|
תאריך פרסום : 12/06/2018
| גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום רמלה
|
46090-06-13
01/06/2018
|
בפני השופטת:
שרון צנציפר הלפמן
|
- נגד - |
תובעת:
ל.ב. עו"ד יוליה שנקר
|
נתבעת:
מלונות אסטרל בע"מ עו"ד אבי דויטש
|
פסק דין |
צדדי ג'
1. PRD ביקורת מעליות בע"מ
באמצעות עו"ד יורם קמין ועו"ד רוני דיאמנט-מינקה
2. שינדלר נחושתן מעליות בע"מ
באמצעות עו"ד שלי נוי
תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילתה ביציאתה ממעלית במלון, בשל פער גבהים שנוצר בין מפתן המעלית לבין הקומה שבה נעצרה המעלית.
הצדדים והתאונה
-
התובעת, ילידת 1945 (בת כ-73), הינה פנסיונרית.
-
חברת אסטרל מלונות בע"מ (להלן: הנתבעת) מפעילה רשת מלונות, בהם מלון אסטרל "בריזה" באילת (להלן: המלון), שנמצא בבעלותה ובשליטתה. במלון מעלית אחת (להלן: המעלית).
-
צד ג'1, חברת PRD ביקורת מעליות בע"מ (להלן: חברת PRD), היא חברה המבצעת בדיקות בטיחות של תקינות מנגנוני המעלית אחת לחצי שנה.
-
צד ג'2, שינדלר נחושתן מעליות בע"מ (להלן: שינדלר), היא החברה האחראית על ביצוע בדיקות תקופתיות למעלית, תיקון תקלות בהתאם לקריאת הנתבעת וביצוע טיפולים מונעים.
-
ביום 14.8.2011, במהלך שהותה של התובעת במלון, ירדה התובעת במעלית עם אחותה. כאשר נעצרה המעלית בקומת הכניסה ודלתותיה נפתחו, החלה התובעת לצאת מן המעלית, כשלפתע מעדה כתוצאה מהיתקלות במפתן המעלית. לטענת התובעת, המעלית נעצרה מתחת לסף המסילה, באופן שיצר הפרש גבהים של כ- 8 ס"מ בין מפלס הקומה לבין מפלס המעלית, התובעת נתקלה במדרגה שנוצרה ומעדה בשל כך.
התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים "יוספטל". בהמשך הייתה התובעת במעקב אורתופדי, בצעה בדיקות אולטרסאונד ו-MRI וטופלה בפיזיותרפיה.
האם הוכחה גרסת התובעת?
-
בתצהיר עדותה הראשית תיארה התובעת את התאונה כך:
"ירדתי במעלית שבמלון וכאשר המעלית נעצרה והדלתות נפתחו, התחלתי לצאת מחוץ לדלת המעלית, כשלפתע מעדתי מהיתקלות במפתן של המעלית שיצר הפרשי גבהים (הפרש של כ-8 ס"מ), היות שהמעלית לא עצרה בסף, אלא מתחת לסף המעלית" (סעיף 1 לתצהיר התובעת).
בחקירתה פירטה התובעת כי:
"הרגל נתפסה בתוך המעלית... אני רציתי לרדת, אחותי הייתה לידי, הרגל שלי, המעלית הייתה גבוהה כמו מדרגה ונתפסה לי הרגל. הרגל שלי, הרגשתי אותה שנתפסה... אני ירדתי לפני אחותי, הייתה מדרגה, הרגשתי את הרגל שלי נתפסה במדרגה, ונזרקתי... הרגל הרגשתי אותה נתפסה במעלית" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 14-9).
-
עדותה של התובעת נתמכה בעדות אחותה, הגב' רוזה עזרה, אשר הייתה עדת ראייה לאירוע. גב' עזרה מסרה בתצהירה כי
"ירדנו במעלית שבמלון באילת... הדלת של המעלית נפתחה ולִ' נתקלה בסף של המעלית (מסיבה שאינני יודעת אותה, נוצר הפרש גבהים של כ-8 ס"מ בין הרצפה בקומה אליה ביקשנו להגיע לבין המעלית ביציאה מהמעלית)" (סעיף 2 לתצהיר גב' עזרה).
בחקירתה הנגדית חזרה גב' עזרה על הדברים:
"ש. איפה עמדת בתוך המעלית שירדת?
ת. בקומה שנייה, בתוך המעלית, אני מאחוריה, היא ירדה פתאום המעלית היה גובה והתגלגלה.
ש. מתי ראית את הגובה?
ת. ראיתי שנפלה, ראינו את הגובה, היינו בתוך המעלית... ראיתי את המדרגה באותו רגע שנפלה, הייתי בתוך המעלית, אני גם עוד רגע נפלתי, עזרתי לה לקום וקראתי לפועל שהיה שם" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 27-24 ועמוד 14, שורות 4-3).
-
תימוכין לגרסת התובעת נמצא אף בתיעוד האובייקטיבי שהוצג. כך, הוגש דו"ח אירוע שנערך במלון בזמן אמת, על ידי פקידת הקבלה (נספח ת/2 לתצהיר התובעת; להלן: דו"ח האירוע). בדו"ח, שנערך בשעה 14:00, נרשמה "שעת האירוע" – 12:30. ב"תאור האירוע" נרשם מפי התובעת "ירדתי קומה במעלית לחדר 103. בזמן עצירת המעלית כשיצאתי, נתקלתי בסף המעלית ונפלתי על הברך". התובעת מסרה בחקירתה כי מדובר בטופס שפקידת המלון מילאה בהתאם לדברים שמסרה לה: "זה במלון, פקידה שם מילאה טופס... אני סיפרתי במלון והיא רשמה, והיא הביאה לי עזרה ראשונה לחדר" (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 15-12).
עוד הוצג לבית המשפט "דו"ח מצב מעלית" מחודש אוגוסט 2011 (סומן ג/1; להלן: דו"ח התקלות). מן הדו"ח, שהונפק על ידי שינדלר, עולה, בין השאר, כי ביום התאונה (14.8.11) הוזמן על ידי הנתבעת טכנאי בשעה 12:31. נתון זה עולה בקנה אחד עם שעת התאונה כפי שנרשמה בזמן אמת בדו"ח האירוע וכן עם דבר קיומה של תקלה, אשר חייבה זימונו של טכנאי.
-
על זאת יש להוסיף כי הנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את פקידת הקבלה שרשמה את דו"ח האירוע הנזכר מפי התובעת. פקידת הקבלה נזכרה אף בעדותה של הגב' עזרה, אחותה של התובעת, שתיארה כי "קראנו לפקידה של המלון, אמרנו לה שהיא נפלה מהמעלית מהמדרגה, היא גם ראתה את המעלית שעצרה" (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 7-6). ההלכות בעניין אי הבאת עדים רלבנטיים ידועות, ומכל מקום, גרסת התובעת לא נסתרה כלל על ידי מי מעובדי המלון שנכחו באירוע.
-
צירופם של כל אלה – עדותה המהימנה של התובעת, עדות אחותה שהייתה עמה בעת הנפילה, הרישום מזמן אמת של דו"ח האירוע, הקריאה לטכנאי שינדלר בסמוך לאירוע ואי העדת פקידת הקבלה, שהינה העדה הרלבנטית מטעם הנתבעת – מוביל למסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח את גרסתה. לפיכך, אני קובעת כי התובעת נפלה ביציאתה ממעלית המלון כתוצאה מהמפגע הנטען – מדרגה שנוצרה בשל הפרש גבהים בין מפלס הקומה לבין מפלס המעלית. לאור האמור, אמשיך ואבחן אם הוּכחה אחריות הנתבעת או מי מן הצדדים השלישיים לנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מן התאונה.
תמצית טענות הצדדים לעניין האחריות
-
התובעת טוענת כי משהוּכח שנפגעה שעה שעשתה שימוש במעלית המלון, וכי תקלה במעלית גרמה לעצירת המעלית באופן שיצר את הפרש הגבהים המסוכן, הרי שחלות חזקות הרשלנות הסטטוטוריות הקבועות בסעיף 38 (דבר מסוכן) ובסעיף 41 (הדבר מעיד על עצמו) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. עוד נטען כי הנתבעת התרשלה לספק לאורחי המלון סביבה בטוחה, לא דאגה למנוע שימוש במעלית בעת הפסקות חשמל, לא דאגה לתחזוקה נאותה של המעלית על מנת למנוע היווצרות הפרש גבהים מן הסוג שנוצר, העמידה לרשות אורחי המלון מעלית לא תקינה ומסוכנת לשימוש ולא הורתה לעובד המלון לעמוד ליד המעלית ולהזהיר את האורחים במקרה של תקלה.
-
הנתבעת שלחה הודעות לצדדים שלישיים: שינדלר וחברת PRD. הנתבעת טוענת כי לא הוכח שהתרשלה וכי בשוכרה את שירותיה של שינדלר, שהינה חברה ידועה וותיקה לצורך טיפול רציף במעלית, עשתה את שהיה מוטל עליה. ככל שאכן הייתה תקלה במעלית, כך נטען, זו נובעת מהתרשלותה של שינדלר בטיפול בתקלה זו ו/או באיתורה ו/או במתן הנחיות למניעת תקלות מעין אלה.
-
שינדלר טוענת כי פגיעתה של התובעת לא נבעה מתקלה כלשהי במעלית. בסיכומיה פירטה שינדלר כי "במסגרת הראיות הועלתה תיזה ריאלית לנסיבות התרחשות האירוע, המתיישבת עם חומר הראיות, לפיה התרחשה הפסקת חשמל בבית המלון, אשר הביאה לעצירת המעלית בעת שהתובעת נסעה בה" (סעיף 9 לסיכומי שינדלר). לחיזוק תיזה זו מפנה שינדלר לדו"ח התקלות שצירפה (ג'1), בו נרשם ביום האירוע כי הסיבה להזמנת טכנאי שינדלר למלון על ידי נציג הנתבעת היא בשל "בעיות בגין הפס' חשמל". עוד נטען כי לא נרשמה כל קריאה בגין הפרשי גבהים שנוצרו במעלית ביום האירוע ואף לא תוקנה תקלה כזו. לאור האמור, טוענת שינדלר כי המפגע לא נוצר כתוצאה מתקלה במעלית.
-
חברת PRD טוענת כי ביצעה את בדיקות הבטיחות התקופתיות בפרקי הזמן הנדרשים, כי הבדיקות שבוצעו עובר לתאונה ולאחריה נמצאו תקינות, כעולה מטופסי הבדיקה שצירפה, וכי לא הועלתה כל טענה קונקרטית נגד תקינות מנגנוני המעלית.
שאלת האחריות
-
יאמר כבר בפתחו של פרק זה, כי אף לאחר שמיעת הראיות במלואן, לא הובהר לבית המשפט עד תום מה גרם למפגע שנוצר. בנסיבות המקרה, התקבל הרושם כי התנהלותן הדיונית של הנתבעת ושל צד ג'2 (שינדלר) תרמה תרומה ניכרת לעמימות העובדתית שנותרה. כפי שיפורט להלן, בעלוֹת דין אלה לא הביאו עדים מרכזיים, לא הציגו מסמכים רלבנטיים ולא ביארו את שניתן היה לבאר. התובעת טענה כי יש להחיל את חזקות הרשלנות הסטטוטוריות. בנסיבות המקרה דנן, אמנם מתקיימים תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. עם זאת, נראה כי אף ללא העברת נטל השכנוע, המסקנה המתבקשת היא כי המפגע נגרם כתוצאה מהתרשלות הנתבעת ושינדלר. זאת, בין בשל ההתנהלות הדיונית שתוארה, בין בשל תחולתו של כלל "הידיעה המיוחדת", המוביל לתוצאה דומה.
-
המסכת הראייתית שנפרשה בפני בית המשפט כללה את תצהירי העדים, חקירותיהם בדיון, דו"ח התקלות (ג/1) ותסקירי בדיקת המעלית החצי-שנתיים (נספח א' לתצהיר מר פוליפודי).
-
מר רוני אזרזר, המצהיר מטעם הנתבעת, שימש כמנהל האחזקה במלון בעת שמסר את תצהירו. מר אזרזר ציין בתצהירו כי "מי מעובדי הנתבעת 1 אינו מבצע במעלית כל פעולה שהיא הנוגעת לתחזוקתה או תיקונה או פעולה כלשהי הנוגעת לפן הטכני של המעלית ומלוא פעולות הבדיקה, תיקון ואחזקה של המעלית, מבוצעות על ידי הצדדים השלישיים בלבד" (סעיף 4 לתצהיר). עוד הצהיר הוא כי "לא אותר כל דו"ח אירוע או תיעוד בדבר התאונה נשוא התביעה, והיות והמעלית תוחזקה ונבדקה נכון למועד אירוע התאונה, וכפי שעולה מן המסמכים, אף לא סביר כי קיים היה הפרש הגבהים הנטען" (סעיף 5 לתצהיר).
בחקירתו הנגדית של העד התבהרה תמונה שונה לחלוטין.
במועד הדיון, מר אזרזר כבר לא עבד אצל הנתבעת. בחקירתו, פירט העד כי הוא לא רשם את תצהירו בעצמו וכי נאלץ לחתום עליו חרף השגות שהיו לו באשר לדברים שנרשמו, מאחר שבעת החתימה עדיין היה עובד של הנתבעת. מר אזרזר מצא לנכון לגולל בעדותו את התמונה במלואה בכל הנוגע למצב המעלית במלון. מעדותו עלה כי מדובר במעלית שנתגלו בה תקלות רבות וכי עובדי המלון ניסו להתמודד עם תקלות אלה, לעתים ללא קריאה לשינדלר. עוד הובהר כי בניגוד לאמור בתצהיר, ביום האירוע הוזמן טכנאי של שינדלר בעקבות תקלה, כמפורט בדו"ח האירועים ג/1. בנוסף, הובהר כי מר אזרזר לא נכח כלל במועד האירוע ואינו בקיא בפרטיו מידיעה אישית.
מפאת החשיבות שמצאתי לייחס לעדותו, יובאו דבריו של מר אזרזר במלואם:
"ש. כתבת בתצהיר בסעיף 1...
ת. לא אני כתבתי, מי מטעמו הגיש לי את זה, אני ראיתי את זה ככה, אני עבדתי באותו זמן במקום, חתמתי, אפילו שיש לי השגות, זה לא מאפיין את מה שהיה שם בעצם.
ש. זה לא מאפיין את מה שהיה במלון?
ת. לא. חלק, זה מיפּה את מה שהיה במלון, במלון לא היה יפה כמו שכתוב פה.
ש. תספר לי מה היה במלון.
ת. זו מעלית יחידה שמשרתת גם את הצוות וגם את האורחים. מבחינתי כמנהל אחזקה, לתחזק או לתת שירות למעלית הזו, זה היה סיוט, בזמן שאני עבדתי שם, המעלית נתקעה עם אנשים מאות פעמים, אני חילצתי אנשים, העובדים שלי חילצו אנשים, הקב"טים חילצו אנשים...
ש. אתה חילצת אנשים, אנשי הצוות שלך חילצו אנשים, המעלית הזו הייתה נתקעת הרבה פעמים?
ת. כן, אני לא רואה פה משהו לגבי הפסקת חשמל...
ש. אתה זוכר שהיו הפסקות חשמל באותו יום, או סמוך לאותו יום היו הפסקות חשמל?
ת. לא. אבל לפעמים היו...
ש. האירוע עצמו לא היית נוכח, אתה לא זוכר אותו מידיעה אישית, חוץ ממה שהציגו בפניך את המסמך הזה, אתה לא יודע שום דבר?
ת. לא..." (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 30-11; עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 23-21).
עוד השיב מר אזרזר בחקירתו:
ש. כשיש תקלה במעלית, אתם קוראים לשינדלר?
ת. לא. לא כל תקלה.
ש. שינדלר נמצאת במלון כל הזמן?
ת. לא. אפילו לאנשי הביטחון יש מפתח בצרור האישי, לחילוץ אנשים גם לתורן אחזקה וגם לאנשי ביטחון. מעבר להורדת חשמל וחילוץ אנשים, אנחנו לא טיפלנו בשום תקלה, לא אחזקה ולא ביטחון.
ש. אתם מדווחים לשינדלר שיש תקלה ומגיע טכנאי, בזמן הזה המעלית ממשיכה לעבוד?
ת. לא, אין חשמל, היא לא עובדת, אנחנו מורידים את החשמל כדי לחלץ אנשים. אנו לא מרימים חזרה את החשמל" (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 32-25).
לעניין נסיבות חתימת תצהירו השיב מר אזרזר כדלקמן:
"ש. אתה נותן תצהיר, מה שכתבת פה, ישבה מולך עורכת דין, שאלה אותך אחרי מה שאמרת, אמרה לך שכל מה שאתה אומר כאן זה אמת, ואתה צפוי לעונש אם מה שאתה אומר שם לא אמת?
ת. חלק מזה אמת.
ש. מה שאני שואל כך היה, ישבת מול עורכת דין.
ת. יש דברים נוספים שלא רשומים כאן.
ש. מה שכתוב בתצהיר זה אמת, אמרה לך אם זה לא אמת אתה צפוי לעונש?
ת. לא אמרה לי כזה דבר. אני עבדתי שם, אם לא הייתי מסכים, באותו זמן הייתי מפוטר מהעבודה.
ש. אתה יודע מה זה תצהיר?
ת. כן. התצהיר הוא נכון אך לא רשום בו הכל.
ש. אתה יודע מה זה תצהיר?
ת. כן, הוא מגמתי.
ש. אני שאלתי אם אתה יודע מה זה תצהיר, לא אם מגמתי.
ת. הוא משרת את האינטרס שלך ולא את האינטרס של האמת. האמת לא כתובה פה...
ש. התצהיר שנתת אמת?
ת. אמת, אבל יש עוד הרבה דברים בנוסף לזה.
ש. כל הדברים האלה בנוסף, אמרת לעורכת הדין?
ת. היא לא שאלה אותי, לא עניין אותה, היא כתבה את זה כאן.
ש. גם פה אף אחד לא שאל אותך שום דבר, אתה הוספת מיוזמתך שכל מה שכתוב בתצהיר לא נכון.
ת. לא אמרתי הכל לא נכון, אמתי זה נכון, אבל זה לא הכול.
ש. אם אתה יושב מול עורכת דין שכותבת תצהיר, לספר לה דברים נוספים שלא כתובים בתצהיר.
ת. לא, אני פחדתי על מקום עבודה שלי" (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 32-26, עמוד 17, שורות 16-1).
עדות זו, של העד היחיד שהובא מטעמה של הנתבעת, לא זו בלבד שאינה מסייעת להוכחת הגנתה, אלא יש בה כדי לקעקע את יסודותיה. מדברי העד התברר כי בניגוד לתמונה העולה מן התצהיר, מדובר במעלית רווית תקלות, שחזרו ונישנו והצריכו תחזוקה והתעסקות מיוחדת. עדותו של מר אזרזר כשלעצמה, מטילה צל כבד על גרסת הנתבעת ומהווה נדבך משמעותי בביסוס ההתרשלות הנטענת.
-
בדומה לנתבעת, ביקשה שינדלר להתנער מאחריות למפגע. שינדלר העידה מטעמה את מר משה פרץ, מנהל השירות בסניף אילת. מר פרץ הצהיר כי:
"4. בהתייחס לאירוע הנדון, לא נתקבלה אצל שינדלר, לא לפני האירוע המוכחש ולא לאחריו, כל תלונה אודות פגם כלשהו במעלית נשוא התביעה. המעלית נשוא התביעה נבדקה על ידי נציג מטעם שינדלר ביום 14.8.11 (יום האירוע) ובבדיקה זו ציין טכנאי המעליות כי דווח אודות הפסקת חשמל...
5. למיטב ידיעתי האישי והמקצועי, היות וביום האירוע דווח אודות הפסקות חשמל [כך במקור], כעולה מדו"ח בדיקת הטכנאי, הרי שברור כי הפסקת חשמל תגרום לעצירת המעלית ומשכך ברור כי שינדלר אינה האחראית לקרות האירוע הנטען והמוכחש.
6. באותה בדיקה מצא הנציג כי במסילת תא המעלית היה לכלוך, אולם ממצא זה לא יכול להיות קשור וכמובן שאינו קשור כלל ועיקר לנפילה מהסוג המתואר על ידי התובעת בכתב תביעתה...
11. אבהיר ואדגיש כי שינדלר לא קיבלה כל דיווח בעניין תקלה כלשהי... על כן, אם הייתה תקלה כלשהי שהייתה ידועה למלון, אזי האחריות לאי הדיווח לשינדלר מוטלת עליו, כמי שידע על תקלה כלשהי... אם הייתה תקלה במעלית, היה אמור המלון להשבית את המעלית ולהמתין להגעת טכנאי" (סעיפים 11-4 לתצהיר מר פרץ).
-
מר פוליפודי, המצהיר מטעם חברת PRD, ביקש אף הוא בתצהירו לשפוך אור אודות האפשרויות להיווצרות המפגע. יודגש כי מר פוליפודי, שהינו בעל תואר ראשון בהנדסת חשמל ומוסמך לבדיקת מעליות ודרגנועים על ידי משרד העבודה, נתן את תצהירו כעד מטעם חברת PRD ולא כעד מומחה. מר פוליפודי הבהיר גם כי אינו מכיר את נסיבות האירוע באופן אישי, אלא למד עליהן רק עם קבלת ההודעה לצד שלישי שנשלחה על ידי המלון כנגדו. לשיטתו:
"10. ...תקלה ממין זה של הפרשי גובה בין סף המעלית לבין רצפת הקומה עלולה להיווצר עקב שימוש חוזר במעלית ושחיקת הבלמים. תפקידם של עובדי המלון להזמין את חברת שירות המעליות לכוון את הבלמים, ככל שהמעלית עוצרת בחוסר דיוק.
11. בחוזה השירות בין שינדלר לבין המלון מצוין במפורש כי על הלקוח או נציגו להזמין את חברת שינדלר ככל שהינו מבחין בבעיה ו/או תקלה ו/או הפרעה ו/או פעולה חריגה כלשהי במעלית. עצירה לא מדויקת הינה בעיה שעל הלקוח להתריע בפני שינדלר.
12. כאמור, חוסר דיוק העצירה במעלית הינה פונקציה של כמות הנסיעות במעלית. ככל שהבלמים נשחקים, חוסר הדיוק גדל. חוסר הדיוק הולך וגדל באופן הדרגתי ככל שהזמן עובר, אבל אינו יכול לקטון בחזרה ללא התערבות טכנאי.
13. אפשרות נוספת של עצירה בלתי מדויקת היא בעת התרחשות הפסקת חשמל. כפי שכבר הזכרתי, בלם המעלית חייב לעצור את פעולת המעלית בעת הפסקת חשמל. מדו"ח טכנאי חברת שינדלר שצורף לראיות המלון אני לומד כי המעלית נעצרה בגלל הפסקת החשמל. חוסר המזל הוא שהמעלית עצרה בתחום הקומה. אילו המעלית הייתה נעצרת 10 סנטימטר מעל או מתחת לקומה, הדלתות בכלל לא היו נפתחות.
14. אילו המלון היה רוצה למנוע הישנות המקרה, הוא יכול היה לרכוש מערכת אל פסק ובכך למנוע אפשרות של עצירת המעלית בזמן הפסקת חשמל.
15. באירוע המדובר, לאחר הנפילה של הגב' ב', טכנאי חברת שינדלר לא ביצע כל תיקון במעלית והיא המשיכה לפעול עם עצירות מדויקות...
16. אציין כי אילו היה מסתבר שהעצירות היו לא מדויקות, זאת ממילא הייתה רשלנות של הלקוח (המלון), שלא מנע מאורחי המלון להשתמש במעלית ואיפשר המשך הפעלתה ללא הזמנת טכנאי מחברת שינדלר" (סעיפים 16-10 לתצהירו של מר פוליפודי).
-
למען שלמות התמונה יצוין כי התובעת עצמה הצהירה כי "אינני יודעת אם הייתה הפסקת חשמל במלון. אני לא הבחנתי בשום הפסקת חשמל, ומכל מקום המעלית במלון המשיכה לעבוד ואף אחד לא אסר על השימוש בה" (סעיף 2 לתצהיר התובעת. הדגשה הוספה).
-
אל מול הראיות שהוגשו, בולטות בהעדרן אותן ראיות שלא הובאו בפני בית משפט.
בדו"ח התקלות שהוגש (ג/1), הנושא את הכותרת "מצב המעלית", מפורטים בכתב זעיר שלושה אירועים שונים הנוגעים למעלית מושא הדיון: הראשון – אירוע מיום 9.8.11, כשבוע לפני התאונה, לגביו נרשם "תיקון דלת תא"; השני – אירוע מיום 14.8.11 (יום התאונה), לגביו נרשם: "בעיות בגין הפס' חשמל הוצאת גוף זר ממסילת התא" ; והשלישי – אירוע מיום 15.8.11, לגביו נרשם "טיפול מונע". באשר לאירוע מושא התביעה (האירוע השני) – נרשם כי נציג המלון שהזמין את שינדלר הוא "מאיר". בשלושת האירועים, טיפל מטעם שינדלר הטכנאי דודו אליהו.
והנה, הנתבעת לא העידה מטעמה את אותו עובד מלון, מאיר, שנרשם בדו"ח כמי שהזמין את טכנאי שינדלר ביום התאונה. לענין זה הובהר בחקירות העדים כי מאיר הוא שפתח את הקריאה לשינדלר וככל הנראה היה קב"ט המלון (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 14-13; עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 11-10). מאיר יכול היה לשפוך אור על ההתרחשויות במלון (מספר הפסקות החשמל ביום התאונה, אם בכלל היו כאלה, והפעולות שבהן נקטו עובדי המלון). כזכור, העד שהובא מטעם הנתבעת, מר אזרזר, אישר בחקירתו שלא נכח כלל במועד האירוע ופרטיו אינם ידועים לו מידיעה אישית (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 23-21).
באופן דומה, בחרה שינדלר שלא להעיד מטעמה את הטכנאי, מר דודו אליהו, שהגיע לטפל בשלושת האירועים הנזכרים בדו"ח שהוצג. יודגש כי הנתבעת ושינדלר חזרו וטענו כי הטכנאי שהגיע מטעם שינדלר למלון לא ביצע כל תיקון במעלית ולא מצא לנכון לכוונהּ (ראו למשל סעיפים 22-21 ו-35 לסיכומי הנתבעת). אך מתבקש הוא, כי טענות אלה, בדבר פעולות שבוצעו או שלא בוצעו במעלית, תשמענה מפי הטכנאי עצמו. מר פרץ נחקר בעניין זה:
"ש. מי זה הטכנאי שטיפל במעלית ביום האירוע?
ת. דוד אליהו.
ש. הוא עובד אצלכם?
ת. כן.
ש. למה הוא לא נתן תצהיר שיספר מה קרה באותו יום?
ת. לא נדרש ממנו" (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 11-6).
מר פרץ נשאל מה עשה הטכנאי כשהגיע למלון והשיב:
"ת. רשום, הייתה הפסקת חשמל, הוא לא עשה הרבה, הוא ראה את המעלית, המעלית כבר עבדה, לא היה צריך לעשות שום דבר, מה שאנו עושים בדרך כלל בכל מעלית שאנו מגיעים ועושים בדיקה, אנו גם מנקים את המסילות, כמו שראית נעשה ניקיון במסילה, אין קשר בין הדלתות לעצירה של המעלית, ברגע שהדלתות במצב פתוח המעלית לא יכולה לזוז, אנו עושים טיפול מונע על מנת למנוע תקלות, 90 אחוז מהתקלות זה מהדלתות, לכן אנו עושים ניקוי מסילה.
ש. כשהוא הגיע לא הייתה כל תקלה?
ת. לא הייתה" (עמוד 22, שורות 17-10).
תשובות אלה אינן מניחות את הדעת. בחקירתו של מר פרץ התברר כי אין בפיו מענה לשאלות שנשאל באופן קונקרטי לגבי האירוע מושא התביעה. מר פרץ אישר כי לא היה במלון באופן אישי ("אני לא אמור להיות במלון באופן אישי"); כי לא בדק את המעלית ביום האירוע או לפניו ("לא זכור לי מה היה בשנת 2011"); וכי אינו יודע מה עשה הטכנאי דודו אליהו שהיה במקום ("ש. אתה לא יודע מה הוא עשה, אתה מסיק מסקנה ממה שכתוב בדו"ח נכון? ת. כן". עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 32-20). עדותו של מר דודו אליהו היא עדות חיונית. מר אליהו יכול היה להסביר מדוע הוזמן למלון, מה הפעולות שביצע במעלית ואם יש קשר בין התקלות שתועדו לבין היווצרות הפרש הגבהים.
על זאת יש להוסיף כי לבית המשפט גם לא הוצג "תיק המעלית" ממנו ניתן היה ללמוד על מצבה של המעלית בחודשים הסמוכים לאירוע, כפי שתיארו מר אזרזר. מר פרץ נחקר בענין זה והשיב כי אינו מול מחשב ואינו יכול לפרט את יומן התקלות של חודש יולי 2011, החודש שקדם לתאונה. כן השיב הוא כי לפני שהגיע לדיון, לא בדק בתיק הלקוח מה מצב המעלית ("ש. לפני שהגעת לפה, קראת את התיק, מה מצב המעלית הזו אתה יכול להגיד לנו? ת. לא, אני לא קראתי" – עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 32-31).
לעניין אי הבאת ראיה ועדים רלבנטיים כבר נפסק כי "מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602 (1990)). אכן, "הימנעות מהבאת ראיה... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1891 (1999).
-
הנה כי כן: לאחר שמיעת כל הראיות, נותר מעטה של עמימות באשר לגורם שבעטיו נוצר המפגע שהוכח. הנתבעת והצדדים השלישיים כולם טענו כי התיזה הריאלית להיווצרות הפרש הגבהים היא הפסקת חשמל, לאמור: אירוע שלא ניתן לצפותו ואשר אינו תוצר רשלנות (השוו לת"א (מחוזי חי') 641/00 אבו שיכה נ' מדינת ישראל (20.12.2004)). ואולם, במקרה דנן, לא ניתן להסתפק בתיזה זו. מעדותו של מר אזרזר עלה כי המעלית מושא התביעה הייתה בבחינת "שור מוּעד" – מעלית יחידה במלון, רווּיית תקלות, אשר הגורם להן – בין אם בלאי, בין אם תחזוקה לקויה ובין אם גורם אחר – לא הוברר. העמימות העובדתית נותרה גם בכל הקשור לאירועים שקדמו לתאונה ולאחריה: האם היו עובר לתאונה מספר הפסקות חשמל (כפי שהצהיר מר פרץ בסעיף 5 לתצהירו) או שמא הפסקה אחת? אם היו מספר הפסקות חשמל – מדוע לא הושבת השימוש במעלית עד להגעת טכנאי? אם הפסקת חשמל גרמה ליצירת הפרש הגבהים, כיצד נפתחו דלתות המעלית? האם מי מעובדי המלון פתח אותן? כיצד חזרה המעלית להמשיך לפעול? כיצד נוסעי המעלית לא חשו בהפסקת החשמל? מדוע, אם לא הייתה כל תקלה, הוזמן טכנאי של שינדלר? מה משמעות הוצאת הגוף הזר ממסילת התא? האם גוף זר כזה יכול היה לגרום לעצירת המעלית תוך יצירת הפרש גבהים? מה נפקות תיקון דלת תא המעלית חמישה ימים לפני התאונה (ביום 9.8.11)? מדוע בוצע על ידי שינדלר "טיפול מונע" יום לאחר שטכנאי מטעמה ביקר במלון בעקבות קריאתו של "מאיר"? האם תדירות הביקורים במלון (שלושה ביקורים בשבוע) היא סבירה? האם לאור עדותו של מר אזרזר, ועל אף שהמעלית עמדה בבדיקה החצי שנתית בהתאם לתנאי משרד העבודה, לא היה מקום לשקול את שיפוצה ו/או התקנתו של גנרטור חירום? שאלות אלה נותרו ללא מענה ברור וכל שנותר הוא ספקולציות בלבד.
-
בהתחשב בכל האמור – לרבות עדותו של מר אזרזר (להבדיל מתצהירו), אי הבאת העדים הרלבנטיים ואי הצגת תיק המעלית, אשר נזקפים לחובת הנתבעת ושינדלר – נחה דעתי כי הכף נוטה למסקנה שהסיבה למפגע נעוצה בהתרשלות של הנתבעת ושל שינדלר. גם אם נוכח העמימות שנותרה, יטען הטוען שכפות המאזניים נותרו מעוינות – ואיני סבורה כך – הרי שכפי שצוין בפתח פרק זה, מצאתי כי מתקיימים תנאי סעיף 41 וכי ניתן היה להגיע לתוצאה זו אף מכוח כלל "הידיעה המיוחדת", לפיו "מקום בו מוטל על תובע להוכיח עובדה המצוי בידיעתו הייחודית של הנתבע, לא תידרש מן התובע, בשלב הראשון, אלא כמות הוכחה קטנה עד שהנטל להוסיף ולהביא ראיות יוטל על שכמו של הנתבע" (ע"א 2144/13 עזבון המנוח מנטין ז"ל נ' הרשות הפלסטינאית (6.12.17), פסקה 92 לפסק דינו של כב' השופט נ' סולברג; וראו את דברי כב' הנשיאה (בדימ') מ' נאור באותו עניין, לפיהם "חרף שליטתה של הרשות הפלסטינית על המידע... התאפיינה אסטרטגיית ההגנה בעמימות עובדתית. מסמכים רלבנטיים לא הוגשו, עדים מתאימים לא הובאו ועיקר מאמציה של הרשות התמקד בניסיון להרחיק עצמה..." (פסקה 2 לפסק דינה)). בענייננו, נותרה עמימות עובדתית בעיקר משום שהנתבעת ושינדלר לא הביאו את העדים הרלבנטיים, המסמך ג/1 נותר סתום והתהיות הרבות נותרו ללא מענה. נוכח האמור, די בנסיבות שהוכיחה התובעת כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל כתפיהן של הנתבעת ושל שינדלר, אשר למרות שהגורמים לתאונה היו מצויים בידיעתן הייחודית ולמרות נגישותן לראיות, לא סייעו לבית המשפט לרדת לחקר האמת ולא הוכיחו כי לא הייתה התרשלות מצידן.
מן המקובץ עולה כי קמה אחריותן של הנתבעת ושל שינדלר לתאונה מושא התביעה. בנסיבות שפורטו, מצאתי לנכון לחלק את האחריות בין הנתבעת לבין שינדלר באופן שווה.
ההודעה לצד ג'1 – חברת PRD
-
המצהיר מטעם חברת PRD, מר מריאן פוליפודי, הבהיר כי החברה מבצעת בדיקות בטיחות תקופתיות למעליות אחת לחצי שנה, בהתאם לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970. מר פוליפודי הצהיר כי הוא עצמו בדק את המעלית ביום 14.3.11 (כחמשה חודשים לפני התאונה) וביום 26.9.11 (כחודש וחצי לאחר התאונה). בדיקות הבטיחות של מעלית המלון נמצאו תקינות. תסקירי הבדיקה צורפו לתצהירו. עוד הדגיש מר פוליפודי כי חברת PRD אינה אחראית על תיקון המעלית ו/או על ביצוע טיפולים מונעים ו/או אחזקה שוטפת ביום יום. כל אלה מוטלים על שינדלר בהתאם להתחייבותה החוזית. בזמן אמת, אף אחד מהגורמים המעורבים לא סבר כי לחברת האחזקות יש אחריות, ולא נעשתה כל פנייה אליה. לבסוף, טענה חברת PRD כי בשלב הסיכומים, הנתבעת זנחה כליל את תביעתה כנגדה. ואמנם, לא מצאתי בסיכומי הנתבעת מקור להטלת אחריות על חברת PRD. הוכח כי החברה ביצעה את בדיקות בדיקות הבטיחות התקופתיות בפרקי הזמן הנדרשים; כי הן הבדיקה שבוצעה עובר לתאונה והן זו שבוצעה לאחריה נמצאו תקינות; לא הועלתה טענה קונקרטית כנגד תקינות מנגנוני המעלית; אף לא נטען לתקלה קבועה. בהתאם לכך, נציג הנתבעת, מר אזרזר בחקירתו, אישר כי אין לחברת PRD כל קשר או אחריות לאירוע הנטען: "ש. אתה אומר שאתה עושה בדיקות תקופתיות על ידי מהנדס, מה אתה רוצה ממנו, יש לך טענה כלפיו? ת. אין לי טענה כלפיו" עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 18-17). יצוין כי גם שינדלר עמדה בסיכומיה על כך שהמעלית "עברה את כל הבדיקות התקופתיות הנדרשות ונמצאה בטיחותית לחלוטין לשימוש – לראיה צורפו תסקירי הבודק המוסמך מטעם משרד העבודה, אשר נערכו לפני ואחרי האירוע, מהם עולה כי המעלית תקינה וכי אין התנגדות להפעלתה (סעיף 8 לסיכומי שינדלר).
בנסיבות אלה, דין ההודעה לחברת PRD להידחות.
אשם תורם
-
הנתבעת סבורה כי יש לייחס לתובעת אשם תורם מכריע לנפילתה. לעניין זה הפנתה הנתבעת לחוות דעת המומחה מטעמה, פרופ' יעקב נרובאי, שפירט כי מעיון בתיקה הרפואי של התובעת עולה כי היא סבלה מנפילות חוזרות. המומחה הפנה לרישומים בעניין זה מן השנים 2008, 2000 וכן שלושה חודשים לפני התאונה, בשנת 2011. הנתבעת טוענת, לאור האמור, כי שומה היה על התובעת, המכירה את עברה הרפואי רצוף הנפילות, ליתן דעתה ביציאה מהמעלית (לחקירתה של התובעת בעניין הנפילות החוזרות, ראו בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 19-15 ובעמוד 9, שורות 7-5). התובעת אישרה בחקירתה כי לא ראתה את המדרגה כלל ולא נתנה דעתה למדרך רגלה ("לא ראיתי... לא שמתי לב למדרגה" – עמוד 10 לפרוטוקול, שורה 13). לאור האמור, ובשים לב לכך שהיציאה מהמעלית כרוכה במעבר ממשטח למשטח, שצריך שתעשה בתשומת לב יתרה, מצאתי לנכון לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 15%.
הנכות הרפואית
-
ד"ר ילנה גוכמן, המומחית הרפואית מטעם התובעת, קבעה כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 20% בגין קריסת ברך שמאל, אי יציבות דו-צדדית של ברך שמאל, קרע במיניסקוס הפנימי וכן בגין השפעה בינונית על כושר הפעולה של ברך שמאל.
ד"ר שמואל וייס, המומחה הרפואי מטעם הנתבעות, קבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5%.
ד"ר רפאל טיין, המומחה מטעם בית משפט, קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פגיעה בברך שמאל עם השפעה קלה על כושר הפעילות הכללי והתנועות, לפי סעיף 35(1) בין (א) ל-(ב) לתקנות המוסד לביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. המומחה ציין לגבי בדיקתה של התובעת כי ניכר קושי יחסי בעליה וירידה במדרגות ברגל שמאל.
הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים ולפיכך נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 10% בגין פגיעה בברך שמאל.
הנכות התפקודית
-
כידוע, קביעת שיעור הנכות התפקודית מסורה לבית המשפט, אשר מביא בחשבון את מכלול נסיבות המקרה הנתון. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא לבחינת ההשפעה התפקודית וניתן לה משקל משמעותי, אך על בית המשפט להוסיף ולבחון גם את יתר הנסיבות העשויות להשפיע על יכולתה של התובעת להשתקם מן הפגיעה ולתפקד.
התובעת טוענת כי יש לקבוע את נכותה התפקודית בשיעור גבוה יותר מנכותה הרפואית, זאת לאור גילה והפגיעה הקשה בברך.
לאחר בחינת מכלול הנתונים שהובאו בפני, לא מצאתי מקום לסטות במקרה דנן מן הכלל לפיו הנכות הרפואית משקפת את הנכות התפקודית. משכך, מצאתי כי יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת בגובה נכותה הרפואית, לאמור: 10%.
נזקי התובעת
עזרת הזולת
-
בתצהירה מסרה התובעת כי בחודשים שלאחר התאונה היא לא יכלה לבצע שום פעולה ולו הבסיסית ביותר. לדבריה: "לא יכולתי להתקלח בכוחות עצמי, לא יכולתי להתלבש, לא יכולתי לנעול נעליים, לא יכולתי לבשל אוכל ולא יכולתי לנקות את הבית" (סעיף 10 לתצהיר). התובעת ציינה כי שכרה עוזרת בית, אך אין בידיה אסמכתאות לכך. עוד מסרה היא כי בני משפחתה – בנותיה, בניה וכלותיה – סייעו ועודם מסייעים לה. בחקירתה פירטה כי "הילדים שלי עוזרים, כלתי באה, מדי פעם אני תופסת מישהי שתעזור לי... אני מביאה ילדים שלי, כלות שלי, שאני לא מוצאת את הילדים שלי תפוסים, אני מביאה מישהי מנקה לי את הבית" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 28-25).
יש לשער כי העזרה שניתנה לתובעת שלא בשכר בחודשים שלאחר התאונה חרגה מן העזרה הרגילה הניתנת על-ידי בני משפחה. לאור האמור, בשים לב לנכותה של התובעת על היבטיה התפקודיים ("השפעה קלה על כושר הפעילות הכללי והתנועות", כקביעת המומחה), בהתחשב בגילה, בזמן שחלף מאז התאונה ובתוחלת חיי התובעת, אני מעריכה את סכום הפיצוי בגין ראש נזק, לעבר ולעתיד, בסכום גלובלי של 25,000 ₪.
הוצאות רפואיות ונסיעות
-
התובעת פירטה כי נזקקה לטיפולי פיזיותרפיה, טיפול ומעקב רפואי אצל אורתופד וכן נושאת היא בעלות משככי כאבים ובהוצאות נסיעות לטיפולים (סעיף 11 לתצהיר). התובעת צירפה אסמכתאות על הוצאות בסך 250 ₪. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה באופן גלובלי ובשים לב לזמן הרב שחלף מאז התאונה, בגין הוצאות שאינן מכוסות ((השתתפות עצמית, תרופות) וכן בגין נסיעותיה לטיפולים הרפואיים, בסכום גלובלי של 7,000 ₪.
כאב וסבל
-
מן התיעוד שצורף עולה כי התובעת התלוננה בפני רופאיה על כאבים בברך חודַשִים לאחר התאונה. היא טופלה בטיפולי פיזיותרפיה רבים, במשך כחמישה חודשים. התובעת קיבלה הסברים על טיפול ניתוחי, אך סירבה לכך. בנסיבות העניין, יועמד הפיצוי לתובעת בגין כאב וסבל על סך 45,000 ש"ח.
סיכום נזקי התובעת
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד
|
|
25,000
|
₪
|
הוצאות וניידות לעבר ולעתיד
|
|
7,000
|
₪
|
כאב וסבל
|
|
45,000
|
₪
|
סך נזקי התובעת
|
|
77,000
|
₪
|
|
|
|
|
סך נזקי התובעת לאחר אשם תורם
|
|
65,450
|
₪.
|
|
|
|
|
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 65,450 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% ובצירוף הוצאות משפט שהוציאה התובעת.
ההודעה לצד ג' נגד שינדלר מתקבלת. בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה, שינדלר תשא במחצית מן הסכומים שבהם חויבה הנתבעת.
ההודעה לצד ג' נגד חברת PRD נדחית. הנתבעת תשא בשכר טרחת עורך-דין בסך 15,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט שהוציאה חברת PRD.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.
המזכירות מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ח, 01 יוני 2018, בהעדר הצדדים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה |
Disclaimer |
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|