד, בפנייתה לאמצעי התקשורת, לא פגעה בתובעים שכנגד, ואם נמצאה פגיעה, הרי מדובר בפגיעה מינורית ביחס לפגיעה שנגרמה לנתבעת שכנגד כתוצאה מהתנהלותם וממעשיהם של התובעים שכנגד כלפיה.
לאור כל האמור לעיל, לא הוּכח כי נעשה פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, וזאת לאחר שעמדה הנתבעת שכנגד בנטל ההוכחה, כי עומדות לה ההגנות המנויות בסעיפים 15(10) ו-15(11) לחוק זה.
לפיכך, דין התביעה שכנגד להידחות.
סוף דבר
36.התביעה העיקרית מתקבלת חלקית, והתביעה שכנגד נדחית.
אני מחייב את לוכסויז'ן לשלם לתובעת תשלומים כדלקמן:
א.פיצויים בגין ביטול ההסכם עם אל-על - בסך 33,999 (שלושים ושלושה אלף, תשע מאות תשעים ותשעה) ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה;
ב.פיצויים בגין לשון הרע - בסך 50,000 (חמישים אלף) ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה;
ג.הוצאות המשפט (אגרת תביעה לפי תביעה לסכומים שנפסקו בפועל; כולל הוצאות הקלטת הפרוטוקול ותמלולו במלואן), וּבצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט;
ד.שכר-טרחת עו"ד בגין התביעה והתביעה שכנגד, בסך 38,000 (שלושים ושמונה אלף) ₪, להיום.
ניתן והודע בפומבי היום, י' אייר תשע"ה, 29 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.
