רקע
בפני תביעת נזיקין על פי חוק הפלת"ד.
התובע, יליד 1975, טוען שנפצע בתאונה ביום 19.10.2017 בזמן היותו אסיר, כשנפל תוך כדי ירידתו מרכב השב"ס שהוביל אותו. מונו מומחים מטעם בית המשפט ומחוות הדעת עולה שלתובע נכויות בתחום האורתופדיה והכאב.
הצדדים הגישו תחשיבי נזק, בית המשפט הכין הצעה שלא השתכללה לכלל הסכם פשרה והתיק נקבע להוכחות.
דיוני ההוכחות התקיימו ביום 13.04.22 בו העיד התובע ונחקר בחקירה נגדית, וביום 19.05.22 בו נחקרו מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה ד"ר חנן טאובר ולאחריו נחקר מומחה בית המשפט בתחום הראומטולוגיה פרופ' אברהם וינברג.
לאחר קבלת תמלול הפרוטוקול, הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה בהקלטה ביום 10.07.22.
הצדדים חלוקים הן לעניין החבות והן לעניין הנזק.
פסק דיני זה יהיה תמציתי כהנחיית תקנה 129 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשס"ח – 2018.
דיון והכרעה
לטענת ב"כ התובע המלומד, לא ברורה התנגדות הנתבעת לגרסת התובע, התובע לא נחקר כלל על נסיבות התאונה ולגרסתו יש תימוכין בתיעוד הרפואי ובזכרון הדברים של הסוהרת ענת מור. יתירה מזו, הנתבעת לא הציגה צילומים ממצלמות האבטחה שיכולים לשפוך אור על נסיבות התאונה למרות פניות ב"כ התובע.
לדידי, טענות התובע בדין יסודן. הנתבעת לא עשתה דבר בכדי לברר את נסיבות התאונה ואף לא חקרה את התובע, מנגנון הפגיעות כפי שעולה מחקירת ד"ר טאובר מתאימות לפגימות בגופו (עמ' 15 ש' 29 בפרוט' הדיון מיום 09.05.22), ולעובדה שההגנה לא סיפקה את סרטוני מצלמות האבטחה יש לפעול לרעתה.
התובע העיד (עמ' 6 ש' 6 בפרוט' הדיון מיום 13.04.22):
"ת:כשהגענו למעשיהו פתחו לי את הדלת של הרכב, ביקשו ממני לרדת, הייתי אזוק ידיים ורגליים ומסתבר שהייתה מדרגה ביציאה של הרכב שלא פתחו לי אותה וכששמתי עליה את הרגל היא נפתחה ואני עפתי אחורה, נחבלתי בגב ובמרפק, נפלתי על הרצפה ואני לא יודע כמה זמן שניות, דקות שכבתי על הרצפה, שמעתי את הסוהר צועק סביבי אבל לא יודע מה בדיוק הוא עשה ואחרי כמה זמן ששכבתי על הרצפה התחלתי לחזור לנשום, הסוהר עזר לי לעמוד, לקחו אותי למרפאה, זריקת וולטרן ושוחררתי כאילו שהכל בסדר.
ש:באיזה שעה קורה האירוע ומי ראה את האירוע מעבר לסוהר שאתה מספר עליו?
ת:אם אני זוכר נכון האירוע בשעות הבוקר והיינו אני והסוהר, לא היו שם עוד אנשים אבל המקום מצולם כמו כל כניסה של כלא.
ש:אתה יודע להגיד איפה בערך זה קורה בין כותלי הכלא?
ת:ברחבת הכניסה לכלא מעשיהו, רחבת החנייה לכניסה."
עדותו של התובע הייתה אמינה וקוהרנטית בעיניי, ולפיכך אני מקבל את גרסת התובע לענין נסיבות התאונה כי נפל בעת ירידה מהרכב.
בסעיף 1 לחוק הפלת"ד:
""תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב .., וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו").
הגדרת ה"שימוש" בחוק הפלת"ד הנה כלהלן:
" "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, ... ".
נראה כי לשון החוק ברורה, לא הועלו כל טיעונים משפטיים נגד השימוש שנעשה ברכב ומדובר במקרה הפשוט של ירידה מרכב בסיום נסיעה ולפיכך ברי כי מדובר בתאונת דרכים.
חישוב הנזק
נכות רפואית
ב"כ התובע טוען כי לפי חישוביו את הנכות המשוקללת ניתן להגיע ל30.448% לפי חישוב אחד ולפי חישוב אחר להגיע לנכות משוקללת צמיתה בשיעור של 26.47%.
ב"כ הנתבעת טוען כי אין מקום לפרשנות וע"פ החישוב שעשה הנכות המשוקללת הצמיתה של התובע הינה 26.47%.
מומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה, פרופ' אברהם וינברג ציין בחוות דעתו כי הוא מעריך את נכותו של התובע בגין הפיברומיאלגיה בשיעור של 10% ומשיעור נכות זה יש לנכות את שיעור הנכות האורתופדית כפי שיקבע ע"י האורתופד.
מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר חנן טאובר העריך בחוות הדעת מיום 18.01.20 את נכותו של התובע – 10% לפי ס. 41(8), 15% לפי סעיף 37(7)(ב) חלקי ומותאם, ו7.5% לפי סעיף 37(5)(א) חלקי כאשר הוא מייחס 8% מהנכות בגב התחתון לעבר ו7% לתאונה ולפיכך נכותו הצמיתה המשוקללת הינה 27%.
בחוות הדעת המשלימה מיום 30.04.22 תיקן המומחה את חישוב הנכות ולפיה נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע הינה בשיעור 21.76%.
בתשובתו לחקירת ב"כ הנתבעת המלומדת, הודה ד"ר טאובר שהיה צריך להוריד מחצית גם על הצוואר בגין עבר כפי שהוריד בגב תחתון (עמ' 13 ש'31 בפרוט' הדיון מיום 09.05.22) ולפיכך לקבוע 4% נכות בצוואר מהתאונה.
בהחלטתי בפרוט' הדיון קיבלתי את התנגדות ב"כ הנתבעת לשאלת ב"כ התובע בעניין החפיפה וזאת לנוכח תשובתו של ד"ר טאובר כי אינו עוסק בפיברומיאלגיה.
בחקירתו הבהיר פרופ' וינברג כי להערכתו ישנה חפיפה של 2% מתוך 10% נכות שהעריך בחוות הדעת (עמ' 43 ש' 17 בפרוט' הדיון מיום 09.05.22).
לאור תשובות המומחים והתייחסותם לשאלת נכות העבר אל מול שאלות ב"כ הצדדים והחומר שהוצג לפניהם אני סבור שנכון להעמיד את נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בשיעור של 25% מעוגל ( 7% עבר , % 8 גב + 10% מרפק + % 4 צוואר (% 3.5 עבר) + 8% פיברו).
נכות תפקודית
ההגנה ניסתה, ע"י הצגת סרטון (והימנעות התובע מלענות על כל השאלונים הטרחנים שנשלחו לו) לשכנעני שפגיעותיו של התובע לא משמעותיות ומצבו התפקודי תקין לחלוטין והוא בעצם "עושה הצגה". אינני יכול לקבל טיעונים אלו. לטעמי הסבריו של התובע היו סבירים וגרסתו מהימנה.
משכך ולאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים, ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית, ומשלא מצאתי טיעונים כבדי משקל בכדי לחרוג מכך לחומרא או לקולא (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה תהה זהה לנכויות הרפואיות, קרי 25%.
הפסדי השתכרות
סבורני כי במקרה דנן יש קושי משמעותי לאמוד את ההפסדים שנגרמו כתוצאה מהנכות התפקודית ואני מקבל את טענת ההגנה כי יש להעריך את הפיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדן (ראו ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ (10.07.76) פ"מ ל(3) 281, בעמ' 284 וכן ע"א 801/89 אהרון כהן נ' יוסף שבאם , מו (2) [18/03/1992] וכן ד. קציר בספרו "פיצויים בשל נזקי גוף" מהדורה רביעית בעמ' 857-858), אך אני סבור כי הסכום שהציעה ההגנה נמוך מידי.
על כן אני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי עבור הפסד השתכרות בעבר ופגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, כולל הפסדי פנסיה והפרשות סוציאליות, בסך 180,000 ₪.
עזרת הזולת
התובע דורש בגין העזרה שמקבל מבני משפחתו סכום גלובלי של 30,000 ₪ ואילו הנתבעת מציעה סכום של 10,000 ₪.
ככל שמדובר לעבר, אנו עוסקים בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580). יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם ממצבו הרפואי והתפקודי של התובע כפי שאלו עולים מהמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט. אי לכך, הנני קובע כי בגין ראש נזק זה יש מקום לפיצוי התובע, בסכום גלובלי בסך 18,000 ש"ח.
הוצאות רפואיות ונסיעות
התביעה סבורה כי יש לפצות את התובע בגין ראש נזק זה בסך גלובלי של 50,000 ₪ .
הנתבעת לא התייחסה לנטען. לאחר ששקלתי את טענות התביעה, הגעתי למסקנה שהנתבעת תפצה את התובע בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי סביר של 10,000 ₪.
כאב וסבל
לאור הנתונים בתיק ולפי התקנות, הנתבעת תפצה את התובע, בגין ראש נזק זה, בסך מעוגל של 43,000 ₪.
הוצאות לדוגמא
צודק ב"כ התובע בהערתו, שגם בית המשפט רואה בחומרה רבה התנהלות נתבעות המקשות שלא לצורך על תובעים בתיקי פלת"ד.
הנתבעת לא שילמה למומחה את התשלום במועד, העלתה טענת חבות אך לא עשתה דבר בכדי לברר שאלה זו וגרמה לעיכובים מיותרים בתיק והוצאות שלא לצורך לתובע.
פגיעה שכזו בזכויותיו הדיוניות הלגיטימיות של התובע, כשמצויים אנו בתיק פלת"ד בו שיעור שכ"ט עו"ד מוגבל על פי החוק, מצדיקה הטלת הוצאות כמבוקש, אך בשיעור נמוך מתוך ריסון עצמי שיפוטי.
אציין כי שקלתי האם יש מקום להטלת גם הוצאות לטובת אוצר המדינה בנוסף, אך כיוון שסנקציה מסוג זה מחייבת מתן אפשרות לנתבעת וב"כ לטעון טענות בפני בית המשפט בעניין ומאחר ועינוי דין רב כבר נגרם לתובע עד כה, לא רציתי לעכב עוד את מתן פסק הדין בעניין ובמודע ויתרתי על הרעיון שבהטלת הוצאות מסוג זה.
משכך, הנני נעתר לבקשת התובע, ומחייב את הנתבעת בהוצאות לדוגמא על סך של 3,000 ₪.
סוף דבר
התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים דלעיל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.2% מהסך הנ"ל.
המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום
ניתן היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
