1. בשנת 2005 החליטה ממשלת ישראל לסגור את ענף גידול האווזים. בהמשך, נקבע מענק לעוסקים בענף שעיסוקם נפגע עקב החלטה זו. אותו מענק הותנה בהתחייבות לחדול לחלוטין מעיסוק בענף הרלוונטי במשך תקופה בת חמש שנים.
2. הנתבעים הנם זוג נשוי המנהל משק בית משותף, שעסקו יחדיו במשך שנים רבות במפטמת אווזים. בשנת 2006 הנתבעים, כטענת התובעת, או הנתבעת, כטענת הנתבעים, ביקשו וקיבלו את אותו מענק והתחייבו כלפי התובעת בהתאם. במהלך חודש מרץ 2007, מצאה התובעת כי הנתבעים, כטענתה, או הנתבע, כטענת הנתבעים, ממשיכים לגדל אווזים.
3. התובעת טוענת כי בעצם התנהלותם זו, הפרו הנתבעים את תנאי המענק שקיבלו ויש לחייבם להשיבו. מכאן התביעה שהגישה כנגד הנתבעים, ביחד ולחוד, בסכום של 330,000 ₪.
4. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וטוענים כי הנתבע, שאינו כשיר לעמוד לדין, גידל אווזים על דעת עצמו, ללא ידיעת הנתבעת ולא בהיקף ובאופי המהווים הפרת המוסכם והצדקת השבת כספים לתובעת.
5. במוקד הדיון ניצבת השאלה האם מכלול נסיבות העניין מצדיק לחייב את הנתבעים בהשבת המענק שקיבלו מהתובעת.
רקע ותמצית טענות הצדדים
6. בהמשך לפסיקת בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בבג"צ 9232/01 נוח נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.8.2003), החליטה הממשלה בשנת 2005 לסגור את ענף גידול האווזים בישראל ולסייע לחקלאים הצפויים להיפגע ממהלך זה. הוקם צוות בראשותו של סמנכ"ל בכיר לייצור ולכלכלה בתובעת - מר איציק בן דוד (להלן: "הסמנכ"ל"), במטרה שיקבע את כל הנדרש לשם מתן מענק, להבדיל מפיצוי, לאותם עוסקים בענף האווזים (ר' החלטות הממשלה מספר 4278 מיום 2.10.2005 ומספר 250 מיום 9.7.2006 – נספחים 1 ו-2 לתצהיר הסמנכ"ל).
7. הוחלט, בין היתר, כי יש להתנות את קבלת המענק בחתימות על הצהרה ועל התחייבות. הצהרה נדרשת זו עוגנה בסעיף 9 בטופס המהווה את הבקשה למענק, הנושא כותרת "פרטי מגדל לקבלת סיוע ממשרד החקלאות בעקבות סגירת ענף האווזים והמולרדים" (להלן: "ההצהרה" ו"הבקשה" בהתאמה – נספח 4 לתצהיר הסמנכ"ל).
8. בסמוך ליום 31.7.2006 הוגשה הבקשה ובה עתירה למענק של דמי הסתגלות רגילים לשמונה חודשים והן למענק להשקעה להקמת עסק עצמאי שאינו בתחום החקלאות. בראש הבקשה, נרשמה הנתבעת כמגדלת וכבעלת עסק פעיל לגידול אווזים בשנים 2004-2005. על ההצהרה שבסעיף 9 לבקשה חתם הנתבע.
לאור חשיבותו לדיון, אביא את נוסח ההצהרה וההתחייבות כבר כעת ובמלואו.
ההצהרה בחתימת הנתבע נקראת כך: "אני (החתום מטה) ... נושא ת.ז. ... מצהיר בזאת כי בשנים 2004-2005 הייתי בעל עסק פעיל לגידול אווזים כמשמעותו בסעיף 8 בהחלטת ממשלה מס. 250 מיום 9.7.06 וכי כל העובדות והפרטים המצוינים בטופס זה הם אמת, וכי נמסרו בידיעה שהם מהווים יסוד לבדיקת זכאותי לסיוע. כמו כן אני מתחייב לדווח למשרד החקלאות על כל שינוי שיחול בכל הפרטים והנתונים שציינתי ובכל המסמכים שהגשתי. אני מסכים לכך כי משרד החקלאות ו/או משרד החקלאות יבדקו בכל עת את נכונות האישורים וההצהרות דלעיל. אני מתחייב להחזיר למשרד החקלאות בכל עת שאדרש לכך, כל סכום ששולם לי בהסתמך על האישורים והצהרותיי דלעיל אם יתברר כי הם אינם נכונים או מדויקים ואני מסכים לקיזוז סכום זה מכל תשלום אחר שיגיע לי ממשרד החקלאות. כראיה להצהרתי ולהתחייבותי כאמור באתי על החתום
חתימה וחותמת ... תאריך: ... ".
9. בנוסף להצהרה, בסמוך ליום 5.8.2006 הוגשה אותה ההתחייבות נדרשת שעוגנה בטופס שכותרתו "התחייבות להפסקת גידול עופות מים" (להלן: "ההתחייבות" –נספח 5 לתצהיר הסמנכ"ל). בראש ההתחייבות, נרשמה הנתבעת כמאשרת, כמתחייבת וכמצהירה וכן כבעלת עסק פעיל של מפטמת אווזים בעת הרלוונטית. על ההתחייבות חתם הנתבע בהוסיפו "בשם" הנתבעת על נוסח שזהו לשונו: "אני הח"מ ... ת.ז. ... שכתובתו ... , מאשר ומתחייב בזאת כדלקמן: 1. הנני להצהיר בזאת כיום 1/1/06 ובתקופה של 24 חודשים שקדמו ליום זה, הייתי בעל עסק פעיל שהוא אחד מאלה: א. עסק שבו מוטלות ביצי אווזים או מולרדים המיועדים לפיטום. ב. מדגרת אווזים או מולרדים המיועדים לפיטום. ג. משק לגידול אווזים או מולרדים המיועדים לפיטום ("גידול ירוק").ד. מפטמת אווזים או מולרדים. ה. משחטת אווזים או מולרדים. 2. הנני להצהיר בזה כי הפסקתי להפעיל את העסק ביום ... ומאז לא חזרתי לעסוק, במישרין או בעקיפין, בעסק מן העסקים המפורטים לעיל. 3 .ידוע לי כי תנאי לקבלת הסיוע לעוסק זכאי על פי על פי החלטת ממשלה מספר 250 מיום 9/7/06 הינה הפסקה מוחלטת של כל עיסוק בישראל באחד העסקים שלעיל. הנני מצהיר ומתחייב בזאת כי במשך 5 שנים לפחות מיום הפסקת העיסוק שציינתי בסעיף 2 לעיל, לא אעסוק במישרין או בעקיפין, בין במשקי ובין במשק אחר כלשהו, בעסק מן העסקים המפורטים לעיל ולא אפיק כל הכנסה בקשר לעסק כאמור ולא אתיר לעשות שימוש במשקי לצורך עסק כאמור. 4. היה ואפר את התחייבותי בסעיף 3 לעיל, אני מתחייב להשיב למדינת ישראל, כל הסכום שישולם לי מכוח החלטת ממשלה הנ"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור המרבי לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.
תאריך ... חתימת העוסק הזכאי ...".
10. ביום 31.8.2006 אישרו גורמי פנים בתובעת את הבקשה שנגעה לדמי ההסתגלות ובסכום של 48,000 ₪ על גבי טופס פנימי של התובעת, שכותרתו "בקשה למענק" (ר' נספח 20 לתצהיר הסמנכ"ל). בהמשך, הודיעה התובעת לנתבעת על זיכוי חשבון הבנק שלה בסכום של 48,000 ₪ ביום 6.9.2006 (ר' נספח 7 לתצהיר הסמנכ"ל).
11. ביום 20.12.2006 אישרו גורמי פנים בתובעת גם את הבקשה הנוספת למענק שנגעה להשקעות לא חקלאיות ובסכום של 282,000 ₪ על גבי טופס פנימי של התובעת, שכותרתו "העתק בקשה למענק – לא לחתימה" (ר' בהמשך נספח 9א לתצהיר הסמנכ"ל).
בהמשך ולאור המחאת זכות כפי שהוצגה, הודיעה התובעת למי שמכר לנתבעת חנות ספורט, כי חשבון הבנק שלו זוכה ביום 25.2.2006 בסכום של 282,000 ₪ (ר' נספחים 9א' ו-9ב' לתצהיר הסמנכ"ל).
12. ביום 24.10.2006 ביקש הנתבע מהסמנכ"ל שיאשר זכאות למענק נוסף גם בעבורו, הואיל והוא והנתבעת, כדבריו: "ניהלנו במשותף את עסק האווזים אשר היה לנו. ואף על פי כי היא זו שהיתה רשומה כבעלת העסק (ואכן נמצאה כעוסקת זכאית) הרי עבדתי עימה במשותף (ולא קיבלתי משכורת עבור עבודה זו) ומכאן זכאותי" (ר' נספח 1 לתצהיר הנתבע). ביום 25.10.2006 השיב הסמנכ"ל לנתבע כי: "...הזכאות לסיוע ... הינה לבעל העסק של גידול האווזים בלבד ולא ניתן לאשר בשום צורה סיוע גם לבן או לבת זוגו" (הדגשה במקור) (ר' נספח 2 לתצהיר הנתבע; נספח 5 לתצהיר הנתבעת).
13. ביום 7.3.2007 הודיע הנתבע לתובעת, במכתב מטעמו ובין היתר, כי: "התחלתי להאכיל/להגמיא אווזים על פי פטנט רשום... לעניין הכספים שקיבלה רעייתי ... קחו כספכם ותנו לי אישור עבודה על פי שיטתי" (ר' נספח 12 לתצהיר הסמנכ"ל).
14. לאור הודעתו זו של הנתבע, ביקרו אנשי יחידת הפיצוח מטעם התובעת במשק שברשות הנתבעים בימים 12.3.2006 ו-13.3.2006. הביקור הראשון נערך בנוכחות הנתבע והשני בנוכחות שני הנתבעים גם יחד. התגלו במשק הנתבעים כ-1,000 אווזים שנמצאו בלולים, מוקפים גדר כפולה וגבוהה מפח שעליה סוגר שער חשמלי. המקום אובטח באמצעות מצלמות ואזעקה. במהלך הביקור הראשון, נשמע רעש קומפרסורים שלטענת התובעת משמשים בהליך פיטום אווזים וכן נראו שני פועלים (ר' נספחים 13א ו-13ב לתצהיר הנתבע).
15. ביום 18.3.2007 נדרש הנתבע להשיב לתובעת את כספי המענק כפי ששולמו, בטענה שהפר את ההתחייבות שהיוותה תנאי לקבלתם (ר' נספח 15 לתצהיר הסמנכ"ל).
16. התובעת טוענת כי שני הנתבעים, בהיותם בני זוג המנהלים משק בית משותף, נחזו בעיניה כיחידה משפחתית אחת וכבעלי עסק אחד לגידול אווזים. כך, לדבריה, הציגו הנתבעים את עצמם בכל פניותיהם אליה ואף בגדר הבקשה וההתחייבות. כעמדתה, לשניהם אישרה מענק אחד על בסיס הבקשה וההתחייבות, בהיותם שני עוסקים זכאים שאינם שותפים בשותפות רשומה. מחמת הפרת שני הנתבעים את הוראות ההתחייבות, כנטען, עותרת התובעת לחיוב שניהם להשיב לה את המענק כפי שקיבלו ממנה.
17. לטענת הנתבעים, רק הנתבעת היתה בעלת עסק לגידול אווזים בעבר, רק היא הגישה את הבקשה, רק היא התחייבה במסגרת ההתחייבות ורק בעבורה אושר המענק. עוד נטען כי הנתבע לבדו חידש את הפעילות בענף האווזים ללא ידיעת הנתבעת ועל כן היא לא הפרה את ההתחייבות ולא קמה זכות לתובעת לחייבה בהשבת כספי המענק.
18. נטען כי הנתבעת לא היתה מודעת לפעילות הנתבע בהקשר לאווזים כפי שנעשתה על פני פרק זמן קצר והופתעה לגלות זאת בעת ביקור נציגי התובעת. הנתבעים מפנים לריתוקה של הנתבעת למיטת חוליה בביתה, בעקבות ניתוח מורכב שעברה בחו"ל וטוענים כי לא יכלה לבקר במקום בו החליט הנתבע לגדל מעט אווזים, המרוחק כשלושה קילומטרים מביתם. הנתבעת מדגישה כי לא יכלה לראות ולשמוע אל-נכון את שהתרחש במקום זה וגם הנתבע לא גילה את אוזנה אשר למעשיו.
19. הנתבעים גורסים כי הנתבע חידש היקף צר של פעילות בענף האווזים לצורך ריפוי בעיסוק ולא לשם עסק כלכלי ואין לראות בו כמי שאחראי למעשיו, מחמת מחלת נפש ממנה הוא סובל. מאלו, עותרים הנתבעים לדחיית התביעה ולקביעה כי בהעדר הפרת ההתחייבות, אין לחייבם בהשבת כספי המענק.
דיון והכרעה
20. מטעם התובעת נשמעה עדותו של הסמנכ"ל ומטעם הנתבעים העידו הם עצמם.
21. כעת, אני נדרש להכרעה בשאלות האם הבקשה וההתחייבות הוגשו מטעם שני הנתבעים, האם על בסיסן ניתן המענק לשניהם והאם הופרה ההתחייבות, באופן המחייב להשיב את כספי המענק לתובעת.
לאחר עיון בטענות הצדדים והתרשמות מראיותיהם וממכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשיב על שאלות אלו בחיוב. להלן אפרט את הנימוקים שביסוד מסקנתי זו.
23. שוכנעתי כי אין להפריד בין הנתבעים בהקשרי עיסוקם המשותף, הבקשה, ההתחייבות והמענק שניתן להם שהתייחס לאותו עיסוק משותף.
24. הנתבעת אישרה בחקירתה כי הנתבעים הם זוג נשוי מזה כ-25 שנים, מתגוררים בבית אחד במושב XXXX שהזכויות בו רשומות על שם שניהם במשותף ומקיימים משק בית משותף (ר' פרו' עמ' 23 שו' 9-17).
25. הוכח כי הנתבעים עסקו יחדיו בעסק בענף האווזים במשך עשרות שנים, החל מראשית שנות התשעים ועד שנת 2006. הנתבעת אישרה בעדותה בחקירה נגדית כי תיק העסק בענף האווזים נפתח במס הכנסה בשנת 1992 על שם הנתבע וכי שמו לא נמחק מעולם מכותרת התיק (ר' פרו' עמ' 27, שו' 31; עמ' 28 שו' 5). הנתבעת טענה כי התיקים במע"מ ובביטוח לאומי נפתחו על שמה בלבד אך לא תמכה טענותיה בראיות אובייקטיביות כמסמכים מטעם רשויות המס או ביטוח לאומי (ר' פרו' עמ' 27, שו' 32; עמ' 28 שו' 7).
26. הנתבע טען לפני התובעת באופן מפורש, שאינו מתיישב עם יתרת טענות הנתבעים, כי עסק האווזים הוא של שני הנתבעים וכי הם מנהלים אותו במשותף. אף שטען כי הבעלות הרשומה בעסק זה היא של הנתבעת, עמד בדבריו על כך ש: "אני ואשתי מ. ו. ניהלנו במשותף את עסק האווזים אשר היה לנו" וכן: "בעסק האווזים שלנו הופסקה הפעילות ע"י המדינה ב-15.4.06 וזאת לאחר 14 שנות פעילות פוריה" (הדגשות הוספו) (ר' מכתב הנתבע לסמנכ"ל מיום 24.10.2006 – נספח 1 לתצהיר הנתבע).
27. בנוסף, יש לייחס משקל מסוים להחלטה שנתנה במסגרת דיון בצו מניעה זמני, שאסרה על שני הנתבעים: "להאכיל את האווזים שבמשקם בכל צורה של האבסה כפויה", שם צוין כי: "המשיבים (הנתבעים – א"י) הינם בעלי משק לפיטום אווזים במושב פתחיה" (ר' בש"א (כ"ס) 2217/07 אנונימוס ע"ר נ' מ. ו. ור.ו בתיק עיקרי ה"פ 250/07 (22.4.2007), בעמ' 1, להלן: "הליך צו המניעה הזמני").
28. אף שהנתבעת ביקשה לצמצם את חלקו של הנתבע בעסק המשפחתי והכחישה כי היה שותף בניהולו, אישרה לפרוטוקול הדיון כי הנתבע: "היה בא ועושה הכל". נסיונה בהמשך לסייג את דבריה אינו מפחית מעצמתם (ר' פרו' עמ' 25, שו' 18).
29. גם הנתבע, שנטה לצמצם בתצהירו ובעדותו את חלקו בעסק המשפחתי, אישר כי מאז 1992 עסק בסיוע לנתבעת בניהולו וכי היה בקשר עם ספקי מזון, ציוד חימום ובנקים והעיד כי: "עסקתי בכל מה שיש לעסוק" (ר' סעיף 1 בתצהיר הנתבע; פרו' עמ' 33 שו' 11-16).
30. בנוסף, ראויה הפנייה להופעת הנתבע בשנת 2003 בפני ועדת סנפיר שמינה שר החקלאות לבחינת התקנת תקנות פיטום בענף האווזים (ר' נספח 11 לתצהיר הסמנכ"ל). הופעה זו בפני ועדה רשמית אינה מתיישבת עם גרסתם המצמצמת של הנתבעים מגדר תפקידו של הנתבע בעסקם.
31. זאת ועוד, בעתירה שהגישו שני הנתבעים גם יחד בבג"צ 10422/06 מ. ו. ור. ו. נ' מ"י ואח' (ר' נ/4), ביקשו צו עשה שינמק מדוע לא הועברו לרשותם כל כספי המענק המגיעים להם לטענתם בגין סגירת עסקם. בגדר עתירתם העידו הנתבעים על עצמם כי הם: "זוג שעיסוקו היה גידול ופיטום אווזים" וכי הם: "נאלצו להפסיק את עיסוקם". כמו כן, ציינו בעתירתם שהם הניחו את "בקשתם" בחודש בנובמבר 2006, "בחרו לרכוש עסק קיים למכירת מוצרי ספורט וכמו כן להשכיר את הלולים שברשותם" ו"הגישו את המלצת מט"י ... למר אורי צוק, אשר כפוף למשיב 3" (הסמנכ"ל – א"י). עוד עתרו כי הכספים שיועברו "לרשות העותרים" יופיעו בחשבון הבנק "של העותרים" (ר' סעיפים 1, 2 ו-13.ד לתמצית העתירה וסעיפים 15 ו-16 לנימוקי העתירה – נ/4).
32. כמו כן, בחקירתו הנגדית, אישר הנתבע כי באותה עתירה טענו הנתבעים כי שניהם קיבלו כספים מהתובעת והטעים כי: "המדינה סגרה לנו את העסק" (הדגשה הוספה) (ר' פרו' עמ' 32 שו' 31-32).
33. והיה ולא די באלו, בהודעתם לתובעת מיום 20.12.2006 אודות המחאת זכות למוכר חנות הספורט, אישרו הנתבעים בחתימותיהם כי שניהם מבקשים להמחות את "את זכותנו לקבלת הכספים המגיעים לנו ושיגיעו לנו מכם, כסיוע למגדלי אווזים לאחר סגירת ענף האווזים" (ר' נספח 8ה לתצהיר הסמנכ"ל). בחתימתם על הודעה זו, אישרו הנתבעים כי לשיטתם, שניהם זכאים למענק ולכל סיוע שיגיע למגדלי אווזים.
34. משהציגו הנתבעים בפני התובעת ובפני בית המשפט העליון גרסה לפיה הם זוג שעסקו יחד בגידול ובפיטום אווזים בלולים שברשותם, ביקשו יחד מענק מהתובעת ודורשים יחד כי תמורתו תועבר לחשבונם המשותף, מצאתי לנכון להציב מחסום מפני מבוקשם לשנות מגרסתם מלפניי וקבעתי כי הם כבולים בה.
35. גם במצב דברים בו נרשמה הנתבעת בראש הבקשה כמגדלת וכבעלת עסק פעיל לגידול אווזים בשנים 2004-2005, קיימת חשיבות ראייתית להצהרה עליה חתם הנתבע ובזו הלשון: "אני (החתום מטה) ו.ר. ר. נושא ת.ז. ... מצהיר בזאת כי בשנים 2004-2005 הייתי בעל עסק פעיל לגידול אווזים" (ר' סעיף 9 בבקשה). הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא שחתם ונימק חתימתו זו בכך ש: "אמרו לי לחתום וחתמתי" (ר' פרו' עמ' 32 שו' 25).
לא מצאתי ממש בהסבר זה. הבקשה הוגשה ביום 31.7.2006, כשלושה חודשים לאחר שהנתבעת השתחררה מבית החולים בסין - ביום 23.4.2006 (ר' טופס שחרור מבית החולים - נספח 1 לתצהיר הנתבעת). ככל שהתכוונו הנתבעים לייחד את הצהרת הבעלות בעסק המתואר בבקשה לנתבעת בלבד, לא הייתה כל מניעה מלפניהם להחתים את הנתבעת על ההצהרה שבבקשה. משבחר הנתבע לחתום בשמו על ההצהרה בפני התובעת ולפיה הוא היה בעל עסק פעיל בענף האווזים, הוא כבול בהצהרתו זו. בנסיבות אלו, יש לדחות את מבוקשו לטעון כנגד התובעת שהסתמכה על הצהרתו ופעלה בהתאם לה.
36. לשון דומה יש להפנות גם ביחס להתחייבות. בראשה של ההתחייבות רשומה הנתבעת כחתומה מטה, כמי שמאשרת ומצהירה שהייתה בעלת עסק פעיל של מפטמת אווזים, הפסיקה להפעיל את העסק ביום 14.4.2006 ומאז לא חזרה לעסוק בו. עם זאת, בתחתית ההתחייבות, במקום המיועד לחתימת העוסק הזכאי, מתנוססת חתימת הנתבע בשמו המלא, אף שלידה נרשם "בשם" הנתבעת. ההתחייבות הוגשה ביום 5.8.2006, כשלושה חודשים וחצי לאחר שהנתבעת השתחררה מבית החולים בסין (ר' נספח 1 לתצהיר הנתבעת). גם כאן לא הייתה כל מניעה נחזית לנתבע להביאה לחתימתה הישירה. נוסחם המצרפי של הבקשה, ההצהרה וההתחייבות, מלמד כי שני הנתבעים התחייבו בה כעוסקים זכאים ואף ראו עצמם בזמן אמת כעוסקים זכאים יחדיו.
37. דחיתי את עמדת הנתבעים, לפיה הנתבע כלל לא היה עוסק וכפי שהתבטא בעדותו: "לא היה עסק בבעלותי בכלל. לי אין עסק" וכעדות הנתבעת: "אני העוסקת היחידה בלבד ... הנתבע לא היה עוסק", "העסק לא היה על שמו" (ר' פרו' עמ' 25 שו' 24; עמ' 27 שו' 26-27; עמ' 33 שו' 24). התרשמתי כי גרסה זו שאינה מתיישבת עם גרסאות אחרות מאת הנתבעים, נועדה לייצר חיץ מלאכותי בין הנתבעים כמגננה כנגד התביעה.
38. לא התעלמתי מטענות הנתבעים והפנייתם למכתב הנתבע לסמנכ"ל מיום 24.10.2006, לפיו הנתבעת: "היא זו שהיתה רשומה כבעלת העסק"; לעדות הנתבעת בחקירתה הנגדית כי: "כל ניהול הספרים בביטוח לאומי ומע"מ על שמי", "אצל מע"מ זה רק אני ... ש: את עוסק מורשה במע"מ ת: כן. גם בביטוח לאומי. רק אני בלבד" ולמכתבו מיום 5.8.2012 של יועץ המס של הנתבעת, מר פנחס אביבי, לפיו עד 2006 הנתבעת היא שפיטמה אווזים (ר' פרו' עמ' 27 שו' 32 - עמ' 28 שו' 7 ונספחים 1 ו-11 לתצהיר הנתבע). עוד התייחסתי להפניית הנתבעים להליכים כנגד המדינה בהם פתחה הנתבעת לבדה בהקשר לפיצוי נטען המגיע לה משום הפסקת פעילות עסק האווזים (ר' נספחים 8 ו- 10 לתצהיר הנתבע).
עם זאת, הנתבעים נמנעו מלמסור תצהיר של יועץ המס האמור ומלהשמיעו מלפניי. כמו כן, נמנעו מלהביא ראיות אודות אופן הרישום לו טענו בתיקי המע"מ והביטוח הלאומי וההתנהלות בחשבונות הבנק. אף הטענה כי הנתבעת הצטרפה לתיק העסק במס הכנסה שנפתח על שם הנתבע, לא נתמכה בראיה תואמת. כשצד לדיון נמנע מהבאת ראייה רלוונטית, נוצר מחדל המשמש לחובתו בהערכת משקל ראיותיו. הנתבעים לא הציגו מסמכים, אישורים ותצהירים בתימוכין בגרסתם ולא עלה בידם להטות את מאזן ההסתברויות לטובתם. העובדה כי רק הנתבעת עותרת לפיצויים בתביעות כנגד המדינה, אינה מסיגה את יחסם של הנתבעים אל עצמם כאל גוף עסקי אחד, כפי שבא לכדי ביטוי בהליך צו המניעה הזמני, בעתירתם לפני בית המשפט העליון ובפניותיהם לתובעת.
39. אימצתי את גרסתו העקבית של הסמנכ"ל כפי שעלתה מתצהירו ומעדותו, שלא נסתרה ולפיה: "מבחינתנו שני הנתבעים היו בעלי עסק", "אנחנו כוועדה לא התייחסנו למזל או לרן, מבחינתנו שניהם הבעלים של העסק והעסק הוא זה שזכאי על פי החלטת הממשלה לסיוע", "מבחינתנו הנתבעים הם ישות אחת... מדובר על יחידה משקית אחת, ששניהם כבני זוג מנהלים אותה", "לא קיבלנו מהנתבעים אלא בקשה אחת בשם שניהם לקבל סיוע", "ומבחינתנו היה ברור שהם זכאים למנת סיוע אחת בלבד" (ר' פרו' עמ' 13, שו' 7-8, 16, 27-31; עמ' 18 שו' 7-9).
התרשמתי כי הסמנכ"ל דבק בגישה עקבית זו לאורך כל חקירתו הנגדית ולא חרג ממנה גם עת נתבקש לתת הסבר למכתב תשובתו לנתבע מיום 25.10.2006, שנוסח, כזכור, כך: "הנני להודיעך שהזכאות לסיוע למגדלי אווזים על פי החלטת הממשלה הינה לבעל העסק של גידול האווזים בלבד ולא ניתן לאשר בשום צורה סיוע גם לבן או בת זוגו" (ההדגשה במקור) (ר' נספח 2 לתצהיר הנתבע; נספח 5 לתצהיר הנתבעת). אימצתי את הסברו הסביר של הסמנכ"ל לנוסחו של מכתב זה ולכוונת כותבו לפיו: "המכתב נכתב בשביל לציין בצורה מאוד ברורה שהסיוע לטובת עסק אווזים שנסגר הוא סיוע אחד ואין סיוע נפרד לשני בני הזוג ... אם שניהם בעלים של אותו עסק. זו הייתה כוונת המכתב... זה משתמע מהחלטת הממשלה ... זו פרשנות שלי, של הוועדה שעמדתי בראשה, של כל הדרג במשרד החקלאות" (ההדגשה הוספה) (ר' פרו' עמ' 18 שו' 22-31).
40. אכן, הנתבעת נרשמה כמגדלת בעלת עסק בראש הבקשה וההתחייבות. כך גם כפי הפניות הנתבעים לטופס בקשה למענק מיום 31.8.2006, להודעה מטעם התובעת למוטב על העברת כספי המענק לחשבונו ביום 6.9.2006, להעתק בקשה למענק מיום 20.12.2006 ולמכתב פנימי בתובעת מיום 20.12.2006 ממנהל תחום ענפי החי לחשב (ר' נספחים 4-9 לתצהיר הסמנכ"ל). אולם, גם באלו אין כדי להטות את הכף לעבר מסקנה לפיה רק הנתבעת היא העוסקת הזכאית וכי המענק ניתן לה אישית בלבד. הסמנכ"ל נשאל אם נכון שהנתבע לא קיבל כספי סיוע ואימצתי את הסברו הסביר כי: "הוא קיבל את הסיוע. הכסף אמנם הועבר אולי לחשבונה של מ.ואבל ... מבחינתי הוא היה עוסק והוא זה שהיה זכאי לסיוע" (ר' פרו' עמ' 13 שו' 5-8). גישת התובעת בתפיסתה את הנתבעים כיחידה משקית אחת, לא נסתרה גם לנוכח הפניות אלו מטעם הנתבעים.
מכל אלו, נחה דעתי כי הנתבעים פעלו כיחידה משקית משפחתית אחת לצורך הבקשה, ההתחייבות וקבלת המענק מהתובעת.
41. ההתחייבות הופרה על ידי שני הנתבעים שעה שבחרו לגדל אווזים בניגוד לנוסחה ובאופן המחיבם להשיב את כספי המענק לתובעת.
42. נוסח ההתחייבות רחב ומחייב את הנתבעים ש: "לא אעסוק במישרין או בעקיפין, בין במשקי ובין במשק אחר כלשהו בעסק ... ולא אפיק כל הכנסה בקשר לעסק ... ולא אתיר לעשות שימוש במשקי לצורך עסק". "עסק" הוגדר ככזה של הטלה, מדגרה, גידול, מפטמה או משחטה של אווזים (ר' סעיפים 1 ו-3 בהתחייבות).
43. שוכנעתי כי הנתבעים הפרו את התנאי החלופי הקבוע בהתחייבות בדבר אי עיסוק ישיר או עקיף בעסק של גידול אווזים. ניכר כי מדובר בתנאים שאינם מצטברים ודי בכך שיופר אחד מהם, כדי לגבש הפרת ההתחייבות. מועד הפסקת הפעלת עסקם של הנתבעים, כפי שהוצהר בהתחייבות היה 14.4.2006 (ר' סעיף 2 בהתחייבות).
44. הנתבע עצמו אישר למעשה הפרת תנאי של גידול ויכול שאף פיטום אווזים, במכתבו לתובעת מיום 7.3.2007, שם ציין כי: "התחלתי להאכיל/להגמיא אווזים על פי פטנט רשום". הנתבע עצמו נחזה כמי שמודע להיבט של הפרת ההתחייבות שהיה במעשה זה, בהציעו במפורש לתובעת בהמשך מכתבו, כי: "קחו כספכם ותנו לי אישור עבודה על פי שיטתי" (ר' נספח 12 לתצהיר הסמנכ"ל).
45. התנהלות הנתבע נתפסה כהפרת ההתחייבות בעיני התובעת מיד עם היוודע לה הדבר. במכתבה לנתבע מיום 18.3.2007, העבירה מסר זה ודרשה השבת כספי המענק (ר' נספח 15 לתצהיר הסמנכ"ל).
דוחות האירוע של ביקורי אנשי יחידת הפיצוח של התובעת במשק האווזים שברשות הנתבעים מהימים 12.3.2006 ו-13.3.2006, מלמדים כי נחזה עיסוק בעסק של גידול ופיטום אווזים. כך ניכר מכמות האווזים שנמצאו במקום, מדרך כליאתם, מהאבטחה שבמקום, מהפועלים שנצפו בו ומרעש הקומפרסורים כפי שנשמע (ר' נספחים 13א ו-13ב לתצהיר הסמנכ"ל).
46. חיזוק נוסף לקיומו של עסק כלכלי במקום שנועד למטרת הכנסה, נלמד גם מדו"ח האירוע מיום 13.3.2007, בגדרו ציינו אנשי יחידת הפיצוח בתובעת מפי הנתבע כי: "ו. טוען כי אינו מתאכזר לבעלי החיים מכיוון שהם מקור הכנסתו והוא מעוניין כי יישמרו במצב בריאותי מקסימלי" (הדגשה הוספה) (ר' נספח 13ב לתצהיר הסמנכ"ל).
47. בנוסף, התרשמתי מאופיו הכלכלי של עיסוק זה מטעם הנתבעים מן האמור בהחלטה בהליך צו המניעה הזמני, לפיו: "המשיב (הנתבע – א"י) טוען, מחד גיסא, כי הוא מגדל את האווזים למטרת מכירתם כ"בשר אווז" ולא כ"כבד אווז" אך לשאלה, מדוע אין המשיבים (הנתבעים – א"י) מניחים לאווזים להיזון באופן טבעי ועצמוני, השיב כי "הדבר אינו כלכלי"" (הדגשות הוספו) (ר' עמ' 1 בהחלטה בהליך צו המניעה הזמני).
48. מנגד, הנתבעת הצהירה כי הנתבע גידל אווזים במשך 35 ימים בלבד וכן כי לא הופק רווח כספי ממעשיו. הנתבע החזיק החרה אחר דבריה (ר' סעיפים 10, 15 ו-22 בתצהיר הנתבעת; פרו' עמ' 32 שו' 11). לא עלה בידי הנתבעים לתמוך בראיות נדרשות את טענתם בדבר היעדר הכנסה שהפיקו מגידול של כ- 1,000 אווזים למצער. כל שהוצג התמצה במכתבו של מר אביבי, יועץ המס של הנתבעת שהוסיף וציין כי: "...החל משנת המס 2010 הפעילות העסקית הינה אפיית ומכירת מאפים. ... בכל השנים בהן אני מייצג כיועץ מס אין שום פעילות של כבשים ו/או צאן" (ר' נספח 11 לתצהיר הנתבע). גם בהתעלם מהעדר הבאת מר אביבי לעדות, מכתב זה אינו כולל התייחסות רלוונטית למהות הפעילות העסקית של הנתבעת בעת הפרת ההתחייבות. לגבי השנה הרלוונטית – 2007, אך נחזה אישור כי לא הייתה פעילות עסקית הקשורה בצאן שאווזים אינם נמנים על הקשר זה. גם כאן, נמנעו הנתבעים מהצגת ראיות מרשויות המס, מביטוח לאומי וממוסדות בנקאיים.
49. בזמן הקצר בו חודשה פעילותם העסקית של הנתבעים, הובאה כמות גדולה של אווזים למשקם ונעשה שימוש במתקנים להחזקתם, לאבטחתם ולפיטומם. אף בהנחה כי הנתבעים טרם הספיקו להפיק הכנסות בפועל מגידול האווזים בעת זו, אין בכך כדי לשלול את עצם עיסוקם בעסק.
50. דחיתי את מבוקשם של הנתבעים להתייחס להתנהלותם, משמע הייתה בגדר ריפוי בעיסוק בעבור הנתבע (ר' סעיף 12 במכתב מיום 30.1.2007 לממונה על חוק צער בעלי חיים – נספח 10ב' לתצהיר הסמנכ"ל; פרו' עמ' 26 שו' 27). התרשמתי כי גישה מצמצמת זו, עומדת בסתירה למכלול הראיות שמלפניי, המלמד כי הנתבע עסק בעסק כלכלי בענף האווזים בעת ההפרה הרלוונטית ובניגוד מוחלט למטרת המענק. לו חפץ הנתבע בריפוי בעיסוק ובתרפיה גרידא, מתבקש גם ממצבם הכלכלי של הנתבעים, כי היה מסתפק בכמות קטנה של אווזים, מגדלם לבדו ולא בסיוע פועלים ומחזיקם במסגרת שאינה כוללת מצלמות אבטחה, מערכת אזעקה, לולים, גדרות ושער חשמלי. מצבם הכלכלי של הנתבעים נלמד מבקשת הנתבעת לפטור מאגרה בהליך אחר ובהחלטה שאישרה פטור מבוקש זה (ר' ת"א 4444-04-12 וואחנון נ' מדינת ישראל (23.12.2012) - נספח 8 לתצהיר הנתבע).
51. הנתבע הפנה לשיטת פיטום ייחודית אותה הגתה רעייתו ובה עשה שימוש וכדבריו: "בחודש מרץ 2007 האכלתי אווזים בשיטה שאינה נאסרה בבג"ץ ואף הוכרה כפטנט רשום" (ר' סעיף 9 בתצהיר הנתבע). תכלית ההתחייבות ונוסחה מורים כי אין התייחסות מקלה לעיסוק באווזים תוך הקשרים של שיטות האכלה שונות. נוסח ההתחייבות דרש הימנעות מכל עיסוק בענף האווזים. הא ותו לא. בכך כשלו הנתבעים.
52. דחיתי את טענות הנתבעת לפיהן לא הייתה מודעת למעשיו של בעלה המהווים הפרת ההתחייבות. כך טענה הנתבעת כי: "המעשה אשר עשה בעלי לא נעשה במשק השייך לי, לא בתוך ביתי, לא בקרבת הבית, תוך שאני בשלבי החלמה מניתוח השתלת הלב ותוך שאני מטפלת בשתי בנותיי הזקוקות אותה עת לניתוח השתלת לב" (ר' סעיף 14 בתצהיר הנתבעת; פרו' עמ' 26 שו' 12-24, עמ' 27 שו' 5-8, עמ' 29 שו' 20). גם הנתבע טען בדומה כי: "לרעייתי אין כל קשר, זיקה או שיתוף בעניין מעשיי. אני הוא זה שעשיתי ואני בלבד. הנתבעת 2 לא יכלה לדעת את שאני עושה גם עקב מצבה הבריאותי הייתה לאחר השתלת לב וגם משום שמקום ביצוע פעולת האכלת האווזים היה מרוחק מאוד מן הבתים ולא בשליטתה" (הדגשה במקור) (ר' סעיפים 11 ו-12 בתצהיר הנתבע; פרו' עמ' 32 שו' 14-18).
53. לא הוצגו אישורים רפואיים אודות מצבה הרפואי ורמת תפקודה של הנתבעת בתקופת הפרת ההתחייבות - במהלך חודשים פברואר ומרץ 2007. לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי מצבה הרפואי בתקופה זו, יצר מחסום בפני מודעותה למעשי הנתבע, שנעשו בסמיכות מקום, או בפני האפשרות לבררם. מועד שחרור הנתבעת מבית החולים בסין לאחר ניתוח שעברה בהצלחה, היה ביום 23.4.2006, כ-10 חודשים טרם הפרת ההתחייבות (ר' נספח 1 לתצהיר הנתבעת). בחקירתה הנגדית, אישרה הנתבעת כי מצבה הרפואי "בסדר" (ר' פרו' עמ' 29 שו' 14-20).
54. הנתבעים לא תמכו בראיות את טענתם כי "בחודשים הראשונים", הייתה הנתבעת מאושפזת ברמה סיעודית עם נכות כנטען. לא הובהר כמה זמן נמשכו אותם "חודשים ראשונים" ומה היה מצבה הרפואי העדכני של הנתבעת 10 חודשים לאחר מכן.
בנוסף, נחזית הטבה במצבה הרפואי של הנתבעת בראשית שנת 2007 כעולה מפנייתה מיום 28.1.2007 לתובעת בגדר נספח 10א לתצהיר הסמנכ"ל, שם ציינה כי התחזקה מעט.
55. מכלול הדברים מלמד על הטבה במצבה הרפואי ובתפקודה של הנתבעת, כמו גם על מעורבותה העמוקה בענייני כספי המענק ובהקשר ענף האווזים, חודשים ספורים אחרי שחרורה מבית החולים וטרם מועד הפרת ההתחייבות. כך, ביום 5.12.2006 כרתה הנתבעת חוזה לרכישת עסק ספורט וסמוך לכך הודיעה עליו לתובעת כנלווה לבקשה למענק להשקעה לא חקלאית בעסק חלופי שאינו בענף האווזים (ר' נספחים 8א, 8ב ו-8ד לתצהיר הסמנכ"ל). בימים 28.1.2007 ו-30.1.2007 כתבה הנתבעת מכתבים מפורטים לגורמים שונים בתובעת בהקשרים של בקשה למימוש זכויות כספיות, סגירת ענף האווזים ובקשת אישור לשיטת פיטום אווזים רשומה בפטנט (ר' נספחים 10א ו-10ב לתצהיר הסמנכ"ל).
56. ייחסתי משקל משמעותי למכתב הנתבעת מיום 30.1.2007 לממונה על חוק צער בעלי חיים (ר' נספח 10ב לתצהיר הסמנכ"ל). מכתב זה מגבש את מודעות הנתבעת להתרחשות הקשורה באווזים. מועד מכתב זה הוא כחודש וחצי לפני ביקור יחידת הפיצוח במשק, בסמוך להפרת ההתחייבות וכ-9 חודשים לאחר שחרור הנתבעת מבית החולים. הנתבעת עמדת במכתב זה על הדחיפות בקבלת אישור לאלתר להאכלת אווזים לפי שיטתה.
מכתב זה מלמד על התכלית הכלכלית שביסוד הבקשה לאישור להאכלת אווזים על פי פטנט ועל הדחיפות בעיני הנתבעת לקבלת אישור שכזה באופן מידי. עוד עולה ממנו גם שיתוף הפעולה המעשי בין הנתבעים בהקשר ענף האווזים והעדכונים ההדדיים ביניהם בסמוך למועד כתיבת המכתב וקודם להתחלת גידול ופיטום האווזים בפועל על ידי הנתבע. כך ובין היתר, מאזכרת הנתבעת בסעיף 1 למכתבה את שיחת הנמענת עם הנתבע.
57. הנתבעים לא הוכיחו כי אופי היחסים ביניהם במהלך הפרת ההתחייבות חסם את מודעות הנתבעת למעשי הנתבע. התרשמתי מהיפוכם של דברים וכדי שיתוף פעולה פורה ביניהם בתקופה זו, באופן המתיישב גם עם ראייה אובייקטיבית של חייהם המשותפים. אני מתקשה לקבל מצב דברים על פיו הנתבעת לא הבחינה בצאתו ובשובו של הנתבע מביתם, לא התעניינה בכך, לא הריחה ניחוח אווזים כלשהו שדבק בבגדיו ולא הבחינה ביתרת תוצרי הלוואי של מלאכתו במשק המונה 1,000 אווזים.
58. אף לא סביר כי ההוצאות הכספיות הרבות כנחזה הקשורות בגידול ובפיטום של כ-1,000 בתנאים בהם אוכסנו ואובטחו, תוך שכירת פועלים, נעלמו מעיני הנתבעת, בנסיבות שבהן הנתבע טוען לקיומו של חשבון בנק משותף לו ולנתבעת (ר' פרו' עמ' 35 שו' 1-2, עמ' 24 שו' 20-21).
59. על רקע כל אלו, אין ממש בטענה כי המרחק של משק האווזים שהקים הנתבע מבית הנתבעים, לא אפשר לנתבעת לבקר בו ולגלות בעצמה את מעשי הנתבע. לא נודעה לנתבעת מניעה מלבקר במקום זה עוד קודם לגילוי ההפרה, כפי שעשתה בעת שהצטרפה לנציגי התובעת במהלך הביקור השני שערכו במקום (ר' נספח 13ב לתצהיר הנתבע).
מכל אלו, שוכנעתי כי הנתבעת הייתה מודעת למעשי הנתבע שעלו כדי הפרת ההתחייבות.
60. דחיתי את טענת הנתבעת לפיה ניתן ללמוד על העדר קשר בינה לבין מעשי הנתבע, משום בחירת המדינה שלא להעמידה לדין פלילי בעבירות על פי חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, בעוד שהנתבע כן הועמד לדין בגינן. קיים שוני ממשי בין הליך פלילי לבין הליך אזרחי, במהותם, במידת ההוכחה הנדרשת בכל אחד מהם ובסדרי הדין הנוהגים בהם. אין בסיס לקביעה כי הנתבעת לא הפרה את ההתחייבות ואינה חייבת בהשבת המענק בהליך האזרחי, רק משום שהתובעת לא מצאה לנכון להגיש כנגדה כתב אישום בהליך פלילי.
61. נוסח ההתחייבות ברור ולפיו נאסר לעסוק: "... במישרין או בעקיפין, בין במשקי ובין במשק אחר כלשהו, בעסק מן העסקים המפורטים לעיל ולא אפיק כל הכנסה בקשר לעסק כאמור ולא אתיר לעשות שימוש במשקי לצורך עסק כאמור" (הדגשות הוספו). בהקשר זה, טענו הנתבעים כי לא הופר תנאי זה הקבוע בהתחייבות מאחר שהמשק בו נעשה שימוש אינו שלהם, אלא שייך להורי הנתבעת בלבד (ר' סעיף 14 בתצהיר הנתבעת, סעיפים 2 ו-22 ונספחים 4 ו-5 לתצהיר הנתבע; פרו' עמ' 30 שו' 9-12, עמ' 35 שו' 17, שו' 26-28). הנתבעים תמכו גרסתם בהיתר בנייה להקמת 2 לולים לפיטום אווזים משנת 2000 שבעליו הרשום הוא ועד המושב פתחיה עבור מר קוסטה יצחק (ר' נ/5).
לא נמצא ממש גם בטענה זו, לנוכח הידוק הכבלים המתבקש בין הנתבעים לבין גרסתם בעתירה שהגישו לבית המשפט העליון, לפיה המשק נמצא ברשותם, בסמכותם להשכירו ודמי שכירות משתלמים להם. כך ציינו הנתבעים בעתירתם, כי הם: "בחרו ... להשכיר את הלולים שברשותם", כחלק מ"הכנסה סבירה לעותרים" (ר' בג"צ 10422/06 מ. ו. ור .ו. נ' מדינת ישראל ואח' - נ/4). לנוכח אלו, יש להציב למול הנתבעים השתק מלטעון גרסה סותרת מלפניי, משמע הלולים אינם ברשותם (ר' סעיפים 15 ו-16 לעתירה – נ/4).
עוד אציין כי הנתבע גרס בעדותו כי הוא זה שחתום על דוח המשק החקלאי לשנות המס 2004-2005 (ר' פרו' עמ' 35 שו' 7-8).
62. גם בהליך צו המניעה הזמני, צוין כי עסקינן "במשקם" של הנתבעים ותואר כי שניהם "הינם בעלי משק לפיטום אווזים במושב XXXX" (ר' עמ' 1 בהחלטה בהליך צו המניעה הזמני).
לפיכך, ההתחייבות הופרה בעצם ניהול הנתבעים עסק במישרין או בעקיפין של גידול אווזים ומודעות הנתבעת למעשי הנתבע מלמדת היתר שנתנה לו להתנהל בגדר עסק שכזה.
63. לא נמצא מזור לנתבעים כנגד התביעה גם לאור הפנייתם למצבו הנפשי של הנתבע בעת הפרת ההתחייבות. הנתבעים טענו כי הנתבע אינו אחראי למעשיו בגין מחלת נפש ממנה הוא סובל (ר' פרו' עמ' 26 שו' 14-15; עמ' 31 שו' 1; עמ' 33 שו' 11-12; עמ' 34 שו' 2-4; סעיפים 13, 15 ו-22 בתצהיר הנתבעת; סעיפים 9 ו-18 בתצהיר הנתבע).
64. הנתבע הפנה לפסק דין בהליך פלילי שהוגש נגדו בת"פ 2424/07 (ראשל"צ) מ"י משרד החקלאות נ' ו. (15.9.2011), בגדרו הורשע בעבירה על פי חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, בגין פיטום אווזים. לאחר מתן הכרעת הדין, נקבע כי לנוכח חוות דעת פסיכיאטרית לפיה לקה בנפשו בעת ביצוע המעשים נושא כתב האישום, עומד לזכותו הסייג לאחריות פלילית הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ולכן אינו נושא באחריות פלילית לביצוע מעשיו (ר' נספחים 3 ו-4 לתצהיר הנתבע).
עוד הפנה הנתבע לערעור שהגיש על החלטה זו, בגדר מבוקשו לעמוד על זכותו לברר אם הוכחה אשמתו, ללא קשר למצבו הנפשי. הדיון הושב לערכאה הדיונית לשם שמיעת ראיות מומחים לעניין הסבל הנגרם לאווזים אגב שיטת הפיטום בה נקט הנתבע (ר' ע"פ 3342-10-11 ו. נ' מדינת ישראל פסקאות 5 ו-6 (2.4.2012) – נספח 5 לתצהיר הנתבע). לאחר השלמת שמיעת הראיות, הורשע הנתבע בעבירה כפי שיוחסה לו וערעור נוסף שהגיש התקבל, תוך שזוכה מחמת הספק, בנימוק שלא הוכח במידת הוודאות הנדרשת ששיטת הפיטום בה נקט מהווה עבירה (ר' עפ"ג 44900-04-12 ו. נ' מדינת ישראל (26.2.2013)).
65. הוראת סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובעת כי: "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו". הוראת סעיף 2 לחוק זה, קובעת כי כשרות לבצע פעולות משפטיות עשויה להישלל או להיות מוגבלת רק בחוק או בפסק דין של בית משפט.
66. כבר ציינתי בהחלטתי מיום 20.8.2013 כי ההכרעה אשר לכשירות הנתבע בהליך הפלילי, רלוונטית לגביו בלבד, קשורה בפטור מאחריות פלילית ואינה חלה בהליך האזרחי דנן.
67. ביקשתי למנות לנתבע אפוטרופוס לדין, אך סופו של יום הסדיר ייצוג עורך דין מטעמו.
68. ההלכה הפסוקה קובעת כי ככלל, אין למתוח את הגנת הסייג לאחריות פלילית על רוחב האחריות המוטלת במשפט האזרחי נוכח התכליות השונות של שני סוגי המשפט. כך, ניתן להטיל אחריות אזרחית בדיני נזיקין גם על מי שבמשפט פלילי חסה תחת הגנת חוסר שפיות בגין אותו המעשה שבעשייתו לקה בנפשו (ר' רע"א 1272/05 כרמי נ' סבג (2.12.2007)). כך, בהליך האזרחי מושא רע"א 1272/05 הנ"ל, הוטלה אחריות על חולה נפש בעוולה נזיקית של תקיפה, הדורשת יסוד נפשי של כוונה, הגם שבהליך הפלילי נקבעה זכאותו להגנת הסייג לאחריות פלילית. התרשמתי כי קל וחומר הדבר בענייננו, עת מדובר בתביעה כספית שעניינה הפרת ההתחייבות, ללא שנדרש יסוד של כוונה לשם הפרתה.
69. בנוסף, הנתבע ויתר בהליך הפלילי שהתנהל כנגדו על הגנת הסייג לאחריות פלילית ועמד על זכותו לברר אם הוכחה אשמתו. משבחר שלא להסתמך על הגנתו בהליך הפלילי, לא ברור מכוח מה הוא מבקש להחיותה בגדר ההליך האזרחי שמלפניי.
70. גישת הנתבעים, משמע הנתבע התנהל מתוך מחלת נפש ותו לא, גם אינה מתיישבת עם עדותו בחקירתו הנגדית, בגדרה אישר כי הוא שותף בפעילות כלכלית גם בעסקים אחרים ובציינו כי הוא עוזר לנתבעת בעסקיה בתחום המזון והקייטרינג, לרבות בקשר עם לקוחות וספקים (ר' פרו' עמ' 34 שו' 25-28).
סוף דבר
71. מכל אלו, קבעתי כי ההתחייבות הופרה על ידי הנתבעים באופן שיש בו לחייבם, יחד או לחוד, להשיב לתובעת את כספי המענק שהתקבל. קיבלתי את התביעה ואני מורה לנתבעים לשלם לתובעת, יחד ולחוד, סכום של 330,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
72. בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסכום כולל של 35,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום. רק ככל שלא ישולם במועד, יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית משפט מחוזי-מרכז בלוד.
לידיעת הצדדים.
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ה, 04 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
