הביטאט בעמ ואח' נ' CAFOM ואח'

בתביעה שלפני נתבע:

• לאסור על הנתבעות (להלן: "הנתבעות" או "רשת הביטאט") לעשות שימוש במישרין ו/או בעקיפין, בישראל ו/או בקשר עם ציבור הצרכנים הישראלי בסימן המסחר "הביטאט" או "habitat" (להלן: "סימן הביטאט") ו/או בכל שם או סימן או לוגו הכוללים את הסימנים האמורים ובכל סימן הדומה לסימנים האמורים עד כדי הטעיה, ובפרט בתחום הריהוט והעיצוב.

   

• לאסור על הנתבעות לשווק ו/או למכור לציבור הצרכנים הישראלי, בכל דרך, את מוצרי נתבעות 1 – 3 (להלן: "מוצרי הנתבעות") תחת סימן הביטאט ו/או תוך שימוש בסימן הביטאט לרבות באמצעות מכירה בתחומי מדינת ישראל, ובכלל זאת באמצעות פתיחת חנויות בישראל הפועלות תחת הסימן הביטאט ו/או באמצעות שיווק ו/או מכירה בישראל של מוצרי הנתבעות, בין באמצעות נתבעת 4 (להלן: "כרמל") ובין באמצעות צד שלישי, וכן שיווק ומכירה של מוצרי הנתבעות לציבור הצרכנים הישראלי מכל מקום שהוא בעולם, לרבות באמצעות האינטרנט.

   

• לאסור על הנתבעות לעשות בישראל או בקשר עם ציבור הצרכנים הישראלי, כל פעולה העלולה להטעות את הציבור לחשוב כי קיים קשר בין נתבעות 1 – 3 לבין תובעת 1 ו/או כי נתבעות 1 - 3 פועלות בשמם ו/או בהרשאתם של התובעים או מי מהם ובכלל זאת לאסור על נתבעות 1 - 3 לעשות כל שימוש בסימן הביטאט ו/או לפרסם כל תוכן שיווקי אודות תכניותיהן של נתבעות 1 – 3 או מי מהן לפעול בישראל תחת הסימן הביטאט ו/או לייצור את הרושם כאילו נתבעות 1 - 3 ו/או מוצריהן קשורים לתובעים.

   

  בתביעה שכנגד נתבע צו מניעה קבוע שיאסור על התובעים לעשות שימוש בכל צורה שהיא בסימן הביטאט.

   

  רקע

   

  בשנות ה – 70 פתח תובע 2 (להלן: "מאירוביץ'") חנות רהיטים בישראל תחת הסימן הביטאט. אלא שבאותה תקופה היו רשומים בישראל סימני מסחר 38064, 38065 ו – 38066 HABITAT בבעלות Habitat Design Limited (להלן: "סימני המסחר הראשונים"). בשנת 1976 הגיש מאירוביץ' בקשות לרישום הסימן הביטאט כסימן מסחר רשום ובקשה למחיקת סימני המסחר הראשונים מחמת שלא היה בהם שימוש במשך שנתיים קודם להגשת הבקשה. ביום 24.11.1978 ולאחר שבעלת סימני המסחר הראשונים Habitat Design Limited הודיעה שלא תשיב לבקשה למחיקת סימני המסחר הראשונים, החליט רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, יואל צור, לבטל את רישום סימני המסחר הראשונים.

   

  ביום 28.2.1979 קובל לרישום הסימן "HABITAT" "הביטאט" בסוג 11, מכונות והתקנים לחמום תאורה ובישול (42243), סוג 20, רהיטים (42244), סוג 21, כלי בית קטנים (42245) וסוג 24, אריגים (42246) (נספח ג לתצהירו של מאירוביץ מיום 11.3.2016)(להלן: "הסימן הרשום").

   

  יצוין, כי הנתבעים הגישו לרשם סימני המסחר בקשה לביטול הסימן הרשום ובדיון מיום 23.6.2016 הסכימו הצדדים להתלות את הבקשה לביטול הסימן הרשום ולא לשנות את הסטטוס קוו. הסכמות אלה קיבלו תוקף של החלטה (ש' 17 ע' 46 לתמליל הדיון).

   

  טענות התובעים:

   

  • מזה כארבעים וארבע שנים פועלת התובעת בישראל בתחום הריהוט והעיצוב, תחת הסימן הרשום. הציבור הישראלי רואה בתובעת "שם דבר" ומותג מוביל בתחום הריהוט והעיצוב המזוהה עם "חדשנות, איכות, יוקרה ומחויבות עיצובית" והכל תוצאה מהכישרון של מאירוביץ' והשקעת מאמצים, זמן וכסף רב בפרסום וקידום מכירות.

     

  • אשר לזכותן של הנתבעות בסימן הביטאט, טוענים התובעים, כי נתבעות 2 ו – 3 הוקמו לפני שנים ספורות בלבד, ולא ברור איזה מזכויות החברה אשר ייסדה את המותג HABITAT באנגליה רכשו הנתבעות. מכל מקום, מדובר בזכויות המוגבלות לטריטוריה מסוימת כאשר לנתבעות אין בלעדיות בשימוש בסימן הביטאט מחוץ לישראל. עוד טוענים התובעים כי פעילותה של הביטאט פוצלה בין גורמים שונים באופן שכיום עיקר פעילותה של הביטאט באירופה בעוד הפעילות תחת הסימן הביטאט באנגליה נעשית על ידי גורם נפרד מהנתבעות. כן מוסיפים התובעים כי בארצות הברית נאסר על הביטאט לפעול תחת הסימן הביטאט נוכח זכויותיו של גורם מקומי. יצוין, כבר כעת כי בהתחשב במהות התביעה והתביעה שכנגד והמסקנות אליהן הגעתי כפי שיפורטו להלן, לא ראיתי לנכון להידרש לטענות התובעים באשר לפיצול או העברת הזכויות של רשת הביטאט או Habitat Design Limited.

     

  • מפרסומים נוכחו התובעים לדעת כי הנתבעות מגבשות תכניות לכניסה לשוק הרהיטים בישראל תחת הסימן הביטאט הזהה לסימן הרשום.

     

  • לטענת התובעים פעילותן המתוכננת של הנתבעות בשוק הריהוט בישראל תחת הסימן הביטאט תעלה כדי הפרה חמורה של זכויותיהם בסימן הרשום ותגרום להם נזקים בלתי הפיכים.

     

  • אמנם ביום הגשת התביעה טרם החלו הנתבעות בפעילות שיווק ומכירה של מוצרים בישראל תחת הסימן הביטאט, אולם בהתבסס על הודעות הנתבעות בדבר פעילותן המתוכננת, צפויות הנתבעות להפר את הסימן הרשום, לעוון כלפי התובעים בגניבת עין, גזל מוניטין ודילולו, הפרת חובה חקוקה ובנוסף לעשות עושר ולא במשפט.

     

    טענות הנתבעות:

     

    • הנתבעות הינן חברות עתירות מוניטין העושות שימוש במותג "habitat" ברחבי העולם בתחום הריהוט הביתי ועיצוב פנים כבר משנות ה – 60 עת יצרו את הסימן הביטאט באנגליה. בזכות פעילותן של הנתבעות הפך הסימן הביטאט לסימן מסחר בינלאומי בתחום הריהוט.

    • בשנת 1976 רשם מאירוביץ' את הסימן הרשום בישראל בחוסר תום לב, בהיותו מודע לסימני המסחר הראשונים, פעילותה של רשת הביטאט בעולם ולמוניטין הרב שהיה לסימן "הביטאט", מתוך כוונה לרכב על המוניטין "העצום" ממנו נהנו רשת הביטאט והסימן "הביטאט". זאת ועוד. רישום הסימן הרשום והשימוש בו גרמו להטעיית קהל הצרכנים בישראל לחשוב כי קיימת זיקה בין חנויותיו ומוצריו של מאירוביץ ובין "המותג הבינלאומי והמוכר היטב" של רשת הביטאט.

       

      חוסר תום הלב גובר עוד יותר, מקום שרשת הביטאט הודיעה למאירוביץ' שבכוונתה לעשות בעתיד שימוש בסימן הביטאט בישראל.

       

    • התובעת נרשמה ברשם החברות בישראל בחוסר תום לב ובניגוד לדין שעה שסימני המסחר הראשונים היו רשומים בבעלות Habitat Design Limited.

       

    • מאירוביץ כלל אינו משווק מוצרים שהוא מייצר אלא רהיטים ומוצרים בעלי מוניטין המוכרים תחת שמות מסחר או מותגים שונים ולא תחת הסימן "הביטאט". יתר על כן, חלק מהחנויות של מאירוביץ כלל לא נושאות את השם "הביטאט" אלא "קרטל" ו"ויטרה".

       

    • מסקר שנערך בישראל לאחרונה עולה באופן חד משמעי שהציבור בישראל סבור שהביטאט הוא סימן עולמי, ובכל יום ממשיך מאירוביץ לנצל שלא כדין את הסימן "הביטאט" שרכש מוניטין בינלאומי.

       

    • בנוסף, השימוש של מאירוביץ בסימן "הביטאט" תוך הטעיית הציבור בישראל מפר את זכויותיה של רשת הביטאט ויש בו משום הפרת סימן מסחר מוכר היטב, גניבת עין, גזל, דילול מוניטין ועשיית עושר ולא במשפט.

       

      דיון

       

      1. לתביעה שכנגד, צירפו הנתבעות החלטה של רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר מיום 24.11.1978, בה נדונה בקשתו של מאירוביץ' לביטול סימני המסחר הרשומים "HABITAT" (מס' 38064, 38065, ו – 38066) שהיו רשומים על שם Habitat Design Limited כבר מיום 21.8.1973. הבקשה לביטול סימני המסחר הראשונים נסמכה על טענת מאירוביץ שלא נעשה שימוש בסימני המסחר הראשונים בישראל בשנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה לביטולם.

          

         בפסקה 9 להחלטה האמורה, נקבע:

          

         "לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את הבקשות למחיקה וקובע כי יש לבטל את רישומם של הסימנים HABITAT מס' 38064, 38065, ו – 38066 אשר היו רשומים עד למתן החלטה זו ע"ש החברה הבריטית Habitat Design Limited".

          

      2. נוכח החלטה זו יש לצאת מנקודת מוצא לפיה ואין בידי Habitat Design Limited או רשת הביטאט, סימני מסחר "הביטאט" הרשומים בישראל.

          

      3. לטענת הנתבעות, מקום שבעליו של סימן מסחר הגיש בקשה לרישומו בחוסר תום לב או עשה שימוש חסר תום לב בסימן המסחר, יש לבטל את רישום סימן המסחר. כך לטענת הנתבעות, יש לנהוג בסימן הרשום אשר נרשם על ידי מאירוביץ בחוסר תום לב.

          

      4. סעיף 39 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972, קובע:

          

         "(א) בקשה לפי סעיף 38 למחיקת סימן מסחר מהפנקס לגבי כל הטובין או סוגי הטובין שלגביהם רשום הסימן או חלקם, מחמת שהסימן אינו כשר לרישום לפי סעיפים 7 עד 11 לפקודה, או מחמת שרישום הסימן יוצר התחרות בלתי הוגנת לגבי זכויותיו של המבקש בישראל, תוגש תוך חמש שנים מיום מתן תעודת הרישום לפי סעיף 28.

         (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), בקשה למחיקת סימן מסחר בשל כך שהבקשה לרישום הסימן הוגשה שלא בתום לב, יכול שתוגש בכל עת".

          

      5. חוסר תום לב ניתן למצוא ברישום סימן מסחר מתוך כוונה ליהנות שלא כדין ממוניטין בינלאומי של מוצר או שירות שנרכש בחוץ לארץ, ובתוך כך להטעות את ציבור הלקוחות בארץ לחשוב שהמוצר או השירות המשווק בישראל תחת סימן המסחר הוא של בעל המוניטין הבינלאומי או קשור אליו. בע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' Bacardi & Company Limited (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין בקרדי"), נקבע:

          

         "לגופו של עניין אין ספק כי לחברת BACARDI מוניטין עולמי מבוסס בתחום המשקאות החריפים. המגמה המודרנית היא להכיר בדוקטרינת "המוניטין הבינלאומי... לדעתי ניתן לשלב את הרעיונות העומדים מאחורי דוקטרינות אלה לתוך המושג של "תחרות בלתי הוגנת". השימוש במוניטין של עסק מפורסם, שפרסומו חוצה גבולות, על ידי גורם זר לשם קידום עסקיו שלו הוא בבחינת תחרות בלתי הוגנת. סימני מסחר, אשר רכשו לעצמם הכרה בינלאומית ומוניטין בעלי עצמה כה גדולה עד שהם חורגים מעבר למוצרים הספציפיים בהם עוסק בעל סימן המסחר, ראויים להגנה בדין. השימוש בסימן המפורסם אינו הוגן משני היבטים לפחות – ראשית, המשתמש בסימן המסחר קוצר פירות של מוניטין עליהם לא הוא טרח...שנית, ניצול המוניטין טומן בחובו פגיעה אפשרית בבעליו החוקיים של סימן המסחר, בגלל פיחות ודילול המוניטין ושחיקת הייחודיות של סימן המסחר... כן יש טעם רב בנימוקו הנוסף של הרשם לקבלת ההתנגדות: הרשם דן באפשרות שביום מן הימים תבקש המשיבה לרשום בישראל את סימן המסחר "BACARDI" לגבי דברי הלבשה. אם ירשם סימן המסחר "BAKARDI" על ידי המערער תהיה המשיבה מנועה מלרשום את הסימן בשמה ואם תשווק את סחורתה אף תחשב כמפרת הסימן הרשום של המערער. תוצאה כזו תוביל למצב בלתי סביר, בו תימנע מבעליו המקוריים של הסימן המפורסם הזכות להשתמש בשמו ובסימניו המקוריים...".

          

      6. לצורך בחינת תום ליבו של מאירוביץ, יש לבחון האם בעת הגשת הבקשה לרישום הסימן הרשום היה להביטאט מוניטין בינלאומי והאם ידע מאירוביץ על פעילותה של רשת הביטאט קודם להגשת הבקשה לרישום הסימן הרשום וביטול סימני המסחר הראשונים?

          

      7. מטענות הנתבעות עולה כי Habitat Design Limited נוסדה בשנת 1964 על ידי מעצב פנים בשם Sir Terence Conran ופתחה חנות ריהוט ראשונה תחת השם "habitat" ביום 11.5.1964 בלונדון. בחודש ספטמבר אותה שנה נפתחה חנות נוספת של ריהוט ומטבחים בלונדון תחת הסימן "habitat". בשנת 1966 החלה Habitat Design Limited להפיץ קטלוג בשם "habitat" בעריכתו של Sir Terence Conran. בחודש נובמבר 1967 פתחה Habitat Design Limited חנות רהיטים שלישית תחת השם "habitat" בעיר מנצסטר ובסמוך פתחה Habitat Design Limited חנות רהיטים נוספת בלונדון תחת השם "habitat". מוצרי "habitat" נמכרו בצרפת כבר בשנת 1967 ובשנת 1968 נפתחה חנות רהיטים תחת השם "habitat" בקנדה. בשנת 1969 פרסמה Habitat Design Limited קטלוג בשם "Habitat by Post" ובשנים שלאחר מכן נפתחו חנויות ריהוט נוספות תחת השם "habitat" עד שבשנת 1976 היו באנגליה, צרפת, בלגיה וקנדה מעל 30 חנויות תחת השם "habitat".

          

         התובעים אינם מכחישים את העובדות שלעיל ואף אינם מכחישים את העובדה שבמהלך השנים נרשם סימן מסחר רשום "habitat" בבעלות Habitat Design Limited במספר מדינות (סעיף 21 לסיכומים).

          

         נוכח אלה ובהתחשב בראיות הרבות שצירפו הנתבעות להוכחת המוניטין הבינלאומי של רשת הביטאט, נראה כי כבר בשנים 1964 ועד 1976, המועד בו הגיש מאירוביץ את הבקשה לרישום הסימן הרשום, רכשה רשת הביטאט מוניטין בינלאומי.

          

         יוער, כי התובעים כופרים בקיומו של מוניטין ככל שמדובר בנתבעות ולטענתם המוניטין הבינלאומי של רשת הביטאט לא עבר מ - Habitat Design Limited אליהן במסגרת הסכמי הרכישה והעברת זכויות לצדדים נוספים. אולם לצורך הדיון בשאלת תום לבו של מאירוביץ בעת רישום הסימן הרשום, די לי במסקנה שרשת הביטאט רכשה מוניטין בינלאומי בשנת 1976, ועל כן, איני רואה צורך לדון בטענתו זו של מאירוביץ.

          

      8. אשר למודעותו של מאירוביץ למוניטין שהיה לרשת הביטאט והסימן "habitat" במדינות שונות. מהראיות שהוצגו בפני, כפי שיפורט להלן, סביר להניח שמאירוביץ היה מודע לסימן "habitat", למוניטין הבינלאומי ולפעילות של Habitat Design Limited. אין לומר כי לא היה מודע לסימני המסחר הראשונים שהיו רשומים בישראל על שם Habitat Design Limited, בעת הגשת בקשתו לרישום הסימן הרשום (1976).

          

         • התובעים לא צירפו לכתב התביעה שהגישו את החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר מיום 24.11.1978 (נספח ג לתביעה שכנגד) (להלן: "החלטת הרשם") ואף לא הזכירו את ההליך שניהל מאירוביץ בפני הרשם בין השנים 1976 - 1978. זאת, למרות שהסימן הרשום עליו הם נסמכים בתביעתם, נרשם רק בעקבות ביטול סימני המסחר הראשונים על פי בקשת מאירוביץ (סעיף 30 לתצהירו של מאירוביץ מיום 4.5.2016). המסקנה מההליך למחיקת סימני המסחר הראשונים שניהל מאירוביץ, היא שקודם להגשת הבקשה לרישום הסימן הרשום, ידע מאירוביץ שסימני מסחר הביטאט רשומים בישראל בבעלות Habitat Design Limited. כך גם עולה מתצהירו של מאירוביץ שהוגש בזמן אמת לרשם (פסקה 6 (ג) להחלטת הרשם).

            

         • עצם הבחירה במילה "הביטאט" המהווה מונח לועזי, שעה שהעסק המשפחתי בו עבד מאירוביץ בצעירותו נשא את השם "תפארת" (ע' 72 לפרוטוקול (תמליל) הדיון מיום 6.9.2016), תומכת במסקנה שאין מדובר בבחירה עצמאית בשם "הביטאט" אלא בסימן "הביטאט" של רשת הביטאט אליהם התוודע מאירוביץ קודם להגשת הבקשה לרישום הסימן הרשום. לעניין זה יש להוסיף שבחקירתו העיד מאירוביץ ש"לא סבל" את השם תפארת ולכן לא המשיך להשתמש בו, אולם גם אם אקבל הסבר זה, אין בכך כדי להסביר מדוע בחר במונח לועזי ודווקא בסימן "habitat" שהיה כבר רשום.

            

         • מאירוביץ טען כי בבחירת השם "הביטאט" נעזר במשרד הפרסום "אריאלי "(שם, ע' 77) אלא שמלבד עדותו של מאירוביץ לא הוצגה בפני כל ראיה לתמוך בגרסתו של מאירוביץ. אכן חלפו למעלה מ – 40 שנים מאז בחר לכאורה מאירוביץ בסימן "הביטאט" כסימן המסחר של עסקו וסביר להניח שבחלוף זמן כה רב ראיות שניתן היה למצוא אינם עוד, ועדים שלכאורה היו מעורבים באירועים רלבנטיים קשה לאתרם אם בכלל, אולם גם כך נראה שבנסיבות המיוחדות של המקרה כאן, יש לזקוף לחובתם של התובעים את העדר הראיות להוכחת גרסתו של מאירוביץ באשר לאופן בחירת הסימן "הביטאט". כך משום שאילו הגו מאירוביץ ו/או משרד פרסום "אריאלי" את הסימן "הביטאט" סביר להניח שנוכח קיומם של סימני המסחר הראשונים היה מאירוביץ פועל לשמור בידיו מסמכים וראיות שיתמכו בטענתו באשר למקור השם "הביטאט" עליו ביסס את עסקו. כך במיוחד בהתחשב בראיות ששמר או הצליח להשיג מאירוביץ מהתקופה האמורה (נספחים ד ו – ה לתצהירו מיום 11.3.2016). לכך יש להוסיף כי בחקירתו העיד מאירוביץ שלא היה לו הסכם עם משרד הפרסום "אריאלי" (שם, ע' 78) וקשה לקבל שעסקה בין שני גופים כלכליים/מסחריים לא תעוגן בהסכם. עוד יש להוסיף, שמאירוביץ לא ידע לפרט שמות נוספים שלכאורה הוצעו לו על ידי משרד הפרסום (שם, ש' 9 ע' 78). על אלה, יש להוסיף כי באופן כללי עדותו של מאירוביץ לקתה "בזיכרון סלקטיבי" ופעמים רבות השתמש במילים: "לא זוכר", "אין לי מושג", "שכחתי", אף כשהיה מדובר בעניינים בהם אמור היה לטפל באופן ישיר כמנהל החנויות שבבעלותו. זאת, שעה שזכר פרטים ועובדות מאותן תקופות ואף מתקופות מוקדמות יותר (ע' 60, 61, 63, 64, 65, 67, 74, 75, 76, 82, 83 ו – 91 לפרוטוקול (תמליל) הדיון מיום 6.9.2016). בכך יש כדי לעורר ספק באשר לגרסתו של מאירוביץ למקור השם "הביטאט" אשר "בדרך מקרה" כבר היה אז בשימוש רשת הביטאט. יתרה מכך, לא מן הנמנע שגם אם היתה למשרד הפרסום מעורבות בבחירת השם, קשה שלא להסיק כי בחירת השם נשענה על המוניטין העולמי שצברה habitet עד לאותו מועד.

            

         • בחקירתו אישר מאירוביץ שהחל לעשות שימוש בסימן הביטאט בשנים 1972 – 1973 והוא אף אישר שבשנת 1973 היו רשומים בישראל סימני מסחר "הביטאט" (שם, ש' 9 ע' 67). בהמשך חקירתו ניסה מאירוביץ להתחמק ממשמעות עדותו, וטען כי רק בשנת 1976 גילה שסימני המסחר הביטאט רשומים משנת 1973, אלא שניסיונו לתקן את עדותו אינו מהימן עליי. נמצא שמאירוביץ עשה שימוש בסימני המסחר הראשונים שהיו רשומים בישראל על שם Habitat Design Limited, עוד בטרם בוטלו, ומלבד חוסר תום הלב שבשימוש כאמור, יש בכך כדי לתמוך במסקנה שקודם לרישום הסימן הרשום, ידע מאירוביץ על רשת הביטאט והמוניטין הבינלאומי שהיה לה.

            

         • בחקירתו ניסה מאירוביץ להרחיק עצמו מרשת הביטאט. עד כדי כך, שטען בחקירתו כי ראה חנות של רשת הביטאט רק בשנת 2016, אלא שבהמשך חקירתו העיד כי אשתו ביקרה בחנות הביטאט בצרפת כבר בשנות ה – 80 (שם, ע' 94). בהמשך חקירתו טען כי אינו מתעניין בחנויות רהיטים וכי "לי יש את האמת שלי, יש לי את העיצוב שלי, יש לי את הכישרון שלי, לא מעניין אותי בכלל מה עושים אחרים" (שם, ש' 6 ע' 95). עם כל הכבוד לא ניתן לקבל אמירות כאלה מבעל עסק אשר העיד כי החליט: "לפתוח חנות של מוצרים ומותגים בינלאומיים, אוסף של חברות מובילות בחוץ לארץ" (שם, ש' 11 ע' 75) ובהמשך העיד "אני מוכר רק מותגים בינלאומיים" (שם, ש' 13 ע' 108). ניסיונו הלא מוצלח של מאירוביץ להרחיק עצמו מהיכרות עם רשת הביטאט, מגביר את אי האמון בגרסתו באשר למקור הסימן הרשום.

            

         • בסיכומיהם טענו התובעים כי רשת הביטאט לא פעלה בישראל בשנים 1964- 1976 ובהתחשב בטכנולוגיה התקשורתית של אז, הציבור בישראל לא היה מודע לפעילותה של רשת הביטאט. מהראיות שהוצגו בפני, נראה כי למעט משלוחים בודדים ורישום סימני המסחר הראשונים לא הייתה לרשת הביטאט פעילות עסקית בישראל בתקופה שבין 1964 – 1976 ובהתחשב בחסר הטכנולוגי התקשורתי שהיה בטרם תקופת האינטרנט וערוצי התקשורת הקיימים היום, סביר להניח שאותו חלק מהציבור בישראל שלא יצא את ישראל באותן שנים לטיולי "אירופה הקלאסית" לא היה מודע לפעילותה של רשת הביטאט. אולם, ענייננו בידיעתו של מאירוביץ אשר עסק בתחום הריהוט, אודות פעילותה של רשת הביטאט והשימוש שעשתה בסימן "הביטאט", ועל כן, אין ליתן משקל רב לטענת התובעים באשר למודעות האפסית בישראל לפעילותה של רשת הביטאט, ככל שמדובר בבחינת תום ליבו של מאירוביץ בשנת 1976. בהקשר זה, יש להתחשב בעדותו של מר סמי סמולאר מטעם הנתבעות (התובעות שכנגד) אשר עסק בעיצוב בתחום הריהוט, כמו מאירוביץ, והעיד כי בסוף שנות ה – 60 שמע על רשת הביטאט ואף הצהיר כי העוסקים בתחום העיצוב בישראל בסוף שנות ה – 60 ידעו על פעילותה של רשת הביטאט (סעיפים 8 ו – 9 לתצהיר). למרות ניסיונות לקשר את ידיעותיו בעניין "הביטאט" למיזם אחר מסוים, עמד מר סמואל על גרסתו לפיה שמע על "הביטאט כחנות רהיטים" (ש' 5 ע' 324 לפרוטוקול (תמליל) הדיון מיום 7.9.2016) ואני נותן אמון בעדות זו.

            

         • מלבד עדותו של מאירוביץ לא העידו התובעים עדים נוספים ובמיוחד נמנעו מלהעיד את אשתו של מאירוביץ אשר מעדותו של מאירוביץ עולה כי הייתה מעורבת בפעילות של התובעים בתחום הרהיטים ואף ביקרה בתערוכת רהיטים בשנות ה - 80. לעניין זה איני מקבל את טענת התובעים ככל שהיא מתייחסת לאשתו של מאירוביץ, כאילו לא הייתה מעורבת "בבחירת הסימן" (סעיף 4 לסיכומי התשובה). מחדל זה יש לזקוף לחובת התובעים.

            

      9. בהתחשב בכל הנסיבות שפורטו לעיל יחד, שוכנעתי שקודם לבחירת הסימן "הביטאט" עבור עסקי הרהיטים שלו, היה מאירוביץ מודע לפעילותה של Habitat Design Limitedולמוניטין הבינלאומי שרכשו רשת הביטאט והסימן "הביטאט" ובבחירת הסימן "הביטאט" ביקש מאירוביץ ליהנות מהמוניטין הבינלאומי של רשת הביטאט מתוך ידיעה, שעד אז לא עשתה רשת הביטאט שימוש ממשי בסימני המסחר הראשונים בישראל.

          

      10. לטענת התובעים, סעיף 39 (א1) לפקודת סימני מסחר והוראות הסכם הטריפס נועדו להגן על סימן מסחר מוכר היטב בישראל. לפיכך, תנאי להעדר תום לב בעת רישום הסימן הרשום שמאירוביץ יהיה מודע סובייקטיבית לקיומו של הסימן "הביטאט" כסימן מוכר היטב בישראל. מאחר ו - Habitat Design Limited כמעט ולא פעלה בישראל בתקופה שקדמה לרישום הסימן הרשום, הסימן "הביטאט" לא היה סימן מוכר היטב בישראל ולא מתקיים התנאי האמור.

           

          סעיף 39 (א1) לפקודת סימני מסחר, מהווה הסדר למחיקת סימן מסחר רשום שנרשם בחוסר תום לב ומקובל עליי שהגשת בקשה לרישום סימן מסחר מקום שסימן זהה או דומה מהווה סימן מוכר היטב בישראל, תהיה נגועה בחוסר תום לב. אולם בכך, אין כדי למעט מגילויים אחרים של חוסר תום לב, כגון המקרה כאן, בו הגיש מאירוביץ בקשה לרישום הסימן הרשום, מתוך כוונה ליהנות מהמוניטין הבינלאומי של רשת הביטאט ו/או הסימן "הביטאט".

           

      11. לטענת מאירוביץ, החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, מהווה השתק פלוגתא באשר לקיומם של התנאים הנדרשים על פי הוראות סעיף 39 (א1) לפקודת סימני מסחר, גם ובהתחשב בכך ש Habitat Design Limitedבחרה שלא להתנגד לבקשה למחיקת הסימנים הראשונים.

           

          אכן, מקום שבעל דין בוחר שלא להעלות טענות אותן יכול היה להעלות במסגרת הליך משפטי בו היה צד, ניתן לקבוע כי קיים השתק פלוגתא גם ביחס לטענות אותן בחר שלא להעלות, אולם כך הוא רק מקום שההכרעה בטענות אלה הייתה דרושה לצורך הכרעה בהליך המשפטי במסגרתו ניתן היה להעלות טענות אלה. בענייננו, ההליך המשפטי שהתקיים בפני הרשם עסק בבקשתו של מאירוביץ למחוק את סימני המסחר הראשונים מחמת שלא נעשה בהם שימוש על ידי Habitat Design Limited ואף אם ניתן היה לומר כבר בשנת 1978 שעקרון תום הלב חל על כל ענפי המשפט, למקרא ההחלטה אנו למדים כי הרשם לא עסק בבחינת תום ליבו של מאירוביץ. מהחלטת הרשם, עולה כי מאירוביץ ביסס את בקשתו על הסיפא של סעיף 41 (א) לפקודת סימני מסחר, המאפשר את ביטול הרישום אם "לא היה שימוש כאמור תוך השנתיים שקדמו לבקשת הביטול" (פסקה 8 (ג) להחלטת הרשם). גם הראיות אליהן התייחס הרשם ובכלל זה התצהיר בשבועה שהגיש מאירוביץ אימתו את "העובדה שהמשיבה לא השתמשה בסימניה הנדונים תוך השנתיים שקדמו לבקשת הביטול" (פסקה 8 (ד) להחלטת הרשם). על כן, אין באמור בהחלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר עליה נסמך מאירוביץ, כדי להקים בפני הנתבעות השתק פלוגתא ככל שמדובר בבחינת תום הלב של מאירוביץ בעת הגשת הבקשה לרישום הסימן הרשום.

           

      12. טענת התובעים לפיה עילת התביעה שכנגד התיישנה, אינה מקובלת עליי, נוכח הוראות סעיף 27 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 והמונח "בכל עת" הקבוע בסעיף 39 (א1) לפקודת סימני מסחר, אשר מהווה הוראה ספציפית מפורשת השוללת את דיני ההתיישנות הכלליים.

           

          אוסיף, כי המקרה כאן שונה מהעניין שנדון בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (פורסם באתר בית המשפט העליון) (להלן: "עניין ארידור"), עליו סומכים התובעים את טענתם. בעניין ארידור דן בית המשפט ביחס שבין הוראות חוק ההתיישנות לבין הוראות סעיף 9 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. בשונה מעמדתה של המשנה לנשיא (כתוארה אז) כבוד השופטת מרים נאור, סברו השופטים האחרים כי לא ניתן למצוא "עוגן לשוני ולו מרומז" הפוטר תביעות לפיצויי הפקעה מהתיישנות (פסקה 4 לפסק הדין של כבוד השופטת א' חיות (כתוארה אז), ועל כן סברו השופטים שם שיש להחיל את הוראות חוק ההתיישנות על תביעות לפיצויי הפקעה. לעומת זאת, בסעיף 39 (א1) לפקודת סימני מסחר, נקבע במפורש שניתן להגיש בקשה למחיקת סימן מסחר רשום "בכל עת", ולטעמי יש לראות בכך הוראה מפורשת המוציאה בקשה למחיקת סימן מסחר רשום מתחולתו של חוק ההתיישנות הכללי. בהקשר זה יש להוסיף, כי ככל שמדובר בפיצויי הפקעה קיים אינטרס ציבורי להגן על קופת המדינה ומגבלות התקציב ועל כן, בהעדר הוראה מתאימה אין להוציא תביעה כזו ממגבלות חוק ההתיישנות. לעומת זאת כאשר מדובר במחיקת סימן מסחר מחמת שנרשם בחוסר תום לב, מדובר בהגנה על אינטרס ציבורי רחב של מניעת הטעיה לעתיד של הציבור, ועל כן, יש ליתן למונח "בכל עת" הנזכר בסעיף 39 (א1) לפקודת סימני מסחר, את המשמעות המקובלת והפשוטה השוללת התיישנות. במדינה שיכולה שתינזק כלכלית מבידוד או חרם כלכלי ובכל זאת מבקשת לפתוח את שעריה בפני פירמות רב לאומיות וליצור תשתית כלכלית ומשפטית אטרקטיבית לפעילות כלכלית של גופים בין לאומיים, הגנה מסוג זה על זכויות קניין רוחני שאינה מוגבלת בזמן, דומה שאינה מידה מגונה, נהפוך הוא.

           

           

          טענת התובעים, לפיה מדברי ההסבר להצעת חוק פקודת סימני מסחר (נספח 1 לסיכומי התובעים), ניתן ללמוד כי המונח "בכל עת" נועד לשלול את מגבלת הזמן הקבועה בסעיף 39 (א) לפקודת סימני מסחר (5 שנים מיום מתן תעודת הרישום), אינה מקובלת עליי. ראשית, ניתן להבין מדברי ההסבר שהכוונה הייתה לאפשר ביטול סימן הרישום "בכל עת" בשונה ממגבלת הזמן הקבועה בסעיף 39 (א) ומובן זה מתיישב עם האמור לעיל. שנית, אפילו היה מקום להבין את דברי ההסבר כפי שטוענים התובעים אין בכך כדי לשנות מהמסקנה שלעיל, משום שאילו ביקש המחוקק לשלול את מגבלת הזמן הקבועה בסעיף 39 (א) לפקודת סימני מסחר, לא היה משתמש במונח "בכל עת" שמשמעותו המקובלת והפשוטה היא "ללא הגבלת זמן", אלא מוצא מונח אחר מתאים. משלא עשה כן, אין אלא להניח שהמחוקק התכוון לשלול את דיני ההתיישנות הכלליים ככל שמדובר במחיקת סימן מסחר מחמת שנרשם שלא בתום לב.

           

      13. טענת התובעים לפיה יש לדחות את טענות הנתבעות באשר לחוסר תום לב של מאירוביץ בעת הגשת הבקשה לרישום הסימן הרשום, מחמת שיהוי, אינה מקובלת עליי, משום שיש בה כדי לחתור תחת הוראות סעיף 39 (א1) לפקודת סימני מסחר, הקובע כי ניתן להגיש בקשה למחיקת סימן רשום מהפנקס מחמת שהבקשה לרישומו הוגשה בחוסר תום לב, "בכל עת". בהקשר זה יש ליתן משקל לכך שמדובר בהליך למחיקת סימן רשום מכאן ואילך, דהיינו לעתיד, ועל כן, אין ליתן משקל רב לטענת השיהוי.

           

      14. טענת התובעים לנזק ראייתי מחמת השיהוי בהגשת התביעה שכנגד לא הועלתה בכתב ההגנה שכנגד אלא רק בסיכומים, ומשהנתבעות מתנגדות להעלאת טענה זו בשלב הסיכומים, אין לדון בה.

           

      15. נוכח מסקנתי לפיה קודם לרישום הסימן הרשום ידע מאירוביץ על פעילותה של רשת הביטאט, נראה כי השימוש בשם הביטאט ורישומו כסימן מסחר נגוע בחוסר תום לב, הגלום ברצון או בכוונה של מאירוביץ ליהנות מהמוניטין הבינלאומי שהיה לסימן (מותג) "הביטאט" מבלי להשקיע את המשאבים הכרוכים בכך תוך חשש ממשי שכוונתו הטעיית ציבור הצרכנים לחשוב שהוא משווק מוצרים של Habitat Design Limited או רשת הביטאט ו/או קשור אליה ואל המותג הבינלאומי "הביטאט".

           

      16. בסיכומיהם טוענים התובעים כי "כאשר עסקינן בגורם מקומי שרכש זכויות בסימן בתום לב, אין כל סיבה, בדין, בצדק או בהגיונם של דברים, לפגוע בזכויותיו עקב משאלתו של גורם זר שהינו בעליו, מחוץ לישראל, של סימן זהה או דומה..." (שם, סעיף 116). אכן כך הוא, אולם במקרה כאן הגעתי למסקנה שמדובר בגורם מקומי אשר רשם סימני מסחר שלא בתום לב, ועל כן, יש לבטל ולמחוק את סימני המסחר "HABITAT" "הביטאט" מס' 42243, מס' 42244, מס' 42245 ומס' 42246 (נספח ג לתצהירו של מאירוביץ מיום 11.3.2016).

           

      17. נוכח מסקנותיי עד כאן, ומאחר ומחיקת הסימן הרשום מבוססת על ידיעותיו של מאירוביץ בעת רישום הסימן הרשום, לא ראיתי צורך להידרש בהרחבה לסקר דעת קהל מטעם מר אושיק רושניק שצירפו הנתבעות (נספח ג לכתב ההגנה) או לטענות הצדדים ביחס לסקר האמור. אוסיף בקצרה כי השאלות התייחסו "לרשת הביטאט" ובהתחשב בנסיבות בהן נעשה שימוש בסימן הביטאט בישראל על ידי התובעים ושימוש בסימן הביטאט מחוץ לישראל על ידי הנתבעות, לא ניתן לטעמי להסיק מסקנות מתוצאות הסקר.

           

      18. בהתחשב בהיקף הדוגמאות לפרסומים וקידומי מכירות בין השנים 1964 – 2015, באנגליה, צרפת, שבדיה איטליה, יפן, בעיתונות, קטלוגים ואתרי אינטרנט, הכוללים את הסימן "habitat" (נספחים 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28, 29 ו – 35 לכרך הנספחים לתצהירו של Vincent Destailleur בהליכים הזמניים), האמור לעיל באשר להיקף הפעילות של רשת הביטאט, ומשהתובעים עצמם אינם כופרים בפעילות הנתבעות 1 – 3, תחת הסימן "הביטאט" במדינות שונות תוך רישום סימני מסחר באותן מדינות (סעיף 24 לסיכומים) וגם ובהתחשב בכך שטענת התובעים כי ל  Vincent Destailleur המצהיר מטעם הנתבעות אין ידיעה אישית אודות היקף פעילותה של רשת הביטאט, מקובלת עליי ביחס לרוב העובדות הרלבנטיות, ובהתחשב בטענות התובעים באשר להיקף הפעילות של רשת הביטאט בשנים הראשונות לקיומה (סעיפים 58 – 61 לסיכומי התובעים) נראה כי לרשת הביטאט מוניטין בינלאומי. מדובר ברשת אשר נוסדה בשנת 1964 באנגליה ומאז החזיקה חנויות רבות באנגליה ובמדינות נוספות ואף אם היו עליות ומורדות במצבה הכלכלי, רשת הביטאט קיימת ופועלת (גם אם החליפה ידיים) תקופה ארוכה מאוד שיש בה כדי ללמד שרשת זו רכשה מוניטין בינלאומי עליו היא מבססת את פעילותה רבת השנים תוך שאף לגישת התובעים היקף הכנסותיה מגיע לעשרות מיליוני יורו כל שנה. להוסיף, כי עצם העובדה שכבר בשנים 1972 – 1976 ביקש מאירוביץ להשתמש בסימן "הביטאט" שעה שרשת הביטאט השתמשה בסימן זה, מלמדת אף היא על המוניטין הבינלאומי של רשת הביטאט, ראה ע"א 307/87 מ. ויסברוד ובניו ואח' נ' ד.י.ג. ביח"ר למצרכי חשמל בע"מ (פורסם בתקדין).

           

      19. לטענת הנתבעות, הסימן "הביטאט" הינו סימן מוכר היטב ובשימוש שעושים התובעים בסימן הם מפרים סימן מסחר מוכר היטב, מעוולים בגניבת עין, בגזל בדילול מוניטין ועושים עושר ולא במשפט.

           

          פקודת סימני המסחר הרחיבה את ההגנה לסימנים והיא כוללת הגנה על סימן מסחר מוכר היטב, המוגדר כדלהלן:

           

          "סימן מסחר מוכר היטב" – סימן המוכר היטב בישראל כסימן שבבעלות אדם שהוא אזרח מדינה חברה, תושב קבוע בה או שיש לו בה מפעל עסקי תעשייתי פעיל, אפילו הסימן אינו סימן מסחר רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל; לעניין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לעניין, והמידה שה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק".

           

          מהאמור לעיל, עולה כי כדי שסימן יזכה להגנת "סימן מסחר מוכר היטב", נדרש שירכוש הכרה ו/או מוניטין בישראל וכזאת לא אוכל לקבל ביחס לסימן "הביטאט" של הנתבעות, מקום שאין מחלוקת שהנתבעות כלל לא פעלו בישראל ולא השקיעו מאמצי שיווק בישראל ומעל הכל איפשרו לגורם מסחרי אחר לעשות שימוש בסימן "הביטאט" תוך השקעת משאבים בקידום ופיתוח המותג. הוא הדין באשר למוניטין הנדרש בעילה של גניבת עין, לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999, המהווה עוולה עליה חלות הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], המדברת בעוולה שנעשתה בישראל (שם, סעיף 3). מטעמים אלה, לא מצאתי ממש בטענות הנתבעות לגזל ודילול מוניטין.

           

      20. נוכח מסקנותיי וההלכה שנקבעה בעניין בקרדי שלעיל, מתעוררת השאלה האם יש במוניטין הבינלאומי של רשת הביטאט כדי להצדיק מתן צו שימנע מהתובעים להשתמש בסימן "הביטאט" בישראל, באופן שהנתבעות יזכו לזכות שימוש בלעדית בסימן "הביטאט". בפרט כאמור, אחרי שבמהלך כל השנים הללו מי ששימרו , פיתחו והעמיקו את המוניטין של שם המסחר והמותג בישראל תוך השקעת כספית ועיסקית, היו התובעים.

           

      21. בע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי ואח' (פורסם בתקדין), נקבע (שם, פסקה 22):

           

          "דרישת תום הלב עוברת, כמעשה שתי וערב בכל פעולה משפטית שאדם מעורב בה בתחום המשפט האזרחי, ובכלל זה, בתחום דיני החוזים, הנזיקין, הקנין, והתאגידים".

           

          בהתחשב בעקרון העל האמור, נראה כי מקום שבעל דין חדל בחוסר תום לב, אפשר, בנסיבות המתאימות שלא לאכוף את זכותו, ראה ע"א 2643/97 גנז שלמה נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ (פורסם בתקדין). בענייננו, נראה כי רשת הביטאט חדלה בחוסר תום לב כלפי התובעים, כאשר נמנעה מלנקוט בהליכים אפקטיביים כדי להגן על סימני המסחר הראשונים באופן שהיה מונע את "התאונה המשפטית" כבר בשלב מוקדם, והיא אף נמנעה מלנקוט בהליכים ממשיים כאמור במשך כ – 40 שנים בהן השקיעו התובעים משאבים בקידום ושיווק רהיטים תחת הסימן "הביטאט" ב – 4 חנויות כמוצהר בסעיפים 10, 18 ו – 19 לתצהירו של מאירוביץ מיום 11.3.2016 ומוצג בנספחים ד', ה', ו', ז' לתצהיר האמור. גם אם מדובר בשיקול עיסקי לגיטימי שלא לפעול להגן על הסימן כל עוד אין החלטה עיסקית לפעול בישראל, אזי להחלטה זו יש מחיר בפרט כאשר הנתבעות היו ערות לפעילותו של מאירוביץ הן מול הרשם והן בשוק הישראלי. התעלמות זו, יהיו שיקוליה אשר יהיו, מלפעול, עולה כדי חוסר תום לב ונטילת סימן המסחר כעת לאחר שהושבח בידי התובעים, באה בגדר עשיית עושר ולא במשפט בנסיבות אילו.

           

          בהעדר הסבר מספק למחדליה, יש לראות ברשת הביטאט כמי שחדלה בחוסר תום לב כלפי התובעים, באופן המצדיק שלא לאכוף את זכותה לעשות שימוש בלעדי בסימן הביטאט בתחומי מדינת ישראל.

           

          בהקשר זה, ראיתי להוסיף, כי איני מייחס משקל למכתבו של ב"כ Habitat Design Limited הנזכר בהחלטת הרשם, לפיו Habitat Design Limited מתכוונת להמשיך ולעשות שימוש בסימניה בעתיד. ראשית, איזה משקל יש ליתן לאמירה כזו המוגשת במסגרת בקשה למחיקת סימני המסחר הראשונים, לה לא התנגדה Habitat Design Limited. שנית, המציאות מלמדת שבמשך למעלה משנות דור לא עשתה Habitat Design Limited שימוש בסימני המסחר שנמחקו ולא פעלה בישראל במישרין או בעקיפין.

           

          ראוי לציין, כי עם כל הכבוד, איני שותף לדעתו של כבוד הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומביץ, כפי שבאה לידי ביטוי בפסקאות 58 ו – 59 של ההחלטה בעניין Gianni Versace S.p.A נ' וורסצ'ה 83 בע"מ, הנזכרת בסיכומי הנתבעות (פורסם באתר משרד המשפטים). אכן, במסגרת ההכרעה כאן יש להתחשב גם באינטרס הציבורי, אולם אין בכך כדי לבטל כליל את האינטרסים של בעלי העניין.

           

          סוף דבר

           

          מהטעמים שפורטו לעיל, ובכפוף למחיקת סימני המסחר "HABITAT" "הביטאט" מס' 42243, מס' 42244, מס' 42245 ומס' 42246 כאמור בסעיף 16 שלעיל, אני דוחה את התביעה והתביעה שכנגד.

           

          בהתחשב באינטרס הציבורי המחייב הבחנה בין הסימן "הביטאט" בו עושים התובעים שימוש לבין הסימן הזהה בו מבקשות הנתבעות לעשות שימוש, ראוי לצדדים להסכים על שימוש בסימן "הביטאט" באופן שניתן יהיה להבחין בין הסימנים.

           

          ככל שהצדדים לא ישכילו להגיע להסכמה בתוך 90 ימים מיום מתן פסק הדין, רשאיות הנתבעות להשתמש בסימן "הביטאט בינלאומי" או "Habitat International" בפרסומיהן מבלי שיהיה בכך כדי למנוע מהן את השימוש בסימן "habitat" על המוצרים אותם הם משווקים. יובהר כי אין באמור כדי למנוע מהתובעים להמשיך ולהשתמש בסימן "הביטאט".

           

          בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו.

           

           

          מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים ולרשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר במשרד המשפטים.

           

          ניתן היום, 13 נובמבר 2017 כ"ד בחשון תשע"ח, בהעדר הצדדים.

           

           

          סמן