בולטנסקי ואח' נ' סביוני ויצמן בע"מ ואח'

עניינו של פסק דין זה בטענות התובעים לאיחור במסירה של דירותיהם, שנרכשו מאת הנתבעת 1, ודרישה לפיצוי בהתאם להוראות חוק המכר (דירות).

התובעים הם 16 רוכשי דירות במסגרת פרויקט תמ"א 38, בבניין ברחוב מילר 19 ברחובות, הידוע כגוש 3703, חלקה 707 (להלן: הפרויקט). הנתבעת 1 היא יזמית הפרויקט, ואילו הנתבעת 2 היתה חברת הביצוע והניהול של הפרויקט. הנתבע 3 הוא יזם הפרויקט, ובעל המניות היחיד בשתי החברות הנתבעות. התובעים התקשרו עם הנתבעת 1, כל אחד או כל זוג מהתובעים לרכישת דירה בפרויקט במועדים שנכרתו בין הצדדים, והחל משנת 2018.

לטענת התובעים כשלו הנתבעים לאורך כל הדרך בניהול הפרויקט ומסרו את הדירות באיחור בניגוד להתחייבויות החוזיות כלפי כל אחד מהרוכשים.

התביעה הוגשה, כאמור, גם נגד הנתבעת 2 והנתבע 3, בדרישה לצו עשה ולפיו אלו לא יקבלו דמי ניהול ו/או רווח יזמי מהפרויקט עד שהנתבעת תשלים התחייבויותיה מול התובעים, כמו גם לא יפנו לבנק הפועלים, הוא הבנק המלווה, בדרישה להסרת השעבוד שהוטל על ידו על הפרויקט עובר להשלמת התחייבויות הנתבעים, ובמיוחד הנתבעת 1, לתובעים.

יובהר כי במסגרת דיווח מקדמי שהגישו ב"כ הצדדים ביום 16.4.23 נמסר כי ביום 15.8.22 ניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי צו לאכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים להשלמת הפרויקט, לבקשת הנושה המובטח (להלן: כונס הנכסים). בנסיבות העניין הסכימו ב"כ הצדדים כי יימחקו הסעדים שעניינם מפורט בסע' 4 לעיל, בכפוף להתחייבותם של הנתבעים 2-3 שלא לדרוש דמי ניהול מחשבון הכינוס או מהנתבעת 1 עד להשלמת מלוא החיובים כלפי התובעים. עוד הובהר כי אין מחלוקת כי אכן התובעים זכאים לפיצוי בגין איחור במסירה, אולם נקודת המחלוקת היא ביחס לשיעור הפיצוי. כן חודד כי נותרה מחלוקת בדבר מחיקת ההליך כלפי הנתבעים 2-3, כאשר התובעים דרשו מחיקתם של אלו ללא צו להוצאות, ואילו הנתבעים דרשו בחירה בין שתי חלופות: מחיקה של אלו עם צו להוצאות, או דחיית התביעה נגדם ללא צו להוצאות.

ביום 17.4.23 התקיים קדם משפט ראשון בתיק. במסגרתו הבהירה ב"כ התובעים את הדברים הבאים (עמ' 2, ש' 5-12):

"דבר נוסף זה לענין המחיקה של הנתבעים 2-3. מפנה את בית המשפט לאותם סעדים שהתבקשו בכתב התביעה, סע' ח-ט, ובדיון המקדמי שנערך הגענו להסכמה שנמחק סעדים מסויימים שאינם רלוונטים בגלל מינוי הכונס, ובסעיף ט – קבענו בסעיף 2 שיימחק הסעד גם בסעיף ט, אך בכפוף לכך שלא ידרשו דמי ניהול מחשבון הכינוס או מהנתבעת 1, עד שזו תשלים את התחייבותיה. לא ביקשנו כסף. היתה בקשה למתן הוראות לגבי נתבעים אלה. ככל שהגענו להסכמות – נתבעים אלה נמחקים.

עם מינוי הכונס הבנו איזה נזקים נגרמו לנו בגין אותה חברת ניהול, שבעצם נוהלה ע"י יחזקאל פלדמן, הוא בעל החברה, הוא בעל חברת הניהול.

יש פה עיכוב ואנו נאלצים לספוג אותו כי לא נתקבלו היתר על שינויים." 

ב"כ הנתבעים התייחס לטענות ב"כ התובעים כדלקמן (שם, ש' 20-23):

"באשר לסעדים כנגד הנתבעים 2-3 – למעשה הנתבעים הללו נתבעו לשווא. חברתי טוענת כי נאלצה להגיש נגדם תביעה בשל סעדים ספציפיים, מפנה את בית המשפט לכתב התשובה, מסעיף 2 עד סעיף 8, מדובר בטענות מירמה והסתתרות תחת האישיות המשפטית הנפרדת. זה מכוון שהנתבעים נתבעו כדי לשלם ולא בגלל סעד ספציפי." 

ב"כ התובעים השיבה על כך כדלקמן (שם, ש' 33-35):

"אני עומדת על מחיקה.

אני לא הגשתי בקשה להרמת מסך. כתבתי כדי לשקף לבית המשפט את כל מעלליו, כי זה התברר לנו רק לאחר מינוי הכונס. אין שום שינוי בתביעה."

בהחלטתי מאותו יום נדרשתי ליריעת המחלוקת בין הצדדים כדלקמן (עמ' 3, ש' 4-13):

"ראשית, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2-3, זאת בהתאם לבקשת ב"כ התובעים.

בהקשר זה יובהר, כי לו היתה מתבקשת דחיית התביעה כנגד נתבעים אלו, הרי שלא הייתי עושה כל צו להוצאות.

באשר לבקשת ב"כ הנתבעים לחייב את התובעים בהוצאות משפט בגין מחיקת ההליך כנגד הנתבעים 2-3, הרי שנתתי דעתי להוראות הפסיקה בעניין, כמו גם לטענות ב"כ התובעים, לפיה התבקשה מחיקת נתבעים אלו כבר בדיווח המקדמי (הגם שבעניינם של אלו התנהל ההליך עד כה, ובכלל זה הגשת כתבי טענות) ומשכך, דעתי נוטה לחייב את התובעים בהוצאות המשפט של נתבעים אלו.

עם זאת, ונוכח המשך ההליך ביחס לנתבעת 1 ובשלב זה, אינני עושה צו להוצאות.

למען הסר ספק, אדרש בהחלט לסוגיה זו בתום שלב הראיות, ככל שזה יימשך עד תומו." (ההדגשות – במקור. י"פ).

למען שלימות התמונה אציין כי בסופו של דבר אישרתי ביום 13.11.24 את הסכמת ב"כ הצדדים שלפיה אלו יגישו את סיכומיהם חלף ניהול דיוני הוכחות, באופן הדדי, עד ליום 14.1.25.

ב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם: ב"כ התובעים פירטה באריכות את כלל התביעות הנפרדות, איש איש לפי ההסכם שכרת עם הנתבעת 1.

ב"כ הנתבעים הגיש גם הוא את סיכומיו, ובמסגרתם הבהיר כי נוכח העובדה שהפרויקט מצוי בכינוס נכסים ויכולת הגבייה מוטלת בספק, הרי שהנתבעת 1 לא תעמוד על פסק דין ארוך ומנומק, ותתן הסכמתה לקבלת התביעה בכל הנוגע לחיובי הנתבעת 1 בגין האיחור במסירה. עוד מתייחס ב"כ הנתבעים לדרישתו לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים 2-3, שהתביעה נגדם נמחקה ולא נדחתה. לעניין זה מעיר ב"כ התובעים כי מאחר שהתביעה נמחקה לדרישת התובעים נוכח ההערות שלו בדיון המקדמי, והתביעה נגדם לא נדחתה, הרי שיש לחייב את התובעים בהוצאות ושכר טרחה.

ב"כ התובעים הגישה, בהתאם להחלטתי מיום 15.1.25 תשובתה בעניין, והדגישה כי התביעה בעניינם של אלו לא היתה תביעה כספית אלא תביעה לצו עשה, שלפיה אלו לא יקבלו את שכרם מקופת הכינוס עובר לתשלום הפיצוי לתובעים. הא ותו לא. כן הדגישה ב"כ התובעים את התנהלות הנתבע 3, כמו גם את הימשכות ההליך, על לא עוול בכפם של התובעים. לאחר פירוט טענות הצדדים בעניין הגיעה עת ההכרעה.

ראשית, אני מורה על קבלת תביעת התובעים, כמפורט באריכות בכתב התביעה ובסיכומי ב"כ התובעים, כמבוקש וכמוסכם.

באשר לסוגיית החיוב בפיצוי התובעים בגין דמי שכירות, אני מורה על חיוב הנתבעת 1 בסך של 1,744,875 ₪, והכל כמפורט בכתב התביעה. כן מורה על חיוב הנתבעת 1 באגרת משפט כפי ששולמה. עוד מורה על חיוב הנתבעת 1 בשכרו של המומחה מטעם התובעים בסך של 9,360 ₪. כלל הסכומים יישאו ריבית שקלית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. לבסוף אורה על חיוב הנתבעת 1 בשכר טרחת עו"ד בסך של 67,000 ₪, כאשר סכום זה נושא ריבית שקלית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. למען הסר ספק, על הנתבעת לשלם את הסכומים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תחוב בריבית שקלית. ב"כ התובעים רשאית להגיש פסיקתה בעניין לחתימתי.

באשר לסוגית החיוב בהוצאות בגין שרבוב הנתבעים 2-3 להליך הרי שבסופו של דבר, וחרף קביעתי בדיון מיום 17.4.23 כדלעיל, לא מצאתי כל סיבה לחייב את התובעים בהוצאות בגין כך. ואבהיר: ראשית, לא התבקש כל סעד כספי כנגד נתבעים אלו. שנית, לא מצאתי כי במסגרת כתב ההגנה נערכה איזושהי תוספת מיוחדת המצדיקה עבודה והשקעה מיוחדים, באופן המחייב שכר טרחה. שלישית: הנתבע 3 היה הרוח החיה והמנהל של הנתבעת 1 ושל הנתבעת 2. רביעית: ההודעה בדבר המחיקה הוגשה עובר למועד הדיון וכבר במסגרת הדיווח בדבר הדיון המקדמי. חמישית: מצאתי כי אכן הנתבעת 1, בניהולו של הנתבע 3, האריכה את ההליכים שלא לצורך ולא הגישה במועד בהזדמנויות רבות תגובות להחלטת המותב ולבקשת הצד השני. אכן, ענייננו במחיקה ולא בדחייה, ואינני מקל ראש בכך, אולם, כאמור לעיל, ממילא הסעד שנדרש איננו סעד כספי, על כל הנובע מכך. בנסיבות העניין וכאמור לעיל לא מצאתי כל הצדקה ליתן צו להוצאות.

בנסיבות סיומו של ההליך, אני מורה על פטור ממחצית שניה של האגרה.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תפיץ את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ה, 23 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.