פלוני נ' העמותה הדרוזית למדעים מנהיגות ומצוינות ואח'

 התובע, יליד 1994, נפגע בהיותו תלמיד כיתה י"ב, כבן 17 , עת נתלה על שער כדורגל שניצב במגרש הספורט בבית ספרו, נפל ממנו ונחבל. התאונה אירעה ביום 27.12.11. כתב התביעה הוגש נגד הרשת המנהלת את בית הספר (נתבעת 2), משרד החינוך (נתבע 3) וחברת הביטוח כלל על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (נתבעת 4).  התאונה

• התובע טוען כי ביום 27.12.11 בשעות הצהריים שיחק יחד עם חבריו ללימודים במגרש קט הרגל בבית הספר. במהלך המשחק, נתלה התובע על משקוף השער במטרה לבצע 'עליות מתח' אך השער נטה קדימה ונפל. התובע נפל על גבו וקיבל מכה בראשו מהרצפה וכן קיבל מכה במצחו ממשקוף השער שנפל עליו.

• תיאור נסיבות התרחשות התאונה הוכח בעדות התובע והעד מטעמו מר מוחמד חרבאווי, חבר שצפה בה מהצד. תיאור דומה תועד בדיווח מנהל בית הספר, ד"ר ארעידה, אשר מסר עדות מטעם הנתבעים וצירף דו"ח שמילא אודות התאונה סמוך לאחר התרחשותה. בנוסף, תיאור דומה של נסיבות התרחשות התאונה כאמור מופיע גם בטפסים הרפואיים של הטיפול הראשוני בתובע לאחר התאונה. בנסיבות אלו לנוכח מכלול הראיות שהוצגו והמתיישבות זו עם זו, יש מקום לקבל את תיאור התאונה כמפורט לעיל.

   

  הפגיעה והטיפול הרפואי

• התובע קיבל טיפול ראשוני בשטח בית הספר וסמוך לאחר מכן הועבר באמבולנס לבית החולים לגליל המערבי – נהריה . לכל אורך הדרך נמצא במצב יציב ובהכרה מלאה, אובחן סובל מחתך עמוק מדמם במצחו ומשבר בסינוס פרונטלי מימין. לאחר שעבר בירור נוירולוגי ואא"ג, שוחרר בו ביום.

• התובע נמצא במעקב רפואי בחודשים דצמבר 2011 – ינואר 2012 והתלונן על כאבי ראש ורגישות באזור הצלקת, אולם לא נמצא כל ליקוי נוירולוגי ולכן הוחלט לטפל בכאבי הראש באופן סימפטומטי. בחודשים אלה שהה התובע בתקופת מחלה למשך 22 ימים.

• בחודש אפריל 2012 חזר לביקורת נוירולוגית והתלונן על כאבי ראש והרגשת זרמים בצלקת.

  בחודש זה שהה התובע ביום מחלה נוסף, אשר שויך לתאונה.

• בחודש אוגוסט 2012 פנה שוב לביקורת נוירולוגית, דיווח על הקלה בכאבי הראש עקב טיפול תרופתי אך המשיך להתלונן על תחושת זרמים באזור הצלקת.

• בחודשים אפריל וספטמבר 2013, פנה התובע אל מומחה בנוירוכירורגיה, ד"ר האני מולא , בפניו התלונן על החמרה בכאבי הראש, על הפרעות ריכוז מתמשכות ועל חרדה. ממצאי הבדיקה הנוירולוגית היו תקינים וכך גם ממצאי ההדמיות שנערכו. ד"ר מולא בדק את התובע וקבע כי תלונותיו מתאימות למצב פוסט טראומטי כפי שיפורט בהמשך במסגרת חוות הדעת שערך עבור התובע בהליך זה.

   

  הנכות הרפואית

• מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר האני מולא שנערכה ביום 21.9.13 . בפרק ממצאי הבדיקה מתועד מצב רוח נוטה לירידה עם סימני חרדה קלים וכאבי ראש באזור החבלה במצח, ללא סימפטומים נוירולוגיים נוספים. בנוסף, צוין כי התובע מוטרד מקיומה של הצלקת. בפרק הדיון והמסקנה סבור ד"ר מולא כי התובע סובל מהפרעות פוסט טראומתיות המתבטאות במצבי חרדה , חוסר ריכוז והפרעות שינה ונסיגה בפעילות החברתית. ד"ר מולא קובע כי אין בבדיקות כל עדות לפגיעה ברקמת המוח או להתפתחות בעיה כרונית בסינוסים ולשיטתו מדובר בזעזוע מוח אשר גרם לסימפטומים המתוארים, כאשר השבר והצלקת שנגרמו תורמים את חלקם לגיבוי תלונותיו במישור הפסיכולוגי.

  ד"ר מולא העריך את נכותו של התובע בשיעור של 10% בגין מצבי REMISSIO על פי פריט 33(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 להלן – תקנות הנכות) וכן נכות בשיעור 10% בגין צלקת מכערת לפי פריט 75(2)(ב) לתקנות הנכות.

• מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר עאיד מחאג'נה, מומחה לנוירולוגיה, אשר נערכה ביום 15.5.15. ד"ר מחאג'נה בדק את התובע ביום 19.3.15 ומצא צלקת עדינה באורך 8 ס"מ במצח מעל גבה ימין. ממצאי הבדיקה הנוירולוגית היו בגדר הנורמה. ד"ר מחאג'נה עיין במסמכים הרפואיים ושמע את תלונות התובע ובהתבסס על המכלול מצא כי לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה עקב התאונה, אם כי קובע נכות זמנית בשיעור 10% למשך חצי שנה לאחר התאונה. ד"ר מחאג'נה מסביר כי סמוך לתאונה לא היו עדויות לטראומה תוך גולגלתית. ד"ר מחאג'נה חולק על מסקנותיו של ד"ר מולא וסבור כי אין עדות למצב פוסט חבלת ראש או פוסט טראומטי וכי הצלקת במצח לא הותירה נכות תפקודית.

• מטעם בית המשפט מונתה פרופ' בלה גרוס, מומחית לנוירולוגיה, אשר ערכה חוות דעתה ביום 20.1.16 (להלן – המומחית). המומחית מציינת בבדיקתה כי הצלקת הינה באורך 4 ס"מ, נראית אך אינה מכערת. כמו כן היא מציינת כי התובע התלונן על תחושת זרמים כאשר נוגעים במצחו. היא חולקת על קביעתו של ד"ר מולא בדבר נכות פסיכיאטרית. המומחית מפנה למסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה מהם עולה כי ביום 4.5.15 נבדק התובע על ידי פסיכותרפיסט נוכח השתמטות מתמשכת מגיוס צבאי וביום 23.6.15 נבדק על ידי פסיכיאטרית צבאית ומציינת כי שני הגורמים הללו מצאו כי התובע סובל מבעית הסתגלות ממושכת והמליצו על שחרורו משרות צבאי מטעם זה בפרופיל 21. בתשובה לשאלות ההבהרה (מיום 15.5.16) מוסיפה המומחית ומסבירה כי התובע לא מסר פרטים המתאימים לתמונה פסיכוטית וכי מעיון בדו"ח שנערך על ידי הפסיכותרפיסט עולה כי הנסיגה בלימודיו היתה טרם החבלה הנדונה שכן סבל מקשיי הסתגלות וביצע עבירות משמעת עובר לחבלה הנדונה.

  לאור האמור, המומחית סבורה כי אין ממש בהמלצתו של ד"ר מולא לעניין הנכות במישור הפסיכיאטרי ואף אם קיימת הפרעה אזי לכל היותר מדובר בהפרעת הסתגלות שאובחנה עובר לחבלה הנדונה.

  לעניין הצלקת, מעריכה המומחית את הנכות בשיעור 5% מותאם לפי פריט 75(2)(ב) לתקנות הנכות. כמו כן היא מעריכה שקיימת פגיעה קלה באחד מענפי עצב הטריגמינוס המצדיק נכות בשיעור 3%, לפי שליש מפריט 29(5)(א)(I) לתקנות הנכות.

  בסופה של חוות הדעת מבהירה פרופ' גרוס כי הנכויות שנקבעו אינן נכויות תפקודיות.

• לאחר שבחנתי את חוות דעת הצדדים אני סבורה כי יש להעדיף את ממצאיה והמלצותיה של המומחית המתיישבות עם מסמכים רפואיים, עם בדיקה עדכנית של התובע ועם היגיון ושכל הישר.

  אמנם קביעת הנכות הרפואית מסתמכת על חוות דעתם של המומחים הרפואיים שמונו, אולם בית המשפט הינו הפוסק העליון בקביעת הנכות הרפואית ורשאי לסטות מהמלצת המומחים שמונו (ע"א 2541/02 לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח(2) 583, 588, 593 (2004)), אף כי נטיית בית המשפט הינה להימנע מלסטות מקביעות מומחים שמינה (ע"א 3398/05 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' חיים מריומה (פורסם במאגרים, 15.7.07), בס' 16).

  במינוי מומחה מטעם בית המשפט, אין בית המשפט משתחרר מן הסמכות או מן החובה לחרוץ את הדין על פי שיקול דעתו (רע"א 5528/10 ‏SF WING OVERSERAS REAL ESTATE INVESTMENTS LTD‏ נ' יניב (פורסם בנבו, 26.7.10) בס' 9). אולם מומחה מטעם בית המשפט נהנה מחזקת מקצועיות ואובייקטיביות (רע"א 5161/00 שיכון עובדים בע"מ נ' אופק אריה וטוני (פורסם במאגרים, 30.10.00), בס' 2(ב)). הפסיקה מדגישה כי יש לאמץ את המלצות המומחה, "בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן" (ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 28.10.10), בס' 22).

  דרך המלך לקעקע את קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט הינה באמצעות זימונו לחקירה (ת"א (מח'-חי') 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ (פורסם בנבו, 14.2.06), בס' 59). צד הנמנע מחקירת מומחה מטעם בית המשפט, נמנע מלהעמיד את חוות הדעת למבחן ובכך הוא מחזק את ממצאי חוות הדעת (ת"א (מח'-י-ם) 5227/03 נתי ניסים נ' שוויקי סמעאן (פורסם במאגרים, 08.01.2009), בס' 4).

• התובע אמנם חלק על עמדת המומחית מטעם בית המשפט וביקש לזמנה למתן עדות במספר הזדמנויות. חרף העובדה שבקשתו נענתה, כפוף לביצוע הפקדה כספית להבטחת הוצאות המומחית, לא ביצע התובע את ההפקדה הנדרשת ומשכך למעשה מחל על זכותו לחקור את המומחית. הדבר מחזק את המסקנה לפיה יש לאמץ את מסקנות המומחית כאמור. בנוסף, יש לשים לב כי ד"ר מולא, שהינו נוירוכירורג בהכשרתו, קבע לתובע שיעור נכות בתחום הנפשי. אף שאין מניעה כי מומחה רפואי בתחום מסוים יקבע שיעור נכות בתחום רפואי אחר, לדבר יש השלכות על משקלה של הקביעה, בפרט לאור נימוקיה של פרופ' גרוס בעניין זה.

• אשר על כן, נכותו הרפואית שנגרמה לתובע בעקבות התאונה הינה כדלקמן –

  • בגין הצלקת (פירט 75(2)(ב) לתקנות הנכות) 5%

  • בגין פגיעה עצבית (פריט 29(5)(א)(I) לתקנות הנכות)3%

    שיעור נכות משוקלל7.85%

    נכות תפקודית ופגיעה בכושר תעסוקה

• פסיקת בתי המשפט מבחינה בין הנכות הרפואית, לנכות התפקודית ולגריעה מכושר השתכרות. הלכה היא כי "...אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה..." תפקידו של בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית שנגרמה לנפגע על תפקודו ויכולתו להשתכר (ראו ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם במאגרים, 11.1.15), בס' 6).

  הנכות התפקודית אינה זהה בהכרח לנכות הרפואית אולם היא נגזרת שלה שכן מהווה הערכה של הפגיעה התפקודית שניתן לייחס לאותן לקויות רפואיות שנקבעו.

• בנסיבות נשוא המקרה שבפנינו, לטעמי אין מקום לקבוע נכות תפקודית נוכח הלקויות הרפואיות שנקבעו לתובע וזאת על רקע השיקולים הבאים.

  הראשון, מכיוון שהמומחית עצמה הדגישה כי לליקויים שמצאה אין משמעות תפקודית, עמדה אותה יש לקבל לטעמי בנסיבות שהוכחו.

  השני, מכיוון שלאור הראיות שהוצגו ובשים לב לריחוק הזמן מהתאונה ולעיסוקיו של התובע מאז ועד כה, לא הורם הנטל להוכיח כי מדובר בנכות בעלת משמעות תפקודית. התובע אישר כי הוא לומד לימודי רפואה וטרינרית בירדן. מבלי להיזקק לראיות בנושא, ניתן להניח כי מדובר בתחום עיסוק המחייב למידה קפדנית וריכוז. בנוסף, מדובר במדינה זרה המחייבת תפקוד רחוק מהבית ומהתמיכה המשפחתית. העובדה שהתובע הצליח להתגבר על קשיים אלה וצולח את לימודיו מלמדת על כושר תפקוד ברמה גבוהה, באופן יחסי.

  השלישי, משום שהליקוי התפקודי העולה מחוות דעתו של ד"ר מולא עצמו מתייחס לליקוי כתוצאה מהפרעה נפשית. אולם, על פי חומר הראיות ומסקנות המומחית, אשר מקובלות עליי לחלוטין, לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לנכות הנפשית הנטענת ואף לא הוכח כי טיב קביעותיו של ד"ר מולא בהקשר זה מבוססות על נתון כלשהו למעט תלונות התובע עצמו. יש לזכור כי ד"ר מולא מגיע למסקנות בתחום הנפשי שאינו תחום מומחיותו והגם שהדבר בהחלט אפשרי, ראוי היה כי יבהיר על אילו אדנים מקצועיים הן מבוססות, בשים לב לקורותיו של התובע. זאת לעומת המומחית המפנה למסמכים רפואיים של מומחים בתחום הנפשי אשר בדקו את התובע ושללו את האבחון שמציע ד"ר מולא.

  באופן דומה גם קביעותיו של ד"ר מולא בדבר הפרעות שינה או הפרעות בריכוז אינן מבוססות. אף שמדובר בקביעות אשר הינן במסגרת תחום מומחיותו של ד"ר מולא, הוא אינו מראה כי התובע עבר בדיקות כלשהן לאיתור הליקויים המתוארים ולא קיימים מסמכים רפואיים המתייחסים לבדיקת התלונות בהקשר זה. היות שאבחנות אלה נדחו על ידי המומחים האחרים אשר חיוו דעתם בתיק, אין מקום לקבלן.

  לעניין הצלקת שנגרמה לתובע, יש להוסיף כי על פניו, ולהתרשמותי, לא מדובר כיום בליקוי בולט.

• אשר על כן, נראה כי ההשפעה התפקודית של פגיעת התובע הינה אפסית ולכן יש לקבוע כי אין פגיעה תפקודית וכי ליקויים אלו אינם משפיעים על כושר השתכרות התובע.

   

  אחריות חוזית מכוח פוליסת ביטוח

• אחריותה של נתבעת 4 הינה אחריות של מבטחת על פי פוליסה לביטוח תלמידים מפני פגיעות אישיות שהוציאה לתלמידי בית הספר במועד הנדון.

  בכתב התביעה דרש התובע פיצוי בהתאם לפוליסה עבור 25 ימי נכות זמנית (30 ימים בניכוי חמשת הימים הראשונים) וכן בגין נכות צמיתה. לכן, נדרש תגמול ביטוח בסך 89,709 ₪ (משוערך).

• כלל טוענת כי בהתאם לתנאי הפוליסה (אשר צורפה מוצג ז' מטעם הנתבעות 2 ו-4), אין היא חבה בתשלום בגין התאונה מאחר שנכותו של התובע אינה מקנה פיצוי בהתאם לפוליסה.

   

   

  כלל מפנה להגדרת המושג 'נכות' בס' 1 לפוליסה, כדלקמן –

  "דרגת אי – כושר פיזי על פי המבחנים הקבועים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 [...] למעט תקנה 15 לאותן תקנות, ולמעט דרגת נכות כאמור אשר נמוכה מ- 5% ולמעט דרגת נכות בגין צלקות אסטטיות. (ועדת החריגים תהיה רשאית לאשר דרגת נכות בגין צלקות אסטטיות כאמור בסעיף 4 ג')." (ההדגשות במקור – אה"ט)

• בעניינו, הנכות שנקבעה בגין הצלקת הינה נכות אסטטית בלבד. ד"ר מולא, מטעם התובע, אף הוא מצא לנכון להגדיר כאן נכות בגין "צלקת מכערת" ולא התייחס לכך שהיא מכאיבה. בנסיבות אלה, לא מדובר בנכות המזכה בפיצוי על פי הפוליסה. הנכות הרפואית שנותרה מעבר לעניין הצלקת הינה בשיעור 3%, אשר אינה מזכה בפיצוי לפי הגדרת הפוליסה.

• לעניין הפיצוי בגין נכות הזמנית, נקבע בס' 4 לפוליסה כך –

  "בנכות זמנית – סכום יומי בסך 94.0 ₪ צמוד למדד הידוע ב- 1.7.2011 [...] ולכל יום החל ביום השישי (6) בו התקיים המצב הנ"ל, כתנאי שלנפגע תהיה נכות זמנית במשך 21 יום רצופים לפחות, ובלבד שהתקופה עבורה ישולם כאמור לא תעלה בחשוב מצטבר על ששה חודשים. למען הסר ספק מובהר בזאת כי לא ישולם פיצוי עבור 5 הימים הראשונים."

• התובע הציג אישורי מחלה לפיהם הוא היה באי-כושר זמני החל מיום התאונה ועד ליום 20.1.12, סך הכל 25 ימים. אמנם חסר אישור ל-3 ימים באמצע התקופה (8/1/12 עד 10/1/12) אולם יש להניח כי המצב לא היה שונה באותם ימים הנמצאים בעיצומה של תקופת המחלה.

  על כן, יש לפסוק לתובע פיצוי על פי הפוליסה לפי 20 ימים (בניכוי 5 הימים הראשונים) * 96.19 (פיצוי יומי צמוד למדד המחירים לצרכן) = 1924 ₪.

   

  אחריות בנזיקין

• התובע טוען לאחריות בגין נזקי הגוף שנגרמו לו נגד שני גורמים – דרכא, כמפעילת בית הספר ומשרד החינוך בהיותו הגורם האמון על הפיקוח והיישום של חוזרי המנכ"ל המוצאים מטעמו.

• בענייננו, אחריותה של הנתבעת 2, דרכא, כלפי התובע נובעת הן בהיותה המחזיקה במקרקעין בו ארעה התאונה ובמיוחד נוכח היותה מפעילת בית הספר, שכן כבר נקבע בפסיקה כי הנהלת בית הספר ומוריו חייבים בחובת זהירות מושגית כלפי תלמידיו (ת"א (מח'-חי') 915/02 ק.ג נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 28.11.07) בס' 14). הצדדים עסקו רבות בשאלה אם היתה חובה על דרכא לעגן את השער. מטעם דרכא נטען כי חוזרי הבטיחות של משרד החינוך מחייבים עיגון של שער כדורגל או כדוריד, בעוד בענייננו מדובר על שער קט-רגל, לגביו אין חובת עיגון.

  לטעמי אין מקום להבחנה זו דווקא לאור עדותו הנחרצת בנושא של מר פריד חסין, מהנדס הבטיחות שערך את דו"ח מבדק הבטיחות עבור בית הספר ביום 27.2.11, מבדק ממנו עולה כי לא קיימים כל ליקויים הדורשים תיקון (נספח ג' למוצגי הנתבעות).

• הוכח כי מר חסין הוזמן מעת לעת על ידי הנתבעת 2 על מנת לערוך מבדקי בטיחות הנחוצים על פי הוראות הנתבע 3. בעדותו, דחה העד את הצעת ב"כ הנתבעת 2 ביחס לאבחנה בין שערים שונים ודבריו יובאו כלשונם (ראו עמ' 24 לפרוטוקול ש' 35-10) –

  "ש. נהוג ששערים של קט רגל שהם ניידים וניתן להקטין ולהגדיל את המגרש?

  ת.זה היה נהוג אך זה אסור

  ש.חוזר מנכ"ל משרד החינוך עושה אבחנה?

  ת.לא. הוא לא מתייחס לזה לקט רגל או כדורגל, העיקר שיש כללי בטיחות ויש לשמור עליהם.

  ש. אבל זה נכון שהחוזר מבקש ששערי כדורגל יהיו מקובעים לקרקע ולא שערי קט רגל?

  ת.אני לא חושב שמה שאת אומרת נכון, כל השערים צריכים להיות מקובעים.

  ש.תפנה אותי לסעיף של חוזר מנכ"ל לגבי קיבוע שערים?

  ת.אין לי פה

  ש. אני מציגה לך את חוזר מנכ"ל שצורף לתחשיב תובע סעיף 5.8 מדבר על קבוע כדורגל כדוריד וכדורסל ?

  ת.ראיתי.

  ש.ואני גם מראה לך את הוראות חוזר מנכ"ל אבטחת שלום התלמידים ובטיחותם במהלך שעור גופני סעיף 9.3. סעיף 9.4 שמשרד החינוך עושה אבחנה בין כדורגל לבין קט רגל, מסכים איתי?

  ת.אני רואה שיש שני סעיפים ואני מבקש לקרוא אותם. קראתי

  ש. אכן יש אבחנה?

  ת.אבחנה, לזה קראו מגרש כדורגל וזה קראו מגרש קט רגל ונתנו מכלול הוראות לכל אחד מהמשחקים הללו.

  ש.אנו חוזרים למבדק הבטיחות שאתה ערכת, מבחינת הבדיקה שלך בבית הספר לא נמצאו ליקויים ?

  ת.נכון

  ...

  ש.אילו היית מוצא שצריך היה לקבע את שערי קט רגל היית כותב את זה נכון?

  ת.המבדק נערך לפני הרבה זמן, אני יודע דבר אחד, אם אני רואה שערים לא מקובעים אני מבקש שיקבעו שלא יפלו על הילדים. זה הערות שלי"

• ודוק, מעדותו של מר חסין עולה בבירור כי לשיטתו היה מקום לקבע את השער המדובר. הגם שלא מצא ליקויים במסגרת המבדק שביצע, אין חולק כי בשים לב לנסיבות שהוכחו אודות התרחשות התאונה, השער לא היה מקובע בפועל וכתוצאה מכך נפל על התובע. אינני נזקקת לדיון בשאלה אם ייתכן כי הכשל אירע לאחר המבדק או שהיה קיים במהלכה. הדברים לא לובנו במסגרת הליך זה, שכן לא נדרש דיון בעניין מישור היחסים בין הנתבעת למר חסין בהיעדר הודעה לצד ג'. אף אילו היה בידי לקבל את ההבחנה שעושה הנתבעת בין שערי קט רגל לשערי כדורגל וכדור יד, אין הדבר פוטר את הנתבעת 2 מחובתה לעגן את השער הנדון.

  עיון בסעיף 5.8 לחוזר מחייב עיגון של שערי כדורגל וכדוריד בלבד. עם זאת, סעיף 5.7 מחייב כי יתר המתקנים יעוגנו בקרקע באמצעות בסיס בטון. בנוסף, ס' 9.1.3 לחוזר מחייב כי מתקנים של 'משחקי כדור' יעוגנו לקרקע (ללא הבחנה בין סוג המשחק המדובר). אמנם ס' 9.1 עוסק במשחקי כדור המתקיימים במסגרת תכנית הלימודים, כאשר המשחק בו ארעה התאונה היה לכאורה מחוץ למסגרת תכנית הלימודים, אולם מאחר שמדובר על מגרש בתוך בית הספר, אשר משמש גם לפעילות במסגרת תכנית הלימודים, ממילא היתה חובה על הנתבעת 2 לעגן את השער בהתאם לסעיף 9.1.3 האמור.

  כלומר, גם אם סעיף 5.8 עליו נסמכת הנתבעת 2, אינו מטיל עליה את החובה לעגן שער קט רגל לקרקע, חובה זו חלה מכח הוראות אחרות בחוזר.

• זאת ועוד. בית המשפט העליון כבר נדרש למקרה דומה בו תלמיד בית ספר נפגע במהלך משחק בשיעור ספורט, עת נתלה על שער קט-רגל אך עקב אי-קיבוע השער, הוא נפל ונפגע. בע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר (פורסם במאגרים, 7.9.10; להלן – עניין עבד אל רחים) נקבע כי אי-עיגונו של שער קט-הרגל לרצפה מהווה התרשלות. באותו עניין הוכח כי נערכה בבית הספר ביקורת בטיחות בה נקבע כי יש לחזק את השער הנדון, העירייה ומשרד החינוך היו מודעים לממצאים אלה ונתגלעה מחלוקת בנוגע לשאלה האם בוצע התיקון ועל ידי מי , אם כי אין לכך רלבנטיות לדיון כאן.

  באותו עניין נקבע כי העיריה (מפעילת בית הספר ובעלת הזכויות במקרקעין), המורה האחראי על השיעור ומנהל בית הספר אחראים כלפי התלמיד הנפגע בגין הנזק שנגרם לו. משרד החינוך נשא גם הוא באחריות 'עקיפה' בגין כך שלא וידא ביצוע התיקון הנדרש עד תום.

• כאן מדובר במקרה דומה למקרה שנידון בעניין עבד אל רחים, על אף שהדבר לא אירע במהלך שעור ספורט והגם שבענייננו לא נמצא ליקוי במבדק בטיחות שנערך כעשרה חודשים קודם לתאונה. על אף השוני בשתי נקודות אלה, אינני סבורה כי התוצאה בהיבט של הטלת האחריות הינה שונה באופן מהותי.

  הוכח כי התאונה אירעה במהלך משחק חופשי בתום יום לימודים מרוכז לתלמידי י"ב אשר התקיים כהכנה לתקופת הבגרויות. עם זאת, מדובר בתאונה הנמצאת בגדר מתחם הצפיות של הנתבעים הרלבנטיים, בפרט בשים לב לעמדת בית המשפט העליון בהקשר זה בעניין עבד אל רחים (ראו שם בסעיף 22). בנוסף, יש לזכור כי המשחק במהלכו ארעה התאונה היה משחק של תלמידים בשטח בית הספר, בתום יום לימודים שיזמה הנהלת בית הספר, מבלי שיהיה מורה או גורם אחר מטעם בית הספר באזור על מנת להשגיח על הילדים או לנעול את שערי המתחם בכדי למנוע גישה מהילדים.

• בעניין בדיקת הבטיחות דו"ח מבדק הבטיחות שערך מר פריד חסין ביום 27.2.11, קבע כי "לא נמצאו ליקויים הדורשים תיקון" (מוצג ג' מטעם דרכא). בפועל, מבחן התוצאה מלמד כי השער לא היה מקובע כראוי שאלמלא כן לא היה נופל על התובע עת נתלה עליו. לא נערך בירור עובדתי בסוגיה האם היה השער מקובע בפועל בעת ביצוע מבדק הבטיחות או שמא התעורר ליקוי זה בחודשים הארוכים שחלפו לאחר המבדק. עם זאת, אינני סבורה כי בירור זה חיוני באשר לא נדרש דיון במישור היחסים בין מהנדס הבטיחות לנתבעות ולמעשה משהוכחה עצם התרחשות התאונה עובר הנטל לפתחה של הנתבעת 2 להוכיח כי פעלה כשורה על מנת לאתר ולמנוע את הליקוי שגרם לתאונה.

• קו ההגנה של הנתבעת 2 מבוסס מחד על מבדק הבטיחות של מר חסין אשר לא מצא ליקויים בבית הספר ומאידך, על הטענה לפיה ממילא לא נדרש לעגן ולקבע שערי קט רגל על פי חוזר משרד החינוך. בהינתן העובדה שהוכח כי השער לא היה מקובע , אזי קו ההגנה של הנתבעת 2 אין לו על מה לסמוך שהרי מחד ברי כי אין במבדק הבטיחות שבוצע כ-10 חודשים עובר לתאונה (בשנת הלימודים שקדמה לשנה הרלוונטית) כדי להחליש מהעובדות שהוכחו ולפיהן השער לא היה מקובע. מאידך, עמדת הנתבעת 2 לפיה אין כל הכרח לקבע שער קט רגל עומדת לה לרועץ בהתבססה על הטענה לפיה לא נמצאו ליקויים.

• בנוסף, חוות דעתו של מר חסין אינה מסייעת לנתבעת 2. כפי שכבר צוין, בדיקתו של מר חסין בוצעה בחודש פברואר 2011. לא רק שמדובר בכ-10 חודשים לפני התאונה, אלא שהתאונה התרחשה בשנת הלימודים העוקבת, שהחלה למעלה מחצי שנה לאחר הבדיקה האמורה. עיון בסעיף 5.3 לחוזר המנכ"ל הנדון מלמד כי המוסד החינוכי מחוייב לבצע בדיקה של כלל מתקני הספורט 'לקראת פתיחת שנת הלימודים'. על כן, הנתבעת 2 התרשלה כאשר לא עמדה במחויבותה לבצע בדיקה של המתקנים בזמן הנדרש, קרי לקראת פתיחת שנת הלימודים הרלוונטית.

• בנסיבות אלה, יש להשית את עיקר האחריות להתרשלות שהובילה להתרחשות התאונה על המנהלת והמחזיקה בפועל של בית הספר בזמן הרלבנטי, היא הנתבעת 2. מדובר בגורם הישיר והנגיש ביותר לאיתור התקלה. למרות זאת, לא הובאו לעדות גורמים שעשויים להיות רלבנטיים על מנת לברר את האמת בדבר מועד חשיפת הליקוי והאם טופל. ניתן היה להביא למשל את עדותו של אב הבית, רכז בטיחות, מורים שונים ומורה לספורט בפרט, אולם הנתבעת 2 בחרה להביא עדותו של מנהל בית הספר בלבד. עדותו ופרטי הדו"ח שמילא לאחר התאונה מחזקים את גרסת התובע.

• לעניין היקף האחריות שיש להשית על משרד החינוך אזי שיעורה צריך להיות נמוך משמעותית בנסיבות שהוכחו. לא הוכח כי משרד החינוך היה מודע לכשל כלשהו בשער המדובר. נהפוך הוא – הוכח כי משרד החינוך קיבל את הדו"ח שביצע מר פריד ולכאורה סבר כי אין ליקויים במקום. עם זאת, אחריותו של משרד החינוך הינה אחריות של פיקוח על התנהלות הנושא באחריות העיקרית, קרי בית הספר, באמצעות הנתבעת 2. מאחר שלטעמי הנתבעת התרשלה כאשר לא ביצעה ביקורת על מתקני הספורט עליהם היא אמונה לקראת פתיחת שנת הלימודים הרלוונטית, הרי העובדה שהדבר אף לא נדרש על ידי משרד החינוך, משמעו כי , לא ניתן לקבוע כי אמנם בוצע פיקוח אפקטיבי בפועל ומטעם זה יש להשית אחריות מינורית גם לפתחו של הנתבע 3 (יפים לעניין זה הטעמים המובאים בעניין עבד אל רחים בסעיפים 30-31 , להבדיל מהנסיבות בענייננו, הקו המנחה ושיקולי המדיניות הינם דומים).

• אשר על כן הנתבעת 2 תישא באחריות לתאונה בהיקף של 90% ואילו הנתבע 3 יישא באחריות של 10%.

• נוכח גילו הצעיר של התובע, הפסיקה המצמצמת בעניין קביעת אשם תורם של קטינים, העובדה שמדובר היה בפעילות שוטפת בתום יום לימודים שיזם בית הספר במהלך חופשת חורף והעובדה שלא הוכח כי התובע היה מודע לבעיה כלשהי בשער המדובר, אינני סבורה כי יש להשית לפתחו אשם תורם כלשהו.

   

  הנזק

• הפסד השתכרות – התובע לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח כי נגרם לו אבדן כושר השתכרות.

  התובע טוען כי בעקבות התאונה הפך מתלמיד מצטיין לתלמיד המתקשה בלימודיו וכי לא הצליח לקבל ציון פסיכומטרי מספק שיאפשר לו להירשם ללימודים אקדמיים בישראל ולשרת בעתודה הצבאית. התובע מקשר גם את אי-שירותו בצה"ל לתאונה (ס' 14-12 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 11 לפרוטוקול ש' 4-1).

  עם זאת, מן הראיות שבתיק לא נצפתה ירידה בציוני התובע לאחר התאונה (ראו עדות מחנכו לשעבר בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 28 – עמ' 6 ש' 12 ). התברר כי התובע נבחן בבחינה הפסיכומטרית מספר פעמים, חלקן לפני התאונה, וכי במועד התאונה כבר ידע כי לא ישרת בעתודה הצבאית שכן ידע כי אין לו ציון פסיכומטרי גבוה מספיק להירשם ללימודים אקדמיים שרצה בארץ (ראו עמ' 11 לפרוטוקול ש' 17-5 ועמ' 14 ש' 7-4).

  אבחון פסיכיאטרי שעבר התובע לצורך שחרורו מצה"ל (מוצג נ/2) מראה כי ההפרעה שהובילה לשחרור מצה"ל אינה על רקע פוסט טראומטי, אלא 'הפרעה הסתגלותית מתמשכת' אשר קשורה גם לבעיות במשפחה ולחשש מגיוס לצה"ל ולא רק לתאונה.

  עוד הבהיר התובע כי כיום הוא משלים לימודי רפואה וטרינרית בירדן ומצליח בלימודיו (ס' 4 לתצהירו ועדותו בעמ' 13 ש' 32-27).

  לאור מכלול הנתונים דלעיל, לא הורם הנטל להוכיח פגיעה פוטנציאלית כלשהי בהשתכרות התובע עקב המגבלות שיצרה התאונה ולכן אין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

• כאב וסבל – מדובר בפגיעת ראש באזור רגיש אשר התרחשה במפתיע אגב פעילות ספורטיבית ובוודאי שהסבה לתובע, בפרט בגילו הצעיר, כאב וסבל לא מבוטלים. מקל וחומר נכונים הדברים נוכח ההיעדרות בתקופה קריטית בשנה האחרונה ללימודי התיכון ואי הנוחות שנגרמה לו לפחות במשך חצי שנה לאחר התאונה שבאה לידי ביטוי בתלונותיו בפני רופאים שונים. לכן, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בשיעור 25,000 ₪.

• הוצאות רפואיות ועזרת צד שלישי – בתחשיב הנזק מטעמו, התובע סיכם דרישותיו בגין ראשי נזק אלו בסך של 115,000 ₪. אולם התובע לא צירף לתחשיב מטעמו או לתצהירי העדות שהגיש כל קבלה או ראיה אחרת על כך שקיבל טיפול תרופתי או כל טיפול אחר שאינו נמצא במסגרת סל הבריאות.

  לעניין עזרת צד ג', לא הוכח לאיזו עזרה נזקק. הפגיעה לא מנעה ממנו תנועה או הגבלה תפקודית במישור יומיומי. אף בהינתן קיומה של חוסר נוחות בתקופת המחלה ובסמוך למועד התאונה, לא הוכח כי נדרשה עזרה החורגת מתמיכה מקובלת של מעגל משפחתי קרוב.

  לעניין הוצאות רפואיות, לא הוצגו ראיות בדבר גובה ההוצאות. עם זאת, מאחר שמהתיעוד הרפואי ניתן ללמוד כי התובע טופל בטיפול תרופתי ואף פנה לייעוץ פסיכולוגי, סביר כי נאלץ להוציא כסף מכיסו, ולו רק בגין 'השתתפות עצמית'.

  אשר על כן, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 5,000 ₪, על דרך האומדנה.

   

  סוף דבר

   

• הנתבעים 2 ו – 3 ישלמו לתובע סך של 30,000 ₪ בחלוקת האחריות כפי שנקבעה במסגרת פסק הדין, קרי הנתבעת 2 תישא בתשלום סך של 27,000 ₪ ואילו הנתבע 3 יישא בתשלום סך של 3,000 ₪.

  הנתבעת 4 תשלם לתובע סך של 1,924 ₪ על פי פוליסת הביטוח לתאונות אישיות.

  בנוסף, יישאו הנתבעים 2-4 בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪ ובתוספת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪. הנתבעים 2-4 יישאו בתשלום שכ"ט והוצאות לפי חלקם היחסי בסכום פסק הדין.

   

   

  ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.