פלוני נ' פז עצים ורעפים בע"מ

בפניי תביעה שעניינה נזקי גוף שאירעו לתובע בתאונת עבודה שהתרחשה ביום 20.10.09 בעת שעבד אצל הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) המבוטחת אצל הנתבעת 2.

עקרי העובדות

1.התובע יליד 67 החל לעבוד אצל הנתבעת, במפעל עצים שבבעלותה, ביום 1.9.09. עבודתו כללה, בין היתר, חיתוך עצים לנסורת.

ביום 20.10.09 עבד התובע, במסגרת עבודתו, על מכונה מסוגUnimat 23 EL (להלן: המכונה). בשלב מסוים נתקעה קורת עץ בין גלגלי השיניים של המכונה. התובע ניסה לתקן את המכונה ובמהלך ניסיון התיקון נתפסה כף י דו הימנית (והדומיננטית) בגלגלי השיניים וכך נפצע בידו באצבעות 2-5 וכן נגרם לו שבר בשורש כף היד.

התובע פנה מיידית לבית החולים זיו בצפת, ואושפז עד ליום 30.10.09. ידו קובעה ובהמשך, ביום 9.12.09 עבר ניתוח נוסף להוצאת המסמרים. ביום 21.7.10 נזקק התובע לניתוח נוסף (שלישי) לצורך קיבוע שברים בעצם הסירה. הוא אושפז עד ליום 25.7.10 ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק בהמשך.

גרסאות וטענות הצדדים

2.לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת אשר לא סיפקה לו הדרכה והסברים באשר לאופן הפעלת המכונה המסוכנת, שכן בעת התאונה היה עדיין עובד חדש בעל וותק של חודש וחצי בלבד, והיה על הנתבעת להדריך אותו כיצד יש להתנהל במקרים בהם מכונה מסוג זה נתקעת. לטענתו, עבודתו הופסקה עקב תקלה, לאחר שקורה נתקעה בין גלגלי השיניים של המכונה. לטענתו, הוא ניסה למשוך את הקורה במטרה לחלץ אותה מבין גלגלי השיניים על מנת שהמכונה תוכל לשוב לעבוד ולפעול ובעשותו כן יד ימינו (הדומיננטית) נתפסה בסכיני המכונה ונגרמה לו פציעה קשה.

התובע צירף שתי חוות דעת רפואיות, האחת בתחום כירורגית כף יד, מאת ד"ר רוסו וכן חוות דעת פסיכיאטרית מאת ד"ר תודר עליהן נעמוד בהמשך.

3.הנתבעות מכחישות אחריותן לתאונה. לטענתן, התובע החל בעבודתו לאחר שניתנו לו הדרכות והסברים מפורטים לצורך ביצוע העבודה, והיה עליו לדעת כיצד לבצע את עבודתו בבטחה ומהם כללי הזהירות שיש לנקוט בביצועה. משנמנע מלפעול על פי כללי הבטיחות, הרי שפעל ברשלנות או באי זהירות או בפזיזות ועליו לשאת בנזקיו. התובע, כך טוענות הנתבעות, פעל באופן עצמאי ורשלני בכך שלא מנע, ככל האפשר, את התאונה, פעל על דעת עצמו בחילוץ הקורה מהמכונה תוך סיכון עצמי בלתי סביר, לא רק שלא היה הדבר על דעת מעסיקיו, אלא שהמעביד לא יכול היה לצפות התנהגות שכזו. הנתבעות מוסיפות כי ככל שכן תוטל על הנתבעת אחריות לתאונה, יש להשית על התובע אשם תורם מלא. באמצעות העד מטעמן, מר נדב רואש, המשמש כמנהל עבודה במנסרה של הנתבעת משנת 2000 טענו הנתבעות כי מדובר במפעל וותיק ומנוסה, המקפיד על בטיחות עובדיו. למפעל יש ממונה בטיחות המעביר לכלל העובדים הוראות בטיחות וכללי התנהגות במפעל, כל עובד חדש עובר הדרכת בטיחות המתייחסות באופן מפורש לעבודה עם מכונות החיתוך ואוסרות על מי שאינו מוסמך לטפל בתקלות. התובע היה עובד חדש ולא היה מוסמך לטפל בתקלה במכונה תקינה הפעילה עד היום. בתצהיר העד מטעם הנתבעות נטען כי בכלל לא היתה זו המכונה של התובע שנתקעה, אלא מכונה אחרת, תוך שהתובע התבקש שלא לסייע, אולם התעקש לסייע בניגוד להוראות וכך ארעה התאונה.

האחריות

4.לאחר שהתרשמתי מהעדויות שנשמעו בפניי אני מבכרת את גרסתו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה.

לכל אורך הדרך מסר התובע גרסה אחת, הגיונית, באשר לאופן התרחשות התאונה. בכתב התביעה תואר כי: "עבודתו הופסקה עקב תקלה לאחר שקורה נתקעה בין גלגלי השיניים של המכונה. התובע ניסה למשוך את הקורה ויד ימינו (ידו הדומיננטית) נתפסה בסכיני המכונה ונגרמה לו פגיעה קשה.." (סעיף 5א לכתב התביעה). על גרסה זו חזר התובע גם בתחשיבו (ס' 1) ובתצהירו (ס' 4). בעדותו פירט, במענה לשאלות ב"כ הנתבעות, כי עבד על מספר מכונות, הן נטו להתקלקל ולכן רובן היו פתוחות באופן קבוע על מנת לחסוך בזמן. כשאירעה תקלה התבקש לנקות את שבבי העץ מגלגלי השיניים ורק אם תיקון זה לא הועיל וגם לאחריו המכונה עדיין לא עבדה, היו קוראים למכונאי שיתקן. תקלות כגון זו שהתרחשה ביום קרות התאונה אירעו על בסיס יום – יומי כאשר היו ימים שהמכונה היתה נתקעת 7-10 פעמים וכך העיד:

"אני אסביר, העץ נתקע, יש כפתור אדום שהוא כפתור חירום של המכונה לעצור את המכונה, זה כפתור חירום אדום גדול ובולט. אני לחצתי עליו, אף אחד לא אמר לי שאחרי הלחיצה לא שומעים, הרי אם לא היה את הרעש האדיר שם, היית שומע את המכונה ממשיכה לעבוד. אני לא ידעתי, היה עץ תקוע בחלק של העץ שהיה אמור להוציא את הלייסטים, ואז כל מה שעשיתי זה באתי לצד, משכתי את העץ החוצה. את הלייסט בעצם החוצה מהגלגל, לא רואים אותו אגב כי הוא מלא בנסורת עץ. לא רואים את כל החלק הפנימי בכלל. משכתי את כל החלק של העץ, וכשמשכתי זה כנראה השתחרר ואז זה נבלע בחזרה פנימה ביחד עם היד שלי. אני ניסיתי להשתחרר, ברחתי, זה שבר לי גם את היד לצד השני, היד נשברה ושלוש אצבעות רוטשו. למעשה פה בזמן הזה הגיע המכונאי, ראה את האצבעות, הוא קרא לנדב שכשנדב ראה את האצבעות הדבר היחיד שהוא עשה זה רץ, כאילו הוא ראה נחשי קוברה. רץ בחזרה למשרד. לא הוזמן לי אמבולנס, המכונאי עצמו העלה אותי לאוטו שלו ומשם נסענו לבית החולים. ד"א הפעולה היחידה שעשיתי זה כשלחצתי על כפתור הייתה לי כפפה, הוצאתי אותה, למזלי. אם הכפפה הייתה, אז כל כף היד הייתה הולכת לי. במקרה, ממש בהיסח דעת הוצאתי את הכפפה (עמ' 12 ש. 27 – עמ 13 ש. 5).

התובע הצהיר כי לא קיבל כל הדרכה באשר לאופן השימוש והפעלת מכונות לחיתוך עצים בכלל ולא על מכונה ספציפית זו בפרט. הוא לא הודרך כיצד לפעול כאשר המכונה תקולה, ולא הוסבר לו הסיכון הספציפי במשיכה ידנית של קורה שנתקעת במכונה העלולה לגורם לפציעה חמורה. בהתאם, גם לא סופקו לו כלי עבודה או אמצעי הגנה או כלי עזר כלשהם ולא היה עובד שתפקידו לפקח על עבודתו ובטיחותו. עוד תיאר בחקירתו כי עבד על מספר מכונות לא רק על המכונה בה ארעה התאונה, על בסיס יומי כשלעתים עבד משמרות כפולות.

5.לעומת זאת, הנתבעות, לא הביאו גרסה באשר לאופן התרחשות האירועים בכתב ההגנה ולא בתחשיב הנזק והסתפקו בהכחשה כללית והטלת האחריות על התובע, כך עד לשלב התצהירים. המצהיר היחיד מטעמם, מר נדב רואש הצהיר כך:

"מדובר במפעל וותיק ומנוסה... המכונה נשוא התביעה הינה מכונה לחיתוך עצים מדגם.. והינה תקינה ופעילה עד היום... טרם התאונה נשוא התביעה, השתמשתי לבדי במכונה הנ"ל כשלפתע כבתה בשל תקלה שגרתית. תהליך הכיבוי הסופי, עד לעצירה מוחלטת לוקח מספר רגעים. כאמור, רק לעובדים שעברו הכשרה לתיקון המכונה ומנוסים בתפעולה מוסמכים ורשאים לטפל בתקלות. התובע, שהיה עובד חדש יחסית, לא היה מוסמך לטפל בתקלות או לבצע תיקונים במכונה, הדבר הובהר והוסבר לו על ידי וע"י אחרים. במהלך שלב כיבוי המכונה, ניגש אלי התובע, שעבד בעמדה סמוכה, וניסה לסייע לי לתקן את התקלה. סירבתי לקבל את עזרתו והנחתי אותו להתרחק מהאזור אך הוא סירב וניסה לסייע כנגד הוראותיי תוך שהוא מפריע לעבודתי ומסכן את עצמו ואותי בפעולתו. כתוצאה של חוסר מיומנותו ופזיזות, נתפסו אצבעות ידו בסכיני המכונה שטרם הגיעו לעצירה מלאה, וכתוצאה מכך נפצע ופונה לבית החולים" (ההדגשות שלי, ב.י.).

התובע התנגד לגרסה שהובאה לראשונה, כאמור, בתצהיר וטען כי מדובר בהרחבת חזית. איני מקבלת טענה זו, זכותו של נתבע להכחיש בכתב הגנתו את טענות התובע באופן כללי ובמסגרת ראיותיו למסור גרסה מלאה. עם זאת, יתכן כי יש לעניין זה משמעות בשאלת המשקל שיש לתת לגרסה המובאת לראשונה חמש שנים לאחר הגשת התביעה.

בניגוד לאמור בתצהירו של מר רואש, כי עבד לבד על המכונה, הרי שבעדותו דווקא השיב כי בדרך כלל ישנם 2-3 עובדים על אותה מכונה: "ש. כמה עובדים, עובדים על אותו מכונה? ת. בין 2 ל-3" (עמ' 18 ש. 26-27). העד זכר את ההתנהלות שהיתה במפעל באופן כללי, והשיב כי אינו זוכר את המקרה הקונקרטי: "אני לא זוכר מה היה אתמול את רוצה שאזכור מה היה אז" (עמ' 18 ש. 5)

"ש. אני מבינה שאתה ראית את התובע הבנת שהיה תאונה מהצרחות שהיו במקום וראית את היד שלו פצועה?

ת. לא יודע, לא זוכר

ש. את האירוע עצמו לא ראית?

ת. לא זוכר אם הייתי שם. מי טיפל במכונה אני לא זוכר. ראיתי כמה אירועים כאלה במפעל לפחות עוד אחד, לא באותה מכונה". (עמ' 19 ש. 20-25).

דבריו של העד בחקירתו כי כלל אינו יודע האם היה במקום במועד התאונה, אינם יכולים לעלות בקנה אחד עם הגרסה הכֹּה מפורטת שהביא בעדותו לפיה עבד לבדו על מכונה (שעה שהצהיר כי על מכונה כזו עובדים 2-3 עובדים) ונאבק ממש עם התובע לבל יכניס את ידיו למכונה. במצב דברים שכזה אני מקבלת את דברי העד כי אינו זוכר את האירוע ואינו בטוח בכלל שהיה שם. ובהינתן זה שגם לשיטתו היה עוד אירוע אחד כזה בלבד במהלך השנים, ניתן להניח כי אילו היה שם היה זוכר היטב את המראות הקשים של התאונה.

בניגוד לתצהירו בו טען שהמכונה עודנה תקינה ובשימוש, בעדותו אישר כי "יש לנו מכונה חדשה שעושה הכל. אם עובדים פעם בחצי שנה, שנה אני עושה משהו קטן" (עמ' 19 ש. 4).

בהמשך חקירתו אמר מר רואש כי הוא עצמו היה מנהל עבודה וערך הדרכות והכשרות לעובדים חדשים ("ש. מה התפקיד שלך עם עובדים חדשים? ת. אני עושה להם הדרכה, מסביר להם, במקצועים אנשים מקבלים הנחיה לא להתקרב למכונה.." עמ' 17 ש. 25-26). לדבריו, אין דבר כזה שעובד מתקרב למכונה (עמ' 17 ש.10). משכך, כיצד לא הבחין בתובע מנסה לתקן את המכונה ומדוע לא ניסה לעצור בעדו או למצער להתריע בפניו על הסכנה שבדבר?

6.מדברי מר רואש עולה כי בנוסף אליו היה קצין בטיחות (מר שרון לביא) שעשה הדרכה יסודית יותר לעובדים והדרכותיו היו בכתב תוך החתמת העובד על המסמך:

"ש. את ההדרכות של שרון, איך הם מתבצעות?

ת. בכתב, ומחתים אותם.

ש. אם התובע עבר הדרכה צריך להיות על זה תיעוד בכתב?

ת. כן " (עמ' 18 ש. 6-9)

אם כך, מדוע לא הובא מר לביא לעדות? בהתאם לעדותה של מנהלת הנתבעת, הגב' עייש, הוא שב לעבוד אצל הנתבעת, על פניו, ניתן היה לאתרו ולהביאו על מנת שימסור גרסתו, האם אכן העביר הדרכה מסודרת לתובע כנטען.

7.המסמכים הנוגעים להדרכות, שנטען כי היו קיימים ועליהם חתם התובע, היכן הם? העדה השנייה מטעם הנתבעות, מנהלת הנתבעת, הצהירה כי בעשור שחלף מאז התאונה התחלפו בעלי תפקידים במפעל, וביניהם מנהלי חשבונות וממוני בטיחות ולכן לא ניתן היה לאתר ולמצוא מסמכים הקשורים בתובע. כך, אישרה בעדותה כי כרטיסי הנוכחות של התובע לא נשמרו ובחלוף 7 שנים, בשנת 2016, נזרקו כמו כל המסמכים העוסקים בתובע (עמ' 21 ש. 1, ו- ש. 25). למנהלת הנתבעת לא היו תשובות מניחות את הדעת באשר לאי הבאת עד רלבנטי ולהשמדת המסמכים:

"ש. למה הוא לא בא להעיד היום?

ת. אין לי מושג" (עמ' 21 ש. 20-21)

"ש. ברגע שיש תאונה קשה כזאת, אתם בטח מצפים שיהיה תביעה?

ת. ברור.

ש. אז למה לא שמרתם את החומר של התובע?

ת. אין לי מושג" (עמ' 21 ש. 32- עמ' 22 ש.1)

"ש. ניסית לאתר בעצמך חומר שנוגע לתובע?

ת. לא, אין לי מה לחפש חומר משנת 2009 אני יודעת שאין" (עמ' 22 ש. 8-9)

התביעה שבכותרת נפתחה בשנת 2013, שלוש שנים לפני המועד שבו טוענת מנהלת הנתבעת כי הושמדו כל המסמכים הנוגעים בתובע. לא ברור מדוע לא נשמרו, הועברו לנתבעת 2, לבא כוחם (ובמסגרת גילוי מסמכים גם לתובע עצמו). בשלב זה כבר התנהלו ההליכים בבית משפט וברי כי תיעוד זה רלבנטי וחשוב לבירור התביעה. בעניין זה טוען התובע כי תיעוד שכזה לא היה קיים מעולם, אחרת יש להניח שהנתבעת 2 היתה נותנת הנחייה שלא לגנוז אותו ומכל מקום מדובר בנזק ראייתי על כל המשתמע מזה.

8.אינני מקבלת את טענת הנתבעות כי מעדיה אנו למדים שניתנו לתובע הסברים והדרכות. איש מהעדים לא הסביר פוזיטיבית, בצורה מפורטת ומלאה מה כללה ההדרכה ומה היה תוכנה, לא הובא טופס לדוגמא ובוודאי שלא הטופס עליו, לטענתם, חתם התובע.

מעדותה של המנהלת עולה כי גם לא נעשה כל ניסיון לאתר אותם (עמ' 23 ש. 10-15) או את דוח ממונה הבטיחות (שם, ש. 32). כידוע, הימנעות בעל דין מהבאת עד או ראייה מקימה חזקה כי הבאתם היתה פועלת לרעתו (ר' למשל ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4), 651). מדובר במסמכים שהיו תחת ידה של הנתבעת שנים לאחר הגשת התביעה. קצין הבטיחות שב לעבוד אצל הנתבעת וניתן להניח כי לו היו מתבקש למסור עדות היה מסכים לכך.

הנתבעות עמדו על כך שמטעם התובע לא הובאו עדים כלל ועדותו היא עדות יחידה של בעל דין, אשר קבלתה מצריכה הנמקה. לטענתן, התובע לא אמין והעיד על עצמו כי הוא מתחמק מרשויות האכיפה והגבייה במשך עשרות שנים, בשל חוב מזונות שלא שילם לילדיו. באשר לאופן התרחשות התאונה טענו כי התובע העיד שביצע תיקון זה עשרות פעמים קודם, ידע שישנו מכונאי שמסתובב בין המכונות להשגחה ותיקון, מדובר בעובד בעל ניסיון, לא ילד או עובד צעיר התנהגותו היתה בלתי צפויה. אכן, העובדה כי התובע העיד על עצמו כי פעל בניגוד לחוק ולא דיווח על הכנסותיו במשך שנים רבות לרשויות המס יש כדי לפגום באמינותו. ברם, הימנעות הנתבעות מהבאת הראיות והעד פועלתן לחובתן ובהעדר גרסה פוזיטיבית מטעמן, הרי שיש לקבל את גרסת התובע. כאמור לעיל, גרסת מר רואש לא היתה קוהרנטית, והיו עוד אי אלו אי דיוקים בין עדות מר רואש לעדותה של מנהלת הנתבעת, הן ביחס למספר התאונות שאירעו במפעל (מר רואש השיב אחת נוספת, מנהלת הנתבעת השיבה 2-3) והן ביחס להפקת הלקחים מהתאונה. מר רואש אמר שהפקת הלקחים היתה הנחת מנעולים, ואילו מנהלת הנתבעת השיבה ששדרגו את המכונות והחליפו למכונות בטיחותיות ויעילות יותר).

9.חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של מעביד כלפי עובד היא מן הידועות והמגמה הינה לדקדק עם חובות המעסיק ולא עם חבות העובד.

בענייננו, אני מוצאת כי הנתבעת התרשלה בכך שלא העמידה את התובע על הסיכונים הגלומים במכונה, על אופן העבודה התקני לעבוד והעמידה אותו בסיכון – שהתממש כאשר נפגע בידו באופן קשה. הנתבעת לא הזהירה את התובע באופן ספציפי וקונקרטי ביחס לתיקון הספציפי שניסה לבצע. עיננו הרואות כי לאחר האירוע הפיקה הנתבעת לקח והניחה מנעולים בכל מכונה כאשר שהמפתח נמצא אצל מר רואש (עמ' 19 ש. 31), מדוע לא עשתה זאת קודם לכן?

10.התובע טוען להפרת תקנות הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל – 1970, (להלן: תקנות הבטיחות בעבודה), תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט – 1999, להלן: תקנות מסירת מידע והדרכה) וכן את תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ממונים על הבטיחות), התשנ"ו – 1996 (להלן: תקנות ממוני בטיחות). משקיבלתי את גרסת התובע באפשר לאופן התרחשות התאונה, אני מוצאת כי אכן הנתבעת הפרה את התקנות הנ"ל. הגישה של התובע אל גלגלי השיניים תוך המכונה לא היתה מגודרת כמצוות סעיף 37 לתקנות הבטיחות בעבודה, לא נמסר לתובע "מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום" ו- "הוראות עדכניות לשימוש, להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, של חומר ושל תהליכי עבודה במקום" והנתבעת לא קיימה הדרכה, כמצוות תקנות 2 ו- 3לתקנות מסירת מידע והדרכה. כמו כן נראה כי גם סעיפים 6 העוסק בפנקס הדרכה, סעיף 7, תמצית ההדרכה בכתב, וסעיף 10 – איסור העסקה ללא הדרכה, הופרו גם הם על ידי הנתבעת.

11.באשר לאחריותה הוודאית של הנתבעת לתאונה, אצטט את דבריו של כב' השופט רם וינוגרד בת.א. (י-ם) 1320-04-12 רוני רדו רקולצה נ' מוצרי הכט מתכות בע"מ (17.9.15, להלן: פס"ד רקולצה)

"ככל שהדברים אמורים בהטלת אחריות בשל העדרו של גידור לבטח די אם נזכיר כי היפגעותו של עובד ממנגנון המותקן במכונה שלא גודרה לבטח מטילה אחריות שבינה ובין "אחריות מוחלטת" אין אלא כחוט השערה. קביעה זו עוברת כחוט השני בפסיקתו של בית המשפט העליון זה למעלה מיובל שנים. כך נקבע בע"א 176/53 עטייה נ' רוזנבאום, פ"ד ח 1135, 1139 ( 1954) החובה לגידור מכונות לבטח "היא חובה אבסולוטית, במובן זה שהבטחון שהגידור צריך לתת הוא מוחלט, היינו, שהוא צריך לתת בטחון מלא לפועלים הבאים במגע עם המכונה שלא ייפגעו על-ידה. אין מחזיק בבית-חרושת יוצא ידי חובה זו גם כשהוא גודר את המכונה המסוכנת לפי השיטה החדישה והטובה ביותר הידועה באותו זמן, אם למעשה אין היא מוגנת על-ידי-כך כהלכה... כך נקבע גם בע"א 3719/01 אגברייה נ' פקר פלדה בע"מ, מיום 31.10.02 כי "סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה מטיל על המעביד חובה מוחלטת להתקין אמצעי גידור לבטח, במובן זה שעל אמצעי ההגנה לתת ביטחון מלא לעובד הבא במגע עם המכונה המסוכנת"

12.באשר לשאלת האשם התורם, הרי שבפסיקה (בין היתר, פסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ התובע) נקבע כי דרך כלל אין להטיל אשם תורם על עובד, בע"א 3719/01 אגברייה נ' פקר פלדה בע"מ (להלן: פס"ד אגברייה), קבע בית המשפט העליון:

"סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה מטיל על המעביד חובה מוחלטת להתקין אמצעי גידור לבטח, במובן זה שעל אמצעי ההגנה לתת ביטחון מלא לעובד הבא במגע עם המכונה המסוכנת.... באשר להכנסת היד למכונה... יש לזכור שהדבר נעשה על ידי המערער במסגרת רצון לתקן תקלה שארעה תוך כדי עבודה. אפילו שגה בכך שניסה לטפל בתקלה לבדו, יש להדגיש שלא ניתנה לו הדרכה של ממש על דרך פעולתו של מפעיל ראשי של המכונה וכיצד יש לטפל במצב בו הפח נתקע במכונה, תופעה שלא ניתן לטפל בה בלי להכניס יד למכונה. לא הוסברו לו מפורשות הסיכונים הכרוכים בכך... העובדה שטיפל בתקלה ועבד ליד המכונה לבדו ללא העוזר, אינה צריכה להיזקף לחובתו. לא הוסבר למערער כי מנימוקים בטיחותיים צריכים לעבוד ליד המכונה שניים. לכך יש להוסיף, שכל רצונו היה שהעבודה לא תתעכב כאשר עוזרו התעכב ליד אחד מהעובדים האחרים. המדובר בענייננו באחד מאותם מקרים שבצד העדר הדרכה מתאימה לגבי צורת העבודה מצד המעביד, מגלה העובד חריצות, יוזמה ודבקות בעבודה. בנסיבות אלה, לא כל טעות שלו צריכה להיקבע כאשם תורם".

וכן:

"במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו (ע"א 655/08 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592, 603-604).

13.התובע העיד שקיבל הנחיה כן לנסות לתקן תקלות קלות, ואם יש עץ שמפריע להוציאו. לדבריו, רק במידה וניסיונות התיקון לא מצליחים – קוראים למכונאי. לא מדובר בניסיון תיקון ראשון, התובע העיד כי יצא לו להוציא עץ תקוע מגלגלי המכונה "עשרות פעמים במהלך החודש וחצי האלה" שעבד שם (עמ' 12 ש. 21). ברי, כי התובע ביצע את ניסיון התיקון על מנת שהעבודה תתבצע בצורה מהירה ויעילה יותר, מתוך רצון לחסוך בזמנו של הטכנאי, וממילא אין בפניי ראיה כי מישהו ניסה להתריע בפניו על הסכנה, הסביר לו לאילו סיכונים הוא חשוף ואיש לא ניסה לעצור בעדו בזמן אמת. התובע עשה כל זאת לטובת ולמען מקום העבודה ואיני רואה מקום לייחס לו אשם תורם כלשהו. ממילא המקרים שבהם נקבע אשם תורם (בשנים האחרונות ולא כפי שהובא על ידי הנתבעות, פסיקה משנות ה- 80 וה-90) היו מקרים שהם היה ברור ונעלה כי פעולת העובד היתה בלתי סבירה. בפס"ד רקולצה הושתו על התובע 10% אשם תורם, ובית המשפט נימק זאת בעובדה שהיה מדובר בעובד מיומן: "לעניין זה ניתן משקל לעובדה כי לתובע היה ידע רב בכל הנוגע להיבטים הטכניים של המכבש והפעלתו; הוא היה מודע לדרך בה מופעל המכבש בעת הכיוונון; הוא ידע כי מצויה במקום דוושה, ואמור היה להבחין במארק המבצע את פעולת הכבישה בצמוד לו תוך שימוש בדוושה, שהיתה בולטת לעין; הוא החליט על דעת עצמו להוציא את החלק שנתקע ברכב (בין אם לצורך בחינת טיב התקלה ובין אם מתוך רצון לסייע למארק), והוא שהחליט כיצד לעשות כן; ועל אף כל אלה - דרך על הדוושה וגרם להפעלת המכבש. בנסיבות אלה יש מקום לזקוף לחובתו אשם תורם, אף אם על הצד הנמוך והמתון" (ס' 28 לפסק הדין). אין מחלוקת כי בענייננו התובע היה עובד חדש, נטול ניסיון וללא הכשרה מתאימה לטיפול בתקלות, על גרסה זו חזר בתחשיב הנזק, בתצהירו ובעדותו שב על הדברים. סך הכל עבד אצל הנתבעת כחודש וחצי, לא ניתן היה לצפות ממנו לדעת כיצד לטפל במכונה תקולה ומהם הסיכונים הכרוכים בכך. משכך, אין מקום להשית על התובע אשם תורם כלשהו.

הנכות הרפואית

14.לתמיכה בטענותיו שברפואה צירף התובע שתי חוות דעת רפואיות, האחת, בתחום כירורגית כף יד מאת ד"ר רוסו, שהעריך את נכותו של התובע בשיעור של 5% בגין צלקות מקוצרות, מכאיבות ומכערות בגב כף היד, 12% בגין קישיון לא נוח באצבע 2, ו- 12% נוספים בגין הקשיון באצבע 3, 7.5% בגין קישיון נוח באצבע 4, 2.5% בגין קישיון נוח באצבע 5 ו-10 % נוספים בגין הגבלת התנועה בשורש יד ימין שנותרה לאחר השבר.

סה"כ הנכות המשוקללת שנקבעה על ידי ד"ר רוסו: 40.3%.

חוות הדעת השנייה שצירף התובע היתה בתחום הפסיכיאטריה, מאד ד"ר תודר, אשר העריך כי בעקבות האירוע התפתחה אצל התובע הפרעת דחק בתר חבלתית (Post-Traumatic Stress Disorder) הפוגעת בתפקודו הנפשי והעריך את נכותו בתחום זה בגובה 20%.

סך נכותו המשוקללת של התובע, על פי חוות הדעת שהגיש, עומדת על 52.24%.

15.הנתבעות הגישו אף הן שתי חוות דעת רפואיות בתחומים הנ"ל. האורתופד מטעמה, פרופ' אנגל העריך את נכותו של התובע בשל קישיון האצבעות בשיעור של 7% באצבע 2, 5% באצבע 3, 5% באצבע 4 ו- 10% נוספים בשל השבר בעצם הסירה. סה"כ הנכות המשוקללת שנקבעה על ידי פרופ' אנגל: 24.4% נכות.

הפסיכיאטר מטעם הנתבעות, פרו' נוי, לא מצא עדות להפרעת דחק בתר חבלתית ולא מצא שינוי משמעותי במצבו התפקודי של התובע למעט זה שהוא עובד באופן חלקי. יחד עם זאת, מצא כי יש רושם למצוקה נפשית מזערית וקושי להתמודד עם הכאבים והנכות הגופנית בשנתיים שלאחר התאונה (הפרעת הסתגלות) ומשכך קבע לו 5% נכות זמניים למשך תקופה זו.

16.נוכח הפערים הגדולים בין חוות דעת מינה בית המשפט מומחים מטעמו:

בתחום האורתופדיה- כף יד מונה ד"ר גיל אלמוג. בחוות דעתו קבע ד"ר אלמוג כי לתובע לא נותרה הפרעה בתחושה באצבע 5, אך כן מצא כי ישנן צלקות מכערות ונרחבות וקבע לתובע את הנכויות הבאות:

עבור הצלקות: 10%,

בגין קשיון נוח באצבע 2 7%

בגין קישיון נוח באצבע 3 – 5%

בגין קשיון שאינו נוח באצבע 4 – 10%

בגין שבר בשורש כף יד והגבלה בתנועה- 10%

בסיכום חוות דעתו קבע המומחה 28% אך במענה לשאלת הבהרה מהתובע, אישר, ביום 10.6.19, כי ארעה טעות חישוב ושיעור הנכות עומד על 36% משוקלל.

בתחום הפסיכיאטריה מונתה ד"ר טטיאנה מיצ'ניק רסקין שקבעה כי קיימים סימפטומים אובייקטיביים וסובייקטיביים שארתיים שמגבילים באופן קל את ההתאמה הסוציאלית ללא הגבלה בכושר התפקודי וגורמים לנכות נפשית צמיתה בשיעור של 5%.

סך נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, בהתאם לקביעות המומחים מטעם בית המשפט, עומדת על 39.2%.

הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים מטעם בית המשפט וקביעותיהם לא נסתרו. שמכך אני מאמצת את קביעותיהם.

הנזק

כאב וסבל

17.התובע עמד על כך שלפני התאונה היה אדם בריא בנפשו ובגופו, פרנס את עצמו ואת ילדיו ולא היה מוגבל בשום צורה שהיא. התאונה נשוא התביעה הותירה אותו עם נכות של כ- 40% כשהנכות כוללת גם רכיב פיזי מאוד משמעותי וגם נכות נפשית. התובע נזקק לשלושה ניתוחים בשלוש תקופות אשפוז שונות, תקופות החלמה ממושכות והרבה טיפולים משלימים: פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, משכך עותר הוא לפיצוי בסך של 300,000 ש"ח.

הנתבעת ביקשה להעמיד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 140,000 ₪ המשקף כפל הפיצוי לו היה זכאי התובע לוּ היה מדובר בתאונת דרכים.

אני סבורה כי מדובר במקרה המצדיק פסיקה, בראש נזק זה, על הצד הגבוה יותר. מדובר בפגיעה שהיתה "אירוע מתגלגל" התובע נזקק לטיפולים וניתוחים חוזרים, כאשר הוא חווה שוב ושוב את תוצאות התאונה. ידו של התובע מעוותת ומדובר בעיוות ניכר לעין. כל אימת שהתובע מתבקש להושיט את ידו ללחיצת יד, או לבצע פעולה כלשהי בידו הדומיננטית, תוצאות התאונה צפות ועולות. שני שיקולים אלו – משך הטיפולים והעובדה כי מדובר בנכות מורגשת בחיי היומיום מביאים למסקנה יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 200,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

הפסדי שכר לעבר

18.הצדדים חלוקים באשר לשכרו של התובע בעבר. בעוד הנתבעת קוראת להיצמד לנתונים העולים מדו"ח הרציפות הביטוחית שהגישה (ת/1) המלמד על יכולת השתכרות דלה ביותר, שאינה עולה על מאות שקלים בחודש (ואף זאת רק בחלק מהשנים) וישנן שנים שבהן אין אינדיקציה להשתכרות כלשהי, טוען התובע כי לכל אורך השנים הוא פרנס את נשותיו ואת ילדיו בכבוד, תוך שהוא עובד "בשחור". התובע נימק דפוס עבודתו זו בחובות למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) שצבר בעת שריצה עונש מאסר בן 8 חודשים בין אלימות במשפחה בשנת 1993.

19.כידוע, מטרת דיני הנזיקין היא להשיב את מצבו של התובע כפי שהיה ערב התאונה. בהתאם, בית המשפט רשאי להתרשם ולקבוע כי אדם זכאי לפיצוי על בסיס עבודה "בשחור" אולם הנטל להוכחת עבודה שכזו הוא נטל כבד:

"הלכה פסוקה היא, כי נוכח העקרון הנזיקי של השבת המצב לקדמותו, יש להכיר גם בהכנסה שלא דווחה לרשויות המס. לכן, רשאי הניזוק להוכיח את גובה השתכרותו קודם התאונה, גם אם זו עולה על גובה ההשתכרות עליה דיווח לרשויות המס, למרות חוסר הנוחות והרתיעה של בתי המשפט נוכח טענה מעין זו. ברם, במקרה כזה, שומא על התובע להציג ראיות של ממש בתמיכה לטענתו אשר עומדת בסתירה לדיווח לרשויות המס. כך, בע"א 200/63 צוף נ' אושפיז בע"מ פ"ד יז 2400, נקבע כי רשאי הנפגע לסתור את דיווחיו לרשויות המס, אם עלה בידיו להביא "ראיות שהן נעלות מכל ספק" על גובה הכנסתו האמיתית" (ת.א. (חי) 514/00 אורפלי עצמון נ' ג'ורבאן גבי, פסק דינו של כב' השופט יצחק עמית (כתוארו דאז) פ"ד מיום 12.4.05 ור' גם ת.א. (חי) 355/07 פלוני נ' עזבון המנוח, פס"ד מיום 13.9.09).

סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971 , קובע:

הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי

54. פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

(1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14;

(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל הדין;

מלבד עדותו היחידה של התובע, כבעל דין, אין בפניי בית המשפט שום ראיה חיצונית, "סיוע" להוכחת עבודה "בשחור" ואין די בכך כדי לשכנע את בית המשפט (ר' ת.א. (י-ם) 5087/03 פלונית נ' סהר חברה לביטוח (26.3.07) ס' 17; ע"א 9248/06 לוי ברוך נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ, (15.10.06) ס' 53)

התובע הפנה לפסק דינה של כב' השופטת כהנא בת.א. (י-ם) 10960/01 אילן ממן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' מיום 27.10.04 שניתנה בעניינו. בפסק דין זה נחקר האורתופד שמונה לבדיקתו ושקבע שאין לתובע נכות צמיתה וכן נקבע:

"4. עיסוקו של התובע

בשנה שקדמה לתאונה עבד התובע כגנן עצמאי. התובע הגיש את היומן שבו הוא ניהל רישום לגבי הנכסותיו וזימן לעדות שניים מלקוחותיו, מר יואב חובב והגב' חיה גרוסמן. שניהם העידו שהתובע עבד אצלם בגינון..."

עינינו הרואות כי בהליך שניהל התובע בשנת 2004 הביא התובע ראיות להוכחת עבודה שאינה מדווחת לרשויות המס, מה שלא נעשה בעניינו בהליך דנן. כל אימת שנשאל התובע האם ישנים אנשים היכולים להעיד על כך שעבד, במה עבד, היקף העבודה וכד' אישר כי ישנם אנשים שיכולים להעיד על כך, אך לא הביא הסבר מדוע לא ביקש אותם להעיד בפועל (ר' עמ' ש. 2-3; עמ' 11 ש. 7; עמ' 14 ש. 28-31; עמ' 15 ש. 1-2)

התובע טען כי בכל השנים פרנס ארבעה ילדים (עמ' 6 ש. 31). ברם, לא הביא את אימהותיהם לעדות ובהעדר ראייה כלשהי לכך, מקובלת עלי בעניין זה טענת הנתבעות כי מקום שהתובע לא הביא שום ראיה שהיא, הוא לא הרים את הנטל הכבד המוטל על מי שטוען להכנסה לא מדווחת בשנים שמאז התאונה (ודוק. פסק הדין בת.א. 10960/01 הנ"ל ניתן בשנת 2004 התאונה נשוא התביעה היא משנת 2009).

20.מדו"ח רציפות ביטוחית (ת/1) עולה כי בשנים 1992-1993 קיבל התובע הבטחת הכנסה, ולאחר מכן עבד לסירוגין.

בין השנים 2003-2008 אין נתונים המעידים על הכנסה כלשהי;

בשנת 2009 עבד התובע בחודשים ספטמבר – נובמבר;

בשנים 2010 -2011 אין נתונים על הכנסה כלשהי;

בשנת 2012 עבר בחודשים אוגוסט – ספטמבר ונובמבר – דצמבר;

בשנת 2013 עבד התובע בחודשים ינואר – אוקטובר;

בין השנים 204-2016 אין נתונים על הכנסה כלשהי;

בשנת 2017 עבד התובע בחודשים אוגוסט – דצמבר;

בשנת 2018 עבד התובע בחודשים ינואר – מאי ובהתאם לתלושי השכר שצירף עבד מחודש מאי ועד נובמבר.

אין מחלוקת כי בחודש וחצי שבהם עבד אצל הנתבעת הוא השתכר סך של 5,500 ₪ לחודש אשר בשערוך להיום הנם 6,040 ₪. אולם מהנתונים שבפניי עולה כי מדובר בשכר גבוה באופן חריג ביחס לשכרו המדווח של התובע במהלך עשרות השנים שלפני התאונה ורוב השנים שלאחריה, מה גם שמדובר בפרק זמן קצר מאוד ולא ניתן להסיק ממנו כי דווקא עכשיו, במקום עבודה זה היה מתמיד כפי שלא התמיד בעבר. מאידך גיסא, התובע צירף חוזה לכאורה לביצוע עבודת גננות שחתם מול ליאל חברה לבנין ונכסים בע"מ ו/או אהרן כהן ויחזקאל בלס, בחודש מרץ 2009, כשבעה חודשים עובר לתאונה. אולם ההסכם אינו נושא חותמת החברה -הצד השני להסכם. אהרן כהן ו/או יחזקאל בלס לא הובאו לעדות, לא צורפו חשבוניות, או אסמכתאות כלשהן לתשלום.

21.ד"ר אלמוג, האורתופד שמונה על ידי בית המשפט, קבע לתובע את הנכויות הזמניות הבאות:

20.10.09 – 31.1.10 100%

1.2.10 – 20.7.10 40%

31.7.10 – 31.10.10 100%

1.11.10 – 31.3.11 40%

אני סבורה כי יש לראות בכל 17.5 החודשים שמאז התאונה ועד לסוף תקופת הנכויות הזמניות - כתקופת אי כושר מלאה בה ניתן להניח שהתובע לא היה מסוגל לשוב לעבוד בצורה סדירה. אני סבורה כי לתקופה זו יהיה צודק להעריך את הפסדי השכר על בסיס שכרו אצל הנתבעת ומשכך הפיצוי בגין התקופה הזו עומד על 105,700 ₪.

22.קשה מאוד להעריך את בסיס השכר של התובע או לאמוד את הפסדי השכר שלו מיום 1.4.11 ועד להיום ובסופו של יום הנטל להוכחת רכיב זה היה מוטל עליו.

בהתאם לת/1 שנים 2014-2016 אין אינדיקציה להשתכרות כלשהי. לא ניתן לומר על התובע כי לא ידע שעליו להוכיח שכרו הלא מדווח, שהרי בהליך משפטי קודם שניהל (ת.א. 10960/01 הנ"ל) ידע כי עליו לעשות כן ובהתאם הוא זימן עדים והציג יומן עבודה. אני סבורה כי מקום שלא עשה כן בהליך דנן, הרי שהדבר פועל לחובתו, שכן הפסדי שכר לעבר הם נזק מיוחד הטעון הוכחה.

23.מאז סוף תקופת הנכות הזמנית ועד היום (100 חודשים) השתכר התובע, בהתאם לת/1 סך כולל של 101,053 ₪. התובע צירף, ביום 1.7.19, תלושי שכר נוספים המלמדים על כך שהועסק בחברת ר.ק.ל.ט אחזקות בע"מ בחודשים יוני- נובמבר 2018, והשתכר שם סך כולל של 29,860 ₪. בהנחה כי סכום זה משקף 70% מפוטנציאל שכרו, יוערך הנזק עבור תקופה זו בסך של 56,106 ₪.

סה"כ הפסדי שכר לעבר : 161,806 ובמעוגל: 162,000 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה.

הנכות התפקודית

24.התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה הפך נכה ומוגבל וכי נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית. לדבריו, הוא סובל מכאבים קשים והגבלה תפקודית קשה בידו הימנית. אצבעות 2-4 מעוקמות ומוגבלות מאוד בתפקוד, בין האצבעות ישנן צלקות שמגבילות אף הן. התובע טוען כי אינו מסוגל לאגרף את כף היד ומתקשה אפילו בביצוע פעולות פשוטות. בנוסף, טוען התובע כי מאז התאונה חל לסבול מהפרעות קשות בשינה, עצבנות יתר, תחושת תסכול, חוסר אונים וירידה מצב הרוח. לדבריו, הוא טופל על ידי פסיכיאטר. טרם התאונה היה אדם בריא בגופו ובנפשו, ואילו התאונה פגעה גם בחייו האישיים והביאה לפרידה מאשתו (בעניין זה יצוין כי בחקירתו הנגדית, עלה כי כבר בשנת 2017 היחסים בינו לבין גרושתו השנייה לא היו טובים).

מבחינת מקצועית, טוען התובע כי לאחר התאונה לא הצליח להשתלב בשוק העבודה ולמעט חודשים בודדים לא עבד מאז וכי נאלץ להסיר את מועמדתו למכרז של עיריית חצור הגלילית לאחזקת גינון. התובע עמד על כך שהוא נטול השכלה וכל חייו עבד בעבודות כפיים ומשכך מבקש הוא לקבוע כי נכותו התפקודית היא 60%, בשים לכך שהביטוח הלאומי הפעיל את תקנה 15, דבר המצביע על כך שמדובר בנכות תפקודית ממש.

25.התובע טוען כי יש להעמיד את בסיס השכר ממנו יחושבו הפסדי השכר לעתיד, על בסיס של 9,000 ₪. לטענתו, כל חייו עבד "בשחור" מבלי לדווח על הכנסותיו לרשויות המס ולכן המידע המופיע בדוח הרציפות הביטוחית (נ/1) אינו רלבנטי כלל. הוא מוסיף כי במהלך התקופה הקצרה בה עבד אצל הנתבעת השתכר 220 ₪ ליום. בנוסף לעבודתו היומיומית, טען התובע כי 3-4 פעמים בשבוע היה נשאר לעבוד משמרת נוספת בשכר של 220 ₪ נוספים אשר היו משולמים לו במזומן. לדבריו, שכרו האמתי עמד על אותם 5,720 ₪ שדווחו בתוספת 3,080 ₪ לחודש. עוד הוסיף וטען כי היה בכוונתו להמשיך ולבצע עבודות פרטיות בגינון כפי עשה כל חייו (והפנה להסכם מיום 23.3.09 להקמת גינות ציבוריות שצירף לתצהירו).

26.הנתבעות טוענות כי גם עובר לתאונה וגם לאחריה עבד התובע מעט מאוד, תוך מעבר תכוף בין מקומות עבודה וכי פוטנציאל שכרו לא היה גבוה. הנתבעות תמכו טענותיהן בת/1 המוכיח, לשיטתן, פוטנציאל השתכרות נמוך מאוד, בתביעותיו של התובע למל"ל לקבלת הבטחת הכנסה, ועמדו על חוב המזונות שנצבר.

27.כידוע, הסמכות לקבוע את גובה הנכות התפקודית מסורה לבית המשפט (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3), 792). בחינת מצבו התעסוקתי של התובע מאז התאונה (שהרי לטענתו מאז התאונה אינו עובד עוד "בשחור"- עמ' 26 ש. 12) מלמדת כי אינו מובטל לחלוטין. התובע העיד על מקומות עבודה בהם עבד לאחר התאונה בחלקן אף התמיד לפרקי זמן של עשרה חודשים. לא הוכח בפניי כי עובר לתאונה היה מצבו התעסוקתי טוב יותר. ב"כ התובע הפנתה לפסק הדין בעניינו של משלי יעקב (ת.א. (י-ם) משלי יעקב נ' קווים מערכות תחבורה בע"מ (21.9.09), הדומה לענייננו. אולם אין מדובר בזהות מוחלטת ויש מקום להבחנה. בפסק הדין הנ"ל דובר בתובע שחלק מאצבע 2 שלו נקטעה והקישיון שנמצא ביתר האצבעות היה בשיעור גבוה יותר מאלו שנקבעו כאן.

28.לתובע 39.2% נכות רפואית, ברם הפסיכיאטרית שמונתה על ידי בית המשפט קבעה באופן פוזיטיבי כי אין מדובר בנכות בעלת אספקט תפקודי, וחלק מן הנכות האורתופדית היא בגין צלקות, שכידוע אינן בעלות אופי תפקודי. כשבוררים את הנכות בעלת המשמעות התפקודית מבין כלל הנכויות שנקבעו, בניכוי הנכות הפסיכיאטרית והנכות בגין הצלקות, מדובר ב28.44% נכות. אני סבורה כי במקרה זה יש להעמיד את הנכות התפקודית בגובה הנכות הרפואית, ובמעוגל אני קובעת את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 30%.

גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד

29.התובע היום בן 52.5 בפניו עוד 14.5 שנות עבודה עד הגיעו לגיל 67, מקדם ההיוון הוא 141.

בשים לתקופת העבודה הממושכת בשנת 2013, ולכך שיש להניח כי שכרו של התובע היה עולה, ולוּ ברמה כלשהי, ככל שהיה צובר וותק וניסיון, אני מוצאת לקבוע כי פוטנציאל ההשתכרות של התובע עומד על 6500 ₪ לחודש שהם 274,950 ₪ ובצירוף 12.5% הפרשי פנסיה: 309,319 ₪  ובמעוגל: 310,000 ₪.

עזרת הזולת והוצאות רפואיות וכלליות 

30.התובע טוען כי לאחר הניתוחים נזקק לעזרת בני משפחתו (אשר לא הובאו לעדות) הוא מוגבל בעבודות משק בית וכן טוען כי נזקק להוצאות רפואיות בעלות כוללת של 10,000 ₪ וצירף קבלה אחת, על סך 55 ₪ עבור פגישת "אינטייק" עם פסיכיאטר, מיום 27.2.12, שנתיים וחצי לאחר התאונה. מדובר בתאונת עבודה, כאשר הוצאותיו הרפואיות של התובע אמורות להיות משולמות במלואן על ידי המל"ל, ואין בפניי אינדיקציה אחרת. עם זאת, יש להניח כי כן נגרמו לתובע הוצאות כלשהן במהלך השנים אשר לא קיבל בעדן החזר ועל כן ישוקללו הוצאות אלו ביחד עם עזרת הזולת, כאשר יש להניח כי בתקופה שלאחר הניתוחים נזקק לעזרת הזולת בצורה משמעותית החורגת בהיקף תמיכה רגיל של בני משפחה. בשים לב לפרק הזמן שבו נקבעו נכויות זמניות (כ- 18 חודשים) אני פוסקת לתובע סך של 35,000 ₪ עבור עזרת הזולת והוצאות רפואיות לתקופות אי הכושר ולאחר מכן לפי 500 ₪ לחודש X 100 חודשים – 50,000 ₪.

סה"כ עבור הוצאות רפואיות ועזרת הזולת בעבר, 85,000 ₪

31.באשר לפסיקת פיצוי בגין ראשי נזק אלו לעתיד, הרי שהתובע לא הראה כי הוא נזקק לטיפול תרופתי / אחר באופן קבוע והוא אינו מעסיק עזרה בשכר. התובע הלין על הקושי לערוך ולסחוב קניות. בימינו כאשר אין מניעה שקניות ניתנת להזמנה באינטרנט / ניתן להזמין משלוח בסיום הקניות במרכול עצמו, הרי שאני מעריכה את הוצאותיו העודפות של התובע בגין הפגיעה בסך של 500 ₪ לחודש עד תום תוחלת חייו (מ.ה. 237) שהם 118,500 ₪ ובמעוגל: 120,000 ₪.

 סה"כ, במעוגל, עבור ראש נזק זה לעבר ולעתיד (במעוגל) 205,0000

32.סוף דבר: סך נזקיו של התובע בגין התאונה מוערכים בסכום של 877,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את הסכום שנקבע בחוות הדעת האקטוארית: 679,104 ₪ ומשכך אני מורה כי הנתבעות יפצו את התובע בסכום של 197,896 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% והוצאות משפט.

סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום, שאחרת יישאו ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ה' אב תשע"ט, 06 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.