פלוני ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

• הצד השלישי: 1. סופיה דוידוב, 2. מנורה חברה לביטוח בע״מ

פסק דין

• בפניי תביעה בגין תאונת דרכים מיום 13.12.2014, במהלכה מצא את מותו הולך רגל, אשר נפגע על ידי מספר רכבים. רקע עובדתי

  • התובעים הינם היורשים של המנוח, בהתאם לצו ירושה מיום 28.4.15.

  • בתאריך 13.12.14 בשעה 00:00 או בסמוך לכך, הלך המנוח בשול הדרך בכביש מספר 25 (ק"מ מספר 187.2), כאשר לפתע פגע בו רכב מסוג שברולט, מ.ר xxxx (להלן: "התאונה"). בהמשך, המנוח נפגע על ידי מספר רכבים נוספים.

  • לא ניתן לדעת כמה רכבים פגעו במנוח וכן לא ניתן לדעת האם המנוח נהרג כתוצאה מפגיעת רכב אחד או כתוצאה מפגיעת מספר רכבים שפגעו בו.

  • מתוך כלל הרכבים שפגעו במנוח, אותרו שני רכבים: רכב מסוג שברולט (שהיה נהוג בידי הנתבע מספר 2 ומבוטח על ידי הנתבעת מספר 1) ורכב מסוג פורד, מ.ר.xxxx (שהיה נהוג בידי הצד השלישי מספר 1 ומבוטח על ידי הצד השלישי מספר 2). אין חולק, כי רכב השברולט פגע ראשון במנוח. כמו כן אין חולק, כי גם רכב הפורד פגע במנוח (ראו, נ/3).

  • בכל הנוגע לשאלת הנזק, כל הצדדים, לרבות הצדדים השלישיים, הסכימו לקיבוע הנזק שישולם לתובעים בסך כולל של 677,925 ₪, הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה.

  • המחלוקת שנותרה הינה בין הנתבעים לבין הצדדים השלישיים ועניינה חלוקת האחריות ביניהם.

    תמצית טענות הצדדים

  • הנתבעים טענו, כי יש לקבל את ההודעה כנגד צדדים שלישיים ולחייב את הצדדים השלישיים בתשלום מחצית מהפיצוי עליו הוסכם, וזאת מכוח סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, שכן מדובר ב"תאונה מעורבת", כהגדרתה בסעיף האמור. עוד נטען, כי מדובר ב"נזק שאינו ניתן לחלוקה", שנגרם הן על ידי הנתבעים והן על ידי הצדדים השלישיים.

  • מנגד, הצדדים השלישיים טענו, כי אין המדובר בתאונה מעורבת אלא באירועים עצמאיים נפרדים וכן כי הנטל רובץ על כתבי הנתבעים להוכיח, כי הצד השלישי מספר 1 פגעה במנוח בעודו בחיים. בנטל זה לא עמדו הנתבעים ומשכך דין ההודעה כנגד צדדים שלישיים להידחות.

    ראיות הצדדים

  • מטעם הנתבעים העיד הנתבע מספר 2 וכן רס"מ ערן ברכה, בוחן תנועה מטעם משטרת ישראל. בנוסף, הוגש תיק מוצגים.

  • מטעם הצדדים השלישיים הוגשו תצהירי עדות ראשית של צד ג' מספר 1, הגב' סופיה דוידוב וכן מטעם מר בוריס דוידוב, בן זוגה של צד ג' מספר 1.

    דיון והכרעה

  • אין חולק, כי המנוח מצא את מותו עקב "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. כמו כן, אין חולק, כי המנוח היה בגדר "הולך רגל" במועד הפגיעה.

  • השאלה המחייבת הכרעה הינה האם מדובר בתאונה מעורבת, אז יחובו הנתבעת והצדדים השלישיים בחלקים שווים, אם לאו, ועל מי מהצדדים הנטל להוכיח כי רכב צד שלישי מספר 1 פגע במנוח בעודו בחיים.

  • לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו על ידי הצדדים ולאחר שמיעת עדויותיהם של העדים שהעידו, הגעתי למסקנה, כי אין המדובר ב"תאונה מעורבת" וכן כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים וכי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח, כי במועד הפגיעה של רכב צד ג' במנוח, המנוח עוד היה בין החיים. משכך מצאתי, כי דין ההודעה כנגד צדדים שלישיים להידחות. אבהיר.

  • סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים קובע בזו הלשון:

    "נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו ביחד ולחוד, בינם לבין עצמם יישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לעניין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע". [ההדגשות לא במקור- ו.ח.].

  • בענייננו, אין חולק, כי פגיעת רכב הנתבע 2 במנוח ופגיעת רכב צד ג' 1 במנוח לא היו בו-זמנית. מהעדויות והממצאים בתיק עלה, כי בין פגיעת הנתבע 2 במנוח ועד הגעת צד ג' 1 למקום התאונה חלפו בין 15 ועד 20 דקות לערך.

  • רכב הנתבע 2 פגע במנוח בשעה 00:00 לערך לפי הודעתו במשטרה.

  • צד ג' ובעלה היו באירוע כל שהוא ובשעה 00:15 רק יצאו מב"ש לכיוון ביתם (ר' סעיף 3 לתצהיר עדותה הראשית של צד ג' 1).

  • בוחן התנועה, מר ערן ברכה, הגיע למקום התאונה בשעה 00:25. עת הגיע, ניידת מתנ"א כבר היתה במקום (ראו, פרוטוקול עמוד 15, שורה 29).

• מתצהיר עדות ראשית של הגב' דוידוב עלה, כי במועד בו פגעה במנוח, רכב הנתבע 2 לא היה סמוך למנוח, ניידת מתנ"א לא היתה במקום, לא היו אנשים ליד המנוח רק רכבים בשורה, אף אחד לא ניגש למנוח כדי לטפל בו.

• מהאמור עולה, כי בין שתי הפגיעות חלפו בין 15 דקות ועד 20-25 דקות לכל היותר.

• בנוסף לכך, מתיק חקירת המשטרה עלה, כי הזירה עצמה היתה זירה קשה כשחלקי המנוח היו פזורים על פני 100 מטרים והדבר הצביע על ריבוי רכבים שפגעו בו (ראו, עדות מר ערן ברכה, פרוטוקול, עמודים 15-16).

• מעדותו של הנתבע מספר 2 עלה, כי לאחר הפגיעה במנוח הוא לא ניגש לראות את מצבו של הנפגע. הנתבע 2 ישב ברכבו בצד הכביש. בינתיים, התאספו רכבים נוספים שעמדו בצד. אנשים אחרים ניגשו אליו ולקחו מידו את הטלפון לצורך מתן הסבר למוקדנית. הנתבע 2 ציין בעדותו הראשית, כי הוא נשאר ברכבו עד להגעת מד"א, אשר הוציאו אותו מהרכב (פרוטוקול, עמוד 6). בנוסף ציין, כי בזמן שחיכה ברכב שמע אנשים צועקים "הם דורסים אותו". הנתבע 2 הבהיר, כי אותם אנשים שלקחו ממנו את הטלפון אמרו למוקדנית "הם דורסים אותו". הוא לא ראה אך שמע אותם אומרים את זה.

• מהאמור לעיל עולה, כי מדובר במספר אירועים נפרדים ועצמאיים. אכן, הזירה הינה, כביכול, אותה זירה והנפגע הוא אותו נפגע. אך בפועל, בנסיבות העניין, לא ניתן לראות בכל הפגיעות שהתרחשו כמאורע אחד. כל אחת מהפגיעות התרחשה בזמן אחר לאורך ציר הזמן ובמידה מסוימת אף לאורך "הזירה" (מרחק של 100 מטר לערך), כאשר "הפוגעים" האחרים כבר אינם בזירה. הנתבע מספר 2 פגע במנוח כרכב בודד. במועד הפגיעה לא היו רכבים אחרים, ובטח שלא היה הרכב של הצד השלישי מספר 1. הנתבע 2 סיים את הפגיעה, הזיז את רכבו לשול הכביש והמתין ברכב. בכך נגמר האירוע במהלכו הנתבע 2 פגע במנוח.

• לאור האמור, בנסיבות העניין שלפנינו, הפגיעה של הנתבע מספר 2 במנוח והפגיעה של הצד השלישי מספר 1 במנוח מהווים שני אירועים נפרדים זה מזה בריחוק זמן לא מבוטל. בענייננו, אין מדובר בסמיכות רציפה בזמן ומקום והתרחשות אירוע התאונה אינו מהלך רציף שאינו ניתן להפרדה (ראו, ת"א (חי') 2834/08 עזבון המנוח ויקטור קוסיאננקו ז"ל נ' יוסף טסה (15.5.2011)).

• אכן, בנסיבות העניין, לא ניתן לדעת מה מצבו של הולך הרגל לאחר הפגיעה של הנתבע 2 בו. ברם, עובדה זו לכשעצמה אינה הופכת את התאונה ל"תאונה מעורבת", אלא יש לבחון ולעמוד בהגדרה של "תאונה מעורבת" הקבועה בסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, המחייבת מגע בין הרכבים בעת התאונה. כבר נפסק, כי:

  "כפי שנקבע בעניין אררט, מטרתה של הוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים היא ליצור "הסדר פנימי לחלוקת החבות" בין חברות הביטוח במקרה שהנפגע אינו נוסע הנכנס לגדר סעיף 3(א) לחוק, אך הוראה זו "בשום פנים אינה באה להוסיף חבות או להטיל אחריות על מי שאינו מעורב בתאונה" (פס' 5 לפסק הדין). לאמור, בחינת חלוקת האחריות בין כלי הרכב המעורבים לפי סעיף 3(ב) באה כשלב שני, לאחר קביעת מעורבותם בהתאם להגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק. אין בכוחה של חלוקת אחריות זו לשנות את קיומה או היעדרה של מעורבות בתאונה לפי סעיף 1, למעט הקביעה המפורשת בסעיף לגבי הצורך במגע פיסי בין כלי הרכב או בינם לבין הנפגע ...". (ראו, רע"א 3436/09 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (12.6.09) וכן ראו ע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (31.10.07)).

• סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר "תאונת דרכים" כ- "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ..." [ההדגשה לא במקור- ו.ח.]. משכך, נדרש לבחון על מי מהצדדים מוטל הנטל להוכיח, כי הצד השלישי מספר 1 פגעה במנוח בעודו בחיים. שאם לא כן, אין בפנינו "תאונת דרכים", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

• בנסיבות העניין, הטענה לקיומה של "תאונה מעורבת" הועלתה על ידי הנתבעים. משכך, על הנתבעים להוכיח, כי רכב צד שלישי מספר 1 הינו רכב המעורב בתאונה. בנוסף, ביחסים בין הנתבעים (כמודיעים) לבין הצדדים השלישיים, במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים, נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

• משכך, על הנתבעים להוכיח, כי הצד השלישי מספר 1 פגעה בהולך הרגל בעודו בחיים.

• בהקשר זה, הנתבעים מאשרים בעצמם, כי אין ביכולתם לדעת באיזה שלב מת המנוח ומפגיעת איזה מבין הרכבים שפגעו בו.

• מר ערן ברכה נשאל בחקירתו האם הממצאים שנמצאו על ידו בזירה, ביניהם חלקי גופה שהיו פזורים לאורך מרחק, הם כתוצאה מפגיעת כל כלי הרכב בהולך הרגל, ולא ניתן לייחס זאת לרכב ספציפי כזה או אחר, השיב, כי "סביר להניח שכל הזירה עם כתמי הדם והבגדים וחלקי הגופה שמפוזרים, זה כתוצאה מפגיעה של כלי רכב רבים ולא פגיעה של רכב ספציפי" (ראו, פרוטוקול, עמוד 15 שורות 1-6). מר ברכה הבהיר, כי לא ידוע אם הולך הרגל נהרג בשל פגיעת רכב ספציפי כזה או אחר (שם, שורות 10-11) וכן כי בזירה מפוזרת כמו הזירה נשוא התביעה דנן מדובר בכמה כלי רכב (שם, עמוד 16, שורות 6-7).

• הנתבע 2 העיד, כי פגע במנוח במהירות של כ- 90 קמ"ש וכי עקב הפגיעה השמשה הקדמית נפלה פנימה (פרוטוקול, עמוד 7).

• צד שלישי מספר 1 העידה, כי פגעה במשהו שכלל לא נראה כבן אדם אלא במשהו שנראה כמו שק. בנוסף, הפגיעה ברכב צד ג' היתה בחלקו התחתון, משמע גופת המנוח היתה במצב שכיבה כפי שאישר הבוחן בחקירתו (ראו, פרוטוקול, עמוד 14). מדו"ח בוחן התנועה, מר ערן ברכה, עלה כי ברכב הצד השלישי נמצא "נזק בחזית כולל פגוש קדמי, כתמי דם לאורך כל תחתית הרכב, עם חלקי בשר".

• זאת ועוד. במצב בו הנפגע היה עדיין בחיים לאחר פגיעת הנתבע 2, על פניו, האנשים שהגיעו למקום לא היו עומדים בצד הכביש ומתבוננים בו אלא היו מגיעים אליו לסייע לו. זאת להדגיש, כי מעדות הנתבע 2 עלה, כי אותם אנשים נטלו מידו את הטלפון ושוחחו עם המוקדנית ותוך כדי אמרו "הם דורסים אותו". סביר להניח, כי אם הולך הרגל היה עדיין בחיים, אותם אנשים היו לפחות פועלים למנוע מאותם רכבים לדרוס אותו שוב ושוב.

• בשים לב למהות ועוצמת הפגיעה של רכב הנתבע 2 במנוח, להתנהגות האנשים שהתאספו במקום התאונה, לעובדה כי אין וודאות שרכב הצד השלישי מספר 1 היה הרכב השני שפגע במנוח וייתכן מצב בו רכב הצד השלישי היה הרכב השלישי, הרביעי או החמישי שפגע במנוח, ולעובדה כי הנפגע היה במצב של שכיבה בעת הפגיעה של רכב הצד השלישי, מצאתי כי, לעניין מאזן ההסתברויות, הכף נוטה יותר לכיוון האפשרות שרכב הצד השלישי פגע במנוח כשהוא כבר לא בין החיים.

• מהאמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי הנתבעים/המודיעים להרים את הנטל המוטל על כתפיהם ולהוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, את האפשרות כי רכב הצד השלישי מספר 1 פגע בהולך הרגל בעודו בחיים (לפני מותו). משכך, בכל הנוגע לרכב הצדדים השלישיים, לא הוכח קיומה של "תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

  סוף דבר

• לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל וכי דין ההודעה כנגד צדדים שלישיים להידחות.

• לאור האמור לעיל, ובשים לב להסכמת כלל הצדדים לעניין שיעור הנזק, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי בסך של 677,925 ₪, בניכוי הסכום ששולם על ידי הנתבעת 1 עד למועד זה (ראו, הודעת הנתבעת 1 מיום 7.10.2021 במסגרת הליך מספר 42).

• בנוסף, הנתבעים יישאו בהוצאות הצדדים השלישיים בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 13,000 ₪.

• הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

   

  המזכירות תעביר העתק פסק דין לבאי כוח הצדדים

   

  זכות ערעור כחוק

   

   

  ניתן היום, כ"ג ניסן תשפ"ב, 24 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.