בני זוג שעסקו במשך שנים בפיטום אווזים, קיבלו ממשרד החקלאות מענק בתמורה לכך שיפסיקו לעסוק בענף. לאחר שהתגלה כי חזרו לפטם – הם חוייבו להחזיר את הכסף.
בהמשך לפסיקת בג"צ בנוגע לגידול אווזים ולסבל הרב שנגרם להם מפרקטיקת הפיטום, החליטה הממשלה ב-2005 לסגור את ענף גידול האווזים בישראל. במטרה למזער את הפגיעה בעוסקים בענף, הממשלה קבעה כי הם יהיו זכאים למענק בכפוף להתחייבותם לחדול לחלוטין מגידול האווזים.
לכתבות נוספות בנושא:
ביולי 2006, ביקשו בני זוג - שעסקו במשך שנים רבות בפיטום אווזים - לקבל את המענק ממשרד החקלאות.
לאחר שבני הזוג חתמו על התחייבות להפסיק לעסוק בגידול אווזים לתקופה של חמש שנים לפחות, הם קיבלו 330,000 שקל בעבור דמי הסתגלות ומענק להשקעה בעסק עצמאי שאינו בתחום החקלאות.
במרץ 2007, שלח הבעל מכתב למשרד החקלאות, בו הודיע כי התחיל להאכיל אווזים בשיטה חדשה שהוכרה כפטנט רשום ואינה מנוגדת לפסיקת בג"ץ. הוא דרש לקבל אישור עבודה והודיע כי הוא מוכן להשיב את הכספים שקיבלה אישתו. בעקבות הודעתו, ביקרו במשק חוקרים של משרד החקלאות, שגילו כ-1,000 אווזים בלולים שמוקפים בגדר גבוהה ומעליה שער חשמלי, ולדבריהם נשמע רעש קומפרסורים המשמשים לפיטום.
המדינה הגישה לבית משפט השלום בראשל"צ תביעה כנגד בני הזוג בטענה שהפרו את התחייבותם שלא לעסוק בגידול ופיטום אווזים. המדינה הוסיפה, כי היא רואה בבני הזוג כיחידה משפחתית אחת, וכבעלי עסק אחד לגידול אווזים, וכך הם גם הציגו את עצמם בפניות אליה. לפיכך טענה המדינה, כי יש לחייבם להשיב לה את מלוא הכספים שקיבלו.
הנתבעים טענו, כי רק האישה היתה בעלת העסק לגידול האווזים, ורק היא זו שקיבלה את המענק והתחייבה שלא לגדל אווזים. האישה טענה כי הייתה מרותקת למיטתה בעקבות ניתוח, וכלל לא ידעה על החלטתו של בעלה לגדל אווזים במרחק של כשלושה קילומטרים מביתם. לכן, היא לא הפרה את התייחבותה ואין לחייבה בהשבת המענק.
טענה נוספת שהעלו השניים הייתה כי הנתבע סובל ממחלת נפש ואינו אחראי למעשיו. הם הפנו להליך הפלילי שנוהל נגדו בעקבות פיטום האווזים, בו נקבע כי הוא לוקה בנפשו ואינו נושא באחריות פלילית.
לבסוף טענו הנתבעים, כי הבעל חידש את הפעילות בהיקף צר בלבד לצורך ריפוי בעיסוק ולא כעסק כלכלי.
פעלו ביחד
השופט ארז יקואל קבע, כי הנתבעים פעלו כיחידה אחת במשק, כי המענק ניתן לשניהם לאחר שהתחייבו שלא לגדל אווזים, וכי ההתחייבות הופרה על ידי שניהם. השופט דחה את טענת הבעל כי האכיל את האווזים בשיטה חדשה וייחודית שלא נאסרה בבג"ץ, וקבע, כי נוסח ההתחייבות שעליה חתמו בני הזוג דרש הימנעות כללית מעיסוק בענף האווזים.
השופט ציין, כי קיים שוני ממשי בין הליך פלילי להליך אזרחי, ולכן הסייג של אי-שפיות בהליך פלילי לא חל בהליך אזרחי.
לפיכך קבע השופט, כי על הנתבעים להשיב למדינה את המענק בשווי 330 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 35 אלף שקל.
* עו"ד אסנת נתי שוורץ קרשברג עוסקת בדיני חוזים ומשפט אזרחי-מסחרי.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.