קורן ואח' נ' לירז

לפניי תביעה לאכיפת הסכם הפרדות מיום 16/06/05, וחיוב הנתבע בסך 775,275 ₪, ששולם ע"י מר אהרון קורן ז"ל (להלן: "המנוח") לצד ג' כאשר על פי הסכם ההיפרדות היה על הנתבע (להלן: "לירז") לשאת בו, ובנוסף תשלום פיצוי מוסכם על הפרת ההסכם. התובעים הינם ילדיו של המנוח ואלמנתו.

בין הצדדים, התנהלה שותפות עסקית, במסגרתה היו המנוח ולירז בעלי מניות בשתי חברות: חברת קורז אנרגיה בע"מ (להלן: "קורז") וחברת שנלי ניהול והפצת גז (1994) בע"מ (להלן: "שנלי"). החברות עסקו במכירה שיווק והפצה של גז.

במסגרת היותו בעל מניות בחברות הנ"ל, ערב המנוח אישית להתחייבות החברות כלפי צדדים שלישיים ובכללם החברה הישראלית להפצת גז בע"מ (להלן: "סופרגז") ואף מסר המחאת זכות לטובתה.

אין חולק כי בהסכם ההיפרדות בין המנוח ללירז מיום 16/6/05 ויתר המנוח על מניותיו בחברות קורז ושנלי ונקבע כי מאותו תאריך, ייקח על עצמו לירז את התחייבויות/חובות המנוח הנוגעות לחברה ביחס לצדדים שלישיים. במסגרת זו התחייב לירז, בין השאר, לדאוג לביטול כתב הערבות והמחאת זכות שמסר המנוח בשעתו לטובת חברת סופרגז.

בהתאם להסכם, פרש המנוח מפעילות בחברות ולירז הפך לבעל המניות היחיד בהן. הצדדים אף הסכימו כי יום העברת הזכויות הינו 01/06/05 וממועד זה המנוח פטור מכל התחייבויותיו האישיויות לצדדים שלישיים, ובכללן סופרגז.

הגם שלירז וקורז הודיעו לסופרגז כי הם נוטלים על עצמם את התחייבויות של המנוח כלפי סופרגז, הגישה סופרגז בחודש מרץ 2006, תביעה כספית נגד קורז, לירז והמנוח במסגרת ת.א 2222/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: "תביעת סופרגז"). בתביעה זו נטען כי חובות קורז לסופרגז עומדים על 2,644,435 ₪. המנוח נתבע שם מכוח הערבות האישית שנתן בסך 1,000,000 ₪ והמחאת הזכות שהחזיקה סופרגז (ושאותה צריך היה כאמור לירז ליטול על עצמו).

במסגרת התביעה בתל אביב, הסכימו הצדדים לקבל פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, לאחר שהוגשו ראיותיהם והושמעו טיעוניהם. בית המשפט המחוזי קבע בסופו של ההליך כי "אני מעמיד חבות זו על סכום של 2,400,000 ₪ להיום, נוכח הפסיקה על דרך פשרה. מכוח הסכמת התובעים (והנתבעת שכנגד מס'3) ליטול על עצמם את חבותם של הנתבעים שכנגד 4-8 אני מורה כי חבותם זו של האחרונים תעמוד על סכום של 150,000 ₪. התוצאה בסופו של דבר היא כדלקמן: התובעים חייבים לנתבעת סכום של 2,332,500 ₪ להיום. מתוך סכום זה חבותם של הנתבעים 4-8 ביחד ולחוד עם התובעים היא לסכום של 150,000 ₪ ועם זאת, לא ישלמו הנתבעים שכנגד 4-8 כל סכום לנתבעת ולא ישפו את התובעים בכל סכום שהוא, לפי שהתובעים הסכימו לשאת בתשלום חובם של הנתבעים 4-8".

עובדתית, עד שניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב, גבתה סופרגז בפועל מהמנוח, בהתאם לכתב הערבות והמחאת הזכות סך 775,275 ₪.

עם קבלת פסק הדין פנו התובעים לבית המשפט בבקשת הבהרה ובית המשפט קבע בזו הלשון: "איני סבור כי יש להבהיר עניין כלשהו בפסק הדין או להשלים השמטה כזו או אחרת. אשר להשבה של הסכומים שגבתה המבקשת – אין לעשות כן הואיל והחיוב שנקבע בפסק הדין הוא חיוב עתידי אשר מביא בחשבון את הסכומים ששולמו למשיבה".

נוכח האמור, הגישו התובעים את תביעתם כאן ובה הם עותרים כי בית המשפט יורה ללירז לשפותם בסכום זה שנגבה מהם, סכום שעליו לשאת בו לאור הסכם ההיפרדות. בנוסף הם עותרים לקבלת פיצוי מוסכם בסך 39,400 ₪ בגין הפרת הסכם ההיפרדות.

טענות הצדדים

אין חולק כאמור כי בהסכם ההיפרדות, התחייב לירז לשאת בכל התשלומים הכרוכים בחובות כלשהם של החברות נשוא ההסכם, בהם בחובות חברת קורז אנרגיה בע"מ כלפי חברת סופרגז. לפי ההסכם, התחייב לירז לפטור את המנוח מכל התחייבויותיו האישיות כלפי צדדים שלישיים ובכלל זה סופרגז. יום העברת הזכיות נקבע כאמור ליום 01/06/05. התובעים טוענים כי עניינה של תביעת סופרגז היתה חובות חברת קורז לסופרגז ברם מערכת היחסים בין לירז למנוח (והתחייבות לירז כלפיו) לא נדונה כלל במסגרת תביעות אלו.

עוד טוענים התובעים כי במסגרת הסכמה דיונית ל 79א ביקשו לצרף את הדיון במסגרת היחסים שבין לירז למנוח, אך בפועל העניין נעשה באורח חלקי בלבד, באופן שבית המשפט לא דן ולא התייחס לכספים שנגבו מהמנוח ע"י סופרגז עובר למתן פסק הדין. עניין גביית סך של 775,275 ₪ והשאלה משפטית בדבר זכותה של סופרגז לגבות מהמנוח בשל ערבותו האישית לא עמד כלל לדיון בתביעת סופרגז. כל שביהמ"ש המחוזי עשה היה לדון ביתרת החוב הנטען של קורז לסופרגז ובאיזה אופן יש לחלק את התשלום. במסגרת הדיונים בתביעת סופרגז, הצהיר לירז מפי בא כוחו כי יטול על עצמו כל חבות של התובעים שתוטל בפסק הדין. ביהמ"ש המחוזי, קבע כי אותו סכום אותו ייחס בפסק הדין לתובעים, מתוך יתרת החוב הנטען ע"י סופרגז, תשולם ע"י לירז מכוח הסכמתו. התובעים אף הגישו בקשת הבהרה לביהמ"ש המחוזי הבקשה נגעה ליחסים בין המנוח לסופר גז, בבקשה כי ביהמ"ש יחיל רטרואקטיבית את הסכמת לירז לשאת בתשלומים לסופר גז באופן שתחול גם על הסכומים שנגבו עובר לפסק הדין. בית המשפט דחה את הבקשה להבהרה אך אין בכך כדי ליצור מעשה בית-דין. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי החיוב אותו קבע בפסק הדין הינו חיוב עתידי שמביא בחשבון את הסכומים ששולמו לסופרגז. בית המשפט לא דן בשאלת סמכותה של סופרגז לגבות את הסכום נוכח המחאת הזכות.

מנגד טוען לירז, כי בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את כלל הנתונים שהובאו בפניו, בכלל זה את הכספים ששולמו ע"י המנוח לסופרגז, לרבות הכספים הנתבעים בתביעה דנן.

בית המשפט המחוזי, נתן דעתו גם למערכת היחסים בין המנוח ללירז בהתאם לטיעוני הצדדים וחייב את לירז לשלם לסופרגז תשלומים שהמנוח היה חב בהם. לירז וקורז סילקו את מלוא פסק הדין ושילמו לסופרגז את שחויבו לרבות החיוב של המנוח. לטענת לירז, לא בכדי הוא הסכים לשאת בחיוב התובעים לפי פסק הדין, ולא בכדי פסק בית המשפט כי לירז ישלם בעבור חוב המשיבים 150,000 ₪, לולא הסכימו הצדדים, כולל המנוח, כי כל מערכת היחסים שבין כל הצדדים- לירז, המנוח וסופרגז, ידונו ויוכרעו ע"י בית המשפט המחוזי, לא היה מסכים לירז לשאת בסילוק חובם הפסוק של המשיבים לסופרגז.

הליכים בתיק דנן 

בהחלטתי מיום בבקשה לסילוק התביעה על הסף בטענת מעשה בית-דין קבעתי כי "בענייננו, יש קושי לקבוע אם נוצר השתק עילה, זאת הואיל ופסק הדין בתל אביב ניתן על דרך הפשרה, מטבע הדברים אינו מפורט, ולא ברור אם עמדה לנגד בית המשפט בתל אביב העובדה לפיה במהלך ניהול התיק שם בעוד התיק תלוי ועומד, גבתה סופרגז כספים מהמנוח, אם סכומים אלו נלקחו בחשבון ואם כן, מה דינם. לא ברור מפסק הדין אם סכום החוב שיוחס למנוח (150,000 ₪), הוא סכום היתרה לאחר ניכוי מה שנגבה ע"י סופרגז בפועל במהלך ההליך שם (כ-775,000 ₪), שאז לכאורה סכום החוב הכולל הוא 150,000 ₪ + הסכום שנגבה בפועל ובסה"כ 925,000 ₪. פסק הדין קבע כי על לירז לשאת בחוב של המנוח בסך 150,000 ₪ אבל לא נקבע אם עליו לשפות את המנוח, בנוסף, במה שנגבה ממנו בפועל עובר למתן פסק הדין. המנוח פנה בבקשת הבהרה ובהחלטה נכתב כי אין לבצע השבה מסופרגז הואיל והחיוב שנקבע בפסק הדין הוא חיוב עתידי שמביא בחשבון את הסכומים ששולמו לסופרגז. מקביעה זו ניתן להסיק כי בית המשפט שם ראה את החוב כ150,000 + מה שנגבה ולכן סופרגז לא צריכה להשיב דבר אבל אינה מהווה תשובה לשאלה אם בנסיבות העניין על לירז לשפות את המנוח בסכום שנגבה.

נראה כי עניין גביית הסך 775,000 ₪, והשאלה המשפטית בדבר זכותה של סופרגז לגבותו לא עמד לדיון בתביעת סופרגז וכל שביהמ"ש המחוזי בת"א עשה היה לדון ביתרת החוב הנטען ובאיזה אופן יש לחלק את התשלום

סופו של דבר, הקושיה ביחסים בין הצדדים היינו אם לירז צריך להחזיר את מה שנגבה בפועל מהמנוח בסך 775,000 ₪ (שהרי זה לכאורה חלק מהחוב שעל לירז היה לשאת בו), לא פתורה בפסק הדין או למצער לא ניתן לומר שהתשובה ברורה על פניה".

על החלטתי זו הוגשה רע"א 43135-07-15 שנדחתה ע"י כב' השופטת וסרקרוג שאף חידדה וקבעה כי: "מסקנה זו מתחזקת לאור ההחלטה שניתנה בבקשה להבהרת פסק הדין. ב"כ המשיבים חזר ופנה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה להבהיר אם באותו פסק דין שניתן הייתה התייחסות לסכומים ששולמו על ידי המנוח בעבר לסופרגז, ובהחלטה שניתנה ביום 30/11/10 נכתב: "אינני סבור כי יש להבהיר עניין כלשהו בפסק הדין או להשלים השמטה כזו או אחרת. אשר להשבה של הסכומים שגבתה המבקשת (סופרגז – ש' ו') אין לעשות כן הואיל והחיוב שנקבע בפסק הדין הוא חיוב עתידי אשר מביא בחשבון את הסכומים ששולמו למשיבה" (ההדגשה אינה במקור- ש' ו').

מהחלטה זו ניתן להסיק פעם נוספת שבמסגרת התביעה של סופרגז נדונה מערכת היחסים שבין סופרגז כנושה לבין בעלי המניות כחייבים, ולא הייתה התייחסות או הכרעה בנוגע לחיובים של החייבים בינם לבין עצמם.

יתר על כן, משקבע בית משפט שם כי החיוב שנקבע ביחסים שבין החייבים לסופרגז כנושה, מדברים על חיוב עתידי, אשר לקח בחשבון את הסכומים ששולמו כבר למשיבה, הרי שעולה לכאורה המסקנה שביחסים שבין אותו נושה לחייבים, הופחת הסכום ששולם על ידי המנוח (775,000 ₪), מבלי שבית משפט שם הכריע בשאלת חיובי החייבים בינם לבין עצמם (ראה גם סע' 26 להחלטת בימ"ש קמא).

לאחר דחיית בקשת הסילוק על הסף, הועברה בקשת הרשות להתגונן להכרעת כב' הרשמת הבכירה ספרא ברנע. כב' הרשמת קבעה כי " תינתן למבקש רשות להתגונן רק בטענה הקלושה והדחוקה לפיה פסק הדין בתביעת סופרגז קובע ממצאים גם לעניין מערכת היחסים בין הצדדים כאן, אך זאת רק בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט ערבון בסכום קרן התביעה, ללא הפיצוי המוסכם, ובמעוגל כלפי מטה – 750,000 ₪, תוך 30 יום".

בר"ע שהוגשה על החלטה זו נדחתה (החלטת כב' השופט שפירא מיום 08/10/15 ברע"א 43135-07-15).

דיון והכרעה

תמצית סקירת ההליכים בתיק לעיל מעלה כי החלטת הביניים שנתתי לפיה בית המשפט המחוזי לא דן ביחסים שבין המנוח ללירז וכי לא נוצר השתק עילה, אושרה גם בהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור. נותר עתה לבאר ביתר פירוט את המצב המשפטי לענין מעשה בית-דין ולהכריע לגופו של ענין (לאחר שזה לא הוכרע במחוזי בתל אביב) האם זכאי המנוח (והתובעים מכוחו) לשיפוי הסכומים שנגבו ממנו ע"י סופרגז בגין ערבותו לחובות החברה קורז.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, תצהירי ועדויות הצדדים, דין התביעה להתקבל.

מעשה בית-דין המצב המשפטי

מעשה בית-דין מבוסס על עיקרון סופיות הדיון, וטעמו העיקרי "למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית המשפט באותו עניין. בד בבד, יש בו כדי לסייע במניעת מקרים של מתן הכרעות סותרות על-ידי המערכת השיפוטית" (ע"א 3097/02 מלמד נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח (5) 511, 519).

תחת הכלל של מעשה בית-דין ישנם 2 כללי משנה - השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק עילה משמעו כי מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם התביעה הנוספת מבוססת על אותה עילה. השתק פלוגתא משמעו כי אם במשפט מסוים הייתה מחלוקת בשאלה עובדתית או משפטית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, ומחלוקת זו הוכרעה שם במפורש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי-דין או חליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט מאוחר יותר ואין הכרח כי התביעות בשני המשפטים הללו תהיינה זהות. ראו ע"א 246/66 שמואל ו-רחל קלוז'נר נ' רנה שמעוני, כב(2) 561 (1968).

השתק פלוגתא מותנה בקיומם של ארבעה תנאים: 1) הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים 2) קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא, 3) ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה 4) ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה (ראו: נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי בעמ' 141 (1991)).

ברע"א 682/07 לבייב נ' גילר (לא פורסם, ניתן ביום 20/06/07– 20.6.07, ביחס לפסק דין שניתן בהסכמה, הבהיר כב' השופט רובינשטיין כי: "כאשר עסקינן בפסק דין הניתן בהסכמה נוצר ספק מובנה באשר לכוחו להקים השתק פלוגתא... זאת בשל העוול העלול להגרם לצד המושתק – מקום שלא התקיים בפועל דיון אדוורסרי בין בעלי הין לבירור הפלוגתא... על כן יש לבחון בקפידה את טיב ההסכמה שהוצגה לבית המשפט ושעל פיה ניתן פסק הדין – בטרם יוחל השתק פלוגתא. לענין זה יש לשאול 'אם הסכמתו של בעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות המאוחרת למתן פסק הדין בהסכמה, כוללת בחובה גם הסכמה לקביעה מסוימת בפלוגתא כלשהי שהועלתה למחלוקת בין הצדדים, בבחינת הודאתו של בעל הדין בתוכנה המסוים של אותה קביעה...".

ובענייננו,

ראשית, שאלת הסכום ששולם ע"י המנוח לסופרגז לא נדונה בהליך הקודם לגופה ובהתאם גם אין השתק ביחס להשבת סכום זה, ומעבר כפי שניתן לראות בהחלטת כב' השופט יפרח בבקשת ההבהרה, פסק הדין שניתן על ידו מסדיר חיוב עתידי "אשר להשבה של הסכומים שגבתה המבקשת אין לעשות כן הואיל והחיוב שנקבע בפסק הדין הוא חיוב עתידי אשר מביא בחשבון את הסכומים ששולמו למשיבה".

שנית, במסגרת תביעת סופרגז נבחנה מערכת היחסים שבין סופרגז לבין המנוח ולירז והחברות, כחייבים בחוב של החברה. אך אין בפסק הדין התייחסות למערכת היחסים בין המנוח ללירז בעקבות הסכם ההיפרדות ביניהם וההתחייבויות שלקח על עצמו לירז בהקשר זה. בהתאם אין קביעה המקימה השתק בנוגע לחבות במערכת יחסים זו.

אמנם בית המשפט המחוזי, כפי שהעיד עו"ד מנחם (עמוד 19 לפרו' שורות 3-22), התבקש לדון בעניין זה, אך בפועל לא נערך דיון ולא נקבע ממצא כלשהו בהקשר זה ובהתאם לא נוצר ההשתק, וכל טענות לירז בהקשר זה דינן להידחות וראו חקירתו:

ש.זאת אומרת שכשאתה קיבלת את פסק הדין וראית שהבקשה שלך שהדברים יוכרעו מפורשות לא התקבלה על ידי השופט. למה לא הגשת ערעור?

ת.ההבנה שלנו, מבלי להתייחס לענייני ערעור על פסק דין לפי סעיף 79א, לאור ההבהרה שנתן ביהמ"ש, הבנתנו היתה שביהמ"ש מכיוון שהיה צד תובע וצד נתבע, לא היתה שם תביעה בין קורן ללירז, כלומר שהוא התייחס לסכום התביעה המעודכן כפי שנתבע בפועל במסגרת תצהירי העדות הראשית כסכום תביעה והפסק שהוא נתן מתייחס אך ורק לחיובים שמשם והלאה, מבלי להתייחס לסכומים שנגבו לפני מועד חתימת התצהיר. לכן ההבנה שלנו היתה שלעניין הזה הוא לא ה תייחס והוא אמר שהוא לא מתייחס לזה. אם זה מה שרצינו שיהיה, התשובה היא לא. רצינו שהוא ידון גם בעניין הזה. בסופו של דבר, להבנתנו, אמר השופט "לזה אני לא מתייחס".

ש.מתי היתה בקשת ההבהרה? האם נכון שנובמבר 2010?

ת.אם אתה אומר. הגשתי את בקשת ההבהרה תוך זמן קצר אחרי מתן פסק הדין. אני לא זוכר להגיד מתי בדיוק, אבל זאת היתה החלטתו. אין לי מה לערער על מה שהוא אמר שהוא לא דן בו.

ש.נניח שראית את ההחלטה בבקשת ההבהרה ולמדת שהשופט התעלם מבקשתך להכריע במערכת היחסים בין קורן ללירז. למה אז לא הגשת ערעור על פסק הדין?

ת.ישבתי עם הלקוחות, הבנתנו היתה שהשופט לנגד עיניו ראה סכום תביעה עדכני, פסק את שפסק על פי סכום התביעה העדכני ובנסיבות שהיו, חשבנו שאין מה להגיש ערעור על פסק הדין הזה ושאם ממילא קורז התחייבה לשאת בתשלומים ששולמו לסופרגז כחוב של קורז, ואשר שולמו על חשבון החוב של קורז, אז הסכום הזה צריך להיות משולם על ידי קורז

על כל אלו יודגש כי אחד התנאים לביסוס השתק פלוגתא הוא שההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא חיובי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה. במקרה דנן, לא נקבע ממצא כלשהו ביחס לתשלום ששולם ע"י המנוח לפני פסק הדין. גם לאחר שב"כ התובעים פנה בבקשת הבהרה בעניין הסכומים ששולמו ע"י המנוח לסופרגז, נקבע כי "אשר להשבה של הסכומים שגבתה המבקשת אין לעשות כן הואיל והחיוב שנקבע בפסק הדין הוא חיוב עתידי אשר מביא בחשבון את הסכומים ששולמו למשיבה". כך שלא הייתה הכרעה ביחס לסכום זה, ובנוסף כפי שקבעתי לעיל, לא הייתה הכרעה בנוגע לחיובים של החייבים בינם לבין עצמם.

לאור המסקנה כי לא נוצר בפסק הדין לפי סעיף 79 א שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב מעשה בית-דין הרי שנותרת השאלה והיא האם המנוח זכאי לשיפוי מלירז על הסכומים שנגבו ממנו ע"י סופרגז. נראה שהתשובה לשאלה פשוטה שכן אין חולק שהוסכם (סעיף 2 להסכם ההיפרדות) כי מיום 1/6/05 כל חובות החברה ישולמו ע"י לירז והוא יקח על עצמו את ההתחייבויות והערבויות שעליהם חתם בשעתו המנוח כבעל מניות בחברה. הואיל ואין חולק כי הסך שנגבה מהמנוח הוא סכום שהחברה היתה חייבת ולא חיוב בגין התקשרות פרטית של המנוח, וסכום זה גבה לאחר 1/6/05, פשיטא שלירז צריך היה לשלם סך זה בזמן אמת ומשלא עשה כן הפר את ההסכם עם המנוח ועליו לשפות את התובעים בסכום שנגבה מהם.

וראה גם החלטת כב' הרשמת הבכירה כי " המבקש הודה פעמים רבות בחובתו ובחובת קורז לפטור את המנוח מערבותו ולשלם סכומים, שהוא או המשיבים יחוייבו בהם לפי ערבותו. המבקש לא הציג ולא הצהיר כי מסר למנוח מכתב לפיו סופרגז ביטלה את ערבות המנוח, ובכך לא סתר את הפרתו את הסכם הפרידה".

הנתבע ידע היטב כי הגבייה מהמנוח ע"י סופרגז לא נובעת מעסקים פרטיים של המנוח אלא נובעת כל כולה מערבות לחוב החברה ולכן בין אם הסכום כלל ובין אם לא כלל את הסכום שנגבה, לא המנוח היה צריך לשאת בכל סכום עבור חובות החברה אלא לירז. במקום לקיים את התחייבותו ולשלם לסופרגז במקום המנוח בזמן אמת על מנת לייתר את הגבייה האישית נגדו (ולהתדיין בעצמו עם סופרגז על אותה גבייה) או לשפותו מיד לאחר שנקבע החוב הסופי של החברה בבית המשפט בתל אביב, בחר הנתבע להתעלם מהתחייבותו ולגרור את התובעים להתדיינויות משפטיות והוצאות מיותרות.

ביחס ליתר טענות לירז, שעלו בסיכומים לא מצאתי לדון בהן שכן הרשות להתגונן ניתנה אך ורק "בטענה הקלושה והדחוקה לפיה פסק הדין בתביעת סופרגז קובע ממצאים גם לעניין מערכת היחסים בין הצדדים כאן".

לא מצאתי להורות על תשלום הסכום הנומינלי בלבד שעה שלירז התעקש על ניהול ההליך כאן חרף קביעות הערכאות השונות שפורטו לעיל, הגיש בקשות לסילוק על הסף ועיכוב הליכים בגין תניית בוררות שנדחו.

הסך 750,000 נגבה מהמנוח במספר תשלומים. נכון יהיה לחייב את לירז לשלם עבור כל סכום ע"פ מועד התשלום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד. נכון למועד הגשת התביעה עומד הסכום המשוערך בגין מלוא הגבייה על 924,796 ₪ (ראו התחשיב נספח טז לכתב התביעה ולתצהיר שלא נסתר).

בהתאם לסעיף 14 להסכם ההפרדות "צד המפר הסכם זה יחויב בתשלום פיצוי מראש, בסך 10,000$ מבלי לפגוע ביתר סעדיו על פי כל דין".

בהתאם, והואיל והוכח כי לירז הפר את הסכם ההיפרדות, אני קובעת כי על לירז לשלם לתובעים סך של 37,480 ₪ (לפי ערך הדולר ביום הגשת התביעה -שער יציג 3.7480 ₪).

גם הטענה בדבר קיזוז 150,000 ₪ נדחתה ע"י כב' הרשמת הבכירה ספרא ברנע, שקבעה כי הסכום בו חויב לירז בפסק הדין בתביעת סופרגז לקח בחשבון את הסכום ששילם המנוח וסכום זה הופחת מסכום פסק הדין. על כן אין המבקש רשאי לקזז כנגד הסכום ששילם המנוח כל סכום מתוך סכום פסק הדין ששילם לסופרגז. עוד נקבע כי התשלום על ידי לירז בהתאם לפסק הדין כולל את הסך של 150,000 ₪ בהם חויב המנוח כערב להתחייבויות קורז. טענות לירז כי בכך שיפה את המנוח בגין הסכומים ששילם עבור חובות קורז נדחו.

וראו החלטת כב' הרשמת הבכירה בעניין הקיזוז: " המבקש היה מודע לסכומים, שנגבו מהמנוח שלא בטובתו בעודו על ערש דווי, וביקש להפחיתם מחובות קורז לסופרגז בתביעת סופרגז. אין לקבל את נסיונו לייחס כעת את התשלומים, ששילם לסופרגז אחרי פסק הדין, שלקח בחשבון את הסכומים שנגבו מהמנוח, כפרעון כלפי המנוח", ובהמשך "הטענה לקיזוז ותביעה שכנגד הועלתה באופן, שאינו מצדיק מתן רשות להתגונן"

אשר על כן אני מקבלת את התביעה וקובעת כי על הנתבע לשלם לתובעים סך 962,227 ₪ (924,796 ₪ + 37,480 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24/12/12) ועד התשלום בפועל. הנתבע ישפה את התובעים באגרה בה נשאו לפי קבלה שתומצא לו, ובנוסף יישא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 52,000 ₪.

המזכירות תעביר את הפיקדון על פירותיו לתובעים באמצעות בא כוחם וסכום זה יקוזז מהחוב הפסוק.

ניתן היום, ה' אב תשע"ז, 28 יולי 2017, בהעדר הצדדים.