לפני תביעה, שהוגשה מלכתחילה בסדר דין מקוצר, ע"ס 54,000 דולר ארה"ב, לתשלום יתרת עמלה המגיעה לתובעת, לטענתה, מהנתבע, בגין שירות שנתנה לו.
1.התובעת הינה חברה פרטית המתמחה בפתרונות מימון, גיוס הון, משקיעים והשקעות. הנתבע, כנטען, הינו פעיל בתחום הנדל"ן בארה"ב ועוסק באיתור ורכישה של נכסי נדל"ן בארה"ב.
2.לטענת התובעת, הנתבע התקשר עימה בהסכם לגיוס מימון (משקיע) לרכישת בנין לצורך הריסתו ובניית בנין חדש בן 12 דירות, בברוקלין, ניו-יורק. היה על התובעת לבנות תכנית עיסקית, להציגה למשקיעים שלהם היכרות עם התובעת וליתן ייעוץ וליווי לנתבע עד להתקשרותו עם המשקיע. נוכח פעילות התובעת, נחתם הסכם בין המשקיע, "קרן הגשמה", לבין הנתבע. מלכתחילה הוסכם כי שכרה של התובעת יעמוד ע"ס 100,000$, אך, לאחר חתימת ההסכם עם המשקיע, נאותה התובעת להפחית את שכרה, משהנתבע ניהל עימה משא ומתן לענין זה. בפגישה מיום 17/12/12 הוסכם כי הנתבע ישלם לתובעת סך 1.5% מסכום ההשקעה הראשוני שעל המשקיע להעביר לנתבע (1,582,00 $), היינו, סך 23,730$. בנוסף, 1.5% מסכום יתרת התמורה שעל המשקיע להעביר לנתבע (300,000 $), היינו, סך 4,500$, סכום נוסף של 15,000$ במועד העברת יתרת התמורה מהמשקיע לנתבע וסך 35,000 $ תוך שנה ממועד העברת התשלום הראשון ע"י המשקיע לנתבע. התובעת העלתה את הסיכום האמור על הכתב בהודעת דואר אלקטרוני ששלח מנהלה דאז, מר אמיר גבע, לנתבע ביום 17/12/12. הנתבע אישר את הסיכום האמור בו ביום בהודעה חוזרת. התשלום הראשון בסך 23,730$ שולם לתובעת וכן סך 500$ ע"ח התשלום השני. יתרת הכספים לא שולמה, ומכאן התביעה.
3.בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן טען הנתבע כי ההתחייבות לתשלום העמלה עפ"י הודעת הדואר האלקטרוני מיום 17/12/12 (להלן: "המסמך") ניתנה ביחס לעסקה שנערכה בין "קרן הגשמה" לחברה אמריקאית (ראה סעיף 10 לתצהירו). ההסכם שנחתם בפועל הינו בין "קרן הגשמה" לבין חברה אמריקאית, שהנתבע פעל בשמה, כשם שמעת לעת התקשרה התובעת עם חברות זרות הקשורות עם הנתבע בניסיון לגיוס משקיעים. לפיכך, אין לתובעת כל יריבות אישית עם הנתבע. הנתבע הצהיר כי במסגרת חברותו הקרובה עם מר עמי באראט, מנהל התובעת, נעשה ניסיון למציאת משקיע לפרויקט אחר, "הרקימר" בברוקלין, באמצעות התובעת, פרויקט אותו ביקש הנתבע לרקום. ברם, פרויקט זה לא יצא לפועל, מאחר שמנהל "קרן הגשמה" ביקש שלא להיות מעורב בעסקה עם מר באראט. באותה עת הכיר באראט עובדת שכירה ב"קרן הגשמה", וסוכם כי היא תוכל להעביר ל"קרן הגשמה" לקוחות של באראט, כך שבאראט לא יפעל במישרין מול "קרן הגשמה" והעמלה תעבור מ"קרן הגשמה" לעובדת, אשר תחלוק אותה עם באראט. העסקה נשוא תביעה זו עניינה בפרויקט אחר, פרויקט "בדפורד" בברוקלין. הנתבע עצמו סיכם את פרטי עסקת "בדפורד" עם מנהל "קרן הגשמה", הכין את התכנית העסקית ויתר המסמכים הדרושים ולתובעת לא היתה כל מעורבות בפרויקט זה. לבסוף נחתם הסכם בין חברה אמריקאית לבין "קרן הגשמה" ללא מעורבות התובעת. מנהל "קרן הגשמה" הציע לשלם עמלה לעובדת לאור חתימת הסכם זה, ואכן החברה האמריקאית הסכימה לשלם את העמלה, כפי שפורט במסמך. הנתבע אישר זאת. החברה האמריקאית שילמה את התשלום הראשון, לא לתובעת, אלא לחשבון אחר עליו הורה באראט. החברה האמריקאית שילמה סכום נוסף של 40,000$ לתובעת וכן כספים נוספים בגין פרויקטים אחרים.
4.במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן בפני כב' הרשמת הבכירה, נחקר הנתבע על תצהירו והוסכם כי תינתן לו רשות להתגונן.
5.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מר אמיר גבע, ששימש כבעליה, יחד עם באראט.
הנתבע הודיע כי התצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן ישמש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
בסמוך לפני ישיבת ההוכחות הגישה התובעת בקשה להחלפת זהות המצהיר מטעמה, כך שמר באראט יצהיר על נוסח זהה לתצהיר מר גבע, מאחר שבין השניים נחתם הסכם פירוד ומכירת מניות, לפיו מר באראט מחזיק כיום במלוא מניות התובעת. בהחלטתי מיום 19/12/16 נעתרתי לבקשה, תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבע.
בדיון שנערך בפני נחקרו המצהירים וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.
6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים ונספחיהם, במוצג שהוגש ובסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובעת הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת כי הנתבע הוא שהתחייב אישית כלפיה לתשלום העמלה המגיעה לה בגין שירותיה. להלן יובאו נימוקי.
7.במסמך ששלח גבע לנתבע ולבאראט ביום 17/12/12 בשעה 12:42, נרשם בצד ה"נושא" כי מדובר בעמלה בגין רכישה בפרויקט "בדפורד". במסמך צוין כי בפגישה שנערכה בו ביום "בעניין העסקה מול קרן הגשמה בניו יורק", סוכמו התנאים הבאים:
"1. כפי שמסוכם בחוזה של שלמה מול קרן הגשמה תעבור עמלת תיווך לגבע – באראט עבור סכום ההשקעה הראשוני של 1,582,000 $ על סך 1.5% בגובה 23,730 $. העמלה תעבור בזמן קבלת הכספים מהקרן.
2. בהמשך לסעיף 1, מייד לאחר העברת יתרת התשלום מהקרן על סך 300,000 $, יעביר שלמה את יתרת העמלה על סך 4,500$, בתוספת לסכום זה יוסיף שלמה עמלה של 15,000$ עבור ייעוץ לגבע באראט.
3. תשלום אחרון עבור ייעוץ לגבע – באראט על סך 35,000$ יעבור לגבע – באראט עד שנה מיום העברת הסכום הראשון מקרן הגשמה או עד חודש לאחר קבלת כספי הליווי מהבנק המקומי לבניית הפרוייקט, המוקדם מבינהם" (ההדגשות שלי – ג.א.ש.).
בתשובה שנשלחה בדואר אלקטרוני בו ביום בשעה 12:44, כתב הנתבע: "מאושר. שלמה".
הנה כי כן, לשון המסמך, שתנאיו אושרו ע"י הנתבע, כלל איננה מציינת התחייבות כלשהי של חברה כזו או אחרת, אמריקאית או ישראלית, לתשלום העמלה לתובעת. במסמך אין כל ציון לפיו הנתבע פעל בשם חברה אמריקאית או תאגיד אחר כלשהו. כך, למשל, נרשם במסמך כי "שלמה", דהיינו, הנתבע, יעביר את העמלה המצוינת בסעיף 2 למסמך. הנתבע אישר את תוכן המסמך בהודעה חוזרת מצידו, מבלי לסייג כי אין מדובר בהתחייבות אישית שלו או כי מדובר בהתחייבות של חברה.
ממילא הנתבע לא הביא כל אסמכתא לכך שהחברה האמריקאית אכן התחייבה לשלם את העמלה או הסמיכה אותו להתחייב לענין זה בשמה. הנתבע טען כי העמלה הוסכמה בהסכם שבין "קרן הגשמה" לחברה האמריקאית, אך גם הוא לא ידע להפנות להוראה מסוג זה בהסכם שנחתם בין שתי החברות האמורות (נספח ה' לתצהיר התובעת).
8.אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה המסמך מתייחס לחוזה שייחתם בין הנתבע אישית ל"קרן הגשמה", הן מן הטעם שהנתבע אישר בתצהירו שהמסמך מתייחס לעסקה בין "קרן הגשמה" לחברה האמריקאית (ראה סעיף 18 ואילך לתצהירו) והן מאחר שאני מקבלת את גרסת התובעת, כי בין אם החוזה נחתם בין "קרן הגשמה" לנתבע אישית ובין אם באמצעות חברה אחרת מטעמו, עדיין כוונת הצדדים בהסכמה המופיעה במסמך עניינה לתשלום העמלה המגיעה לתובעת באופן אישי ע"י הנתבע בגין פועלה בעסקת "בדפורד".
9.אני מקבלת את הסבריו של באראט לגבי אופי השירות שהוזמן מהתובעת. באראט הצהיר בחקירתו הנגדית: "העסקה נערכה בין קרן הגשמה לנתבע. הוא הציע מס' חברות שהיו בבעלותו בארה"ב לבצע את הפרוייקט. אחד הדברים הכי חשובים בקרן הגשמה כדי לתת כסף זה השקעה ביזם, זה לא הולך לפי חברה, אלא ביזם ובנסיון שלו והעסקה מתבצעת רק מולו ובחתימתו, מתוך אחת החברות שהוא מביא. חתימה גם שלו וגם של החברה" (ראה שורות 27-30 בעמ' 11 לפרוטוקול). "אני עשיתי לו את העבודה, לא רלוונטי את מי הוא הביא. הוא יכול לתווך או להעביר לחברה אחרת. אני גייסתי את המסגרת ומפה זו החלטה שלו" (שורות 1-2 בעמ' 15 לפרוטוקול). וכן: "אני מייצג את הנתבע ומקריא את החומר שהוא הביא לי, מעלה על שקפים ומוסיף טבלאות אקסל לפוטנציאל רווח ומסיים בזה את העבודה שלי. בקרן הגשמה הייתי עם המון יזמים ולקוחות וזה תמיד התנהל אותו הדבר" (שורות 18-20 בעמ' 13 לפרוטוקול).
משנשאל באראט, האם נכון שלנתבע אין חוזה מול "קרן הגשמה", השיב: "יש לו באמצעות חברה אחרת שלו, זה לפחות מה שאמרו לי בקרן הגשמה.... כנ"ל כספים אחרים שהוא שילם לי בעבר על עבודות דומות" (שורות 24-26 בעמ' 13 לפרוטוקול).
אין חולק כי הנתבע, שהינו שכנו של באראט, היה גם חברו הקרוב במועדים הרלבנטיים לתובענה זו. באראט הצהיר כי: "אני לא מכיר אף אחד אחר חוץ מהנתבע. יש לנו הסכם" (שורה 21 בעמ' 11 לפרוטוקול)."אתה מכיר מישהו 8 שנים והוא מבקש שתעשה לו עבודה, אתה לא חושב שיש מישהו אחר אם הוא לא אומר לך" (שורות 1-2 בעמ' 13 לפרוטוקול).
גם הנתבע אישר בסעיף 21 לתצהירו שההסכם שנכרת לבסוף עם "הגשמה" נכרת עם חברה אמריקאית ייעודית שהוקמה לצורך הפרוייקט.
מכל מקום, מקובלת עלי גרסת התובעת כי מזמין השירות היה הנתבע ובהתאם לתכנית העסקית זהות המתקשר עם המשקיע נתונה היתה להחלטת הנתבע, אך אין בכך כדי לשלול את מחוייבותו האישית לתשלום העמלה לתובעת בגין העבודה שביצעה עבורו, עד לחתימה על הסכם עם משקיע, בין במישרין ע"י הנתבע ובין באמצעות חברה אחרת כלשהי.
10.במסמך נרשם: "כפי שמסוכם בחוזה של שלמה מול קרן הגשמה". היינו, במועד משלוח המסמך, 12/12, כבר היה חוזה חתום עם "קרן הגשמה" (בעקבות פועלה של התובעת). ואכן חוזה כאמור נחתם כבר בחודש 11/12 בין "קרן הגשמה" לחברה האמריקאית, שהנתבע צוין כאחד ממנהליה וכמי שמוסמך לחתום בשמה (נספח ה' לתצהיר התובעת). המסמך מציין "כפי שמסוכם בחוזה", היינו, מדובר בחוזה קיים, ואכן זה היה החוזה הקיים באותה עת. גרסת הנתבע, כאילו המסמך מתייחס לחוזה עתידי שייחתם בינו אישית לבין "קרן הגשמה", איננה עולה בקנה אחד עם לשון המסמך העוסק בחוזה קיים.
זאת ועוד, תנאי תשלום העמלה של התובעת, כפי שנקבעו במסמך, תאמו את התמורה ותנאי התשלום שהוסכמו בין "קרן הגשמה" לבין החברה האמריקאית. הן סכום ההשקעה הראשוני, 1,582,000$ והן יתרת התשלום בסך 300,000$ (ראה סעיף 8 להסכם בין הגשמה לחברה האמריקאית, נספח ה').
11.הנה כי כן, שני הצדדים התכוונו כי התחייבותו האישית של הנתבע לתשלום העמלה תחול בגין ההסכם שנכרת בפועל בין "קרן הגשמה" לחברה האמריקאית. הכינוי: "חוזה של שלמה מול קרן הגשמה", אך מחזק את העובדה כי מדובר בהתחייבות אישית של הנתבע לתשלום העמלה לתובעת כמי שפעלה לאיתור משקיע בפרויקט "בדפורד", גם אם ההסכם בפועל נחתם באמצעות חברה אחרת שהיתה לנתבע זיקה אליה. הצדדים עצמם ראו בנתבע כמי שהתקשר בעצם באותו הסכם.
12.בכל הכבוד, אינני מקבלת את טענת הנתבע בסיכומיו, כי לא ניתן לחייב את הנתבע בתשלום העמלה עפ"י אותו מסמך, מאחר שנשלח ע"י מר גבע, מנהלה האחר של התובעת, אשר נתן מלכתחילה תצהיר עדות ראשית בתיק, אך לא התייצב לחקירה. באראט הצהיר, והדבר לא הוכחש ע"י הנתבע, כי הן באראט, הן גבע והן הנתבע נוכחו בפגישה בה סוכמו התנאים לתשלום עמלת התיווך לתובעת. באראט הצהיר על אותם תנאים העולים מהמסמך עצמו. באראט עצמו היה מכותב למסמך, כמו גם הנתבע. חשוב לציין שהנתבע עצמו אישר את האמור במסמך, באמצעות הודעת דואר אלקטרוני חוזרת בה רשם: "מאשר". מכאן שאין באי הבאתו לעדות של גבע, כדי להביא לשינוי במסקנתי האמורה לעיל.
13.ב"כ הנתבע אף טען כי לא ניתן ללמוד על תוכן ההסכם מאותו מסמך, שכן קודם למשלוחו, נערכה תכתובת בין הצדדים, כפי שעולה מנספח ב' לתצהיר התובעת, שלא הובאה במלואה בפני בית המשפט. בכל הכבוד, אין בידי לקבל גם טענה זו. ראשית יצוין כי טענה זו לא הועלתה ע"י הנתבע בכתב טענותיו. שנית, אמנם לא הובאו כל התכתובות הקודמות בין הצדדים, אך התובעת ביקשה ללמוד אך מהמסמך שנשלח ע"י גבע ומאישורו של הנתבע את האמור בו, כי אכן נכרת הסכם מחייב לתשלום העמלה המגיעה לה ע"י הנתבע. ככל שהנתבע סבור כי בתכתובת קודמת היה כדי לשפוך אור על תוכן אותה התחייבות או כדי לחזק את גרסתו, היה רשאי להביאה בפני בית המשפט. הנתבע לא עשה כן והדבר מחזק לפיכך את המסקנה כי תוכן ההסכם העיקרי מתייחס לעסקת "בדפורד" ביחסים שבין התובעת לנתבע, כמובא במסמך, שאושר ע"י הנתבע.
14.אין חולק באשר לתשלומים ששולמו לתובעת על – חשבון העמלה המגיעה לה. החשבוניות שהוציאה התובעת בגין אותם תשלומים הופקו ע"ש הנתבע אישית. אמנם בחשבוניות אין תיאור של אופן ביצוע התשלום, האם במזומנים או בהמחאה ומטעם מי. עם זאת, כפי שציין מנהל התובעת, גם אם הכספים הועברו ע"י תאגיד כזה או אחר בפועל, אין זה מעלה או מוריד מהתחייבותו האישית של הנתבע לתשלום העמלה כלפי התובעת.
אינני מקבלת את טענת הנתבע כי החשבוניות הוצאו ע"י התובעת ע"ש הנתבע רק לאחר מעשה. תאריכי החשבוניות תואמות למועדי קבלת התשלומים ששולמו ע"ח העמלה, כפי שפורט בתצהיר התובעת, ולא הוכחש ע"י הנתבע.
בעוד הנתבע טען בתצהירו כי החברה האמריקאית לא קיבלה מעולם קבלות או חשבוניות בגין "סכומי העתק", כלשונו, ששילמה לתובעת, משנשאל בחקירתו הנגדית האם פנה לתובעת בדרישה לקבל את החשבוניות השיב: "לא. לא היה צורך. הם קיבלו את החשבוניות. החברה לא ביקשה את זה, זה לא מעניין ולא צריך" (ראה שורות 30-32 בעמ' 19 לפרוטוקול). כמו כן הנתבע ציין בתצהירו כאילו החברה האמריקאית שילמה סכום נוסף של 40,000$ לתובעת, אך בחקירתו הסביר כי התכוון לתשלום בגין עסקה אחרת, וגם זאת לא פירט.
15.באראט, המצהיר מטעם התובעת, הצהיר כי התובעת פעלה משך שישה חודשים בפעילות אינטנסיבית לקיום פגישות, הכנת תכנית עסקית, גיוס משקיע, ייעוץ וליווי הנתבע עד להתקשרותו עם המשקיע. כתימוכין לכך צירף מנהל התובעת העתק תכנית עסקית (נספח א' לתצהירו). אינני מקבלת את טענת הנתבע בסיכומיו כי אין די במוצג זה להוכחת פעילות התובעת וכי היה עליה להביא לעדות עובדים נוספים מטעמה שעבדו בפרויקט. גם אם היה באפשרות התובעת להביא מצהירים נוספים מטעמה לענין זה, אין הדבר אומר כי באי הבאתם יש כדי לפעול לחובתה, שעה שבית המשפט השתכנע כי עלה בידה להוכיח טענתה לענין זה, בייחוד בשקלול מכלול ראיותיה אל מול אלה של הנתבע, כפי שפורט לעיל. לבד מהצהרת מר באראט, כאמור, מראה נספח א' את התכנית העסקית שהפיקה התובעת לפי הזמנת הנתבע. התכנית מתייחסת לשכונת "בדפורד" בברוקלין, לבניית 12 יח"ד ומביאה סקירה ונתונים על הפרויקט ואופי ההשקעה, התשואה וחלוקת הרווח. מנגד, הנתבע העיד כי הוא עצמו טיפל לבדו בפרויקט "בדפורד" ובהכנת התכנית העסקית וההתקשרות מול "קרן הגשמה", אך לא צירף לכך כל תימוכין מטעמו, לא במסמכים ולא בהבאת עדות מטעם העובדת ב"קרן הגשמה" או מנהלה.
16.בתצהירו טען הנתבע כי הסיכום במסמך האמור הינו תולדה של יוזמה מטעם מנהל "קרן הגשמה" לשלם עמלה לעובדת שלו, ששיתפה פעולה עם התובעת, בלא ידיעת מנהל "קרן הגשמה". עם זאת, במסמך כלל לא צוין כי מדובר בעמלה שתשולם לאותה עובדת או מהו חלקה של התובעת בעמלה זו. ההודעה איננה מסויגת לענין זה ומציינת את התשלומים שיועברו לתובעת עצמה בעבור העמלה המגיעה לה.
17.גרסת הנתבע לא היתה עקבית. בחקירתו הנגדית הצהיר כי התחייבותו לתשלום העמלה לתובעת לפי המסמך האמור מתייחסת לחוזה שייחתם בין "קרן הגשמה" לנתבע אישית (ראה סעיף 1 למסמך). מאחר שלא נחתם חוזה אישי בין הנתבע ל"קרן הגשמה", הרי אין הוא חב אישית בתשלום עמלה כלשהי לתובעת מכוח המסמך. לא רק שהנתבע לא ידע לנקוב בשם הפרויקט האחר בו היה מעורב אישית אליו התייחסה התחייבותו במסמך, אלא שהצהרתו זו עומדת בסתירה לנטען בתצהירו. בתצהירו אישר הנתבע כי המסמך מתייחס אכן לעסקת "בדפורד" (ראה סעיף 18 ואילך לתצהיר), עסקה שנחתמה בין "קרן הגשמה" לחברה האמריקאית. בתצהירו טען כי ההתחייבות לתשלום העמלה לפי המסמך הינה של החברה האמריקאית ולא שלו אישית. בסתירה לכך הצהיר בחקירתו הנגדית כי לא אישר את העמלות בשם החברה האמריקאית (ראה שורה 23 בעמ' 17 לפרוטוקול).
בנוסף, הנתבע הצהיר כי אין הוא בעלים או נושא משרה בחברה האמריקאית וקיבל רק הסמכה קונקרטית לייצגה בעסקת "בדפורד". אך הצהרתו זו איננה עולה בקנה אחד עם ההסכם בין "קרן הגשמה" לחברה האמריקאית מיום 01/11/12, שעניינו בעסקת "בדפורד", בו נרשם, הן בכותרת והן בסופו, כי הנתבע, יחד עם אדם נוסף, הינם "מנהליה והמוסמכים לחתום" בשם החברה האמריקאית. כן נרשם בסעיף 3.1 לאותו הסכם כי החברה האמריקאית "מוחזקת במלואה ע"י שלמה מנשה", הוא הנתבע, ואדם נוסף. (יוער כי בחקירתו במסגרת הדיון בבקשתו למתן רשות להתגונן הצהיר הנתבע כי לא היה מוסמך לפעול בשם החברה האמריקאית, בניגוד להצהרתו בחקירתו הנגדית בפני. עם זאת, הוא לא נחקר לענין סתירה לכאורית זו בפני).
18.לסיכום, התובעת הוכיחה, בהתאם לנטל המוטל עליה, כי הנתבע התחייב לשלם לה אישית את עמלתה בגין השירות שסיפקה. ערה אני לכך כי מטעם התובעת הובאה עדות יחידה של מנהלה, באראט. עם זאת, גרסתו נתמכה במסמך הכתוב העוסק בעסקת "בדפורד" ובאישורו ע"י הנתבע, בהעתק התכנית העסקית שערכה התובעת לנתבע, במהות השירות שניתן ע"י התובעת לנתבע לפיו אני מסיקה כי מדובר בהתחייבות אישית לתשלום העמלה, בהתאמת נגזרת תשלום העמלה לתובעת כפי שהוסכמה במסמך לתנאי התשלום בהסכם בין "קרן הגשמה" לחברה האמריקאית ובהוצאת החשבוניות לנתבע. מנגד, עדות הנתבע בפני לא תאמה במלואה לגרסתו כפי שהובאה בתצהירו ולא נתמכה בכל אסמכתא. הגם שבתצהירו מפנה לכאורה הנתבע למסמכים לביסוס טענותיו, הרי לבד מההסכם בין "קרן הגשמה" לחברה האמריקאית, לא צירף הנתבע כל מסמך לתצהירו ובא כוחו הצהיר לפרוטוקול הדיון כי אין בידי הנתבע לצרף מסמכים נוספים מעבר לכך, על אף האמור בתצהירו.
לאור כל האמור אני קובעת כי הנתבע חב אישית בתשלום יתרת דמי העמלה לתובעת.
19.לפיכך, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך 54,000 דולר ארה"ב כערכם במועד הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף אני מחייבת את הנתבע בתשלום אגרת המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ג' טבת תשע"ז, 01 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.
