בית הספר ביקש להתנער מאחריות אולם טענותיו לא שכנעו את השופטת, שקבעה כי בית הספר התרשל בשמירה על בטיחות המתקנים, ועל כן הוא צריך לפצות את הצעיר על נזקיו.
בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעתו של צעיר שנפגע בתאונה מ-2011 כשהיה בכיתה י"ב, כאשר נתלה על שער כדורגל בבית ספרו ונפל. השופטת איילת הוך-טל הורתה לנתבעת – רשת בתי הספר "דרכא" – לשלם לתובע פיצויים בסך 27,000 שקל. משרד החינוך – נתבע נוסף – חויב בפיצוי של 3,000 שקל.
התאונה אירעה במגרש הקט-רגל שבבית ספרו של התובע, אז בן 17. לגרסתו, במהלך משחק עם חבריו הוא נתלה על משקוף השער במטרה לבצע "עליות מתח". אלא שאז השער נטה ונפל. התובע סיפר שהוא נפל על גבו וקיבל מכה בראש, ולאחר מכן משקוף השער נפל עליו.
המשחק אמנם אירע במהלך חופשת חורף, אולם בסיומו של יום לימודי הכנה לבגרות שיזם בית הספר, ומבלי שהמגרש ננעל או שהיה בפיקוח של אחד המורים.
גרסת התובע גובתה בעדות של חבר שהיה עד למקרה. כמו כן, השופטת הוך-טל הבהירה כי תיאור דומה מופיע בטפסים הרפואיים של הטיפול הראשוני בתובע, שהועבר באמבולנס לבית החולים "גליל מערבי" בנהריה.
קו ההגנה של הנתבעת התבסס בין היתר על מבדק של מהנדס בטיחות שערך בדיקה במקום כעשרה חודשים לפני התאונה, ולא מצא ליקויים כלשהם.
אלא שהשופטת הבהירה כי הבדיקה הפכה ללא רלוונטית שכן היא נערכה בשנת לימודים קודמת, בעוד שלפי החוזר, המוסד החינוכי מחויב לבצע בדיקה של מתקני הספורט "לקראת פתיחת שנת הלימודים".
השופטת אף הצביעה על כך שהנתבעת בחרה שלא להביא עדים רלוונטיים כגון אב הבית או מורה כלשהו בבית הספר, אלא רק את עדות המנהל, שתיאורו דווקא תאם את גרסת התובע.
לגבי חלוקת האחריות בין הנתבעים, השופטת החליטה להטיל על רשת בתי הספר 90% מהאחריות לתאונה בהיותה "הגורם הישיר והנגיש ביותר לאיתור התקלה". בהתאם נקבע כי משרד החינוך אחראי בשיעור של 10% בשל חובת הפיקוח שלו על בתי הספר ברחבי הארץ.
אין נכות תפקודית
בתוך כך נדחתה טענה שלפיה יש להטיל אחריות גם על התובע. השופטת הזכירה כי בדרך כלל אין להטיל "אשם תורם" על קטינים, ולא הוכח כי התובע היה מודע לבעיה כלשהי בשער המדובר.
עם זאת, השופטת השתכנעה שאין לפסוק לתובע פיצויים בגין הפסדי השתכרות, לאחר שהגיעה למסקנה שאין הצדקה לקבוע לו נכות תפקודית, למרות הלקויות שנמצאו אצלו ולמרות נכות רפואית של 7.85%.
החלטה זו נבעה ממספר שיקולים. ראשית משום שרופאה-מומחית מטעם בית המשפט סברה שהליקויים אינם פוגעים בתפקודו של התובע ואינם משפיעים על כושר ההשתכרות שלו.
שנית, השופטת הפנתה לכך שהתובע לומד רפואה וטרינרית בירדן, תחום המחייב ריכוז ולמידה קפדנית, רחוק מהבית ומהתמיכה המשפחתית. "העובדה שהתובע הצליח להתגבר על קשיים אלה וצולח את לימודיו מלמדת על כושר תפקוד ברמה גבוהה, באופן יחסי", כתבה.
בסיכומו של דבר, לאחר שניתחה את נזקיו השופטת החליטה לפסוק לתובע פיצויים בסך 30,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 שקל. מרבית הפיצוי (25,000 שקל) נפסק עבור הכאב והסבל שנגרמו לתובע.
בנוסף, חברת כלל (נתבעת נוספת) חויבה לשלם לתובע 1,924 שקל על פי פוליסטת ביטוח תאונות אישיות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אבי רסיוק
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.