פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול

רקע ותמצית השתלשלות העניינים

1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד X.X.1990 (להלן: "התובע"). זאת בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.2.2020 בשעה 11:45 או בסמוך לכך. בתביעה טען התובע כי במהלך נהיגה ברכב שטח מ.ר 96-139-87 (להלן: "הרכב"), שהיה מבוטח על ידי הנתבעת, באזור שבי ציון, תוך כדי סיבוב לימין, הרכב התהפך מספר פעמים ונעצר על צידו. נטען כי במהלך האירוע וכתוצאה ממנו התובע נחבל בכף ידו השמאלית (להלן: "התאונה"). נטען כי בשל תנאי השטח והמיקום המרוחק של אירוע התאונה התובע פונה מהמקום בתחילה על ידי אחיו, מר אלמוני (להלן: "אלמוני"). זאת באמצעות אופנוע שטח עד לכביש סמוך, שם המתין להם אמבולנס של מד"א, שנטען כי הוזעק על ידי עובר אורח (להלן: "המודיע"). האמבולנס הסיע את התובע לבית חולים נהריה, ולאחר מכן התובע הועבר לטיפול בבית חולים רמב"ם (להלן: "בית החולים"). במהלך הטיפול אובחנה פגיעה בכף יד שמאל של התובע, והוא אושפז בבית החולים. במהלך האשפוז התובע עבר ניתוח שיחזור וקיבוע פנימי של השברים בכף ידו הפגועה.

2. התביעה כאן הוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

3. הנתבעת שוללת את חבותה לפצות את התובע, כאשר המחלוקת המרכזית בין הצדדים בשאלת החבות היא בנוגע לזהות הרכב. לטענת הנתבעת אין כל אינדיקציה שהתובע נפגע בתאונה דווקא מהרכב המבוטח הנ"ל, ולא מכלי רכב אחר. נטען כי מלבד תמונות שצילם התובע בעצמו, לאחר קרות התאונה, בהן צולם הרכב עם מספר הרישוי שלו, אין עד חיצוני שיעיד כי הרכב המבוטח על ידי הנתבעת, אשר נטען כי התובע נהג בו בעת התאונה, הוא הרכב שתועד בצילומי התובע.

   הנתבעת מכחישה גם את הנזקים הנטענים בתביעה. לטענתה, למרות הנזק שנטען כי נגרם לו בתאונה, התובע עצמאי בתפקודו ואיננו נזקק לעזרת צד ג' כלשהי.

4. במסגרת ניהול ההליך מונו שני מומחים רפואיים על ידי בית המשפט:

   א.בתחום האורתופדי מונה בהחלטה מיום 12.7.2021 ד"ר מיכה רינות (להלן: "ד"ר רינות") כאשר ביום 11.10.2021 התקבלה חוות דעתו, לפיה כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות כוללת לצמיתות בשיעור 25%.

   ב.בתחום הפסיכיאטרי מונה בהחלטה מיום 12.11.2021 ד"ר עיסאם דאוד (להלן: "ד"ר דאוד"). בחוות דעתו שהוגשה ביום 6.3.2022 הוא העריך כי לתובע נותרה נכות נפשית זמנית במהלך השנה הראשונה בשיעור 20% לפי סעיף 34ב(3) לתקנות המוסד לביטוח לאומי. לאחר השנה הראשונה העריך ד"ר דאוד כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 34ב(2) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

5. ביום 21.7.2022 הוגש תחשיב נזק מטעם התובע; ביום 5.9.2022 הוגש תחשיב נזק מטעם הנתבעת, וביום 10.11.2024 הוגשה תגובת התובע לתחשיב הנתבעת.

6. בדיון שהתקיים ביום 13.11.2022 ניתנה הצעת בית משפט בשאלת גובה הנזק בלבד. כמו כן הנתבעת ביקשה לקבל צו לבדיקת הרכב על ידי מומחה מטעמה. מאחר והרכב נמכר, הוסכם כי לבקשת הנתבעת פרטי הרוכש יומצאו לידה. בהודעת התובע מיום 20.11.2022 צורפו לתיק בית משפט, בין היתר, פרטי הרוכש של הרכב.

7. הנתבעת בהודעה מיום 2.3.2023 דחתה את הצעת בית משפט. משכך התיק נקבע לשמיעת ראיות. לעניין זה הצדדים הגישו ראיותיהם, כאשר ביום 29.3.2023 הוגשו תיק מוצגים ורשימת עדים מטעם התובע; ביום 13.4.2023 הוגש תצהיר חוקר מטעם הנתבעת; כמו כן המוסד לביטוח לאומי הגיש תעודות עובד ציבור בתאריכים 29.5.2023, 7.5.2023, 29.11.2023 ו-26.12.2023 מטעם כהן הדס, ממונה בכירה בענף נפגעי עבודה ובאגף גמלאות.

   ביום 5.7.2023 התובע הגיש לתיק בית משפט שני מוצגים נוספים – שומת מס לשנים 2017-2021 ואישור על תשלום קצבאות פנסיית נכות בשנת 2020. ביום 6.7.2023 הנתבעת הגישה מסמכים נוספים, כגון דו"ח רציפות ביטוח במל"ל ותדפיסים רפואיים מקופת החולים. ביום 19.7.2023 הנתבעת הגישה דיסק-און-קי עם סרטוני מעקבים וסרטון תדמית.

8. שמיעת הראיות התקיימה בתאריכים 10.7.2023 ו-10.1.2024. בדיון שהתקיים ביום 10.7.2023 נשמעה עדות התובע, ובנוסף העידו עדי התובע: העד מר גדי ביטן, הבעלים של מוסך "גד רפאל ושות'", בו נטען כי הרכב תוקן לאחר התאונה (להלן: "מר ביטן"); העד מר אלמוני; העד מר פלמוני, גיסו של התובע, אשר היה מעורב בתאונה כנוסע (להלן: "מר פלמוני"); והעדה גב' פלונית, אשתו של התובע.

   כמו כן נשמעה עדותו של מר דורון עוזרי, חוקר מטעם הנתבעת, שהגיש תצהיר חוקר ודוח חקירה (להלן: "מר עוזרי").

   בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 10.1.2024 נשמעו העדים: מר א' נ' (להלן: "מר א'"), אחיו של התובע ומנכ"ל החברה בה הועסק התובע, חברת XXX בע"מ (להלן: "החברה"); המומחה ד"ר דאוד; מר גלעד בלום, איש בטיחות בחברת אינטל; ומר סלימאן מורסי, מנהל החשבונות של החברה.

   יצוין כי מלבד תצהירים שהוגשו על ידי מר פלמוני ותצהיר של החוקר, מר עוזרי, לא הוגשו תצהירים בתיק, והעדים נחקרו בפניי בחקירה ראשית ובחקירה נגדית.

9. במהלך ניהול ההליך, עוד לפני תחילת שמיעת הראיות, ביקשה הנתבעת לקבל צו למד"א להמצאת פרטים ומסמכים, תוך שטענה כי דו"ח מד"א בנוגע לפינוי התובע עקב פציעתו בתאונה, נסמך רק על דברי התובע, מבלי שצוינו בו פרטי הרכב המעורב ומקום התרחשות התאונה. הנתבעת צירפה לבקשה את תמליל קבלת הקריאה לאירוע התאונה (להלן: "התמליל") המתעד שתי שיחות שהתקיימו בין המודיע לבין מוקדן מד"א, שיחות שבהן דווח למוקד מד"א על התאונה. הנתבעת טענה כי מאחר והאמבולנס לא הגיע לזירת התאונה, אלא התובע פונה על ידי אחיו ובהמשך חבר אליו, וזאת לאחר שנטען כי רכב מד"א לא יכול היה להגיע למקום התאונה, לא ניתן ללמוד מהרישום בדו"ח מד"א על נסיבות פגיעתו של התובע ומקום התרחשות התאונה. הנתבעת ציינה כי על פי התמליל, המודיע היה עד להתרחשות התאונה והוא העביר למוקדנית מד"א את נקודת הציון המדויקת בה התרחשה התאונה. משכך ביקשה הנתבעת גם צו לגילוי פרטי המודיע, אשר ימציא את נקודת מיקום התאונה כפי שהתקבלה על ידי מד"א בזמן אמת.

   התובע בתגובתו מיום 10.5.2021 ומיום 13.6.2021 לא התנגד לבקשת הנתבעת, תוך שטען כי הבקשה מיותרת מאחר וממילא ככלל בדוחות מד"א אין רישום של מספרי רישוי של כלי רכב המעורבים בתאונות, ולטענתו תמליל השיחה של מד"א שהוצג קודם לכן מספק, ונותן מענה לכל תמיהות הנתבעת.

   מד"א בתגובתה מיום 3.6.2021 טענה כי פנתה למודיע לקבלת עמדתו, אולם הוא התנגד לחשיפת פרטיו, ולכן ביקשה לדחות את בקשת הנתבעת.

   בהחלטה מיום 7.7.2021, בהסכמת הצדדים, הוחלט שהבקשה למתן צו למד"א לא תידון בשלב זה. בהמשך, בהחלטה מיום 14.9.2023 נעתרתי לבקשת הנתבעת לזימון מנהל מחלקת תקשוב ומידע של מד"א למתן עדות בעניין בקשת מידע, ביחס לתמליל הדיווח על התאונה דנן, הכולל את פרטי המודיע.

   בהתאמה ביום 6.9.2023 הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם עו"ד שי מתנה, הממונה על פניות הציבור במד"א, במסגרתה הוגשו תמליל הקלטות הקריאה לאירוע התאונה וקלטות השיחות.

    

   דיון והכרעה

10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדויות ושקלתי את כלל הראיות שהונחו בפניי, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל, אם כי שיעור הפיצוי המגיע הוא נמוך מזה הנתבע והמפורט בסיכומים מטעם התובע.

    אני סבורה כי התובע עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכחת גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה, ואילו הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח טענותיה המכחישות חבותה לפיצוי התובע בנסיבות העניין, והכול כפי שיפורט להלן.

    שאלת החבות

11. ממכלול טענות הצדדים עולה כי אין מחלוקת בשאלה האם אירעה התאונה באופן שתואר על ידי התובע. הצדדים חלוקים בעיקר בשאלה העובדתית האם הוכח באופן מספק כי כלי הרכב בו נהג התובע בעת התאונה היה זה שבוטח על ידי הנתבעת. בעוד התובע טען כי התאונה אירעה עת נהג ברכב הנ"ל, המבוטח אצל הנתבעת, ולא ברכב אחר, הנתבעת טענה כי לא הוכח שהתאונה אירעה דווקא ברכב הנ"ל ולא בזיקה עם רכב אחר. לטענת הנתבעת, הגם שלשיטת התובע היו במקום התאונה מספר אנשים, אף אחד לא ציין בפני מד"א בשיחות שנערכו עימם את מספר הרכב המעורב בתאונה, ואין ראיה אמינה בדבר זהות הרכב המעורב. כמו כן נטען כי לא הוכח מתי צולמו התמונות, שהתובע טען כי צולמו על ידו בסמוך לאחר התאונה. הנתבעת העלתה תמיהות גם ביחס לתיקונים שנטען כי בוצעו ברכב לאחר התאונה. לטענתה הוחלפו ברכב חלפים שאינם עומדים בהלימה לתמונות שצורפו. כך למשל נטען כי בתמונות שצירף התובע לא נצפה נזק בצמיגי הרכב, ואילו בקבלה שהוגשה ביחס לתיקונים שבוצעו ברכב לאחר התאונה, צוין כי הוחלפו 4 צמיגים.

12. גרסת התובע בנוגע לאופן התרחשות התאונה ולכלי הרכב בו נהג בעת התרחשות התאונה, הובאה בפניי בעדותו של התובע בחקירה ראשית ובחקירה נגדית בבית המשפט, וכן בדוח חקירה שבוצעה על ידי חוקר מטעם הנתבעת (הוגש ביום 13.4.2023) (להלן: "דו"ח החקירה"). כן ניתן ללמוד על העניין מהאמור במסמכים רפואיים, שגם בהם נרשמו נסיבות התרחשות התאונה, על פי דברי התובע, ומתמליל הקריאה למד"א, לפיו בוצעו שתי שיחות בקשר לדיווח התאונה. בנוסף ישנן ראיות כי הרכב שבוטח על ידי הנתבעת תוקן בשל נזקים שנגרמו לו בתאונה.

    מאידך תמיהות הנתבעת מתבססות על טענותיה בדבר סתירות בחומר הראיות שהמציא התובע. לא הובאה על ידי הנתבעת כל ראיה או עדות חיצונית לביסוס תמיהותיה, ואף לא הוצגה כל ראיה אשר יש בה די לסתור את גרסת התובע. התובע כן הצליח להוכיח כי הוא נפגע בתאונה בנסיבות שתוארו על ידו, בעת שנהג ברכב דנן, כמפורט להלן:

    עדות התובע לאופן התרחשות התאונה והרכב בו נהג

13. התובע בעדותו הראשית סיפר אודות נסיבות התרחשות התאונה, לפיהן במהלך נסיעה ברכב יחד עם גיסו, מר פלמוני, באזור שבי ציון, בעת ביצוע סיבוב חד לימין, התהפך הרכב יותר מפעם אחת, עד אשר נעצר על צידו, וכתוצאה מכך ידו השמאלית של התובע, שהייתה מונחת באותה עת על קשת המגן, נמעכה כאשר הרכב פגע בקרקע. לטענת התובע לאחר התאונה ניגש אליו עובר אורח, המודיע, אשר סייע לו בחבישת ידו והזעיק עבורו אמבולנס. מאחר והמודיע התקשה במסירת מיקום התאונה למוקד מד"א, התובע התקשר לאחיו אלמוני וביקש ממנו להגיע אל מקום התאונה ברכב שטח אחר, על מנת שיסיע אותו לנקודת מפגש עם האמבולנס. לדברי התובע, אחיו אלמוני הגיע לאחר כ-20-25 דקות, כאשר עד להגעתו התובע, כך לטענתו, צילם מספר תמונות של היד הפגועה ושל הרכב. באחת התמונות נראה הרכב כאשר הוא הפוך על צידו, ובתמונה רואים את לוחית הרישוי של הרכב.

14. התובע צירף את התמונות שטען שצילם לאחר התאונה כנספח 9 לתיק המוצגים. בעמ' 55 לתיק המוצגים מופיע צילום הרכב כולל מספר הרישוי; בעמ' 56 יש צילום של הרכב הפוך על צידו, ובסמוך אליו עומד אדם שהתובע זיהה כמודיע. כמו כן יש תמונות נוספות המתעדות את פציעתו של התובע. בחקירתו הנגדית לא סטה התובע מגרסתו כי התאונה אירעה ברכב וכנטען על ידו. כשהתבקש להסביר את צילום התמונות בשעה 11:52, כאשר התאונה אירעה לטענתו בשעה 11:45, השיב כי הוא צילם את התמונות גם לבקשת אשתו, שהיא אחות במקצועה, וזאת בזמן שהמתין לאחיו שיגיעו. לטענתו הוא היה נסער, וצילום התמונות היה גם לבקשת אחיו א', שביקש לדעת כיצד התהפך. התובע הסביר כי למרות שבאחת התמונות מופיע צילום של הרכב עם לוחית הזיהוי, לא הייתה לו כוונה לצלם משהו ספציפי, אלא הוא צילם את הרכב ממספר זוויות, ולא מתוך כוונה לצלם את מספר הרישוי של הרכב.

15. גרסתו של התובע כאמור עלתה בקנה אחד גם עם האמור בחקירתו על ידי חוקר הנתבעת, ולפיה תוך כדי נהיגה הרכב התהפך על צידו, ולאחר מכן עובר אורח, המודיע, התקשר למד"א ודיווח על התאונה. גם בפני החוקר טען התובע כי ממקום התאונה הוא פונה על ידי אחיו אלמוני באמצעות אופנוע שטח, וזאת עד למפגש עם האמבולנס. בדו"ח החקירה צוין כי התובע הציג גם בפני החוקר תמונה של הרכב, אשר בסמוך אליו עמד המודיע.

16. עדותו של התובע בכל הנוגע לנסיבות אירוע התאונה הותירה עליי רושם חיובי ונתתי בה אמון. התובע מסר את גרסתו לאירועים באופן סדור, מאורגן ומבלי להתחמק מסוגיות במחלוקת לגביהן נשאל. גרסתו של התובע הייתה רציפה וקוהרנטית ולא נסתרה, גם לא בעדות התובע בפני חוקר הנתבעת. כמו כן גרסת התובע מקבלת חיזוק בעדויות של מר פלמוני ומר אלמוני, ובתמליל השיחות עם מד"א, וכן עולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי במסמכים השונים אשר נרשמו מפי התובע, ועם הראיות לתיקון הרכב. לא מצאתי תהיות או סתירות היורדות לשורשם של דברים.

    תמליל מד"א לקבלת הקריאה לאירוע התאונה

17. גרסת התובע לתאונה מתחזקת עם האמור בתמליל הקריאה למד"א. מקריאת התמליל עולה כי התבצעו שתי שיחות עם מד"א בקשר לתאונה דנן: בשיחה הראשונה בין המודיע למד"א, המודיע דיווח על תאונת טרקטורון שאירעה בחצרות יסף על חוף הים. המודיע דיווח על טרקטורון שהתהפך ויש פצוע אחד ללא נפגעים נוספים. המודיע התקשה להכווין את מד"א למקום התאונה ולכן הוא שלח את נקודת הציון בה התרחשה התאונה דרך לינק שמד"א שלחה לטלפון הנייד שברשותו. בשיחה השנייה התברר שהמודיע, "ליאור", הוא כונן של איחוד הצלה, אשר ראה את התהפכות הרכב שגרמה לתאונה, ודיווח כי היו שני נוסעים ברכב שמהלכים בהכרה, ומלבד פגיעה שיש לאחד מהם ביד, אין דיווח על נפגעים נוספים. במענה לשאלת מד"א: האם התאונה היא בטרקטורון או ברייזר, השיב המודיע "ברייזר רייזר".

18. אציין כי בסיכומי התובע הרכב הוגדר כרכב שטח מסוג רייזר או באגי, אם כי בשיחת המודיע הראשונה למד"א נמסר כי התאונה אירעה על טרקטורון, וגם בדו"ח הרפואי של מד"א (נספח 3, עמ' 6 למוצגי התובע) נרשם כי לדברי התובע הוא התהפך עם טרקטורון עת נהג עליו. הנתבעת מצידה ביקשה להיתלות בכך כנימוק לדחיית גרסתו של התובע לתאונה ברכב דנן, ולטענתה ייתכן והתאונה אירעה בטרקטורון ולא ברכב דנן, שהוא מסוג רייזר, כנטען, ולטענתה ייתכן שהתמונות בהן תועד הרכב לאחר התאונה צולמו לא במועד התאונה אלא בזמן מאוחר יותר. לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעת ואינני סבורה כי די באמור כדי לקעקע או לדחות את גרסת התובע.

19. כאמור, מתמליל השיחות למד"א עולה כי בשיחה השנייה למד"א המודיע ציין מפורשות כי הרכב המעורב בתאונה הוא מסוג רייזר ולא טרקטורון. כך עולה מתמליל השיחה עם מד"א, נספח 4 למוצגי התובע:

    "...

    מד"א: זה שני נפגעים במקום?

    מודיע: שני נוסעים ברכב

    מד"א: אוקי

    מודיע: שניהם מתהלכים בהכרה זה לא .. לא מדווחים על כאב פיזי ועל פגיעות נוספות מלבד הפציעה שיש לאחד מהם ביד יש לו דפורמציה באצבעות

    מד"א: אוקי ואתה ראית את ה..התהפכות עצמה?

    מודיע: כן

    מד"א: הם ממש התגלגלו או פשוט התהפכו על הצד במהירות נמוכה? מה? ליאור?

    מודיע: הלו כן

    מד"א אני שואלת אותך איך בדיוק?

    מודיע: את שומעת?

    מד"א: כן עכשיו

    מודיע: אז הת.. התגלגלו

    מד"א: התגלגלו כמה פ.. הבנתי, ושתיהם לא חבשו קסדה?

    מודיע: נכון

    מד"א: טוב בסדר תודה ליאור

    מודיע: אבל היו חגורים בחגורות ויש קשת התהפכות אז..

    מד"א: זה בטרקטורון או RZR?

    מודיע: ברייזר, ברייזר.

    מד"א: א..RZR הבנתי בסדר טוב, טוב תודה.

    מודיע: בבקשה

    מד"א: ביי

    מודיע: ביי

    *סיום שיחה".

20. כמו כן לא מן הנמנע שהרישום בדו"ח הרפואי על ידי מד"א, לפיו התובע התהפך עם טרקטורון, ייתכן ומקורו באי דיוק של התובע, כאשר זה היה כמובן נסער בעת מסירת המידע, או באי דיוק של מי שערך את התיעוד. בכל מקרה, התיעוד בדוח הרפואי של מד"א, גם אם הוא איננו מדויק בהקשר של סוג הרכב, הוא תואם את האופן בו נטען כי נגרמה לתובע הפציעה בתאונה, ולא נרשמה גרסה שונה בעניין זה.

21. בנוסף, לאחר התאונה התובע תיעד את הרכב בו נהג, כאשר הרכב הפוך על צידו, ובחלק מהתמונות יש תיעוד של מספר הרכב לאחר התאונה (עמודים 40, 41, 55 לתיק מוצגי התובע). כמו כן בתמונות מתועד גם המודיע (עמודים 42, 50, 51, 54, 56 לתיק מוצגי התובע). בתמונות אחרות מתועד עובר אורח שסייע בחילוץ הרכב (עמודים 43, 44 לתיק מוצגי התובע), ובתמונות נוספות יש גם תיעוד של ידו הפצועה של התובע.

    משאין מחלוקת כי התובע נפגע באותו מועד, בנסיבות שתוארו על ידו, כאשר התאונה דווחה בזמן אמת למד"א על ידי מודיע שאיננו מוכר לתובע ואשר ראה את התאונה שאירעה וכיצד הרכב התהפך, ואותו מודיע תועד בתמונות בסמוך לרכב דנן (עמודים 54, 56 לתיק מוצגי התובע) – בכל אלה יש לקשור את התאונה לרכב דנן ולחזק את גרסתו של התובע, אשר כאמור נתתי בה אמון.

    בכל אלו די כדי לחזק את קביעתי לפיה אין בתיעודים הנ"ל, בהם צוין כי התאונה אירעה בטרקטורון, כדי לדחות את כל גרסת התובע באשר לנסיבות אירוע התאונה. זאת במיוחד לאור התרשמותי מעדות התובע והמהימנות שאני מייחסת לה.

    עדות מר פלמוני

22. חיזוק נוסף לגרסתו של התובע אני מוצאת בגרסתו של מר פלמוני, גיסו של התובע שנסע איתו ברכב במועד התאונה, ועדותו משמעותית לבירור נסיבות התאונה והמחלוקת בקשר לזהות הרכב. בתצהירו מיום 19.7.2022 טען מר פלמוני כי התאונה אירעה באזור שבי ציון, בעת סיבוב מהיר וחד לימין, אז הרכב התהפך יותר מפעם אחת, וכתוצאה מכך התובע נפגע קשה בכף ידו השמאלית. הרכב נעצר על צידו, כאשר בזמן העצירה התובע היה מעליו. לדבריו הוא לא נחבל גופנית אם כי היה בהלם, שהתגבר לאחר שראה את פציעתו של התובע. בסעיף 9 לתצהירו הדגיש מר פלמוני כי בהיותו גיסו ומקורב מאוד לתובע הוא יודע באופן אישי כי הרכב שתועד בתמונות, כרכב המעורב בתאונה, הוא "רכב משפחתי" של התובע ואחיו, ואין להם רכב שטח אחר מלבדו. בתצהיר נוסף מיום 9.11.2022 הוסיף מר פלמוני וטען כי בטלפון הנייד שלו יש כ-12 תמונות שצולמו על ידו דקות ספורות קודם להתרחשות התאונה. לטענתו בתמונות מתועד גם מר אלמוג דורון (להלן: "מר דורון") אשר סייע להם בשטח ליישר את הרכב באמצעות כננת שהייתה ברשותו, כאשר מי שמשך את הרכב הוא אחיו של התובע, מר א', וזאת באמצעות רכב באגי אחר.

23. בעדותו בבית המשפט חזר מר פלמוני על גרסתו כמפורט בתצהירים. כשנשאל אודות זיהוי הרכב בו נהג התובע בתאונה, השיב כי איננו זוכר את מספר הרישוי של הרכב, תוך שחזר על גרסת התובע להשתלשלות האירועים. לטענתו לאחר התאונה, כאשר הצליח לחלץ עצמו מהרכב, הגיע אליהם המודיע, אשר חבש את ידו של התובע בניילון והזעיק את מד"א. גרסה זו מתיישבת עם תמונה 49 שצירף התובע, בה צולמה ידו של התובע כשהיא אכן חבושה בניילון, וכן תואמת את גרסת המודיע בתמליל, לפיה ביצע לתובע קיבוע ביד. לדברי מר פלמוני, מאחר והתאונה אירעה במסלול שקשה להיכנס אליו עם רכב רגיל, הגיע אליהם אחיו של התובע, מר אלמוני, רכוב על אופנוע שטח ופינה את התובע ממקום התאונה לאמבולנס שהמתין לו. גם גרסה זו מתיישבת עם האמור בתמליל, לפיו המודיע התקשה להסביר את מיקום התאונה.

24. התמונות שצירף מר פלמוני צולמו קודם לתאונה, ומהן נראה בבירור כי צולמו במהלך נסיעה בשטח שאיננו סלול (עמודים 39-29 לתיק מוצגי התובע), באופן העולה בקנה אחד עם גרסת התובע ועם הצורך לפנותו מזירת התאונה באמצעות רכב שטח אחר, אל מקום המפגש עם האמבולנס. כמו כן מהתמונות ניתן להבחין כי צבע הרכב בו נסעו היה אדום (עמ' 30 לתיק מוצגי התובע), מר פלמוני ישב במושב ליד הנהג וצילם את עצמו דרך מראת הצד של הרכב (עמ' 30 לתיק מוצגי התובע). מר פלמוני תועד בתמונה נוספת, כשהוא מלווה את התובע ליד מיטתו בבית החולים (עמ' 62 לתיק מוצגי התובע), בה הוא לבוש בחולצה זהה לזו המתועדת בתמונה בעמ' 30, אותה צילם דרך מראת הצד של הרכב, קודם להתהפכות הרכב בתאונה.

25. יצוין כי גם מר פלמוני נחקר על ידי חוקר הנתבעת, וגרסתו מתיישבת עם האמור לעיל, כמפורט בדו"ח החקירה. מר פלמוני טען, גם בפני החוקר, כי לאחר ההתהפכות הרכב נעמד על צידו, והמודיע שהיה בשטח התקשר להזעיק את מד"א; לאחר שחלף זמן והאמבולנס לא הצליח להיכנס למקום התאונה, הוא או התובע התקשרו למר אלמוני, שהגיע למקום התאונה באופנוע שטח והסיע את התובע עד למקום המפגש עם מד"א. לטענתו בהמשך הכלי יושר על ידי כלי אחר של איחוד הצלה שהגיע לזירה. במענה לשאלות החוקר השיב מר פלמוני כי בתאונה נפגע הגלגל השמאלי האחורי של הרכב, והמנורות ברכב נשברו.

26. הנתבעת העלתה תמיהות מדוע מעורבותו של מר פלמוני לא דווחה על ידו לאף גורם, ומדוע לא פנה עקב מעורבותו בתאונה לחברת הביטוח או להגשת תביעה בגין נזקיו. בחקירתו הנגדית הוא השיב כי זו הייתה התאונה הראשונה בה היה מעורב, ולכן לא ידע כיצד לפעול. בנוסף טען כי מצבו לאחר התאונה לא הצריך בדיקות רפואיות, ולדבריו "נרגעתי והכל היה בסדר". העד חזר וציין בעדותו כי למרות שהיה ברכב עם התובע הוא לא נפגע בתאונה.

    בהקשר זה אעיר כי בדרך כלל אנו רגילים לטענות חברות ביטוח על כך שתובעים נוטים להפריז בתיאור הפגיעות כדי לזכות בפיצויים שאינם מגיעים להם, ואילו כאן טוענת הנתבעת כנגד התנהלות מר פלמוני, אשר בהגינותו טוען שכתוצאה מהתאונה הוא לא נדרש לאף בדיקה או טיפול רפואי, ובהתאמה לא פנה לחברת הביטוח וגם לא הגיש תביעה. לטעמי יש בהתנהלות זו של מר פלמוני תמיכה למהימנות עדותו וליכולת למצוא בה חיזוק לגרסת התובע כי התאונה אירעה ברכב דנן.

    גרסת מר אלמוני

27. גרסת התובע קיבלה חיזוק גם מעדות אחיו, מר אלמוני. מר אלמוני אמנם לא היה עד להתרחשות התאונה, אולם הוא הגיע לשטח זמן קצר לאחר התרחשותה. לגרסתו הוא ידע על קרות התאונה לאחר שהתובע או גיסו התקשרו אליו וביקשו ממנו להגיע אליהם באמצעות רכב שטח, כדי להסיע את התובע לנקודת מפגש עם מד"א. לדבריו כאשר הגיע לשטח הוא ראה את אחיו עם פציעה קשה בידו, והוא זיהה את הרכב שלהם הפוך. לטענתו הוא הסיע את התובע על אופנוע שטח שלקח מחבר, מר עבד אללטיף (להלן: "מר עבד"), ומשם נסעו לנקודת מפגש עם האמבולנס. מעדותו של מר אלמוני עלה עוד כי לאזור התאונה הגיעו לאחר מכן גם אחיו א' וגם מר עבד, וזאת על רכב רייזר של מר עבד.

28. גם מר אלמוני נחקר על ידי חוקר הנתבעת, ומהאמור בדו"ח החקירה עולה כי הוא הוזעק למקום התאונה כדי לאסוף את התובע מהזירה לנקודת המפגש של האמבולנס, והוא הגיע לשם באמצעות אופנוע שטח השייך לחברו מר עבד. בדו"ח צוין כי מר אלמוני סיפר שבהגיעו לזירת התאונה ראה שהכלי התהפך, וזאת "תוך כדי הסתייגות". לא צוין מהי ההסתייגות של החוקר וממה היא נובעת.

29. אציין כי לא מצאתי ממש בטענה לפיה יש להתייחס לגרסת התובע, כעולה מעדויות התביעה, בחשדנות, משום שמדובר בעדים שכולם קרובי משפחה. לטעמי, בהעדר אינדיקציה ברורה לא ניתן לייחס חוסר מהימנות לעד רק בשל קרבתו המשפחתית לתובע.

    גרסת התובע במסמכים רפואיים

30. גם הגרסה שתועדה במסמכים הרפואיים השונים, שניתנו בסמוך לאחר האירוע או בקשר אליו, מחזקים את גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה. כך לאחר שהתובע התקבל בחדר המיון של בית חולים רמב"ם, בתעודת חדר המיון מיום 21.2.2020 צוין: "היום במהלך טיול שטח, בזמן נהיגה בבאג'י התהפך הרכב בו ונחבל בכף יד שמאלית לדבריו". בסיכום ביקור במרפאה מיום 27.2.2020 צוין: "...אחרי נפילה במהלך טיול שטח בזמן נהיגת באג'י התהפך הרכב ונחבל בכף יד שמאל...". גרסת ההתהפכות עם הרכב תועדה גם בסיכום ביקור במרפאת ריפוי בעיסוק מיום 21.7.2020, שם נרשם: "ב-21/2/20 בטיול שטח עם באגי, התהפח. נפצע ביד שמאל" (השגיאה במקור – י.ק.ג). בהמשך, בסיכום ביקור אצל הפסיכולוג ד"ר נאום ח. עאסלה (להלן: "ד"ר נאום") מיום 18.9.2020 נרשם בסיבת הפנייה: "לדבריו היה מעורב בתאונת דרכים ביום 21.2.2020, היה נוסע בבאג'י כנהג בשטח פתוח, בסיבוב התהפך הבאגי על הצד (פעמיים) והפגיעה היתה בכף יד שמאל, הועבר באמצעות אמבולנס לאחר המתנה של 40 דקות בערך לבית חולים נהריה, לא קיבלו אותו עקב מצבו הקשה והרופא במיון אמר: "שאין מה לעשות איתו, דבר שהפחיד את מ' מאוד, הועבר לבית חולים רמב"ם".

    בסיכום ביקור אצל ד"ר נאום מיום 9.10.2020 נרשם: "מספר שהיה מעורב בתאונת דרכים בתאריך 21.2.2020, היה נוסע בבאג'י בשטח פתוח, זוכר בכל שהבאג'י התהפך מספר מפעמים והפגיעה ביד כף שמאל, הועבר באמצעות אמבולנס לבית חולים נהריה ומיד העבירו אותו בי"ח רמב"ם". בסיכום רפואי מהפסיכיאטר ד"ר טארק פאהום (להלן: "ד"ר טארק") מיום 20.12.2020 נרשם: "בתאריך 21/2/2021 היה מעורב בתאונת דרכים כאשר נהג רכב שטח באגי אשר התהפך וכתוצאה נפגע בצורה קשה בכף ידו השמאלית". בסיכום רפואי מהפסיכיאטר ד"ר עאדל יאסין מיום 17.4.2021 נרשם: "בתאריך 21.02.2020 היה מעורב בתאונת דרכים כנהג באגי, התהפך ונפגע קשות בכף יד שמאלית, הופנה למיון נהריה ומשם הועבר לבית חולים רמב"ם עקב מצבו הקשה".

31. גרסת התובע כאמור, המופיעה בכל המסמכים הרפואיים, היא גרסה אותנטית אשר ניתנה בזמן אמת בסמוך לתאונה וגם לאחר מכן. מדובר בגרסה עקבית עליה חזר התובע, והגם שב"כ הנתבעת ניסה להצביע על הבדלים הקיימים לשיטתו בין הדיווח הראשוני של המודיע ולרישום בדו"ח מד"א ולגרסת התובע ביחס לסוג הרכב, לא מצאתי שמדובר בהבדלים של ממש, בוודאי לא כאלה המטילים דופי מהותי בגרסתו של התובע. כמו כן אמנם במסמכים הרפואיים אין ציון של מספר הרכב בו נהג התובע בתאונה, אך ממילא מידע זה גם לא נדרש שיפורט במסמכים כאמור. משכך, ומאחר ומדובר בגרסה עקבית וסדורה עליה חזר התובע בפני גורמים רפואיים שונים, הרי שיש בכוחה לחזק את מהימנות התובע ביחס לגרסתו, ובפרט ביחס לזהות הרכב בו נהג בעת התאונה.

    עדות מר ביטן

32. חיזוק נוסף לגרסת התובע אני מוצאת גם בעדותו של מר ביטן, אשר תיקן את הרכב, כמפורט בחשבונית מס קבלה שמספרה 7563 (נספח 6 לתיק מוצגים) מיום 19.3.2020 (להלן: "החשבונית"), בה מופיע פירוט התיקונים שבוצעו ברכב. על גבי החשבונית נרשמו פרטים מזהים של הרכב כגון מספר הרכב, מספר שילדה ומספר מנוע. מר ביטן ציין בעדותו כי מלבד רכב זה הוא לא טיפל ברכבי שטח אחרים השייכים לחברה. כמו כן מר ביטן אישר בעדותו כי כל החלפים המצוינים בחשבונית הנ"ל הוחלפו ברכב, והסביר אודות הצורך בהחלפתם.

33. לא מצאתי ממש בספקות שהעלתה הנתבעת בקשר לעובדה כי הרכב נכנס לתיקון במוסך כחודשיים לאחר התאונה, ובוצעו בו תיקונים שאינם קשורים לתאונה. מעיון בחשבונית עולה כי הרכב נכנס למוסך כחודש לאחר קרות התאונה, ביום 19.3.2020. בהתחשב בעובדה כי מדובר ברכב פנאי שאיננו משמש לצרכי יום-יום או לעבודה, ולאור פציעתו הקשה של התובע, הרי שזהו זמן סביר. כמו כן, מבלי להיכנס לשאלת נחיצותם או אי נחיצותם של כלל התיקונים שבוצעו ברכב, אין חולק כי חלק מהתיקונים המפורטים בחשבונית נדרשו לביצוע כתוצאה מהתאונה, כך למשל החלפת הקשתות. מאחר והנתבעת איננה מבטחת את הרכב בביטוח מקיף, והבעלים של הרכב, החברה, נשאה בעלויות כלל התיקונים שבוצעו, אפשרי שיבוצעו ברכב גם תיקונים שאינם קשורים לתאונה, וזאת כאמור בהתאם להמלצת המוסך והסכמת בעל הרכב. העובדה שבמסגרת תיקון זה בוצעו תיקונים ברכב שאין חולק כי נדרש לבצעם עקב התאונה, די בה כדי לחזק את גרסתו של התובע ביחס לקרות התאונה ברכב זה, וזאת גם אם התיקון כלל החלפה של חלפים שלא בהכרח נגרמו כתוצאה ישירה מהתאונה. ויודגש, אינני קובעת כי תיקון כזה או אחר לא היה רלוונטי לתאונה.

34. בהקשר זה אני דוחה גם את טענות הנתבעת ביחס לאי תיעוד מספר הרכב בתמונות שצירף מר ביטן, בהן צולם הרכב במהלך התיקון במוסך לאחר התאונה. בתמונות שצילם התובע (נספח 10 לתיק מוצגי התובע) מוצגים הנזקים שלטענת התובע נגרמו לרכב כתוצאה מהתאונה. ככל שלנתבעת ספקות האם החלפים המצוינים בחשבונית הוחלפו ברכב המבוטח ולא ברכב אחר, היה באפשרותה לבדוק את הרכב על ידי גורם מטעמה. בדיון שהתקיים ביום 13.11.2022 הנתבעת ביקשה צו לאפשר למומחה מטעמה לבדוק את הרכב, אולם מאחר ונטען כי הרכב נמכר, הנתבעת ביקשה לקבל מהתובע את פרטי הרוכש והסכם המכר. בהודעת התובע מיום 20.11.2022 צורף הסכם המכר של הרכב ואישור שינוי בעלות הרכב, אולם אז בקשת הנתבעת לבדיקת הרכב על ידי מומחה מטעמה, נזנחה.

    מאחר והרכב נמכר על ידי החברה רק ביום 5.8.2021, הרי שהיה לנתבעת די זמן לבדוק את הרכב ממועד התאונה וגם ממועד הגשת כתב ההגנה או ממועד הדיון הראשון שהתקיים בהליך זה. לא ברור מדוע לא הוגשה בקשה להוצאת צו לבדיקת הרכב, כפי שהוגשו בקשות בעניין מסמכי מד"א. כמו כן, גם לאחר מכירת הרכב היו בידי הנתבעת כל הפרטים הנדרשים של רוכש הרכב, אולם הנתבעת נמנעה מלפעול בעניין. משכך, כל טענותיה בעניין הן בגדר השערות בלתי מבוססות, ומשכך דינן להידחות.

    לא הוצגו ראיות מפריכות

35. הנתבעת בטענותיה לא הציגה כל ראיה הסותרת את גרסת התובע כי התאונה אירעה ברכב דנן. מלבד עדות חוקר מטעמה, שהעיד בעניין עיסוקו ותפקודו של התובע לאחר התאונה, הנתבעת לא זימנה עדים נוספים מטעמה בשאלת נסיבות התאונה. כמו כן הנתבעת צירפה לתחשיב הנזק רק חלקים מדו"ח החקירה המתאר את הגורמים שנחקרו ביחס לנסיבות התאונה: התובע, מר אלמוני ומר פלמוני. דו"ח החקירה המלא לא הוגש כחלק מראיות הנתבעת, והוצגו רק חלקים מהדו"ח, כאשר צירוף חלקי וסלקטיבי של ממצאי הדו"ח, גם אם אין חובה מצד הנתבעת לגלותו, יש בו לערער ולפגוע במשקל הדו"ח ובאמינותו, נוכח העובדה שהוא מציג תמונה חלקית בלבד. לא ברור מדוע לא הוגש הדו"ח בשלמותו, בכדי להוות ראיה המבססת את טענות הנתבעת, ומדוע לא הוגש תצהיר מטעם החוקר שערך את החקירה. בנוסף אציין כי גם מעיון בדו"ח החלקי לא מצאתי כי האמור בו פוגם בנכונות גרסת התובע וכי יש בו כדי לשנות ממסקנתי.

36. בנוסף הנתבעת לא טענה, קל וחומר לא הוכיחה, מדוע התובע ייחס את קרות התאונה לרכב דנן ולא לרכב אחר. לא הוכח למשל כי לתובע או למי מקרוביו רכב שטח נוסף שאיננו מבוטח, או רכב שטח שהיה מעורב גם הוא בתאונה. למעשה הנתבעת מנסה לטעון כי התאונה אירעה עם רכב אחר שאיננו מבוטח, ולכן בוצעה החלפה בין הרכבים, באופן שהרכב הלא מבוטח יחולץ מהשטח לאחר התאונה, והרכב דנן המבוטח הובא לזירת התאונה, ובאופן מבוים השכיבו אותו על הצד כדי שייראה כאילו היה מעורב בתאונה. סברה זו איננה מתקבלת על הדעת שעה שהתאונה אירעה בשעת היום, התובע נפצע באורח קשה בידו, וכמתועד בתמונות שצורפו, הרכב צולם לאחר התאונה, כאשר בתמונות צולמו עם הרכב גם המודיע וגם מר דורון, שני עוברי אורח שאינם קשורים לתובע או למי מקרוביו. אמנם בתמונות אלו אין תיעוד של מספר הרכב, אולם הדיווח של המודיע בזמן אמת אודות התאונה, גרסת התובע לאירועים והתצלומים שצורפו, כל אלה די בהם לקשור את הרכב לזירת התאונה, כנטען על ידי התובע.

37. כאמור, הנתבעת לא הציגה כל ראיה כי לתובע או למי מקרוביו היה במועדים הרלוונטיים רכב שטח אשר לא היה מבוטח בביטוח חובה, ולכן כביכול היה לתובע אינטרס לייחס את קרות התאונה לרכב דנן. בהקשר זה אציין כי התובעים הגישו רשימת כלי רכב הרשומים על שם החברה (נספח 11), כאשר מלבד הרכב דנן החברה לא החזיקה רכב שטח נוסף. גם התובע בעדותו אישר כי מלבד הרכב דנן, לא הוא ולא החברה החזיקו ברכב שטח אחר באותה עת, וגם מר פלמוני אישר בתצהירו ובעדותו כי לא ידוע לו על רכבי שטח נוספים שהיו בבעלות החברה במועדים הרלוונטיים.

38. כמו כן אין זה סביר שאדם המעוניין לבדות גרסה בדבר תאונה שהתרחשה ברכב מסוים, יתמוך בבקשה לזימונו של המודיע, שאיננו מוכר לו, לעדות על קרות התאונה, כפי שעשה התובע בתגובתו מיום 13.6.2021. באופן דומה, לא סביר כי אדם כזה יסכים כי הרכב יועמד לבדיקת מומחה מטעם הנתבעת, ואף יציע תוך כדי עדותו להציג נתונים מתוך הטלפון הנייד האישי שלו, אודות המיקומים בהם צולמו התמונות במועד התאונה. התנהלות זו מלמדת כי התובע כן היה מעוניין בחשיפת האמת ואיננו חושש מעדויות או מממצאים אחרים שיתבררו בקשר לנסיבות התאונה, וזאת מאחר והוא דבק בגרסתו לפיה התאונה אירעה ברכב דנן וכמפורט על ידו.

39. יש לציין כי טענות הנתבעת ביחס לספקות אודות זהות הרכב הן למעשה טענות המרמזות על דיווח כוזב של התובע ביחס לרכב בו אירעה התאונה, וכאמור על טענות מסוג זה מוטל נטל מוגבר, כאשר בענייננו טענות הנתבעת ביחס לזהות הרכב הן בגדר השערות במקרה הטוב, או סברות בלתי מבוססות, ומשכך בהעדר ראיות, דינן להידחות.

40. כמו כן אני דוחה את טענות הנתבעת כנגד אי זימונם לעדות של המודיע, מר עבד, מר דורון, גורם מטעם המוסך שתיקן את הרכב, והפרמדיק של מד"א. כמפורט לעיל התובע עמד בנטל הוכחה במאזן ההסתברויות להוכחת תביעתו, ואין מחובתו להביא את כל הראיות האפשריות לדעת הנתבעת לצורך הוכחת תביעתו. לו סברה הנתבעת שיש תועלת להגנתה בזימון עדים אלו, יכולה הייתה לזמנם לעדות מטעמה.

41. ביחס לאי העדת המודיע אזכיר כי כבר בתחילת ההליך ביקשה הנתבעת לחשוף את פרטי המודיע, בעוד מד"א התנגדה לחשיפת פרטיו. בהחלטה מיום 14.9.2023 אישרתי את בקשת הנתבעת לזמן לעדות נציג מטעם מד"א, בעניין תמליל הדיווח על התאונה דנן, הכולל את פרטי המודיע. בסופו של יום הנתבעת לא זימנה את העד מטעם מד"א לעדות, ולמעשה זנחה בקשה זו. משכך, אין לה להלין אלא על עצמה.

42. כך גם לעניין אי זימונו של מר דורון לעדות. התובע בתגובתו מיום 10.5.2021 טען כי איננו יודע מי הזעיק את מר דורון לזירת התאונה, ולכן תמונתו נשלחה למד"א בעכו, אשר מסרו לו את זהותו, תוך שציינו כי בבעלותו חברת אמבולנסים פרטית וכי הוא מתנדב באיחוד הצלה מרחב אשר. מאחר ופרטיו של מר דורון היו ידועים, התובע טען כי איננו מוכר לו או לעדים מטעמו, ומדובר בעד שהוא למעשה חיצוני לצדדים. הנתבעת בעצמה הייתה יכולה באותה מידה לעתור לזימונו של מר דורון על מנת שיתמוך בגרסתה, ככל שהייתה סבורה כי עדותו נדרשת לצורך הוכחת זיהוי הרכב בתאונה דנן.

43. גם את אי זימונו של מר עבד לעדות לא מצאתי לזקוף לחובת התובע. מר עבד לא היה עד לאירוע התאונה, אולם חוקר הנתבעת יצר עימו קשר טלפוני, ובהתאם לדו"ח החקירה נקבעה ביניהם פגישה, אם כי בדו"ח אין פירוט האם החקירה נערכה, וככל שכן מה היו ממצאיה. מכאן, שהיה באפשרותה של הנתבעת לחקור את מר עבד על ידי חוקר מטעמה, ואף לזמנו לעדות בבית המשפט, על מנת להוכיח את טענתיה. העובדה שהנתבעת לא זימנה את מר עבד פועלת דווקא לחובתה.

44. לעניין הפרמדיק של מד"א, הרי שהוא לא נכח בזירת התאונה, אלא פגש את התובע באזור מרוחק מהרכב בו נפגע התובע, ולכן לא היה בעדותו כדי לשפוך אור ביחס לזהות הרכב.

    כמו כן ביחס לטענה בקשר לאי זימון של גורם מהמוסך שיעיד אודות תיקון הרכב, הרי שבעניין זה העיד מר ביטן כמפורט לעיל, ואני סבורה כי די בעדותו ובראיות שהונחו בפניי כדי להוכיח כי לאחר התאונה הרכב דנן תוקן על ידו.

    סיכום ביניים:

45. העולה מהמקובץ הוא כי אני מעדיפה את גרסת התובע ביחס לאופן קרות התאונה. אני סבורה כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו והוכיח כי נפגע בתאונה מהרכב דנן אשר מבוטח על ידי הנתבעת. זאת הן לנוכח התרשמותי מעדותו, בה נתתי אמון ואשר הייתה עקבית וסדורה, והן לנוכח תוכן העדויות ויתר הראיות התומכות בגרסתו, כמפורט לעיל. מלבד תהיות שהעלתה הנתבעת, לא הוצגה בפניי כל ראיה אשר די בה לסתור את גרסתו של התובע ולשנות ממסקנתי. כמו כן לא הונחה בפניי גרסה מסתברת לכל החשדות שהעלתה הנתבעת ביחס למעורבות הרכב בתאונה, או ראיה המצביעה כי התובע נפגע בתאונה עת נהג ברכב אחר.

    על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי עלה בידי התובע להוכיח כי נפגע בתאונה עת נהג ברכב דנן המבוטח על ידי הנתבעת.

    הנזקים

    הפגיעה והנכות הרפואית

46. מדו"ח סיכום האשפוז בבית החולים (עמ' 83 לתיק מוצגי התובע) עולה כי התובע הגיע לאחר התאונה לבית החולים עם חבלה ביד שמאל, והוחלט על המשך טיפול ניתוחי באשפוז לצורך שיחזור וקיבוע השברים בכף היד הפגועה. ביום 22.2.2020 עבר התובע ניתוח לשחזור פתוח וקיבוע פנימי של שברים בגלילים מקורבים של אצבעות 2-5 בכף יד שמאל באמצעות סיכות מתכת. במהלך אשפוזו טופל התובע באנטיביוטיקה והוחל טיפול בריפוי בעיסוק. ביום 25.2.2020 התובע שוחרר לביתו עם המלצות, בין היתר, להמשך טיפול תרופתי והמשך ריפוי בעיסוק בקהילה. בהנחיות לשחרור נרשמה הערכה תפקודית של התובע, לפיה בתנועת הגפיים קיימת הפרעה ביד שמאל, מבחינת ניידות – עצמאי, ומבחינת רחצה, הלבשה, אכילה ושתיה צוין כי זקוק לעזרה. לאחר שחרורו התובע המשיך במעקבים רפואיים במסגרת שירותי בריאות כללית, מרפאת כף היד בבית החולים (בתאריכים 9.3.2020, 7.4.2020, 7.5.2020, 23.7.2020, 24.9.2020) והוא טופל בפיזיותרפיה ובריפוי בעיסוק.

47. ביום 8.8.2021 הגיש התובע לתיק בית משפט תיעוד הקשור לטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים שקיבל כנטען עקב פציעתו בתאונה. בהתאם לתיעוד זה, התובע נפגש עם ד"ר נאזם עאסלה, פסיכולוג מומחה, בתאריכים: 18.9.2020, 25.9.2020, 2.10.2020, 9.10.2020, 23.10.2020, 30.10.2020, 6.11.2020, 13.11.2020, 20.11.2020, 27.11.2020, 4.12.2020, 11.12.2020. כמו כן התובע נבדק על ידי ד"ר טארק פאהום, מומחה בפסיכיאטריה, בתאריכים 30.12.2021, 26.2.2021. בתאריכים 17.4.2021 ו-22.5.2021 התובע נבדק גם על ידי ד"ר עדאל יאסין, מומחה בפסיכיאטריה.

    הנכות האורתופדית

48. בתחום האורתופדי מונה ד"ר רינות כמומחה מטעם בית משפט. זה בדק את התובע, ובחוות דעתו מיום 11.10.2021 קבע, בין היתר, כי נמצא קשיון של אצבעות 2,3,4 בתנוחה המאפשרת שימוש ללא סטייה סיבובית. באצבע 5 נמצא קשיון עם סטייה סיבובית (רכיבה על אצבע 4). בנוסף המומחה העריך כי נמצאה הפחתה בכוח ודלדול שרירים. משכך העמיד את נכותו של התובע בגין הפגיעה בכף ידו על שיעור 25% נכות כוללת לצמיתות, לפי הפירוט כדלקמן:

    • 7% ע"פ סעיף 44(3) לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") (קשיון נוח של אצבע 2);

    • 5% ע"פ סעיף 44(4) (קשיון נוח של אצבע 3);

    • 5% ע"פ סעיף 44(4) (קשיון נוח של אצבע 4);

    • 8% ע"פ סעיף 44(1) מעביר לסעיף 43(4)(ב) (קשיון לא נוח אצבע 5).

49. המומחה קבע לתובע נכויות זמניות בשיעור 100% למשך 6 חודשים לאחר התאונה ו-50% למשך 4 חודשים נוספים.

50. בהתאם לתיעוד רפואי ולעדות התובע, הוא היה בתקופת אי כושר מיום התאונה ועד לתאריך 30.11.2020, ולאחר מכן חזר באופן חלקי לעבודתו, כאשר בהתאם לסיכום רפואי מיום 28.10.2020 של ד"ר איחלס, מומחה ברפואה תעסוקתית, התובע היה מסוגל לעבוד 4 שעות ביום ובעבודה משרדית בלבד.

51. בהקשר זה אציין כי בין הצדדים מחלוקת לעניין אופן חישוב הנכות האורתופדית. הנתבעת טוענת כי נפלה טעות בחוות דעתו של ד"ר רינות, שסיכם את הנכויות שנקבעו בגין הפגימות באצבעות כף היד בדרך של חישוב אריתמטי, ולא בדרך של שקלול הנכויות. נטען כי המומחה בחוות דעתו לא הפנה לתקנה 45 לתקנות ולא קבע בחוות הדעת כי יש לחבר את הנכויות הרפואיות ולא לשקללן. כמו כן נטען כי תקנה 45 לא באה לשנות משיטת החישוב המשוקלל, אלא היא רק מאפשרת מצב בו ייקבעו מספר נכויות ביחס לאותה אצבע, שבשקלול שלהן עולות על שיעור הנכות המוענקת בגין קטיעת האצבע.

    הנתבעת בסיכומיה נסמכה בין היתר על פסק הדין בעב"ל (ארצי) 10482-12-11המוסד לביטוח לאומי – ארקדי קומרובסקי (11.2.2015) (להלן: "עניין קומרובסקי"). מנגד התובע טוען כי בפסק הדין בעניין קומרובסקי, נקבע לגבי הצטברות נכויות באצבעות כי תקנה 11(ג) איננה מצמצמת את צירוף הפגימות בכל הנוגע לאצבעות, וכי גם סעיף 45 סיפא איננו מגביל את צירוף הנכויות לפגימות המפורטות בסעיפים 43-45 לתקנות. על כן נטען כי בפגימות מרובות באצבעות ייקבעו אחוזי נכות עבור כל פגימה ופגימה, אף אם שקלול אחוזי הנכות יעלה על האחוז שנקבע למצב של קטיעה, ולכן ד"ר רינות לא שגה בקביעתו הסופית.

52. לאחר עיון בטענות הצדדים ובפסק הדין בעניין קומרובסקי אליו הפנו הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל את טענות הנתבעת בעניין. בין הצדדים אין מחלוקת ביחס לשיעור הנכות הרפואית שקבע ד"ר רינות, אשר גם לא נחקר על חוות דעתו, ולכן אני מקבלת את הנכויות שקבע המומחה ביחס לפגימות באצבעות כף יד שמאל, כמפורט בחוות דעתו. יחד עם זאת אני סבורה כי המומחה שגה בשיטת החישוב של כלל הנכויות ואני סבורה כי גם בגין הפגימות באצבעות הידיים יש לחשב את הנכות המצטברת בהתאם לשיטת השקלול. בהתאמה, אני קובעת כי הנכות האורתופדית המשוקללת של התובע היא בשיעור 22.78% ולא 25% כפי שנרשם בחוות דעתו של ד"ר רינות.

53. תקנה 11 לתקנות קובעת את אופן חישוב הנכות המצטברת של אחוזי הנכות הנקובים לצד הליקויים, הפגימות או מחלות המקצוע המנויים בתוספת לתקנות (להלן: "התוספת") בדרך של חישוב משוקלל, כמפורט בסעיף 11(ב) לתקנות. בתקנה 11(ג) לתקנות נקבע כדלקמן:

    "על אף האמור בתקנת משנה (ב), דרגת נכות בשל מספר פגימות באותו פרק, גפה או עין, לא תעלה -

    לגבי פרק - על אחוזי נכות שנקבעו לקשיון לא נח של אותו פרק;

    לגבי גפה - על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה;

    לגבי עין - על אחוזי הנכות שנקבעו לעיוורון מלא של אותה עין".

54. פריטי הליקוי 43-45 לתוספת עוסקים בפגימות באצבעות כף היד, ולאחריהן נקבע כדלהלן:

    "בפגימות מרובות של אצבעות הידיים: קטיעות, קשיון בפרקי האצבעות או פגימות אחרות וכן בשילוב פגימות שונות, ייקבעו אחוזי הנכות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה בהתאם לסעיפים 45,44,43".

55. מקובלת עליי טענת התובע כי תקנה 11(ג) איננה מצמצמת את צירוף הפגימות בכל הנוגע לאצבעות, וגם סעיף 45 איננו מגביל את צירוף הנכויות לפגימות המפורטות בסעיפים 43-45. יחד עם זאת לא מצאתי בתקנות ובתוספת כל קביעה לפיה כאשר מדובר באצבעות הידיים יש לחשב באופן אריתמטי את כל הפגימות בהן. אני סבורה כי בהתאם לאמור בתקנה 45 ניתן לצרף את כל הנכויות הקיימות באצבעות, כאשר דרך חישובן של הנכויות היא כאמור בתקנה 11(ב), קרי על ידי שקלול הנכויות. כך נקבע בעניין זה בתב"ע (עבודה ארצי) 01-1128 שם אליעזר רוזנפלד - המוסד לביטוח לאומי, פ"ד יג(1) 057 (1981), ובית הדין חזר על פסיקתו, בין היתר, גם בעב"ל 100/10יצחק לוי נ' המוסד לביטוח לאומי(25.3.2010), שם נקבע כי:

    "תקנה 11(ג) לתקנות הקובעת תקרת דרגת נכות שאין לעבור אותה, אינה רלוונטית לענייננו נוכח ההוראה המפורשת בסעיף 45 למבחני הנכות. בסעיף זה נקבע, כי פגימות מרובות של אצבעות הידיים: "קטיעות, קישיון או פגימות אחרות וכן שילוב פגימות שונות, ייקבעו אחוזי הנכות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה".

    המיוחדות של הפגימות באצבעות הידיים, הצדיקה לדעת המחוקק סטיה מעקרון תקרת אחוזי הנכות על פי תקנה 11(ג) לתקנות. על פי סעיף 45 סיפא, אזי ניתן לקבוע לגבי אותה אצבע נכות גם לגבי קטיעה וגם לגבי קישיון למשל של החלק שלא נקטע. דרך החישוב הינה דרך החישוב המשוקלל".

56. לפיכך, בצדק טענה הנתבעת כי שגה המומחה באופן חישוב הנכויות באצבעות כף היד, ומשכך יש לצרף את הנכויות שקבע המומחה בחוות דעתו בדרך של שקלול נכויות, ולא בדרך של חיבור אריתמטי. על כן נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בתחום האורתופדי היא בשיעור 22.78%.

    הנכות הנפשית

57. בתחום הפסיכיאטרי מונה ד"ר דאוד כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה בדק את התובע ובחוות דעתו מיום 14.2.2022 העריך, בין היתר, כי במקביל לפגיעה האורתופדית התובע החל לסבול מתסמינים נפשיים שפגעו בתפקודו וחייבו התחלת טיפול ומעקב פסיכיאטרי, לרבות טיפול תרופתי ושיחתי, בהם התמיד. המומחה ציין כי במהלך המעקבים אובחן התובע כסובל מסימנים פוסט טראומטיים ומקשיי הסתגלות. בהתאם לממצאי הבדיקה והתיעוד הרפואי, העריך המומחה כי יש עדות ברורה להפרעת הסתגלות מתמשכת המלווה בסימנים דיכאוניים וחרדתיים אשר פוגעים בתפקודו של התובע בכל המישורים, וקבע כי בעקבות התאונה נותרו לתובע 10% נכות.

58. הנתבעת, שלא הסכימה עם מסקנות המומחה, זימנה אותו לעדות. המומחה נחקר על חוות דעתו, ובחקירתו הנגדית נשאל בקשר לתמונות, סרטוני מעקב וסרטון תדמית בהם, לטענת הנתבעת, לא נראה התובע כמי שנפגע נפשית עקב התאונה. המומחה דחה את הטענות ובתשובותיו הבהיר כי אין בתמונות ובסרטונים שהוצגו לו כדי לשנות ממסקנתו ולהשפיע על שיעור הנכות שנקבע לתובע. המומחה אישר בעדותו כי נכות בשיעור 10% היא פגיעה קלה עד בינונית, שאיננה מצריכה טיפול תרופתי וגם לא מעקב פסיכיאטרי, ואפשר לחיות איתה חיים רגילים.

    המומחה הסביר שהנכות שהעניק לתובע איננה תואמת נכות של אדם שנזקק לטיפול תרופתי עקב בעיה פסיכיאטרית, למרות שזה הציג בבדיקתו כי הוא נוטל תרופות, משום שהניח כי התובע יפסיק נטילת תרופות זו, וזו נועדה להשגת רווח משני, ולכן סבר כי שיעור הנכות שקבע לתובע הוא נכון ותואם את מצבו. המומחה ענה לשאלת ב"כ הנתבעת, כי לו היה התובע מגיע אליו לבדיקה היום והיה מודה בפניו שהוא איננו נוטל תרופות, כן משתמש בידו הפגועה וכן חזר לעבודה, הוא היה מעריך את נכותו בין 0% ל-10% בתחום הפסיכיאטרי.

    לאור התרשמותי מעדות המומחה אני סבורה כי מסקנותיו של המומחה לא נסתרו והן נשענות על ממצאי הבדיקה והתיעוד הרפואי, ולא הוכחו נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה ממסקנותיו. למעשה התרשמתי כי המומחה העריך את מצבו הרפואי של התובע באופן מקצועי ויסודי, ושוכנעתי כי הערכתו משקפת את מצבו הרפואי של התובע. על כן אני מקבלת את קביעותיו באופן מלא וקובעת כי הנכות הרפואית של התובע בתחום הפסיכיאטרי היא בשיעור של 10%, אם כי אני לוקחת בחשבון כי גם לדעת המומחה מדובר בפגיעה קלה עד בינונית בלבד.

59. נוכח האמור, הנכות הרפואית המשוקללת של התובע עומדת אם כן על שיעור של 30.5%.

    הנכות התפקודית

60. התובע יליד X.X.1990 (בן 29.5 שנים במועד התאונה וכיום בן 34.5). התובע הוא בעל השכלה אקדמית וסיים לימודיו בשנת 2014 בטכניון בפקולטה להנדסה אזרחית – ניהול ובנייה. עובר לתאונה התובע עבד בחברה שהיא בבעלות אחיו א', ולטענתו הייתה צפויה לו קריירה בחברה, בין היתר כמהנדס העובד בשטח ובגובה, אולם עקב פגיעתו בכף ידו השמאלית הוא איבד את יכולתו לעשות כן, ועבודתו כעת היא משרדית בעיקר. אמנם ידו הדומיננטית של התובע היא יד ימין והפגיעה היא בידו השמאלית, אולם התובע סבור כי לנכותו השלכות משמעותיות על יכולתו התפקודית, שגרת חייו ואפשרויות השתכרותו, ומשכך לטענתו נכותו התפקודית בגין התאונה היא בשיעור שלא יפחת מ-60%.

61. מנגד הנתבעת טוענת שהנכות התפקודית הכוללת שנותרה לתובע בזיקה לתאונה היא נמוכה מנכותו הרפואית, ותועמד לצרכי פשרה בלבד על שיעור של 15%. נטען כי הנכות התפקודית בתחום האורתופדי נמוכה מהנכות הרפואית. הנתבעת מפנה לכך שפגיעת התובע היא בכף ידו השמאלית, שאינה ידו הדומיננטית. בנוסף נטען כי מסרטוני המעקב שהוצגו, שעליהם נחקר התובע, רואים כי הוא משתמש בידו השמאלית למגוון פעולות יום יום (הוא מדבר בטלפון, הוא מחזיק את הטלפון עם היד הפגועה, הוא אוכל במסעדה, הוא נוהג ברכב, הוא עומד בפני קהל ונואם), ומסרטוני המעקב לא נראית בידו הפגועה של התובע פגיעה תפקודית ממשית.

62. גם לעניין הנכות התפקודית בתחום הפסיכיאטרי, נטען כי היא נמוכה מהנכות הרפואית ואיננה פוגעת ביכולתו של התובע לשוב באופן מלא למעגל העבודה כמקודם. הנתבעת הפנתה לעדותו של ד"ר דאוד ולפיה מבחינה תפקודית לנכות הרפואית השפעה קלה בלבד על התפקוד. על כן לצרכי פשרה הנתבעת העמידה את נכותו התפקודית של התובע בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של בין 0% ל-5%.

63. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי את נכותו התפקודית של התובע יש להעמיד על שיעור נכותו הרפואית, כאשר יש צורך להתחשב גם בדרגות הנכות הזמנית שנקבעו לתובע.

64. בענייננו מדובר בתובע שהוא בוגר טכניון בהנדסה אזרחית – ניהול ובנייה, שנפגע אמנם בכף ידו השמאלית, באופן המונע ממנו לבצע באופן מלא עבודות פיסיות הדרושות ממנו כמהנדס בתחום הבנייה, לרבות עבודה בשטח ובגובה באמצעות טיפוס על פיגומים, במות הרמה וסולמות. מנגד יש לזכור כי עסקינן במהנדס המשמש כמנהל פרויקטים, עובד בחברה משפחתית ועוסק במתן ייעוץ. כפי שציינתי, התרשמתי באופן חיובי מהתובע, הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית. מדובר בתובע חרוץ, בעל מוסר עבודה גבוה, אדם שאפתני אשר היה נכון לעבוד במסגרת תפקידו בחברה במספר תפקידים, על מנת לצבור ניסיון ומומחיות בכל תחומי העיסוק בחברה, ולממש את הפוטנציאל המקצועי שלו. משכך סביר להניח כי יכולות אלו לא השתנו והתובע יוכל בעתיד להתגבר על פגיעתו, להמשיך ולהצליח בתפקידו, ויידע להיעזר באחרים לביצוע מטלות שיתקשה לבצע עקב פגיעתו. כאמור, למעשה התובע עובד בחברה משפחתית, והוא המשיך להתפתח מקצועית והשתתף בקורסים, ובכללם קורס של איגוד המהנדסים לניהול חוזי ביצוע (נספח 21), ודומני שיש לראות בתובע כמי שוודאי ימשיך להתקדם בתפקידיו בחברה. פגיעתו אמנם פוגעת ביכולת פיסית, אבל תאפשר לו להתקדם בתחומים אחרים.

65. יש לזכור כי לאחר התאונה התובע שב לעבודתו בחברה, אמנם לא לתפקיד של מהנדס בשטח, אבל לתפקיד משרדי, במסגרתו הוא, בין היתר, ממלא דוחות, מאשר הזמנות רכש והצעות מחיר. מעדות התובע ואחיו א', וממכתביו של ד"ר מוחלס מתקבל הרושם כי תפקודו של התובע נפגע באופן המונע ממנו לחלוטין לבצע את תפקידו קודם לתאונה. העדויות הסתמכו על שנאמר בחוות דעת המומחה האורתופדי והרופא התעסוקתי, אולם יש לזכור כי אלו לא ראו את הצילומים והסרטונים בדבר אופן תיפקוד התובע בחיי היומיום, אשר הוצגו בחקירת המומחה בתחום הפסיכיאטרי והם העריכו את מצבו של התובע נכון למועד בו נבדק על ידם, בשנת 2021.

    לאור חלוף הזמן, יש ספק אם הנחת הרופא האורתופדי והרופא התעסוקתי בעניין הפגיעה ביכולת הלפיתה של התובע, תואמת את תפקודו הנוכחי, ואין להתעלם מכך. אין גם להתעלם מהעובדה שלאחר התאונה וחרף פגיעתו של התובע, הוא שב לעבודה בחברה המשפחתית בה עבד קודם לכן, ואין להניח שגם לולא התרחשה התאונה היה מתמיד לעבוד שם רק בעבודה פיסית בשטח.

66. מר א', מנכ"ל החברה ואחיו של התובע, העיד אודות השפעת הפגיעה בתאונה על תפקודו של התובע בעבודתו. מעדותו עלה כי לאחר התאונה התובע מבצע רק עבודות משרדיות, וזאת בין היתר בשל החשש מפני הסיכון שייפגע בעבודות השטח, נוכח פציעתו. א' הסביר כי החברה מגייסת עבודות דרך מכרזים, ועל מנת לזכות בהם עליה לעמוד בקריטריונים התלויים בבטיחות ובאיכות עבודה, ופציעה של עובד עלולה לפגוע בדירוג החברה, אשר מושפע משאלוני בטיחות שנדרש למלא באופן שנתי או חצי שנתי, ושם נדרש לדווח על פציעות של עובדים.

    עם זאת נדמה כי את החלל שהותיר התובע כמהנדס שטח מילאו על ידי שכירת שירותי מהנדס שכיר אחר, וכך היה קורה לטעמי ממילא בחלוף השנים. לא סביר שהתובע, בתפקידו הבכיר וכבעל מניות בחברה היה נשאר לעולם לשמש כמו עובד זוטר המועסק בעבודות פיסיות, ובפועל כך קרה עם חזרתו לעבודה לאחר התאונה. מאחר ולתובע על פי סרטונים שהוצגו אין בעיות בתקשורת בין-אישית ובעמידה מול קהל ולכן הוא יכול לקחת חלק, בין היתר, בהדרכה, במילוי הצעות למכרזים, ביצירת קשר עם לקוחות ולקוחות פוטנציאליים, בבדיקות בטיחות ובהתקשרות עם לקוחות חדשים.

    נדמה שבעניין אופן עבודת התובע בעתיד, עקב הטענות לאי כשירות לבצע עבודות בגובה, נעשה ניסיון לצייר במשקפיים שחורים מדי את תפקודו של התובע כיום בחברה שהיא חברה משפחתית, תוך התעלמות מן העובדה שהוא שב לעבודה והחברה עושה עדיין שימוש בתעודותיו וברישיונו לצרכיה השונים.

    עוד יש לזכור ששלוש שנים לפני התאונה מונה התובע לתפקיד של סמנכ"ל תפעול בחברה, ולכן גם אם עבודתו של התובע קודם לתאונה כללה מאפיינים פיסיים, הרי שנוכח תפקידו הבכיר בחברה יש להניח כי תפקידי השטח היו זניחים ביחס לכלל העיסוקים הנדרשים מסמנכ"ל התפעול של החברה.

67. עוד יצוין כי נטען שנוכח פציעתו, התובע מנוע מלבצע עבודות שטח, ואולם מר גלעד בלום, מרכז תחום הבטיחות בחברת אינטל, אישר בעדותו כי מאז התאונה הוא נפגש עם התובע רק במשרדים ולא בשטח, אבל אישר כי התובע מסתובב באתרים שונים והוא פגש אותו בקרית גת, באתר משרדי אינטל. העד מר גלעד בלום גם הבהיר כי התובע הוא מהנדס מבריק שניתן להתייעץ איתו נוכח מומחיות בתחום ההנדסה בעיקר.

68. משכך, גם אם אכן התאונה פגעה ביכולתו של התובע לעבוד בגובה, בין היתר בשל הבעיה בלפיתה שנגרמה לו, אין להתעלם מכך שהוא שב לעבודה מלאה ונותן שירותים אחרים, התואמים את יכולותיו, לחברה המשפחתית בה הוא עובד, תוך ניצול כישוריו כמהנדס מוכשר ומקצועי, וזאת גם אם כנטען הוא איננו עובד בגובה.

69. אשר לנכות הנפשית, אני מקבלת את דברי המומחה כי מדובר בנכות קלה עד בינונית שאיננה מצריכה טיפול תרופתי או אחר.

    מעדות התובע אמנם עלה כי מאז התאונה הוא הפך לאדם עצבני, עם התפרצויות זעם וכעס, הסובל מבעיות שינה, ולכן מאז התאונה הוא מגיע לעבודה רק בין השעות 10:00 – 11:00 ועובד מספר שעות מצומצם בלבד. עניין זה איננו עולה בקנה אחד עם התרשמות המומחה וסרטוני המעקב ועם העובדה כי אם כך המצב, לא ברור מדוע לא נזקק התובע לטיפול תרופתי אחר. כמו כן הדבר איננו עולה בקנה אחד עם עדות העד מר גלעד בלום.

70. נוכח האמור ולאחר שנתתי את דעתי לגילו, השכלתו, כישוריו, עיסוקו ותפקידו לפני התאונה ולאחריה, אני סבורה כי נכון יהיה להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 30.5%, ולבצע את חישובי ההפסד באופן אריתמטי מלא, כדלקמן:

    א.בתקופה שממועד התאונה ועד 30.11.2020 – תקופה בת 9 חודשים, יש לחשב בהתאם אי כושר מלא. חישוב זה נעשה באופן המיטיב עם התובע, משום שהמציא תעודות אי כושר רק עד יום 31.8.2020, אך בפועל שב לעבודה רק ביום 30.11.2020, לאחר שנעדר כ-9 חודשים, כנטען על ידו בעדותו מיום 10.7.2023.

    ב.בתקופה שמיום 1.12.2020 עד היום 1.3.2025, תקופה בת 51 חודשים, יש לחשב בהתאם לנכות תפקודית בשיעור של 30.5%. בתקופה זו חזר התובע לעבוד, ואולם לטענתו באופן חלקי, בתחילה ל-4 שעות ביום ולאחר מכן לעבודה משרדית בלבד, זאת בהתאם למכתב רופא תעסוקתי מיום 9.3.2021, שניתן כשנה לאחר התאונה.

    מאידך, בתקופה זו עדיין החזיק התובע בתואר סמנכ"ל, ולא הוכח כי נשכרו שירותי עובדים אחרים לבצע את העבודה הפיסית שהתובע עשה בעצמו לפני התאונה. משכך אני סבורה שהדרך הנכונה לחשב נזקי התובע בגין תקופה זו, למרות שמחד שב לעבוד, ומנגד היה מוגבל בביצוע עבודות פיסיות, על פי דרגת נכותו התפקודית, הזהה כאמור לעיל לדרגות נכותו הרפואית ולהשתכרותו בפועל עובר לתאונה, זאת במיוחד כאשר התובע באותה תקופה עבד, השתכר וקיבל רווחים, בהיותו בעל 20% ממניות החברה המשפחתית.

    בסיס השכר לעבר וגריעה מיכולת ההשתכרות

71. התובע מבקש להעמיד את בסיס שכרו לעבר בגובה השתכרותו בחברה בשנת 2019 על סך של 21,349 ₪. להוכחת שכרו צירף התובע תלושי שכר לשנים 2017-2020, טפסי 106 לשנים 2010-2019, ושומות מס לשנים 2017-2021. התובע טען כי עובר לתאונה בשנת 2019 הרוויח הכנסה שנתית מצטברת (משכורת) בסך של 300,403 ₪, ומהכנסה זו נוכה מס הכנסה שנתי בסך 44,207 ₪, כך שהכנסתו השנתית המצטברת הנקייה ממס הכנסה עמדה בשנת 2019 על סך של 256,196 ₪, ולחודש סך של 21,349 ₪ נטו, הכנסה העולה על שכר ממוצע במשק שעמד אז על סך של 10,300 ₪.

72. מנגד טוענת הנתבעת כי בשים לב לשכרו של התובע עובר לתאונה בסך של 25,000 ₪ ברוטו, יש להעמיד את שכרו של התובע בערכי נטו בסך מעוגל של 19,000 ₪, לאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור מעוגל של 22%.

73. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי בסיס השכר לעבר הוא, כנטען על ידי התובע, בסך של 21,349 ₪ ובמעוגל 21,350 ₪. לא מצאתי בנימוקי הנתבעת כל הצדקה לכך שביצעה ניכוי מס הכנסה בשיעור מלא של 22%, ולא כפי שיעור המס שנוכה בפועל, תוך התעלמות מהזיכוי במס לו זכאי התובע לפי מקום מגורים (תושב עכו) ומנקודות הזיכוי לפי סטטוס משפחתי.

74. בין הצדדים מחלוקת גם באשר להשפעת פגיעתו של התובע בתאונה על השתכרותו לאחר ששב לעבודה. התובע טוען כי שכרו לאחר התאונה הופחת וכיום עומד על כ-9,000 ₪ בלבד. להוכחת שכרו לאחר התאונה הגיש התובע את תלושי השכר וטפסי 106 לשנים 2020-2022, מהם עולה כי מיום 1.12.2020 עד יום 30.7.2022 שכרו עמד על סך של כ-6,500 ₪ בלבד, והחל מיום 1.8.2022 ועד היום שכרו הוא כ-9,000 ₪. התובע הסביר כי לנוכח פציעתו תפקידו בחברה הצטמצם לעבודות משרדיות, שעות עבודתו פחתו והוא עובד עד 5 שעות ביום. כמו כן התובע הסביר כי לאחר פציעתו נאלצה החברה למלא את החסר המקצועי ולצורך כך שכרו 4 עובדים נוספים. אלו לא הובאו להעיד וגם לא הוצגו מסמכים התומכים בטיעונים אלו.

75. מנגד טוענת הנתבעת כי אמנם יש לתובע פגיעה ונכות, אולם אין לו הפסדי שכר של ממש, וזאת נוכח מעמדו הבכיר בחברה בה הוא מועסק, שהיא חברה משפחתית. לטענתה, התובע לא הוכיח כי השתכרותו היום נמוכה יותר או כי כושר השתכרותו נפגע. לתובע 20% ממניות החברה, כאשר החברה היא חברה מצליחה המשקיעה גם בארץ וגם בחו"ל, ואין יחס הגיוני בין השכר שהתובע טוען כי משולם לו לאחר התאונה, לבין זכויותיו ומעמדו בחברה. לטענת הנתבעת, לא סביר שהתובע, כבעל 20% ממניות החברה, המשמש כדירקטור והוא על פי עדותו בעל התואר הנדרש בהנדסה לחברה כדי לזכות בפרויקטים, שכן תעודת רישום המהנדס שלו חיונית לרישוי החברה ולדירוגה, יקבל לאחר התאונה שכר של 6,500 ₪ בלבד, ובהמשך שכר של 9,000 ₪ בלבד. לטענת הנתבעת אין כל ראיה שהתובע לא משתכר את אותו שכר שקיבל קודם לתאונה, או כי משולמים לו במקום שכר דיבידנדים וטובות הנאה אחרות, או כי הוא ממתין למשיכת דיבידנד עד לסיום המשפט, כדי לא לפגוע בזכויותיו בהליך זה.

    לכן טוענת הנתבעת כי אין להסתמך לעניין השתכרותו של התובע רק על תלושי השכר. לעניין זה הנתבעת הפנתה לעדותו של מר א' שאישר כי שכרו של התובע כבעלים של 20% בחברה מבוסס על צירוף של משיכת שכר בתלוש, בצירוף משיכה הונית מעת לעת של דיבידנד. כך בשנת 2017 התובע משך סך של 160,000 ₪ כדיבידנד, ובשנת 2020 משך סך של 120,000 ₪ כדיבידנד.

    עוד יש לזכור כי במסגרת חקירת עדי התביעה הובהר כי בני משפחה אחרים מועסקים בחברה ומשולם להם שכר אפילו גבוה משל התובע, מבלי שאלו מבצעים בפועל עבודות נדרשות או מבצעים עבודה כלל, וקיימת נטייה לפרנס בני משפחה מהכנסות החברה בה מועסק התובע בדרך של משיכת משכורות.

76. בנוסף הנתבעת העלתה תמיהות כיצד כבר בשבועיים לאחר התאונה לא הנפיקו לתובע תלוש שכר, הופסקו ההפרשות הפנסיוניות, ולא בוצע פדיון של ימי מחלה וחופשה. הנתבעת טענה, בהסתמך גם על עדות מנהל החשבונות בחברה, שהכול נעשה באופן מתוכנן על מנת לסייע לתובע לקבל פנסיה מחברות פרטיות, וכי שינוי השכר של התובע לאחר התאונה איננו משקף את שכרו האמיתי, אלא שכרו נקבע באופן שרירותי. זאת בדיוק כמו החלטות שהתקבלו בעניין תשלומי שכר לקרובי המשפחה.

    כך למשל אין כל הסבר מדוע האח אלמוני משתכר סך של כ-17,000 ₪ ברוטו ואילו התובע מקבל שכר של 6,000 ₪, הזהה לשכרה של אשת התובע ולשכרה של אשתו של מר א'.

    הנתבעת ציינה כי מאחר והתובע ואחיו יכולים בכל רגע למשוך דיבידנד ולשנות מידית את בסיס השכר השנתי, הם נמנעו בעדותם להשיב כמה כסף יש בקופת החברה לצורך זה. עוד נטען בהקשר זה כי באופן מכוון לא נמשכו דיבידנדים בשנים 2022-2023, אשר יכלו לשנות את כל תמונת הפסד השכר לעבר. נטען כי לא הגיוני שהחברה בה מועסק התובע מחד מלווה מיליונים לחברה-בת בחו"ל, ומאידך לא מתירה משיכת דיבידנדים. על כן נטען כי אין מידע אמיתי בנוגע להשתכרות התובע, אשר ממשיך לעבוד בחברה בה זכאי למשיכת דיבידנדים ושכרו נקבע באופן שאיננו מותאם לתפקידו, השכלתו ומעמדו בחברה.

77. עוד נטען כי בחלק מתלושי השכר שהוגשו קיימים נתונים שגויים או שונים בין אלו שהוצאו לפני התאונה ואחריה. כך למשל צוין בחלק מתלושי השכר שהתובע ללא ילדים, גם בקשר לתקופות בהן היה נשוי עם ילדים (תלושי שכר לשנת 2017); בתלושים קודם לתאונה צוינו ימי עבודה ושעות עבודה, אולם לאחר התאונה אין התייחסות לנתונים אלו; חלק ממרכיבי שכרו של התובע בתלושי השכר שהוצאו קודם לתאונה נעלמו מאלו שהוצאו אחריה, כך לגבי שווי רכב, ארוחות, תוספות סוציאליות; כמו כן לתובע קיימת צבירה של ימי מחלה וחופשה, אולם הוא איננו פודה ימים אלו לאחר התאונה. נוכח כל האמור הנתבעת טוענת כי אין ליתן משקל לתלושי השכר שצורפו על ידי התובע לצורך הוכחת השתכרותו בתקופה שבין 12/2020, מועד שיבתו לעבודה, ועד היום.

78. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אנו סבורה שיש ממש בטיעוני הנתבעת, ואינני סבורה שניתן להסיק מראיות התביעה, בנוגע לתלושי השכר שהונפקו לתובע לאחר התאונה, כי אלו משקפים את מידת הפגיעה שנגרמה לתובע מבחינת השתכרותו רק בגין התאונה.

    יש לזכור, התובע שב לעבודה בחברה משפחתית, אשר אין מחלוקת כי זו שגשגה גם לאחר שובו של התובע לעבודה בחברה. גם לא הוכח כי תרומתו של התובע לשגשוג החברה, בעצם היותו הגורם בעל הרישוי המאפשר לחברה לזכות במכרזים, נפגעה עקב התאונה ואיננה מתקיימת עד היום.

    טיעוני התובע ועדיו כי כושרו לבקר באתרים ובהם לטפס בגבהים נפגע בתאונה, ולכן נפגעה השתכרותו, אינם עולים בקנה אחד עם הראיות ששמעתי, כפי שתואר לעיל. אציין כי בעוד שגרסתו של התובע בנוגע לנסיבות אירוע התאונה הייתה סבירה בעיניי, ולא מצאתי סיבה שלא לייחס לה מהימנות, גם כאשר הגרסה קיבלה תימוכין מעדויות וראיות אחרות, אינני יכולה לקבוע כי טיעוני התובע בדבר היקף פגיעתו והפסדיו עקב פציעתו בתאונה, עולים בקנה אחד עם ראיות ששמעתי או עם התרשמותי, ולכן בעניין זה אין מקום לקבל טיעוניו במלואם.

    כך גם הטענה שהחברה נזקקה לאחר התאונה לשכור ארבעה אנשי מקצוע אחרים שיבצעו עבודה במקום התובע, לא הוכחה. כך גם לא הוכחו הפסדים שנגרמו לחברה או לתובע עקב כך, ולא הוכח כי התובע והחברה המשפחתית בה עבד לא עשו אדפטציה נדרשת, כאשר התובע החל לתת לחברה שירותי ייעוץ והדרכה אחרים, שאין מניעה שייתן אותם למרות פגיעתו, וחסך בכך את הצורך של החברה לשכור אנשי מקצוע בתחומים אלו, כאשר החברה כן שכרה מהנדסים אחרים שיטפסו במקום התובע ויבצעו עבודות שקודם לכן ביצע התובע.

    כן יש לזכור כי התובע הוא בעל מעמד בכיר בחברה, שהתקדם בתפקודו והוא בעל מניות, עם הזמן וקידומו יש להניח שגם ללא התאונה הוא היה עובר לעבוד בעבודות משרדיות, ייעוץ, תכנון והשגת לקוחות ועבודות, ומשאיר את עבודת השטח לעובדים זוטרים אחרים.

    כן אין ביכולתי לבסס חישובי הפיצוי רק על האמור בתלושי השכר שהוצגו לי, כאילו אלו מייצגים את ההשתכרות הכוללת הממשית של התובע לאחר התאונה. זאת כאשר הוכח כי בחברה המשפחתית נקבעו משכורות לבני משפחה ללא קשר לתרומתם, השכלתם ותפקידם בחברה.

79. לפיכך, איזון נכון באשר לאופן חישוב הפיצוי המגיע לתובע יהיה פיצוי המבוסס על נכותו הרפואית, והשתכרותו קודם לתאונה כאמור לעיל, ואולם זו תחושב לאורך כל התקופה שנותרה לתובע לעבוד עד גיל פרישה, מבלי להתחשב בעובדה שהתובע שב לעבודה ומשתכר כיום שכר עבודה כמפורט בתלושי השכר שהוצגו על ידו.

    הפסדי השתכרות

    הפסדי השתכרות לעבר

80. לאור כל האמור, יחושבו הפסדי השכר של התובע לעבר, כדלהלן:

    א.מיום התאונה עד ליום 30.11.2020 – תקופה של כ-9 חודשים, אי כושר מלא, הפסד חודשי בסך 21,350 ₪ נטו.

    21,350 ₪ * 9 חודשים = 192,150 ₪.

    לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית צמודה מאמצע תקופה, ובסך כולל ומעוגל של כ-192,900 ₪.

    ב.מיום 1.12.2020 עד 1.3.2025, תקופה של כ-51 חודשים, אובדן שכר חודשי בהתאם לנכות התפקודית בשיעור 30.5% ובסך מעוגל של 6,512 ₪.

    30.5% * 21,350 ₪ * 51 ח' = 332,099.25 ₪

    לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית צמודה מאמצע תקופה, ובסך כולל מעוגל של כ-349,390 ₪.

    סה"כ הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר 542,290 ₪.

    הפסד השתכרות לעתיד

81. להוכחת בסיס השכר לעתיד התובע פירט בטיעוניו את ממוצע שכרו החודשי החל משנת 2010, וטען כי לאור העלייה המתמדת בשכרו בין השנים 2010 – 2019 יש להחיל את "חזקת ההמשכיות", קרי יש לגזור מדפוס ההשתכרות עובר לתאונה על משכורתו וכושר השתכרותו של הניזוק גם בעתיד. בנוסף התובע צירף טבלאות שכר בעניין שכרם של מהנדסי בניין, וזאת על מנת להוכיח את יכולותיו המקצועיות ופוטנציאל השתכרותו לעתיד, ופירט בעדותו את התפקידים שמילא בחברה. על כן מבקש התובע כי לצורך חישוב הפסדיו מהיום ולעתיד שכרו יועמד על שילוש השכר הממוצע במשק, דרגת נכותו התפקודית תהיה 60%, והכול עד גיל הפרישה.

82. מנגד טוענת הנתבעת כי בהתאם לדו"ח רציפות ביטוח במל"ל, השתכרותו של התובע בכל השנים שקדמו לתאונה לא עלתה על כפל השכר הממוצע במשק, ומעדותו של מר א' עלה כי הוא עצמו משתכר כיום סך של 19,000 ₪. נטען כי מאחר והתובע עבד בחברה משפחתית הוא הגיע בגיל צעיר לפוטנציאל השתכרותו המרבי בתחום עיסוקו, ויש ביכולתו להשתכר הכנסה נוספת בדרך של קבלת דיבידנדים. על כן יש לראות בבסיס השכר עובר לתאונה גם כבסיס השכר לעתיד וככזה המשקף את מלוא פוטנציאל השתכרותו של התובע בתחום עיסוקו. עוד טענה הנתבעת כי התובע מצא את מיקומו בחברה גם במומו וממקסם יכולותיו והשתכרותו, והראיה – שגשוגה של החברה.

    נטען כי בשים לב לכך שהתובע עובד בחברה משפחתית משגשגת, ש-20% ממניותיה בבעלותו, הרי אין חשש ממשי כי במומו התובע ייפלט ממקום עבודתו. על כן לטענת הנתבעת יש לבצע את החישוב של הפסדי שכר לפי שכרו של התובע עובר לתאונה, בניכוי מס הכנסה ולפי נכות תפקודית בשיעור של 15% עד גיל הפרישה, ו-50% מחישוב אריתמטי מלא לצורכי פשרה –

    251.1 * 0.50 * 15% * 19,000 ₪ = 357,817 ₪.

83. כאמור אני סבורה שאיזון נכון בין טענות הצדדים מחייב חישוב גלובלי של הפסדי שכר בהתבסס על נכותו הרפואית של התובע (30.5%) למלוא התקופה עד הגיע התובע לגיל 67, ובהנחה שישתכר כמו אחיו מנכ"ל החברה, סך של 19,000 ₪, זאת בהנחה שקידום בשכר לא ייגרע מהתובע, אשר ישלים את החסר בגביית דיבידנד.

    כמו כן לנכותו הנפשית אין השפעה על יכולותיו, כפי שהוכח בתקופה שחלפה מאז מועד התאונה ועד היום, במהלכה השתלב התובע באופן מלא בעבודה.

84. על כן הפסד השתכרותו של התובע לעתיד עד גיל 67 בעוד כ-32 שנים ו-5 חודשים הוא בסך כולל של כ-1,440,415 ₪.

    לפי מקדם של 248.5617

    (19,000 ₪ * 30.5% * 248.5617)

    סך הכול הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד ללא הפרשי הצמדה וריבית – 

    542,290 ₪ (עבר) + 1,440,415 ₪ (עתיד) = 1,982,705 ₪.

    הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר ולעתיד

85. 12.5% מסך הפסדי פנסיה בעבר ובעתיד 247,838 ₪.

    כאב וסבל

86. התובע טוען לחישוב לפי גילו של התובע, תאריך התאונה, 5 ימי אשפוז ו-32% נכויות רפואיות, סך של 68,760 ₪.

87. הנתבעת טוענת לחישוב לפי 5 ימי אשפוז ו-30.5% נכויות רפואיות, סך של 55,213 ₪. לטענת הנתבעת יש לבצע את החישוב לפני נכויות בשיעור 25%, וזאת לאור חקירת ד"ר דאוד לפיה הנכות הנפשית היא בין 0% ל-5%.

88. בהתאם להוראותתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, זכאי התובע לפיצוי בשל נזק בלתי ממוני בסכום של כ-69,158 ₪, וזאת בשים לב כי התובע אושפז במשך 5 ימים ונכויותיו הרפואיות הן בשיעור של 30.5%.

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

    התובע עתר לפיצויים בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך של כ-320,000 ₪. התובע טוען כי לאור נכויותיו הוא נזקק ויזדקק כל חייו לעזרה מרובה מאשתו וקרוביו, לרבות במשק ביתו. התובע פירט בחקירתו כי בסמוך לפציעה נזקק לעזרה בביצוע פעולות יומיומיות כגון מקלחת, הלבשה, אוכל, גיהוץ וכדומה. כיום הוא נזקק לעזרה ברכיסת כפתורים, קשירת שרוכים, חיתוך אוכל קשה, וכי עד היום איננו מסוגל לפתוח בקבוק מים. אשתו של התובע, הגב' פלונית, העידה על מגבלותיו של התובע לאחר התאונה ועל כך שנאלצה לקלח אותו, להלביש, להאכיל ובנוסף הוא איננו יכול לסייע בטיפול בילדים. כמו כן לטענתה התובע הפך לאדם שהוא תמיד עצבני. ביחס לתפקודו כיום היא טענה כי כיום הוא עדיין לא עצמאי לגמרי ויד שמאל שלו איננה מתפקדת, אם כי לדבריה הוא נמצא בחברה בקרית גת כמעט בכל ימות השבוע, שם אחיו מסייעים לו בכל הנדרש.

89. מנגד טוענת הנתבעת לדחיית טענות התובע. נטען כי התובע עצמאי, הוא נמצא רוב השבוע עם אחיו בקרית גת וחוזר לביתו רק בסופי שבוע, ולכן איננו נזקק לעזרת צד ג'. הנתבעת הפנתה לסרטוני המעקב אחר התובע, בהם רואים את התובע עומד ונואם בפני קהל, נוהג ברכב, אוכל שווארמה במסעדה, ולמעשה מבצע פעולות שמשקפות אורח חיים רגיל. כמו כן ביחס לעבר נטען כי המדובר בראש נזק מיוחד הטעון הוכחה, והתובע לא צירף אסמכתאות המלמדות על הוצאות בגין עזרת צד ג'. כמו כן אשתו העידה כי היא עצמה עבדה באותה תקופה בשתי משרות, ויש בכך לסתור טענותיה בדבר הצורך היומיומי לסעוד את התובע. בוודאי כאשר לא הוכחו הפסדי שכר לאשת התובע. על כן נטען כי יש להניח שהתובע לא יזדקק לעזרה מסוג זה בעתיד, בפרט בהיקף הנטען. לפנים משורת הדין הציעה הנתבעת לפסוק לתובע סכום חד פעמי לעבר ולעתיד בסך של 20,000 ₪.

90. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה, כמפורט להלן:

    • לתקופה שממועד התאונה ועד למועד בו טען התובע עצמו כי חזר לעבודה ביום 30.11.2020, תקופה בת 10 חודשים, פיצוי בסכום גלובלי של 25,000 ₪. פיצוי זה מחושב על בסיס ההנחה שבתקופה הסמוכה למועד התאונה התובע אכן נזקק לעזרת צד ג'. התובע נפגע בכף ידו השמאלית, והגם שאין זו היד הדומיננטית שלו יש להניח כי בתקופה זו נדרש לעזרה מסוימת, כפי שצוין במכתב השחרור מבית החולים מיום 25.2.2020, כי התובע זקוק לעזרה מבחינת רחצה, אכילה ושתיה. אכן התובע לא הציג אסמכתאות המוכיחות תשלומים עבור הזדקקות לעזרת צד ג', אולם לנוכח אופי פציעתו, הנכויות הזמניות שנקבעו לו, כאשר עד ליום 21.8.2020 שיעור נכותו עמד על 100%, ונוכח אישורי המחלה שניתנו לו בגין תקופה זו, יש להניח שהתובע נזקק לעזרת צד ג' בתקופה זו, ולכן יש לפסוק לו פיצוי כאמור.

    • לתקופה שבין 1.12.2020 עד מועד פסק הדין, תקופה של 51 חודשים, אני מעריכה את הפיצוי הראוי בסך גלובלי של 15,000 ₪. בתקופה זו התובע שב לעבודתו, תחילה במשרדי החברה בעכו ולאחר מכן, מיום 30.3.2021, חזר לעבודתו במפעל החברה בקריית גת, שם שהה במשך כל השבוע וחזר לביתו בעכו רק בסופי שבוע. מעדות אשתו עלה כי היא עבדה בשתי משרות ולא נטען, קל וחומר הוכח, כי היא ספגה הפסדי השתכרות בשל הצורך לסייע לתובע. כך גם לעניין התקופה בה התובע עבד בקרית גת, אף שנטען כי אחיו סייעו לו בכל הנדרש, לא הוכח בפניי מה היקף הסיוע שניתן לתובע בזמן שהותו בקרית גת, האם למי מאחיו של התובע או קרוביו נגרם הפסד שכר כלשהו בגין העזרה שהעניקו לתובע? מכל מקום, במשק ביתו של התובע בעכו הוא ממילא לא יכול היה לסייע, גם בלי קשר לנכותו, וזאת מאחר וכל השבוע שהה בקרית גת, ולא הוכח כי העסיק עזרה חיצונית בשכר עת שהה שם. בשים לב לכך שממועד התאונה חלפו כ-5 שנים, מתוכן 4 שנים בהן התובע מנהל אורח חיים די עצמאי, וחוזר לביתו רק בסופי שבוע, ולאור אופי הפגיעה והנכות התפקודית שנקבעה לעיל, קבעתי פיצוי לתקופה זו על בסיס גלובלי בלבד, בסכום כאמור.

    • אשר על כן סך כל הפיצוי הראוי בגין עזרת צד ג' לעבר יהיה 40,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית למחצית התקופה שחלפה ממועד התאונה ועד היום, ובסך מעוגל כולל של 40,880 ₪.

    • בגין עזרת צד ג' לעתיד יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי מהיום ועד לסיום תוחלת חייו בגיל 82, בהתחשב בגילו הצעיר של התובע, אופי פגיעתו ומתוך הנחה שבגילאים מתקדמים נכותו תקשה על ביצוע מטלות הבית, ואז יידרש להעסיק עזרה בשכר. על כן אני סבורה כי יש לפסוק פיצוי גלובלי בסך כולל של 100,000 ₪.

      סך הכול עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 140,880 ₪.

      הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

91. התובע טען כי נגרמו לו הוצאות עבור נסיעות ברכב פרטי בעבר לטיפולים רפואיים, וביקורות בבית החולים, כן נגרמו לו הוצאות בגין רכישת תרופות קבועות, ביקורים אצל רופאים מקצועיים, מעקב פסיכולוג (12 מפגשים) וביקורים אצל פסיכיאטרים (כ-7 ביקורים). מדובר בטיפולים נחוצים שנמשכו על פני פרק זמן של שנתיים. התובע העיד כי הוא נוטל באופן קבוע תרופות הרגעה טבעיות המסייעות לו בשינה ובהפחתת מתחים. התובע צירף להוכחת טענותיו קבלות המסתכמות בסך של כ-6,000 ₪, אולם הוא העמיד את נזקיו בראש נזק זה בגין העבר והעתיד ועד לסוף תוחלת חייו על סך של 50,000 ₪.

92. הנתבעת טענה כי התובע לא צירף ראיות המוכיחות צורך לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. כמו כן מחקירתו של התובע עלה כי כבר לאחר הביקור אצל ד"ר דאוד הוא הפסיק ליטול תרופות. כמו כן בעקבות חקיקת חוק התייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכונית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 כל הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות במסגרת סל הבריאות וקופת החולים, ועל התובע לפנות למיצוי זכויותיו אל מול קופת החולים בה הוא חבר. כמו כן התובע לא הוכיח כי נזקק לקבלת טיפולים רפואיים שאינם מכוסים בסל הבריאות או בקופת החולים בה הוא חבר. לפנים משורת הדין הוצע לפסוק לתובע סך של 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

93. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד. לקחתי בחשבון מחד כי בהתאם לדין החל נפגעי תאונות דרכים אינם זכאים לפיצויים בגין הוצאות רפואיות הנכללות בסל הבריאות, ומנגד את הצורך להתחשב במעמסה הקיימת על קופות החולים וחוסר היכולת לספק באופן מיטבי שירותים רפואיים אלו. כמו כן נראה כי כיום מצבו הבריאותי של התובע התייצב, והוא איננו נוטל תרופות בהתאם למרשם רפואי כלשהו, איננו מבצע טיפולים ביחס לנכות האורתופדית או הנפשית, ומלבד תרופות שהוא נוטל ללא מרשם, לא מצאתי טענות להוצאות רפואיות נוספות ונדרשות.

    על כן לאור האסמכתאות שצירף התובע להוצאות בסך 6,000 ₪ ובהתחשב בעובדה כי התובע בסמוך לתאונה נדרש להוצאות לצורכי נסיעה לטיפולים וביקורים רפואיים, ובהעדר ראיות ביחס לכלל ההוצאות בתקופה זו, אני סבורה שיש לפסוק לתובע סכום גלובלי בגין הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד בסך של 30,000 ₪.

    סיכום הנזקים

94. מהאמור לעיל מתקבלת אפוא הערכת הנזקים הבאה:

    הפסד השתכרות בעבר542,290 ₪

    הפסד השתכרות בעתיד 1,440,415 ₪

    הפסד הפרשות המעביד לפנסיה 247,838 ₪

    עזרת צד ג' בעבר ובעתיד140,880 ₪

    הוצאות רפואיות, נסיעה ואחרות 30,000 ₪

    נזק שאינו ממוני 69,158 ₪

    סך הכל במעוגל2,470,581 ₪

     

    סוף דבר

95. התביעה נגד הנתבעת מתקבלת במלואה, בכל הנוגע לשאלת האחריות, ובחלקה בכל הנוגע לשאלת הנזקים.

    ואבהיר, לקראת סיום, אין כל סתירה בין העובדה שקיבלתי כמהימנה גרסת התובע ועדיו באשר לאופן אירוע התאונה, וכי הטלתי ספק במהימנות גרסתו בכל הנוגע לטענותיו לעניין הפסדי השכר עקב התאונה.

    כללי העיפרון הכחול מאפשרים זאת, וכך גם העובדה שמדובר בעדות לגבי סוגיות שונות, כאשר בשאלת האחריות שוכנעתי כי טענות התובע לא נסתרו, ובעוד שבשאלת הפסדי שכר קיימות ראיות אחרות המצדיקות דחיית טענות התובע (לא במלואן) בנוגע לשאלת הפסדי שכר.

96. סך הנזקים אותם הנתבעת תשלם לתובע יעמוד על סך של 2,470,581 ₪.

    הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

97. הנתבעת תישא בשכר טרחת עו"ד כחוק בתוספת מע"מ ותשיב הוצאות בהתאם לקבלות שהוצגו, לרבות תשלום אגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.

     

     

     

     

    ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"ה, 26 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.