פלונית נ' יו. פי. סי. אינטרנשיונל בע"מ ואח'

מבוא וטענות הצדדים

1. בהליך זה עתרה התובעת לתשלום פיצוים בגין נזקי גוף שנגרמו לה באירוע תאונתי מיום 28.12.17, שעה שקופסת שעווה למיקרוגל שחיממה התפוצצה וגרמה לכוויה בידה.

    

2. התביעה הוגשה במקור כנגד הנתבעת 1 בלבד ובהמשך תוקן כתב התביעה וצורפה גם הנתבעת 2. פסק הדין יתייחס, כמובן, לטענות בכתב התביעה המתוקן.

    

3. התובעת ילידת X.X.1994 ואם לשני ילדים טענה בתביעתה כי רכשה קופסת שעווה לשימוש ביתי וחיממה את הקופסא במיקרוגל על פי הוראות האריזה. כאשר פתחה את דלת המיקרוגל על מנת להוציא את המוצר, הקופסה התפוצצה ושעווה נשפכה על ידה וגרמה לה לכוויות שהותירו צלקות מכוערות, מגרדות וכואבות. לאחר התאונה פנתה התובעת לקבל טיפול רפואי בטר"מ, שם אובחנו כוויות בכף היד ובאמה ימין בדרגה 2. לטענתה במועד התאונה היא שהתה בחופשת לידה ובעקבות הפגיעה התקשתה לטפל בתינוקת ונאלצה להאריך את חופשת הלידה בחודש נוסף. התובעת טענה כי האחריות לקרות התאונה ולתשלום פיצויים מוטלת על הנתבעות, שעה שהנתבעת 1 היא היצרנית והמשווקת של המוצר והנתבעת 2 היא היצרנית של הקופסה.

    

4. לתמיכה בטענותיה צירפה התובעת חוות דעת רפואית בתחום הכירורגיה הפלסטית מטעם המומחה ד"ר סרג'יו לוסטהאוז (להלן: "מומחה התובעת"). מומחה התובעת קבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 15% לפי ס' 75 (1) בין ב ל-ג לתקנות בגין צלקת גדולה באמה וצלקת נוספת באזור שורש כף היד. המומחה קבע שמעבר לפגם האסטטי הברור, לצלקת יש משמעות תפקודית מובהקת ולכן קבע שיש להפעיל את תקנה 15 לתקנות במלואה. המומחה קבע שאין צפי לשינוי במראה הצלקות או במגבלה התפקודית ללא התערבות כירורגית שמוערכת בעלות של 60,000 ₪. עוד נקבע, כי תיקון כירורגי בהיבט התפקודי ניתן לבצע במסגרת סל הבריאות. המומחה קבע כי לתובעת נותרה נכות זמנית בשיעור של 100% למשך חודשיים, 50% למשך חודשיים נוספים ו- 30% למשך חודשיים נוספים.

    

5. הנתבעת 1 טענה כי התביעה לא מגלה כל עילה כנגדה. לטענתה, היא אמנם משווקת מוצרי קוסמטיקה ובניהם גם שעווה למיקרוגל, אולם התובעת לא טענה שרכשה את מוצר השעווה מהנתבעת 1 או ממי מטעמה, ולא פירטה איזה מוצר רכשה או אילו פעולות ביצעה בשעה שהשתמשה בו. מרבית מוצריה של הנתבעת 1 מיוצרים על ידי חברות שונות, הם עומדים בתקנים הרלוונטיים והצרכן מחויב להשתמש במוצר בהתאם להוראות היצרן.

    

6. הנתבעת 1 הגישה חוות דעת רפואית מטעם ד"ר יצחק טוכמן- מומחה לכירורגיה פלסטית וקוסמטית (להלן: "מומחה הנתבעת"). ד"ר טוכמן קבע שלתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 75 (1) ב לתקנות המל"ל. המומחה קבע שלא מדובר בצלקת קלואידית, שהתובעת מניעה היטב את אצבעותיה ואת שורש כף היד ולכן הצלקת לא גורמת למגבלה תפקודית ואין להפעיל את תקנה 15 לתקנות. נקבע כי טיפול פלסטי לצלקת לאחר כוויה ניתן לקבל במסגרת סל הבריאות.

    

7. הנתבעת 2 טענה שהתאונה, ככל שהתרחשה, אירעה באשמתה הבלעדית של התובעת, בשל חוסר זהירותה ותשומת ליבה ויש לייחס לה אשם תורם בשיעור של 100%. עוד נטען ,שלא הייתה כל רשלנות מצד הנתבעת 2 ואם ישנו גורם נוסף שאחראי לקרות התאונה הנטענת זוהי הנתבעת 1 אשר חימום המוצר בוצע על פי הוראותיה.

    

8. לאחר גמר שמיעת הראיות והסיכומים, עוד בטרם נחתם פסק הדין, הוגשו הודעות מהן עלתה הסכמה לכאורה של הצדדים לסיום ההליך. אולם, על אף אורכות שניתנו, לא הוגש הסכם פשרה עד ליום 15.05.22 וגם לא כל הודעה או בקשה אחרת ובהתאם ניתן פסק דין זה.

    

   דיון והכרעה

    

   בחינת החבות

9. התובעת הוכיחה את נסיבות האירוע כפי שפורטו בתצהירה (סעיף 2). בעדותה חזרה על עיקרי הדברים באופן תואם (ר' למשל עמוד 8 שורות 19-20 ובהמשך משורה 31 עד עמוד 9 שורה 11). התרשמתי כי התובעת דוברת אמת בכל הקשור לנסיבות קרות האירוע ולא עלה בידי הנתבעות לקעקע את אמיתות גרסתה.

    

10. אינני סבור כי הסתירה בין תצהירה ועדותה בפניי בנוגע לקיומו של "אטם" (סעיף 2 לתצהיר) יש בהם להכריע וזאת שעה שהוכח כי הליך החימום כלל גם בדיקת השעווה במקל, דבר המלמד, מניה וביה, על כי הקופסה היתה פתוחה (עמוד 9 שורות 1-3). מכל מקום התובעת העידה בכנות גם בהקשר לפער זה (עמוד 13 שורות 27-28).

     

11. לתמיכה בגרסת התובעת, בניגוד לטענות הנתבעות, מצויה קבלה אשר מלמדת על רכישת המוצר כשבוע לפני האירוע (נספח 7 לתצהיר התובעת ור' גם עמוד 8 שורות 5-8 ור' גם עדות מר קובי בעמוד 21 שורה 1). צורף גם צילום של המוצר, כפי שעוד נמכר בסמוך לאחר האירוע (נספח 4 לתיק מוצגי התובעת).

     

12. מטעם התובעת העיד בעלה אשר הגיע אליה מיד לאחר האירוע ולמשמע צעקותיה. הבעל לא ראה את האירוע מתרחש אך הוא מעיד כי ראה את המוצר "מפוצץ" לאחר התאונה (עמוד 15 שורות 12-15). אומנם, ישנם אי דיוקים בגרסת הבעל לעומת תצהירו – כך, לגבי היותו בשירותים (עמוד 14 שורה 32) לעומת טענתו בתצהיר כי היה בסלון (סעיף 2). כך, הצבעתו על יד שמאל בתיאור הפגיעה כאשר כווית התובעת הינה ביד ימין (ר' עמוד 15 שורות 3-4). אולם, בלב הדברים הרלבנטיים לענייננו גרסתו תואמת את זו של התובעת - פגיעת השעווה באזור הבטן של התובעת (עמוד 15 שורה 3), תיאור השעווה על הארונות במטבח, על היד והקופסה המפוררת (עמוד 15 שורות 12-13).

     

13. לא הוכח כי בידי התובעת ראיות נוספות שיכולה היתה להביא להוכחת נסיבות האירוע. גם אם היתה מצלמת את המטבח לאחר הפיצוץ (דבר שאינו מצופה ממי שזה עתה ספגה כוויה בדרגה 2),לא היה בתיעוד זה לקדם משמעותית את ההבנה בנוגע לנסיבות האירוע. לא הוכח כי היה מי שנכח עם התובעת בעת החימום על ידה. כאמור, הקופסה התפוצצה ותכולתה נשפכה.

     

14. לאור האמור מקובלת עלי הגרסה העובדתית ולפיה התובעת עשתה שימוש במוצר להסרת שעווה במיקרו של הנתבעת 1, כי במועד האירוע היא חיממה את המוצר במשך 50 שניות, המוצר לא התרכך ועל כן חומם 30 שניות נוספות ובעת שפתחה את דלת המיקרוגל המוצר התפוצץ, השעווה נשפכה והתובעת נכוותה בידה.

     

15. בכך לא מסתיימת הבחינה הנדרשת לעניין החבות בהליך זה שכן עלינו לבחון האם פגם במוצר או התנהלות התובעת הם הגורמים להתפוצצות.

     

16. סעיף 3(ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980 (להלן: "חוק האחריות") קובע חזקה כי "המוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין".

     

17. אני סבור כי הראיות שנשמעו בהליך זה, לאור קבלת גרסתה העובדתית של התובעת בדבר "פיצוץ" המוצר בחימום, ובעיקר, עדותו של מר קובי והראיות הרבות המצויות בידו אשר בחר שלא להעמיד לעיון בית המשפט והצדדים, מובילות למסקנה כי נסיבות המקרה מתיישבות עם קיומו של פגם במוצר השעווה.

     

18. ראשית, עסקינן במוצר אשר "מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף" (סעיף 3(א)1 לחוק האחריות). אין מחלוקת כי מדובר במוצר הנדרש לחימום, מדובר במוצר שנקודת הרתיחה שלו היא ב- 100 מעלות (עמוד 21 שורות 13-15), מדובר במוצר שלטענת הנתבעות שימוש לקוי בו עשוי להביא לנזק, בין אם חימום יתר (עמוד 20 שורה 10) ובין אם חימום עם מכסה (עמוד 24 שורות 30-33).

     

19. שנית, התובעת פעלה בהתאם להוראות היצרן בחימום. למעשה, מעדותו של מר קובי עולה כי התובעת פעלה אפילו באופן זהיר יותר מאשר עליו הורה היצרן שעה שחיממה את המוצר למשך 50 שניות ובהמשך ל- 30 שניות נוספות, כאשר ההוראות מדברות על חימום ראשוני של 2 דקות לפחות (עמוד 19 שורות 7-22). מר קובי מאשר כי מי שפועל בהתאם לפעולת התובעת לא צפויה לו כל פגיעה, אך בפועל האירוע התרחש (עמוד 19 שורות 23-24).

     

20. זאת ועוד. התיאור העובדתי לאירוע ע"י התובעת מסביר גם היתכנות להתרחשות האירוע הנזיקי עקב פגם במוצר דווקא וזאת כאשר על אף חימום למשך 50 שניות, שבד"כ מספיק, השעווה עוד היתה קשה - "המקל לא נכנס, ניסיתי להכניס בדרך כלל אני מכניסה ומנסה לערבב, המקל לא נכנס והשעווה הייתה קשה. לא קשה לגמרי. שעווה בזה בשלבים, זה היה קצת אבל למעלה היה קצת קשה. המקל לא נכנס פנימה. ש. זאת אומרת שממצב של 50 שניות שהמקל לא נכנס, למצב שאחרי 30 שניות החומר התחמם למצב שגרם את הכוויות? ת. כן" (עמוד 9 שורות 6-11). תיאור זה משתלב עם מסקנה בדבר ליקוי במוצר אשר יצר שעווה יותר קשה בחלק העליון ויצירת אותן נסיבות המתוארות על ידי מר שניידר כגורמות ל"פיצוץ" - "ש. התובעת טוענת שהקופסה התפוצצה לאחר דקה ו-20 שניות. זה יכול להיות. ת. אם היא התפוצצה, אז המכסה הי סגור והגיע לרתיחה ונוצר פיצוץ אם זה היה פתוח זה ממשיך לבעבע, מניסיון. ש. לא יכול להיות מצב שהקופסה תהיה בלי מכסה ואחרי 1.20 דק זה יתפוצץ? ת. גם אחרי 6 דקות. זה רק מבעבע אם זה פתוח. כשזה סגור זה גורם לגזים" (עמוד 24 שורות 27-31).

     

21. שלישית, אין כל ראיה לתקינות המוצר או אפילו בדיקה כלשהי של הנתבעת 1 - מר קובי אינו בעל הכשרה מקצועית ועל כן אין ליתן כל משקל לעדות שבמומחיות מטעמו (עמוד 16 שורות 1-4). את הכימאי שעובד עבורו הוא לא הביא לעדות בהתייחס למוצר (עמוד 16 שורה 5-11 ועמוד 17 שורות 22-26). הרישיון ל"ייצור" לא הוצג (עמוד 16 שורות 12-17). חוות דעת מומחים קיימות לא הוצגו (ר' סעיף 4 לתצהירו ועמוד 19 שורה 30). תהליך הביקורת, לאחר האירוע, רשלני (עמוד 19 שורות 25-27).

     

22. חקירתו הנגדית של מר קובי לימדה על התנהלות חובבנית, וניתן לומר אף מזלזלת, בהתייחס לתקינות המוצר, איכותו ותהליך הייצור – בעוד שבתצהירו ציין כי הנתבעת 1 מייצרת את המוצר (סעיף 2 ובמפורש בסעיף 3), הרי שמחקירתו הנגדית נלמד כי מדובר במוצר מוכן אשר מגיע לארץ, ככל הנראה מפורטוגל, וממולא בארץ למיכלים כאשר העבודה כולה מבוצעת ידנית ע"י מר קובי לבדו - ללא פועלים, ללא מנהל ייצור וללא מכונות (עמוד 17 שורות 9-24). עדותו בהתייחס ל"בקרת האיכות" באמצעות שימוש במוצר ע"י אשתו ועל ידו, מטה גם היא את הכף לחובת ליקוי במוצר (ר' עמוד 18 שורות 4-5, 13-14).

     

23. רביעית, עדותו של מר קובי, בנוגע להוראות השימוש, פועלת לחובת הנתבעת 1 - די להפנות בהקשר זה לעדותו בהתייחס למוצג ת/1, ובהמשך, לאחר שאלת בית המשפט, לתיקון בעדותו, כדי ללמוד על חובבניות הוראות השימוש וקביעתן (ר' עמוד 20 שורות 1-4 ומוצג ת/1). ויוזכר, מר קובי מעיד כי הוא זה אשר ניסח בעצמו את הוראות השימוש (עמוד 19 שורות 2-4).

     

24. בנוגע להוראות השימוש אבהיר כי אומנם, בצילום שצורף על ידי התובעת לתצהירה לא ניתן לקרוא את הוראות השימוש על גבי קופסת המוצר כפי שהיתה במועד האירוע. אולם, אף אם נקבל את גרסת הנתבעת 1 כי לא חל כל שינוי בהוראות והן כללו הנחיות לעניין משך זמן ההפעלה, הרי שכאמור הדבר פועל לחובת הנתבעת 1, שכן יש בכך לבסס את טענת התובעת כי לא חרגה מההוראות שנקבעו.

     

25. יוער בהקשר זה כי על פניו חל שינוי בעיצוב המוצר ובהנחיות, כפי שניתן לראות מהשוואת מוצגים 4 ו- 6 לתיק מוצגי התובעת, וזאת בניגוד לעדותו של מר קובי.

     

26. משלא הוגשה על ידי הנתבעת 1 כל ראיה לביסוס איזה מההגנות הקבועות בסעיף 4 לחוק האחריות, הרי שיש לקבוע כי הנתבעת 1 אחראית לנזקי התובעת בהתאם להוראות סעיף 2(א) לחוק האחריות.

     

27. ויודגש, כמפורט לעיל, בידי הנתבעת 1 ראיות למכביר אשר היו יכולות לכאורה לבסס טענות הגנה שונות, ובפרט, בהוראת סעיף 4(א)(1) לחוק האחריות. אולם, הנתבעת חדלה מלהציג ראיות זמינות ומידיות אלו, שניתן היה להציגן "תוך שעה" או אפילו "חצי שעה" על פי עדות מר קובי (עמוד 17 שורה 29, עמוד 18 שורה 18). מיותר לציין כי לא הוגשה כל בקשה מטעם הנתבעת 1 להגיש ראיות נוספות בהמשך לדיון ולחקירתו של מר קובי. ההלכה קובעת בהקשר זה כי "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 ועל הלכה זו רע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר בע"מ פ"ד מד (4) 595, ע"א 2273/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מז (2) 606, ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף (27.07.08) וכן ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651).

     

28. בנסיבות האירוע, כפי שהוכחו על ידי התובעת, אינני סבור כי ניתן לייחס לה אשם תורם כלשהו - התובעת פעלה בנוגע למוצר כפי שפעלה באופן רגיל בעבר, לא הוכח כי פעלה בניגוד להוראות, הוכח כי פעולתה אף היתה זהירה ומצומצמת יותר מאשר הוראות הנתבעת 1 לחימום ראשון למשך 2 דקות. לא הוכחו טענות הנתבעות בדבר עייפות של התובעת או חוסר תשומת לב. מקובלת עלי עדות התובעת, שלא נסתרה, כי הקופסה חוממה ללא מכסה (עמוד 7 שורות 15-18 ועמוד 19 שורות 25-26).

     

29. שונים הדברים בנוגע לטענת החבות שמעלה התובעת כלפי הנתבעת 2, יצרנית הקופסה - מכלול הנסיבות אינו מאפשר קביעה כי ניתן להסיק על קיומו של פגם בקופסה המטיל חבות מכוח חוק האחריות (אפנה לקביעות דומות בת"א (שלום ת"א) 22358/05מסיקה ענבל נ' ש.שוורץ בע"מ (27.05.08) שאוזכר על ידי הנתבעת 2 בסיכומיה).

     

30. ראשית, אין מחלוקת בין הנתבעות כי הנתבעת 2 איננה מעורבת או אחראית לייצור המוצר המוגמר ופעולתה הינה אך בייצור הקופסה. לא ניתן לראות בהתאם להוראות חוק האחריות את הנתבעת 2 כ"יצרן" של מוצר השעווה הכולל וגם לא את קופסת הפלסטיק במנותק מתכולתה כ"מוצר" (על פי החלת ההגדרות בסעיף 1 לחוק האחריות בנוגע לקופסה) וזאת בשונה מבקבוק זכוכית המיועד גם לשימוש חוזר כפי שנדון בע"א 166/88 פניציה בע"מ נ' ארמונד עמר פ"ד מה(2) 457 אליו הפנתה התובעת. בהתאם, לנתבעת 2 אחריות לכל היותר כיצרן רכיב על פי סעיף 2(ב) לחוק האחריות.

     

31. שנית, התיאור העובדתי של האירוע הנזיקי הוא כי הקופסה התפוצצה - פיצוץ, להבדיל מחור או כשל בקופסה, אינו מצדיק במכלול הנסיבות מסקנה כי מדובר בכשל בייצור הקופסה - פיצוץ אינו יכול להיגרם מהקופסה עצמה במקרה דנן, אף אם תחומם מעבר לנקודת ההתכה (עמוד 25 שורות 15-16). רק חימום תוכנה של הקופסה יכול לגרום לפיצוץ, ולתוכן זה הנתבעת 2 איננה אחראית. זהו גם ההבדל המרכזי שבין ענייננו להליך בת"א (שלום ת"א) 13598-06-12 א ואח' נ' סנו מפעלי ברונוס בע"מ ואח' (23.07.19) - שם, בניגוד לענייננו, נפער חור בתחתית הקופסה. שם, בניגוד לענייננו, נקבע פוזיטיבית ממצא כי היה פגם בהליך ייצור הקופסה. כך גם נקבע בפרשת פיניציה בנוגע ליצרן הבקבוק שם.

32. שלישית, אני סבור כי בעניינה של הנתבעת 2 הרי שעל התובעת היה הנטל להוכיח כי הליקוי היה בקופסה, הרכיב במוצר, כדי לבסס אחריות גם של הנתבעת 2. כאמור, על התובעת היה להראות במאזן ההסתברויות כי חימום הקופסה כשלעצמה יכול היה להביא לפיצוצה כפי שאירע בפועל ודבר זה לא הוכח בראיה, אף לא נסיבתית (ר' ע"א 241/89 ישראליפט תשל"ג בע"מ נ' ר' הינדלי ואח' פ"ד מט(1) 45 בעמ' 74 ור' גם התייחסות בית המשפט לנטל החל להוכחת פגם ברכיב בפסקאות 15-16 לפסק הדין בת"א (מחוזי - ת"א) 1466/01‏ Membrana GmbH‎ נ' שירותי בריאות כללית (15.10.02) שאוזכר דווקא ע"י התובעת).

     

33. בהקשר זה התרשמתי מעדותו של מר שניידר כי קיימת אצל הנתבעת 2 מערכת יצור מאורגנת וממוסדת (ר' נספחים לתצהירו וכן עמוד 22 שורות 6-7, 21). ניתן גם הסבר מדוע לא הובאה לעדות "מבקרת האיכות" (עמוד 24 שורות 23-24).

     

34. רביעית, יש לדחות את טענת התובעת כי על הנתבעת 2 חובה לוודא את השימוש בקופסה על ידי לקוחותיה או כי יש להטיל עליה אחריות כלשהי בגין שימוש לקוי או פגם בייצור המוצר (שאינו קשור בפגם בקופסה עצמה). הוראת סעיף 2(ב) לחוק האחריות איננה קובעת חבות שכזו אלא עוסקת במערכת היחסים והאחריות שבין היצרן לבין יצרן הרכיב ומטילה, למעשה, אחריות על היצרן, גם אם הנזק נגרם בשל פגם ברכיב (ור' כפי שנפסק גם בפרשת סנו לעיל). קבלת פרשנות התובעת משמעה הטלת אחריות על יצרן רכיב גם כאשר נקבע כי הפגם שבמוצר אינו קשור כלל ברכיב וגם כאשר לא הוכח פגם ברכיב.

     

35. לבד מהאמור אני סבור כי הטלת חבות שכזו איננה מידתית ומטילה על יצרן הרכיב אחריות אף שבידו אין כל שליטה או אפשרות פיקוח או בקרה. בנסיבות דנן, גם לגופם של דברים פעלה הנתבעת 2 לבירור התאמת הקופסה לתכולה ולמוצר ודי בנספח 2 לתצהיר שניידר כדי לדחות כל טענה כנגדה בהקשר זה, זאת בניגוד לפרשת פיניציה עליה מסתמכת התובעת, שם קבע בית המשפט אחרת בכל הקשור להתאמת הרכיב (בקבוק הזכוכית) לשימוש חוזר מתוכנן.

     

    חישוב הנזק

     

    הנכות הרפואית

     

36. כאמור, כל צד תומך את טענותיו לעניין הנכות הרפואית בחוות דעת המומחה מטעמו. הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות של המומחים ועל מנת שלא להעמיס עלויות נוספות על ההליך גם לא מונה מומחה מטעם בית המשפט. בהתאם עלי להכריע בשאלת הנכות הרפואית על יסוד חוות הדעת הכתובות.

     

37. אני סבור כי בנוגע לשיעור הנכות יש לאמץ את קביעת מומחה הנתבעת וזאת שעה שסעיף 75ב(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 מקנה נכות בשיעור של 10% בגין צלקות "מכאיבות או מכערות" באזור הגוף - הגדרה התואמת את נסיבות הפגיעה בתובעת. הוראת סעיף 75ב(2) לתקנות מקנה נכות בשיעור של 20% בגין צלקות "נרחבות באזורים מרובים" ואיננה מתאימה לענייננו כאשר עסקינן בצלקות ממוקדות. ההתאמה שביצע מומחה התובעת לעניין אחוזי הנכות איננה מקבלת בחוות הדעת הסבר מניח את הדעת לאור הוראות סעיפי התקנות האמורים והפגיעה הממוקדת.

     

38. הפער המרכזי בין חוות הדעת, שאולי מסביר גם את הפער בקביעת שיעור הנכות (לאור המלצת מומחה התובעת להפעלת תקנה 15 במלואה) הינו בנוגע למשמעות התפקודית שיש לייחס לצלקת.

     

39. גם בהקשר זה אני סבור כי יש לאמץ את חוות דעת הנתבעת.

     

40. ראשית, אין בחוות דעת מומחה התובעת הסבר לקביעתו כי הצלקת "מקשה על תפקוד הרגיל של היד בעליל" (עמוד 2 לחוות הדעת) - אין כל התייחסות למגבלה בתנועה או בדיקה כלשהי בהקשר זה. אין התייחסות לרגישות או כאב. אין התייחסות לגרד. ההתייחסות בחוות הדעת כללית וללא הסבר. מנגד, מומחה הנתבעת מפרט בדיקה והעדר מגבלה בכיפוף ויישור שורש כף היד והאצבעות (עמוד 2 לחוות הדעת).

     

41. שנית, בדיקת מומחה הנתבעת את התובעת בוצעה כשנתיים לאחר התאונה ושנה לאחר בדיקת המומחה מטעמה. מתצהיר התובעת עולה הבחנה בין התקופה שלאחר התאונה והטיפול בכוויות ולאחר "ייצובן" כצלקות (ר' סעיפים 6 ו- 7 לתצהירה). בבדיקה המאוחרת אובחנה, כאמור, תנועה מלאה וללא מגלה של שורש כף היד והאצבעות.

     

42. שלישית, גם בראיות התובעת אין ללמד על מגבלה תפקודית רפואית. לכל היותר הוכחה מגבלה מסוימת בסמוך לאחר התאונה (ר' סעיף 6 לתצהיר), אך אינני סבור כי התיאור העובדתי בהתייחס לצלקת - כאב וגירוד (המוזכרים מספר פעמים בסעיף 7 ו- 9.ג. לתצהיר) די בהם לבסס מסקנה בדבר מגבלה תפקודית רפואית.

     

43. רביעית, מומחה התובעת קובע כי ניתן לבצע תיקון כירורגי בהיבט התפקודי אף במימון במסגרת סל הבריאות אך אין כל הסבר או פירוט מהו אותו טיפול ומהי אם בכלל, המגבלה הנדרשת לתיקון או ההבחנה שבין טיפול זה לטיפול האסטטי הנפרד המוצע על ידו.

     

44. לאור האמור אני מאמץ את חוות דעת מומחה הנתבעת וקובע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 10%.

     

    כאב וסבל

     

45. בקביעת הפיצוי בהקשר זה יש לשקול את נסיבותיו הקונקרטיות של האירוע – מדובר באירוע כוויה בדרגה 2, מדובר באירוע המלווה בכאבים בשלב הטיפול. יש לשקול את נסיבותיה האישיות של התובעת במועד התאונה - בסמוך לאחר לידה ועם מגבלה רפואית בגין כוויה ולתקופת נכויות זמניות של 6 חודשים על פי קביעת המומחה מטעמה (שלא נסתרה).

     

46. אני סבור כי בנסיבות דנן יש לשקול גם את טענות הגרד והכאב בשל הצלקת, הפגם האסטטי המשמעותי ביד, המגביל גם לבישת שרוול קצר, וטענות התובעת בסעיף 9.ג. לתצהירה (שלא נסתר), במסגרת ראש נזק זה.

     

47. יש לשקול גם את שיעור הנכות הרפואית שנקבעה כאמור.

     

48. באיזון של האמור אני סבור כי יש לפצות את התובעת בראש נזק זה בסך של 54,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות, חוות דעת ונסיעות לעבר

     

49. בנוגע לעבר הרי שעסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו. עם זאת, מקום שנמצא שתובע נזקק לטיפולים ומעקב רפואי ואף להוצאות נסיעה כתוצאה מכך, נכון לפסוק פיצוי בראש נזק זה על דרך אומדנה באורח סביר (ר' ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (22/3/1994); ת"א 394/98 אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2/2/06)).

     

50. הוגשו על ידי התובעת אסמכתאות להוצאות רפואיות בשיעור של כ- 6,000 ₪ (כולל עלות חוות דעת המומחה מטעמה) (ר' עמודים 13-16 לנספח לתצהיר). מעדותה עולה כי מדובר בעיקר בהוצאות לעבר (ר' עמוד 13 שורות 1-22).

     

51. לא הוצגו אסמכתאות בגין נסיעות אך נסיבות הפגיעה, חוות הדעת והחומר הרפואי מבססים הצדק לפסיקת פיצוי נוסף בראש נזק זה על דרך האומדנה.

     

52. לאור האמור הפיצוי הכולל בהקשר זה (לרבות בגין עלות מומחה התובעת) יעמוד על סך של 8,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד

     

53. לא הוכח צורך בהוצאות רפואיות שוטפות לעתיד. על פי חוות הדעת הרפואיות המצב הרפואי קבוע ואינו מצריך טיפול או מעקב. לא הוכח כי התובעת עושה שימוש התכשיר רפואי כלשהו באופן שוטף או תיזקק לכך בעתיד. התובעת העידה כי מרבית הוצאותיה משולמות בקופת החולים (עמוד 13 שורה 17-18).

     

54. מחוות דעת מומחה התובעת עולה אפשרות לכאורה לטיפול כירורגי אסטטי אשר מוערך על ידו בסך של 60,000 ₪. אולם, לא הוצג כל הסבר לניתוח או מהותו ולא הוכחה עלותו. הנטל בהקשר זה על התובעת ואינני סבור כי די באמירת המומחה מטעמה בהקשר זה ללא כל ראיה או הסבר נוספים.

     

55. הדברים ודאי אמורים כאשר מומחה התובעת מאשר כי התערבות כירורגית אפשרית במסגרת מימון קופת החולים, לדידו בנוגע למגבלה תפקודית, וכאשר הוא אינו מסביר או מבהיר את הקשר שבין הניתוחים השונים וההשלכות ההדדיות.

     

56. יש גם לציין כי מחוות דעת מומחה הנתבעת עולה כי גם טיפול אסטטי בצלקת מכוסה במסגרת סל הבריאות וכאמור לא עלה בידי התובעת להוכיח אחרת ועליה הנטל, ודאי בסכום הנטען.

     

57. לא הוכח קיומו של צורך בעתיד בטיפול רפואי מתמשך וגם לא נסיעות בהקשר זה. הנכות שנקבעה לתובעת, בהעדר השלכה תפקודית, איננה מצדיקה פיצוי בגין עלות נסיעות לעתיד ולא הוכח הצדק לפסיקת פיצוי בהקשר זה.

     

    הפסד השתכרות לעבר

     

58. בזמן התאונה היתה התובעת לאחר לידה כך שלא הפסידה שכר בגין תקופת חופשת הלידה בתשלום.

     

59. יש מקום להיעתר לפיצוי בראש נזק זה לאור טענת התובעת, שלא נסתרה, כי חופשת הלידה הוארכה ללא שכר בחודש נוסף (סעיף 5 לתצהיר). אפנה גם לעדות התובעת בעמוד 9 שורות 12-17 בהקשר זה.

     

60. יש גם לזכור כי לתובעת נקבעו על ידי המומחה מטעמה נכויות זמניות שונות לתקופה של כ- 6 חודשים מאז התאונה. מומחה הנתבעת לא התייחס בחוות דעתו לקביעות אלו ועל כן אין לי אלא לאמץ את קביעות מומחה התובעת בהקשר זה. נכויות אלו מבססות הצדקה לפסיקת פיצוי בגין תקופת הארכת חופשת הלידה כאמור.

     

61. לאור האמור, ובהתאם לנתוני ההשתכרות שצורפו (ר' דו"ח רציפות ביטוח שהוגש על ידי התבעת 2 ותלוש שכר התובעת לחודש 11/17 שצורף לתיק המוצגים) יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסך של 7,500 ₪.

    הפסד השתכרות לעתיד

     

62. בהתאם להלכה פגיעה תפקודית אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, על אף שלרוב משקפת הנכות הרפואית גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד (ר' ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (25.7.10)). גם לאחר הערכת הפגיעה התפקודית יש לשקול את השלכתה על יכולתו של הנפגע לעבוד ולהשתכר - "ככלל, ראוי להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית והגריעה מן ההשתכרות או מכושר ההשתכרות. זו האחרונה היא הקובעת. השפעת הנכות הרפואית על הפגיעה התפקודית אינה זהה בכל מקרה ומקרה ואף הפגיעה התפקודית (השונה מצידה מן הנכות הרפואית), אינה מלמדת, בהכרח, על הגריעה מסכום ההשתכרות בעתיד" (ר' רע"א 8532/11 כהן נ' קרקובסקי (25.3.12)). הנכות הרפואית והפגיעה התפקודית מהוות מקור השראה להערכת הגריעה בכושר ההשתכרות כאשר מדובר בנכויות אורטופדיות ועבודת התובע כרוכה בעבודה פיזית (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי פ"ד נב(3) 792)).

     

63. אינני סבור כי בנסיבות דנן יש הצדקה לעריכת חישוב אקטוארי בראש הנזק האמור וזאת שעה שקבעתי כי אין פגיעה תפקודית. עבודת התובעת איננה כרוכה בעבודה פיזית ונכותה הרפואית הינה בגין צלקת.

     

64. אולם, ישנה הצדקה לפסיקת פיצוי גלובלי גם בראש הנזק האמור וזאת שעה שתצהיר התובעת התייחס, בין היתר, גם למגבלות אשר יכולות להביא לגריעה מסוימת מכושר ההשתכרות. אפנה בהקשר זה לטענות המפורטות בסעיף 9.ג לתצהיר התובעת שלא נסתרו בחקירתה. אפנה גם לעדותה בעמוד 10 שורה 24.

     

65. בהתחשב בכל האמור, ועל דרך האומדנה, אני פוסק לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסך כולל של 18,000 ₪.

     

    עזרת צד שלישי (עבר ועתיד)

     

66. הפיצוי בגין עזרת צד שלישי נועד לשפות את הנפגע עבור העזרה הדרושה לו לטיפול בעצמו, בשל מצבו, ולשם ביצוע פעולות שגרתיות ויומיומיות. כאשר מדובר בעזרה של בני משפחה אשר משקיעים "מאמץ יוצא דופן וחריג", מעבר למצופה ומקובל מבני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור עזרה זו, גם אם לא שילם עבורה (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15)). את שיעור הפיצוי צריך לקבוע בשיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' פ"ד כח(1) 277), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת הנפגע (ר' ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח' פ"ד לט(1) 197; ע"א 663-84 אליהו עטיה נ' יגאל עטיה פ"ד מד(3) 720).

     

67. לא עלה בידי התובעת להוכיח הוצאות בפועל בראש הנזק האמור וגם לא הפסד השתכרות של הבעל - בהקשר זה לא הוצגו נתוני השתכרות או אסמכתא כלשהי לטענה כי אך בשל הפגיעה עזב הבעל את מקום עבודתו (סעיף 5 לתצהיר).

     

68. נסיבות הפגיעה והטיפול בסמוך לאחריה לאור עדותה של התובעת (ר' סעיפים 6 ו- 7 לתצהיר) וכן עדות בעלה (סעיפים 5, 6 ו- 8), מצדיקים קביעת פיצוי בשיעור גלובלי מאוחד לעבר ולעתיד.

     

69. בהתחשב במכלול הראיות שיעור הפיצוי בהקשר זה אינו על הצד הגבוה וזאת כאשר לא הוכחה עזרה "יוצאת דופן" - התובעת העידה כי גם עובר לתאונה היא גרה אצל הוריה, היא נחה טוב והייתה לה הרבה עזרה (עמוד 7 שורה 2).

     

70. בנסיבות האמורות אני פוסק לתובעת פיצוי בהקשר זה (לעבר ולעתיד) בסך של 10,000 ₪.

     

    סיכום

     

71. לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעת 1 ומחייב אותה לשלם לתובעת פיצוי כלהלן: כאב וסבל – 54,000 ₪ אובדן כושר השתכרות לעבר (כולל פנסיה) – 7,500 ₪ אובדן כושר השתכרות לעתיד (כולל פנסיה) – 18,000 ₪ הוצאות רפואיות, חוות דעת ונסיעות (עבר) – 8,000 ₪ עזרת צד שלישי (עבר ועתיד) – 10,000 ₪ סה"כ – 97,500 ₪

     

72. בנוסף תישא הנתבעת 1 בתשלום הוצאות התובעת בהליך - סך של 17,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין החזר שכר טרחת עו"ד ואגרת תביעה בסך של 704 ₪. הוצאות מומחה התובעת נכללו כבר בתחשיב כאמור.

     

73. הנתבעת 1 תישא בתשלום יתרת האגרה.

     

74. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

     

75. משנדחתה התביעה כנגד הנתבעת 2 זכאית היא לתשלום הוצאותיה בהתאם להוראות התקנות.

     

76. שקלתי בהקשר זה האם יש מקום לחייב את הנתבעת 1 גם בתשלום הוצאות הנתבעת 2. אולם, התובעת היא זו אשר בחרה לנקוט בהליך כנגד הנתבעת 2 וחזית ישירה בין הנתבעות לא נוצרה, אף שעלו גם טענות מסוימות בנוגע לאחריות. הנתבעות בחרו שלא לנקוט בהליכים האחת כנגד השנייה ואין הצדקה להטיל על הנתבעת 2 את החובה לגבות את הוצאותיה בהליך מהנתבעת 1 ולא מהצד היריב אשר צרף אותה להליך, היא התובעת. בנסיבות האמורות אינני סבור גם כי יש מקום לחייב את הנתבעת 1 להשיב לתובעת את הוצאות הנתבעת 2, הן מחמת העדר יריבות ישירה בין הנתבעות כאמור והן מאחר שהדבר גם לא התבקש.

     

77. התובעת תישא בתשלום הוצאות הנתבעת 2 בגין ניהול ההליך בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

     

78. לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

79. זכות ערעור כחוק.

     

    ניתן היום, ט"ו אייר תשפ"ב, 16 מאי 2022, בהעדר הצדדים.