חברה העוסקת בגיוס משקיעים טענה כי יזם נדל"ן לא שילם לה עמלה מוסכמת על איתור משקיע לפרויקט בארה"ב. טענתו לפיה העסקה בוצעה עם החֶברה שלו, ולא איתו, נדחתה מאחר שנמצא כי התחייב כלפיה באופן אישי.
בית משפט השלום בנתניה חייב באחרונה יזם נדל"ן לשאת בתשלום עמלה של כ-200 אלף שקל לחברה שסייעה לו לאתר משקיעים לפרויקט בנייה בניו-יורק. השופטת גלית אוסי שרעבי קבעה כי אף שהעסקה בין המשקיעה שאותרה נחתמה מול חברה, מי שהתחייב לשלם את העמלה הוא היזם.
יזם נדל"ן העוסק באיתור ורכישה של נכסים בארה"ב התקשר במהלך 2012 בחוזה עם חברת "גבע באראט" המתמחה בין היתר בגיוס משקיעים. במסגרת החוזה הוסכם כי החברה תאתר עבור חברה שבבעלותו משקיע לפרויקט הריסה ובנייה מחדש של בניין בברוקלין שבניו-יורק.
על פי החוזה, החברה נדרשה לבנות תכנית עסקית, להציגה למשקיעים ולתת ייעוץ וליווי עד להתקשרות בין היזם לבין המשקיע. בהתאם להסכמות, אותרה חברה בשם "קרן הגשמה" שהסכימה להשקיע בפרויקט, ובנובמבר אותה שנה נחתם הסכם בינה לבין חברה אמריקאית בניהולו של היזם.
בפגישה שהתקיימה כחודש לאחר גיבוש העסקה התחייב היזם להעביר ל"באראט" 78,230 דולר במועדים שונים. סיכום זה תועד במייל ששלח מנהל החברה ואושר בו ביום בהודעה חוזרת ע"י היזם.
אלא ש"באראט" קיבלה רק 24,200 דולר מתוך הסכום, ובמאי 2014 היא עתרה לבית משפט השלום בנתניה בתביעה לחייב אותו לשלם לה את היתרה שסוכמה.
היזם טען מנגד כי הוא בסך הכל ייצג את החברה האמריקאית כשליח ולכן אין לתובעת כל יריבות אישית איתו, ועליה לדרוש את העמלה מהחברה.
מי הסמיך אותו?
לאחר עיון מעמיק במסמכים הרלוונטיים, הגיעה השופטת אוסי שרעבי למסקנה כי התובעת הוכיחה שהנתבע התחייב אישית לשלם את העמלה עבור שירותיה.
היא מצאה כי הנתבע הזמין את השירות מהתובעת באופן אישי, והוא זה שאישר את ההתקשרות עם קרן ההשקעות שאותרה עבורו ולבקשתו. השופטת קבעה כי גם אם בסופו של דבר ההסכם שנחתם עם הקרן היה עבור חברה כזו או אחרת, זה לא שולל את מחוייבותו האישית של הנתבע לשלם לתובעת את העמלה על העבודה שביצעה עבורו עד לחתימה על ההסכם.
לדבריה, מתוך החוזה שנחתם בין הצדדים ניתן ללמוד כי "הצדדים עצמם ראו בנתבע כמי שהתקשר בעצם באותו הסכם". יתרה מזו, אותה חברה אמריקאית היא חברה שהנתבע מחזיק בה יחד עם אדם נוסף – כלומר, זו חברה שנמצאת בבעלותו.
בנוסף להסכם האישי, השופטת למדה על ההתחייבות האישית של הנתבע מכך שהוא לא הביא כל אסמכתא לכך שהחברה שבבעלותו אכן התחייבה לשלם את העמלה או הסמיכה אותו להתחייב בכך בשמה. בנוסף לכך, החשבוניות שהוציאה התובעת עבור התשלומים שכן שולמו הוצאהו על שמו של הנתבע ולא על שם החברה.
משכך השופטת קבעה כי הנתבע התחייב אישית לשלם לחברה את העמלה בגין שירותיה, וחייבה אותו בתשלום יתרת דמי העמלה בסך 54,000 דולר בתוספת הוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד עו"ד א. אוריאן ועו"ד ח. זיו
- ב"ע הנתבע: עו"ד א. בישיץ
עו"ד לירן זילברמן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.