י' נ' עירית נהריה ואח'

מבוא 

1. התובעת, ילידת 1943, נפגעה בתאונה שאירעה ביום 29.9.11 (להלן- "התאונה"), בשעה שצעדה על מדרכה הסמוכה למלון קרלטון בנהריה, שם התארחה עם בני משפחתה. במהלך צעידתה נתקלה התובעת באבן משתלבת שבלטה מעל פני המדרכה, נפלה ונחבלה.

2. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות התאונה, האחריות וכן בהערכת הנזק שנגרם לתובעת בעקבות התאונה והפיצוי הראוי בגינו.

    

   נסיבות התאונה

   עדותה של התובעת

3. בתצהיר עדות ראשית פירטה התובעת את נסיבות התאונה והצהירה כי בתום ארוחת הערב במלון, שבו נפשה עם בתה ושני נכדיה, יצאו בני משפחתה לטיול רגלי מחוץ למלון, ביחד עם חבורת אורחים שכללה מספר חברות של בתה ובני משפחתן. בני החבורה צעדו בקצב איטי ברח' הגעתון, על המדרכה שבקרבת המלון, שהייתה מרוצפת באבנים משתלבות. בעת שצעדו בדרכם בחזרה למלון, הרגישה התובעת לפתע שרגלה נתקלה באבן ומצאה את עצמה שרועה על המדרכה, כשהיא נאנקת מכאבים ואוחזת בכתפה השמאלית.

4. מספר שניות לאחר מכן, שמעה התובעת את ח', בתה, אומרת בקול רם, שהתובעת נפלה בגלל אבן בולטת שיצאה בחלקה מהמדרכה. היא עצמה הייתה מעורפלת באותם רגעים, והרגישה כאילו היא מאבדת את הכרתה. התובעת הוסיפה כי למיטב זיכרונה, תאורת הרחוב במקום לא הייתה חזקה, והמדרכה לא הייתה מוארת דייה. מזירת התאונה פונתה לטיפול דחוף בבית החולים נהריה שבו קיבעו את כתפה השמאלית וקבעו שהיא סובלת משבר בכתף.

5. לתצהירה צרפה התובעת תצלומים של האבן המשתלבת שהזדקרה מהמדרכה והביאה לנפילתה.

6. בחקירתה הנגדית תיארה התובעת את מסלול הטיול הלילי שערכו ביציאה מהמלון. כמו כן פירטה כי נפלה בדרך למלון, בין הבנק למלון. היא לא ראתה כיצד נפלה כיוון שלא הייתה תאורה מספיקה. האבן בלטה מעלה מהמדרכה והיא נתקלה בה.

    

   עדות בתה של התובעת 

7. בתה של התובעת, גב' ח.י., הצהירה בתצהיר עדותה הראשית כי ביום שבת ה-29.09.11 , בתום ארוחת הערב, יצאה לטיול רגלי עם אמה וחברותיה ששהו איתן בבית המלון. בעת שעשו את דרכם בחזרה למלון, במרחק של עשרות מטרים בודדים מהמלון, בתום טיול שארך כחצי שעה, נתקלה אמה באבן משתלבת שהזדקרה ממקומה במדרכה, ונפלה ארצה. הבת שלחה את ילדיה להזעיק עזרה רפואית מבית המלון ולמקום התאונה הגיעו שני רופאים, ששהו עמה באותה קבוצה, וקבעו כי יש לפנות את התובעת בדחיפות לבית החולים.

8. בחקירתה הנגדית תארה הבת את מסלול הטיול, והצביעה עליו על גבי התצלומים. על פי תיאורה ארעה התאונה במרחק של כ-70-80 מטר לפני בית המלון.

    

   עדותה של גב' ב.ד.

9. גב' ב.ד., חברתה של ח', הצהירה בתצהיר עדותה הראשית כי זמן קצר לאחר תחילת הצעידה, כאשר הלכה ביחד עם בני משפחתה במרחק קצר מהתובעת, הבחינה לפתע בתובעת שרועה על הרצפה, נאנקת מכאבים ותופסת בכתפה. לצד רגליה של התובע הבחינה העדה בבירור באבן משתלבת הבולטת מהמדרכה. העדה זכרה שכבר באותו רגע אמרה לח' לצלם את המפגע, כדי שיהיו לה הוכחות היכן נפלה התובעת. העדה הדגישה בתצהירה, שתאורת הרחוב במקום שבו נפלה התובעת הייתה עמומה וחלשה.

10. בחקירתה הנגדית השיבה שהיא צילמה את האבן מיד לאחר האירוע, בערך בשעה 21:30, התאורה במקום הייתה גרועה מאוד. התאונה אירעה בין הבנק לבית הקפה, והיא עצמה לא ראתה אותה. לאחר התאונה היא ראתה את התובעת שרועה על הרצפה ואת האבן הבולטת לצדה.

     

    עדותו של מר משה בן שושן

11. העד מטעם הנתבעת מר משה בן שושן, מנהל מחלקת כבישים, מדרכות וגינון בעיריית נהריה (להלן- "העירייה"), הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי בזמן אמת לא קיבלה העירייה הודעה אודות האירוע, לא באמצעות המוקד ולא באופן אחר. העד פרט כי בבדיקה שערך מצא כי במועד האירוע, או לפניו, לא התקבלה כל פנייה למוקד העירוני אודות המפגע המדובר. זאת ועוד, מאז שנת 2011 לא בוצע כל תיקון מדרכה בשדרות הגעתון. העד הדגיש כי במקום פועלת תאורה מידי ערב, המאירה את המקום באופן מספק. שדרות הגעתון הם שדרות מרכזיות בעיר, שבהן עוברים מאות בני אדם מידי יום, מעולם לא התקבלו כל רישומים על נפילת אנשים בשדרות הגעתון בשל מרצפת בולטת.

12. בחקירתו הנגדית השיב העד כי ברח' הגעתון אכן ישנן אבנים משתלבות, והתאורה היא תאורת רחוב. על פי תיאורו המרחק בין עמוד תאורה אחד לשני הוא מרחק של 15 מטר. בחקירתו הנגדית הודה כי בספטמבר 2011 לא היה רישום מסודר בעירייה על קיומם של מפגעים. רק לפני כשלוש שנים הוקם מוקד עירוני ממוחשב המתעד את התלונות על מפגעים ומעבירן למחלקה הרלוונטית לביצוע התיקון, ואולם בשנת 2011 עדיין לא היה רישום ממוחשב. עוד הודה בחקירתו הנגדית כי מידי פעם מתגלה תקלה של בליטת אבן משתלבת מהמדרכה.

     

    סיכום נסיבות התאונה

13. עולה מהמקובץ כי התובעת מעדה בשעה שצעדה על מדרכה מרוצפת באבנים משתלבות, ונתקלה באחת האבנים אשר הזדקרה באופן ניכר מעל פני המדרכה. עדותה של התובעת נתמכה בעדות בתה ובעדות חברה, שתיהן שהו עמה במועד התאונה. אמנם החברה לא ראתה את התאונה, אלא ראתה את התובעת שרועה על גבי המדרכה לאחר שנפלה, ואולם תיאורה, הן באשר לתוצאת התאונה, הן באשר לאבן הבולטת, שאותה תיארה וצילמה, תומך בעדותה של התובעת.

14. התצלומים שצורפו אף הם תומכים בגרסתה של התובעת, וניתן להבחין בהם באחת מהאבנים המשתלבות מזדקרת מעל גובה פני המדרכה, בצורה אלכסונית בולטת, לגובה של מספר סנטימטרים, כמעט לכל גובהה של המרצפת.

15. הנתבעת הכחישה אמנם את האירוע, ואולם מצאתי שיש לדחות את השגותיה. בסיכומיה טענה הנתבעת כי כל אחת משלוש העדות שהעידו מטעם התובעת נתנה גרסה שונה באשר למיקום הנפילה. אף שכל אחת מהעדות העריכה את מקום הנפילה באופן שונה במקצת, ותיארה את מסלול הטיול לא באופן זהה, מצאתי שלא מדובר בסתירות מהותיות הפוגעות בגרסתה של התובעת, אלא בשינויים מינוריים המעידים דווקא על אמינותה של הגרסה ועל העדר תיאום מוקדם. העדויות היו זהות בפרטים המהותיים. כך למשל כל העדות ציינו שהתאונה אירעה בדרך חזרה למלון. קשה לזכור מיקום מדויק של מקום בלתי מוכר, או את מסלול ההליכה המדויק שבו צעדו, במיוחד בחלוף שנים כה רבות ממועד האירוע. מטבע הדברים קיים שוני בהערכות של עדים שונים באשר למרחק, ובכל מקרה איננו בוחנים את זיכרון העדים. הגרסאות באשר למיקום התאונה היו כאמור דומות. לא זו אף זו. זירת התאונה מצולמת, ושלושת העדות ציינו אותה כמקום התאונה. התצלומים מתיישבים עם תיאורן של העדות.

16. העירייה הוסיפה וטענה כי לא ניתנה הודעה אודות המפגע, וכן שמאז התאונה לא בוצע כל תיקון באבנים המשתלבות שבמדרכה, ואולם ביכרתי את גרסתה של התובעת, הן על יסוד העדויות המהימנות שנתמכו בצילומים, שהם ראיה האובייקטיבית, בהם ניתן לראות את האבן הבולטת מעל פני המדרכה. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית של מר בן שושן התברר כי אין תיעוד מלא של הפניות לעירייה במועד הרלוונטי, אף לא של התיקונים שבוצעו, שכן התיעוד הממוחשב הונהג רק בשנים שלאחר התאונה. העובדה אפוא שהעד לא מצא בבדיקה שערך כל תיעוד למפגע או לתיקונו, כפי שהצהיר, אינה מעידה על העדר מפגע אלא על העדר תיעוד, כפי שהודה בהגינות בחקירתו הנגדית.

17. אשר על כן מצאתי שעלה בידי התובעת להוכיח את גרסתה באשר לנסיבות התאונה.

    האחריות

18. לשם הוכחת יסודותיה של עוולת הרשלנות, כאמור סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן- "פקודת הנזיקין"), מוטלת על התובע החובה להוכיח כל אחד מאלה: קיומה של חובת זהירות, התרשלות מצד המזיק, ונזק שנגרם בגינה. (ראו למשל: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113; ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז (3) 757; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113))".

19. על רשות מקומית מוטלת חובת זהירות סטטוטורית למנוע מכשול דוגמת המכשול שגרם לנפילתה של התובעת, הקבועה בסעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש], בזו הלשון: "בעניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:

    1. תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבנייה של כל רחוב;

    2. תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;

    3. תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;

    4. תקרא שמות לכל הדרכים...;

    5. תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות".

        

20. לאור הוראה זו מוטלת על רשות מוניציפאלית החובה למנוע קיומם של מכשולים במדרכה. השאלה הנשאלת בענייננו הינה האם קיימת גם חובת זהירות קונקרטית, או שמא מדובר בסיכון טבעי ורגיל של נפילה על המדרכה. קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית נבחן בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה, האם בנסיבות הייחודיות של האירוע יכול היה אדם סביר וצריך לצפות את התרחשות הנזק. ככל שהתשובה לשאלה האמורה היא חיובית, קיימת חובה לנקוט אמצעי מניעה מסוימים ביחס לפעילות שיצרה את הסיכון הראשוני, שהתממש לכדי נזק.

21. בצילומים שהוגשו על ידי התובעת ניתן כאמור להבחין באבן משולבת הבולטת בצורה ניכרת מעל פני המדרכה, באופן המהווה מפגע של ממש. מר שושן עצמו, העד מטעם העירייה, הודה לאחר שעיין בצילום כי אכן מדובר במפגע.

22. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כאמור מר בן שושן כי בזמן אמת לא קיבלה עיריית נהריה הודעה אודות האירוע לא באמצעות המוקד ולא באופן אחר. העד פרט כי העירייה מקיימת סיורים ברחבי העיר באורח קבוע, במטרה לאתר מפגעים, ברגע שמאותרים נפגעים פועלת העירייה לטפל בהם. בנוסף לכך מפעילה העירייה מוקד טלפוני שאליו מגיעות תלונות על מפגעים ואילו מטופלים באופן מידי.

23. עיון בנסיבות התאונה ובטענות הצדדים, מלמד על כך שמדובר בסיכון בלתי סביר, וכי העירייה הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה. אמנם המדרכה אינה משטח סטרילי, ויתכנו מעידות או החלקות טבעיות גם ללא קיומם של מכשולים. יחד עם זאת, בענייננו מצאתי שלא הייתה זו מעידה טבעית, אלא מעידה שנגרמה בשל מכשול בולט וברור בדמות בליטה שגובהה מספר ס"מ מעל פני המדרכה.

24. אמנם העד מטעמה של העיריה טען לקיומו של מנגנון עירוני שנועד לתת מענה למפגעים ולתקלות, הן באמצעות בדיקות יזומות, הן במענה לתלונות המוגשות על ידי האזרחים, ואולם הוא לא הביא נתונים מדויקים אלא הסתפק באמירה כללית. כך למשל לא הובאו נתונים באשר לתדירות קיומה של בדיקה יזומה על ידי העירייה, ולפרק הזמן שבו ניתן מענה לאחר הגשת תלונה. זאת ועוד, נוכח התיעוד הלקוי שהיה בזמן התאונה בדבר תלונות הציבור על קיומם של מפגעים, תוצאות הבדיקה שערך, מעידות על העדר תיעוד בלבד, ולא על העדר מפגעים, ולפיכך אין להוציא מכלל אפשרות כי היו גם היו תלונות על מפגעים, וכי העירייה לא טיפלה בהן כנדרש. ניתן להתרשם מהעדות כי רק בשנים האחרונות הותקנה מערכת ממוחשבת, המתעדת את הגשת התלונות, והמפיצה את התלונות לטיפול המחלקות הרלוונטיות. לא ברור מה המנגנון שהיה במועד התאונה, האם אכן התקבלו התלונות במחלקות הרלוונטיות, ומהו פרק הזמן שחלף עד הטיפול. מעיון בתצלומים עולה כי המכשול המצולם בהם אינו מכשול שנוצר סמוך לאירוע, וניתן להניח שהוא מצוי במקום זמן רב.

25. לאור האמור מצאתי שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה, וכיון שהנזק נגרם בשל כך, חייבת הנתבעת בפיצוי התובעת.

    אשם תורם

26. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, קביעת האשם התורם נעשית תוך פניה למבחן האשמה המוסרית בין הצדדים.

27. המבחן המקובל בפסיקה לבחינת אשמו התורם של אדם הוא מבחן "מידת האשמה", הנבחנת תוך בחינת האשמה המוסרית ומשקל המעשים והמחדלים של כל צד, של הניזוק ושל המזיק (ראו למשל ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח (1) 72).

28. בחינת משקל המעשים והמחדלים בענייננו מעלה שאין לייחס לתובעת אשם תורם כלשהו. עולה מהראיות כי התובעת פסעה על המדרכה בשעות החשיכה, ונתקלה באבן משתלבת בולטת, אחת בודדה מתוך משטח רחב ידיים של מדרכה, אשר נבלעה בכלל מראה המדרכה, שלא ניתן היה לצפות להימצאותה בזווית שכזו. אמנם משטח המדרכה אינו סטרילי, ואולם אדם המטייל לתומו ברחוב אינו מביט במשך כל זמן הילוכו על המדרכה, ואינו מחפש מפגעים הבולטים במספר סנטימטרים מעל פניה. אף שהייתה תאורה במקום, התאורה הייתה מינימאלית, כפי שניתן ללמוד מהראיות, ולא מדובר בתאורה המאפשרת הבחנה במפגעים המצויים על הרצפה, במיוחד כאשר הם מוסווים במראה הכללי של האבנים המשתלבות, ובמיוחד כאשר מדובר בשעות החשיכה. קיומו של מכשול שכזה מגמד כל "אשמה" שניתן היה לזקוף לחובת התובעת, ככל שהייתה כזו.

29. בנסיבות האמורות לא מצאתי שיש לייחס לתובעת אשם תורם כלשהו.

    הנזק

    הנכות הרפואית

30. מומחה מטעם התובעת בתחום האורתופדיה, פרופ' א' פינסטרבוש, קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 25%, בגין מצב לאחר שבר בראש ובצוואר ההומרוס, היוצר מצב ארטריתי שלאחר שבר, ופגיעה במרכיב השרוול המסובב לפי פרט 41(4)ג לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. נכותה הזמנית הייתה בשיעור 100% למשך חודשיים ובשיעור 40% למשך 3 חודשים.

31. מומחה מטעם הנתבעות בתחום האורתופדיה, ד"ר שמואל צוראל, הסכים לאמור בחוות דעתו.

32. התובעת הגישה את חוות דעתה של ד"ר אולגה גורדון, מומחית בתחום הרפואה הפיזיקאלית והשיקום, מיום 28.10.15. בחוות דעתה התייחסה המומחית לרקע הרפואית של התובעת, ציינה מחלת לב שגרונית, כריתה שלמה של בלוטת התריס משנת 2008, נפילה על הגב שגרמה לשבר דחיסה, ולהתקפי כאבי גב.

33. אשר לממצאי בדיקתה ציינה המומחית כי מצבה הכללי של התובעת טוב. נינוחה, משתפת פעולה באופן מלא, מדברת לעניין, אפקט תקין, עודף משקל, סיבולת כללית ירודה.

34. המומחית ציינה כי התובעת ללא חיוורון כללי, בצקת בכפות הרגליים ובחלק הדיסטאלי של השוקיים, דליות ורידיות על פני כפות הרגליים והשוקיים ללא כיביים. עוד ציינה קוצר נשימה במאמץ קל, נשימה ספונטנית, כניסת אוויר טובה ושווה דו צדדית. נשימה בועית, לא נשמעו צפצופים אן חרחורים, קצב לב סדיר, הבטן גדולה ותפוחה ללא סימני גירוי ציפקי.

35. מבחינה נוירולוגית ציינה המומחית שהתובעת בהכרה מלאה, מתמצאת במקום ובזמן, דיבורה שוטף וברור, שיפוט והבנה שמורים, זיכרון לטווח ארוך שמור, ליקוי קל בזיכרון לטווח קצר. החזרים גידיים הופקו חלשים ב-4 גפיים, ללא החזרים פתולוגים. פנים סימטריות ללא פגיעה בעצבים הקרניאלים, ללא ניסטגמוס, טונוס שרירי הגפיים תקין.

36. במישור האורתופדי ציינה המומחית, קיפוזיס עמוד שדרה גבי, קוזרוזינס של החלק המותני של עמוד השדרה, לורדוזיס מותנית שטוחה. דלדול שרירים סביב עמוד שדרה מותני, הגבלה ניכרת בתנועתיות של עמוד שדרה מותני, סימן לסג שלילי דו צדדי. עוד ציינה דלדול ניכר של שרירי סופרא ספינטוס ושל שרירי הזרוע משמאל לעומת צד ימין. רגישות ניכרת במישוש סביב כתף שמאל, רגישות במישוש בגידים המיישרים של האמה השמאלית, הגבלת תנועה בכתף שמאל במידה ניכרת : כיפוף אקטיבי 70 מעלות בלבד, מימין 120 מעלות לפחות, אבדוקציה עד 45 מעלות מהגוף, סיבוב חיצוני שמור, סיבוב פנימי עד לרמת האגן בלבד, טווחי התנועה הפסיביים בכתף זהים. חולשת שרירים פרוקסימאלים של הגפה השמאלית העליונה עם מרכיב כאב ניכר, כוח גס של השרירים הדיסטאליים ביד שמאל, 4/5 מימין 5/5. ללא הגבלת תנועה במפרקים או בשורשי כפות הידיים. בברכיים יציבות שמורה ללא הגבלת תנועה.

37. המומחית התייחסה לתפקודה של התובעת, וציינה כי התובעת עצמאית במעבר משכיבה לישיבה במיטה, ובהעברות מישיבה לעמידה. אשר לניידות ציינה המומחית כי התובעת מתהלכת ללא אביזרי עזר, מציינת חוסר יציבות עקב התקפי סחרחורת וכתוצאה מכך נטייה לנפילות. בעלייה במדרגות חייבת התובעת להחזיק במעקה, ובירידה נתמכת בקיר, אין מעקה בצד השני. משתמשת בתחבורה הציבורית ולצורך הבדיקה הרפואית הגיעה לבדה. אשר ללבוש פלג הגוף העליון, ציינה המומחית שהתובעת זקוקה לעזרה, בשל המגבלה בתנועה בכתף שמאל, היא מתקשה להכניס את יד שמאל לתוך השרוול ואולם היא מסתדרת ומתלבשת באופן עצמאי, משתמש בבגדים קלים ורחבים יותר, למדה שיטות מיוחדות בלבוש עצמאי. עצמאית בלבוש פלג הגוף התחתון, מלבד נעילת נעליים עם שרוכים. התובעת מסוגלת לשטוף את פניה וידיה בכוחות עצמה. אינה מסוגלת לחפוף את הראש בכוחות עצמה בשל הגבלת תנועה והרמת יד שמאל, הטווח לא תפקודי לצורך כך. קיימת חולשה ביד ימין וסיבולת ירודה. התובעת מתקשה לסבן את פלג גופה העליון בעזרת יד שמאל, אינה מגיעה לחלק העליון של צד ימין, מסוגלת לרחוץ את פלג גופה התחתון באופן עצמאי, מתקלחת כמעט מידי יום, חופפת ראש פעם בשבוע, מתרחצת במקלחון בישיבה על כיסא פלסטיק. המומחית ציינה כי התובעת מסוגלת לאכול לבד בעזרת יד ימין ושותה מכוס. מסוגלת להכין ארוחה לא מורכבת, בבישול פשוט, מסוגלת לחמם לעצמה את הארוחה ולהגישה לשולחן, האוכל מחולק למנות בודדות, כיוון שאינה מסוגלת להרים סיר.

38. התובעת אינה מסוגלת לבצע עבודות אחזקת בית, הדורשות הרמת ידיים, או הפעלת כוח, כגון עבודות ניקיון ותליית כביסה. מסוגלת להפעיל מכונת כביסה, לקפל כביסה ולטאטא. אינה מסוגלת לבצע קניות שבועיות, אך מסוגלת לבצע קניות של מס' פריטים מועט, אינה מסוגלת להחזיק ביד שמאל משקל העולה על 3 קילוגרם, עקב מצבה הקליני של כתף שמאל, הכולל קרע בגיד וארטרוזיס שנפרק. המומחית ציינה כי התובעת מתגוררת בגפה, בביתה, וכי אין מטפלת. התובעת נעזרת במשפחתה.

39. בפרק הסיכום ציינה המומחית כי התובעת ידועה כסובלת מריבוי מחלות כרוניות, כולל מחלת לב שגרונית. לאחר ניתוח לב פתוח. סובלת מאוסטרפוזיס וכאבי גב תחתון מזה שנים רבות. יחד עם זאת, לפני התאונה, לא הייתה כל מגבלה ביכולתה התפקודית. כן ציינה כי במשך תקופה ארוכה לאחר התאונה, הייתה התובעת במעקב וטפלה במרפאה האורתופדית בבית חולים הדסה, למרות טיפולים והזרקות וטיפולים פיזיותראפיים, נשארה מגבלה משמעותית בתנועת כתף שמאל. התובעת סובלת מכאבים באזור הכתף, מחולשה ביד שמאל, ומוגבלת ביכולת תפקודית, כולל תפקוד יום יומי, ותפקוד על IADL כגון עבודות משק הבית, בישול, קניות גדולות, ניקיון, תליית כביסה ותחזוקת הדירה. על פי חוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש, נקבעה לתובעת נכות זמנית בתחום האורתופדי בשיעור % 100 למשך חודשיים, בשיעור % 40 מיום 01.12.11-28.8.12 ומיום 01.03.12 נקבעה לה נכות צמיתה בשיעור % 25. על יסוד נתונים אלה, קבעה המומחית כי בתקופת הנכות בשיעור 100%, נזקקה התובעת לעזרה בהיקף של 6 שעות ביום; בתקופה של נכות זמנית בשיעור 40 אחוזים, הייתה התובעת זקוקה לעזרה בהיקף של 3 שעות ביום; כיום, בשל נזק שנגרם לכתף שמאל בעקבות הפגיעה הגרמית והפגיעה ברקמות הרכות, זקוקה התובעת לעזרה בהיקף של 6 שעות שבועיות.

40. המומחית הוסיפה כי לאור מהות הנזק האורתופדי שנגרם כתוצאה מהנפילה – שבר 3 חלקים של עצם זרוע שמאל, הנזק לרקמות הרכות סביב הכתף, הקרע, התפתחות השינויים הניווניים במפרק, והמוגבלות התפקודית שנגרמה כתוצאה מכך, אין צפי לשיפור במצבה של כתף שמאל וכפועל יוצא גם אין צפי לשיפור ביכולתה התפקודית של התובעת.

    נזק לא ממוני

41. בסיכומיה מבקשת התובעת להעריך את הנזק הלא ממוני בסכום של 130,000 ₪. מנגד, הציעה הנתבעת לפצותה בסכום של 20,000 ₪.

42. בשים לב לטיבם של הנזקים שנגרמו לתובעת, לנכות הרפואית שנקבעה, המתווספת לנכות קודמת, לכך שבעקבות התאונה נזקקה התובעת לעזרה סיעודית ממשית בפעולות היומיומית, לטיפולים שלהם נזקקה, לפגיעה בעצמאותה בעקבות התאונה, אני פוסקת לתובעת בראש נזק זה, פיצוי בסכום של 90,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

     

    עזרה וסיעוד

43. על פי האמור בתצהירה של התובעת, במשך קרוב לשנה לאחר התאונה, היא סבלה מכאבים ומגבלות עקב הפגיעה בכתף שמאל. בתה ח' סייעה בעדה במהלך התקופה, בשכיבה וקימה, ברחצה באמבטיה, בעבודת הבית כגון בישול, ניקיון, יציאה מהבית וקניות. סמוך לאחר התאונה עברה ח' להתגורר בביתה של התובעת, ביחד עם ילדיה, כדי לסייע לה ולהשגיח עליה בשעות הלילה. לאחר תקופה בת 3 חודשים המשיכה ח' להגיע לביתה מדי יום, למשך 6-8 שעות. לאחר כ- 4 חודשים סעדה אותה ח' במשך כ- 3-4 שעות ביום. בחלוף שנה סועדת אותה ח' במשך בין 7 ל- 10 שעות בשבוע. מעת לשעת שילמה התובעת לח' עבור עזרתה, בסכום המוערך על ידה בעשרות אלפי ₪.

44. בשים לב לנכות, הרפואית והתפקודית, לחוות דעתה של המומחית בתחום השיקום, לגילה של התובעת, להיקף העזרה שהעניקה לה בתה, לזמן שחלף ממועד התאונה המזכה את התובעת בהפרשי הצמדה וריבית, לכך שגם בעתיד תזדקק התובעת לסיוע בגין הנכות שמקורה בתאונה, ולכלל הנסיבות, מצאתי שיש לפסוק לתובעת בראש נזק זה פיצוי לעבר ולעתיד בסכום של 80,000 ₪.

    הוצאות רפואיות ונסיעות 

45. התובעת עתרה בסיכומיה לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בראש נזק זה, בין היתר בשל הטיפולים הרפואיים והפיזיותראפיים שעברה, ההוצאות עבור נסיעות לשם קבלת אותם טיפולים .

46. הנתבעת טענה מנגד כי יש לפצות את התובעת בסכום שאינו עולה על 7,500 ₪ בראש נזק זה.

47. בשים לב להוצאות, בין היתר ההוצאות הכרוכות בהתאמת הדיור, מצאתי שיש לפסוק לתובעת פיצוי בסכום של 20,000 ₪ לעבר ולעתיד, בערכי יום מתן פסק הדין.

     

    סיכום

48. אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סכום כמפורט להלן:

    נזק לא ממוני- 90,000 ₪;

    עזרת הזולת- 80,000 ₪;

    הוצאות 20,000 ₪;

    סה"כ- 190,000 ₪.

     

49. הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאותיה, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4%.

50. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא פסק הדין לבאי כוח הצדדים, שאם לא כן, יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין.

     

    ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ח, 06 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.